שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן כ
בשם ה' ט' טבת תרנ"ז פאונסק. לידי"נ הרב הגדול מוה' יונתן מרדכי נ"י לענעטטער אבד"ק סאכאטשין:
אחדשכ"ת הנה הציע לפני דברי רש"י התמוהים במ"ק דף כ"ה ע"א סבור לאצויי מפוריא לפוריא א"ל ר"ח הכי גמירנא חכם כבודו במטה הראשונה דאר"י א"ר מנין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ופי' רש"י אותה עגלה ששגרוהו פלשתים בה ובאותה עגלה הביאו דוד מבית אבינדב לעיר דוד עכ"ל ובתוס' שהובא בעין יעקב כתבו מיתורא דקרא דריש ואותה עגלה היא העגלה שהביא הארון מבית שמש לבית קרית יערים אבל א"א לומר דאותה עגלה ששגרו פלשתים היתה דבההוא כתיב ויבקעו עצי העגלה והפרות העלו עכ"ל וא"כ דברי רש"י תמוהים שהמה נגד מקרא מלא שמואל א' ז' וע' הגהות הרש"ש ורצ"ת במ"ק שאין פותר ולענ"ד לתרץ לחומר הנושא וכן פי' הר"ן על הרי"ף מ"ק וכ"כ רש"י (בד"ה א' י"ג) לפי שאמר דוד כל עומת שבא אלי כשהשיבוהו פלשתים על עגלה חדשה וכו' והנה במהרש"א שם כ' וז"ל משמע לי' דהיינו אותה עגלה חדשה הנזכרת כבר ששיגרוהו פלשתים עי"ש וא"כ לפי' התוס' דאות' היא שהביאו הארון מבית שמש לקרית יערים קשה הא לא נזכר בקרא כלל אם הביאו הארון בעגלה ולא נזכר כלל אם עשו בבית שמש עגלה חדשה דהא (בשמואל א' ז') כתיב ויעלו את ארון ה' ויביאו אותו אל בית אבינדב וכו' ושמא העלו את הארון בכתף כי באמת מבואר בסוטה דל"ה ע"א שדהע"ה בעת שהרכיב את הארון על עגלה חדשה טעה בדבר שאפי' תשב"ר יודעין אותו כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ועי"ז מת עוזא כמבואר ברש"י סוטה שם וע"ש בהגהות הרד"ל וכן אנשי בית שמש נענשו כמבואר בקרא ש"א ו' ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' אבל באנשי קרית יערים לא מצינו שנענשו ואפשר שהם עשו כדין והעלהו בכתף ול"ש לומר כפי' מהרש"א דמשמע לי' דהיינו אותה עגלה חדשה הנזכרת כבר דהא בבית שמש לא נזכר כלל עגלה הן אמת די"ל דלזאת כיונו בתוס' וכתבו דמיתורא דקרא דריש ולא משום דקאי על העגלה שכבר נזכרת אבל לרש"י והר"ן לא נראה להם לפרש כך דאיך נוכל לומר דכוונת הקרא (שמואל ב' ו) וירכיבו את ארון אלקים אל עגלה חדשה דקאי על העגלה מבית שמש משום ששם לא נזכר כלל עגלה וא"כ יותר יש לפרש, כפשוטו דדע"ה עשה עגלה חדשה ושוב אין ללמוד משם שכבודו במטה הראשונה דהא אדרבה שם בדוד י"ל שהי' עגלה לארון לפעם הראשון ונתחדשה אז אחר שנעשית לכן פירשו דקאי על עגלה שנזכרת כבר ששגרוהו פלשתים וא"כ כיון שלא נעשית עתה עגלה אחרת רק העגלה שהיתה מכבר שפיר נלמוד דכבודו במטה הראשונה ואי משום קושיית התוס' מהא דויבקע עצי העגלה י"ל דרש"י והר"ן יפרשו דבקעו רק את עצי העגלה ולא העגלה ממש והיינו דעיקר העגלה הי' מברזל וכדומה רק שהי' ג"כ מחלקי העגלה ומהשייך לה זאת ביקעו אבל גוף העגלה נשארה והוא העגלה שהרכיב בה הארון דהע"ה וכן מדוקדק בקרא (ש"א ו' י"ד) והעגלה בא אל שדה יהושע בית השמש ותעמד שם ושם אבן גדולה ויבקעו את עצי העגלה ולא כתוב ויבקעו העגלה משמע דהעגלה נשארה רק עציה ביקעו, ועוד יש ראיה גדולה מהא דכתיב אח"כ בפ' ט"ו והלוים הורידו את ארון ה' ואת הארגז וכו' ואם נאמר דכבר ביקעו כל העגלה עצמה מהיכן הורידו את ארון ה' והל"ל בפסוק הקודם אחר שנאמר והעגלה באה ותעמוד שם הול"ל והלוים הורידו ואח"כ הול"ל ויבקעו את עצי עגלה א"ו משמע דרק העצים ביקעו ולא העגלה והבן ועי' (שופטים ט"ו) ויבקע אלהים את המכתש ובמשנה כלים פי"ד הטמאים שבעגלה הטהורים שבעגלה:
והנה במהרש"א שם כ' ואע"ג דזה שהרכיבו דוד על עגלה טעות היה בידו כדאמרינן בפ' א"נ והי' לו לישא את הארון בכתף מ"מ למדנו מיניה לפי טעותו שנשאו בעגלה ששגרו פלשתים משום דאין לפרקו מעגלה לעגלה עכ"ל, ולכאורה עדיין ק' איך נוכל ללמוד דאין משנין מפוריא לפוריא כיון דשם הי' לו העגלה ששגרו פלשתים ולמה לו לפרוק על עגלה אחרת שלא לצורך אבל מנ"ל דאין משנין מפל"פ במקום הצורך כהך דהכא שמוכרחין לשבור הפתח ונקל היה להם לתתו במטה אחרת קטנה שתצא דרך הפתח, ולענ"ד לפרש ומקודם אפרש דברי חז"ל (סוטה דל"ה) מפני מאי נענש דוד מפני שקרא לד"ת זמירות א"ל הקב"ה ד"ח שכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תשב"ר יודעין אותו ע"ש ברש"י, ובמהרש"א פירש שהזמר היא בפיו של אדם לפי שעה אבל ד"ת צריכין חמידות שלא ימישו מפיו כדי שלא ישתכחו ממנו, ועד"ז אמרי גמרא גמור זמירתא תהא ומייתי מקרא התעיף וגו' דאיירי בד"ת דכתיב לעיל מבינתך חדל דר"ל על בינתך אל תשען שאי אתה צריך לחזור אחריהן כי התעיף וכו' כי בקל תבוא לידי שכחה עכ"ל, אכן צ"ב דמה תלי' זב"ז דע"י שקרא לד"ת זמירות ור"ל שלא הי' אצלו בתמידות אבל איך יצמח דבר כזה אשר תינוקת שב"ר יודעין אותו, ונ"ל עפ"י דרכו בהקדם מה שפי' בשיטה מקובצת הא דארז"ל ותני מיניה ארבעים זימנין ודמיא כמאן דמנחא בכיסתיה היינו כדבר המונח בכיס אדם מתיירא שמא יאבד וממשמש בכיסו בכל שעה ע"ד שכ' בשלה"ק פ' חקת דתכלית הידיעה אשר לא נידע וכדברי שלמה המע"ה אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממנו והיינו אחר כל החקירה ודרישה בחורה צריך לדעת שלא הגיע לתכליתה וממילא יהגה בה תמיד ואף אחר דתני מיניה אכתי הוה דמיא לי' כדמנח לי' בכיסתיה היינו למשמש בה תמיד דידע שלא ירד לסוף דעת תוה"ק והוא כטמון בכיס ואינו בגלוי רק סודות עמוקות ובכל עת יתגלה לו את אשר לא ידע בארבעים זימנין דתני מיניה, ומה גם בחוקים צריך לדעת שלא הגיע לטעמיה תורה, ואף אם נתגלה לו טעמיה שעוד יש טעמים עמוקים יותר עד אין סוף וכפי' הא דאחכמה והיא רחוקה היינו אחר ההתחכמות ידע שרחוקה ממנו ויש עוד טעמים לפני ולפנים וכעין שפי' הרה"ק ציס"ע רבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע הובא בס' מאו"ש פי' דרז"ל (ר"ה דט"ז) למה תוקעין רחמנא אמר תוקעין היינו אחר כל כוונת התקיעה שישיג בשכלו ידע שלא הגיע עוד לקצה כוונת השי"ת ותוקעין בשביל שרחמנא אמר תק' בלי טעם, ועי' בבני יששכר בחודש תשרי מאמר ג' יום תרועה אות ד', בפי' תגיד ליעקב דבר חוק וכבר נודע ד' הבני יששכר לפ' פרה דצ"א וביותר ביאור בספרי' והיה ברכה די"א ובס' מגיד תעלומה דס"ד בהא דארז"ל ק"ו טרח וכתב לה קרא שיהי' היסוד הדבר מטעם הקרא ולא מצד השכל לבד ושמעתי מהרה"ק ציסו"ע מגור שיחי' פי' דשתויי יין נכנסו למקדש כי יין רומז לטעמי התורה ושהע"ה אמר כי טובים דודיך מיין היינו העושה מצד אהבה אף שאינו מבין הטעם וזה כי טובים דודיך הידידות להש"י יהי' יותר מיינה של תורה ויקיים החוקים אף בלי טעם ובני אהרן נכנסו לעבודתם וחפשו טעמי המצות וזה שתויי יין נכנסו למקדש בהקריבם וגו' אשר לא ציוה אותם היינו שלא נכנסו עם הציוה לבד כמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו וציונו כי עיקר העבודה צריך להיות מצד הציוה אף שלא השגנו הטעם (וכבר הארכתי בח"ח לחנוכה בהא דאנו אומרים ולהעבירם "מחקי" רצונך היינו לבקש טעמים על החוקה, ובהיותי אבד"ק קראסניבראד קודם פסח שנת תרנ"ב השבתי בדרך צחות למתחכם ששאל אותי כמלגלג על רז"ל למה בעל הגש"פ כעס על שאלת הרשע להקהות את שיניו ובתורה פ' בא כ' על שאלת הרשע ואמרתם זבח פסח הוא במנוחה והשקט ולהקהות את שינ' מאן דכר שמיה, והשבתי תכ"ד בהקדם קו' המפרשים למה בכל הבנים כחוב בלשון יחיד כי ישאלך בנך, וברשע כ' ל"ר כי יאמרו אליכם בניכם, אכן י"ל פשוט דאם שואל שאלת חכם אף אם הוא א' בעיר לא יירא לשאול כי שאלת חכם הוא שואל לא כן רשע אחד ירא לנפשו לפעור פיו לבלי תק חוקת רק באם רבים המה בעוה"ר אז בראותם אוכלם ק"פ ישאלו מה העבודה זאת לכם, ולכן תוה"ק אשר נתיבותיה שלום ציותה לנו להשיב בשקט כי הלא רבים המה ושעה משחקת להם, ולו גם בהגש"פ היה נאמר בל"ר רשעים אומרים אז היינו משיבים בשקט ושאנן אכן בהגש"פ קופץ רשע אחד בראש ושואל או מי יתאפק מבלי להקהות שיניו, (ועיין בהקדמתי לשו"ת בית משולם לחו"ז הגה"ק ר' משולם זלמן אשכנזי זי"ע אבד"ק לובלין בכונת משנה ע"ז פ"ב מ"ה השיאו לד"א וכו' כי טובים דודיך מיין ע"ש):
והנה אם האדם חושב שכבר השיג הטעם האמיתי יוכל לבוא לידי מכשול ח"ו כי ישנה מהציוי במקום שאין שייכות להטעם אבל באם אדם מאמין שלא הגיע לתכלית הידיעה אז לא יסור מהמצוה כידוע פי' הגראו"ו זי"ע בפי' דברי הש"ס (שבת די"ב) כמה גדולים ד"ח שאמרו לא יקרא לאור הנר והוא עפ"י דאיתא בסנהדרין כ"א מפני מאי לא נכתבו טעמי מצות, מפני דבב' דברים כ' התורה טעם ונכשל בהם וכו' והנה במשנה נאמר סתם לא יקרא בלי נתינת טעם, אבל בברייתא מפורש הטעם שמה יטה לכן חשב ר"י אני אקרא ולא אטה וכשנכשל אמר כמה גדולים ד"ת היינו חכמי המשנה שאמרו לא יקרא לאוה"נ ולא נתנו טעם:
נחזור לענינינו דהנה בדברי שאול סוטה שם פי' הא דדוד קרי לחוקים זמירות היינו שהי' מוצא בהם טעם ולא נחשבו לו לחוקים וכעין הא דביצה כ"ד זמירתא תהא ופירש"י אם בשיבוש אם בצדק ע"ש שהאריך ולדברינו ניחא עפ"י דרכו של מהרש"א כי הזמר הוא לפי שעה אבל ד"ת צריכין תמידות והיינו כנ"ל שידע שאף אחר ארבעים זימנין לא בא לתכלית הד"ת וימשמש בתורתו בכל שעה וזה בא לאדם ע"י שיחשוב שעוד לא השיג הטעם ולזה א"ל הקב"ה ד"ח שכ' בהן התעיף עיניך וכפירוש מהרש"א דכתיב לעיל מבינתך חדל שלא ישען על בינתו וידע שלא השיג עוד הטעם ועוד רחוקה הוא ממילא יהי' בתמידות אצלו להשיג יותר ויותר גבוה מעל גבוה וכדרשת חז"ל מה הדד הזה כל עח שהתינוק וכו':
ולפי"ז י"ל לדהע"ה שנכשל דוקא בזה הי' מדה כנגד מדה דלכאורה יש להבין מאין בא לדוד טעות זה אשר תשב"ר יודעין אותו הענין הוא מפני שדהע"ה סבר שהטעם שציותה תורה לשאת הארון בכתף הוא משום דבכל כלי המשכן אע"ג שהי' קדושתן שונות זו מזו קדושה חמורה מקדושה מ"מ היו יכולין להחליף כפעם בפעם שעגלה שהוליכה היום כלים שקדושתן קלה הוליכה למחר קדושה חמורה ולא הי' מקום לעורר מדנים אבל הארון הקודש דאסור לשנות וכבודו במטה ראשונה ואם יתננו אותו בפעם הראשון בעגלה אחת שוב אסור לשנותו לעגלה אחרת ויבואו לידי מחלוקת ומטעם זה ציותה התורה בכתף ישאו וכיון שהשיג דהע"ה טעם זה נצמח לו טעות שעתה בהעלו הארון מבית אבינדב שכאן נמצא וכאן היה העגלה החדשה ששגרו פלשתים ששייכה לכל ישראל ולא יהי' שום קנאה ושנאה כאשר הי' יכול להיות במדבר שכל נשיא נדב עגלה אחת לכן עתה מותר להרכיב את הארון בעגלה ואין צורך לשאת בכתף וכעין זה פי' היע"ד מובא בהגהות רצ"ח במ"ק שם אך קצת באופן אחר א"כ שפיר הי' מדה כנ"מ שדהע"ה קרא לחוקים זמירות שחשב שהשיג הטעם לכן נמשך מזה שהתיר כאן לשאת בעגלה אכן כשמת עוזא נתגלה לו טעותו כמבואר לחז"ל שם ידע שאין ציוי השי"ת תלוי' בטעמים וכי צריך להיות בעניני המצות כתשב"ר שאינם יודעים לחדש דבר מדעתם ואז ילך בטח ועתה עולה יפה הא דמנין לחכם שכבודו במטה ראשונה שנאמר וירכיבו היינו שהלימוד אינו מהא דעגלה חדש' די"ל כנ"ל דדוקא התם משום דהי' להם העגלה מפלשתים ולא הוצרכו לפרוק אל עגלה אחרת ועיקר הלימוד הי' באמת ולא נשא בכתף והוא מטעם הנ"ל א"כ ע"כ דכבודו במטה ראשונה ולזה בא לידי טעם זה דכל ענין דכתף ישאו הוא משום דאין משנין ממל"מ ואם יעלו הארון על העגלה של נשיא אחד אז לא יזכה השני ויבאו לידי מחלוקת דאי משנין מפל"פ אז גם הארון הי' יכולין לשנות מעגלת נשיא אחד לעגלת נשיא אחר ולמה שינה דוד מהציוי במדבר כנ"ל ומיושב קושי' מהרש"א דאף דטעה דוד עכ"ז נוכל למילף שפיר דהא אדרבה עיקר הילפותא הוא מבאיזה אופן נצמח הטעות, ויש לדבר מזה הרבה בחולין דכ"ד, לא אמרתי אלא בזמן שעבודה בכתף משמע דבשילה ובית עולמים לא הי' עבודה בכתף והא דדוד הי' אחר שילה, ועי' רי"ף שם ובס' עטרת זקנים פ' במדבר למהר"ל קאנשיגר והארכתי בזה בתשו':
ידידו: