שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן יח
בעזהשי"ת י"ח אדר תרנ"ה פלונסק. לכבוד ידי"נ מחו' האברך חו"ב מ' ראובן ליב נ"י נייפעלד וכעת הגאבד"ק נאווידוואר:
מכתבו הגיעני ואשר הציע לפני חי' תורתו וקושי' על הרשב"א גיטין דף צ' ע"א בחי' שהקשה על הירושלמי דהקשה למה לי קרא דלא יוכל בעלה אשר שלים לשוב לקחתה תיפוק לי' דבלאו הכי אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים והקשה הרשב"א הא י"ל בעבר וגירש דאיתא שם בגמרא דמאי דעביד עבד ותי' דכל דאי לא כתיב קרא והק' מהא דיבמות דף ע"ת ע"א הרי ממזר דאי וכתבי' קרא, דאי לאיסורא כתב דאי להתירא לא כתב עכת"ד, אם כי רבו טרדותיי אמרתי להשיבו במעט עיון, לאשר הימים שאולין ללמוד עניני דפסתא, ולא קאינין השתא בהאי מסכתא:
והנה כבר עמד בזה על רבינו הרשב"א בפני יהושע שם ומקודם כ' דאפשר לומר דלשיטת הרשב"א ז"ל דהירושלמי סובר דאי לאיסורא נמי לא כתב קרא ודלא כשיטת גמרא דידן ביבמות, ועל גוף קושיות הרשב"א כ' לתרץ דלא בעי הירושלמי לאוקמי קרא דלא יוכל בעלה הראשון כשגירשה בדיעבד וכו' דבכה"ג לכ"ע שרי משום דפשטא דקרא דלא יוכל אדכתיב לעיל מיני' קאי דכתיב כי מצא בה ערות דבר וכו' עיי"ש וכן בפ"י שם במשנה תירץ הקושי' מהא דגרושה לכהן דלמאי דמסקינן בשמעתין דבדיעבד כ"ע מודו דאי עבד עבד ואע"ג דאמרינן בעלמא דאי לא כתב קרא היינו דאי להתירא אבל דאי לאיסורא כתב קרא כדאיתא ביבמות דע"ח עכ"ל והנה הרואה בחי' הרשב"א יש לומר דכוונת הרשב"א לתרץ את הירושלמי הוא כתירוצו של הפ"י וממילא סרה קושיותו מש"ס יבמות, ולא נצטרך לעשות מחלוקת בין שיטת בבלי לשיטת הירושלמי בהאי כללא דאי לאיסורא כתב קרא דזה לשון קדשו של הרשב"א אחר שהביא דברי הירושלמי כ' וז"ל ולפום מה דאסקינן בגמרא הכא דלא מצא בה לא ערוה ולא דבר וגירשה מאי דעביד עביד נראה דלא צריך לתי' הירושלמי לאוקמי בלאו ועשה דאיכא לאוקמי קרא דאם עבר וגירשה אסורה לחזור לו ומיהו לא מחזור דבהאי לא מישתעי קרא עכ"ל ועיין לקמן בתוס' ד"ה מה להלן פי' הח"ס ומהר"ל מסלאווטיץ ג"כ דבהאי לא משתעי קרא א"כ מבואר דאין כוונת הרשב"א להאי כללא דאי לא כתב קרא, רק כוונתו כתירץ הפ"י דקרא ע"כ משתעי בערות דבר ועלי' קאי סיום הקרא ושלחה מביתו וכו' לא יוכל בעלה אשר שלחה וכו' וא"כ שפיר מקשה הירושלמי הא בלא קרא דלא יוכל וכו' לא יוכל להחזירה דהא הוי מחזיר סוטתו דהא הקרא מיירי ע"כ באם גירשה ע"י ערות דבר, ולא באם עבד בדיעבד שלא ע"י ערוה, וכן מצאתי בשו"ת שיבת. ציון סי' פ"ת שכ' וז"ל ותמי' גדולה הוא על הגאון פ"י שהי' קורא בלשון הרשב"א דבאי לא משתעי קרא ועי"ז הרבה להקשות על הרשב"א מיבמות דע"ת אבל באמת מעולם לא עלה ע"ד הרשב"א ז"ל לתרץ כן אלא כוונתו לתרץ דבהאי לא משתעי קרא, דלב"ש משתעי קרא שגירשה משום ע"ד וכן כתוב בכל ספרי הרשב"א שלפנינו דבהאי לא משתעי קרא ולפי כוונת הפ"י האי ה"א מיותר והול"ל דבאי לא משתעי קרא ואפשר שאיזה גירסא משובשת נזדמן להגאון פ"י בספרי הרשב"א וכו' עכ"ל וא"כ באמת על הקושי' מגרושה לכהן שפיר יש לתרץ כתי' הפ"י במשנה דצריך קרא לדאי עביד וכשיטת הגמרא יבמות דאי לאיסורא כתב קרא כנ"ל, וכן תירץ בשו"ת נודע ביהודה מה"ת תאע"ז סי' קכ"ט בהגהות עיי"ש שוב ראיתי בתי' הרי"ם אע"ז סי' קי"ט מחודש ז':
והנה ראיתי במהר"ם שיף שהקשה ג"כ מגרושה לכהן וכ' דאין לתרץ בעבר וגירשה דא"כ יקשה למה פשט רבא לר"פ הא דלא מצא בה לא ערוה ולא דבר מדגלי רחמנ' גבי אונס וכו' הא נוכל לפשוט מקרא דגרושה לכהן דע"כ מיירי בעבר וגירש עיי"ש אכן לענ"ד יש לומר דזאת באמת כוונת רש"י ד"ה לא מצא בה לא ערוה ולא דבר, לב"ה וגירשה עכ"ל דלכאורה למה פי' רש"י דקאי לב"ה הא גם לב"ש יש לשאול כמבואר בגמרא לא מצא בה לא ערוה דזאת קאי לב"ש, אכן להנ"ל ניחא דאליבא דב"ש יש לפשוט גם מקרא דגרושה לכהן, דאם גירשה ע"י ערוה הוי זונה וע"כ בעבר וגירשה. לכך פירש רש"י דלב"ה קאי ומיושב קושיות המהר"ם שיף והבן:
ובחי' כתבתי באופן אחר דע"כ עיקר מה דפשט רבא מהא דאונס קאי לב"ש וממילא נשמע לב"ה דהא לכאורה קשה לי דמה ראי' מהא דגלי רחמנא גבי אונס וכו' ופירש"י דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזר למה לי לגלויי בהאי דילמא באמת כל מגרשי נשותיהן בלא דבר בעמוד והחזר ובאונס גלי רחמנא דאף דשלחה ע"י דבר דהקדיחה תבשילו עכ"ז כל ימיו בעמוד והחזיר קאי והוא תמוה גדולה לדעתי, אכן י"ל דעיקר מה דפשיט רבא הוא אליבא דב"ש דאי כל מגרשי נשותיהן בלא ערוה בעמוד והחזיר ל"ל לגלויי בהאי דלב"ש אין לומר דגלי קרא באונס דאף דשלתה ע"י ערוה מ"מ בעמוד והחזיר קאי, דזה אינו דהא אסור להחזירה וכיון דנוכל ללמוד לב"ש ממילא נוכל לפשוט לב"ה ג"כ דכמו דלב"ש דצריך להיות ערות דבר ועכ"ז בדיעבד גם בלא ערוה מה דעבד עבד, מכש"כ לב"ה דצריך רק דבר בודאי באם לא הי' שום דבר דמאי דעבד עבד, דהא לב"ש צריך סיבה גדולה שיוכל בעבורה לגרש, מכש"כ לב"ה דצריך רק סיבה כל דהוא דאי עבד עבד בלא הסיבה כל דהוא, וי"ל דמשום זה פרט רש"י ז"ל לב"ה לאשמועינן דגם לב"ה נוכל לפשוט, אף דגוף הראי' קאי רק אליבי' דב"ש כנ"ל עכ"ז ממילא נשמע גם לב"ה כנ"ל והבן:
אכן באמת י"ל דמשום קושיותי ברש"י הי' מוכרת רש"י לומר דקאי לב"ה דהנה מצאתי קושיותי במרוצת דברי קדשו של הח"ס ד"ה לא מצא בחידושיו לגיטין בשמעתין וז"ל ופשוט לי' מאונס ולא פשוט ממוציא שם רע דקדים י"ל התם י"ל דאיצטריך ולו תהי' לאשה להיכי דמצא בה דבר דהקדיתה תבשילו דבעלמא מצי מגרש, והכא בעמוד והחזר קאי אבל באונס דקי"ל פ' נערה שותה בעציצו אפי' מוכה שחין א"כ מה דבר ימצא בה אח"כ שיהי' מותר להוציאה הלא אפי' הי' כן בתחלה צריך הי' להכניסה וא"כ כל גירושין דהתם הוה בלא דבר ואפ"ה אצטריך כל ימיו דקאי בעמוד והחזר ש"מ בעלמא מגרש בלא דבר לא קאי בעמוד והחזר עכ"ל וא"כ י"ל דזאת כוונת רש"י ז"ל דקאי לב"ה דאי לב"ש הי' קשה לו לרש"י לפשוט ממוצא שם רע דקדים דהא אין לומר דהו"א אף דאיכא ערות דבר דהא באמת אינו מחזיר, לכך פי' דקאי לב"ה וממילא ניחא דלא פשיט ממוצא ש"ר כנ"ל משום דשם הו"א דקאי באיכא דבר ג"כ מחזיר ופשיט מאונס דלא שייך בזה ענין דבר דהא קי"ל שותה בעציצו אפי' מוכה שחין כנ"ל והוא כפתר ופרח ת"ל ועיין בשו"ת נוב"י מה"ת תאע"ז סי' קכ"ט שפי' דרבא פשט באמת ממוצא שם רע ולא מאונס עיי"ש ע"ד פלפול:
ידידו מחו':