אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן יב

סימן יא

ב"ה יום ד' משפטים תרס"ט פלונסק לכבוד ש"ב חרוץ ושנון. מ' אברהם נ"י ראזענבערג בק' דוואהרט:

מכתבך עם ח"ח קבלתי ולמען להלהיב לבבך לשקוד על דלתי התורה. אצלתי לי מועד קטן. בין המון טרדותי. להשיב לך על קושיותיך:

בדברי רש"י בפ' שמות (ד' כ') בפסוק ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו. וברש"י שם וישב ארצה מצרים ויקח את מטה אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא עכ"ל. ובש"ת שם דהא ויקח משה את מטה היה לו לכתוב בתחלה קודם ויקח משה את אשתו שהרי לא במצרים לקח המטה אלא במדין. והקשית מש"ס (פסחים דף ו' ע"ב) אמר רב מנשיא ב"ח משמי' דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה א"ר פפא לא אמרן אלא בתרי ענייני אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר וכו' וגם כאן הוי בחד עניינא עכת"ד. ולענ"ד ליישב בהקדם מה שהק' רבינו הר"א מזרחי ז"ל בפ' שמות על דברי רש"י הנ"ל למה לא אמר זה גם בשני הפסוקים הראשונים וילך משה וישב אל יתר חותנו וגו' ואחריו ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים וכו' שדרשו חז"ל (נדרים דף ס"ה.) במדין נדרת לך התר נדרך במדין וכו' אלמא ויאמר ה' אל משה קודם לכתו במדין היה וצריך שיהי' מוקדם מן וילך משה וישב אל יתר חותנו ע"ש מה שתי'. ובלבוש האורה זךש שם:

והנה גם בזה יקשה דהוי חד עניינא ואיך נאמר שלא בדקדוק. אכן יש ליישב ת"ל. דהנה איתא בירושלמי (שקלים פ"ו ה"א) ר"מ אומר כל האמות היו בבינוני ר' יהודה אומר אמות הבנין ששה של כלים חמשה וכו' מ"ט דר"מ דכתי' (שמות כ"ה) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך על דעתיה דר"מ די אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך ואח"כ ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה וכו' ע"ש. והקשה ביפ"מ על הירושלמי שם דצ"ה (ד' ברלין) בד"ה אין מוקדם ומאוחר בתורה וא"ת והאמ' בפ"ק דפסחים דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם וכו' י"ל דהיינו דוקא היכא דליכא דרשה וטעם כדכתבו שם התוס' וה"נ איכא טעמא למימר דאין מוקדם ומאוחר מכיון דבפ' פקודי כתי' ויתן את העדות ברישא והעדות משמע לר"מ לוחות וס"ת דאיקרו עדות ועי"ל דהתם דוקא לענין דרש' דנפק' לענין דינא אבל לישוב המקרא בעלמא אין מוקדם ומאוחר אפילו בחד ענינא וכדתני בל"ב מדות דרבי אליעזר מוקדם שהוא מאוחר בענין כיצד ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בהיכל כ"ש שכיבה וכו' ומח"ל שוכב אלא מוקדם הוא וכה"א ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב. כיוצא בדבר אתה אומר עיני ה' אל צדיקים וגו' צעקו וה' שומע ואח"כ פני ה' בעושי רע וגו' וה"נ לא נפקא מידי לענין דינא דמאי דהוה הוה ע"ש:

וראיתי בס' הליכות עולם שער ד' פ"ג לרבינו ישועה הלוי מארץ תילמיסאן ז"ל שמביא מל"ב מדות דר"א שכ' מוקדם שהוא מאוחר כיצד. ונר אלהים טרם יכבה וכו' ושם בס' יבין שמועה כלל קס"א וז"ל וא"ת שהרי אמרו בפ"ק דפסחים דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם וכו' י"ל והוא ברור שהרי כ' שם התוס' ז"ל דהיינו דוקא היכא דליכא דרשא וטעם דהא תנן בפ' נגמר הדין דדחיית נסקל קודם לסקילתו אע"ג דסקילה כתיבא ברישא. דכתי' כי שקל יסקל או ירה יירה היינו משום דכתי' במקום אחר סקילה בגמר מיתה דכתי' וסקלתם באבנים ומתו ע"ש. ודבריהם יש להם על מה שיסמוכו שהרי הטעם שנתנו בגמ' לומר דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם הוא מטעמא דאל"כ הרי דרשינין כלל ופרט דילמא פרט וכלל הוא. ואם מה שאמרו דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם היינו אף שיש טעם לומר דמאי דמוקדם מאוחר א"כ היאך הכריע זה מכח כלל ופרט והרי גבי כלל ופרט אם יש טעם לומר דמאי דמאוחר מוקדם דרשינן הפרט קודם הכלל. תדע לך דהא קי"ל כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל הרי שאנו מקיימין הפרט אף שכתוב אחר שתי הכללות ומשימין אותו באמצע משום דאיכא טעם לומר שהוא קודם הכלל דאל"כ תרי כללי דסמיכי למ"ל וא"כ כיון דהכריע דבחד ענינא מאי דמוקדם מוקדם מכח כלל ופרט. א"כ כי היכי דהתם אזלינן בתר טעמא הכא נמי כנ"ל. ובכלל קס"ב כ' וכ' בס' יפ"מ דדוקא לענין דרשא דנפקא לענין דינא אבל ליישוב המקרא וכו' כיצד ונר אלהים וכו' ולא ראה הרב ז"ל דברי התוס' דאילו ראה לא היה מביא ראי' מל"ב מדות דשאני התם גבי ונר אלהים וגו' דאיכא דרשא וטעם דאיכא לאקשוי והלא אין ישיבה בהיכל וכ"ש שכיבה וברור עכ"ל. אבל באמת ביפ"מ עצמו מביא במקומו לתרץ עפ"י סברת התוס' הנ"ל. וא"כ לא שייך למימר דלא ראה הרב ז"ל דברי התוס':

היוצא מכל הנ"ל דיש שני כללים דגם בחד ענינא אין מוקדם ומאוחר או במקום דאיכא דרשה וטעם. או במקום דליכא דינא רק ישוב המקרא בעלמא כנ"ל. וממילא מיושב קושייתי הנ"ל בהא דויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים. דאף דהוי בחד ענינא מ"מ כיון דאיכא דרשא וטעם כש"ס נדרים דף ס"ה הנ"ל דאין מתירין לו אלא בפניו. א"כ אין מוקדם ומאוחר כנ"ל. וכן מיושב קושייתך בהא דויקח משה את אשתו ואת בניו וכו' והיינו עפ"י הכלל השני דיפ"מ דכיון דלא הוי לענין דינא רק לישוב המקרא בעלמא דע"כ לקח המטה במדין:

ויש לומר דתירץ זה מדויק היטב בדברי רש"י ז"ל אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא ולא קאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה. רק במקרא. לומר דהוי רק לישוב המקרא בעלמא. ולא לענין דינא ודרשא. ואז אין מוקדם ומאוחר גם בחד ענינא:

וממילא מיושב קושי' הר"א מזרחי ז"ל הנ"ל דלמה לא אמר רש"י ז"ל זאת גם בשני הפסוקים הראשונים וילך משה וישב אל יחר חותנו וכו' אבל לדברינו ניחא דרק כאן חידש רש"י ז"ל דאין מו"מ במקרא. היינו מה דהוי רק ישוב המקרא בעלמא כסברת היפה מראה. אבל לעיל הוא כלל אחר לגמרי והיינו כסברת התוס' דבאיכא דרשא וטעם אין מוקדם ומאוחר ובזה לא דיבר רש"י ז"ל כאן כלל. ואיך שייך להקשות שיאמר רש"י זאת קודם בפסוקים הראשונים והבן:

עוד יש ליישב קושייתך בהקדם מה שאמרתי ת"ל לפרש (בתהלים מ' ל') מזמור שיר חנכת הבית לדוד וכו' ולא שמחת אויבי לי. בהקדם שאמרתי לפרש בתהלים (מ' קכ"ב) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וכו' דהנה איתא (שבת ד' ל' ע"א) דאר"י א"ר מאי דכתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון וכו' בחיי שלמה בנך אני מודיע כשבנה שלמה את ביהמ"ק ביקש להכניס ארון וכו' דבקו שערים זב"ז וכו' זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון וכו' ע"ש ובמדרש תהלים כ"ד. אכן בילקוט (תהלים תרצ"ט) איתא בנוסחא זאת שעשה ארון של עשר אמות וגו' כיון שהגיע לפתח ביהמ"ק הי' הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין לכנוס בתוך עשר אמות וכו' הביא ארונו של דוד וכו' ומיד נענה ע"ש. ומקשים המפרשים דאיך עשה שלהע"ה ארון של עשר ופתח של עשר הלא ידע מראש שאין עשר יכנס בתוך עשר. ואם כי הכל הי' בכתב מיד ה' עלי השכיל אכתי הי' עצה לפסוק הלכה כר"י דאמות הכלים של ה' טפחים ואמות הבנין של וא"ו טפחים. ולמה עשה כר"מ שאמות הכלים ג"כ של וא"ו טפחים ועי"ז לא נכנס. גם איך נודע עתה שמחל לו על אותו עון. ועיין בס' נפתלי שבע רצון פ' יתרו מה שתי' בזה. ואלך עפ"י דרכו בהקדם ש"ס (ב"ב דף י"ד) דלר"מ דאמות הכלים בת ו' טפחים הי' ס"ת שכתבה משה מונח בארון ולר"י דאמות הכלים בת ה' טפחים הי' שברי לוחות מונחים בארון ועיין במזרחי פ' בהעלותך דלר"מ הי' שברי לוחות מונחים בארון בפני עצמו. והנה איתא בש"ס (ברכות די"ז.) העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. ובש"ס (פסחים ד"נ ע"ב) איתא לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וכבר הקשו כן בתוס' שם. וי"ל דפלוגתא זו תלי' בהא דר"מ ור"י באמות הכלים. דהא איתא (ברכות דף ח'

ע"ב) והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחות בארון. ואיתא בירושלמי ברית כרותה הוא כל העוסק בתורה לשמה איננו שוכח את תלמודו ואין בא לידי אונס שישכח תלמודו. וא"כ לר' יהודא דאמות הכלים בת ה' טפחים א"כ שברי לוחות מונחין בארון. וא"כ הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו אף דלמד שלא לשמה. הוא סובר לעולם יעסוק אדם וכו' אפי' שלא לשמה. אבל לר"מ שלא לשמה נוח שלא נברא ואין שברי לוחות מונחות בארון. וזקן ששכח תלמודו כיון שלא למד לשמה לאו מעליותא הוא. והנה בחידושי הגה"צ מוהר"צ הירש ז"ל אבד"ק סלאוויטיץ מביא בשם מדרש שהובא בס' כלי יקר ובאלשיך ובס' ב"ש פ' ראה דאורי' החותי הי' גוי והיה נושא כליו של גלית הפלשתי ובשעה שהרג דוד לגלית לא הי' יודע פתיחת הצואר של השיריון א"ל אורי' החתי אם תתן לי בת ישראל לאשה אזי אראה לך פתיחת הצואר ונשבע לו דוד. ואח"כ נתגייר ונתן לו ב"ש. ואיתא (יבמות דכ"ד) דגר שנתגייר שלא לש"ש והיינו משום אשה ומשום שלחן מלכים אינו גר. ואין קידושי אורי' תופסין בבת שבע.

אבל איכא דמסיק התם א' גירי אריות וא' גירי חלומות וא' שנתגייר לשם אשה כולם גרים הם דאר"י א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה וכו' אפי' שלא לשמה. א"כ הוי גירות ותופסין קידושין בב"ש. וא"כ הוי חטא לדהע"ה ולכן שלהע"ה בעשותו הארון בבת וא"ו טפחים כר"מ משום דס"ת הי' מונח בארון. ולא שברי לוחות. וזקן ששכח תלמודו. שלמד שלא לשמה. לאו מעליותא הוא משום דסובר דשלא לשמה נוח לו שלא נברא. א"כ לא הי' אורי' החותי גר ולא הי' קידושין בב"ש. ולא חטא דוד. וכיון שבזכרו חסדי דוד נפתחו השערים ונכנס הארון איגלאי מילתא דלא חטא ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה והבן:

ולפי"ז ישבתי שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' תמידין ומוספין ה"ט שפסק כר"מ (במנחות דצ"ו) דאמות הכלים בת ששה טפחים. שהוא נגד כללי הש"ס דר"מ ור"י הלכה כר"י. ועיין מה שמביא תי' בצל"ח פסחים דק"ט ע"א בשם הגאון מ' גבריאל אבד"ק ברעסלא דפח"ח. וע"ש באור חדש. ובס' לוית חן פ' תרומה דפח"ח, ועיין בס' זכרון יצחק פ' פקודי. ובמק"א הארכתי בזה. ולדברינו ניחא דכן עשה שלמה המע"ה כשיטת ר"מ כנ"ל. ועיין בס' נש"ר סו"פ יתרו בזה. ולפי"ז יתבאר לנו פי' דברי חז"ל (שבת דף ל"א.) שוב מעשה וכו' שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתשימני כ"ג דחפו באמת הבנין שבידו ומה ענין באמת הבנין. אכן לפי הנ"ל ניחא דשמאי דחפו באמת הבנין. היינו דאיכא רק אמת הבנין וליכא מיוחד אמת הכלים ואמת הבנין. וא"כ סובר כר"מ דגם אמת הכלים בת ששה טפחים. וממילא גירות שלא לשמה לאו כלום הוא והבן. וז"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך כי אז נודע שאין בו אותו עון. וז"ש מזמור שיר חנכת וכו' ולא שמחת אויבי לי היינו שנעשו שונאי דוד כשולי קדירה כנ"ל. ואכמ"ל עוד. ובקונטריסי דברי השירה בסו"ס שירת ישראל דף ל"ד הארכתי בענין גירות שלא לשמה ע"ש:

והנה ראיתי במראה הפנים בירושלמי (סוטה פ"ח סוף ה' ג') דמהא דר"מ דאמר כל האמות היו בבינוניות כנ"ל מבואר דר"מ ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה גם בחד עניינא. ור' יהודה דס"ל דאמות הבניין ו' טפחים ושל כלים חמשה ס"ל דבחד ענינא מה דמוקדם מוקדם ע"ש. (ובקרבן העדה שם ובירושלמי שקלים. וכן בהגהות הגר"א מווילנא ז"ל בירושלמי שקלים ס"ל להיפך אליבא דר' יהודה גם בחד ענינא אין מוקדם ומאוחר בתורה ע"ש.

ובס' תקלין חדתין). א"כ שפיר כ' רש"י ז"ל בהא דויקח משה את אשתו ואת בניו וכו' דאין מוקדם ומאוחר וכו'. אף דהוי בחד ענינא. והיינו אליבא דר' מאיר. ובפרט שכן ההלכה כר' מאיר דאמות הכלים בת ששה טפחים כנ"ל. ומזה מוכת דגם בחד ענינא אין מוקדם ומאוחר. וכן יש ראי' דגם הברייתא דנדרים דס"ה דאין מתירין הנדר אלא בפניו ס"ל כר"מ דגם בחד ענינא אין מומ"א. דהא הר"א מזרחי מקשה דגם בפסוקים הראשונים וילך משה וישב אל יתר חותנו עכצ"ל דאין מוקדם ומאוחר כנ"ל. ואף שתירץ שיטת רש"י ז"ל למה לא אמר רש"י זאת בפסוקים הראשונים. אבל כבר כ' הלבוש האורה ס"ל דתירוצו דחוק מאוד. וגם מה שתירץ הלבוש ז"ל לא יעלה שפיר לכאור' להמ"ד בירושלמי דטעמא דמילתא דמתירין בפניו הוא מפני הבושה עיין בזה בהר"ן שם. ובתוס' והרא"ש ז"ל בגיטין דל"ה ע"ב ודוק. וכבר הקשיתי הא הוי בחד ענינא. א"ו דס"ל כר"מ דגם בחד ענינא אין מוקדם ומאוחר והבן. ולפי"ז יש ליישב גם שיטת הרמב"ם בפ"ה מה' תמידין דפסק כר"מ באמות הכלים כנ"ל. יען דהוא פסק כש"ם נדרים דס"ה הנ"ל וא"כ ע"כ סובר דגם בחד ענינא אין מומ"א. וממילא פוסק כירושלמי שקלים הנ"ל והוא כר"מ כנ"ל והבן. ומפני טרדותי שמתי קץ לדברי וחזון למועד אי"ה:

דברי ש"ב דור"ש:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה