שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן יא
ב"ה פלונסק יום ו' עש"ק י' אד"ר התרנ"ז. לכבוד ש"ב הרב החריף ובקי בש"ת מו"ה פינחם מנחם כ"ץ זינגער אבד"ק לענטשין שי':
אחדשכ"ת באה"ר קבלתי מכתבו, ואשר הציע לפני שאלתו בענין מראות הריאה שלא נזכרו בגמרא לא לאיסור ולא להיתר ורבינו התב"ש סי' ל"ח נסתפק בזה בהא דחשבו בש"ס מראות האסורות ומראות הכשירות איזה מהם דוקא אי נימא דאסורות דוקא וכל שאר מראות כשירות הם, והא דחשיב מקצת מהכשירות הוא משום דהיה מקום לטעות בהו לחשבן לאסורות דכוחלא הוא דומה לדיוחא וכבדא לבישרא ומסיק לאוסרם, אולם ראיתי בשו"ת נודע ביהודה מה"ק תיו"ד סי' יו"ד חולק עליו ומיקל בשאר מראות כגון ברו"ן או גרא"ה וכדומה. ולענ"ד הקלושה במחכתה"ר של רבינו הנוב"י צ"ע מאוד דכתב בזה והקשה על התב"ש דלאיזה מראה ממראות הכשירות דומה מראה לבן דאצטריך להטריפה להדי' שלא לכלול אותה בין מראות הכשירות יעו"ש. ומה מאד תמוה לי איך נעלם מעיני קדשו שיטת הבעל העיטור מובא בתב"ש שם דמכשיר מראה לבן בריאה משים דכל הריאה נוטה ללבן עי"ש. ולפי"ז אף דאנן מטריפין לבן עכ"ז עכ"פ הוי אמינא לטעות כדעת בעהע"ט להכשיר משום דכל הריאה נוטה ללבן ואצטריך בגמ' לאסרם ויורינו מורינו דעתו הרמה בזה עכת"ד. הנה קושיתו על הגאון נוב"י כבר עמד בזה הגאון בס' ראש אפרים סי' ל"ח ס"ק נ"ח וז"ל ונפלאתי שאיך העלים עיניו הטהורים ממ"ש הב"י בסי' מ"ד בשם בעל העיטור דס"ל דמראה לבן כשר בריאה והא דלא קחשיב לי' בין המראות הכשירות משום דלא קי"ל כוותי' להכשיר לובן וכו' מ"מ שפי' הוצרכו לחשבו בין המראות הפסולות דסד"א להכשיר מטעם בעהע"ט דכל מראה ריאה נוטה ללבן וכו' עי"ש. וכן הקשה בס' מאירת עינים סי' ל"ח ס"ק א':
אכן לתרץ דברי קדשו של הנוב"י י"ל עפ"י המ"כ שהובא בטו"ז יו"ד סי' ל"ח סק"ד דמראה טריפה אינה לקותא אלא עד שתכנס תוך ב' הקרומים ונכנס בבשר וכ"ד הפר"ח שם אות (וחולק על הט"ז שם וסובר דלאו זיהריה הוא דנימא מיקלי קלי ובשמ"ח סי"ד היקל לצורך גדול בהאדים עור אחד ומש"כ הכי"פ סי' ל"ח סק"ב ראי' להטו"ז מחי' הרשב"א נפלה לאור עיין בפרמ"ג סי' ל"ח במ"ז סק"ד מה שתי' בזה וכן בישועות יעקב סי' ל"ח סק"ב א"כ הנוב"י שפיר הקשה על התב"ש דהא אף דריאה נוטה ללובן זה דוקא הקרום העליון אבל הקרום התחתון הוא אדום ממש עד שמחמת זה הגאון ישועות יעקב סי' ל"ח סק"ד הרעיש העולם להסוברים דמראה אסורה בעינן דוקא שנכנס לתוך ב' הקרומים ואז דוקא טריפה וא"כ איך יהי' ניכר מראה אדומה בקרום הב' של הריאה הא הוא אדום בעצמותו ודיבר מזה עם כמה שוחטים קצתן אמרו שיש היכר בין אדומה מצד עצמה ובין מה שנהפך לאדמומית אמנם כתב שידוע לו שאין שום היכר עי"ש דברי קדשו. עכ"פ כיון דלענין מראית הטריפות צריך שיהי' גם בהקרום התחתון המראה טריפה ושפיר הקשה הנוב"י על רבינו התב"ש שכ' דלכך חשיב הטריפות משום דהי' הו"א שהמה מראות כשירות כיון דדומים למראות כשירות וא"כ קשה לאיזה מראה מהכשירות יש לכייל מראה לבן עד שהוצרך לפוסלו ולא נוכל לתרץ דכיון דכל הריאה דומה ללבן דהא זה דוקא קרום העליון דומה ללבן אבל באם שני הקרומים דומין ללבן שפי' נדע דטריפה כיון דהקרום התחתון צריך להיות אדום והוא נהפך ללבן א"כ בודאי טריפה ואי כסברת התב"ש דכל יתר המראות שלא נזכרו בגמ' טריפות א"כ למה חשב לבן בכלל הטריפות הא ממילא נדע דטריפה מדחשיב הכשירות והוא ברור:
אבל באמת יש לתרץ דברי התב"ש ז"ל דהנה בספר לב אריה חולין דף מ"ו ע"ב כ' ליישב קושיות התוס' שם על רש"י בהא דאוכמי דכשירה מהא דכדיותא טריפה וזה תוד"ק עפ"י מה שהביא הטו"ז בשם המ"כ הג"ה אחת קבלה על מראה שחור שאינה לקותא אלא עד שיכנס תוך ב' הקרומים ומהר"י מברונא כ' שאין לזה שורש בש"ס אכן נ"ל דנמצא לקבלה ההיא שורש בגמ' והוא אחר שמדייק בלשון שכ' קבלה על מראה שחור ולמה לא נקיט סתם כל מראה פסולה אלא שחור היינו משום דדוקא גבי מראה שחור נתקבל קבלה זו משום דכן מוכח מהגמ' דקאמר אוכמי וקשה הא כדיותא טריפה וע"כ צ"ל דמיירי דקיימו רק בקרום העליון לחוד ואינו פוסל אבל בשאר מראות פסולות באמת גם בקרום העליון לחוד טריפה והך דחזותא חזותא מיירי שיש הרבה גוונים ממראות הכשירות כפירש"י וטעם החילוק ביניהם נוכל לומר דכיון דאם נאמר דבמראה אפי' בקרום העליון לחוד והיינו משום דסוף שיגיע הלקותא גם לתחתון כמ"ש הטו"ז וכבר תמה הפר"ח דהא גבי ניקב לא מחלקינן אפי' ניקב ע"י לקותא כשר בקרום העליון לחוד, ועכצ"ל דשאני גבי ניקב כיון דכבר שלטה הלקותא כ"כ עד שניקב מחמת זה ובתחתון לא נראה עדיין שום ריעותא שוב לא תשלוט יותר אבל בלקותא שעדיין לא ניקב יש לומר שתשלוט אח"כ הלקותא גם בהתחתון וכיון שכן שפיר יש לחלק דזה לא שייך רק בשאר מראות פסולות דהלקותא הוא כך מתחלתן אבל במראה שחור שמתחילתו אדום הוא ואח"כ נלקה ונהפך לשחור וכו' וכיון דחזינן שכבר האדים הקרום העליון ואח"כ נלקה ונהפך לשחור ובתתתון עדיין לא ניכר שום ריעותא תו לא חיישינן דתשלוט בתחתון והוי ממש כמו ניקב קרום העליון לבד ולזה דייק ונקיט בעל המ"כ קבלה על מראה שחור ולפי"ז מיושב קושיות הכו"פ יו"ד סי' ל"ח סק"ב על המ"כ מדברי הרשב"א בחידושיו דכ' דלא קתני גבי נפלה לאור ריאה כמו דקתני לב וכבד משום דירוק כמוריקא בלא"ה בלי נפלה לאור אסור משום שינוי מראה וקשה דלדעת הג"ה ומ"כ הא מחמת שינוי מראה בעינן תרי קרומים משא"כ נחמרה באור אפי' במשהו עי"ש. אכן להנ"ל ניחא דהמ"כ דוקא במראה שחור כתב כן דבעינן שני קרומים אבל לא בשאר מראות הפוסלות כנ"ל עכת"ד. והנה לכאורה לפי מה שחידש הלב אריה בכוונת המ"כ מיושב קושית הישועות יעקב שהבאתי לעיל בהא דמראה אדומה אינו ניכר בקרום התחתון שהוא אדום מתולדתו אכן לפי הנ"ל ניחא דהא המ"כ רק במראה שחור הצריך שיהי' בשני הקרומים ולא בשאר מראות כנ"ל, וממילא מיושב גם שיטת התב"ש דנוכל לומר שפיר דכל שאר המראות טריפות והא דחשב דוקא אלו משום דדמי' לכשרות דהא גם מראה לבינה דמי' למראה ריאה דנוטה ללובן ואי משום הקרום התחתון דהוא אדום הא במראה לבן לא בעינן שיכנס תוך שני הקרומים והבן:
איברא דבחידושי תי' ת"ל קושיות התו' דאוכמי וזה הוא בחולין דף מ"ו ע"ב ואמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה וברש"י שם גילדי גילדי קליפות קליפות כעין מכות אוכמי אוכמי שחורות חזותא חזותא גוונים גוונים ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו כגון אדומה ירוקה וכו' והנה בתוס' שם ד"ה אוכמי אוכמי הקשו על רש"י שכ' דאוכמי אוכמי היינו מראות שחורות דכשרה והא אמרינן בסמוך כדיותא טרפה והנה תוס' תירץ שם שני תירוצים או דנימא דהא דאמרי' כדיותא טרפה היינו כשרובא כך או דנאמר דאוכמא דהכא היינו כי כוחלא עי"ש. והנה כבר כתבו המפרשים דלרש"י ז"ל לשיטתו אין שייך לתרץ שני תירוצי התו' גם יחד דהא רש"י ז"ל סובר דמראות הפוסלות אפילו בכ"ש טריפה ולא בעינן רובא כך כמבואר בב"י יו"ד סי' ל"ח לדעת רש"י ועיין בס' אור חדש עה"ת פ' האזינו וגם תי' התוס' דאוכמי היינו כי כוחלא לא נראה כן מפירש"י שהרי כתב כאן אוכמי שחורות ולקמן גבי כי כוחלא פירש"י לא ירוק ולא שחור וכ"כ בס' לב אריה שם בתוס' ד"ה אוכמי. ולענ"ד לתרץ דהנה הר"ן כ' בשם הרא"ה ז"ל, דהא דריאה דקיימא גלדי גלדי במראות הפוסלות עסקינן ואפ"ה כשרה לפי שאינן פוסלות אלא כשהשינוי הוא בעור מחמתו ולא המוגלא שבתוכו אבל הכא האי שינוי מראה לא מחמת העור הוא אלא מחמת המוגלא שהיא בהני גילדי דהיינו צמחים משתנה העור מלמעלה ומש"ה כשרה עכ"ל. והנה רש"י כ' בהא דחזותא חזותא דוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו ועיין בב"י סוף סי' ל"ח דאע"ג דמראות כשירות פשיטא מ"מ אצטריך לאשמועינן דלא תימא כיון דאית בה חזותי טובא מחמת ליקוי הוא קמ"ל עיי"ש. ולפי"ז י"ל דרש"י ז"ל סובר כשיטת הרא"ה ז"ל שאין מראות פוסלות טריפות, אלא כשהשינוי הוא בעור מחמתו ולא מחמת מוגלא, והא דאוכמי אוכמי שפירש"י שחורות קאי על הא דגילדי גילדי שפירש"י קודם דהוא כעין מכות וכמו שפי' הרא"ה ז"ל דהשינוי הוא מחמת המוגלא שהיא בהני גילדי דהיינו צמחים, וא"כ לא קשה מהא דלק' כדיותא טרפה דהא שם מיירי שהשינוי הוא בעור מחמתו ולא מחמת מוגלא ואוכמי היינו ע"י המוגלא והכונה הוא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי היינו שהגילדי היה אוכמי והמראה שחורה הוא מחמת הגילדי והמכה, אבל בהא דחזותא חזותא שפי' פי' רש"י ז"ל דמיירי במראות כשירות ועכ"ז אשמועינן רבותא דאף דאיכא חזותי טובא מ"מ כשרה כמבואר בב"י שם, אבל אין לפרש דמיירי במראות פסולות דא"כ תרתי למה לי, דהא דינו של הרא"ה ז"ל במראות פסולות ע"י מוגלא כבר שמעינן מהא דאוכמי אוכמי דקאי על גילדי גילדי והיינו ע"י המוגלא כנ"ל ולפי"ז אין צ"ל דהרא"ה חולק על רש"י כמבואר בב"י סוס"י ל"ח דהא י"ל דרש"י ז"ל סובר כהרא"ה בפי' תחילת דבריו בהא דאוכמי דקאי על גילדי רק בסוף דבריו בהא דחזותא פי' רש"י דמיירי בכשירות בכדי לאשמועינן עוד רבותא באם איכא חזותי טובא היינו מראות כשירות דכשר, ותרתי שמעינן מינה ובאמת יש לדקדק דרש"י כ' אוכמי אוכמי שחורות ובתוספות הביא בשם הקונטרס מראות שחורות עיי"ש ותיבת מראות ליתא ברש"י א"כ מבואר דקאי על גלדי גלדי ועיין בס' לב אריה שם, ולפי"ז מיושב מה שפי' הפרמ"ג סי' ל"ח בשפ"ד סק"ה בכונת הש"ך שכוונתו להקשוח על המחבר דאיך זיכה שטרא לבי תרי דלקמן כתב הרבה מראות כשירות והוא הפי' של אוכמי אוכמי ואלו להרא"ה הפי' במראות פסולות ובסעיף ג' הביא שיטת הרא"ה ז"ל ובלחם חמודות פ' א"ט אות פ"ח לזקיני הגאון רבן של ישראל ז"ל העיר בזה קצת, והפרמ"ג מחלק שם בין אם כשנוטלין המוגלא הלך לו אותו המראה ובזה מודה המחבר להרא"ה ובהא דאוכמי אין מודה לו דאי במראות פסולות איך קאמר דכשירה והא בעי בדיקה לראות אם הלך המראה לאחר שנוטלין המוגלא ושוב מביא דלשון כשירה בגמרא מוזכר לפעמים אף במקום דבעי בדיקה, אכן בשו"ת מהרשד"ם סי' ל"ח הובא בפרמ"ג שם סק"ט פי' דהא דאוכמי וכו' מיירי בלא בדיקה ועיין בפרמ"ג שם במ"ז סק"ד ולדברינו ניחא דאף דפסק המחבר כהרא"ה בהא דאוכמי דקאי על גילדי מ"מ נוכל לפסוק כפי' רש"י בהא דחזותא חזותא דמיירי במראות כשירות ולאשמועינן דאף מראות הרבה כשירות כנ"ל:
אכן בעיקר הדין נראה דאין לזוז מדברי התב"ש שפסק לאסור דכיון דאין לנו דבר ברור להתיר ויש פנים לכאן ולכאן פשיטא דיש לאסור עכ"פ במקום שאין הפסד מרובה כדעת הלב"ש סי' ל"ח סקכ"ה ואם אמנם זקיני המהרש"ל הובא בטו"ז סי' ל"ח סק"א משמע דדעתו להכשיר אף במקום שאין הפ"מ דאין להוסיף על הטריפות מה שלא מנו חכמים וכן נראה דעת הפרמ"ג במש"ז סי' ל"ח סק"א וכן דעת הנוב"י הנ"ל להכשיר אכן כבר כתב בראש אפרים סי' ל"ת סקנ"ת כדעת הלב"ש ובמראה גרא"ה כתב להחמיר אף במקום הפסד מרובה ומביא שם שראה בכחי"ק של הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל בגליון היו"ד שלו שחזר מדבריו בתשובתו והודה לדברי התב"ש, והעתיק כל דבריו מהגליון בקונטרס הראיות לסי' ל"ח אות כ"א בסו"ס ראש אפרים שלו עיי"ש:
ואם אמנם הראי' שמביא התב"ש שם מהא דאמר רבא אדומה כשרה מדר"נ וכו' אלמא אי לאו דר"נ הו"א דמסתמא אסורים, היא ראי' קלישתא וכמו שדחה התב"ש בעצמו, וכן דחה ראי' זו בראש אפרים שם, אכן אכתי איכא ראי' מלשון רש"י דף מ"ו ע"ב לאסור בשאר מראות מהא דפי' אהא דאמרינן חזותא חזותא וז"ל דוקא הנך דלא מטרפא בהו כגון אדומה ירוקה והנך דלקמן בהלכות עכ"ל. ומדלא כתב איפכא ודוקא דלאו מהנך דמטרפא בהו כגון דמוריקא וכו' אלמא ס"ל דסתם מראות טריפות נינהו כ"א הנך דחשב לקמן בהלכות וכמש"כ ראי' זאת התב"ש שם, הן אמת כי יש לדחות ראיה זו עפ"י מש"כ הכו"פ סי' ל"ח סק"ב דאם נמצא שינוי מראה בריאה אדומה וירוקה יש להטריף ממ"נ דאם צריכה דם מדר"נ א"כ אדומה מה טיבו ואם יש בו רבוי דם ירוקה מה טיבה עי"ש. אבל הפרמ"ג סי' ל"ח במשבצ"ז סק"א פסק להכשיר אף ירוקה ואדומה בחדא ריאה די"ל מקומות מקומות יש במקום א' עדיין לא נבלע הדם ובמקום א' לא יש עדיין וכן נראה מסתימת הטור והמחבר ואם יש הרבה גוונים מאלו המראות כשירה משמע אף ירוקה ואדומה בחדא ריאה עיין שם. וכ"כ בספר חידושי מהרא"ל יו"ד סי' ל"ח סק"ד דמדברי הפוסקים נראה דלא כהכו"פ מד' רמב"ם פ"ז מהל' שחיטה הי"ט שמנה ד' מראות ובתוכם ירוקה ואדומה וכתב שאפילו אם היתה הריאה טלאים טלאים נקודות נקודות מד' מראות האלו ה"ז מותרת ומשמע להדי' דאפי' ד' מראות האלו נמצאים בו כשרה וכ"כ הרשב"א בת"ה דף ל"ג וז"ל ודוקא מאותן מראות שאינה נטרפת מהן כגון אדומה וירוקה ושאר מראות כשרות וכו' ובטעמו של דבר נראה דהיכי דמכשרינן בהאדומה קצתה מטעם דר"נ שלא נבלע בו דמו והלא אותו תינוק הי' כולו אדום ואם לא הי' הדם נבלע בה מהיכי תיתי יבלע בקצתה זולת הנשאר וצ"ל דגם זה שכיח שיבלע בקצתה ובקצתה לא יבלע והה"ד דשכיח שאינו נבלע בקצתה ובקצתו לא נפל כלל עיי"ש. והנה לכאורה יש להביא ראיה דאדומה וירוקא בחדא ריאה כשר מהא דכתב רש"י ז"ל חזותא חזותא כגון אדומה ירוקה וכו' דמקשים אי במראות כשרות פשיטא ואשר באמת הרא"ה ז"ל הובא בהר"ן שהזכרתי לעיל מפרש הא דחזותא חזותא היינו במראות הפסולות וטעם דכשר משום דאין השינוי בעור מחמתו. ואשר לתרץ דעת רש"י כתבו דאשמעינן דאף מראות כשרות הרבה יחד עיין בטור סוף סי' ל"ת. אכן לפי הנ"ל יש לומר דזאת הוא דבא להשמיענו בהא דחזותא חזותא דאף דהיא אדומה וירוקה בחדא ריאה דהי' הו"א לאסור כדברי הכו"פ ואשר התי' מהרא"ל כתב עליו דהיא סברא טובה וישרה, מ"מ כיון דלדין יש תשובה ופסקו דכשרה, שפיר הוצרך להשמיענו זאת דאם יש אדומה וירוקא והנך דלקמן בהלכות והיינו כדברי הרמב"ם והרשב"א שמביא החי' מהרא"ל דאם יש כל המראות יחד מ"מ כשרה ולפי"ז נסתר ראיית התב"ש דלכך לא כתב רש"י ודוקא דלאו מהנך דמטרפא משום דבא לאשמעינן עיקר דינא דאדומה וירוקה שיהיה חידוש דין דלא כהכו"פ והבן:
אבל אכתי יש לנו ראיה גדולה דשיטת רש"י ז"ל הוא לאסור בשאר מראות שלא נזכרו בש"ס כמש"כ הלב"ש שם ובתשובותיו נאות דשא סי' ק"ו מהא דמוקי רש"י הא דחזותי חזותי דמיירי במראות כשרות דאז קשה מה קמ"ל, ואשר משום זה פי' הרא"ה דמיירי בפסולות והו"ל לרש"י לאו מי בחזותא חזותא היינו מראות שלא נתפרשו בש"ס לא לאיסור ולא להיתר, דבהא טובא קמ"ל משום דיש ספקות לאוסרם וכמש"כ התב"ש א"ו דרש"י סובר דאסורות. ועיי"ש מש"כ התב"ש דאין לדייק מדברי הרמב"ם ז"ל דכתב ה' מראות טריפות יש ומדנקט מניינא משמע דדוקא הוא כדאיתא בקידושין דט"ז משום דגם במראות הכשירות כ' מניינא ד' מראות כשירות הן עי"ש. וא"כ לכאורה יש להביא ראיה להיפוך מס' הרוקח סי' שפ"א שנתן סימן דמבב"ל למראות פסולות שנפסלות בחמשה מראות אבל במראות הכשירות לא נתן מניינא ולא נקיט כלל מניינא וע"כ דסובר דחוץ לחמשה מראות הפסולות כולם כשירות, אבל זה אינו דאיכא למימר דיש מראה כשירה מלבד הנזכר בגמרא והיינו מראה ברוי"ן שמביא הראש אפרים דזאת פשיט להכשיר אף שלא במקום הפסד מרובה משום דנוטה לאודם אבל באמת שאר מראות שלא נזכרו אסורים, אכן לפי"ז יש לדחות קצת גם הראיה של הלב"ש מדברי רש"י ז"ל:
וכן הראיה שמביא הנוב"י מדברי הרמב"ם פ"ז מה' שחיטה הי"ת בחריות של דקל דאוסרים אותה מספק, ואם איתא דמראות שלא נזכרו בגמרא אסורים א"כ מדוע אסרה הרמב"ם רק מספק עי"ש, כבר תי' זאת בראש אפרים שם וא"כ העולה מזה דיש לאסור וכן מביא התב"ש בשם הב"י ובשם ס' בית לחם יהודה, וכ"פ בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ל"ד ועיין בס' דעת קדושים סי' ל"ת סק"ה וסק"ו ובמק"מ סק"י ובגה"ק שם סק"ב ובס' בינת אדם בתכ"א כלל י"ג ובס' מאירת עינים שורש ה' ענף ב' אות י"א ומש"כ בזה ידי"נ הגאבד"ק ברעזאן שי' בס' דעת תורה סי' ל"ח סק"י ומרוב טרדותי במילי דפסחא והכשר הרחיים אסיים בשלום רב: