שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן י
ב"ה אדר"ח אדר"ש תרנ"ז פלונסק:
לכבוד ידי"נ מחו' הרב הגאון וכו' מ' פנחס הלוי נ"י בראדשין. אבד"ק (א) ע"ד שאלתו בדבר פנוי' אחת שזנתה והרה לזנונים וילדה והניקה וזה ד' חדשים פסקה מלהניק ונתנה הילד למניקת אחרת וכעת בני משפחתה שידכו אותה לאיש אחד ורוצים להשיאה תוך כ"ד חודש, והילד הוא ט"ז חודש, מאחר שפסקה מלהניק ונתנהו למניקת וחששו מאוד שלא תזנה שנית כי פרוצה היא מאוד כי זה פעם שנית שזנתה וגם המשודך יוצא ונכנס אצלה וחששו מחמת ששניהם פרוצים, ובלתי אפשר למחות במשודך כזה שלא יבא שמה אליה, ויש חשש זנות גדול מצד שניהם, בפרט שהיא בעצמה פרוצה לזנות כי זה הוא פעם שנית:
הנה הדבר הזה כבר תקרו גדולי הקדמונים ואחרונים ז"ל והנני לבאר בעזהשי"ת הנאמר בזה בדברי קדשם ואלקטה בשושנים, יסוד הדבר הוא בהגהות מרדכי יבמות פ' החולץ שכ' ומניקת שנתעברה בזנות בא מעשה לפני הרב מרדכי טורמשא והתירה ואמר דאפילו ר"ת (האוסר בגרושה) הוי משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולכן התירה, ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו אותה וכו' עי"ש. והובא דעת האוסרים בנמוקי יוסף יבמות דף מ"ב ע"א, ובש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף י"א כ' איסור מניקת גם במזנה ובהג"ה שם כ' ויש מקילין במזנה, ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהא בעלה משמרה עי"ש. והא דהרמ"א בהג"ה מיקל במפקרת זה נובע מדברי זקיני בשו"ת מהר"י מינץ סי' ה', ופשוט מורים דברי הרמ"א ז"ל להקל במופקרת שבעלה משמרתה שלא יכשלה שנית, אכן בשו"ת שבות יעקב ת"א סי' צ"ה נתן טעם מופקרת משום שבלא"ה תתעבר ויעכר חלבה אף שלא תנשא דמופקרת תזנה שנית, ולכאורה פשוט הדבר שלדבריו יקשה דברי הרמ"א מאוד דטעם הוא דמקילין במזנה הוא מחמת דמזנה לא שכיח ולא גזרו במלתא דלא שכיח. ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ק סי' כ"ג האריך לתרץ קושי' המפורשים בזה מהא דכתבו התוס' ריש כתובות ובגטין דף י"ז דזנות בעדים ובהתראה ל"ש אבל לא זנות סתמא ותירץ דנהי דזנות שבית זנות להתעבר לא שכיח דאשה מתהפכת ומזנה לכן זנות להתעב' ל"ש ולא גזרו ומיושב קושיות זקיני בשו"ת מהרי"ל סי' ע"ג, ובשו"ת תפארת צבי דיני מניקת סי' ת' ובסי' יו"ד מביא ראי' לדברי הגאון נוב"י מהא דכ' בתוס' גיטין דף י"ת להקשות לדידן למה תיקנו זמן בגיטין ותי' משום תקנות ממזרים וקשה למה לא קאמר ר"ל טעמא משום ממזרים ואי דזנות לא שכיח הא בלא עדים שכיח א"כ חשש ממזרים שכיח, וע"כ שתתעבר לא שכיח עי"ש. ולפי"ז לא שייך לומר מופקרת חשש שתזנה שנית ותתעבר ויעכר חלבה דזנות להתעבר לא שכיח ולא חיישינן וא"כ סותרים שני אלו והיאך כתב הרמ"א יש מקילין במזנה ויש להקל במופקרת לזנות דזה סותר זה וצ"ע, לכן פשוט דטעם מופקרת שלא יכשלה שנית אף שלא תתעבר עוברת איסור תמור ומכשלת וז"ש הרמ"א דבעלה משמרתה והוא שלא תעבור שנית איסור תמור זה נ"ל דעת הרמ"א ז"ל: (ב) והנה מבואר שם במהר"י מינץ אחד מהטעמים להתיר במופקרת מהא דאיתא בגטין דף ל"ת ע"א ההיא איתתא דהוה בפומבדיתא דהוו קא מעבדי אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפינן ליה למריה לכתוב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה ר"י משום מילתא דאיסורא וכו' מעשה בר"א וכו' ושיחרר עבדו והשלימו לעשרה מצוה שאני אלמא דכופין את הרב לשחרר במילתא דאיסורא לרבינא דהלכתא כוותיה דהוא בתרא עיי"ש בהרא"ש והאי איתתא בנדון דידן להא דמיא דכבר נתפתתה ואיכא למיחש דתתפתה גם לאחרים וכו' ואיכא למימר דבכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא אסר התם אלא במקום דצריך לעבור איסור דאורייתא כדמשמע מדבריו אי לאו דאר"י וכו' עובר בעשה משמע אי לא הוה לבד אלא חששא מדרבנן כנדון דידן במניקת חבירו דהוי גזירה דרבנן מודה אביי דכופין וכו' עי"ש. איברא דמש"כ זקיני המהר"י מינץ דיש לומר דגם אביי מודה כאן דלא אסר רק התם דהוי איסור דאורייתא לאו דכ"ע הוא דהא הר"ן כתב שם דלאו עשה גמור הוא ועיין בשו"ת פרח מטה אהרן ת"א סי' כ"ט דכ' דהריטב"א והר"ן סוברים דהוי רק דרבנן ובס' עין זוכר מערכת ע' אות כ"ג מביא מהריטב"א מגילה דכ"ת בשם מורו דאינו אף דרבנן רק מדת חסידות. ובילדותי תירצתי בזה קושיות ש"ב הגאון מ' יצחק הלוי איש הורוויץ אבד"ק אה"ו שהובא בשו"ת נוב"י מה"ק חאע"ז סי' ע"ו לדעת התוס' ב"מ דף יו"ד, ע"ב דאם אשלד"ע המעשה בטל א"כ במשנה דתן גט שיחרור זה לעבדי לא יחזור הא המשחר' עבדו עובר בעשה ואשלד"ע והמעשה בטיל אכן להר"ן ניחא דהא באיסור דרבנן דעת האחרונים דיש שלד"ע עיין בשו"ת מהרי"ט ת"א סי' קט"ז ובס' שושנת העמקים כלל יו"ד ועיין במשל"ם פ"ב מה' רוצח, גם יש ליישב קושיות האחרונים בהא דתן גט שיחרר נימא כל מילתא וכו' אעל"מ ולהר"ן ניחא דהא באיסור דרבנן דע' האחרונים דאע"מ עיין בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' נ' ועיין בשו"ת נוב"י מה"ק תאע"ז סי' ע"ז ובפרמ"ג או"ת סי' קל"ה סק"ט ובקונטריסי דברי השירה (בסו"ס שירת ישראל לחמי זקיני הגאון בעל מעון הברכות זי"ע) אות י"א ואכ"מ. אכן דעת הרמב"ם ז"ל דהוא עשה גמור דמנאו בס' המצות מ' רל"ה לעשה גמור וכן משמע דע' הר"א ממיץ בס' יראים סי' ר"פ ובתי' הרשב"א גיטין שם ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' קכ"ז ואי משום קושי' הר"ן ז"ל דאי נימא דעשה גמור הוא היכי דתינן עשה שבתורה משום האי מצוה כבר תי' הרא"ה ז"ל בס' התינוך מ' שמ"ז שוב ראיתי לזקיני הגאון הקדוש מו"ה פנחס הלוי איש הורוויץ זי"ע אבד"ק פפדמיי"ן בשו"ת גבעת פנחס סי' י"א שהקשה על הר"י מינץ מהא דפי' הר"ן דלעולם בהם תעבודו הוא משום לא תחנם ובמקום מצוה אין עבירה כלל עי"ש. אבל באמת כל הראשונים ז"ל לא פי' כהר"ן וכבר הקשה המג"א או"ח סי' צ' מש"ס ברכות דף מ"ז ע"ב דמקשה הגמ' בהא דר"א שהשלימו לעשרה מצהב"ע הוא ועיין בטורי אבן חגיגה דף ב' ובתי' מחנה אפרים על הרי"ף ד' תקע"ד. ובס' ברכי יוסף חאו"ח סי' א' ובסי' נ"ה. ומה שכתבתי בתשובתי בס' תל תלפיות מחבר' ה' סי' י"ט. ועיין בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' שכ"ב מה שהקשה על הר"ן מש"ס ע"ז דס"ד ע"א מדר"י נשמע לר"ע ועיין שעמדו בקושיא זאת בס' באר יעקב חיו"ד סי' רס"ז ובשו"ת רע"א סי' קצ"ד ובשו"ת כ"ס חאו"ח סי' ס"א. ובחיו"ד סי' קע"ד. ובשו"ת מהר"י אסאד ח"ב סי' ס"א ואכ"מ להאריך בזה:
ג והנה בתוס' כתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא הר"ש הזקן מקיל בגרושה מינקת וכן מפורש בש"ע סי' י"ג סעיף י"ד דכל גזרת חכמים רק באלמנה שחייבת להניק ולא בגרושה שאינה מחויב', והנה דעת הר"י מינץ ועוד הרבה בעלי תשובות ובמהר"ם אלשקר ובמרדכי שם להקל יותר במזנה מגרושה אכן בשו"ת צמח צדק סי' נ"ה מסיק דמזנה גרוע מגרושה דטעם קולא בגרושה שאינה חייבת להניק וכן צדד הנוב"י מהד"ת חאע"ז סי' ל"ה להקל באלמנה עשירה שהכניסה שפחות וכן במהד"ק חאע"ז סי' י"ח ועוד טעם דבעלה חי בגרושה ויוכל למסמסו בביעי וחלבא וא"כ מזנה דהתינוק מוטל עליה דאין ידוע אביו יגרע טפי וכ"כ המרדכי שם דב"ד יכופו לזונה להניק וכ"כ המהר"ם אלשקר סי' י"ב וז"ל ובמנקת שנתעברה בזנות כ' המרדכי דאפילו ר"ת האוסר משום שכופה אבי התינוק ובזנות מי יכוף ולא הודו לו חכמים דמ"מ ב"ד יכופו ע"ש. ועיין בס' פסקי מהר"ם ריקנטי סי' רמ"א ובחיבורי הרי בשמים על הריקנטי שם שחנני השי"ת ויותר לדעת הריב"ש בתשובה סי' י"ג וסי' תס"ג להחמיר בגרושה ואלמנה שלא הניקה תמיד, רק באלמנה שפסקה ג"ח בחי' בעלה עי"ש. מכש"כ זונה דגרע מגרושה כמ"ש הצ"צ דאין לה בעל אבי התינוק שימסמס בביעי וחלבא, אכן בכל זאת לישב דעת הרב ר' מרדכי מטורמשא במרדכי שם שכ' בזונה מי יכוף אותה ולתרץ קושיות הצ"צ ורבותינו בתשובות שהחליטו להיפך דזונה גרע מגרושה, דבגרושה יש לתינוק אב שמוטל עליו ואינה משועבדת אבל בזנות עליה רמיה ולכאורה קצת סמך לדבריהם מש"ס עירובין דף פ"ב ע"א קטן בן שש יוצא בעירוב אמו ופי' ר' עולא רבה בש"ס כתובות דס"ה ע"ב דזן אדם קטני קטנים ועי"ש בפירש"י ד"ה יצא בעירוב אמו וכו' ואין אביו מוליכו עמו שעדיין צריך לאמו ובתרה שדיוה רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שבעל זן אותה כך זן אותו עמה עכ"ל הרי דרבנן שדוהו על אמו רק שאביו זן אותו כדרך שזן אמו, ומשמע מזה היכי דאין אביו זן אח אמו כגון בגרושה או אלמנה שתבעה כתובתה או בזונה אינו זן את הילד נמי וכן משמע בדרכי משה אע"ז סי' ע"א ועיין לזקיני בשו"ת מהר"ם לובלין סי' ה' שהחליט דאין צריך לזון כשמת וע"ש ובר"ן היכי דאין לאמו מזונות אין לקטן למי מזונות דבתרה שדיוהו רבנן ועיין בב"ש ובח"מ סי' ע"א סק"א, אכן כי דייקינן שפיר דברי המרדכי נכונים להתיר בזונה דאין מי לכופה ודמי' לגרושה דהנה בסי' פ"ב באע"ז הביא הב"י דעת רבינו ירוחם דבגרושה אינה חייבת להניק היינו כשמוצא מינקת ויש לו להשכיר אבל אם אין לו כופין אותה ומניקה עי"ש וברמ"א ס"ה אכן דעת החולקים ס"ל דכמו דאשה אחרת אינה מחויבת כ"כ אמו אינה מחויבת והוה כאשה אחרת לגמרי וכ"כ הח"מ סק"ו והב"ש סק"ה דאין כופין אותה ועל הב"ד מוטל לשלם שכר הנקה כמו שמוטל עליהם לפרנסו אחרי הגמלו דאין שום חיוב על אשה וכ"כ הב"י שם סי' ח' והח"מ סקי"ב וא"כ אף בגרושה שיש אב כשאין אב מפרנס ונותן שכר הנקה אינו מוטל כלל על אמו אף שיש לה להניק רק מוטל על הב"ד לשלם שכר הנקה דהיא כמו אשה אחרת דאין מכיר התינוק את אמו עי"ש. ועיין בשו"ת ר"א בן חיים חלק המצורף לשיטת כתובות סימן צ"ה דפוס קונשטאנטינא שהחליט אף באלמנה אם אמרה איני ניזונית אינה מחויבת להניק כלל וכן בגרושה ומוטל על הב"ד דאין שום חיוב על אשה כלל ועי"ש שמפרש דברי המרדכי דידן ודעת הר"ש הזקן בתוס' שמיקל בגרושה דאין מוטל עליה להניק הא לפ"ד אף באלמנה אינו מוטל עליה באומרת איני ניזונית ופי' דבאלמנה עכ"פ מוטל עליה להניק כ"ז דלא אמרה איני ניזונית ומעצמה החיוב עליה מקודם שגרשה להניק וחל עליה מכבר שם מניקת חבירו עי"ש, ובזה שוב יותר יש לן להקל במזנה דלא הי' חיוב עליה כלל שום פעם ואף דלא ידעינן האב היא אינה מחויב' כלל רק מוטל על הב"ד וכמו שהחליטו הב"ש והח"מ וזקיני המהר"מ לובלין והראנ"ח. וכ"ש בנ"ד שפסקה להניק כבר מוטב יותר מגרושה ושפיר דברי המרדכי לאחר שהחליטו הח"מ וב"ש מי יכוף אותה דמוטל על הב"ד וכן בלבוש בוץ וארגמן סי' י"ג כ' ג"כ דבזונה לא נשתעבדה להניק כדברי. אכן הוא מחמיר אף בגרושה כר"ת. ומחמיר אף בזונה. א"כ לדעת המיקל בגרושה כ"כ בזונה יש להקל מאחר דאינו מוטל עליה. ובזה סרה תלונת הצ"צ שכתב דגרושה טוב יותר מזונה דבזונה לא נודע הבעל דאף דלא נודע האב אינו מוטל עליה. ופשוט דלא גרע מגרושה. ובזה נדחו דעת בעלי תשובות שרצו להתיר רק בזונה כשנודע הנואף שיחול עליו חיוב לזון וכמש"כ בשו"ת בגדי כהונה תאע"ז סי' ה' דהא לפמש"כ חל על הב"ד לפרנס באין נידע ויותר מכ"ז תמוה דהא הנואף אינו חייב לזון כלל לפמש"כ הד"מ סי' ע"א דמשמע מיני' דנואף אינו חייב לפרנס הבן דחייב רק לפרנס הבן ע"י מזונות שחייב לאמו מפרנס הוא עם אמו, וא"כ בזונה אינו חייב לזונה, וכן משמע מרש"י כתובות שהזכרתי לעיל ומשו"ת הראנ"ח כנ"ל. וא"כ אין חילוק בין נודע הנואף או לא נודע דמוטל על הב"ד ודומה לגרושה ועי"ש בד"מ אות ה' אכן בש"ע פסק בס"ד דחייב לזון הבן זונה ולכל זאת אין חילוק דבלא נודע חיוב על הב"ד לזונו ולהניק כמ"ש:
ד ואחרי שבררנו דזונה דמי' לגרושה עדין לא נתברר לנו היתר יען שהר"ת והרא"ש והרמב"ם והריב"ש מחמירים בגרושה ואם אמנם דבשו"ת מהר"ם אלשקר סי' י"ב כ' דדעת הרמב"ם ז"ל כהר"ש הזקן ושכן דעת הרשב"א ז"ל וכן בשיטה מקובצת כתובות דף ס' ע"ב מסיק כהר"ש הזקן וכ', שכן דעת הרמב"ם ז"ל ור' יונה ומהר"י טראני ודייק מלשון הגמ' בכתובות מניקה שמת בעלה ובש"ס יבמות דף מ"ב ע"ב השקלא וטרי' ותתבע מיורשים משמע רק באלמנה (והוא דלא כדברי הגאון בעל פני יהושע בכתובות שם שכתב דסוגיא דכתובות הוא כהר"ש וסוגיא דיבמות משמע כהר"ת) וראיתי בשו"ת נוב"י מה"ת חאע"ז סי' ל"ו שדייק מרש"י סוטה דף כ"ד ע"א ד"ה מעוברת חבירו דרש"י סובר כהר"ש הזקן, וכן ראיתי בשו"ת אמרי אש חאע"ז סי' י"ג דדייק מרש"י חגיגה כהר"ש הזקן ולא ציין מקומו וכונתו בודאי לרש"י חגיגה דף י"ד ע"ב ד"ה בחולה שעיברה מהו לכ"ג עי"ש ובחידושי ישבתי תלי"ש שיטת הר"ש הזקן מהקושיות שנאמרו נגדו בספרי הגדולים זי"ע וכן קושיות הגאון בשו"ת נודע ביהודה מה"ק חאע"ז סי' י"ד מהא דכתובות ד"ס ע"ב הן הן דברי ב"ש וכו' והרי לב"ש שום אשה אינה משועבדת והתפלא ששום אחד מכל הראשונים והאחרונים לא הרגישו בזה. גם זקני הגה"ק ההפלאה בחי' לכתובות שם עמד בזה והי' לו לדוחק לתרץ דב"ש רק לענין שיעור הנקה פליגי ולא לענין נשואין, אבל באמת ההפלאה עצמו שם בד"ה אמר רשב"ג מוקי הא דב"ש וב"ה דלא פליגי לענין נשואין רק בשיעור הנקה וכן מפורש ביותר ביאור בפני יהושע שם ודייק כן מלשון רש"י שם ד"ה י"ת חודש שכ' וז"ל דיו לתינוק לינק בכך עי"ש. ועיין מה שתירץ דודי זקיני הגאון מו"ה ברוך פרענקיל ז"ל בהגהותיו לשו"ת נוב"י מה"ק סי' י"ח ואכ"מ להאריך בזה. אבל על כל זאת עומד נגדינו מאור עינינו וראש תפארתינו הר"ת ז"ל אשר צריך לצאת ידי חובותינו נגד דעתו הקדושה, אכן אחר שבררנו דאין חיוב עליה להניק כגרושה שוב י"ל כמ"ש הנוב"י מה"ק חאע"ז סי' י"ז דביבמות אמרו לא ישא אדם מעוברת חבירו תלה האיסור בו ובכתובות איתא מניקה שמת בעלה לא תנשא עד כ"ד חודש תלה האיסור בה וכתב אף דאין הלכה כהר"ש הזקן בגרושה שמניקה, בגרושה שפסקה מלהניק הלכה כותיה כיון דרשות לה לשמוט הדד דאינה משועבדת וכבר פסקה ורשות לה לפסוק לכן בגרושה אין איסור עליה במניקה לינשא דאינה משועבדת זולת איסור תלוי בו כיון שמניקה מרצונה למה ישא לעכור חלבה לגרום סכנת הולד אבל באלמנה איסור אף בה עי"ש. ולכן שפיר בנ"ד זונה אינה משועבדת וכמו בגרושה וא"כ אם כבר שמטה דד ד' חדשים ופסקה מלהניק ונתנה למינקת אחרת אין חיוב עליה כלל דאינה משועבדת ואין חיוב עליו נמי שכבר פסקה כמו"ש הנוב"י ועיין בשו"ת בנימין זאב סי' קכ"ט קצת ראי' כשפרשה מלהניק ונתנה למינקת אחרת דאינה נקראת מינקת חבירו עי"ש מכ"ש דנתאמת דברים אלו מאחר דאין לה להניק שנפסק חלבה ואף שהנוב"י כ' דלא סמך ע"ז אם לא בצירוף עוד קולא, הנה בנ"ד יש לנו סעד מקילין בזונה משום דזונה לא שכיח וכמו שאבאר בזה יש לנו קולא אחת אף לדעת החולקים אר"ש הזקן בגרושה ועיין היטב בנוב"י שם:
ה ומעתה נשיב לצד היתר יותר מבורר מ"ש מהרי"ו דזונה לא שכיח ולא תקנו חכמים במילתא דלא שכיח אמנם בשו"ת נוב"י מה"ק סי' כ"ד העלה דאין להקל מחמת טעם זה לבד דל"ש דמצד הדין אסור בגרושה טוב יותר ממזנה דבמזנה אין לתינוק אם כמ"ש הצ"צ אכן בנ"ד יש עוד צירוף דעת הרמ"א דחשש שתזנה במופקרת ויותר דבנ"ד כבר זנתה פעמים ויותר שהמשודך פריץ ואין למחות בו שיבואו יחד ואין לשמרם והיא יוצא ונכנס ועיין באהע"ז סי' י"ג סעיף א' ובח"מ שם ובלאו הכא זנתה שנית וחשש גדול שתזנה עם אחר וכמש"כ רמ"א ובשו"ת נוב"י מה"ק סי' כ"א התיר בפירוש בזה במזנה כדעת הרמ"א וכ' מאחר שהרמ"א מקיל מי יבא אחריו להחמיר ובסי' י"ז ובסי' כ"ג מקיל אף בגרושה וכן בנוב"י מהד"ת סי' ל"ד צדד להקל בחשש תקלה וכ"כ בנ"ד שזנחה שנית האם יש חשש גדול מזה ומש"כ הצמח צדק דמופקרת דוקא בבתי זונות אכן עיין בשו"ת ברית אברהם חאע"ז סי' י"ז דזה דוקא בימיהם דהי' כח לענוש ולא כעת דאין בידינו למחות כלל אף בזונה, וכ"כ בשו"ת בגדי כהונה סי' ה' וגם בברית אברהם שם ובסי' ע"ז י"ח מקיל לגמרי במזנה שאין שום דעה לאסור בשלא התחילה להניק וגם בהתחילה להניק מיקל וסיים רק בלא התחילה להניק דמעשה שהיה כך היה אבל באמת צדדי התירו אף בהתחילה להניק וכן נראה בראש דבריו תשובה י"ז וז"ל לבאר טעם מחודש לחלק במזנה שנתנה למינקת או בלא התחילה להניק וכו' נראה שמתיר בשניהם וע"ז בנה יסודו עי"ש. וכן ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשקר סוס"י י"ב להקל בזונה כמש"כ המרדכי וז"ל ונ"ל ראיה להתיר כדברי המרדכי מברייתא דקאמר חבירו ולא קתני מעוברת ומינקת משמע דוקא חבירו ולא בזנות וה"ה נמי לאשת מומר כנ"ל עכ"ל.
(ועיין בשו"ת נוב"י חאהע"ז מה"ת סי' ל"ח דמעוברת חבירו של ישראל משמע אבל של נכרי לא גזרו בי' ובשו"ת רע"א סי' צ"ה סובר דנכרי בכלל חבירו והביא ראי' מהא דלא יאמר אדם לחבירו דמוקי דלא יאמר לנכרי ועיין בזה בשו"ת אבני צדק חאע"ז סי' י"ז) הרי דס"ל למהר"ם אלשקר דזונה לא הי' בכלל התקנה וזה קרוב לדברי מהרי"ו סי' ע"ג דהוא ל"ש ולא הי' בכלל תקנת חכמים, וכן מיקל במופקרת השבות יעקב ח"א סוסי' צ"ה. והשב יעקב סי' ח' אף דחולק אשאר התירים מיקל בזה וכן בשו"ת זקיני הב"ח החדשות סי' נ"ח מכ"ש בנ"ד דנתעברה זה שנית יש להקל שלא יכשלה שנית, והחתן בעצמו ניצל ממכשל בנ"ד וכ"כ בשו"ת חוט השני סי' פ"ח אף דפקפק על מהר"י מינץ מסכים לדברי הרמ"א אף בחשש כ"ד, ואף שי"ל שממאנת לחטוא וסטאה רק פעם א' שמא לסוף תתפתה להנואפים המושכים אחרי' מכש"כ בעני' זו חשש קרוב יותר שתתפתה להם. וחומר איסור וכמ"ש בברית אברהם הנ"ל וכן בשו"ת בית יעקב סי' קמ"ז מיקל במינקת בזנות ומחמיר רק מעוברת בזנות עי"ש, ויותר למש"כ החוט השני דזונה מתאכזרת על ולדה ואף אם תשאר פנויה לא תניקהו וכאשר ראינו שעשתה כן ופסקה חלבה וי"ל דכן סברת המהר"ם אלשקר שהחליט דאין הזונה בכלל תק"ח כי חכמים תקנו רק במי שמרחם על ולדה ואם לא תנשא תניקהו וראי' דהתירו בפסקה בחיי בעלה ג"ח כמ"ש הב"ש שלכל החומרות יש להקל באופן זה אף באלמנה דנראה שאינה מניקה, כ"כ בזונה יש סברא זו דאינו בכלל תק"ח דמתאכזרת תמיד ולא יועיל התקנה מכ"ש כעת בושה פנוי' להניק ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי עון, והנה אם נאמר כשיטת הסוברים דבמזנה אין איסור מניקת יש ליישב לכאורה קושיות הרשב"א והרמב"ן יבמות דמ"ב ע"א בהא דמחפש הגמ' טעמים להמתנת ג' חדשים ולמה לא אמרו דאסור משום דשמא ישא מעוברת ומניקת חבירו ובשו"ת נוב"י מה"ק חאהע"ז סי' י"ח מביא מקושי' זו ראי' להר"ש הזקן דהרי במשנתינו תנן אחד אלמנות ואחד גרושות ואם הי' אומר הטעם משום מעוברת חבירו ומניקת חבירו הי' גרושות ראויות להיות מותרות להנשא מיד עי"ש. ולדברינו יש לומר דיש נפקותא בטעם הגמרא לענין מזנה לשיטת הטור הובא ברמ"א סי' י"ג סעי' ו' דאף במזנה צריכה להמתין ג"ח אבל אי נימא מטעם מעוברת ומניקת חבירו אז במזנה אין איסור מניקת כנ"ל, ובחידושי אמרתי לתרץ עפ"י דרך זה דעת הרמב"ם פי"א מה' גירושין הלכה כ"ה שכ' וז"ל גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא יתעכר חלבה יעו"ש. וכ"כ הסמ"ג ותמהו המפרשים הלא טעמא דדחסא אידחי בש"ס, וכ' המהרי"ך משום דטעמא דאיעכר חלבה אינו בכל הנשים כגון צימוק דדים וכו' מש"ה נקיט טעמא דדחסא דאפילו צימוק דדים אסורה, ותמה הכ"מ אף דנ"מ לדינא עכ"פ עדיין קשה איך כ' להלכה כיון דאידחי כדפריך הכא נמי חייס עליה. וכ' הכ"מ דרבינו לא גרס אלא וטעמא דדחסא לעולם איתא אע"ג דמקשה ה"נ חייס עליה, ה"מ לשנויי לי' דלא חייס כולי האי על דחבירו כמו על דידי' אלא דמשני ליה לפי סברת המקשה עי"ש. והנה הרואה יראה כמה מהדוחק לומר דרבינו ז"ל יאמר סברא מלבו מה שהיא נגד הש"ס ולומר דה"נ ה"מ לשנויי' הכי אם אמנם דיש לומר דכונת הכ"מ בדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דחזינן במסקנא דנ"מ לענין מסמוס ביעי וחלבא דלגבי דידי' אמרינן דימסמם לי' בביצים וחלב ולגבי דידה לא יהיה לה בעל א"כ יצא לנו סברא זאת דלא מרחם על דידה כמו על דידי' ואם כי יש לחלק דדוקא לענין בצים וחלב לתת מדידי' אינו מרחם על בן חבירו כעל בן דידי' אבל לענין דחסא אין נ"מ, ועל דידה נמי חייס, אבל באמת לפי מש"כ בשו"ת בית אפרים אהע"ז סי' ו' דלא מסתבר לי' להרמב"ם לפרש דברי המקשן ה"נ חייס עליה כמו שכ' רש"י שאין מתכוין להרוג את הנפש אלא ס"ל כיון שאין ישראל מצווין על העוברים אע"ג דמ"מ איסורא איכא כמש"כ בתוספות סנהדרין דף נ"ט ובחולין דל"ג ע"א מ"מ בזה שאין תחלת עשייתו לנזק רק שאינו מקפיד עליו ואינו נזהר להשמר בו שלא ילחצנו כולי האי לא קפיד עליו והוא כעין דבר שאינו מתכוין וליכא פסיק רישיה רק בדידי' יש לומר דחייס עליה ונזהר בו במתכוין שלא יזיקנו עי"ש, דלפי המסקנא י"ל דדומה שפיר דכמו דאינו מרחם על דידה ולא יהיב לי' להטיב עמו כן לא ישמור א"ע מבלי להרע לו לבן דידה, ורק בדידי' חייס היינו שיתכוין שלא יזיקנו אבל בדידה לא חייס היינו אף דלא יתכוין להרוג את הנפש כפי' רש"י, אבל גם זאת לא יתכוין מבלי להזיק לו שלא בכוונה בממילא, אבל גם זה דוחק, וכן מה שתירץ בבית אפרים שם וכ' להגיה חייסא במקום חייס ושיש חסרון בדפוס אות א' גם זה קשה לעשות טעות בדפוס ולשנות הגרסא:
ו אכן לשיטת הסוברים דבמזנה אין איסור מניקת י"ל דנ"מ לדינא בטעם דדחסא לענין מזנה, דאין איסור משום הנקה ויש איסור משום דחסא והא דקאמר הגמרא דידה נמי חייס זה דוקא בבן חבירו הכשר, אבל בבן הזונה שנולד בטומאה ודאי לא חייס, ומה גם שיתכוין לשמור א"ע מבלי להזיקו כפי' הרמב"ם והסמ"ג זה בודאי לא יעשה. ומה גם למש"כ החוט השני הנ"ל דזונה מתאכזרת על ולדה, מכש"כ הבעל דלא חייס, והאחרונים כתבו דגם דברי הרא"ש ז"ל בכתובות דרוב נשים חסות על ילדיהם ומניקתו אע"פ שאינה משועבדת לא שייך במזנה דלא שייך דחסות וכו' ואדרבה מצינו בקידושין דף ע"ג תלי בדקלי' אי מטי' ליה תי' יש בו משום אסופי וכו' ועיין בש"ע אהע"ז סי' ד' סעיף ל"א וא"כ יש סברא לומר דגם אם לא יתירוה לא תחוס עליו ואדרבה יש לחוש יותר אם לא יתירוה שתהרגנו כדאיתא בכתובות ד"ס ע"ב דגם מר ב"ר אשי לא קאמר דעבידן דחנקי וכו' אלא שיש לחוש וכו' ובכה"ג קאמר הש"ס דלא שכיח וההיא שוטה הואי דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו, אבל באנהו דעבידן וכו' ודאי מסתבר דלא עשו תקנה היכי דיש לחוש לקלקול וכיון דהאם לא חייסא על בנה באם נולד בזנות, כש"כ דהבעל לא חייס, בפרט דאין בזה עון רציחה כמש"כ בתשובה להגאון הרב ר' יונתן זי"ע בסו"ס בני אהובה, וסברא זאת יצא לו להרמב"ם ז"ל לפי המסקנא דביצים וחלב לא יהיה לה בעל, א"כ כיון דחזינן דאין דרכו של בעל להיטיב לבן דידה אף לבן הכשר מכש"כ דלא ישמור א"ע מבלי להזיק לבן זנונים (ועיין דברי זקיני הגאון הקדוש רבינו מאיר הלוי איש הורוויץ זי"ע אבד"ק טקטין בפי' הכתוב פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם דזאת הוא רחמים פני הוי"ה להכרית הזכר מעושי רע ע"ד חז"ל דמעוות שלא יוכל לתקון זה המוליד ממזר ובספה"ק איתא דהתיקון הוא אם מת הממזר הובא באורך בתשובתי ב"המאסף" שנה שניה סי' צ"ב) איברא דלפי"ז נסתר מה שהבאתי לעיל ראי' לשיטת המתירין במזנה מקושיות הרשב"א והרמב"ן ז"ל מג"ח הבחנה דהא לשיטת הרמב"ם יש איסור דדחסא במזנה וא"כ חוזר הקושי' למקומה דיש לומר דהמתנת ג"ח הוא משום מעוברת ואי דנימא דיש נ"מ במזנה, זה אינו דהא במזנה יש ג"כ איסור דדחסא, אבל אכתי לשיטת הפוסקים דטעם דדחסא אידחי ליה יש ראי' מוכרחת דאין איסור במזנה, והנה בתוך כותבי אלה הדברים בא נגד עיני שו"ת אמרי אש חאהע"ז סי' ו' וראיתי שמביא ראי' זאת בשם שו"ת זכרון יוסף שאינו תחח ידי ולא נמצא בגבולי וששתי כי כוונתי ת"ל לדעת הגדול, אכן מה שסתר הגאון בעל אמרי אש ראי' זו וז"ל ואולם הדבר תימא בעיני שנכריח דין מכח קושיא שעמדו עלי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ובחרו בתירוץ אחר ואנן נקום ונאמר כי תירוצם דחוק ונתחדש קולא מכח קושיא זו, ובכ"מ אנו מבינים תורה מפיהם ז"ל ואיפכא הי' ראוי לומר מדלא חי' כן מכלל דסבירא להו דאין חילוק בין זונה לשאר נשים וכו' עי"ש. אבל אי משום הא אין לדחות ראי' זאת, דהא גם הגאון בנוב"י סי' י"ח דרך בדרך זה להביא ראי' להר"ש הזקן בכדי שיהא מיושב קושיות הראשונים, והקדים לבאר לנו ראייתו כיון דחזינן דכמה כרכורים כרכרו בגמ' להחזיק טעמו של שמואל ושל רבא וכמה דוחקים סבלו לומר דאין בודקין הנשואות ולומר אשה מחפה עצמה שיירש בנה בנכסי בעלה ועדיפא מיניה לומר שהטעם משום איסור מעוברת ומינקת חבירו ואיך כתבו הראשונים דזאת הי' חששא רחוקא ונקיט טעמא דעדיף מיניה, כיון דטעמא דגמרא הוי בדוחקים רבים ומשום זה למד דינו של הר"ש הזקן עי"ש, וא"כ גם ראייתי שכונתי ת"ל לדברי הגאון ז"ל קמה וגם נצבה:
ז נחזור לענינינו דבנ"ד שזינתה שנית ועוד בה שלישיה והיתה לבער אש מחלקחת להכשיל א"ע ואחרים לכן נ"ל אחרי שיש לנו כמה ראשונים ואחרונים דמקילין בגרושה גופה וגדולי האחרונים ובראשם הגאון בנוב"י בצירוף טעם קל, ולזה זקיני המהר"י מינץ דמיקל בזנות, ויותר הרב ר' מרדכי מטורמשא ומהר"ם אלשקר והרמ"א כמכריע והב"ח החדשות והב"ח על הטור סי' י"ג שלא לזוז מדין הרמ"א ז"ל והחוט השני והשב יעקב, ושבות יעקב, ובית יעקב, והנוב"י החליט מאוד שאין בידינו להחמיר כלל אחר הכרעת הרמ"א, והבגדי כהונה וברית אברהם ואחר היתירים שהעלינו בזונה קל מגרושה וג"כ יכולה להטיל בנה על הב"ד דאינה מחויבת להניק כמו שהעליתי מראנ"ח ולבוש וב"ש וח"מ וגם דעת הר"ן דעל נואף אינו מוטל וכמ"ש הד"מ וזקיני מהר"ם לובלין וכן משמע מרש"י אף דלא פסקינן בזה כותי' מ"מ עליה אין מוטל בודאי כמש"כ לעיל ואחר כל התירים אלו וגדולי ראשונים ואחרונים מכריעים אשר מפיהם אנו חיין פשוט להתיר מכשלת זו, ויש לומר שבאלו הצדדים שבארתי אף הרא"ש והריב"ש ואף הר"ת ז"ל וס' מים עמוקים סי' יו"ד וגבורות אנשים בתשובה סי' ב' מזקיני הגאון בעל מג"ש דקאי בשיטת הטור והב"י דקאי בשיטת השאלות להחמיר בגרושה מודים הכא בצדדים אלו בפרט לדברי המהר"ם אלשקר המעיד דתק"ח לא הי' בזונה כלל וכן החוט השני, וכ"ש הרשב"א ור"ש הזקן שמקילין אף בגרושה והנוב"י שמיקל בצירוף קולא קלה אחת כש"כ בנ"ד דדומה ממש לגרושה וצירוף דעת הר"ם אלשקר ומהר"י מינץ וחוט השני ואחריהם הכרעת רמ"א במופקרת ועיין בשו"ת רע"א החדש סי' ס':
ח ואחר הדברים האלה יש לצרף לסניף היתר של הגאון בעל פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות סי' ק"ן שמתיר עם עוד סניפים והתירים אחרים אחר ט"ו חודש כעובדא דמר עוקבא ורב חנינא ועולא ורב יוסף דכדאי הן לסמוך בשעת הדחק והוגד לו שכיוצא בזה התיר גדול אחד מהגדולים בשעת הדחק לאחר ט"ו חודש כיון שהולד הי' כבר אצל המינקת ופסק חלבה, וגם בשו"ת רע"א החדש סי' ס"ג שהקשה על התירו של הפנ"י עי"ש. מ"מ בנדון דידן מודה דיש לסמוך לסניף על הפנ"י בזה. ועיין בשו"ת חתם סופר ח"א אהע"ז סוס"י ל"ה וגם בשו"ת תפארת צבי חאהע"ז סי' ה' מסביר בטטו"ד התירו של הפנ"י דט"ו חודש עי"ש, אכן דברינו נאמרים רק באופנים שהחליט הנוב"י לאחר שעברה ופסקה מלהניק יותר מג' חדשים דנפסק חלבה לגמרי ואין פעולה כלל לולד אם אינה נשאת וכמו שכתבתי דאין איסור בזה לא עליו ולא עליה וכמו שהבאתי משו"ת בנימין זאב, ואף שכ' בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' י"ב דבאין לה בעל פעולה וטובה לולד שתמסמס לי' בביעי והלבא ואם תחת בעלה תהי' אז ימחה בידה. כבר בארתי דגם באין לה בעל אין מוטל עליה, וביותר מאחר דאין לה להניק ודאי תקנה טובה ופעולה רבה לולד שנתנה למינקת אחרת, ודוקא למינקת שאין לה בעל כמש"כ הנוב"י סי' י"ג י"ז כ"ה וידירה עד"ר אצל חכם שלא תנשא תוך כ"ד חודש לאיש שלא יעכר חלב המינקת ושלא תתחרט תוך כ"ד חודש וכמש"כ הנוב"י מה"ת סי' ל"ב ל"ה ויותר שהמשודך בעצמו מקבל עליו לשלם למינקת בעד שנתים וטוב בזה שלא יצמח תקלה שישלש מעות או משכון ביד החכם בעבור המינקת שכרה על שנתים באופן אף אם יארע שיפסק חלב מינקת יהי' הולד תחת המינקת עד כ"ד חודש ולמסמס לי' בביעי וחלבא במעות אלו באופנים אלו ובצדדי היתר שהעליתי ת"ל נ"ל ברור להתיר, אמנם זחלתי ואירא מפני דברי קדשם של רבותינו זי"ע בחומר איסור מניקת ומהם הגאון רבן של ישראל הח"ס בחאהע"ז סי' ל"א שכ' מימי לא נפניתי להתיר לא מינקת מופקרת וכו' וכבר קילל ואירר הפני יהושע בק"א להמקילים במינקת חבירו במיתה ועוני רחמנא ליצלן. ועיין בח"ס ח"ב סוס"י קכ"ז ובסו"ס תפארת למשה יסופר לדור מזקיניי הגאונים הרבי ר' העשיל אבד"ק קראקא והקיקיון דיונה זי"ע שלא הקילו גם בחשש מופקרת ושאר התירים. לכן רק בהסכמות גדולי דורינו שיחי' יצא כנוגה צדקו, ובאם לא יסכימו אז דברי בטלין לא שרירין ולא (ט) ובסיום דברי הנני להביא מחידושי בגיטין דף י"ז ע"ב בתוס' ד"ה זנות הקשו מהא דבתולה נשאת וכו' והנה בתוס' הרא"ש הובא בשיטה מקובצת ריש כתובות תירץ דבאשה זנות לא שכיח כי בעלה משמרתה משא"כ בבתולה זנות שכיח עי"ש. ומקשים האחרונים על סברא זו מש"ס גיטין דכ"ו ארוסה לית לה פרי וא"כ לסברת התוספות הרא"ש י"ל דגם לרשב"ל הטעם משום בת אחותו דהלא מה דרשב"ל לית לי' כר"י משום דזנות לא שכיח אבל שם בארוסה דאין בעלה משמרתה זנות שכיח, ושמעתי לתרץ בהקדם קושית העולם לתוס' גיטין דל"ג שיכול לחפות ע"י שיבטל הגט א"כ למה חיישי חכמים שיחפה על ב"א באיסור שיתן לה גט שלא כתב בו זמן ויחפה לאחר זנות הא יכול לעשות בהיתר ויבטל הגט. ומתרצים שלא רצה לעשות בניו פגומים כי אז יפקעו חכמים קידושין למפרע אבל בארוסה אם יתן גט ויבטל יעשה בהיתר ולא שייך בניו פגומים ע"כ לא צריך זמן לרשב"ל ולר"י כבר כתבו הראשונים כיון שכבר צריך התקנה לא פלוג עכת"ד. ולענ"ד בעזהשי"ת עפ"י מש"כ בתוס' ד"ה משום דלכך לא אוקמינן אחזקת א"א משום דגרושה לפנינו ועוד דאיכא חזקת כשרות. והנה הפנ"י פירש דכונת התוס' הוא לתרץ בתירוץ אחד דאי משום דגרושה לפנינו הא חזקה דמעיקרא עדיפא ורק משום דאיכא גם חזקת כשרות ולכך עדיף מחזקת א"א, והאחרונים תי' משום דלהחזקה דהשתא דהרי גרושה לפנינו יש גם סיוע סברת תוס' הרא"ש דזינתה אחר גירושין דאז אין בעלה משמרתה ולא מקודם וא"כ זה דוקא באם אנו מעמידין הא דגרושה לפנינו נגד חזקת א"א, אבל באם אנו מעמידין הא דגרושה לפנינו נגד חזקת ארוסה א"כ חזקה דמעיקרא עדיפא דהא כמו שאחר גירושין אין בעלה משמרתה כן בהיותה ארוסה וא"כ איכא חזקת א"א ושוב קשה קושית התוס' דלמה לי שמא יחפה הא איכא חזקת א"א, שוב ראיתי כעין דברי בס' המקנה כלל מ"ב ות"ל כיונתי לדבריו, והנה לפי מה שפירשו האחרונים דכונת התוס' לתרץ שני תירוצים בהא דחזקת א"א, והא דגרושה לפנינו די לסלק החזקת א"א משום דיש עוד ראי' שזינחה אחר גירושין דאז אין בעלה משמרתם כסבר' התוספות הרא"ש הנ"ל נוכל ליישב קושית דודי זקני הגה"ק בס' לחמי תודה בחידושיו לגיטין דף רכ"ז ע"ב בהא דתי' בתוס' דף י"ח ע"א ד"ה הנהו קלא דתקנת הזמן שלא יחזירנה באיסור והלא שם ליכא חזקת כשרות עי"ש. ולהנ"ל ניחא דעכ"פ איכא הא דגרושה לפנינו והבן. ועיין בתוס' ד"ה הנהו קלא וכו' תימא דלענין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול לתפוח ולומר שנתן לה קודם שזינתה ולענ"ד עפ"י מש"כ לעיל דכונת התוס' לתרץ הא דאיכא חזקה א"א משום דגרושה לפנינו היינו משום סיוע להא דזינתה אחר גירושין דאז אין בעלה משמרתה כתוס' הרא"ש וא"כ דוקא באם בעלה בביתו קודם גירושין אז איכא סברא שלא זינתה בהיותה א"א, אבל כאן דמיירי שבעלה במדינת הים א"כ גם קודם שנתגרשה אין לה שמירה מבעלה ושוב נתעורר קושית התוס' הא איכא חזקת א"א ולכך באם לא יהי' לה ראי' אימת מטא גיטא לידה ידונו אותה במיתה כשיטת רש"י והבן: