אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן טז

סימן טו

בשם ה' יום ה' נח בדר"ח מרחשון תר"ס פלונסק. שלום לכבוד ש"ב החריף מ' ליבוש נ"י שפער בק"ק זוויערזניץ בעהמ"ח שם משמעון:

א מכתבך הגיעני והנני לעשות רצונך לרשום לך איזה הערות בנוגע לספר כתי"ק נחלת שמעון מהרב הגאון צדיק יסו"ע מופת דורו וכו' מו"ה שמעון הירש ווייל זצוקלה"ה מפראג וכן איזה הערות לקונטריסך שם משמעון אשר היה למראה עיני, ומפני רוב טרדותי מסביב אבוא בקצרה בדברים אחדים מאשר חנני השי"ת (ותדע אשר הג"מ שמעון הירש ווייל הגיה תשובת זכרון יוסף מרבו ונדפס חידושו שם דק"ט והוא אבי הגאון ר' מאיר ווייל רב בברלין כ"כ בס' קנאת סופרים דף י"ת ע"ב) ואלה הם:

בש"ס מגילה ד"ב ע"ב אתא את ופסיק. וכו', ראיתי בקונטריסך שמ"ש כאן הבאת קושיות זקיני בשו"ת שער אפרים אמרתי להעתיק לך מה שכתבתי בזה בתשובתי לידידי הרה"ג מ' חנוך העניך ערזאהן נ"י מזגיערז בעמח"ס חנוכת התורה, ביום א' תשא תרנ"ט, וזה תוכן דברי אז, ובדבר קושית הטורי אבן במגילה דף ב' ע"ב בהא דמקשה הגמרא ואימא פרזים בי"ד מוקפין בארביסר ובחמיסר וכו' אתא את ופסיק וכו' דמקשה ממ"נ אליבא דר' יונתן דסנהדרין דף פ' לא קשה כלל קושית הגמ' ואי אליבא דר' יאשי' א"כ שוב אין שייך תירוץ הגמ' דאתא את ופסיק כיון דאליבי' דר' יאשי' דווקא משום דכתיב אביו קילל וכו' ואמרתי לתרץ עפ"י מה שמביא זקיני הגאון בשו"ת שער אפרים סי' מ"ח דאחד הקשה לו ברש"י פ' תשא בהא דורחצו וכו' את ידיהם ואת רגליהם בבת אחת ותי' דשם אין את אתא לפסוק אבל כאן במגילה שפיר תירץ הגמ' אתא את ופסיק משום דכתי' לחודש אדר בין י"ד לואת יום חמשה עשר עי"ש, א"כ ניחא גם כאן דאף דלית לי' לר' יאשי' אתא את ופסיק דווקא שם באביו קילל אבל שאני הכא משום דהפסיק בהא לחודש אדר ועי"ש לדודי הגאון מהר"ל בנו של זקיני השער אפרים בהגהותיו מה שתירץ קושית החכם ברש"י תשא וממילא מיושב ג"כ קושית הטורי אבן הנ"ל, וכן עפ"י מה שתירץ הטורי אבן קושיתו הנ"ל, נוכל ליישב גם קושית החכם על רש"י תשא והבן:

ב וכן יש ליישב קושית החכם על רש"י תשא עפי"מ שראיתי בס' שבט שמעון דף צ' ע"א בחידושיו למס' מגילה שתירץ קושית הטורי אבן דבאמת קאי לר' יונתן ובהקדם מש"כ השיטה מקובצת בב"מ דצ"ד ע"ב בשם הריטב"א דר' פנחס חידש הא דאמר ר' יונתן דוקא בדבר שיש בו מניעה כגון לא תקלל ולא תחרוש אבל באומר שיעשה ודאי צריך לעשות שניהם ולא נפטר בחד מנייהו ע"ש, לפי"ז י"ל לעולם לר' יונתן קיימינן והכא הוה עשיה כדכתיב להיות עושים ולא נפטר בחד ובעי שניהם וע"ז מתרצינן מדכתי' את דדוקא לר' יאשי' דסובר כאילו כתי' בפירוש יחדיו לא מהני את לחלק אבל לר' יונתן דסובר עד שיפרוט לך הכ' יחדיו רק דבעשי' מחלקינן די בתיבת את להיות כלאו לחלק וכו' עי"ש, א"כ ניחא ברש"י תשא מש"ס זבחים דקאי לר' יאשי', שוב ראיתי מה שכתבו בהא דרש"י תשא ליישב קושית החכם בש"א בשו"ת ח"ס סי' קצ"ד ובאור חדש עה"ת פ' תשא ובס' יעיר אוזן אות ל"ב ויש לפלפל עפ"י דברי קדשם בישוב קושית הטורי אבן. ועיין בזה בס' תל תלפיות שנה ד' סי' י"ז שמביא בשם ס' עורה שחר שהביא הקושי' הנ"ל על רש"י תשא בשם ס' יד דוד ועי"ש מה שתירץ ומה שהקשה מש"ס חגיגה דף י"ב בפלוגתת ב"ש וב"ה אי שמים נבראו תחילה וכו' דלמא לא נאמר שנבראו יחד דאתי את ומחבר כהא דרש"י תשא ועיין בבר"ר סופ"א ועיין בספר קרבן תודה בחי' מגילה כאן מש"כ ליישב מהא דש"ס ב"ק דס"ה ואת ערביה קרא ועיין בעירובין דף נ"ב ע"א את הפסיק הענין ועי"ש בתוס' ור"ע והבן, שוב ראיתי בס' שדי חמד מערכת א' אות שצ"ו מ"ש בזה:

ג במגילה דף ג' ע"א ביומא ההוא וכו' דקטיל יתיה הדרימון בן טברימון וכו' וראיתי בכתי"ק נחלת שמעון שכ' דצ"ע מרש"י מלכים (א' כ"ב) ואיש משך בקשת לחמו זה נעמן וכבר עמד בזה בס' טורי אבן עי"ש, ולענ"ד י"ל עפ"י מש"כ בס' קרבן תודה בחי' למגילה ד"ג בד"ה בבקעת מגידו וקשה למה תפס הכתוב בלשונו גבי אחאב את ההורג היינו הדרימון ולא המקום דהוא רמות גלעד וביאשיהו נקט המקום בקעת מגידו ולא ההורג היינו פרעה חגירא וכך הול"ל כמספד הדרימון ופרעה חגירא או כמספד רמות גלעד ובקעת מגידו וכו' ועוד י"ל דנקיט בלשון זה דהוא רמז להפלגת הנם והשגחת העונש מן השמים כי בוא וראה איך כי אחאב המלומד במלחמותיו אעפ"כ נהרג ע"י בזוי ושפל אחד שמו הדרימון אשר לא יאות למלחמה עד שלאח"כ הסב מלך ארם את שמו נעמן על חשיבותו משא"כ הדרימון הוא שם בזוי ושפל אין זה כ"א מאת השי"ת נעשה זאת וכן יאשיהו נהרג במגידו אשר זה המקום הוכן לתשועת ישראל דמפלת סיסרא היה במגידו וכו' ואעפ"כ נהרג אין זה כ"א השגחת הבורא ואין חכמה ועצה נגד השם עכ"ל א"כ ניחא שפיר, ועיין בחידושי חתם סופר על מס' מגילה כאן, שנדפסו בסו"ס ח"ס על פסחים ד' ירושלם, שוב ראיתי בס' איי הים ריש מס' מגילה שמביא קושית הנחלת שמעון ומתרץ שם באריכות דפח"ח עיין שם:

ד בש"ס מגילה דף ג' ע"ב והא תניא ר"א אומר אשר לא חומה וכו' ראיתי בכתי"ק נחלת שמעון שכ' וקשה מה פריך הגמ' לדעת רש"י דילמא הא דאמר ר"א וכו' היינו לענין בתי ערי חומה אבל לענין מגילה צריך להיות אם ישב וכו' בשלמא לדעת התוס' ניחא ויש ליישב דודאי. רש"י מודה כל היכא דהוי תומה לענין בע"ח מכ"ש דהוי חומה לענין מגילה אלא בזה פליגי רש"י עם תוס'. דהתוס' סוברין דאם לא הוי תומה לענין בע"ת לא הוי תומה לענין מגילה ורש"י סובר דאע"ג דלא הוי חומה לענין בע"ח הוי חומה לענין מגילה ושוב הקשה על רש"י שבתחילה אמר ריב"ל כרך וכל הסמוך וכו' דאיירי לענין מגילה ואח"כ אמר ריב"ל כרך שישב לענין בע"ח ואח"כ אריב"ל כרך שאין בו וכו' לענין מגילה ולמה הפסיק בין תרי מימרות לענין מגילה ותני באמצע לענין בע"ת וכו' עי"ש, והנה ת"ל כונתי קצת לדברי הגאון המחבר ז"ל וכבר נדפסו דברי מיום א' אמור תרס"ג ב"המאסף" שנה שני' סי' קנ"ח:

ה בש"ס מגילה דף ה' ע"ב בתוס' ד"ה וביקש לעקור וכו' א"נ י"ל דרצה לעוקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי והקשה בנחלת שמעון מהא דלעיל ד"ב ע"א אתי רבנן ועקרו וכו' אין ב"ד יכול לבטל וכו' הא רצו רק לקבעו בזמן אחר ותי' דדוקא שם דרצה רבי לעוקרו משום דעיקר שריפה הי' בעשירי א"כ אפשר אם ב"ד היה קיים הי' מסכים לאותה סברא וכו' עכ"ל, הנה בחידושי הבאתי קושי' זו בשם זקיני הגה"ק תפארת למשה ותירצתי ת"ל כנ"ל וגם דקדקתי מלשון הש"ס תענית דכ"ט דא"ר יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף והיינו לו היה באותו הדור אולי היו מסכימים לדבריו וגם מיושב עפ"י מש"כ בגליון הש"ס דף ה' ע"ב דכה"ג אינו בכלל אין ב"ד רשאי לבטל דיש רשות ביד ב"ד אחר לקבוע הלכה כדברי יחיד כדאיתא בעדיות פ"א מ"ה עכ"ל, אבל בהא דלעיל היינו לעקור לגמרי דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תיקון ליכא מאן דסובר י"א וי"ב ושפיר קאמר הגמ' דלא אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג כיון דליכא אף דעת יחיד שסובר י"א וי"ב ועיין בזה בס' שדי חמד בכללים מערכת א' אות קפ"ה באורך אם אין מבטלין לגמרי רק שעוקרין מזמן לזמן אתר אי חשיב ביטול ומביא שם מהריטב"א בחי' לריש מגילה ועיין מש"כ בזה בהגהות הגרצ"ח במגילה ד"ה ע"ב ומביא מהשיטה מקובצת כתובות ד"ג ע"ב מובא גם ביד מלאכי ת"א סי' ס"ה דהיכא דיש טעם וסברא דאם היו המתקנים שומעים טענות המשיבים אולי היו מודים לדברי הטוענים אין זה בכלל אין ב"ד יכול לבטל וכו' עי"ש ובהגהות הרש"ש מגילה ד"ה ע"ב:

ו בש"ס מגילה ד"ז ע"א אסתר ברוה"ק וכו' ראיתי בנחלת שמעון שהקשה מפני מה לא מייתי מדכתי' ומרדכי ידע וכו' ונראה ליישב דקוש' זו היה קשה לרש"י בפי' למגילה לכך כ' רש"י בעל החלום אמר לו עכל"ק, וראיתי בס' קהלת משה להר"ר משה מטשודנוב מביא בריש הס' בשם קדוש אחד שדקדק ברש"י שכ' בעל החלום אמר לו דתמוה דדילמא נבואה באה לו ותי' דאיתא במדרש בהא דמרדכי ידע את כל אשר נעשה דהול"ל את אשר נעשה אכן מרמז דמרדכי ידע המכה וגם הרפואה שיתלה המן ובניו אבל קשה דא"כ למה גזרו צום ומספד, לזה פירש"י דבעל החלום אמר לו וסבר מרדכי כי אין חלום בלא דברים בטלים ודילמא המכה אמת והרפואה הוא דבר בטל עי"ש ומעתה דברי הגאון המחבר ז"ל עולים יפה כיון דלרש"י היה הוכחה דבעל החלום אמר לו דאל"כ בתרגום יוב"ע פ' אמור היכמא דאבונן רחמן בשטיא כן תהוין רחמנין וכו' תורתא וכו' יתה וית ברה לא תכסון ביומא חד וכ"ה במדרש רבה תצא פ"ו ועיין במהרש"א ז"ל, אכן יש לומר דקושית הר"ר אלחנן הוא עפ"י דברי הירושלמי מגילה פ"ד ה"י וז"ל אילין דמחרגים עמא ב"י היכמא דאבונן לא עבדין טבאות שהן עושין גזירותיו של הקב"ה רחמים עי"ש, וא"כ ר"א הקליר דדרכו בקודש לילך בשיטת הירושלמי כמש"כ בתוס' חגיגה דף י"ג ובתניא רבתי ה' מילה סי' צ"ו וכאן נקט שלא כהירושלמי ודו"ק, ע"כ בגליון שוב ראיתי בזה בס' מע"ת מערכת א' אות ג' שהאריך בזה דדרכם של הפייטנים הוא כשיטת הירושלמי מהא דפיוט לת"ב בחרוז צפירות פאר דיסד שם ארבעה נעולים וזה כדעת הבני מערבא דארבעה מפתחות בידו של הקב"ה ולא כש"ס דילן דג' מפתחות הם בידו יח"ש כמבואר בתענית דף ב' ע"א, ועיין תוס' יומא ד"ח ותוס' נדה דף ל', ועיין ביוצר לשבועות ביו"ד הדברות שסידר שם דלא תגנוב בגונב ממון והוא כירושלמי פ"ק דברכות ולא כש"ס דילן סנהדרין רפ"ו דמוקי לה לא תגנוב דעשרת הדברות בגונב נפשות, וכן מה שיסד הפייט בסדר עבודה ליוה"כ בראשון אנא השם ובשני' אנא בשם והוא כירושלמי ולא כש"ס דילן וכבר עמד ע"ז בשו"ת אבקת רוכל סי' כ"ז, וכן ניחא מה דלא יסד הקרובץ לפורים דהוא ר"א הקליר חרוז על את צמח דוד משום דאזיל בשיטת הירושלמי פ"ד דברכות דעם ברכת ולמלשינים איכא י"ח ברכות עפ"י התוס' ברכות פ"ד דאת צמח הי' נכלל בבונה ירושלים ועיין במדרש רבה ותנחומא פ' קרח אכן הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' תפלה כ' דאחר דתיקן ר"ג ברכת ולמלשינים נמצא כל הברכות י"ט והוא כש"ס דילן עי"ש, עכ"פ קושית הר"ר אלחנן קמה וגם נצבה אכן נאמרו בקושי' זו כמה תירוצים עיין מה שתירץ זקיני הגאון רשכבה"ג בעל קיקיון דיונה והובא בברכי יוסף יו"ד סי' ט"ז סק"ב שהקליר רמז לתוס' חולין דף ע"ח. בענין עשה דפסח שידחה או"ב והובא תי' זה בס' תשובה מאהבה להגאון ר"א פלעקלש מפראג בענין הפיוטים שנדפס גם בראש המחזור לר"ה ועיין בהגהות בראש המחזור שמביא תי' הנחלת יעקב, עפ"י המשנה חולין דפ"ג ע"א בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרחי לשחוט וכו' ועיו"ט ראשון של פסח עי"ש ועיין תי' בס' תפארת יהונתן פ' אמור עפ"י הזוה"ק, ובס' דברי שאול מגילה דכ"ה, ועיין בהגהות המחזור ד' ווארשא חרל"ז שם שתי' ג"כ את הפיוט דר"א הקליר לא ס"ל הטעם מפני שעושה מדותיו וכו' רק כמ"ד הראשון שם שהטעם מפני שמטיל קנאה במ"ב ולדידי' באמת מדותיו הם רחמים עי"ש והנה מלבד דכבר הבאתי דשיטת הירושלמי הוא דמידותיו גזירות ור"א ע"כ כשיטת הירושלמי הוא בפיוטים בכ"מ, עוד יש לסחור תי' זה עפימש"כ הטו"א במגילה דכ"ה ד"ה מפני שמטיל קנאה במ"ב נ"ל דהכי פי' דודאי האי מ"ד נמי ס"ל שאין טעם קן צפור משום רחמים אלא גזירת המלך לחוד הוא מיהו ס"ל מש"ה לחוד לא הי' משתקין לי' על שטעה ועשה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינו כן, אלא מש"ה משתקין אותו מפני שע"י טעותו מטיל נמי קנאה במע"ב ואידך ס"ל דמשום הכי לחוד משתקין אותו מפני שהוא עושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות ולקנאה לא חיישינן אבל אין לפרש דלמ"ד משום קנאה ס"ל דהטעם דקן צפור באמת משום רחמים ואינן גזירות דא"כ ההוא טעמא דמטיל קנאה לאו מילחא הוא ולא איכפת לן כיון דהתורה לא חששה לזה ואיהו קושטא קאמר, א"ו כדפרישית עכ"ל א"כ לפי"ז שפיר הקשה הר"ר אלחנן על הפיוט דהא לכ"ע אינם רחמים והבן ועיין בשו"ת שאילת שלום מה"ת סי' פ"ה ועיין לחמי זקיני הגאון הקדוש רשכבה"ג בס' מעון הברכות לברכו' דף ל"ג, ובס' לוית חן ברכות דל"ג:

ואשר הצעת לפני קושית הטורי אבן ר"ה דכ"ח בהא דכפאו אלא אלשון ולא אכתב משום וכו' עי"ש, ועפ"י דרכו בקודש נלך אנחנו ליישב קושית המהר"ם שיף, דהא באמת קשה קושית הטורי אבן הנ"ל דאמאי קאי האי שקלי' וטרי' דקאמר וממאי וכו' עיון בעלמא פי' ע"י הרהור הלב והא לא מייתי עד השתא בכולא שמעתין דמגילה צריכה קריאה בפה דווקא ולא סגי לה בהרהור הלב וא"כ י"ל משום דרבא מ"ל להא דקרא ע"פ לא יצא מגז"ש דזכירה זכירה והא ל"ל גז"ש הא נוכל למילף דעל הספר מהא דובבאה עם הספר אמר אמרה מיבעי ליה וא"ר יוחנן יאמר בפה מה שכתוב בספר וכקושית המהר"ם שיף וממילא שמעת מיני' מהא דבעל פה לא יצא דאי בעל פה נמי סגי ספר למה לי א"ו בע"פ לא סגי אלא שצריך לקרותה מתוך הכתב דווקא ונפק' לן מהא דאמר עם הספר דכתיבה זו בעי ספר דהיינו קלף ודיו דווקא וכאשר כן מפרש רש"י ז"ל לעיל דט"ז ע"ב בד"ה עם הספר שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה עכ"ל, וא"כ גז"ש דמייתי לה רבא מזכירה זכירה ל"ל הא מהתם ממילא נ"ל דבע"פ לא יצא א"ו גז"ש זו גמר לן ללמדינו שניתן גז"ש זו דזכירה זכירה לדון למילף מהדדי דמה זכירה דהתם קריאה היא ולא בלב ה"נ זכירה דמגילה קריאה היא ולא בלב מש"ה פריך זכירה דהתם גופי' ממאי דקריאה היא דלמא עיונא בעלמא ואפשר דהאי ממאי דזכירה קריאה היא רבא גופי' קאמר לה ומסיים למילתי' דמש"ה צריכה לגז"ש זו כנ"ל וכאשר פי' הטו"א עפ"י דרכו דעיקר דין דבע"פ לא יצא ובעינן ספר נוכל למילף מהא דכתיבה כן נוכל לפרש עפ"י דרכינו משום קושית המהר"ם שיף דעיקר דין דבע"פ לא יצא ובעינן ספר נוכל למילף מהא דאמר עם הספר וכפירש"י הנ"ל שתהא מגילה כתובה לפניהם בשעת קריאה א"ו דעיקר גז"ש דזכירה זכירה לדון ולמילף דלא יצא בהרהור הלב רק קריאה בפה, וא"כ לא קשה קושית המהר"ם שיף דהן אמת דנוכל למילף מהא דאמר עם וקושיתו הספר דבעינן ספר ולא בע"פ אבל אכתי לא נדע דלא יצא בהרהור הלב דאף דכתוב אמר עם הספר עכ"ז יוכל להיות הכונה ע"י הרהור הלב וכמש"כ הטורי אבן בהא דאיתא בברכות קורא ק"ש ועכ"ז יוצא בהרהור וכאשר כן כ' הטורי אבן דאין לדייק מדתני קרא על פה דמצותה בקריאה ולא סגי בהרהור כנ"ל ולזאת בא הגז"ש דזכירה זכירה למילף דלא יצא בהרהור ואדרבה משום זה גופי' דכבר ילפינן מהא דאמר עם הספר דבעינן ספר ולא בע"פ שוב נוכל למילף מזכירה זכירה להא דלא סגי בהרהור הלב וכל הנפקותא בין דרכינו להא דטו"א דהוא יליף דבעינן ספר ולא בע"פ מהא דכתיבה כתיבה, ועפ"י קושית המהר"ם שיף נילף זאת מאמר עם הספר וכפי' רש"י שם דמדקדק דעיקר הלימוד הוא משום דבעינן כתובה לפניהם, ואף דלכאורה נוכל למילף זאת מהא דכתיבה כתיבה כקושית הטו"א ולא בעינן הא דאמר עם הספר ע"ז י"ל דמכתיבה כתיבה נוכל לומר דאתי' להקפיד על לשון אשורית ולא אכתב אשורית ובאמת גם בע"פ יצא כמש"כ הטו"א בדיבור הקודם שהבאתי לעיל, וא"כ צריך דווקא הא דאמר עם הספר לזה דבע"פ לא יצא והקפידה הוא גם על הכתב במגילה כנ"ל והבן: (ח) בש"ס מגילה דכ"ה ע"א בתוס' ד"ה מפני וכו' דהקשה הר"ר אלחנן ממה שיסד הקליר צדקו אותו וא"ב ביום אחד בל תשחטו וכו' וראיתי בקונט' שמ"ש שאמרת לתרץ עפ"י הכלל דר"א הקליר נמשך אחר הירושלמי ומבואר בפסיקתא דר"כ שהיא אגדתא דא"י בפיסקא שור או כשב דאו"ב הוא משום רחמים משמע דירושלמי חולק על ש"ס דילן וגם הבאת מס' אדרת אליהו להמקובל ר"ע חי ריקי ז"ל בחי' למגילה דאולי ר"א הקליר פליג אהא דהכא עכת"ד הנני להעתיק לך מה שכתבתי בגליון הש"ס שלי בילדותי על קושית הר"ר אלחנן נ"ב לכאורה מה קושיא על הקליר הלא כן הוא ג"כ דעת הזוה"ק אמור דצ"א ע"א דהוא משום רחמנות וכ"ה מיותר תיבת כל וע"כ כהמדרש, א"כ שפיר ניחא דהגמ' לא מייתי מדכתי' ומרדכי ידע, דבלא זה עדיין קשה הול"ל מהא דומרדכי ידע ונאמר באמת דהיה ברוה"ק דלא כרש"י אבל לפי הנ"ל ההכרח לפרש דבעל החלום אמר לו ומה גם דבגמ' יליף ר"מ מדכתי' ויודע הדבר למרדכי ופירש"י מי גלה לו רוה"ק שרה עליו עכ"ל, ולמה לא נאמר גם שם דבעל החלום אמר לו א"ו דרק כאן ההכרת לפרש כן כנ"ל ופשוט:

ז בש"ס מגילה דט"ז אמר עם הספר וכו', ראיתי מה שכתבת בקונטריסך שמ"ש והבאת קושית המהר"ם שי"ף על רש"י דאמר מתוך המגילה הכתובה לפני', דא"כ אמאי לא פשיט לקמן דפריך אמתני' דקראה ע"פ לא יצא מנה"מ אמר רבא נזכרים וכו' ואתיא זכירה זכירה אמאי לא פשיט לה מהכא וכו', עי"ש. ולע"ד נר' לתרץ דהנה בס' טורי אבן במגילה דף י"ח ע"א כ' בד"ה ממאי דהאי זכירה קריאה היא וכו', וז"ל קשה לי אמאי קאי האי שקלי וטרי' דקאמר וממאי וכו' עיון בעלמא פי' ע"י הרהור בלב מדמייתי עלה לא ס"ד דכתיב זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מאי אני מקיים זכור בפה אלמא דעיון בעלמא היינו הרהור הלב והא לא מיירי עד השתא בכולא שמעתין דמגילה צריכה קריאה בפה דווקא ולא סגי לה בהרהור הלב ואי משום דתני לישנא קראה על פה משמע דמצותה בקריאה ולא סגי לה בהרהור, א"כ הו"ל לדייק הכי ארישא דתנא הקורא למפרע משמע דמצותה בקריאה דווקא א"ו דאין זה דיוק דהא גבי ק"ש אית לי' לרבינא בפ"ב דברכות דהרהור כדיבור דמי ואפ"ה בכולה פ"א וב' דברכות תני לה בלשון קריאה מאימתי קורין את שמע בשחרית, מאימתי קורין את שמע בערבית עומדין וקורין וכו', היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא וכו', וי"ל משום דרבא מ"ל להא דקרא ע"פ ל"י מגז"ש דזכירה זכירה והא ל"ל ג"ש זו הא לקמן נפקא לן דעל הספר מגז"ש דכתיבה כתיבה וממילא שמעת מיני' מהא דבעל פה ל"י דאי בע"פ נמי סגי ספר ודיו ל"ל א"ו בע"פ לא סגי אלא שצריך לקרותה מתוך הכתב דווקא ונפקא לן מגז"ש זו דכתיבה כתיבה דכתיבה זו בעי ספר דהיינו קלף ודיו דווקא, וא"כ גז"ש דמייתי לה רבא מזכירה זכירה ל"ל הא מהתם ממילא נ"ל דבע"פ ל"י א"ו גז"ש זו גמר לן ללמדינו שניתן גז"ש זו דזכירה זכירה לדון למילף מהדדי דמה זכירה דהתם קריאה היא ולא בלב ה"נ זכירה דמגילה קריאה היא ולא בלב מש"ה פריך זכירה דהתם גופי' ממאי דקריאה היא דלמא עיונא בעלמא ואפשר דהאי ממאי דזכירה קריאה היא רבא גופי' קאמר לה ומסיים למילתא דמש"ה צריכה לגז"ש זו ואף שהוא דחוק קצת מ"מ א"א לישבה בענין אחר אם לא בדרך רחוקה ודחוקה מאוד ואין נראה עכ"ל, וכדברי הטו"א מובא בקצרה בס' קרבן תודה שכ' במגילה די"ט דכתיב ככתבם וכזמנם, וקשה למה צריך הך קרא הא ילפינן זכירה זכירה דנאמר כתוב זאת זכרון בספר ומה פרשה של מחית עמלק הנאמר בתורה צריך להכתב בספר ובדיו ואשורית כס"ת כולה אף הכא נמי כן ונראה דהגמ' לעיל דריש דהאי כתוב זאת זכרון קריאה הוא א"כ לא איתקש כ"א לענין קריאת המגילה דלא להיות בע"פ ולא לענין כתיבת המגילה דלא מרומז בזכרון כלל עכ"ל, ועוד כ' שם מקודם הגאון בטו"א בד"ה קרא על פה לא יצא מנ"ל קשה לי ל"ל ג"ש זו הא יליף לקמן די"ט אהא דחנן עד שתהא כתובה אשורית מדכתיב ככתבם ואי ע"פ נמי יוצא הא א"צ כתיבה כל עיקר ומאי ככתבם דאמר קרא כתיבה זו ל"ל וא"ל דאי לאו גז"ש זו דמפיק זכירה זכירה הא בע"פ ולא והאי ככתבם לאו אכתב אשורית קפיד אלא אלשון אשורית לחוד כדאמר לקמן, אבל מגילה דכתוב בה ככתבם אימא לא כלומר דאפי' לעז יווני נמי פסול אלמא ככתבם לשון אשורית במשמע ואע"ג דלישנ' דככתבם משמע כתב יותר מלשון אפ"ה הו"א דככתבם לא קפיד מאן וכו' כפאו שד והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא וכו' כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו וכו' והקשה על המ"ד ביבמות דס"ב היו לו בנים בגיותו ונתגייר דקיים פו"ר והא ב"נ אינו מצווה על פו"ר ובאותה שעה לאו בר תיובא הוא ותירצת דיש לחלק דאכילת מצה מה שאכל כשהי' שוטה אכילה זו כבר הלכה לה משא"כ בהיו לו בנים בגיותו אף שהי' פטור אז מפ"ו מ"מ הם בעולם והבנים בניו הם גם עתה ועפי"ז תירצת קושית הרי"ט אלגזי המובא במנ"ח מצוה א' על הא דש"ע אהע"ז בהוליד ממזר דקיים פ"ו הא הוי מצהב"ע ולהנ"ל מיושב כיון דלא בעי רק שיהי' לו בנים וקיים שפיר אך שנולדו באיסור עכח"ד הנה משמע דכן באמת כונת הטו"א בתירוצו שכ' משום דשבת בעינן והא איכא ויש רבות לדבר בענין זה באם קיים מצוה בזמן שלא הי' בר חיובא, ואח"כ נעשה ב"ח אם יי"ח ועי"ש בר"ה דכ"ח בס' יום תרועה לענין תקיעת שופר אם שמע קודם חצות והיה אז קטן, ואחר חצות הגדיל דצריך לחזור ולתקוע לשי' הפוסקים בש"ך חו"מ רסי' ל"ה ועיין בהגהות רע"א או"ח סי' קפ"ו דנסתפק בקטן שאכל ובירך בהמ"ז וקודם שנתעכל הגדיל די"ל דצריך לחזור ולברך, כיון דבעידן דבירך לא היה חייב מה"ת לברך א"י לפטור חיובא דאור' או די"ל כיון דבשעת אכילה אינו בר חיובא לא מתחייב מה"ת מעולם וכ' שם דאינו דומה למש"כ בס' חכמת אדם כלל קנ"ז וכ"כ הגאון מליסא בסדה"ח דאם אכל כשהוא אונן ונקבר המת קודם שנתעכל המזון דצריך לברך. דהתם החיוב נמשך מהתחלת אכילה עד אחר העיכול אלא בעידנא דאנינו' פטור מלברך, בזה י"ל דתיכף כשנגמר המצוה מקבורת מתו צריך לעשות מצותו דבהמ"ז, משא"כ בקטן שאכל דגברא בעצמותו אינו ב"ח עי"ש ועיין בהרא"ש סוף מו"ק מה שנחלק עם רבו מהר"ם ז"ל בענין מי שמת אביו והי' קטן באותה שעה ובתוך שלושים נעשה בן י"ג ויום א' אי חייב להתאבל ועיין בטו"א באבני מילואים שם מה שהקשה על הרמב"ם פ"ה מהק"פ ה"ז שכ' דקטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פ"ש ואם שחטו עליו בראשון פטור, והא בראשון לא היה בר חיובא וה"ז דומה לשוטה [ובמקום אחר הארכתי בזה דשאני קטן משוטה משום דזמן ממילא קא אתי כהא דש"ס שבח דף קנ"ג ע"ב קטן אתי לכלל בן דעת ועיין בס' שיבת ציון סי' ד' בהא דשבת שם הובא בס' ברכת משה לשבת שם בענין זה דקטן עדיף מחרש משום דעתיד להתגדל ובזה מיושב קושי' הג"מ יוסף מפוזנא על הר"י ברזילי המובא בשו"ת מהרי"ק שורש למ"ד דחייש לקידושי קטן שקדש לו א' משום זכיה וכ' המשל"מ פ"ו מה' קידושין ה"ג דמשום קידושי תורה אחי עלה עיין בשו"ת נודע ביהודה חאע"ז סי' ס"ד ובמהד"ת סי' ס"ח ועיין שו"ת הר"ן סי' ג' הובא בש"ש ש"א פ"ג לענין זמן ממילא קאתי ועיין בשעה"מ פ"א מה' שקלים שהקשה על הרע"ב דס"ל פחות מבן עשרים אינו חייב לשקול מש"ס ערכין דף ד' דהיאך הוי ס"ד דכהנים הואיל וליתנהו בשקלים ליתנהו בערכין הא פחות מבן עשרים יוכיח דליתא בשקלים וישנו בערכין דהא איש כי יפליא כתי' היינו מבן י"ג דאיקרי איש ומתרץ דקטן כיון דאתא לחיוב שקלים לכשיגיע לבן עשרים גם השתא איתנייהו בשקלים איקרי עי"ש וכזאת איתא בתוס' גיטין דכ"ב ע"ב בד"ה והא שכתבו דקטן חשיב איתנייהו בכריתות הואיל לכשיגדל יהי' בר כריתות עי"ש, ועיין בש"ס פסחים ד"צ ע"ב שימשא ממילא ערבא ובש"ס ב"מ דע"ב ע"א ישראל אתי לכלל שליחות], אכן ראיתי לידי"נ הג' ני' בשו"ת צמח מנחם סי' י"ב שתמה על תי' הטו"א שכ' כיון דעכ"פ איכא שבת, ומשמע דלא כייפינן לי' לקיים פ"ו, ובאמת שבת ופו"ר המה ב' דברים כדמוכח ביבמות דס"ב דרק רבא אליבא אידך דר' נתן לב"ה תולה פו"ר בשבת, כמש"כ בתוס' שם ד"ה הכל, ואף דמצינו שס דס"ל לר' יוחנן דהיו לו בנים ומתו דלא קיים פו"ר משום דבעינן שבת וליכא, היינו לחומרא ס"ל דמלבד מצות פ"ו בעינן ג"כ שבת, אבל היכא דאיכא שבת ולא קיים פ"ו כמו בהיו לו בנים בגיותו דלא נצטוו ב"נ על פ"ו א"כ מה לנו דאיכא שבת ואף דמצינו בתוס' שם ובגיטין דמ"א דכל היכא דמקיים שבת כל דהו, משום מצות פ"ו לא היה כייפינן היינו לכוף לרבו שישחררו, וכמ"ש התוס' שם כיון דאנוס הוא, אבל היכא דלא הוי אנוס בודאי כייפינן וכדמוכח מיבמות דף ק' וכמש"כ בס' אבני מלואים לקצה"ח סי' א', אף דהתם יכול לקיים שבת מ"מ לא יקיים מצות פו"ר וא"כ לפ"ז בודאי לא אתי שפיר מה שאמר ר' יוחנן בהיו לו בנים בגיותו דקיים פו"ר ומשמע דיוצא בזה אף לכתחילה ידי מצותו ולדברי הגאון בטו"א לא קיים רק מצות שבח, אבל עדיין לא קיים מצות פו"ר, ולפי"ז גם סברתך נדחית, דמה בכך שהבנים המה בעולם כיון שלא קיים פ"ו בשעת חיובא ופשוט, והיה נראה לתרץ קושי' הטו"א ולהביא ראי' לדעת השואל בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תשס"ה וז"ל עוד נשאל מה דאמר רבא עתים חלים ועתים שוטה וכו' אם קיי"ל כוותי' כי מן הירושלמי נראה דר' יוחנן פליג עלי' וכו' והובא בב"י אבהע"ז סי' קכ"א, והנה הא דכ' השואל בשם הירושלמי דר' יוחנן פליג על הא דעתים חלים וכו' הוא בירושלמי גיטין פ"ז ה"א פעמים שוטה וכו' אתא עובדא קומי שמואל וכו' מה שמואל כר"ל וכו' עי"ש בש"ק מה שמבאר בזה דברי הרשב"א הנ"ל ומבואר ג"כ דגרסתם היה בר"ה דכ"ח דאמר רבא עתים חלים וכו' ולא ברייתא היא, ועי"ש באורך בס' צ"מ דמשמע דר' יוחנן פליג גם בסיפא דמילתא לענין עתים שוטה ומחלק בין למצות ובין למקח וממכר, וא"כ לר' יוחנן באכל מצה כשהוא שוטה וחזינן ממעשיו דהוא עושה לשם מצוה יצא בזה יד"ח דס"ל דלא הוי כשוטה לכל דבריו וממילא ר' יוחנן לשיטתו גם בהיו לו בנים. בגיותו יוצא ידי פו"ר והבן: (יו"ד) ואשר דחית דברי הגרצ"ח בהגהותיו למס' תענית דף ד' גם בעיני יפלא כי הלא מבואר במשנה קידושין דפ"ב ע"א מצינו שעשה א"א את כל התורה וכו' וביומא דכ"ח ע"ב אמר רב קיים א"א וכו' ובגליון הש"ס קידושין שם הקשה דמשמע דהוא מימרא דרב והלא קידם הוא במשנה שם והניח בצ"ע, ולענ"ד עפ"י המהרש"א יומא שם שכ' דבקידושין משמע שעשה העשים אבל לישנא דרב קיים משמע גם הלאוין עי"ש, ושפיר חידש לנו רב, שוב ראיתי בקרבן עדה בירושלמי קידושין פ"ד הי"ב בש"ק שעמד בזה ותי' דרב אמר קיים משמע שנצטווה אכן ראיתי להגה"ק מ"ר חיד"א בס' כסא רתמים אבדר"נ פל"ג שכ' עליו דליכא למ"ד דאאע"ה נצטוה יותר ממילה וז' מצות ומה דקשה על רב מביא מתוס' ר"י הזקן כ"י שכ' דזה אינו משנה אלא ברייתא, ועיין בזה לדו"ז הגה"ק בס' בנין אריאל פ' תולדות, ואיתא עוד ביומא שם אמר רבא וכו' אפילו ערובי תבשילין וכ"ה במדרש אגדות בראשית פי"ג ובתנחומא לך פ"א ופי"א ובתנחומא בהר פ"א ובזוה"ק תצא דרע"ו, ואיתא במדרש רבה תולדות פס"ד אפילו ערובי חצרות וכ"ה במדרש רבה וירא פמ"ט, ואיתא במדרש תהלים מ"א קיים א"א אפי' ערובי תבשילין וערובי חצרות ועיין בשינוי הגרסאות בהג"ה בס' דברי דוד פ' לך ובס' תולדות אדם ח"ב דקי"א ובהקדמת ס' נעימה קדושה, וראיתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ד הגרסא ערובי תחומין מהא דוישמור משמרתי וכ"כ בס' האשכול ח"א סי' יו"ד ולא ילפו מעקב ועיין בבעה"ט תולדות וכו' ובס' יוחסין ערך אברהם ובס' בנין אריאל פ' בשלח. ועיין בתוס' יבמות דע"א ע"ב ובהריב"א עה"ת פ' לך והארכתי בזה במק"א ת"ל ועתה טרדותי מרובות בהתחלת הזמן והתחלת השיעורים כסדרן ת"ל עם תלמידים מקשיבים ד' עליהם יחי':

והנני ש"ב דור"ש בלונ"ח כה"י:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה