אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן ה

סימן ד

בשם ה' יום א' תצוה ה' אדר תרנ"ח פצונסק. שפעת שלום לכבוד ידי"נ ש"ב הרב הגאון בנש"ק וכו' כש"ת מ' מ' מנחם מענדיל שי' לנדא אבד"ק פשערוב:

אחדשכ"ת באהבה נאמנה קבלתי תשורתו ששלח לי הוא הספר אהבת תסד שהו"ל מכתי"ק זקינו הגה"ק מהר"א זצ"ל אבד"ק טשעכינאווי והיום יום היצ"ט יומא דהלולא של אותו צדיק עיינתי בספרו הקדוש ותאורנה עיני והנני לעשות רצונו דמעכ"ת אשר דרש ממני לכתוב לו איזה הערות בדברי הס' ממה שעלה במצודתי בעזהש"י בהחפזי ובמעט עיון מפני טרדותי עתה:

שם דף נון ע"ב כ' במס' כלים פי"ז משנה י"ג כל שבים טהור וכו' העושה כלים מן הגדל בים וחבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא וכו' ועיין בהרמב"ם פ"א מה' כלים הי"ג וכו' ומ"ש הרמב"ם שם והוא ג"כ ממתניתין דהכא דאם חיבר הגדל בים עם הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה נעשה דבר אחד ומקבל טומאה היינו דוקא לענין כלים אבל לענין בגד לא מהני חוט ומשיחה וכן מוכח מדברי המל"מ ע"ש עכ"ל וכ"ת בקונטרס עטרת זקנים דף ט"ז פלפל בד"ק והניח בצע"ג דמאין יצא לו לחדש כן. ולענ"ד דבריו ברורים ונכונים דהנה קדוש זקיני בתוספת יו"ט מס' נגעים פי"א מ"א כ' אבל מהר"ם כתב בשם הר"י מסמפונט דדוקא הרצועה של עור שחיבר לה טמא. ולא עור חית הים אע"פ שמחוברת עמה וכו' וכ' עוד מהר"ם דבר שהוא מקבל טומאה נ"ל דיש בו כשיעור הבגד שלש על שלש עור חמשה על חמשה וכו' ע"ש ובמשנה למלך פ"א מה' כלים ה"ג מביא דברי זקינו התוי"ט וכ' וז"ל ונראה דדברי מהר"י מסמפונט עם דברי מהר"ם לא יכוונו בנושא אחד דאם עור זה או הבגד הוא מקבל טומאה מצד עצמו לפי שיש בו כשיעור ואינו טמא אלא העור או הבגד הגדל בארץ מאי אתי לאשמועינן מתני' פשיטא דטמא כיון שיש בו כשיעור ואם נאמר דאתא לאשמועינן דלא בטיל ברוב וכו' לא יתיישב כלל מאי דמסיים בת"כ פ' תזריע ובלבד שיחברנו כדרך חיבורו לטומאה אדרבה היכא דנתחבר כדרך חיבורו לטומאה הוא דהוה ס"ד דבטיל ברוב, ולכן מפרש שם המשל"מ בשני אופנים או דנאמר דלפי סברת מהר"י מסמפונט נראה דאיצטרך חבור זה כדי להשלים שיעור הבגד שאין בו כשיעור, ואף שהוא אינו מקבל טומאה מהני מיהא להשלים שיעור דבר הגדל בארץ ולפי"ז לא יסבור המהר"י מסמפונט כמהר"ם דמיירי בבגד ועור שיש בהם שיעור לטומאה בפ"ע או דאפשר עוד לדחוק ולומר דלעולם מהר"י מסמפונט סבירא ליה כמהר"ם בפירושו דמתני' ומאי דקאמר בת"כ ובלבד שיחברנו וכו' הוא דס"ל דקרא אתא לאשמעינן דדבר הגדל בארץ מקבל טומאה ע"י נגיעת הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה וזה דוקא אם נתחבר כדרך חיבורו לטומאה או היא שהדבר הגדל בארץ מי תטמא אם נגעה הטומאה בדבר הגדל בים אף שהוא אינו מקבל טומאה ע"ש, וכוונתו דקרא אתא לאשמעינן דלא כפי שחידש המשל"מ עצמו מקודם וז"ל ודע שהנראה אצלי דדוקא אם נטמא דבר הגדל בארץ נטמא הדבר הגדל בים אבל אם נטמא הדבר הגדל בים לא נטמא הדבר הגדל ביבשה לפי שאפי' נטמא הדבר הגדל בים לא קבל טומאה כ"ש שלא יטמא זולתו, אך ממש"כ הרמב"ם פי"ג מה' טמאת צרעת ה"ה נראה דאין חילוק וכו' ע"ש וזה שמפרש כאן דהקרא מחדש לנו לנו דגם ע"י נגיעה בדבר הגדל בים נטמא הגדל בארץ כנ"ל וזה ע"י שמחובר יפה ופשוט:

אכן על שני פירושים של המשל"מ יש לתמוה לכאורה דעל פירוש השני של המשל"מ דלעולם מהר"י מסמפונט סבירא ליה כמהר"ם דמיירי בשיש בדבר הגדל בארץ שיעור טומאה שלש על שלש כנ"ל א"כ יקשה הא בהדיא קתני חוט ומשיחה וכבר עמד בזה המל"מ עצמו והניח בצ"ע ועל הפי' הראשון דהר"י מסמפונט סובר דאיצטרך חיבור זה כדי להשלים שיעור הבגד שאין בו כשיעור ואף דדבר שבים אינו מקבל טומאה מהני להשלים השיעור דדבר הגדל בארץ יקבל טומאה, וקשה דאיך נאמר שיהא החבור הזה גורם טומאה לדבר הגדל ביבשה לבד וזה שבים טהור לעולם, דאין זו סברא כיון שזה הגדל בארץ הוא למשיחה ואלו לא חברו לא שייך בי' טומאה וכי משום שחברו לדבר הטהור יביא לו טומאה אדרבה הא בעלמא קיי"ל שהחיבור לטהור גורם טהרה כדאמרינן בפי"ב כל המחובר לטהור טהור ובפי"ג מתכת המשמש את העץ טהור אלא ודאי הכל טמא משום שדבר שבים עצמו חוזר להיות דבר המקבל טומאה שלא טהרתו התורה אלא אם אין בו אפילו חוט א' מן הגדל בארץ וזה שכתב הרמב"ם בחבורו שאם חבר לו חוט מן הגדל בארץ הכל טמא משמע דלא כמהר"י מסמפונט וכבר דיבר מזה בס' משנה אחרונה כלים פי"ז ובשאר מפורשים האמנם דבמקום אחר כתבתי בשיטת הר"י מסמפונט דרק דבר הגדל בארץ טמא ולא דבר הגדל בים דיש לדבר בזה מהא דתי' הגאבד"ק קוטנא ז"ל קושית הגאון ר' ישעי' פיק ז"ל בגליון הש"ס סוכה די"ב מ"ב מהו דתימא בית קיבול העשוי למלאות לא שמי' בית קיבול קמ"ל והקשה מש"ס שבת דנ"ב ע"ב והדתנן טבעת של מתכת וכו' של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה והקשה בתוס' וא"ת והא יש בה בית קיבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קיבול דאמרינן בית קיבול העשוי למלאות לא שמיה ב"ק והוא נגד סוגיא דסוכה הנ"ל וכן הקשה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ג על הרמב"ם ותי' הגאון הנ"ל דהנה הא דפירש"י דטבעת של אלמוג וחותמה של מתכת טהור משום דפשוטי כלי עץ הוא ולכאורה הא בלא"ה מין אלמוגים הוא גדל בים וקיי"ל כל שבים טהור עיין כלים פי"ז ואפשר דהוצרך רש"י משום פשוטי כלי עץ דהא קיי"ל דהעושה כלים ממה שגדל בים וחבר מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר שמקבל טומאה טמא ואף שאין בחיבור כדי לקבל טומאה וא"כ כיון שחיבור לו חותם של מתכת וטמא אף שבפני עצמו אינו מין המק"ט לזה הוצרך רש"י לומר דהו"ל פשוטי כלי עץ דאף ע"י החותם נעשה מין המקב"ט אבל לא עדיף מעץ הגדל בארץ דג"כ כה"ג לא מקב"ט משום דפשוטי כ"ע טהורים ומעתה יש ליישב דשפיר כ' בתוס' דלא הוי בית קיבול משום דעשוי למלאות דאף דקיי"ל בית קהעל"מ שמיה ב"ק היינו בעץ או שאר דברים הגדלים ביבשה מיקרי ב"ק אבל גוף האלמוג אף שיש לו ב"ק אינו מקבל טומאה דאינו מין הגדל בארץ, מאי אמרת ע"י שחיבור לו החותם שהיא מין הגדל בארץ הו"ל כאילו גוף א' המק"ט, הא א"א לאחוז החבל בב' ראשין שנאמר שמקב"ט לפי שהחותם מטלטל על ידו דממנ"פ אם תחשבו כב' כלים ותאמר שהחותם מטלטל ע"י א"כ הו"ל מין הגדל בים ואינו מקב"ט עכ"ד הנחמדים, וזאת נוכל לומר רק באם נאמר דרש"י ז"ל לית ליה כהר"י מסמפונט ז"ל אבל אם נאמר דרק הגדל בארץ טמא ולא הגדל בים, א"כ אכתי יקשה למה פירש רש"י הטעם בטבעת של אלמוג משום פשוטי כלי עץ ולא משום דהוי דבר הגדל בים ואי משום דחיבור החותם של יבשה אכתי הטבעת של אלמוג טהור אכן כבר ישבתי שיטת רש"י ז"ל בתשובתי להרב אבד"ק מישניץ ונדפס בשמי בס' תל תלפיות ח' ששי סי' ל"ו ע"ש:

אכן י"ל ולפרש דהר"י מסמפונט ומהר"ם קשיא להו מחני' דהיכי קרי לחוט ומשיחה דבר שהוא מקבל טומאה ופירוש הרמב"ם והרא"ש דענין החבור תני לי' לא ניחא להו דא"כ הו"ל למיתני בדרך שמקבל טומאה ומאי בדבר, וגם לשון שמקבל טומאה אינו במשמע שמיטמאין זה במגע זה ועוד דהתחיל ותני העושה כלים לשון רבים וסיים טמא והו"ל למיתני טמאין ונראה דלהר"י ומהר"ם מיירי שהחוט ומשיחה חברם לכלי להיות לו לבית אחיזה או לתלותו בו שצריך לו לתשמישו דבכה"ג בכלים דעלמא החוט ומשיחה הם יד ויש להם טומאה כמו הכלי עצמו וסתמא דמילתא הכי הוא שחברו לשום צורך שאין אדם עושה דבר של בטלה או שחבר לו דבר המקבל טומאה בפ"ע אלו לא חברו כגון בגד של שלש על שלש או עור חמשה על חמשה ומתני' תרתי קתני חוט ומשיחה בחורת יד או דבר המקבל טומאה אפילו שלא לשם יד ומשום דבעלמא קיי"ל כל שהוא יד לטהור הרי הוא ככלי עצמו וטהור, אפילו היד בפני עצמו הי' ראוי לקבל טומאה אם חברו לטהור אינו מקבל טומאה כמו מתכת המשמש אח העץ וכן המחובר לקרקע וכה"ג קמ"ל הכא גבי דבר שבים אינו כן שזה המחובר לו חשוב כאלו מחובר לדבר המקבל טומאה שלא טהרתו התורה אלא לעצמו ולא שיגרום טהרה למה שגדל בארץ וה"ז הגדל בארץ מקבל טומאה, והשתא הא דאמרינן דוקא שחברו לו חיבור יפה איד קאי ולא על דבר המקבל טומאה בפ"ט וכן פי' במ"א שם ולפי"ז הכל ניחא דבאמת נוכל לפרש כמהר"ם דצריך שיהא בו כשיעור טומאה שלש על שלש וקמ"ל שאין חבורו לדבר הטהור גורם לטהרו או שאינו בטל אצלו והא דקאמר והוא שיחברנו לו בחיבור גמור זאת קאי על יד כחוט ומשיחה ולא על דבר המקבל טומאה בפ"ע וכן לא קשה על המהר"ם מהא דאיתא במשנתינו חוט ומשיחה דהא מיירי במשנתינו בשני ענינים וחוט ומשיחה הוא משום יד לכלי כנ"ל עכ"פ יצא לנו דינו של זקינו המחבר הקדוש זי"ע דדוקא בכלי מועיל בחיבור חוט ומשיחה והיינו משום יד לכלים, אבל לענין בגד לא מהני חוט ומשיחה רק שיעור שלש על שלש שיהא ראוי לקבל טומאה בפ"ע כשיטת מהר"ם ז"ל הנ"ל דאין זו סברא שיועיל גם בחוט ומשיחה כיון שזה החוט ומשיחה הגדל בארץ אלו לא חברו לא שייך בי' טומאה וכי משום שחיברו לדבר הטהור יביא לו טומאה אדרבה הא בעלמא קיי"ל שחיבור לטהור גורם טהרה כמש"כ לעיל ויותר יקשה דאם נימא דהגדל בים טהור וכשחיבר לו מן הגדל בארץ אינו מהפכו להגדל בים שיחשב כאלו גדל בארץ א"כ גם הגדל בארץ צריך להיות טהור דהא אין בו שיעור, ואין לומר דהגדל בים משלים השיעור דהא כיון דהוא עצמו טהור איך ישלים השיעור לגדל בארץ שיקבל טומאה, והלא אפילו שני דברים המקבלים טומאה תנן במס' מעילה דף י"ז ע"א כלל אמר ר' יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין מכ"ש דדבר טהור כמו הגדל בים אינו משלים השיעור, א"ו דהחיבור מועיל שגם הגדל בים חשיב כאלו גדל בארץ ומקבל טומאה ומצטרפין כנ"ל וא"כ כיון דהר"י מסמפונט סובר דהגדל בים טהור ע"כ דהחוט ומשיחה דגדל בארץ טמא היא משום יד לכלי כמו שכתבתי ומבורר דברי זקינו הגה"ק זי"ע:

ואגב הנני להעיר מ"ש ת"ל ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בהא דכל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה דברי ר"ע והנה הרמב"ם בפי' המשניות כלים פי"ז מי"ג פסק כר"ע דחוץ מכלב המים וכ"פ הרע"ב ז"ל אכן בהרמב"ם בחיבורו הלכות כלים פ"א ה"ג כ' כל שבים טהור ואינו מביא הא דחוץ מכלב המים ומדסתם נראה דפסק דלא כר"ע ועיין לזקיני בתוספות יו"ט מס' כלים פ"י מ"א שהעיר בזה וכ' דנראה ודאי שחזר בו ממה שפסק בפירושו למשניות דהלכה כר"ע ועיין במשנה למלך שם שכ' דרבינו בחיבורו סמך עלה דמתניתין פי"ז דכלים מי"ד דקתני ובחמישי אין בהם טומאה חוץ מכנף העזניה וכו' ולא קאמר נמי חוץ מכלב המים והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ע"ש אכן ראיתי בתוס' יו"ט פי"ז מי"ד שם שכ' והא דקתני חוץ לאו דוקא דהא כלב שבים תנן לעיל דטמא וכ"כ בתוס' יו"ט שם פ"י מ"א דאין ראי' ממשנה דהתם דקתני אלו כלים מצילין בצמיד פתיל וכו' עצמות חיה שבים ועורה ל"ק על הרמב"ם בפירושו דפסק כר"ע דלא קתני לה חוץ מכלב המים דהרי אף במקום שנאמר בו חוץ אין למדין ממנו כמ"ש בפי"ד משנה ג' א"כ מבואר דלא כתירוצו של המשל"מ:

הן אמת דראיתי בתוספות חדשים בפ"י מ"א דכלים שתי' ג"כ כהמל"מ וסיים דלא כהתוי"ט שם (בפי"ז מי"ד) דחוץ לאו דוקא וכו' דכל מקום שאינו מוכרח לומר כן אין אומרים כן דא"כ הו"ל להביא ראיה מזה שם בעירובין דף כ"ז ע"א עכ"ל, אבל אי משום הא לא ארי' ולא קשה על זקיני התוס' יו"ט מהא דעירובין די"ל דאיכא למידחי דאתי' דלא כר"ע, והתוס' יו"ט כתב כן לפי האמת אחר דמוכח ממ"א דאין למדין מה"כ וכבר העיר בזה גם בחידושי הרש"ש מס' כלים פי"ז מי"ד:

לכן נלענ"ד דהרמב"ם ז"ל בחיבורו יצא לו לפסוק דלא כר"ע מהא דמס' כלי' פ"י מ"א וכמש"כ התויו"ט אתר כך שם וז"ל ומ"מ אנא מסתייע מהא דהרמב"ם בחבורו אינו פוסק כר"ע למה שפירשתי במשנה ט' פ"ו דנזיר אדאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם שפירושו כלומר דאין זה בכלל הלכה כסתם. אבל לא לומר שהלכה הוכרעה כחולק על הסתם עיי"ש וא"כ כיון דעכ"פ משמע דבמשנה זו דאלו כלים מצילין בצמיד פתיל הוא דלא כר"ע ואף דהוי סתם ואח"כ מחלוקת מ"מ יש לומר דהלכה כסתם, והרמב"ם ז"ל הי' לו ראי' יותר גדולה דמשנה זאת חולק על ר"ע מהא דאיתא שם עצמות הדג ועורו עצמות חיה שבים ועורה ועיי"ש בהרע"ב שכ' וכל כלים מעצמות העוף טהורים דכתיב וכל מעשה עזים פרט לעופות והוא מש"ס חולין דכ"ה והקשה שם זקיני התויו"ט דאמאי שייריה ופי' דכיון דלא כולן טהורים שבמקצתן גזרו כדתנן לקמן פי"ז מי"ד חוץ מכנף האוז, הלכך כיון דלאו מלתא דפסיקא היא לא תני ליה ושיירה עכ"ל, ובאמת בס' אליהו רבא על מס' כלים להגר"א ז"ל במשנה זו כ' דגרסינן עצמות הדג ועורו עצמות העוף ועורו ול"ג עצמות חיה שבים שכל שבים מין דג הוא כל דמות שיהי' לו ותו עצמות העוף מאי שייריה ובתוספתא קתני ליה אלא כדאמרן עכ"ל וכ"כ בבאור הגר"א על סדר טהרות שם דגרסינן ועצמות העופות ע"ש: הן אמת דראיתי בס' משנה אחרונה פ"י דכלים מ"א שהקשה בהא דאיתא ועצמות חיה שבים וז"ל לא ידעתי אמאי תני תרווייהו עצמות הדג ועצמות חיה ולא תני עצמות בריות שבים והכל בכלל דכל שבים טהור והרמב"ם פכ"א מהט"מ לא כ' עצמות חיה אלא עצמות הדג לחוד ובריש ה' כלים כ' עצמות חיה שבים וכל שבים עכ"ל והוא כדברי הגר"א ז"ל דכל שבים הוא בכלל דגים שבים ועיין ברש"י חולין דף קכ"ו ע"ב עכבר שבים דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו עכ"ל משמע ג"כ כדברי הגר"א ז"ל אכן יש לדבר בזה מהא דמביא זקיני במעדני יו"ט חולין פ"ג אות מ' בהא דאמרו חז"ל וכל שיש לו קשקשים יש לו סנפיר וז"ל ואני בהיותי אב"ד ור"מ בק"ק ווינא הביא אלי החכם מהור"ר אהרן רופא נ"י דג נקרא בלשונם שטינקס מרינוס ונמצא בים הספרדי והוא סם המות והרוקחים יודעים פעולות להוציא הארס ממנו ואז עושין מבשרו מיני רפואות ויש לו שדרה וראשו רחב וגם יש לו קשקשים על כל גופו ואין לו שום סנפיר רק יש לו ארבע רגלים כרגלי בהמה או חיה ושאלני ע"ז וכו' ומעתה זכינו לדין דזה הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר על מין דגים הוא שאמרו כן ולא על החיות שבים וכו' שהרי יש חיה או חיות שבים שיש להו קשקשת ואין להם סנפיר כמו זה שטינקוס מרינוס וכו' עיי"ש משמע דחיה שבים אין בכלל דגים. אכן עיין מה שתירץ על קושיות הרופא הנ"ל דודי זקיני הגאון יעב"ץ בסידור מגדל עוז ופר"ח יו"ד ועיין בס' ליקוטי חבר ח"ג פ' שמיני שמביא בזה תירוצים שונים דמהם אמרו מאן לימא לן שלא היה לו לחית הים הנ"ל סנפיר בעודו במים והשירן בשעה שעלה והגאון בעל חתם סופר ז"ל אמר אחרי כי הדג הנ"ל הוא ארסי ולא נברא כ"א לרוקחו לרפואה לא ממנו דברו חז"ל כי הוא יחיד ומפורסם לארסי עיי"ש.

לכן יש לומר לפי מה שתי' התוס' יו"ט זקיני הגאון ז"ל דהא דשייר המשנה עצמות העוף טהורים כיון דלא כולם טהורים שבמקצתו גזרו א"כ כיון דתנינן דחשב המשנה הא דעצמות חיה שבים ועורה וא"כ אם נימא דהמשנה סובר כר"ע דחוץ מכלב המים א"כ גם חיה הוא כעופות דלא כולן טהורים ולמה חשב הא דחיה ולא חשב הא דעצמות העוף אלא ודאי דסתם משנה הוא דלא כר"ע ובעצמות חיה שבים בכולן טהורים אף בכלב המים כנ"ל, ועוד יש להאריך ת"ל אבל פה תהי' שביתת קולמסי מפני טרדותי וחזון למועד אי"ה:

דברי ידידו בלונ"ח שאירו:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה