אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן ד

סימן ג

בשם ה' ובעזרתו ית"ש יום א' תולדות כ"ה מרחשון תרנ"ט פלונסק. כבוד ש"ב ידידי החריף אשכול הכופר וכו' מ' ליבוש שפער נ"י בק"ק זווערזניץ:

א אשר הצעת לפני מה שקשה לך בש"ס ע"ז דף נ"ב ע"א מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה שנאמ' ושם בסתר ואידך נפקא ליה מדר"ח אמר רב מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה שנא' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה עיי"ש והקשית למה לא יליף דע"ז של ישראל טעונה גניזה מהמקרא פ' וישלח ויטמן אותם יעקב תחת האלה הרי דטעון גניזה והארכת בפלפול ובתוך דבריך הבאת מתוס' ע"ז שם ד"ה מה מזבח שכ' טעון גניזה כמו כלי שרת דאמרינן שגנזום וכו' וכ' המהר"ם לובלין לא ידעתי היכן אמרינן הכי ובהגהות הרש"ש מראה מקום ד' וז"ל ושל לש"ס זבחים דע"ז סכין שנפגם וכו' ולדעתי סכין כלי שרת וכן מצאתי בכת"י שבידי מהגאון ר' שמעון הירש ווייל ז"ל עכת"ד, והנלע"ד בזה בעזהשי"ת ואקדים דברי הש"ס ע"ז שם ור' עקיבא אשכחן וכו' האי מיבעי ליה כדריש לקיש דאמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים וכו' אמר ר"א ובמקום ת"ח כאלו נוטע אצל מזבח שנאמר וכו' ופסק הרמב"ם בפ"ז מה' עו"ג הלכה ד' וז"ל ושל ישראל אינו אסורה בהנאה עד שתיעבד שנאמר ושם בסתר והיינו כר"ע והקשה הלח"מ דהא בגמ' משמע דר"ע לית ליה לדריש לקיש וא"כ האיך פסק הרמב"ם בפ"ג מה סנהדרין כר"ל שכתב שם וז"ל ועוד אמרו שכל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה וכו' ובמקום ת"ח כאלו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך עכ"ל ותי' דר"ע מפיק מינה תרתי ע"ש באורך והוא דוחק דא"כ קשה לר"י ועיין במהרי"ק וכ"מ שהקשו על מה שהביא הרמב"ם הפסוק דלא תקים ולא פסוק דלא תטע לך שהביאו בגמרא ותירץ התומים בחו"מ סי' ת' וז"ל משום דהרמב"ם פסק כר"ע דעו"ג של ישראל אינה נאסרה עד שתיעבד א"כ איצטריך ושם בסתר לכך, והך קרא דלא תטע אתי דטעון גניזה ואין כאן לימוד על המעמיד דיין בלתי הגון כי בהך נחלקו ר"י ור"ע כמבואר בגמ' לכך הוצרך הרמב"ם להביא פרשת דספרי עכ"ל, אכן בס' בית יהודה עה"ת פ' שופטים אות פ"ו כתב על דברי התומים דדבריו תמוהין דהא עיקר קושיתם היא על המעמיד דיין שאינו הגון בסתם שלא במקום תלמידי חכמים וזה לכ"ע יכול למילף מן לא תטע לך והאריך שם בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל, ולענ"ד ליישב דהנה איתא בע"ז דף נ"ב ע"ב בעא מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בבית המקדש וכו' א"ל אסורים ומקרא היה בידינו ושכחנוהו איתיביה כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו היכנו והקדשנו מאי לאו היכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדשיננהו א"ל ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי היכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם וכו' עיי"ש וכ' זקיני הגאון רבן של כל ישראל במהר"ם לובלין ויש לדקדק מיהא כך דיכול לשנויי ולפרש קרא הכי שלא יקשה עליו מ"מ אינו מוכרח שלא יתפרש כפשוטו כמו שס"ד דמקשה דהכננום היינו דאטבלינהו וא"כ אין מן המקרא הזה ראיה מוכרחת לאיסור שאמר עליו ומקרא היה בידינו ושכחנוהו ואמר שעתה החזיר לו אבידתו וצ"ל דלשון הכננום לא משמע ליה לשון טבילה אלא לשון גניזה וק"ל עכ"ל ועיין בזה לזקיני הגאון רשכבה"ג בהגהות הב"ח ז"ל שעמד ג"כ בזה ועיין בס' תורת חיים שם:

ב הן אמת דאמרתי לתרץ קושיות זקיניי המהר"ם והב"ח ז"ל עפ"י מה שתמה בהגהות הרש"ש ברש"י ד"ה והקדשנום שחזרו ומשחום בשמן המשחה והוא תמוה דהלא מבואר בש"ס סנהדרין דט"ז ע"ב ובשבועות דט"ו ע"א דאותם במשיחה ולא לדורות במשיחה והניח בצ"ע, וא"כ י"ל דמשום קושיא זו אמר רבי שהחזרת לי אבידתי דע"כ הכוונה שהקדשנו אחרים תחתיהם, דאי נימא כר' יוסי בן שאול דהכונה הקדשנו דאקדישננהו וכפירש"י בשמן המשחה הא לדורות בשירות. שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' ל"ז שמביא בשם רבו הגאון ר"נ אדלער שהקשה כן על רש"י דלדורות לא היה במשיחה והחת"ס תי' באמת עפי"ז דהיינו החזרת אבידה שאמר רבי וששתי ת"ל הן אמת דראיתי בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' כ"ט שמביא בשם הג"מ אברהם. גלאזנר. אבד"ק קלויזענבורג לדחות תי' הגאון ח"ס ז"ל דעדיין מנ"ל לרבי לחלוק על ר"י בן שאול ולפרש הקדשנו אחרים תחתיהם קאמר קרא דלמא באמת כר"י ב"ש והקדשנו באמת בשירות קאמר קרא אבל הגאון מהרי"א מתרץ דברי הח"ס הנ"ל דמשמע מפסוקים בד"ה ב' כ"ט דוקדשנו לא בשירות עבודה דהרי עדיין לא עבדו אז שום עבודה עיי"ש א"כ מיושב שפיר החזרת אבידה דרבי אבל עיקר קושיות הגאון ר"נ אדלער יש ליישב עפימש"כ בתוס' מנחות דנ"ז ע"ב בד"ה ר' יאשיה וכו' דר"ע בלבד הוא דס"ד האי דרשא דאותם במשיחה ולדורות בעבודה אבל ר' יונתן ור' יאשיה פליגי וס"ל למעט מדת יבש אתי והרמב"ם פסק דלא כר"ע ועיין במשל"מ פ"א מכלי המקדש א"כ א"ש פי' רש"י אליבא דהלכתא:

אכן י"ל לדעתי דהנה איתא ברמב"ן עה"ת (פ' וישלח ל"ה ד') ד"ה ויטמון אותם יעקב וז"ל ע"ג ומשמשיה אינן מן הנקברים אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים והנראה אלי כי בני יעקב לא לקחו ע"ג ומשמשיה משכם עד שנתבטלה והותרה להם שהעו"ג מבטל ע"ז בעל כרחו והנה הוא מותרת להם אבל יעקב ציוה להסיר אותה לטהרת הקודש שיהי' ראוים לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים והיה די להם בקבורה ולכן טמן אותם תחת האלה במקום שלא יעבד בו ולא יזרע עכ"ל, ומקשים האחרונים מהא דש"ס ע"ז דנ"ב ע"ב דקאמר לימא מסייע ליה מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששיקצו אנשי עכו"ם וא"ר ששת ששיקצו לעכו"ם אמר רב פפא התם קרא אשכח ודרש דכתי' ובאו בה פריצים וחיללוה אמרי היכי נעביד ניתברינהו אבנים שלימות אמר רחמנא וכו' עיי"ש הרי דאי לאו שלימות בעי' וכתיב ולא תניף וכו' היו בונים בהם המזבח על ידי ביטול הנכרים בע"כ להקריב קדושה עצמו עליו וגם לדידהו היו מותרים אי לאו דלאו אורח ארעא וכו' ולא משני הש"ס דמשום מעלה לטה"ק גנזום וה"נ יעקב אבינו למה גנזם מטעם זה וצ"ע על הרמב"ן ז"ל, ועי' בזה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' כ"ט אכן יש לומר פשוט דלק"מ דהש"ס התם הרי קאי אי סבירא לן כר' יוסי בן שאול דבכלים לא קנסו ומאחר דמותרים להדיוט מותרים לגבוה אבל הרמב"ן כתב להילכתא דקיי"ל כרבי דאפי' היכי דמותר להדיוט מ"מ מאיסי לגבוה ועיין בבעה"מ בע"ז שם דכ' בהא דקאמר הגמ' כי קא מיבעיא ליה אליבא דמ"ד בית חוניו לאו בית עכו"ם היא וכו' או דילמא ל"ש פי' דאע"ג דמותרין נינהו מאיסי לגבוה עיי"ש ואפילו למצוה קיי"ל במחובר ובעלי חיים וע"ז לאחר ביטול וכה"ג מאיסי למצוה בלולב סי' תרמ"ט ושופר סי' תקפ"ו וביו"ד סי' קל"ט סעי' י"ג נרות של שעוה ושל עכו"ם אסורים לנר מצוה דשבת וחנוכה ודבית הכנסת וכן תכשיטי הכהנים לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר למצוה משום דמאיסי ובזה מובן יפה ההמשך לכאן הא דקאמר אמרו היכי נעביד וכו' דלכאורה אין שייכות לכאן אכן לדברינו ניחא דודאי לפ"מ דקאמר לימא מסייע ליה דאפילו היכא דמותר עפ"י הדין מ"מ קנסו לגבוה אין להסתפק נתברינהו וכו' כיון דאפילו אחר ביטול מ"מ מאיסי לגבוה כמו גבי יעקב אבינו, אבל השתא דדחי דלא קנסו בכלים והתם מצד הדין נאסרו שפיר תקשה אמאי לא בטלום ויהי' מותרים אחר הביטול והוצרך לומר משום אבנים שלימות ועיין בזה בס' תקון משה לחנוכה אות ה'. ובזה מדוקדק לי דברי קדשו של הבעל המאור בע"ז שם שכתב וכי תימא אם איתא דלא מאיסי ליתברינהו עכו"ם וליבטול איסורא דידהו ולישתרי אבנים שלימות אמר רחמנא וכו' עיי"ש הרי דכתיב בפירוש דכל קושיות הגמ' ליתברינהו הוא לפי מה דס"ד עתה דלא קנסו ולא מאיסי, אבל לפי ההילכתא דקנסו בכלים שפיר כ' הרמב"ן ז"ל בהא דיעקב אבינו לטהרת הקודש ושפיר יש המשך בהא דקאמר אמרי היכי נעביד וכו' כנ"ל:

והנה ראיתי בשו"ת מהרי"א קיו"ד סי' כ"ח וכ"ט שהקשה השואל לפ"מ דקיי"ל בחולין דף ח' סכין של ע"ז מותר לשחוט בה אם כן למה גנזו גם הסכינים בכלי אחז והשיב שם דבחטאת לא הוי מקלקל דלא קיימא לולדות דולד חטאת מתה משו"ה גנזו הסכינים שמא ישחוט בה חטאת עיי"ש, אכן בס' תקון משה אות ז' דחה תירוצו וכתב דפלא גדול על הגאון הנ"ל בעל שו"ת מהרי"א דלא דחה גוף קושיות השואל בפשיטות דדוקא חולין מותר לשחוט בסכין של עכו"ם משום דהוי מקלקל אבל למצוה ובפרט לגבוה קיי"ל דמאיס וכנ"ל ושפיר גנזו כל הכלים. אף הסכינים כפי ההילכתא כרבי דבכלים קנסי, וכהא דיעקב אבינו וכנ"ל. ולפי"ז מיושב שפיר קושיות זקיני המהר"ם לובלין והב"ח ז"ל כיון דמבואר בקרא דכל הכלים אשר הזניח המלך אחז וכו' היכנו והקדשנו א"כ גם סכיניהם בכלל א"כ בודאי הפירוש בקרא דהיכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם והיינו משום דקנסו בכלים משום דמאיסי ושפיר ניחא דגם בכלים כסכינים הדין כן משום דקנסו בכלים ואף דמותר לשחוט היינו דוקא חולין ולא לגבוה אבל אי נימא כפי' המקשה דמפרש הקרא היכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדישננהו וא"כ לית ליה הסברא דבכלים קנסו משום דמאיסי וליכא שום נפקותא בין חולין לגבוה דכיון דאאארש"ש א"כ מותר גם לגבוה א"כ יקשה למה הוצרכו לאטבלינהו ולאקדישנהו לכל הכלים וגם סכינים בכלל כפירש"י מטומאת עכו"ם וחזרו ומשחום בשמן המשחה הא עכ"פ בהסכינים מותר לשחוט בלי כל קידוש מחדש כמו בחולין דהא לית ליה הסברא דקנסו בכלים משום דמאיסי, ולכך אמר רבי ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי דפשטא דקרא כרבי כנ"ל: ולפי"ז מיושב לי מה דיש לדקדק לכאורה למאי דס"ד לר' יוסי בן שאול דפי' הקרא היכנום טבילה א"כ מאי קמבעי' ליה תיפוק לי' מהתם ומה התם דאיסור ע"ז והכהנים אסורים מדינא ומ"מ הכלים מותרים מכ"ש בית חוניו דכלים מותרים דכהנים גופייהו אין איסורם אלא משום קנסא, ומה גם דמקרא מפורש הקדשנו ואקדישננהו, ואף דיש לומר דלר' יוסי בן שאול היה הספק דאולי אף דהקרא מתיר מ"מ רבנן קנסו לכלים, ז"א דהא נודע מה שחידש הטו"ז או"ח סי' תקפ"ח וביו"ד סי' קי"ז ובחו"מ סי' ב' דאם הקרא מתיר בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור. אכן לדברינו ניחא דהא באמת יותר מוכח מקרא לפרש כרבי שהקדשנו אחרים תחתיהם וכאשר אמר רבי ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי, וא"כ י"ל דזאת גופיה איבעי' לי' לר"י בן שאול מה הוא כוונת הקרא אם לאיסור או להיתר, וכאשר כן מדוקדק לשון הגמ' איתיביה וכו' מאי לאו היכנו דאטבלינהו וכו' לשון מאי לאו הוא כמסתפק דאולי הכוונה בקרא דאטבלינהו וכו' וע"ז אמר רבי שהחזיר לו אבידתו אם כפירוש זקיני המהר"ם לובלין דע"כ כונת הקרא כרבי או כפירושי הנ"ל משום דנכלל בכל הכלים גם סכינים ועיין בס' תורת חיים בע"ז ד"ה ברוך אתה לשמים והבן:

ג עוד יש ליישב קושיות האחרונים על הרמב"ן פ' וישלח הנ"ל עפ"י מה שהקשה הריטב"א בחידושיו לע"ז שם דל"ל למימר דמשו"ה גנזו אבני מזבח משום אבנים שלימות תיפוק ליה כיון דקודם ביטול אסירי הה"ד לאחר ביטול דיש דיחוי אצל גבוה דאפי' תימא דלא קנסו בכלים מ"מ נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ומשו"ה בריש שמעתין כ' הריטב"א אפילו אי נימא בית חוניו ע"ז היא הו"מ למבעי אחר שבטלום אי שרי לגבוה יעיי"ש משום דהתם לא הי' קדוש מעולם, אבל באבני מזבח שנראה ונדחה לכ"ע אינו חוזר, ונראה מן התורה כן משמע כונת הריטב"א ז"ל ותי' שם דלרווחא דמלתא נקט טעמא דאבנים שלימו' עיי"ש ובחידושיי הארכתי בדברי הריטב"א ז"ל בהא דש"ס ע"ז הנ"ל בעא מיניה ר' יוסי ב"ש מרבי כלים ששימשו בהן בבית חוניו וכו' דכ' בס' תקון משה בחי' חנוכה דף קנ"ג הנה הא דלא מבעי' בכלים שנשתמשו בהן לע"ז משום דלא משכחת לה דהרי אפי' להדיוט אסורים אבל ק' דאכתי הו"מ לבעי' כשביטלום דמותרים להדיוט, שוב ראיתי בריטב"א בשם הרמב"ן דמקשה אהא דאמר ואליבא דמ"ד בית חוניו לאו ע"ז היא הרי אפי' למ"ד בית חוניו ע"ז היא הומ"ל כשביטלום והוכיח מזה דגם משמשי ע"ז של ישראל אין להם ביטול עולמית, אך עדיין ק' דמ"מ הו"מ למבעי' במשמשי ע"ז של נכרי לאחר ביטול וכל כמה דלא ידע בכלים שנשתמשו לע"ז גופה מה דינם למה לי' למבעי' בכלי בית חוניו ויש לומר דבמשמשי ע"ז לאחר ביטול הוה פשיטא לי' לאסורא וכדאיתא לעיל דמ"ז דיש דחוי אצל גבוה ומאחר שנדחה אינו חוזר ונראה אבל בדבר שלא היה נדחה מעולם עפ"י דין מספקא לי' אי שייך קנס, וכן מוכח להדי' מדברי הריטב"א לקמן בשמעתין גבי אבני מזבח דקאמר היכי נעביד נתברינהו וז"ל פי' נתברינהו ע"י נכרים אבנים שלימות אמר רחמנא וכו' לרווחא דמלתא נקטינין הא בלחוד משום דמפרש איסורי' וזיל קרי בי' רב הוא דהא בלא"ה נמי תיפוק לי' דכיון דקודם ביטול אסורים הה"ד לאחר ביטול דמאיסי דיש דיחוי אצל גבוה אלא ודאי כדאמרן עכ"ל, וע"כ לא מספקא לן אלא בכלי אחז וכה"ג דלעולם לא הי' אסורים עפ"י הדין אי שייך מאיס לגבוה, ובזה פליגי רבי ור"י בן שאול מר פשיט לה מכלי אחז להתירא ומר לאיסורא אבל בסברת דיחוי אצל גבוה לית מאן דפליג וא"ש עכ"ל:

ד ולדעתי אפשר לומר בדרך זה בהקדם מש"כ בס' בית אברהם בחי' ע"ז דנ"ב ע"ב מהגה"צ מטשעכינאוו ז"ל בד"ה בעא מיני' וכו' מהו שישתמשו בהן בביהמ"ק ולכאורה צריך להבין דמשמע מגמ' דהאיסור הוא מחמת שנעשה בהם השתמשות איסור ומאיסי לגבוה הא אם נשתמשו בהן תולין היתר מותר לגבוה אח"כ וקשא הא אפילו עצי המערכה צריכים להיות חדשים שלא נשתמש בהם השתמשות כדאיתא בזבחים דקט"ז ע"ב וכן מבואר ברמב"ם פ"א מה' בית הבחירה ה"כ דאין עושין כלי שנעשה לחול להשתמש בו קודש ואף אם נחצבו אבני' לצורך בנין בית הכנסת אין בונין אותם אח"כ בקודש ע"ש וא"כ אם נשתמשו בהן בבית חוניו בודאי אסור למזבח אח"כ, ואין לומר בהא עדיף טפי דמכל מקום נעשה לצורך גבוה להשתמש בבית חוניו דזה אין סברא כלל כיון דאסור להשתמש בהם שם בודאי לא עדיף מאלו נעשו לצורך השתמשות חולין וצע"ג עכל"ק, וממילא מיושב כל הנ"ל דכיון דחזינן דבעא מיני' ריב"ש מהו שישתמשו בהן בביהמ"ק ע"כ דסובר דכיון דנעשה בבית חוניו לצורך גבוה לא נקרא השתמשות חול ואם לא קנסו בכלים יהי' מותר לגבוה אח"כ וכאשר חשב הבית אברהם לתרץ בסוף דבריו. עכ"פ מיושב שפיר דלא אבעי' לי' בכלים שנשתמשו לע"ז וביטלום, דהא אף דליתא עוד איסור ע"ז ולא קנסו בכלים מטעם דמאיסי, אבל זאת פשיטא ליה דאסור משום שנשתמש לחול וצריכין להיות חדשים שלא נשתמשו בשום השתמשות אחר לכך נקט דוקא בכלים שבבית חוניו דליכא בזה משום השתמשות חולין כיון דנעשה לצורך גבוה כנ"ל והבן, א"כ י"ל גם ליישב שיטת הרמב"ן ז"ל, דאף דהיה יכול לומר משום טהרת הקודש כמו ביעקב אבינו אבל לרווחא דמילתא נקט טעמא דאבנים שלימות כנ"ל, והשתא דאתינין להכי דדברי הרמב"ן ז"ל שרירין וקיימין מיושב שפיר גם קושיתך דלא יליף דע"ז טעונה גניזה מהא דויטמון אותם יעקב תחת האלה, דהא ביעקב כבר היה ביטול מע"ז דאל"כ היה צריכין לפרר לרוח או מטיל לים ורק משום טהרת הקודש גנזם יעקב א"כ אין ראי' לגניזה מעיקר הדין ופשוט:

וכן יש ליישב עפימש"כ זקני הגאון הקדוש רשכבה"ג מ' פנחס הלוי איש הורוויץ ז"ל אבד"ק פ"פ דמיין, בס' פנים יפות פ' וישלח וז"ל ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר וכו' והנה הרמב"ן כתב ע"ז ומשמשי' אינן מן הנקברים אלא שלא לקחוהו עד שנתבטל וכו' ולא גנזה אלא לטהרת הקודש. ולולא דבריו ז"ל היה נראה דאי מטעם טהרת הקודש הלא כל בגדיהם וכליהם הוליכו עמהם עד שיטהרו אותם ולמה לא הוליכו את אלו עמהם כיון שהי' מותרים אלא שנתכונו שלא לזבוח בהם ולפי שלא נתבטלו עדיין לא רצו להוליכו עמהם ע"ז אף שלא זכו בהם כדכתיב עבר ביום צרה על שהוליכו עמם פסל מיכה, אף שלא עבדוהו באותו שעה ח"ו לכך הטמינו יעקב תחת האלה, ואפשר דהאלה עצמה הי' לשם ע"ז לכך הטמינו אותו תחתיו, ולאחר זמן יבטל אותם ע"י נכרי, ומה שלא צוה יעקב לבטלם ע"י נשיהם של שכם ששבו י"ל שטבלו אותם מיד לשם שפחות וכו' ומה שכתב ואת הנזמים אשר באזניהם נראה דלא קאי על בני יעקב אלא קאי על אלהי נכר שהי' של עץ או של מתכת והי' באזניהם נזמי זהב ואבנים טובות והי' אסורין מדין נוי ע"א שצריכים ביטול כמו ע"א עצמה עכל"ק, וכן יש לישב עפמש"כ בס' תפארת יהונתן פ' וישלח וז"ל ויאמר יעקב אל ביתו וכו' הסירו וכו' נראה לפרש כי ודאי רוב כלים שהיה עליהם צורת חמה וכדומה הי' רק לנוי רק המיעוט שבתוכם היא לעבודת כוכבים ומזלות, וע"כ חד בתרי בטל אמנם אמרו בגמרא דנבילה בטלה בשחיטה לא שנו אלא במגע אבל במשא מטמא ועכו"ם מטמא במשא א"כ לענין טומאה לא שייך ביטול א"כ כאן שהיה צריך טהרה כדכתיב והטהרו כי לעבוד עבודת ה' צריך טהרה, הוצרכו להסיר כל הכלים והתכשיטין ולכך טמנו תחת האלה אע"פ שעכו"ם טעון שריפה רק כיון דכאן בטילה ברוב הוצרך רק גניזה לבל יטמא במשא אבל באמת יש בו היתר דבטל ברוב עכל"ק א"כ ניחא דלא ילפינן משם דע"ז כבר בטילה ברוב, והגניזה היה לענין טומאת משא, אבל בע"ז ממש לענין גניזה הוצרך לילפותא דר' יצחק ורב חסדא משמי' דרב ועיין בספורנו ובכלי יקר פ' וישלח ובס' תורת משה להח"ס פ' וישלח:

שוב ראיתי בהגהות דודי זקני הגה"ק רשכב"ה מו"ה יעקב עמדן זצ"ל בש"ס ד' ווילנא בע"ז דנ"ב שהעיר בקושייתך וכ' וז"ל מקרא איכא לסיועי דפירוש גניזה כמשמעה דכתיב ויטמון אותם יעקב והאבות דינם כישראל לפ"ד, אלא שרש"י פירש לעיל דנ"א ע"א שקודם מ"ת כב"נ, וכ"כ בתוס' ב"מ ד"ע ע"ב לפי"ז אין ללמוד מן הכתוב עכל"ק, ותירוצו צריך ביאור, אכן נלענ"ד ליישב קושיא זו באופן אחר ואולי יש לכוין זה קצת בכונת דודי זקיני הגאון מ' יעב"ץ זצוקלה"ה דהנה נודע ההיא כללא דאין למדין דבר מקודם מתן תורה, וכ"כ בירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה לענין אבלות ז' ימים, דאין ללמוד מקרא דיוסף ויעש לאביו וכו' משום דאין למידין דבר מקודם מ"ת, והובא בתוס' מו"ק ד"כ ע"א ד"ה מה חג, הן אמת דבירושלמי מו"ק פ"א ה"ז ילפינן דאין מערבין שמחה בשמחה מקרא דלבן דכתיב מלא שבוע זאת והובא בתוס' מו"ק ד"ח ע"ב אכן בש"ס דילן מו"ק שם ילפינן מקרא דושמחת בחגך בחגך ולא באשתך ולא יליף מקרא דמלא שבוע זאת משמע דסובר דאין למידין דבר מקודם מ"ת, ועיין לידי"נ ש"ב הגאון נ"י בשו"ת דברי יעקב סי' נ"ב שכ' להקשות ע"ד המראה הפנים בירושלמי פ"ק דסנהדרין ה"ד שכ' דהא לא יליף בש"ס מגילה דדבר שבקדושה אין פחות מעשרה מגז"ש דבני ישראל בני ישראל מבני יעקב דלא ילפינן גז"ש מקרא דקודם מ"ת, אבל באמת מבואר בכמה מקומות בש"ס דילפינן מקודם מ"ת כמו בריש קידושין קיחה קיחה משדה עפרון ובש"ס סוכה דף י"א ע"ב דיליף ר"י לולב צריך אגוד מגז"ש לקיחה לקיחה בפסח מצרים ובש"ס נזיר דף ה' ע"א ואימא ב' שנים דכתיב ויהי מקץ שנתי' ימים ועיין דילפינין לדינא בש"ס יבמות די"ז ע"ב אחים אחים מבני יעקב וכ' שם דבאמת אין כל זה ענין להא דאין למידין דבר מקודם מ"ת דזה רק היכא שאנו רוצין ללמוד גוף הדין מהא דאשכחן שנהג אז קודם מ"ת שפיר אין למידין די"ל דניחנה תורה ונתחדשה הלכה, אבל בכל הני דלעיל דאין אנו למידין רק דלשון קיחה דכתיב באשה שייך לומר גם בקנין כסף דאשכחן דהוציא התורה ל' קיחה לקנין כסף וכדומה, א"כ מה בכך דזה נאמר בענין שנתהוה קודם מ"ת, אבל מ"מ הכל לשון תורה ומרועה א' ניתנה וכו' ע"ש: (ה) אמנם לענין לימוד דין אי בזה ס"ל לש"ס דילן דאין למידין מקודם מ"ת עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' כ"ו שכתב שנראה דעת הש"ס דילן דס"ל דלמדין, הן אמת דכבר הקשה הרע"ב עה"ת פ' נח על ש"ס ביצה דף ד' בדבר שבמנין אי צריך מנין אחר להתירו דלמה לא ילפינן מהא דצא מן התיבה אתה ואשתך וכו' ותי' דאין למדין דבר מקודם מ"ח, אכן מבואר בהריטב"א יומא דכ"ח ע"ב דהא דפריך הגמ' ואנן מאברהם ניקום ונגמור וא"ל עולא תנא מאברהם גמור וכו' דש"ס דילן סובר דלמדין ועי' בתוס' ישינים שם ובציון ירושלים בירושלמי פ"ק דסנהדרין ה"ד ועיין בש"ס נזיר דף ס"ה ע"א דילפינין מקרא ונשאתני ממצרים, ובש"ס פסחים ד"ד לענין זריזין מקדימין וכן בש"ס קידושין דף כ"ט דמצוה על האב למול את בנו דכתיב וימל אברהם ועיי"ש בשו"ת דבר"י שהאריך למה לא יליף ש"ס דידן כמו הירושלמי פ"ק דקידושין ה"ז דמ"ע על האב למול את בנו מריבוי דקרא דכתי' ביום השמיני ימול ב"ע, ועיי"ש שכ' דירושלמי לשיטתו דאין למדין מקודם מ"ת, אבל באמת מבואר בירושלמי דיליף מקרא דמלא שבוע זאת, וכן בירושלמי יבמות פ"ו ה"ו יליף דשהה עשר שנים מאברהם דכתיב מקץ עשר שנים, ואי משום הירושלמי לענין אבלות ז' ימים שהזכרתי כבר ראיתי בפי' מהרש"ה בתניא רבתי סי' צ"א שכ' ליישב את שיטת הירוש' בזה שלא יהי' סותרין, וכתב דלולא דברי התוס' י"ל דהאי ולמדין דבר מקודם מ"ת דירושלמי לאו בלשון קושיא נאמרה אלא בניחותא ומביא שם ראי' דאל"כ רבי יעקב בר אתא דיליף בירושלמי פ"ק דמו"ק מקרא דמלא שבוע זאת, וכאן גבי אבלות בירושלמי רבי יעקב בר אחא גופי' קאמר לה וא"כ סותר א"ע, ומסיק שם דע"כ הירושלמי סובר דלמדין עיי"ש, ויש ראי' לדבריו מרש"י נזיר דט"ו ע"ב עיי"ש, ועיין בירושלמי ברכות פ"ז ה"ג נאמר כאן ב"י ועיין בשיטת הירושלמי בזה בשו"ת שבות יעקב סי' כ"ו ובס' תחלת חכמה ח"א כלל א' ובס' נחל אשכול על ס' האשכול ה' אבילות סי' מ"ח ובהגהות הגרצ"ח ברכות די"ג ודף כ"ו ומש"כ מהר"ש יפה בבר"ר פל"א ובס' יפה מראה פ"ק דתענית בהא דילפינין מקרא וליוסף יולד וכו'. ועיין בס' שדי חמד, בכללים מערכת א' אות שכ"א שמביא מכמה ספרים לענין שיטת הירושלמי בזה ואינם תחת ידי. עכ"פ דעת ש"ס דילן משמע כהשו"מ דלמדין ועיין בש"ס יבמות דס"ה ע"ב ובבר"ר ויחי פ"ז לענין לשנות מפני השלום מאחי יוסף ובש"ס יומא דפ"ז לענין המבקש מתו, ועיין בס' שאילת שלום בשאילתות פ' ויחי סי' ל"ה שמביא כמה מקומות דלמדין מקודם מ"ת כמו הא דשהה עשר שנים ביבמות דס"ד ע"א, ועי' במדרש בר"ר פמ"ה, ועי' כתובות דנ"ז ע"ב דנותנין לבתולה י"ב חודש מהא דתשב הנערה אתנו ימים. ועי' מדרב"ר פ"ס מכאן שאין משיאין וכו' ועיין בש"ס סוטה דמ"א ע"ב מותר להחניף וכו' מהכא כראות פני אלקים. ועיין בש"ס זבחים דצ"ז ע"ב ובמנחות דפ"ב ע"ב ועולה גופי' מנלן דכתיב וישלח אברהם ידו, ועיין בש"ס זבחים דק"ח ויבן נח, ועיין בש"ס זבחים דק"ח ויבן נח, ועיין במדרש ויצא דנודרין בעת צרה מוידר יעקב, ועיין בתוס' חולין ד"ב ע"ב ועיין לענין מחוסר אבר לב"נ מכל החי בע"ז דף מ"ו ועיין בס' דברי שאול חיא"ג דקט"ז, ובריש פ' שבועת הדיינים לענין נקיטת חפץ מאליעזר עבד אברהם ועיי"ש בהרא"ש:

ו היוצא מדברינו דשיטת הירושלמי במ"ק לענין אין מערבין שמחה בשמחה דיליף מקרא דמלא שבוע זאת מבואר דסובר דלמדין דבר מקודם מ"ת. אכן סוגיות הש"ס במו"ק ד"ח ע"ב דיליף הא דאין מערבין שמחה בש' מקרא דושמחת בחגך משמע דסובר דאין למדין מקודם מ"ת דאל"כ למה לא נילף מקרא דמלא שבוע זאת, והנה בעלי הממרות בש"ס דמועד קטן שם מקרא דושמחת בחגך הוא רב ור' יצחק כמבואר שם דרב הוא דא"ר דניאל בר קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך ולא באשתך וכו' רב יצחק נפחא אמר מפני ביטול פו"ר, ולפי"ז מיושב קושיתך דהא מבואר בע"ז שם דא"ר יצחק מניין לעכו"ם של ישראל שטעונה גניזה שנא' ושם בסתר וכו' דאר"ח אמר רב מניין לעכו"ם של ישראל שטעונה גניזה שנא' לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח וכו' וא"כ דייקא ר' יצחק (דסתם ר' יצחק בש"ס הוא הוא ר' יצחק נפחא כנודע מסדר תו"א) ורב אמרו מנין לע"ז שטעונה גניזה דהא חזינן בש"ס מו"ק דר' יצחק ורב סוברים דאין למדין מקודם מ"ת, ולכך לא למדו הא דטעונה גניזה, מקרא דויטמון אותם יעקב דהא אין למדין מקודם מ"ת לשיטתייהו, וממילא מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי דשפיר פוסק כר"ע, דע"ז של ישראל עד שתיעבד מקרא דושם בסתר, וכן שפיר מביא הא דאמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון, ואי דיקשה דמנ"ל להרמב"ם דטעונה גניזה י"ל דהרמב"ם לשיטתי' דיליף בה' אישות פ"י הלכה י"ד הא דאין מערבין שמחה בשמחה מקרא דמלא שבוע זאת, א"כ סובר הרמב"ם ז"ל דלמדין מקודם מ"ת, ועיין בלח"מ פ"ז מה' יו"ט הט"ז בשיטת הרמב"ם ז"ל בזה ועיין בס' כלילת שאול סי' כ"א, וכן מבואר שיטת הרמב"ם בפ"ו מה' אבות הטומאות ה"א דלמדין מקודם מ"ת. א"כ שפיר יליף הא דטעונה גניזה מקרא דויטמון אותם יעקב כקושייתך (ובמקום אחר כתבתי דשיטת הרמב"ם ז"ל הא דנוכל למילף דטעונה גניזה מעגל כקושיית התוס' ע"ז דנ"ב ע"א ד"ה מה ולית ליה תירוצים של התוס' ז"ל) ובאמת מבואר בהרמב"ם פ"ח מה' עכו"ם ה"ט וז"ל עכו"ם של ישראל וכו' וטעונה גניזה וכו' ולא הביא מקור לזה דטעונה גניזה מאיזה מקרא למד זה, ועיי"ש בכ"מ ולהנ"ל י"ל דלמד כן מהא דיעקב אחר שזכו בע"ז משכם, וחזינן דקיים גניזה ועיי"ש בכ"מ שכ' ומ"מ א"י גניזה זו למה ה"ל לשרפה או לאבדה וצ"ע ועיין בזה בס' תורת חיים ע"ז דנ"ב ע"א שכ' בד"ה מנין לע"ז של ישראל כ' התוס' פירוש ביעור כמו עגל ולא משמע כן מדנקט לישנא דגניזה ולא קאמר מנין שטעונה שריפה או מנין שטעונה לאבדה, כדכתיב אבד תאבדון פסילי אלהיהם תשרפון ועוד דקרא ושם בסתר לא משמע שריפה ואבידה אלא גניזה ואידך נמי דיליף ממזבח משמע גניזה ולעיל נמי נקיט השתא גניזה בעי ובעגל נמי בגניזה בעלמא סגי ליה אלא משום כבודן של ישראל או לבודקן כסוטות, וכן משמע קצת מהרמב"ם פ"ח מה' עכו"ם וכו' או שורף וכו' וגבי עכו"ם של ישראל כ' גניזה לבד, אבל קשה קצת יעקב אבינו ששמר כל התורה א"כ כשנתנו לו בני ביתו את אלהי הנכר משלל שכם אמאי גנזם הוה ליה לאבדם ולשורפם ונהי שכבר קנאום בני ביתו והוה להו כעכו"ם של ישראל מ"מ לא פקע מנייהו דין עכו"ם של עכו"ם וכו' עיי"ש, אכן לפי מה דמשמע מכל המפרשים עה"ת חשבו הא דיעקב כע"ז של ישראל אחר שקנו משלל שכם, ולעולם בעינן רק גניזה כשיטת הת"ח בע"ז של ישראל דסגי בגניזה, ולכן כ' הרמב"ם שם דטעונה גניזה,, ומיושב קושיות הכ"מ הנ"ל ולמד זאת מהא דויטמון אותם גבי יעקב אבינו כנ"ל, ועיין בס' בית יהודה עה"ת פ' תבא בשיטת הרמב"ם פ"ח מה' עכו"ם שהזכרתי, ועיין בתורת חיים ע"ז דנ"ה בד"ה דאמר רחמנא וכו' וי"ל משום דהוה להו אלהי כסף וזהב והי' ישראל חוטפין אותם במלחמה וקנאן בהגבהה והוה להו עכו"ם של ישראל וכו' עיי"ש, וכן י"ל בשלל שכם גבי בני יעקב והבן: דברי ידידך ש"ב:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה