אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן ג

סימן ב

בעזה"י ג' ואתחנן תרנ"ו פלונסק:

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם נ"י גאלדשלאק אבד"ק מישעניץ:

אחדשכ"ת מה שכ' בקושית הגאון רי"פ זי"ע בגליון הש"ס סוכה דף י"ב ע"ב אר"י א"ר סככה בחולין זכרים כשירה פשיטא וכו' מה דתימא בית קיבל העשוי למלאות לא שמיה בית קיבול קמ"ל והקשה מהא דאיתא בשבת (דף נ"ב ע"ב) והא דתנן טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה הי' של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה והק' בתוס' וא"ת והא יש בה בית קיבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קיבול דאמרינן בית קיבל העשוי למלאות לא שמי' ב"ק עכ"ל והוא נגד הגמ' דסוכה הנ"ל עכ"ל ולקחתי לי מעט מועד להשיבו:

הנה קו' זו נודעת והובא גם בגליון הש"ס שם מהגרע"א ובקרבן עדה ירושלמי שבת וכקושי' זו הקשה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ג על הרמב"ם בפ"ה מה' סוכה הל' ה' סככה בחולין זכרים וכו' בנקבות פסולה אע"פ שהוא עשוי למלאות בברזל בית קיבול הוא ובפ"ב מהל' כלים כ' להיפך וז"ל בי"ק העשוי למלאות אינו בי"ק כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה בית קיבול ותוקע בה הסדין של ברזל אינו מקבלת טומאה שאעפ"י שיש בה ב"ק לא נעשה אלא למלאות עכ"ל הרי דפסק בהדיא דב"ק העשוי למלאות אינו מקבל טומאה עיי"ש והנה ראיתי להגאון מקוטנא ז"ל הובא בס' סדרי טהרות פ' י"ג דכלים דף קל"ד שתי' קו' הגרי"פ דהנה הא דפירש"י דטבעת של אלמוג וחותמה של מתכות טהור משום דפשוטי כלי עץ הוא ולכאורה הא בלא"ה מין אלמוגים הוא גדל בים וקי"ל כל שבים טהור עי' כלים פי"ז מי"ג וכתב הרמב"ם דהעושה מעצמות חיות שבים טהור לפי שלא חייב משם טומאה על דבר מיימי ואע"פ שמלשון זה הי' אפשר לומר דוקא מחיות ודגים אבל ממ"ש אח"כ מקור לזה מהא דספרא מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ נראה דכל שאינו גדל בארץ אינו מקבל טומאה ואפשר דהוצרך רש"י משום פשוטי כלי עץ דהא קיי"ל דהעושה כלים ממה שגדל בים וחבר מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר שמקבל טומאה טמא ואף שאין בחיבור כדי לקב"ט וא"כ כיון שחיבור לו חותם של מתכת יטמא אף שבפ"ע אינו מין המקב"ט לזה הוצרך רש"י לומר דהו"ל פשוטי כלי עץ דאף ע"י החותם הו"ל מין המקבל טומאה אבל לא עדיף מעץ הגדל בים דג"כ כה"ג לא מקבל טומאה משום דפשוטי כלי עץ טהורים ומעתה יש ליישב דשפיר כ' התוס' דלא הוי ב"ק משום דעשוי למלאות דאף דקיי"ל דב"ק העל"מ שמי' ב"ק היינו בעץ או שאר דברים הגדלים ביבשה מיקרי ב"ק אבל גוף האלמוג אף שיש לו ב"ק אינו מקב"ט דאינו מין הגדל בארץ מאי אמרת ע"י שחיבר לו החותם שהיא מין הגדל בארץ הו"ל כאילו גוף א' המקב"ט הא א"א לאחוז בחבל בב' ראשין שנאמר שמקב"ט לפי שהחותם מטלטל על ידו דממנ"פ אם תחשבו לגוף א' הא הו"ל פשוטי כ"ע ואם תחשבו כב' כלים ותאמר שהחותם מטלטל על ידו א"כ הו"ל מין הגדל בים ואינו מקב"ט ע"כ דפח"ח: אכן בס' סד"ט חולק עליו בגוף הדין דאלמוג הוא דבר המקב"ט שהוא מין עץ כדחשבינן לי' בב"ב דף פ' ע"ב בעשרה מיני ארזים והכתוב קראו עץ עצי אלמוגים וכו' ודוקא מין מיימי שהתהוות הדבר הוא מן המים ואינו צומח מן הארץ כגון הגמי הבא מן המים טהור אבל אלמוג כיון שצומח בקרקע הים גדל מן הארץ מיקרי דאף קרקעות הים ארץ מיקרי עיי"ש ולענ"ד לתרץ בהקדים מש"כ הרמב"ם פ"ה מהל' כלים וז"ל כל גולמי כלי עץ מקב"ט חוץ משל אשכרוע שאין הכלי ממנו חשוב כלי עד שישפה וקרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע והראב"ד השיגו וכ' אי ס"ל כר"נ חולין (דף כ"ה ע"ב) שכלי עצם ככלי מתכת דמי לימא הכי ול"ל לדמות לאשכרוע וכ' הכ"מ דרבינו סובר דלא קיי"ל כר"נ אלא כר"י בחולין שם רק שבא מטעם אחר דאע"ג דלכלי עץ דמי וכר"י מ"מ דמי לשל אשכרוע שהוא מין עץ וגולמי טהור ותמה עליו המל"מ דאיך יתיישב מאי דאמרינן בחולין א"ב כלי עצם הא אף ר"י מודה דגולמי כלי עצם טהורים ואין נפק"מ כלל בפלוגתא לענין דינא עיי"ש וביש"ש שם וראיתי להגאון לב ארי' בחולין שם שתי' על נכון דהנה גולמי כלי עץ ומתכת חשוב בגמ' כל שעתיד לשוף ולגרד מחוסר כן או אוגן או אוזן והנה הרמב"ם בפי' המשניות בספ"ב דכלים אהא דאיתא שם וכל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל אשכרוע כו' לפי שזה המין לא יטמא עד שיגרדו וימחקו לפי שזולת זה לא יצליחו למלאכה לרוב קליפת העצים ע"ש ונלענ"ד ברור שזה לא מהני רק למחוסר שיפה וגרידה לפי שזולת זה לא יצליחו למלאכה מחמת רוב קליפות אבל במחוסר כן או אוגן או אוזן מה חילוק יש בין אשכרוע לשאר כ"ע ודוקא בכלי מתכת דעשויין לכבוד או דדמי' יקרים וקודם שתגמור כל מלאכות לויין וכבודם ולכך אפילו במחוסר כן ואוזן טהור משא"כ באשכרוע לא שייך זה וז"ב וכן לפי' הר"ש והראב"ד דמחוסרין שליקה ע"ש ולפי"ז נכונים דברי הרמב"ם הנ"ל דודאי כלי עצם דמי לאשכרוע דבמחוסר שיפה וגרידה טהור שהם ג"כ לא יצליחו למלאכה לרוב קליפות ואפ"ה קאמר הגמ' שפיר א"ב כלי עצם דלמ"ד מפני שדמיהם יקרים הני ככלי מתכת דמי ואף במחוסר כן או אוזן טהור לפי שעדיין לא חזו למכור ביוקר כראוי להם ולמ"ד מפני שעשויין לכבוד כלי עצם ככלי עץ דמי ובמחוסר כן ואוזן טמא אבל ממחוסר שיפה וגרידה מזה לא מיירי שזה בלא"ה טהור בכלי שזולת זה לא יצליחו למלאכה כמו באשכרוע עכ"ל והנה בתוס' סוכה דף י"ב ע"ב ד"ה בנקבות וז"ל קצת תימא כיון דעשוי למלאות הו"ל גולמי כלי עץ דטהורים כמו קתא דסכינא עד שלא שם הברזל עכ"ל ולכאורה צ"ע בכוונת התוס' דהא אדרבה גולמי כ"ע טמאים כמבואר בחולין דכ"ה ומצאתי שעמד בזה בהגהות פורת יוסף בסוכה בש"ס דפוס ווילנא אכן לענ"ד דיש ליישב עפי"מ שהקשו בם בתוס' חולין ר"ה להטיח וז"ל הק' ר"ת דבפ"ב דסנהד' ד"כ קאמר כ"ע מאימתי מקב"ט הערום והמטה משישופה בעור הדג ותי' דשופה דהתם היינו להסיר את הקסמים הגדולים שמזיקין לישב עליה אבל שפיה דהכא אינו אלא לנוי בעלמא להחליקו ולצחצחו עכ"ל הרי דבאמת מצינו דבגולמי כ"ע שמחוסר להסיר הקסמים הגדולים אז אינו טמא עד שישופס בעור הדג ושפיר מקשה בתוס' סוכה דלכאורה כיון שעשוי למלאות אין לך גולמי כ"ע דטהורים יותר מזה והוי כמו במיטה ועריסה ובאמת כבר תמה בראש יוסף שם דלמה הקשו התוס' מסנהדרין והא משנה ערוכה היא בכלים פט"ז מ"א המטה והעריסה משישופם בעור הדג וגם כת' שם דהרמב"ם בפ"ה מה' כלים ה"א כ' סתם משישופם בעור הדג ולא חילוק בין מאי שמסיר קסמין גדולים ובין מה שמחליקן ומלהיבן פני' לנוי וגם בפיה"מ כ' ור"ל משישופס משיכנס בעור דג ידוע החביב נקרא אלספון ימחקו בו הכלים וימריקם ויבהיקם הרי דפי' דמה ששנוי במשנה הנ"ל היינו לייפותם ואפ"ה אין טמא עד שיטיח בטינס עכ"ל עכ"פ אין כ"כ תימה על התוס' שהק' כאן דיהי' בכלל הגולמי כ"ע הטהורים אכן באמת כ' ודייקו בלשונם הטהור קצת תימה וכו' דהא לתומר הנושא אין כאן כ"כ תימא רבתא דהא נוכל ליישב ולומר דהוי כגולמי כ"ע הטמאים כמבואר בש"ס חולין ועי' בתוספתא כלים ב"מ פ"ב:

היוצא לנו מזה מדברי התוס' דכיון דעשוי למלאות הו"ל גולמי כ"ע רק כיון דמבואר בגמ' בנקבות פסולה הרי דתשב כגולמי כ"ע הטמאים אכן לשיטת הרמב"ם הנ"ל דשל אשכרוע אף דהוי של עץ עכ"ז גולמי כלי אשכרוע טהור וכן בכלי עצם, והנה לפי טעמים המבוארים לעיל נראה בבירור דגם גולמי כלי אלמוג הוי כשל אשכרוע ועצם דטהורים ומה גם בגולמי כלי אלמוג העשוי למלאות דהי' הו"א בתוס' סוכה דגם בכלי עץ כמו בהא דנקיבות צריך להיות טהורים וכמו שמצינו במטה ועריסה וא"כ לכאורה אין אנו צריכין לטעמו של רש"י בהא דאלמוג משום דהוי פשוטי כלי עץ דהא נוכל לומר דטהורים משום דהוי גולמי כלי, אכן ז"א דדוקא בהא דנקיבות פסולה כיון דעדיין לא נתמלא שפיר הקשו התוס' דהוי גולמי כלי עץ דטהורים וכמו שסיימו כמו קתא דסכינא עד שלא שם הברזל עכ"ל אבל שם דהחותם כבר טבוע בטבעת א"כ לא הוי גולמי כלי וצריך להיות טמאה ולכך מוכרח רש"י לומר דטהורה משום דהוי פשוטי כ"ע והבן:

ולפי"ז ל"ק קושי' גליון הש"ס דדוקא שם באלמוג דבלא חותם צריך להיות טהורה מטעם גולמי כלי אלמוג דהוי ככלי אשכרוע ועצם לכן שפיר תירצו בתוס' דבית קיבול העשוי למלאות ל"ה ב"ק דאי נאמר דהוי ב"ק וסמי החותם מכאן א"כ ממילא טהורה מטעם גולמי כלי אלמוג דטהורה וכמו הממ"נ של הגאון מקיטנא ז"ל הנ"ל אבל בסככה בנקיבות דהוי גולמי כ"ע דטמאים כהא דחולין הנ"ל שפיר מסיק הגמ' דהוי ב"ק ופסולה אבל שם באלמוג ממנ"פ טהורה או משום דשמי' בית קיבול והוי גולמי כלי אלמוג או משום דלא שמי' בית קיבול והוי כפשוטי כ"ע כנ"ל:

איברא בתירוצו של הגאון מקוטנא זי"ע וכן בדברי זעירא כמוני נוכל רק לתרץ קושי' הגליון הש"ס הנ"ל מהא דאלמוג אבל אכתי דברי רבינו הרמב"ם ז"ל סותרים זא"ז בקושיות השבות יעקב הנ"ל דהא הרמב"ם בפ"ב מהלכות כלים הל' ג' לא מיירי לענין רק כ' בסתם עץ דלא הוי קיבול ומ"ש מהא דסככה בנקיבות כנ"ל אמנם נראה לי לתרץ בסברא דהא דכתבו דב"ק העל"מ לא שמיה ב"ק היינו באם כבר נתמלא הבית קיבול שם בחותם שכבר קבוע בב"ק אבל כאן בהא דחיצון דאכתי לא נתמלאו שפיר מסיק הגמ' דשמי' בית קיבול וכן מצאתי ת"ל מפורש יוצא מדברי השלטי הגיבורים בסוכה שם שכ' וז"ל חצים נקבות שראשיהן נקובין ליכנס בהם זכרות הברזל פסולין לסיכוך שכל כלי עץ שיש לה בית קיבול ראוי לקבל טומאה ואע"פ שאות' קיבול עתיד להתמלאו' בזכרות הברזל עד שלא מלאוהו הרי הוא ככל כלי קיבול וכו' עכ"ל בשם הריא"ז הרי דדייק בלשונו משום דעדן לא מלאוהו הוי בית קיבול וכ"כ רבינו חננאל בפי' למס' סוכה דף י"ב בש"ס ד' ווילנא וז"ל אבל אם חקוקים והן נכנסין בהם כיון שיש להם חלל כדי ליכנס בו החץ ולמלאותו עכשיו כיון שיש בו ב"ק חשובים ככלים ומקבלים טומא' עכ"ל הרי שכ' עכשיו כיון שיש בו ב"ק היינו שלא נתמלא עדיין ולפי"ז מיושב גם שי' הרמב"ם דבפ"ה מסוכה מיירי שלא נתמלאו לכך חשיב ב"ק אבל שם בפ"ב דכלים שכ' ב"ק העשוי למלאות אינו ב"ק כיצד בקעת של עץ שחוקקין בה ב"ק ותוקעין בה הסדין של ברזל ע"ש דמיירי כשכבר תוקעין בה הסדין אז אינו ב"ק שוב ראיתי שכן חידשו האחרונים עי' מלא הרועים מערכת אות ק' ושו"מ מהד"ג ח"א סי' ס"ה ות"ל כוונתי לדבריהם והראיתי שכן דעת רבותינו הקדמונים ועי' בסד"ט דקכ"ח ע"ב שמיישב בסברא הא דאיתא במס' כלים פ"ב מ"ח ובית שקעו של נר מטמא באויר (ועיי"ש בתפא"י שכ' דאף דהו"ל ב"ק העל"מ להא דאיתא בתוספתא כלים פ"ב מ"ב נר טהורה היינו שכבר נתמלא הב"ק בהנר ולכך לא שמי' ב"ק ושם בבית ששקעו של נר מטמא באויר דמיירי במנורה של חרס וע"כ מיירי בשעה שאין הנר ממולא בבית שקועו דכשממולא איך יכול לטמא הא כ"ת א"י לקבל טומאה מגבו עיי"ש, והנה בסברא זאת נלע"ד ליישב גם קו' תוס' סוכה על שי' רש"י בסנהדרין דף, ס"ח ע"א גבי כדור ואימוס דפי' רש"י דנחלקו ר"א וחכמים בסדר דחכ"א אין מקבלין טומאה לפי שכלי עור אין מקב"ט אא"כ יש לו ב"ק דאיתקש לשק והאי הואיל וקיבולו נעשה למלאות לא שמי' ב"ק ורא"א מקב"ט דשמי' ב"ק ולפירושו אתיא מסקנא דשמעתא כר"א ור"א שמותי הוא עיי"ש אכן להנ"ל ניחא דבאמת כאן אתיא אף לחכמים דהא דוקא שם סוברים חכמים דאין מקבל טומאה ולא חשיב ב"ק משום דכבר נתמלא אבל כאן גם חכמים מודה דשמי' ב"ק כיון דלא נתמלא עוד כנ"ל אבל ר"א חולק דגם כשכבר נתמלא שמי' ב"ק:

איברא ראיתי במלא הרועים מערכת ק' שהקשה על סברא זו דאי נימא דר"א סובר דשמי' בית קיבול אף בשעה שהיא ממולא א"כ בשבת דף נ"ב ע"א דשאל תלמוד אחד לר"א דמק' הגמ' ודאצבע דא ודא אחת היא והתנן הוא של מתכת וכו' טמא הוא אלמוג וחותמה של מתכות טהור ומאי קושיא דהא הא דטהור בהוא של אלמוג הוא משום דקיבול העשוי למלאות לא שמי' קיבול כמ"ש התוס' וכמ"ש לעיל דבשעה שהיא ממולא נקטינן דל"ש ב"ק לדידן אבל ר"א לשיטתו דס"ל דאפילו בשעה שממולא חשיב קיבול בההוא דכדור לפירש"י וא"כ שפיר קאמר דאין חילוק בין טבעת לטבעת דקיבול העל"מ שמי' קיבול ומה מקשה הש"ס וצ"ע עכ"ל אכן לענ"ד דלק"מ דהא שם שאל התלמוד את ר"א שמעתי שמחלקים ול"א שמעתי ממך משמע דשמע על החכמים שמחלקים ושפיר מקשה הגמ' ואף דלר"א לשיטתו גם בהוא של אלמוג וחותמה של מתכת טמא מ"מ לא הי' לו לומר שמא לא שמעת אלא לענין שבת דאי לענין טומאה דא ודא אחת היא שמא התלמוד חולק גם לענין טומאה מחכמים דפליגי על ר"א וסוברים דב"ק העל"מ ל"ש ב"ק באם הוא ממי' והתלמוד באמת אמר שמעתי שמחלקים והיינו אחרים:

ועוד יש ליישב עפ"י הגאבד"ק קוטנא שהזכרתי לעיל דשל אלמוג הוי כגולמי כלי אשכרוע ועצם דטהורים א"כ באמת אף לר"א דסובר ב"ק העל"מ שמי' קיבול אף כשהיא ממולא לשיטת רש"י בסנהדרין אבל כאן טהור מצד שהוא של ים או מצד גולמי כלי דהא ממנ"פ אם נחשוב אליבי' דר"א כב"ק וכאלו החותם של מתכת אינו ממלא הב"ק א"כ נשאר רק האלמוג שהוא דבר שבים ומיימי או גולמי כלי ושפיר מקשה הגמ' ואצבע ודא ודא אחת הא ע"כ יש חילוק דההיא של אלמוג טהור גם אליבא דר"א שוב ראיתי בס' סד"ט דף ר"ה ע"ב שהביא קושי' המלא הרועים ותי' וז"ל ולק"מ דמ"מ שמעינן מהאי מתניתין מיהת דטבעת של אלמוג בלא חותם כלל דטהור ובהא ר"א נמי מודה וא"כ מצינו חילוק בטבעת בין טבעת של מתכות לטבעת של אלמוג וגם בטבעת של אלמוג גופיה בין יש עליה חותם בין אין עלי' חותם לענין שבת ובין לרבנן ובין לר"א קשיא ומשני כי קאמר לי' איהו נמי כולה של מתכות קאמר לי' ואפילו לרבנן שפיר קמהדר לי' דאי לענין טומאה דא ודא חדא עכ"ל עוד יש ליישב קושי' הגאון רי"פ וכן ליישב שי' הרמב"ם עפ"י מש"כ בתוס' סוכה די"ב ע"ב והרא"ש בפירושו לכלים פכ"ו מ"ב ליישב דברי רש"י בסנהדרין דלרבנן ב"ק העל"מ לא שמי' ב"ק היינו באם קיבולו נעשה למלאות ולהיות מילואו בתוכו עולמות כמו בכדור ואימוס אבל בהא דחיצון שמי' ב"ק לפי שפעמים נוטלים הברזל מן העץ אכן כ' דזה דוחק אבל לחומר הנושא מהא דטבעת של אלמוג י"ל באמת כן דדוקא שם משום שהחותם של מתכת הוא שיהי' מילואו תוכו עולמית לכך כ' שם בתוס' דלא שמי' ב"ק אבל בהא דחיצון כיון דפעמים נוטלים הברזל מהעץ שמי' ב"ק וכן בהא דהרמב"ם מיירי שתוקעין בה הסדין של ברזל להיות מילואו עולמות וזה יש לכוון בכוונת רש"י בסוכה ד"ה העל"מ מילוי עולמות שלא להתרוקן עוד כוונתו לפרש תי' הגמ' מה דתימא ב"ק העל"מ ל"ש ב"ק היינו כיון דקיי"ל באמת דל"ש ב"ק היינו באם עשוי למלאות מילוי עולמות שלא להתרוקן עוד קמ"ל כאן דשמי' ב"ק כיון דשאני הכא דאינו מילוי עולם ובזה מיושב מה שדקדקו בספרים דהו"ל להגמ' למימר קמ"ל דשמי' ב"ק אכן לדברינו ניחא דבאמת קיי"ל דלא שמי' ב"ק באם הוא מילוי עולם ועי' בתוס' שבת דמ"ז ע"א ד"ה ועל דהיכא דא"א להוציא המילוי רק אם ישבר הכלי לכו"ע ל"ש קיבול ועי' בשו"ת ש"ב ידי"נ הגאון בשו"ת הרי בשמים סי' ב' מה דאסבר דברי תוס' לחלק בין מילוי עולם שלא יהי' דוחק כלל ומביא ראיה מש"ס עירובין דף ע"ח ע"ב ומרש"י ז"ל אי בטלי להדיא ואמר לא שקילנא לי' מהכא בטיל ואי לא לא עכ"ל עיי"ש ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ג שוב ראיתי בזה בס' קרבן נתנאל בהרא"ש סוכה פ"ק סי' ר"ד ובהגהות מלה"ר שבת דף נ"ב ע"ב:

גם הי' מקום לתרץ עפ"י מש"כ בשו"ת נודע ביהודה מה"ק חיו"ד סי' צ"ו לתרץ שי' רש"י בסנהדרין מקו' התוס' בסוכה וז"ל ולדעתי אי לאו דמסתפינא להכריע הייתי אומר כיון שעיקר המחלוקת הוא מחמת סוגי' דסוכה וסוגי' דסנהדרין דסתרי הי' נלענ"ד להכריע דמקבל טומאה דרבנן ולא מדאורייתא ולכך במס' סוכה לענין סכך שאפי' במה שמקבל טומאה מדרבנן ג"כ פסול לסכך כמש"כ התוס' בסוכה ד"ה ע"א לכך קאמר שם דשמי' ב"ק ולהכי אין מסככין בחיצין נקבות משא"כ בסוגי' דסנהדרין דמיירי לענין טומאה דאורייתא ואפילו לפרש"י ורמב"ם שהרי מדרבנן אפילו פשוטי כ"ע מקבלין טומאה כמבואר ברמב"ם פ"א מהל' טומאה הל' י' וא"כ ע"כ בסנהדרין לענין טומאה דאוריית' פליגי ר"א ורבנן לכך סברי רבנן דלא שמי' ב"ק וכו' ע"ש ובשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ק"ט כ' לא' מתלמידיו ומה שהקש' לך לך עמ"ש בחיבורי דב"ק העל"מ שמי' ב"ק היינו מדרבנן א"כ נשאר קו' הגמ' שם בזכרים פשיטא ומה דמשני שם הגמ' מ"ד נגזר זכרים אטו נקיבות קשה כיון דנקבות גופיה פסולים רק מדרבנן איך נגזר גזירה לגזירה לא ידעתי מה קא קשיא לך ודלמא הא גופא קמ"ל דב"ק העל"מ הוא רק מדרבנן ולכך לא גזרינן אטו נקיבות עכ"ל ושם בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ק"י הביא מה דהקשה עליו תלמודו מסוגי' דסוכה דט"ו ע"א ולר"י אר"י וכו' ולא גזר זכרים אטו נקבות ה"נ לא נגזור נסרים אטו כלים ולדבריו דילמא שא"ה דגם נקיבות הוי דרבנן ותי' קו' זו ועומד בסברתו עיי"ש וכעין דברי הנו"ב כ' גם השבות יעקב ובס' מלא הרועים שם וא"כ מיושב והכל עולה יפה וע' מש"כ על הרמב"ם הגאון מו"ה חיים חזון בעהמח"ס שנות חיים הובא בשו"ת שבו"י שם ועי' הגהות הגמ' נחמי' בירך סוכה די"ב בשם ברכי יוסף או"ת סי' תרכ"ט ואינו תח"י ועי' בשו"ת הרשב"א סי' קצ"ה הובא במג"א סי' תרכ"ט סק"ת ובס' יד דוד הובא בשו"ת הרי בשמים סי' ב' ושו"ת הרמב"ן סי' רט"ו ובהר"ש כלים פי"ז הובא בק"נ פ"ק דסוכה:

והנני ידידו דור"ש:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה