שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן
סימן ב
בשם ה' יום א' ויגש בונה ירושלים לפ"ק פלונסק. חייא אריכא, ושלום וברכה, לכבוד ידידי שארי הרב הגאון פ"ה בנש"ק וכו' כקש"ת מהר"ר חיים מנחם מענדל שליט"א אבד"ק נאווידוואהר:
גי"ה אמרות טהורות קבלתי וששת כעל כל הון בהודעי בשורה נעימה כי ת"ל השלום לו כה יתן השי"ת ויוסיף להיטיב להיות המנוחה שורר בביתו ואהלו נצח והנה מכתבו בא אלי בשבוע העברה בעת שהייתי ל"ע מעוטף ביסורים קשים בכאב אזנים בעוה"ר ולא יכולתי תומ"י להשיב מפני הכבוד אכן עתה ת"ל הוטב לי מעט והיסורים ת"ל לאט לאט יחדלון לכן פניתי מעט לבוא באמרים אחדים על סדרי דברי' הנחמדים אשר כתב אלי בזה"ל אודיע לכתה"ר מה שעלה בדעתי לומר במ"ש הט"ז לתרץ הקושיא למה עושין ח' ימים חנוכה והלא ביום א' לא הי' הנס ותי' עפ"י הקדמה מזוה"ק שאין הברכה שורה וא"כ בהכרח שהיה ניכר הנס עוד ביום א' יע"ש ונ"ל דגם בלי ההקדמה מהזוה"ק עכצ"ל כן דאם נימא ששפכו ביום א' כל השמן ולמחר מצאו הפך מלא א"כ בוודאי דפסול למנורה דהא בעינן שמן של זית דוקא ושמן היורד מן השמים לאו שמן זית הוא וכההוא דאמרינן בסנהדרין בבשר היורד מן השמים יע"ש, וא"כ וודאי דפסול למנורה כמו שאר שמנים שאינם מן הזית וע"כ צ"ל דנתרבה ונתפשט השמן שבפך ממש וכל מה שהוריקו ממנו לנר אחד תיכף ניכר ברכתו שנשאר מלא ושפיר הי' הנס גם ביום א' וזה אצלי ברור ופשוט עכת"ד הנה אם כדברי' לתרץ בלא הקדמת הזוה"ק אז התירוץ יוכל עמוד מפני היש חולקים על הטו"ז ה"ה בס' אפיקי יהודא דרוש י"ט מי מריבה אות י"ג דאחר שהביא דברי הטו"ז ז"ל כ' ואני אומר כי גם היא ראה או ידע דברי הזוה"ק ועכ"ז קושייתו כתועפות ראם לה כי ז"ל הזוה"ק פ' יתרו פסוק לא תשא ר"ש פתח ויאמר אלי' אלישע וכו' מה יש לך בבית אמר לה אלישע כלים אית לך על מה דתשרי ברכתא דקב"ה דתנינן אסור לי' לב"נ לברכא על פתורא ריקניא מ"ט משום דברכתא דלעילא לא שריא באתרא ריקניא וכו' עכ"ל וכו' והנ"מ כי הברכה להתוספת אשר ביד האיש האלקי איננו חל זולת על דבר מה לא על פתורא ריקניא כי בהיות איזה דבר נמצא יוכל האדם המאושר לצוות עדי המעט אשר לפניו יפרוץ לרוב אבל על פחורא ריקניא אין מקום שתחול עליו ברכתו כי לא אל הוא שיברא בריאה חדשה אבל ענין הניסיי המיוחד אשר עניינו לא שייך בלתי לה' לבדו אין מציאות דבר מה צריך אליו יתבייש להיותו התחלה אל הרבוי כי הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצוות הארץ ה' בורא קצוות הארץ וגו' כלומר ברא יש מאין מוחלט וכו' הוא הדבר אשר דיבר הקדוש רשב"י שאלישע אמר כלים אית לך על מה דתשרי ברכתא דקב"ה כלומר השפע התוספת המתואר בשם ברכה לדעת הרמב"ן איננה שורה רק על דבר מה אבל הענין הנסיי המיוחד לו ית' לבדו ומהנבראים אין איש עמו חלילה לנו לומר שאי אפשר מציאותו רק בשיש לו על מה שיחול כי זה ניגוד לאמונת החידוש אבל נאמין כי הבורא העולם בכללו יש מאין אין בו ולא בפעולותיו שינוי והוא כל יכול לחדש ולברוא גם עתה יש מאין ובזה צדקו הב"י וגדולי האחרונים בקושייתם בנס חנוכה למה קבעו ח' ימים וכו' ולא ניחא להו ליישב שאלתם עם דברי הזוה"ק דאמורים רק בענין חלות הברכה ע"י מעשה איש האלהי, אבל במעשה דחנוכה שהי' פך השמן גנוז וטמון נכנס מעין כל תי רק שרצון הקב"ה הי' שידלק שמונה ימים לא יבצר ממנו ית' כל לעשות גם בריאה יש מאין וא"כ יכול להיות שנדלק ביום הראשון לגמרי ועכ"ז הי' שמן בפך מצד כח הבריאה אשר לו יתבייש עכ"ל וראיתי בס' ייטב פ' לך דף כ"ז ע"ב שמביא משו"ת אמרי אש דסובר כשיטת אפיקי יהודה ומביא לפרש הקרא אשא עיני וכו' מאין יבוא עזרי וע"ז אמר עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ דייקא יש מאין דאם העזר הוא מה' ולא ע"י נביא רק בנס אז הוא מאין עיי"ש הן אמת דראיתי בס' ייטב לב פ' מקץ דקי"ג ע"א דמביא דברי האפ"י וכ' ואני אומר הן אמת כדבריו כי השי"ת וודאי ביכלתו לעשות גם מבלעדי דבר מה ועכ"ז צדקו כאן דברי הטו"ז עפימש"כ הוא עצמו שם וז"ל ונאמר כי כמו שהחליטו חז"ל לא עביד קב"ה למגנא כלומר אם אפשר שתמשך הפעולה המכוונת ממנהג העולם וטבעו א"צ נס עפ"י שידוד מערכה ה"ה והוא הטעם אם אפשר שתמשך איזה פעולה מכוונת ע"י טבע מיוחד אשר בסגולת אדם המאושר והוא לחול הברכה על דבר מה אז אין הנס המיוחד צריך לעורר ע"י בריאה חדשה כי גם בזה אמרי' לא עביד קב"ה ניסא למגנא עכ"ל ולפי"ז יותר מסתבר לומר שהי' נס ביום א'. כי נשאר דבר מה וע"ז חל הברכה בשאר הימים מלומר שלא הי' נס כלל ביום א' וחל הברכה על יש מאין כי ל"ל להקב"ה לעשות נס כזה לברוא יש מאין בשאר הימים אם אפשר לעשות נס שאינו גדול כ"כ היינו שיהי' הנס גם ביום א' על בחי' יש שישאר דבר מה וכו' עיי"ש וכפל דבריו בפ' מקץ דקי"ח ע"א ועיין בשו"ח כתב סופר חאו"ח סי' קל"ו שכ' והענין שאנו בה בדברת הטו"ז ע"פ הזוה"ק וכו' אמרתי בפ' השבוע אלקיכם נתן לכם מטמון כספכם בא אלי דהול"ל איפכא כספכם בא אלי ומה שמצאתם כסף איש בפי אמתחתו ה' נתן לכם מטמון ולדברי הזוהר א"ש דאין הקב"ה נותן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואילו הי' לוקח הכסף תחילה לא הי' נותן ה' מטמון יש מאין לכן אמר ה' נתן לכם מטמון ואח"כ כספכם בא אלי ויש לפרש להנחיל אוהבי יש שהקב"ה מנחיל לאוהביו קצת בדרך הטבע והוא ענין נחלה ואח"כ ואוצרותיהם אמלא שתחל הברכה על היש וכו' עיי"ש ועיין בס' בכור שור ברכות דף מ' ע"א ובשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' ר' וסי' ר"א ובשו"ת מחנה חיים חחו"מ סי' י"ט ובהגהות דודי זקני הגאון ר"ב פרענקיל או"ח סי' ע"ר: אכן גוף תירוצו דכ"ת אינני מבין דאם נאמר דשמן היורד מן השמים לאו שומן זית הוא א"כ גם בנשאר קצת ביום הראשון ומזה נתמלא הפך אכתי נימא דשמן שנתוסף בנס הוי שמן היורד מן השמים ולא שמן זית הוא הן אמת דיש לומר דאין מהצורך שיהי' כל השמן שבמנורה רק דדי באם הי' קצת שמן זית והשאר משמנים אחרים וכאשר אבאר דהנה איתא בש"ס שבת דף כ"א ע"א תני רמי ב"ח פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש שנאמר להעלות נר תמיד הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה ולא שתהא עולה ע"י דבר אחר תנן מבלאי מכנסי כהנים מהמיניהם הי' מפקיעין ומהן מדליקין שמחת בית השואבה שאני וכו' והקשה הצל"ח בשמעתין צ"ע הא דנקט בשמנים דפסול במקדש הא לא כשר במקדש אלא שמן זית בלבד עכ"ל דהניח בצ"ע ובאמת הרמב"ם בפ"ג מהלכות תמידין ומוספין הל' ט"ו כתב רק לענין פתילות עיי"ש ולא הביא שמנים והוא וודאי משום קושיא הנ"ל ועי' מה שתירץ בהגהות הרש"ש בש"ס דפוס ווילנא ובהגהות חשק שלמה שם ועי' בחידושי מהרי"ט למס' שבת שוב ראיתי בפנ"י לקמן בהא דר"ה דפתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה שהקשה תינח בשמנים דאסורי בשבת משום שמא יטה לפי שאין דולקים יפה שייך ל לאוסרן בחנוכה אף בחול אלא בשמן שריפה וכו' אין שום טעם לאסור בתנוכה וכתב די"ל טעם אחר דשמן שרפה אסור להביאו לבית הפסול או להפסידו וכיון דקיי"ל דמותר שמן שבנר חנוכה עושה לו מדורה בפ"ע ושורפו הרי מפסידו ומביאו לבית הפסול ומתוך מה שכתבתי נתיישב לי הא דתני רמב"ח לעיל פו"ש שאין מדליקין בשבת אין מדליקין במקדש ולכאורה שמנים כדי נסבא דהא אין מדליקין במקדש אלא בשמן זית בלבד ולפי מה שכתבתי א"ש דאחי למעוטי ש"ש דאין מדליקין במקדש דאפילו למ"ד טומאה הותרה בציבור ושרי להדליק בטומאה אפ"ה אסיר להדליק ש"ש במקדש משום שמביאו לידי פסול שאסור בהנאה ולהשתמש לאורה עכ"ל הרי דהקשה קושיא זו דל"ל פסול במקדש הא ממילא אסור משום דבעינן שמן זית אבל אינני מבין תירוצו דמוקי בש"ש א"כ אין הפסול מטעם המבואר בגמרא מקרא דלהעלות נר תמיד הא ש"ש באמת דולק יפה והוי נר תמיד ועי' בהגהות רצ"ח שהקשה על גוף הגמ' כן הא בכלל זה הוי ש"ש ודולק יפה ובאמת יש ליישב כמו לר"ה דאוסר בש"ש:
איברא דחשבתי לתרץ עפ"י דרכו בקודש של הגאון פנ"י ז"ל דהנה יש ליישב קושייתו על ר"ה דלמה אין מדליקין בש"ש בחנוכה בחול עפ"י מה דמקשין המפרשים למה לרב מדליקין בכל השמנים הא בש"ש כתותי מיכתת שיעוריה אכן יש ליישב עפי"מ שכתבו המפרשים דלא שייך כחותי מכת"ש משום הואיל אי בעי הי' מיתשיל עלי' אכן אכתי קשה דאי מיחשיל עלי' יהא הדרי' לטיבלי' וטבל אסיר בהנאה אכן קיי"ל מצוות לאו להנות ניחנו ועי' בפתיחה לס' ים התלמוד מש"ב הגאון מט"ג ז"ל והנה רב מצינו דאית לי' מללה"נ עפ"י סברת הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח ח"ד אות ז' דשלא כדרך הנאתן שוה למללה"נ ועי' בשו"ח ארץ צבי באו"ח סי' ל' בזה ויעיין שם בשם הכו"פ סי' פ"ז דשלכדה"נ ונטלפ"ג שווין ורב דסובר בע"ז דף ס"ח ע"ב דנטלפ"ג מותר א"כ לדידי שלכדה"נ ג"כ אינו חשיב הנאה וממילא מללה"נ אבל ר"ה דסובר כר"א בעירובין דף ל' דהאוסר ע"ע ככר אין מערבין בו והקשה שם בתוס' הא אין מערבין אלא לדבר מצוה ומללה"נ אבל באמת משום זה י"ל דר"ה סובר מלה"נ ומכאן ראי' ולתרץ קושי' התוס' בעירובין שם דכיון דחזינן דר"ה סובר אין מדליקין וקשה הא בש"ש יהי' מותר להדליק כיון דדולק יפה ועכצ"ל כיון דכתיתי מכת"ש ואי דנימא הואיל א"כ חוזר לטיבלי' ויהי' אסור בהנאה דהא לר"ה מלה"נ אבל רב דסובר מללה"נ והוא יתרץ שם בעירובין כתי' התוס' ולכך מדליקין ול"ק דכמ"ש כיון דשייך לומר כנ"ל וא"כ שוב ניחא לומר כתי' הפנ"י דהא דרמב"ת לענין שמנים במקדש מיירי לענין ש"ש דג"כ אסור משום דכתותי מכ"ש ובמנורה בעינן להעלות נר תמיד ובעינן שיעוריה אבל זה דוחק ועיין בתשובתי בתו"מ שנה רביעית ח"ד סי' י"ח:
עוד הק' המפרשים דלמה אמר רמב"ת הטעם משום שנאמר להעלות נר תמיד דילמא משום דכבתה זקוק לה כמו בנר חנוכה דר"ה יליף נר חנוכה ממנורה ועי' בפנ"י לקמן ע"ד רש"י ד"ה כבתה דמשום פשיעה אכתי י"ל כהנים זריזין הם ולא פשעו אבל לפמ"ש התוס' ד"ה ומותר משום שכחה י"ל דגם שייכי שכחה ובמנורה בוודאי כבתה זקוק לה כמבואר במנחות דף פ"ת ע"ב נר שכבתה נדשן השמן נדשן הפתילה כיצד עושה מטיבו וכו' איברא דראיתי בס' אגודות איזוב בחידושיו לשבת שתי' עפ"י שיש לדקדק בהא דתני רמב"ת אין מדליקין במקדש ולא נקט אין מדליקין במנורה דהא קרא במנורה קאי והאריך עוד בקושיות ודקדוקים ומשום זה הסיב כוונת רמב"ת דמיירי לענין שאר נרות דהוי במקדש כמבואר במס' תמיד פ"א משנה א' שהי' נרות דולקים במקדש בכמה מקומות זולת המנורה שבהיכל וגם באלו הנרות בעינן דומיא דמנורה שתהא שלהבת עולה מאיליה דיגזרו נרות דמקדש אטו מנורה שלא לבוא להדליק במנורה בשמנים שאין שלהבת עולה מאיליה ומביא ראיה דתנד"א פ"ט גבי דבורה שזכתה לנביאים בשביל שעשאתה פתילות עבות לביהמ"ק המשכן שבשילה ובנרות מנורה לא שייך כן דקיי"ל שנותן לוג שמן ובלילי טבת דקות ובתמוז עבות וגם למ"ד דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה אין מתנדבין למנורה ועי' תוס' ר"ה דף ז' ע"א וא"כ מיושב הכל דכיון דלא מיירי במנורה א"כ לא בעינן שמן זית דוקא וליכא טעם דכבתה זקוק לה ע"ש ואם כי דבר מושכל דיבר והאריך עפ"י אופן זה ליישב כל הקושיות אבל קשה לחדש פירוש חדש בהא דרמב"ת והבין שוב ראיתי בהגהות מצפה איתן שחי' ג"כ כן דמיירי בשאר נרות שבבהמ"ק עיי"ש:
לכן נראה לי דהנה מבואר שם בגמ' בשמעתין בעי מיניה אביי מרבה שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מה שיתן לתוכו שמן כל שהוא וידליק וכו' א"ל אין מדליקין מ"ט לפי שאין מדליקין ופרש"י ד"ה שמן כ"ש ששמן הניתן בתוכה ממשיכו לאתר הפתילה עכ"ל, א"כ שיטת רש"י דאם יש תערובות שמן טוב אז דולק יפה ואיסור הוא רק משום דגזרינן אטו שידליק בעיניהו עיי"ש ברש"י ד"ה לפי שאין מדליקין אכן הר"ן כתב הטעם לפי שאין דולקין היטב ועיי"ש במאירי שכתב וז"ל אפילו בתערובת שמן אסור ואעפ"י שע"י תערובת נמשך אחר הפתילה גזירה שמא ידליק בהם בלא תערובת וגדולי המחברים שאף ע"י תערובת אין נמשכים ותראה דהכי א"ל מ"ט לפי שאין דולקים ולדעת הראשון גרסינן לפי שאין מדליקין וכו' עיי"ש וכן הוא שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שבת הל' ט' דאף אם נתן שמן כשר אינו דולק יפה וזה טעמו דרבה דאוסר וכתב המ"מ דגרסת הרמב"ם הוא לפי שאין נדלקין ומבואר שם בלח"מ דגם גבי פתילה אינו דולק יפה בתערובת עיי"ש וא"כ לשיטת הרמב"ם וגדולי המחברים שבמאירי והר"ן מיושב קו' הפנ"י והצל"ח בהא דרמב"ת דתני פו"ש שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין במקדש היינו לענין שמנים שיש בהן תערובת שמן זית דמשום חיוב שמן זית למנורה י"ל דמותר גם באיכא קצת שמן זית ולכן יליף מקרא דלהעלות נר תמיד וכדי שלהבת עולה מאלי' ולא ע"י דבר אחר וכפירש רש"י דתהא צריכה תיקון והטיה דהא כיון דגם בתערובת שמן זית אינו דולק יפה אין השלהבת עולה מאיליה ואינו נר תמיד וממילא מיושב קושית התוס' שם ד"ה שמחת שהקשה הר"י דמאי פריך ממכנסי הכהנים מהמיניהם הלא היו בהן פשתן וכו' וטוב לפתילה דהוי ככרך דבר שמדליקין בו ע"ג דבר שאין מדליקין בו ובשבת היא דאסור שמן ידליק בעיניה אבל במקדש לא שייך הך גזירה עיי"ש ולשיטת הרמב"ם ודעימיה ניחא דהא גם בפתילה ע"י תערובות אינו דולק יפה ואין להדליק גם במקדש דבשלמא לשיטת רש"י דדולק יפה ורבה דאוסר הוא משום גזירה שידליק בעיניהו שפיר הקשה התוס' דבמקדש יש היתר ע"י תערובות דהא אין גזירה במקדש והמיניהם הוי ע"י תערובות צמר ופשתן אבל אם נאמר דרבה דאוסר הוא משום דגם ע"י תערובות אינו דולק יפה ואינו נמשך אחר הפתילה א"כ האי טעמא שייכא במקדש לאסור ושפיר מקשה הגמ' מהא דתנן מבלאי מכנסי הכהנים והבן:
והנה ראיתי בצל"ח בשמעתין בהא דאמר ש ר"ה פו"ש שאמרו חכמים וכו' אין מדליקין בהן בחנוכה שכתב הא דקא דייק שאמרו חכמים ולא קאמר סתם שאין מדליקין נראה דלעיל קאמר רב ברונא חלב מהותך וכו' אדם נותן וכו' אבל אינו מהותך לא דגזרינן אפילו נתן בתוכו שמן ולא קשיא הא הוי גזירה לגזירה מהותך אטו שאינו מהותך שמא יטה וי"ל דגזירה פשיטא היא כמו שכתבו בתוס' דף כ"ג ע"ב ד"ה גזירה בתוס' ישנים כאן ולהכי אתי לאשמועינן לענין חנוכה דדוקא אותן שאמרו חכמים ותו לא דלענין שבת גזרינן וכו' שמא יטה אבל לענין חנוכה מותר דאין אסור אלא מה שאמרו חכמים אבל חלב שלא מהותך שנתן לתוכו שמן כ"ש הוי גזירה לגזירה וכו' ע"ש וכן ראיתי בס' עץ הדעת טוב בחי' שבת בשם המהרי"ט ז"ל שמקשה למאי שכתבו בתוס' לעיל דבמקדש שרי תערובת דלא גזרינן ומהכ"ת נגזור בחנוכה עיי"ש ובאמת מבואר בצל"ח שהבאתי דבחנוכה בחול אין איסור ע"י תערובות שמן טוב, וראיתי בהגהות מלא הרועים בשבת בשמעתין בש"ם דפוס ווילנא שנסתפק בזה אי אסור בנ"ח ע"י תערובות ומשמע במפרשים דגם לשיטת הרמב"ם ודעימיה דגם בתערובות אינו דולק יפה אפ"ה לא גרע כ"כ כמו באם לא היו תערובות שמן טוב וכ"כ בס' בית הלוי בחידושיו לחנוכה סוף פ' ויגש וא"כ מיושא שפיר קו' על רמב"ח דלימא הטעם דאוסר במקדש משום דכבתה זקוק לה ז"א דהא כיון דע"כ מיירי רמב"ח בתערובת שמן טוב דאל"כ ממילא אסור משום דבעינן שמן זית וכיון דאיכא תערובת שמן טוב ליכא חששא דכז"ל כמ"ש הצל"ח בנ"ח ולכך אמר מקרא דנר תמיד כנ"ל דהא אף דחשש רחוק הוא שיכבה משישכח להדליקו שנית עכ"ז כיון דאינו דולק יפה כ"כ אינו נר תמיד דדילמא יצרך לתיקון והטיה ואין שלהבת עולה מאיליה כנ"ל והבן:
עכ"פ יוצא לנו מזה דבמנורה בעינן די בשמן זית קצח דאל"כ קשה בהא דרמב"ח דממילא אסור במקדש משום דלא הוי שמן זית וע"כ דבאיכא שמן זית קצת בתערובת כשר למנורה רק דשם הוי איסור דאכתי כיון דשאר השמן הוי שמן פסול ולשיטת הרמב"ם אינו דולק יפה וא"כ יבא לתיקון והטייה והתורה. אמרה להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאילי' וא"כ בהא דנס חנוכה כיון דהשמן שנתוסף משמים ע"י נס ג"כ הוי שמן זית דאינו צריך לתיקון והטייה ודולק יפה וא"כ אין בזה איסור מקרא דלהעלות נר תמיד רק דכל החסרון הוא דשמן היורד מן השמים לא נקרא שמן זית ע"ז שפיר כתב כ"ת דאם נשאר שמן זית גם ביום הראשון שוב הוי תערובת שמן זית וכשר למנורה דדי בשמן זית קצת כנ"ל:
אכן כ"ז ניחא לשיטת הרמב"ם ז"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל דתערובת שמן דולק יפה ורבה דאוסר הוא משום גזירה דידליק בעיניהו א"כ אין לאוקמא הא דרמב"ח בהא דשמן זית דהא כיון דדולק א"כ ל"ה התנא בברייתא דרמב"ח אוסר גם מקרא דלהעלות נר תמיד שתהא שלהבת דהא לא בעינן בזה תיקון והטייה כיון דדולק יפה א"ו דמיירי דכל השמן הי' משמנים הפסולים ואי משום קושי' הפנ"י והצל"ח דבעינן שמן זית ע"ז נהי' מוכרחין לתרץ כהפנ"י או כפי' האגודות איזוב וא"כ לא איפשטא לי האידנא דדי במנורה בקצת שמן זית וא"כ שוב קשה דגם אם נתוסף ברכה על הנשאר ביום ראשון אכתי הוי האי הוספה שמן היורד משמים ואינו שמן זית:
איברא יש לתרץ תירוצו דמעכ"ת כעין שראיתי בתשו' עזרת יהודה סי' י"ז שתירץ קושי' הב"י לפ"מ דאיתא בתעני' דאין נהנין ממע"נ ומצינו במד"ר פ' לך בענין הרכוש שהציל אאעה"ש וכו' דמעשה נסים אסור בהנאה מ"מ קיי"ל דכתיתי מכת"ש ונ"ח צריך שיעור וא"כ לפי"ז גם בהנס שמצאו הפך ונתהווה בו בדרך נס שמן כמ"ש ולזה י"ל עפ"י דקיי"ל ביו"ד סי' קי"א מהש"ס יבמות דבאיסור דרבנן אמרי' שאני אומר ותלינן לקולא וא"כ הא דמע"נ אסור בהנאה הוא רק מדרבנן ולפי"ז י"ל דבלילה הראשונה עוד קודם הדלקה נעשה נס ונתרבה השמן בהפך וא"כ הא בלילה הראשונה ודאי דמותר להדליק ולמחר ג"כ מותר הי' דתלינן שוב שמאתמול נדלק השמן מכח הנס הרבוי והתוספת ועכשיו הוא דולק השמן דמעיקרא שהי' מכבר שהיא ההיתר בהנאה וכן בכל לילה ולילה יש לתלות דמאתמול נדלק השמן הנס ולכך היה מותר לנו להדליק המנורה בכל הח' ימים וא"כ ממילא מיושב קושי' הב"י משום דע"כ הנס נעשה תיכף בלילה הראשונה קודם ההדלקה דאם לא הי' נעשה כך לא הי' אפשר להדליק בשאר הימים עכ"ל ולפי"ז הוא כמו תירוצו של הטו"ז ז"ל רק בלא הקדמת הזוה"ק רק דתירוצו נאמר רק באיסור הנאה דמע"נ דהוא רק מדרבנן כנ"ל הן אמת דיש לדבר בזה דמע"נ ממש"כ בס' יד דוד בסוף תענית דברבים דאין שייך דמנכין מזכיותיהם ליכא איסורא רק ראוי להתרחק היכא דאפשר ועיין בס' מדבר קדמות מערכת מ' אות ג' בהא דאכלו מן ועיין בסנהדרין דף ל"ט ע"ב בעובדא דנחיתו תרי אטמתא לר"ש בן חלפתא וכו' ושאל בבי מדרשא אי טהור או טמא משמע דבעי לאכלה וכ' המפרשים דהא דהותר לו מע"נ משום דשאל על שעת הדחק והבן אכן גוף סברתו דמעכ"ת דשמן היורד מן השמים אינו שמן זית לכאורה יש לסתור מהא דמבואר בתרגום יהונתן ב"ע פ' ויקהל (ל"ה. כ"ז כ"ח.) בפסוק והנשיאים הביאו את אבני השהם וכו' ואת השמן למאור וכו' ותרגומו ותייבין ענני שמיא ואזלין לג"ע ונסבין מתמן ית בושמיא בחירא וית משחא דזיתא לאנהרותא וכו' עיי"ש ובש"ס יומא דף ע"ה ע"א ובס' כסא רחמים באבדר"נ פי"א הרי דשמן זית מג"ע כשר למנורה וגם מבואר בש"ס מנחות דף ס"ט ע"ב בעי ר"ז חיטין שירדו בעבים מהו למאי אי למנחות אמאי לא אלא לשתי הלחם מאי ממושבותיכם אמר רחמנא לאפוקי דחו"ל דלאו אבל דעבים שפיר דמי או דילמא וכו' ואפילו דעבים נמי לא ומי איכא כה"ג אין כעדי טעייא נחותא ליה רום כיזבא חיטי בתלתא פרסי ובתוס' שם ד"ה חיטין שירדו בעבים פי' בקונטרס ששתו באוקיינוס ובלעו ספינה מלאה חיטין וקשה לר"ת דאי מחוץ לארץ וכי הותרו לשתי הלחם בשביל שהיו בעבים מ"מ ממושבותיכם בעינן וליכא ואי מא"י וכי נאסרין הן ע"י כך אלא נראה לי דע"י נס ירדו כי הנהו אטמתא דסנהדרין דנ"ט עכ"ל הרי דהותר למקדש והבן:
וכשאני לעצמי תירצתי ת"ל קושי' הב"י באחת מתשובתי שכתבתי לידי"נ הגאון מו"ה הלל שי' אבד"ק לובלין בחנוכה שנת תרנ"ג בהיותי אבד"ק ק"ב בהקדם קושי' שו"ח אבני צדק תאו"ח סי' ק"י לדברי הר"ן שבת דכ"א דהי' ד' ימים למקום שהי' שמן וד' ימים חזרה והי' נצרך שמן על שמונה ימים הלא בתוך ח' ימים הוא שבת ולא הותר לילך והי' צריכין לילך אחר שמן ולהביא בכלות ט' ימים עיי"ש וכן התעורר בזה בס' חידושי מהרצ"א בעהמח"ס בני יששכר עיי"ש וא"כ י"ל בהקדם תי' הב"י דתיכף נתמלא הפך בלילה ראשונה רק דמקשים ע"ז עיין בפר"ח או"ח סי' תר"ע אכן להנ"ל ניחא דבאמת הי' צריכין שמן לט' ימים וגם בליל ח' נתמלא על ליל ט' לאשר שבתו בדרכם ביום השבת, וליל ט' אין אנו מדליקין דהא הנס על ליל ט' הי' על ליל ח' כנ"ל שוב מצאתי בפנקס שלי מימי ילדותי שכתבתי בהא דפתילות ושמנים וכו' אין מדליקין בהם במקדש ראיתי להגרע"א בגליון הש"ס שהקשה דל"ל שמנים הא ממילא במקדש אין מדליקין אלא בשמן זית ועי' תירוץ בהגהות מצפה איתן בש"ס ד' ווילנא וראיתי בילקוט פ' תצוה סי' שע"א דלא גרס שמנים וניחא שפיר וכ"ה ברמב"ם פ"ג מהל' תמידין ומוספין הל' ט"ו וכן משמע גרסת המאירי שבת ועי' בהגהות חשק שלמה ועי' בס' קרבן תודה שבת שם:
ואגב אתן לפניו מה שנתחדש לי ת"ל בענייני דיומא הרמב"ם בפ"ד מהל' מגילה וחנוכה כ' וז"ל ומותר להדליק נ"ח מנ"ח וכ' הראב"ד ז"ל אפילו ע"י קינסא שרי וכתבו המפרשים דדעת הרמב"ם ז"ל דאסור ע"י קינסא משום דפוסק כמ"ד דשמואל מודה בקינסא דאסור משום ביזוי ולא פליגי כ"א מנר לנר ומשום אכחושי והנה הלח"מ תמה על הרמב"ם ז"ל דאמאי כתב בפ"ג מהל' מע"ש דטעמא דאין שוקלין כנגדו משום שמא לא יכוין משקלותיו הא בלא זה אסור מטעם ביזוי כדמסקינן בגמ' דאי בקינסא אסור בלא"ה א"ש גבי מע"ש דאסור והא דמוקי הגמ' שמא לא יכוין משקלותיו היינו אם נימא דבקינסא ג"כ שרי שמואל עיי"ש ועיין בזה מה שכתב דודי זקני הגאון שר התורה קדוש ישראל בס' דברי ר' משולם ת"ב דף ס"ז הוא בנו של זקני הגה"ק רשכבה"ג בעל חכם צבי זי"ע ונלענ"ד ליישב דלהרמב"ם ז"ל הי' פירוש חדש בגמ' דידן והקושיות שנאמרו במפרשים הביאו לרבינו הרמב"ם לפרש באופן אחר כאשר אבאר דהכי איתא בגמ' שם אתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין וכו' יתיב האי מרבנן קמיה דראב"א ויתיב וקאמר טעמא דרב משום אכחושי מצוה וכו' א"ב לאדלוקי משרגא לשרגא וכו' מתיב ר' איויא סלע של מע"ש אין שוקלין כנגדו דינר זהב אפילו לחלל עליו מע"ש אחר אא"ב כי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל ע"י קינסא אסר שמואל הא לא תיהוי תיובתא אלא אי אמרת ע"י קינסא נמי שרי הא תיהוי תיובתא אמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו וקא מפיק להו לחולין וראיתי בס' פני ארי' בתי' שבת בסוגיא דידן הקשה דמאי פריך הגמ' ממע"ש נימא דוקא בנר שרי אפילו ע"י קינסא משום דלית בה קדושה לשמואל לשיטתו דאמר לעיל וכי נר קדושה יש בה משא"כ בסלע של מע"ש דאית ביה קדושה מודה שמואל דאסור ועיי"ש שתי' בדוחק גדול ובס' זרע ברוך למס' שבת שם הקשה בהא דקאמר הגמ' שם אא"ב וכו' אבל ע"י קינסא אסר שמואל הא לא תיהוי תיובתא הא אף נאמר דבקינסא אוסר שמואל מ"מ במע"ש צריך להיות מותר דדוקא בקינסא אסור להדליק משום דהוי ביזוי מצוה ואע"ג דהוי צורך מצוה כיון דבשעת מעשה לא איתעביד מצוה דהא זה הקינסא אין סופו להיות קודש אבל גבי סלע של מע"ש במה ששוקל סופו דהוא עצמו יהי' קודש אם יכוין משקלותיו וצריך להיות מותר ולענ"ד ליישב עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה הר"ן ז"ל כתב דהא דסובר רב אסור להשתמש לאורה היינו אף תשמיש של מצוה אסור וכ"ד הרמב"ם ז"ל והא דאיכא מ"ד אליבא דרב דדוקא בקינסא אוסר אבל נר מנר שרי אף דגם תשמיש מצוה אסור היינו דיש חילוק בין אותה מצוה. עצמה דמין במינו לא בטל אבל מצוה אחרת אסור כי מצוות מבטלות זא"ז עיי"ש בהר"ן וע"ז מקשה בגמ' מהא דמע"ש דאין שוקלין כנגדו דינר זהב לחלל מע"ש אחר נמצא חזינן דאף באותה מצוה עצמה איכא ביזוי מצוה וקשיא לרב דאמר מדליקין מנר לנר הלא הוא חייש לביזוי מצוה וס"ל דבאותה מצוה ליכא ביזוי מצוה ובמע"ש תנינא איפכא דגם באותה מצוה אסור וכן כוונת הגמ' להקשות לרב דוקא וקאמר הגמ' אא"ב דרב ושמואל פליגי בנר לנר אבל ע"י קינסא אסר שמואל הא לא תיהוי תיובתא היינו דלרב לא תיהוי תיובתא דהא גם בנר לנר דהוא באותה מצוה בעצמה ועכ"ז אוסר רב וא"כ גם במע"ש אף דהוא אותה מצוה מ"מ אסור ולשמואל ג"כ לא קשה אף דשמואל מתיר מנר לנר ובמע"ש אסור גם באותה מצוה מ"מ ל"ק כלל די"ל כדברי הפני אריה דדוקא בנר חנוכה מתיר שמואל משום דסובר וכי נר קדושה יש בה אבל במע"ש דיש בה קדושה אסור אלא אי אמרת ע"י קינסא נמי שרי שמואל ופלוגתי' במדליק ע"י קינסא אבל מנר לנר מתיר רב להדליק כיון דהוי באותה מצוה כנ"ל א"כ קשה מהא דמע"ש על רב דשם חזינן דגם באותה מצוה אסור (ושמואל י"ל דאין קושיא משום דכאן בנ"ח אין בה קדושה כנ"ל או י"ל דגם לשמואל קשה כיון דשמואל מתיר אף בקינסא כיון דאין בה קדושה א"כ עכ"פ שם יש להתיר אף דמע"ש יש בה קדושה הא גם הדינרי זהב יהי' נשארים בקדושה כסברת הזרע ברוך והבן) ועל זה מתרץ גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ולכך אסור שם אליבא דרב גם באותה מצוה י ודו"ק:
ולפי"ז לא קשה קושית הפני אריה הנ"ל דשאני נ"ח דאין בהם קדושה אליבא דשמואל דהא לפי פי' זה אין הקושיא על שמואל שמתיר בקינסא ובמע"ש אסור אף שדומה לקינסא כפירש"י ז"ל שם ד"ה אי אמרת רק הקושיא הוא לרב דמתיר בנר לנר כיון דהוי אותה מצוה ובמע"ש אסור אף דהוי באותה מצוה וכן מיושב קושיית הזרע ברוך שהקשה דבמע"ש צריך להיות מותר אף לשמואל כיון דישאר בקדושה דהא לפי פי' זה הכוונה דכיון דמנר לנר אוסר רב א"כ הא לא תיהוי תיובתא ואין הקושיא מקינסא וא"כ דומה ממש מע"ש לנ"ח דגם בנ"ח סופו דנשאר בקדושה כנ"ל ולפי"ז מיושב פסקו של הרמב"ם ז"ל דלשיטתו דהוא סובר כרב דאסור להשתמש לאורה אף תשמיש של מצוה ומתיר להדליק מנר לנר וצ"ל כתירוצו של הר"ן לשיטת הרמב"ם ז"ל דשאני מנר לנר כיון דהוי אותה מצוה ומב"מ לא בטיל אכן קשה מהא דמע"ש דהוי ג"כ אותה מצוה וע"כ צ"ל דשם אסור אף באותה מצוה כתי' הגמ' אליבא דרב גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ולא ישאר בקדושה ושוב לא קשה על הרמב"ם דסובר בקינסא אסור ובגמ' אמרינן אי בקינסא אסור הא לא תיהוי תיובתא ואין צריך לומר משום גזירה דשמא לא יכוין משקלותיו זה אינו דדוקא אם הי' מפרש הרמב"ם כפירש"י ז"ל דהדמיון היא לקינסא אבל לפירוש זה כוונת הגמ' היא אם נימא בקינסא אסור שמואל וממילא רב אוסר אף בנר לנר א"כ הא לא תיהוי תיובתא היינו התיובתא לא תיהוי על הא דנר לנר דאוסר רב אבל כיון דפסק הרמב"ם ז"ל דמנר לנר מותר א"כ אדרבה הא תיהוי תיובתא כקושי' הגמ' אשר מוכרחין אנו לתרץ הא דמע"ש דוקא משום דשמא לא יכוין משקלותיו כנ"ל ומצאתי כי ת"ל כוונתי קצת לדברי הס' ברכת דוד שבת דכ"ב אכן לפ' דבריו דחוק מאוד מה שפי' הא לא תיהוי תיובתא לרב רק לשמואל עיי"ש אכן לפי דברינו ניחא ת"ל ומיושב קושי' המפרשים כנ"ל ופשוט י"ל דלכך מוקי הרמב"ם משום שמא לא יכוין משקלותיו לפי שראיתי בס' עט סופר כלל מ"ת פ"א לידי"נ הגאבד"ק פאקש שי' ליישב הא שדקדקו במפורשים בלשון הגמ' הא לא תיהוי תיובתא דהול"ל אי אמרת בשלמא בקינסא אסור שמואל ניחא לכך פי' דכונת הגמ' היא דאע"ג דלא דמי לגמרי לקינסא דבקינסא איכא ביזוי דאינה הוא עצמה המצוה א"כ איכא ודאי בזיון אבל המעות הם עצמן המצוה עליהם מחללין המעשר ובאמת כעין זאת הקשה הס' זרע ברוך שהזכרתי לעיל משו"ה אמרו לא תיהוי תיובתא כלומר ניחותא ודאי ליכא דמ"מ לא שייך בזיון אבל מ"מ לא הוי תיובתא אלא קושי' מעט עיי"ש ולפי"ז הרמב"ם ז"ל מוקי שיהי' ניחא שפיר בלי שום קושית כל שהוא ולכך קאמר דבמע"ש יש גזירה שמא לא יכוין משקלותיו א"כ כמו דבקינסא דאינה הוא עצמה המצוה וסופו אינו נשאר בקדושה כן יוכל להיות גם במע"ש ודוקא קודם שחידש הגמ' האי גזירה שפיר קאמר הא לא תיהוי תיובתא היינו אף דלא ניחא שפיר מ"מ אין לעשות תיובתא בשביל זה ואדרבה התוספתא דמע"ש מחדש דגם במע"ש שהיא גופה נשאר בקדושה עכ"ז אסור והוי כ"ש להא דשמואל דאוסר בקינסא שלא ישאר הקינסא בקדושה אבל אחר דחידש הגמ' הא דגזירה שמא לא יכוין משקלותיו א"כ ניחא שפיר שיהי' דומה ממש עם כל וכל להא דשמואל בקינסא דהאיסור הוא במע"ש משום דשמא מפיק להו לחולין והבן ועוד הארכתי בזה ת"ל ומרוב טרדותי וכאבי ל"ע אסיים:
הנני ידידו שארו אוה"נ: