אור ברסלב

שות בית יחזקאל· רבי צבי יחזקאל מיכלזאהן

סימן א

מפתחות

אחדשה"ט מכתבך קבלתי ואשר הצעת לפני לעיין בס' המאסף שנה חמישית סי' נ"ו משנה זו שם נדפס בשמך מה שחדשת ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' חו"מ שפסק דמצה של טבל א"י ותמהו עליו דהא בש"ס פסחים דף ל"ה מוקי דוקא כר"ש דס"ל אאחע"א אבל להרמב"ם דפוסק אתע"א בכולל אמאי א"י ותרצת בהקדם דר"ש ס"ל כ"ש למלקות, דבריך נכונים וישרים לפלפלא דאורייתא כה תצליח בסעייתא דשמיא להוסיף אומץ בתורה כה"י ולעשות רצונך חפצתי לתת לפניך מה שתירצתי גם אני שיטת הרמב"ם ז"ל בהקדמה זאת דר"ש דסובר כ"ש למלקות כאשר אבאר:

דאיתא בש"ס קידושין דף ל"ז ע"ב ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול וכ' בתוס' שם בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש וכו' עיי"ש וכ' זקיני הגה"ק במקנה וז"ל לכאורה קשה הא אמרינין בפסחים דף ל"ו דאין יוצאין בטבל ומפורש שם משום דכתי' לא תאכל עליו חמץ מי שאסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל א"כ בחדש ג"כ אין יוצאין מהאי טעמא וצ"ל משום דאמרינין שם הא מני ר"ש היא דאמר אאחע"א ע"ש א"כ קושי' הירושלמי הוא אליבא דרבנן וכו' מיהו אכתי קשה דהא איתא במשנה דף ל"ה דאין יוצאין בטבל ומשמע דכ"ע מודים בו דהא לא קאמר מני מתני' ר"ש היא וכן פסק הרמב"ם ז"ל והיינו מטעם דהוי מצהב"ע כמ"ש רש"י שם דף ל"ה ע"ב בד"ה דמאי וכו' וכן כתבו התוס' בר"פ לה"ג וא"כ הכא בחדש נמי נהי דהוי איסור כולל מ"מ תיפוק ליה דהוי מצהב"ע ונראה דבאמת צריך להבין הא דלא קאמר ר"ש הטעם משום מצהב"ע כמ"ש התוס' סוכה אלא דבאמת כיון דעדל"ח אין כאן עבירה דאל"כ בכל עדל"ת נימא דהוי מצהב"ע אלא דטבל כיון דקיי"ל דכל היכא דאפשר לקיים שניהם אין עדל"ת ובטבל יכול להפריש מיני' ובי' ואם לא הפריש ואכל הוי מצהב"ע ואף ר"ש ודאי בכה"ג ס"ל דהוי מצהב"ע אלא דמיירי שאינו כזית מצומצם שאם יפריש ממנו יהיו פחות מכזית מיהו לרבנן אף בכה"ג יכול לקיים שניהם שהרי יכול להפריש מעט מן הכזית לתרומה ולאכול אותו המעט ג"כ דהא הוי התרומה פחות מכשיעור ולמה יאכל כזית כולו בטבלו, אבל ר"ש דס"ל בכל מקום כל שהוא למלקות ולא אמרו כזית אלא לקרבן א"כ מה תועלת יש בהפרש' כיון דע"כ יצטרך לאכול גם התרומה מאי לי לאו דטבל או לאו דתרומה אדרבה תרומה חמיר' מטבל כדאיתא בפרק יוה"כ גבי חולה ולא הוי מצהב"ע וצ"ל הטעם משום בל תאכל חמץ ולפי"ז הכא גבי חדש דאי אפשר לקיים שניהם כיון דעדל"ת אין כאן מצהב"ע עכ"ל קדשו א"כ מיושב שיטת הרמב"ם ז"ל דטעמו באמת משום מצהב"ע דהא איהו לית לי' דר"ש דכ"ש למלקות א"כ אפשר לקיים שניהם ולא הוי עדל"ת כנ"ל ופשוט שוב ראיתי שכמעט רמז לזה בשו"ת חתם סופר תאו"ח סי' קל"ז בשם רבו זקיני הגאון המקנה והפלאה זצ"ל:

ב אכן נרא' עוד עפימש"כ עוד שם במקנה ליישב קושי' הנ"ל בחדש ממצה של טבל וז"ל עוד י"ל באופן אחר והוא די"ל דטבל אית בי' ג"כ עשה דהפרשת תרומות ומעשרות א"כ כשאוכל הטבל מבטל מצות עשה זו והוי לי' עשה ול"ת דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה שפיר הו"ל מצהב"ע, ולפי"ז י"ל דטעמא דר"ש הוא כמש"כ התוס' לקמן בשמעתין בד"ה, וה"ה וכו' דהא דלא יליף ר"ש בק"ו דתרומות ומעשרות נוהגים אף בחו"ל ותירצו משום דישנו בשאלה דאע"ג דטבל אינו בשאלה ס"ל כיון דאיסור טבל משום תרומה לא חמיר מתרומה ולפ"ז אע"ג דאיכא בטבל עשה ול"ת הא אמרינין ביבמות דף ה' הא קיי"ל דאין עדל"ת ניליף מנזיר מצורע דדחי ומשני מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הרי דבכל דבר שישנו בשאלה ילפינין מנזיר דדחי' אפי' עול"ת א"כ לא מצי למימר מטעם מצהב"ע כיון דאיהו ס"ל דטבל ישנו בשאלה א"כ שפיר דחי עשה דמצה ול"ת דטבל והוצרך לומר משום דבל תאכל חמץ א"כ בחדש דליכא אלא ל"ת לא שייך מצהב"ע עכ"ל קדשו ולענ"ד דמיושב בזה שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה מסברת הש"ס יבמות דף ה' הנ"ל משום דאיתא בשאלה תמה המשל"מ על הרשב"א בנדרים דף י"ז שכ' דמהאי טעמא נדרים חלין על דבר מצוה ולא אמרינין דאתי עשה ודל"ת משום דנדר הוי לתו"ע והא נדרים איתא בשאלה, ובהרמב"ם פ"ז מ"ה נזירות הט"ו נתן טעם לנזיר ומצורע שמותר בתגלחת מפני שעשה דקדוש יהיו בטלה מאליו כיון שנצטרע ולא הוי אלא ל"ת גרידא ועשה דחה לה וזה דלא כש"ס דילן שנתן טעם משום דאיתא בשאלה משמע דאיכא עול"ת אלא דנדחה מחמת דקילא וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל שם בזה ועיין בס' חתנ"ס דף צ"ד ע"ב שכ' דאפשר דהיה קשה להרמב"ם ז"ל קושי' הרשב"א מנדר וע"כ הטעם משום דהוי עול"ת אע"ג דאיתא בשאלה והש"ס דמתרץ באיתא בשאלה נדחה לעול"ת ס"ל טעם בנדר משום דהוי עשה דפשיעה עיי"ש ובאמת כן הוא סברת התוס' עירובין דף ק' דאין עשה דפשיעה דוחה ל"ת ובשעה"מ הירש הלוי איש הורוויץ פ"ג מ"ה נדרים כ' לפי"ז מיושב קושיות החינוך פ' יתרו אמאי נדרים חלין על דבר מצוה ולא אמרינין ליתי עשה ולדחי ל"ת ולהנ"ל ניחא דהוי עשה דפשיעה וכ"כ בס' אבני מלואים בתשו' סי' י"ד עיי"ש והארכתי בזה במק"א עכ"פ הרמב"ם לשיטתו סובר דגם באיתא בשאלה אין עדלתו"ע א"כ גם בטבל דיש גם עשה דהפרשת תרומות ומעשרות וכשאוכל הטבל מבטל מצוה זו והוי עשה ול"ת כמש"כ זקיני המקנה א"כ אין עדל"ת והוי מצהב"ע ובאמת כ' הרמב"ם בפי' המשניות לנדרים פ"ב במצה של טבל משום מצהב"ע עיי"ש וכבר הארכתי הרבה ת"ל באופנים שונים ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל ואחד מתלמידיי מביא בשמי שני תירוצים במאסף שנה ב' סי' ק"ל, ועיין תירץ שלי בקונטריסי דברי השירה בסו"ס שירת ישראל אות ת' וכן כתבתי בזה בספרי דגן שמים דף כ': (ג) ואגב אתן לפניך מה שאמרתי באלו הימים בשיעורין תמידין לפני תלמודיי שי' בהא דאיתא בש"ס קידושין דף ל"ז ע"ב בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וכו' מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר וכו' ובתוס' שם ד"ה אקרוב עומר וכו' בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דאחר הדיבור וכו' עיי"ש וכ' זקיני מאורן של ישראל במקנה בשמעתין וז"ל הקשו המפורשים הא דמקשה בירושלמי מהכא והו"ל להקשות ממה שאמרו במנחות דף ס"ז כתי' ששת ימים תאכלו מצות וכתי' שבעת ימים תאכל מצות הא כיצד ששה מן החדש שבעה מן הישן ואמאי ליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש וכו' ושמעתי מאאמ"ו הגאון ז"ל (הוא זקיני ליסו"ע איש אלקים נורא חד בדרא הגה"ק מוהר"ר צבי זצ"ל אבד"ק טשארטקוב זי"ע] דהוי מצי למימר הא דלא דחי משום דאסור לקצור לפני העומר ובהא לא שייך דניתי עשה דאכילת מצה ולידחי לאו דקצירה משום דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו דקצירה מקיים עשה דאכילת מצה אבל הכא כיון שבאותו הפעם הי' שרוין בבקעת יריחו כדכתי' בקרא דיהושע וקיי"ל דאין מביאין את העומר מבקעת יריחו וקיי"ל נמי במקום שאי אתה מביא אתה קוצר א"כ שפיר מקשה דהא לא הי' איסור בקצירה אלא באכילה וליתי עשה דאכילת מצה ולידחי ולפי מ"ש לעיל בתוס' ד"ה כל מצוה וכו' דסביר' להו להתוס' הא דאמרינן בר"ה קצירכם ולא קציר נכרי היינו דוקא לענין הבאת העומר וכן לענין קצירה דתלי' בהבאת העומר מותר בשל נכרי א"כ י"ל כפשט' דשפיר מקשה דאין לומר דלא דחי עשה דקצירה דהא כל מה דעייל ביד נכרי שליש לא היה יכולין להביא ממנו עומר והי' מותרין בקצירה ודוחק לומר שכל החבואות שאכלו מעבור הארץ כולם לא הביאו שליש ביד נכרים וא"כ היה להם לאכול מצה מאותן שהביאו שליש וכו' עיי"ש אכן יש להעיר בדברי זקיני הגה"ק ז"ל מהא דמבואר בפסקי התוס' זבחים דף צ"ז דהא דבעינן בעידנא היינו דווקא באפשר להיות קיום העשה בעידנא אז כשמקיים שלא בעידנא לא דחי אבל אם העשה א"א לקיים בענין אחר לא בעינן בעידנא ועיין בזה במשנה למלך פ"י מ"ה ק"פ ובס' אור חדש פסחים דף פ"ה א"כ ה"נ יקשה קושיות הירושלמי בהא דמנחות דגם בהא בלאו דקצירה, א"א באופן אחר ולכן נלענ"ד עפ"י דרכו בקודש דהנה הפרמ"ג בס' שושנת העמקים כלל ב' נסתפק אם עשה דוחה ב' לאוין או לא וכ' דהפני יהושיע ביצה דף ת' כ' בפשיטות דעשה דחי תרי לאווין כמש"כ בנזיר דף מ"ח ע"ב מה לי חד לאו או ב' לאוין ואני ההדיוט עיינתי בנזיר שם דמסיק לר"ע איצטרך לאחיו לכ"ג ונזיר דהוספת לאוין הוא ור' ישמעאל אמר דל"צ קרא לכ"ג ונזיר כיון דבכל אחד דחי ה"ה לשניהם יחד וא"כ הדרן לכללא דהלכה כר"ע מחבירו וחד עשה לא דחי ב' לאוין והאריך שם בענין זה ועיין בכלל זה בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' קי"ד והאיר ה' עיני וראיתי בחידושי ר"ה דף י"ג ע"א בס' חמדה גנוזה מאא"ז הגאון קדוש עליון שר התורה רשכבה"ג מוהר"ר צבי הירש מייזילש זצ"ל אבד"ק זאלקווא שכ' בפשיטות דאין עשה דוחה תרי לאווין ועיין לזקיני בס' פנים יפות פ' בהעלותך ט' ז' ולפי"ז מיושב שפיר דלא מקשה בהא דמנחות ששה מן החדש דנימא עדל"ת משום דאיכא גם לאו דקצירה ואין עשה דוחה תרי לאווין אבל כאן דהיו ביריחו דאין מביאין עומר מבקעת יריחו וליכא איסור קצירה או כמש"כ זקיני המקנה דבשל נכרי ליכא איסור קצירה א"כ הוי רק חד לאו דחדש ומקשה שפיר נימא עשה דל"ת והבן: (ד) איברא דיש ליישב קושיות המפורשים הנ"ל באופן אחר דהנה איתא בש"ס זבחים דף קי"ח ע"א אמר מר ר"ש אומר וכו' מ"ט דר"ש דכתי' ויעשו בני ישראל את הפסח בגלגל פשיטא אלא הא קמ"ל דחובות כעין פסח הוא דקרב הא לאו כעין פסח לא קרב ואידך מיבעי ליה לכד"ר יוחנן דאר"י משום רבי בנאה ערל מקבל הזאה וברש"י בד"ה פשיטא דבעו למיעבד פסח עכ"ל וקשה לי על פירוש רש"י ממה דאיתא בתוס' קידושין דל"ז ע"ב ד"ה הואיל בהא דלא הקריבו אלא פסח זה בלבד כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וז"ל וא"ת ולמה לא הקריבו וי"ל דס"ל כתנא דהכא דאמר שכ"מ שנא' ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה ובפסח נאמר ביאה וא"ת א"כ היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארץ וי"ל שעשו ע"פ הדיבור וכו' עוד י"ל דס"ל כי האי תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ וכן משמע ביאה דכתיב גבי פסח וא"ת א"כ למה לא עשו כי אם פסח אחד וי"ל לפי שהיו רובם ערלים וכתיב כל ערל לא יאכל בו וכו' וא"ת למה לא מלו לפי שלא נשבה להם רוח צפונית כל מ' שנה שהיו במדבר וכו' עיי"ש וא"כ קשה לפי תירץ הראשון בתוס' דס"ל כתנא דבי ר' ישמעאל דביאה הוי לאחר ירושה וישיבה ופסח שעשו בימי יהושיע ע"פ הדיבור היה א"כ מה פריך בש"ס זבחים פשיטא ופירש"י דפשיטא דבעו למיעבד פסח הא לא הוי פשיטות דאדרבה פטורין היו מלמעבד פסח בימי יהושיע ורק עפ"י הדיבור היה ומצאתי שהעיר בזה בס' שובע שמחות בחידושיו לקידושין שם והניח בצ"ע ולענ"ד לתרץ דאית' ביבמות דף ע"א ע"ב אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים שנא' והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון וכו' ודילמא לא עבוד פסח כלל לא ס"ד דכתיב ויעשו את הפסח מתקיף לה מר זוטרא ודילמא פסח הבא בטומאה היה אמר ליה רב אשי תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה והקשו בתוס' שם ד"ה ודילמא פסח הבא בטומאה היה תימא א"כ קרא למה לי דבזבחים דייק ר' שמעון דאף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות הקבוע להן זמן מדכתי' ויעשו את הפסח בגלגל למה לי קרא אלא הא קמ"ל דחובה דהוי כעין פסח קריב דלאו כעין פסח לא קריב ורבנן ההוא מיבעי' לי' כדרבי יוחנן משום רבי בנאה דערל מקבל הזאה ואמר רבינו יצחק דעדיפא קמשני הכא דתניא בהדיא שעשו פסחים בטהרה עכ"ל וראיתי בס' אמרי בינה בחידושיו לקידושין שם שתי' על קושיות התוס' יבמות די"ל דהתם בזבחים ר"ש הוא דס"ל דחדש נוהג מיד בכניסתן לארץ כמבואר בקידושין דל"ח ע"א תניא ר' שמעון בן יוחי אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגת בין בארץ בין בחו"ל וכו' עיי"ש מכלל דלא ס"ל דביאה לאחר ירושה וישיבה א"כ שפיר מוכיח דינו דאל"כ מאי קמ"ל ותלמודן דקאמר דקמ"ל קרא דערל מקבל הזאה היינו גם אם ת"ל דביאה מיד משמע איכא למימר דקרא להכי אתי דערל מקבל הזאה אבל מר זוטרא דפריך ביבמות דילמא פסת הבא בטומאה הוי אזיל אליבא דמ"ד דביאה לאתר ירושה וישיבה משמע ופסח גלגל עפ"י הדיבור הוי וא"כ לא קשיא מאי קמ"ל דטובא קמ"ל דעשו פסח עד שלא ירשו וישבו עפ"י הדיבור עכת"ד ביתר ביאור א"כ מיושב שפיר הא דמקשה הגמ' פשיטא והיינו לר"ש דסובר ביאה בכל מקום שאתם יושבין א"כ ע"כ דסובר כתירץ השני בתוס' דהא דלא עשו פסח במדבר אף שנתחייבו משום דהיו ערלים דלא יוכל לומר משום דביאה לאחר ירושה וישיבה כיון דמצינו דחולק על התנא דבי ר' ישמעאל בזה אבל מר זוטרא ביבמות שם שהקשה ודילמא פסח הבא בטומאה היה אליבי' באמת לא קשה קושיות הש"ס זבחים פשיטא דהא יוכל לתרץ דטובא קמ"ל דהקריבו עפ"י הדיבור כקושיותי הנ"ל וממילא מתורץ קושיות התוס' יבמות כנ"ל והבן: (ה) והנה במה שכתבו בתוס' טעמא שהי' רובם ערלים וכו' ראיתי במקנה לזקיני הגה"ק ז"ל שהקשה הא מולים היה כל העם היוצאים ממצרים ולמה לא עשו פסח עד שגדלו בניהם שנולדו ונתרבו על יוצאי מצרים והרמב"ן והרא"ם ז"ל בפ' בהעלותך כתבו משום דמילת זכריו מעכבו מלאכול פסח וזה אינו במשמעות דברי התוס' דהכא שכ' דערל אסור לאכול בפסח ותו דאמרינן בהדי' ביבמות דף ע"א ע"א כשהוא אנוס שאינו יכול למול מפני הסכנה אינו מעכב וכן הקשו בתוס' יבמות דף ע"ב ע"א דליכא למימר שלא עשו הפסח מטעם מילת זכריו כיון דאנוסים הי' ודברי הרמב"ן והרא"ם תמוהים מאוד וכו' עיי"ש אכן ראיתי בס' אמרי בינה בחידושיו לקידושין בשמעתין שהסיב כונת התוס' כמש"כ הרמב"ן והרא"ם ז"ל משום קושיא הנ"ל דליכא למימר מפני שהם היו ערלים דהא מולים הי' כל העם היוצאים ממצרים אלא משום דמילת זכריו ועבדיו מעכבתו לבעלים מלאכול בפסח וכ"כ המהרי"ט וסברו התוס' בקידושין כאן דלא כמו שכ' ביבמות דף ע"ב ע"א הנ"ל דאין מילת זכריו מעכבתם במדבר משום דהיו אנוסים וס"ל כאן כיון דאין העיכוב בגופו של הבן רק שיראים למולו מקרי ראוי למול ומעכבתו לאביו שוב ראיתי שכתבו בתוספי הרא"ש ביבמות דף ע"ב וז"ל וי"ל שלא עשו אלא אחד כתקנו כלומר בשביל שהיו בניהם ערלים אע"ג דאינה מעכבת מ"מ לא היה ממש כתקנו ולפי"ז אפשר דדברי התוס' כאן בקידושין וביבמות עולין כאחד עכת"ד אכן אם אמנם דמתרץ דברי הרמב"ן והרא"ם ז"ל דשפיר מעכבתם ולא מיקרי אונס וכן ראיתי בס' שובע שמחות בקידושין שמתרץ שיטת הרמב"ן ז"ל דשפיר מעכבתו ולא מיקרי אונס. דדוקא באם חלה הילד שהסכנה בגוף הולד למולו ולאו בר אהולא הוא אז אינו מעכבתו מלעשות פסח משא"כ בולד בריא ואין עתה הסכנה לפנינו אלא מפני חשש סכנה שיוכל לבוא אחר המילה דלא נשיב רוח צפונית שפיר מעכבתו ומביא שם ראי' לסברא זאת גם האריך שם דיש לומר דלאו שפיר עבדו דהו"ל לבטוח בשם ה' דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמו דאין שופכין מים שלנו מפני תקופה עיי"ש דבריו כי נעמו אבל במה שמפרש דכונת התוס' כהרמב"ן והרא"ם ז"ל דמשום מילת זכריו אכתי יקשה דהא ניחא לר"י דס"ל מילת זכריו מעכב את הבעלים מלאכול בפסח אבל לר"א במכילתא שהביאו בתוס' יבמות דף ע' ע"ב ד"ה אי מה פסח דלגירסת' מהר"ם לובלין לר"א אין מילת זכריו מעכב מלאכול בפסח א"כ קשה לר"א למה לא עשו פסח במדבר. איברא דבס' אמרי בינה רמז לקושיא זו ומתרץ דלר"א ננקוט טעם הראשון בתוס' דביאה היינו לאחר ירושה וישיבה ופסח הראשון היה עפ"י הדיבור עיי"ש אבל לפענ"ד זה אינו דהא ר"א סובר חדש נוהג בחו"ל וסובר דמושב היינו בכל מקום שאתם יושבים משמע דחולק גם על התנא דבי' ר' ישמעאל דסובר ביאה לאחר ירושה וישיבה וא"כ לכאורה ליכא טעמא אליבא דר' אליעזר למה לא עשו פסחים במדבר דתרי תירוצים שבתוס' אינם אליבא דר"א כאשר כתבתי:

ו ועוד נ"ל ראי' דר' אליעזר לא יתרץ משום דביאה לאחר ירושה וישיבה ופסח ראשון הי' עפ"י הדיבור כאשר אבאר דהנה בתוס' פסחים דף. ס"ח ע"ב ד"ה ומה שחיטה איתא ותימא לר"י מכשירי פסח מנא ליה לרבי אליעזר דדחו שבת דהא גבי מילה מצריך תרי קראי וכי תימא דגמר מסוכה ולולב ומצה ושופר ועומר ושתי הלחם דמוכח החם (שבת דקל"ב) דדחו מכשיריהם שבת הא איכא למיפרך דמה להנך שכן בשעת דחייתו מיד יכול לקיים מצוותן אבל פסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' עיי"ש אכן י"ל דהא בתוס' פסחים דף ס"ו ע"א הקשו נילף מתמיד ומילה או משתי הלחם מבינייהו דדחי שבת והניחו בקושיא לכן י"ל דחדא מתורצת בחברתה דהנה הרא"ם ז"ל בפ' בהעלותך (ט' א') כ' בהא דכ' רש"י מהספרי למה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל וכו', וז"ל אבל במכילתא פ' בא בפסוק והיה כי תבואו אל הארץ וכו' תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ שלא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד בלבד שעשו בשנה השניה על פי הדיבור והביא גם רש"י ז"ל בפירושו שם ומשמע שאין זה מחמת עצלותן אלא מחמת שלא נתחייבו בו אלא אחר ביאתן לארץ ואף זה לא נעשה אלא עפ"י הדיבור ושמא י"ל שהברייתות הללו חולקות זו על זו שהברייתא של הספרי סוברת שנתחייבו ישראל במצוה זו אפי' במדבר וקרא דוהיה כי תבואו אל הארץ מפרשים כהאי תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין הוא לומר עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וה"נ עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ומה שלא עשו פסח במדבר אלא בשנה השנית בלבד אינו אלא מחמת עצלות אע"פ שהי' רובן ערלים וכו' וא"כ לא הי' חוטאין במה שלא עשו פסח במדבר שהרי ערל אסור באכילתו מ"מ כיון שעינותיהם הם שגרמו שלא נשבה להם רוח צפונית וכו' היינו גנותן והברייתא של המכילתא סוברת כאידך תנא דבי' ר' ישמעאל הואיל ונאמרה ביאה בתורה סתם וכו' אף כל לאחר ירושה וישיבה ומה שהקריבו פסח במדבר בשנה השנית היינו עפ"י הדיבור וכו' עיי"ש והנה כ' בס' אור חדש פסחים דף ג' ע"ב ליישב קושית העולם בהא דפסחים דס"ו דנתעלמה לבני בתירה אם פסח דוחה שבת ותיפוק ליה דפסח דוחה שבת דהא פסח מדבר היה חל ע"פ בשבת לפי מה דאיתא בשבת דף פ"ו עשר עטרות נטלו בו ביום וקחשיב ראשון למעשה בראשית הרי חל ר"ח ניסן ביום א' וערב פסח בשבת וחזינין דעשו פסח ומה היו בני בתירה מסופקים ותירץ דב"ב ס"ל מושב לאחר ירושה וישיבה משמע ובני חו"ל פטורים מפסח וע"כ תירצו כתירץ קמא שבתוס' קידושין דפסח מדבר שעשו היה עפ"י הדיבור א"כ אין למילף כלל מפסח מדבר די"ל עפ"י הדיבור שאני כדמשני הש"ס ריש חולין עיי"ש באריכות א"כ זאת דוקא לדעת המכילתא דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור אבל לדעת הספרי שפיר יש למילף מפסח מדבר דדוחה שבת כקושית העולם הנ"ל וממילא מיושב הכל דלכך לא יליף מתמיד ומילה מבינייהו לענין דחיית שבת דאיכא למיפרך מה להנך דבשעת דחיית השבת נעשי' מצותו משא"כ פסח דעיקר מצותו באכילתו בלילה כמש"כ בתוס' פסחים דף ס"ח הנ"ל וגם הש"ס דלעיל ס"ל כתנא דמכילתא דבשנה שניה עפ"י הדיבור היה ולהכי לא ידעו בני בתירה אם דוחה שבת עד שהיה הלל מייתי קרא דדחי אבל ר' אליעזר ס"ל כהספרי דלאו עפ"י הדיבור היה וכאשר באמת סובר ר"א מושב בכל מקום שאתם יושבין. וכן משמע גם אליבא דר"ע דסובר בקידושין מושב בכל מקום שאתם יושבים ולכן גם הספרי דהוא מדברי ר"ש אליבא דר"ע כדאיתא בסנהדרין דף פ"ו סובר דלא היה עפ"י הדיבור רק בתורת חיוב ועיין לזקיני המקנה מה שכ' דר' ישמעאל ור"ע לשיטתייהו בהא דחולין דט"ז אי הותר להם בשר תאוה דפח"ח והבן וס"ל לר"א דמועדו משמעות הוא (דאי ג"ש הוא לא מיותר דג"ש איצטרך לטומאה בתמיד דניליף מפסח ואי משום למ"ל קרא עולת שבת בשבתו על עולת התמיד דזה אינו מיותר דהכי כתי' בכל המוספין ודו"ק) וכיון דס"ל דמועדו משמעות הוא ואידך במועדו כתי' אטומאה א"כ קשה למ"ל במועדו אדחיית שבת כיון דס"ל דבגנות ישראל הכתוב מדבר וא"כ קשה קושיות העולם אע"כ דודאי מילת במועדו לענין דחיית שבת לאו לענין שחיטת פסח איצטרך רק אמכשירין והוי כתרי קראי כמו גבי מילה ומיושב קושיות העולם לכל הדיעות ומיושב שני קושיות התוס' בפסחים הנ"ל אתר כותבי מצאתי רמז וקצת מדברי אלה בס' זכרון יעקב פ' בהעלותך ועיין במלבי"ם במכילתא בא י"ב למ"ד:

ז היוצא מדברינו דר' אליעזר לא יוכל לתרץ כתי' הראשון בתוס' דביאה לאחר ירושה וישיבה ופסח אחד היה עפ"י הדיבור במדבר וגם תירץ השני ליתא לר"א כיון דסובר דמילת זכריו אין מעכבתו מלאכול בפסח. ולכן נלענ"ד דמוכרחין אנו לומר בכונת התוס' שכ' משום דרובן ערלים לא משום מילת זכריו דמעכבת רק משום דהם בעצמם היו ערלים ואי משום קושיות זקיני המקנה דמולים הי' כל העם היוצאים ממצרים ע"ז מוכרחין אנו כשני פירושים שכ' זקיני במקנה שם בכונת התוס' או משום דיוצאי מצרים הי' פטורים כיון דהחיוב עשה מצוה זו שבשבילה תכנוס לארץ וכיון שנגזור על יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ כבר הי' פטורים מפסח ובניהם שהי' ראוים לכנוס לארץ לא עשו פסח משום שהי' רובם ערלים או משום דגם יוצאי מצרים היו ערלים כיון דהיה רק מילה בלא פריעה והמל ולא פרע כאלו לא מל:

ח ולדברינו הנ"ל מיושב לי מה שהקשה זקיני במקנה לטעם דאמר ביבמות דף ע"ב ע"א דלא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני כבוד א"כ מה גנותן של ישראל. וגם מה שהקשה א"כ למה עשו פסח ראשון [היינו דבשלמא לתירץ ראשון בתוס' שתי' דהי' עפ"י הדיבור אבל לתי' שני דהיו ערלים א"כ מיושב רק על הא דעשו פסח בימי יהושיע דאז כבר מלו א"ע אבל בשנה שניה למה עשו פסח] ומביא בשם הגאון בפני יהושיע שמתרץ דבשנה שניה מלו בניהם שעדיין לא הי' נזופים אך זה אינו לפי הטעם השני שאמרו ביבמות שם שלא נשבה רוח צפונית כי היכא דלא נבדור ענני כבוד א"כ זה הטעם שייך אפילו קודם חטא מרגלים עיי"ש אכן להנ"ל ניחא כיון דהספרי הוא אליבא דר"ע ומבואר בש"ס סוכה דף י"א דר"ע סובר סוכות ממש עשו להם א"כ לשיטתו ע"כ הטעם דלא נשבה רוח צפונית משום דנזופין הי' א"כ בשנה שניה קודם חטא מרגלים אכתי מלו בניהם ועצמן דנשבה רוח צפונית עוד [ויש להאריך בזה בגירסת הת"כ דר"ע סובר ענני כבוד היה וגם יש לדבר בזה בשיטת ר"א בסוכה שם ועיין גירסת הרוקח הובא בקיצור ש"ע סי' קל"ה בישוב שיטת הטור שמביא הא דענני כבוד ועיין בס' עדות ביהוסף דרוש ה' ודרוש א'] ועיין בס' אור חדש פסחים ד"ג ע"ב לענין קושית הגאון בעל שאגת אריה על תי' התוס' שמי שאין לו קרקע פטור מלעשות את הפסח א"כ קשה איך עשו פסח במדבר הלא לא היה להם קרקע וא"ל דא"י מוחזקת היא אכתי קשה למ"ד בסוכה דכ"ה ע"ב דהטמאים הי' מישאל ואלצפן הלא המה פטורין מפסח לגמרי כיון דהי' לוים ולא נטלו חלק בארץ ולמה עשו פ"ש ולכאורה עלה בדעתי דהאי תנא דס"ל מו"א היו ס"ל דפסח מדבר נעשה עפ"י הדיבור כתי' התוס' בקידושין וכו' אבל ז"א דהא ר"ע הוא דאמר מישאל ואלצפן הי' ואיהו גופיה ס"ל מושבות בכ"מ שאתם יושבין משמע וכו' עיי"ש. ולדברינו הנ"ל ניחא די"ל דר"ע סובר באמת דמי שאין לו קרקע חייב בפסח רק ר' יהודה בן בתירה לא עלה לרגל משום שלא היה לו קרקע היינו לפי שכתבתי לעיל דבני בתירה דנתעלמה להם אי פסח דוחה שבת היינו משום דסברו כמכילתא דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור א"כ אין ראי' מהא דלא היה להם קרקע כיון דעפ"י הדיבור היתה כנ"ל ועיין בפנים יפות ריש נצבים לזקיני הגה"ק ז"ל:

ט איברא דיש ליישב קושיות התוס' פסחים דף ס"ח הנ"ל דמנ"ל לר"א דמכשירין דוחה שבת עפ"י הקושית העולם שהבאתי דנילף דדוחה פסח שבת מהא דעשו פסח במדבר בע"פ שחל בשבת. אכן י"ל עפמש"כ לעיל דר"ע ור' ישמעאל פליגי אי עשה דוחה תרי לאווין בהא דש"ס נזיר דף מ"ח ע"ב א"כ יש לעיין אם חל ע"פ בשבת והציבור טמאין אי עושין פסח בטומאה דאע"ג דילפינין מקרא דפסח דוחה שבת וטומאה דילמא דוקא כל תד באפי' נפשי' אבל אם איכא תרי לאוין בהדי הדדי לא דחו וכבר נס נסתפק בזה בס' זכרון יעקב שם וזה תלי' בש"ס נזיר הנ"ל דלר"ע דבעי' קרא יתירא לכה"ג והוא נזיר א"כ בעינין גם בפסח קרא יתירא לשבת וטומאה אבל לר' ישמעאל דסובר מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין א"כ גם בפסח דחה שבת וטומאה כמו אם אירעו כל חד באפי נפשיה וממילא מיושב קושית העולם די"ל דדעת תנא דספרי כר"ע א"כ לא קשיא דליכתוב חד במועדו אטומאה ודחיית שבת נילף מפסח מדבר דהקריבו בע"פ שחל בשבת דהא י"ל דאיצטרך הקרא במועדו דדוחה אם אירע טומאה ושבת בהדי הדדי אבל התנא דמכילתא דסובר דפסח מדבר היה עפ"י הדיבור וא"כ שוב לא קשה קושיות העולם דנילף מפסח מדבר דהא י"ל דשאני התם דעפ"י הדיבור היה כנ"ל א"כ ממילא דבעינן במועדו לענין שבת ואי לענין שבת וטומאה בהדי הדדי זה אינו דהא המכילתא הוא ר' ישמעאל והוא לשיטתו קאמר בנזיר שם דמה לי חד לאו ומה לי תרי לאוין וכיון דילפינן מבמועדו לדחות שבת ממילא ידעינין גם לשבת וטומאה ולפי"ז מיושב קושית התוס' לר' אליעזר למכשירי פסח, דהא דר"א ס"ל כהספרי וסובר דמושב בכל מקום שאתם יושבין ובמדבר נתחייבו בפסח ושפיר יש ללמוד דפסח דוחה שבת מפסח מדבר דהי' בע"פ שחל בשבת ובכללא דתרי לאוין סובר כר' ישמעאל בש"ס נזיר דלא צריך קרא מיוחד לתרי לאוין א"כ לא צריך קרא דמועדו לשבת וטומאה בהדי הדדי וממילא קרא דבמועדו קאי למכשירין דדחי שבת והבן:

י היוצא לנו מזה דר"א ס"ל דעשה דותה תרי לאוי כר' ישמעאל בש"ס נזיר א"כ מיושב שפיר דלא מקשה הירושלמי בהא דששה מן החדש נימא עדל"ת דהא יש לתרץ דאין עשה דותה תרי לאוין ובחדש איכא גם לאו דקצירה אבל כאן בשמעתיי דקאי על ר"א דסובר מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע וקאמר בשלמא למ"ד וכו' היינו דכתי' ויאכלו מעבור הארץ וכו' מעיקרא לא אכול וכו' והיינו לר"א שפיר מקשה הירושלמי למה לא אכלו מצה הא עדל"ת ואי משום דאיכא גם לאו דקצירה הא ר"א סובר דעשה דוחה תרי לאוין כנ"ל ועיין בס' שובע שמחות מה שכ' בישוב קושית המקנה עיי"ש והבן:

יא ולפי"ז מיושב לי מה שהקשה בשו"ת הרי בשמים סי' ע"ב בהא דמנחות דף ס"ו ע"א כתוב אחד אומר ששת ימים וכו' הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה מן החדש וקשה מהא דקידושין דל"ת ע"א ויאכלו מעבור הארץ וכו' אקרוב עומר והדר אכול וכ' בתוס' בשם הירושלמי דמקשה ליתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור א"נ גזירה כזית ראשון אטו כזית שני והנה בפסחים דכ"ח דריש ר"ש שבעת ימים תאכל עליו מצות בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ וכ' הפ"י דלר"ש בכל שבעת ימים אכילת מצה מצוה ולפי"ז ששה מן החדש ע"כ לר"ש דס"ל דמצות מצה בכל ז' דלדידי' ליכא למידרש כדדריש בסוף ע"פ מה שביעי רשות אף ששה רשות א"כ קשה אמאי אינו יכול לאוכלה שבעה מן החדש נימא עדל"ת ול"ש לשנויי גזירה כזית ראשון אטו כזית שני דהא אקרא קיימינן ואי דנימא משום דאין עשה דלפני הדיבור דותה וכו' ז"א דהא לר"ש דס"ל דבכל שבעת ימים מצוה ולאו רשות א"כ הלא נשנה העשה לאחר הדיבור בפ' משפטים ובפ' אמור וא"כ הוי עשה שלאחר הדיבור עיי"ש אכן לכל הדרכים הנזכרים הן עפ"י תירוצו של אא"ז הגה"ק איש אלקים מ' צבי הירש הלוי איש הורוויץ אבד"ק טשארטקוב זצ"ל הן עפ"י תירוציי מיושב שפיר והבן: ובחידושיי תירצתי עוד קושית המפורשים שהביא זקיני הגה"ק ז"ל דלא הקשה ממנחות עפ"י מש"כ בס' אור חדש דף ס"ב ע"א מדפי הספר דיש בקצירה עשה דראשית קצירכם עיי"ש לענין עשה ול"ת והבן ואכ"מ להאריך עוד: (יב) ולאשר רב עונג הוא לי להשתעשע עמך בד"ת אתן לפניך מה שאמרתי עוד בסוגיא זו בקידושין דף ל"ו ע"ב מתניתין כל מצוה וכו' חוץ מן הערלה וכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש ומסיק בגמ' דר"א לחומרא דס"ל מושב בכל מקום שאתם יושבים ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ותוס', וכל הפוסקים כר"א דחדש נוהג מה"ת בחו"ל דסתם מתניתין פ"ג דערלה כר"א דחדש אסור בכ"מ מה"ת והכלאים מדברי סופרים וכן פסק הש"ע ביו"ד סי' רצ"ג זולת רבינו ברוך פסק דחדש בחו"ל דרבנן כת"ק דר"א, והנה בת ס' שם כ' בד"ה כל וז"ל בירושלמי פריך אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינו בעיסת נכרים ולא מיירי מתניתין אלא בדברים הנוהגים בישראל ובנכרי וכ' התוס' שם בסוה"ד וז"ל ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל עכו"ם דפריך עלה דמתניתין דקתני אף החדש אמאי לא תני תלה ומשני לפי שאינה בשל נכרים משמע דחדש דקתני במתניתין נוהג בשל נכרים והב"ח ביו"ד סי' רצ"ג שבח עצמו שבדבר זה נצח כל הגאונים ושאל גם להגאון מהר"ל מפראג וז"ל דאין ראיית התוס' ראי' דהירושלמי לאו אדברי ר' אליעזר פריך דקאמר אף החדש אלא אתנא קמא דקאמר חוץ מן הערלה והכלאים פריך אמאי לא תני חלה וע"ז משני שאינה בעיסת עכו"ם משא"כ ערלה וכלאים אכן חדש גם לר' אליעזר אינו נוהג בשל עכו"ם והא דלא אמר אף החלה משום דבחלה לא פליג את"ק דת"ק נמי מודה דנוהג בחו"ל אלא בחדש ס"ל לת"ק דאינו נוהג בחו"ל אפילו בשל ישראל ע"ז קאמר ר' אליעזר אף החדש עכ"ל זקיני מאורן של ישראל רבינו הב"ח ז"ל:

יג אכן בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"א תמה על הב"ח וכ' דנעלם ממני הירושלמי סוף פ"ג דערלה מתניתין החדש אסור מה"ת בכ"מ וערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים, גמרא מתניתא דר"א דתנינא תמן כל מצוה שאינה תלוי' בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל וכל מצוה שהוא תלוי' בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש מה טעמא דר' אליעזר בכל מושבותיכם בכל מקום בין בארץ ובין בחו"ל מה מקיימין רבנן טעמא דר' אליעזר בכל מושבותיכם בחדש שא יצא בתוך ר' יונה בעי קומי ר' יוסי ולמה לא תנינא אף החלה עמהן א"ל לא אתינן מתניתן אלא דבר שהוא נוהג בעכו"ם וישראל וחלה אינה נוהגת אלא בישראל דתי' ראשית עריסותיכם ולא של גוים עכ"ל הירושלמי והנה כאן בירושלמי לא נזכר ממתני' דברי הס"ק כ"א דר"א לבד ולא שייך תירץ של הב"ח הנ"ל ובעי דר"י קומי דר"י ודאי בחדא מחתא כמו הירושלמי דקידושין ע"כ ול"נ דלא קשה מידי קושית הגאון כנ"י ודברי זקיני הב"ח כנים דהא בירושלמי מסיים מתני' חוץ מן הערלה וכלאים וע"ז מביא מתניתן דקידושין הנ"ל ועל מתני' דערלה וקידושין על שניהם בעי ר' יוסי למה לא תני חלה עמהן, אכן בחדש ל"ש להקשות דלמה לא תני ר"א חלה ג"כ ר"א לא תני רק חדש דס"ל דאסור מה"ת משא"כ חלה דאינה אסורה אלא מדרבנן בחו"ל ולא שייך להקשות דלתני אף החלה רק על ערלה וכלאים דהוא מדברי סופרים וחלה בחו"ל ג"כ רק מדרבנן וכינתי בזה לדברי הס' שער יהודה בחידושיו לקידושין שם:

יד והנה בחידושי עה"ת אמרתי במדרש רבה אמור פכ"ח כי תבואו אל הארץ וכו' והבאתם את עומר וכו' כי בזכותו הוריש הקב"ה את הארץ לאברהם וכו' ואתה את בריתי תשמור ואיזהו מצות העומר עיין במפורשים ובס' כתב סופר פ' אמור דקפ"ג שהקשו דמנ"ל דקאי ואתה את בריתי תשמור על מצות העומר עיי"ש ובס' בני יששכר לחודש ניסן מאמר י"ב ולענ"ד בהקדם קושית זקיני רבן של ישראל הב"ח ביו"ד סי' רצ"ג בש"ס ר"ה דף י"ג ע"א עומר שהקריבו ישראל וכו' מעיקרא אמאי לא אכלו והקשה דלמה להגמ' להקשות מהא דמעיקרא לא אכלו ולא הקשה סתם דאיך אכלו להבא ומזה הוכיח דאין נוהג בשל עכו"ם ועיי"ש בטו"ז ובש"ך שתירצו קושית הב"ח ועיין מש"כ זקני הגאון הקדוש רשכבה"ג מ' משה צבי הירש מייזילש זי"ע אבד"ק זאלקווא בספרו חמדה גנוזה בתוס' ר"ה דף י"ג וש"ב בצל"ח החדש שם ובדרוש וחידוש רע"א מערכה ט' לר"ה שם אשר ת"ל כוונתי לקצת דברי קדשו ואכ"מ להאריך, והנה בשו"ת נודע ביהודה מהד"ק תחו"מ סי' ט"ז מביא שהקשה לו הגאון בעל או"ת מש"ס קידושין דל"ת ע"א אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול וכו' לא הוי צריכי דכתיב וכו' והי' מסתפקין במן שבכליהם עד ט"ז בניסן על ש"ס ר"ה דף י"ג עומר שהקריבו ישראל וכו' מעיקרא לא אכלו דאקריבו עומר וכו' דקשה הא כאן אמר הגמ' דמש"ה לא אכלו מעיקרא משום דלא הוי צריכי וא"כ מנ"ל דאקריבו עומר וכ' שם הגאון בנוב"י דהשואל טעה טעות גדול ואין כאן שום קושיא ות"ד דהכא דייק הש"ס מדלא אכלו מעיקרא והתם דייק הש"ס מהא דאכלו ממחרת הפסח דת"ל דאסור לאכול משום חדש דהתם ס"ל להש"ס בפשיטות כמ"ד מושב בכ"מ שאתם יושבים משמע ומה שאמר הש"ס שם מעיקרא לא אכלו סירכא דלישנא דפשטא דקרא נקט שאותו יום אכלו מעיקרא לא אכלו אבל עיקר ההלכ' שהקריבו עומר מדאכלו אותו יום עכת"ד, אבל לענ"ד במחכ"ת לא ידעתי איך משווה שם להגאון או"ת טועה דודאי כל עיקר הקושיא של האו"ת הוא ממה דבש"ס ר"ה שם אמר מעיקרא לא אכיל וס"ל להאו"ח דמזה הוא דדייק הש"ס דאל"כ הוא שפת יתר לגמרי ואין לומר ע"ז שסרכא דלישנא הוא ובלי ספק דאשתמיט באותו שעה מהגאון נוב"י דברי זקיני הב"ח יו"ד סי' רצ"ג הנ"ל ודברי זקיני הגאון רבן של ישראל התוס' יו"ט בתשובת גאוני בתראי סי', א' ודברי הטו"ז והש"ך ביו"ד שם שכולם כאחד הקשו ל"ל להש"ס לדייק ממעיקרא לא אכיל ולא מגוף הקרא מדאכלו וע"ש בדברי קדשם שתירצו בזה ולכל הפירושים דשם נופל קושית האו"ת הנ"ל מנ"ל לדייק הא י"ל דלא הוי צריכי כדאמר הש"ס הכא, וצ"ע גדול בזה על הגאון נוב"י ומש"כ שכן כ' להדיא בתוס' דר"ה בד"ה מהיכן הקריבו וכו' המעיין באמת יראה דלא זו שלא כתבו כן בהדיא אלא מה גם דליכא שום הוכחה מתוס' שם דהרי גם למאי דס"ל דהקושיא הוא מכח מ"ש מעיקרא ממחרת הפסח שפיר הקשה התוס' דמנ"ל דהשינוי הוא מכח הקרבת העומר דלמא השינוי תלי' מכת האיר המזרח יעיי"ש ומצאתי דאתי לידי שכבר תמה על הנוב"י בס' תולדות אברהם קידושין שם וכוונתי ת"ל לדבריו לכן העתקתי כלשונו ועיי"ש שהאריך ליישב קושיות האו"ח והנה לענ"ד לתרץ קושיות הב"ח הנ"ל דהגמ' מוכרח להקשות מהא דמעיקרא אמאי לא אכלו עפ"י מה שהקשה בטורי אבן בר"ה שם דלמה לא הותר להם לאכול חדש הא במלחמה הותר אפי' כתלי דחזירי ועיין חולין די"ז ותי' דש"ס כאן קאי למ"ד שלל דידהו לא הותר להם וכאן הוי שלל דידהו כי ארץ ישראל מוחזקת להם מאבותיהם עיי"ש (ובחידושי למס' חולין שם הארכתי בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל וכוונתי למש"כ בזה בס' שער יהודה לחולין שם ועיין בשו"ת מהר"י אשכנזי חיו"ד סי' י"א בישוב הרמב"ם ובדברי דודי זקיני הגאון המובהק מופת דורו בעל כסא דהרסנא בשו"ת בשמים ראש סי' רפ"ה לענין ש"ס בכורות ד"ו בעשרת חריצי החלב לענין כתלי דחזירי במלחמה ועיין בסו"ס יערות דבש ובס' אור חדש פסחים דף מ"ד ע"ב ועיין בענין זה ובהא דא"י מוחזקת מאבותיהם בס' זכרון יצחק פ' מטות ובס' שבט שמעון בסוגיא דבשר תאוה ובשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ה ובזכרון יצחק פ' יתרו ובפ' שלח ובאור חדש פסחים ד"ג ובמנחת חינוך מצוה תקכ"ז ובס' עט סופר כלל כ"א ובס' חידושי הרד"ד פסחים דמ"ה ע"ב מדפי הס' ובשו"ת דבר משה תנינא סי' ט"ו שוב ראיתי בדרוש הרה"ג מזאקראטשין ז"ל בראש הגש"פ מש"ב הג' מליסא שמביא בשם שו"ת הרי"ם בענין חדש מצד כתלי דחזיני) וא"כ ניחא דלכך לא דייק הגמ' מהא דהתר להם לאכול חדש להבא דהא י"ל מטעם דהותר במלחמה אפי' כתלי דחזירי אוי' בשלל דידהו, לכך מקשה מהא דא"ר מעיקרא אמאי לא אכלו אלא ודאי דשלל דידהו לא הותר להם ומהיכן הקריבו, היוצא מזה דע"י שא"י הי' מוחזקת להם מאבותיכם הי' שלל דידהו והי' מוכרחים להקריב ועומר א"כ דברי המדרש מבואר דע"י שיתן הארץ לאברהם זאת הי' למען ואתה את בריתי תשמור זה העומר כנ"ל ועיין מה שנדפס בשמי בס' המאסף שנה שניה סי' קנ"ח והבן:

טו ולענ"ד להביא ראי' לשיטת זקיני הב"ח ז"ל דהנה זקיני במקנה בשמעתין בתוס' ד"ה כל המצות וכו' כ' וז"ל בירושלמי פריך אמאי לא תני חלה וכו' לפי שאינה בעיסת נכרים נראה דסוגיא דידן לית לי' הך סברא דאל"כ מאי מקשה והרי תפילין ופ"ח דכתי' בהן ביאה דע"כ הקושיא דהוי לי' למיתנייהו במתני' כמ"ש תוס' והרי אינו בנכרים דכשנולד בשל נכרים אין בו קדושה וצ"ל דלא חש סוגיא דידן לקושי' הירושלמי משום דס"ל דחלה אינה חובת קרקע כמו לקט שכחה ופיאה וכו' שהחוב הוא מוטל על בעל הקרקע אבל בחלה דאין החיוב עליו אלא בשעת גילגול הו"ל כחובת הגוף, וכי בשביל שהחיוב הוא בתבואה הגדילה על הקרקע יחשב תיבת קרקע וכו' עיי"ש ובאמת כסברת זקיני המקנה דתלה חשב כחובת הגוף כ' גם בתוס' ד"ה כל בטעמא דגזרו על החלה בכל מקום טפי מתרומה ומעשר לפי שהחלה דומה יותר לחובת הגוף עיי"ש ואשר משום זה הקשה העצמות יוסף דא"כ מאי הוקשה לירושלמי מחלה לישני דחלה הוי כחובת הגוף עיי"ש מה שתירץ, אבל כל זה לירושלמי אבל ש"ס דילן סובר באמת דלכך לא תנא חלה משום דהוי כחובת הגוף וכעין קושיות זקיני המקנה ראיתי שהקשה בס' עצמות יוסף בהא דמקשה הגמ' והרי תפילין ופ"ת וז"ל ויל"ד נימא דה"ק כל מצוה התלויה בארץ שחייבים בה גוים וישראלים אינו נוהג אלא בארץ ולהכי תפילין ופ"ח אע"ג דכתי' בהו ביאה נוהג גם בחו"ל שאינו בגוים דהא בכה"ג תירצו בירושלמי אקושיא דחלה עיי"ש מה שתירץ אכן לפי דברי זקיני המקנה דש"ס דילן חולק על הירושלמי יש ראי' לשיטת הב"ח ז"ל דמדמקשה הגמ' והרי תפילין ופ"ת דליתנייהו במתניתין אף דאינם בעכו"ם ע"כ גם חדש דאיתני במשנה אינו בעכו"ם כנ"ל, אכן יש לדחות דאין ראי' די"ל דקושי' הגמ' והרי תפילין דבח"ח נוהג ופ"ת קאי על הת"ק וכמו שדחה הב"ח ז"ל ראיות התוס' כנ"ל:

טז הן אמת דבלא זה לכאורה אין ראי' להב"ח דהנה בס' עצמות יוסף הקשה על קושית הגמ' והרי תפילין ופ"ח וז"ל אע"ג דלעיל בסוגיא דמ"ע אסיקנא דאין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנא' בו חוץ וכו' ומצינן למימר הכא תנא ושייר וכו' עיי"ש ולענ"ד לתרץ דהנה בתוס' ד"ה הרי תפילין פירשו דפריך שפיר דהוה ליה למיתניה במתני' חוץ מתפילין ופ"ח אכן ראיתי להגאון פ"י ז"ל שכ' לפרש דמקשה הכא בפשיטות מתפילין דודאי נוהג מן התורה בין בארץ בין בחו"ל מדאיתקש תפילין לת"ת כדאיתא לעיל לענין מעשהז"ג וקי"ל אין היקש למחצה וכיון דפשיטא לן בין בארץ ובין בחו"ל דלא כתי' בה ביאה וכתיב נמי כי היא חייך ואורך ימיך א"כ פשיטא דתפילין נמי נוהג בח"ל ומקשה שפיר וכן לענין פ"ח לא ידענא למה הוצרכו התוס' לכך דאיירי מדרבנן דהא ודאי נוהג מדאורייתא דהא קדשו בכורות במדבר ותנינן נמי במשנה פ"ק דבכורות וכו' ור' יוחנן אמר התם להדיא דקדשו בכורים במדבר ושוב לא פסקו ומייתי מקרא דכתיב לי יהי' בהווייתן יהי' ומקשינין והכתיב והיה כי יביאך והעברת ומשנינן כדתנא דבי ר' ישמעאל עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ וא"כ היינו ממש כסוגיא דמקשה הכא דע"כ ביאה דכתיב בפטרי חמורי' נוהג אף בחו"ל א"כ כל היכא דכתיב ביאה נמי איכא למידרש כדתנא דבי ר' ישמעאל וכו' והשתא דאתינן להכי מה"ט גופי' מקשה נמי שפיר מתפילין דהא הך ביאה דכתיב בתפילין היינו בפ' דוהיה כי יביאך וקאי נמי אפטרי חמורים דכתיב ברישא דקרא מקמי תפילין וכיון דע"כ דרשינן להאי קרא לכדתנא דבי ר' ישמעאל משום פטר חמור א"כ ממילא דה"ה לתפילין וכו' ובחידושי הריטב"א ז"ל מצאתי שכ' בשם התוס' דמייתי מירושלמי דתפילין ות"ת נוהג אף בחו"ל דכתיב ואבדתם מהרה מעל הארץ וכתי' בתריה וקשרתם ולמדתם וילפינין פטר חמור מתפילין דבהדי הדדי כתיבי ואקשו עכ"ל עיי"ש וראיתי לזקיני במקנה שכ' והנה בס' פ"י כ' דהקושי' הוא כיון דביאה דכתיב גבי תפילין ופ"ח היינו שתעשה מצוה זו שבשבילה תכניסו לארץ א"כ כל היכא דכתיב ביאה איכא למדרש כדתני דבי ר' ישמעאל ולא נהיר' לפרש כן וכו' אלא דהקושי' כמו שכתבו תוס' כיון דתפילין ופ"ח נוהג בכ"מ ה"ל למתני במתני' חוץ מתפילין ופ"ח וכו' עיי"ש א"כ אם נפרש כפי' הפ"י דאין הכונה בקושית הגמ' והרי תפילין דליתניה במתני' רק לסתור הס"ד דגמ' דתלוי' בארץ היינו דכתי' ביאה מהא דתפילין ופ"ח דכתי' ביאה ואפ"ה הפי' עשה מצוה זו שבשבילה תכנוס לארץ א"כ מיושב קושיות העצמות יוסף דתני ושייר דהא אין הכונה שיחשבו במשנתנו גם תפילין ופ"ח רק ללמוד מתפילין ופ"ח ההיא כללא דתנא דבי ר' ישמעאל כנ"ל, וכן ישבתי מה שהקשה זקיני במקנה למה נקט הש"ס תפילין ברישא והדר ופ"ח אף דבפרשה כתי' פ"ח ברישא אכן למש"כ הפ"י בשם הריטב"א ז"ל דילפינין פ"ח מתפילין ולכן נקט תפילין ברישא דהיא העיקר וממילא מיושב דאין ראי' לשיטת הב"ח מקושיות המקנה דלתרץ הגמ' דלכך לא אמרו במשנתינו חוץ מתפילין ופ"ח משום דאינו בעכו"ם אף דגם חדש הוא בעכו"ם והמשנה חשב רק מה דאיכא גם בעכו"ם כשיטת הירושלמי וגם ש"ס דילן מודה לזה אפ"ה מקשה שפיר והרי תפילין ופ"ח דמכאן נלמוד דאין הכוונה במקום דכתיב ביאה היינו תלוי' בארץ רק כתנא דבי ר' ישמעאל ואין הכונה כלל שיכתב תפילין ופ"ח במשנה כנ"ל ועיין בס' כתנות אור ואו"ח עה"ת פ' שלח: דברי מח"ו אוה"נ:

תוכן העניינים

שות בית יחזקאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה