שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן נז
שפעת חיים ברכה ושלום לכבוד ידידי הרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה חו"ש חו"ב כש"ת מו"ה ישעי' מאנהיים ני' בק"ק דערעטשקא יע"א: הנה מכתבו הגיע לפה בשעה שלא הייתי בביתי וכו' ולא יכולתי להשיבו עד היום בענין השאלה אשר כ' מעכת"ה וז"ל הנה יש פה נשים שהולכות לטבול בנהר הנקרא קאלא בנהר הקטן הזה אין לה מקור לעצמה רק ענף היוצא מנהר הגדול הנקרא קראסנא ובנהר הזה מתערבים מי גשמים והפשרת שלגים הבאים מהרים הרמים ועל ידם נתהו' הנהר הזה וקטן בעצמותה רק בשנה שנתרבה הגשמים נתגדל הנהר הזה ועלה על כל גדותיו. והנה בודאי אסור לטבול בנהר הזה בפרט במקום שיש מקוה כשירה כאשר גם אנכי דרשתי ברבים פ' שלח הע"ל ואסרתי לטבול בנהרות דפה מכמה טעמים אבל לאסור בדיעבד חס להזכיר להוציא לעז ח"ו על הני נשי דטבלי כבר דהא לפי הנראה מדברי מעלתו שהנהר קאלא אינו מכזב מימיו רק שהוא ענף מהנהר הגדול שנקרא קראסנא כנ"ל וא"כ כה"ג מבואר ביו"ד סי' ר"א בסעי' ב' ברמ"א שיש מתירין לטבול בנהרות כל השנה אף בשעת הגשמים והפשרת שלגים ורבו הנוטפים על הזוחלים משום דעיקר גידל הנהר ממקו' מקורו והנהו מתירין המה הטור בשם ר"ת וב"י בשם רש"י וסה"ת וסמ"ג. וזהו הנהר קאלא הוא ג"כ עיקר מקורו מהנהר הגדול הנקרא קראסנא ואעפ"י שאינו אלא ענף מה הוי מ"מ עיקר ומקורו נובע משם וזהו מוכח מדברי הרמ"א שכ' שם וז"ל מיהו יש לזהור מלטבול בנהר המתהו' לגמרי ע"י גשמים וכשאין גשמים פוסקים לגמרי אעפ"י ששאר נהרות שופכים לתוכו בשעת הגשמים ומתהי' על ידן מ"מ הואיל ופוסק לגמרי בשעה שאין גשם אסור לטבול בו דרך זחילתו עד שיקוו המים בתוכו אבל בנהר שאינו פוסק אעפ"י שבשעת גשמים מתרחב ומתפשט על כל גדותיו מותר לטבול בו בכל עכ"ל וא"כ משמע מדבריו דבנהר שאינו פוסק אע"ג דעיקר מקורו משאר נהרות ששופכים לתוכו בשעת גשמים ומתהו' על ידן מ"מ מותר לטבול בו בתוכו לשיטת ר"ת וסיעתו הנ"ל אפי' בשעת הגשמים והפשרת שלגים כיון שאינו פוסק לגמרי בשום פעם ומכש"כ בקיץ כשאין גשמים והפשרתו שלגים בודאי מותר לטבול בעת שראינו שלא נתרבו הנוטפים שזה כשר כמעט לכל הדיעות כשידוע שהנהר אינו מכזב מימיו בשעת בצורת כמבואר זה ביאור היטב בדברי חיים ח"א ביו"ד סי' מ"ב יע"ש ובחת"ס חיו"ד סי' ר"כ מאריך בזה להקל שלא בימי ניסן אפי' היכא שראו שיבשה המים בקיץ כשהי' שנת בצורת ועצרת גשמי' מאוד דה"ל מכזבת מחמת טענה יע"ש. וא"כ בודאי אין לפצה פה ולומר שח"ו בדיעבד לא עלתה טבילה אבל לכתחלה בודאי הוא איסור גמור במקום שיש מקוה כשירה ואפי' בדיעבד כשטבלה כשתוכל מיד לטבול במקוה כשירה בודאי החיוב עליה לטבול עוד באותה הלילה אבל כשעברה הלילה בודאי אין להחמיר עלי' שתטבול עוד הפעם משום לעז וגם כשתטבול בלילה צריך להיות בלא ברכה: ומ"ש מעלתו שאפי' למ"ד לענין זוחלין דהדרשה דת"כ הוי דרשה גמורה מ"מ אם נתערבו נוטפין עם הזוחלין אין פסילו רק מדרבנן אפי' לרב ובזה מאריך ליישב קו' הת"ה שמביא הטו"ז. אמנם דברי מעל' אין להם הבנה כלל דאם נימא דהנוטפין פסולין מדאו' כשהם בעין מאיזה טעם נימא דהתערובת לא יהי' פסול רק מדרבנן אעכצ"ל מצד שנתבטלו הנוטפים בהזוחלים כאשר הוא טעמו של שמואל דאמר נהרא מכופי' מתברך והיינו מטעמא דאין טיפה יורד מלמעלה שאין טיפים עולין כנגדה מלמטה והיינו ממילא הנוטפים בטילין ברוב בהזוחלים וע"ז שפיר הקשה החת"ס דלשמואל לשיטתו דס' מב"מ לא בטיל איך הוא מתיר לטבול בנהרות מטעם ביטול ברוב הא הוי מב"מ המים דנוטפים עם המים דזוחלין ומתוך זה מסיק שאין איסור דאו' בזוחלין ובדרבנן אמרי' מב"מ בטיל יע"ש. ומה שתי' מע' שהוא אסור משום גזירה דחרדלית אינו תי' כלום ע"ז דאדרבה הוא הקשה דאיך הוא מתיר בזה מצד ביטול כיון דמב"מ אינו בטיל לשמואל. ומה שהק' מע' על החת"ס שכ' דהוי מב"מ דהא לפי"מ דקיימ"ל ביו"ד סי' צ"ח סעי' ב' דמב"מ אזלינן בתר שמא כמו דגם הש"ך מודה שם דהיכא דלא תלי' בטעמא אזלינן בתר שמא והב"י כ' שם דשור ואיל וכבש הוי מבשא"מ כיון דאזלי' בתר שמא וא"כ מי גשמים ומי נהר נמי הוי מבשא"מ וחידוש הוא דמעל' לא ראה דברי החת"ס בסי' רי"א שהוא עצמו כ' שם וז"ל ודוחק לומר דמי מעיין ומי נוטפין תרי שמא נינהו ולא הוה מב"מ וגרע מדם הפר ומדם השעיר דמקרי חד שמא אע"ג דאית לי' שם לווי' יע"ש. והגאון בישועת יעקב ביו"ד סי' ר"א כ' דראוי' שלא יתבטל משום דהוי היתר בהיתר וכ"ש שהם מים במים והרי דבר שיש לו מתירין לאחר זמן כ' הר"ן בש"ס נדרים דף נ"ב דחשיב כמו מב"מ היתר בהיתר כיון דיהי' לו היתר שם היתר עלי' לענין שלא יתבטל ובפת שנאפה עם הצלי דאפשר שיבוא לכלל היתר תיכף כ' הר"ן דחשיב הב"ה גמור אף לענין מבשא"מ וא"כ הכא כיון דשניהם היתר הם וראוים לטבילה אלא שבמי גשמים צריכים לעשות מפצים וכדומה להקוותם שיהי' קיימים במקום אחד כדי שיהי' שם אשבורן עליהם וא"כ ממילא הו' מב"מ אפי' שאינם משם אחד וזה קשה אפי' אם נימא דזוחלין אינם אסורים אלא מדרבנן דלענין הב"ה אפי' איסור דרבנן אינם בטילים. ולפי"ז בקל נוכל ליישב בעזה"י קו' הת"ה שהביא הטו"ז ביו"ד סי' ר"א ס"ק ג' דמאי שנא נוטפים דפסלי זוחלין ברביתם ומפקי לה מתורת זוחלין ומים שאובין דפסלי המקוה לגמרי אפ"ה אם הי' כבר מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכו אפי' אלף סאין שאובין בב"א ולא פסלי כמ"ש בסי' זה סע' ט"ו עכ"ל. ולפי הנ"ל ניחא דבשלמא גבי נוטפים וזוחלין דהוי מב"מ משום דהו' הב"ה דהא בנוטפין עצמן ראוין לטבול בתוכם כשעושין מפצי וכדומה להקוותם שיהי' קיימים במקום אחד כדי שיהי' שם אשבורן עליהם וזה שפיר אינם בטלים בזוחלין ופוסלין את הזוחלין ברביתם משא"כ גבי מים שאובים שאין בהם שום אופן להתירן לטבול בתוכם לזה ממילא הו' מים שאובין עם מי המעיין שבמקוה מבשא"מ וא"כ שפיר בטלי המים שאובים במי המקוה ולא יוכל לפסול את המקוה הכשירה כשהי' בתוכו מ' סאה שלמים:
אמנם עדיין בזה אינו מיושב קו' החת"ס והישועת יעקב הנ"ל דמפני מה יהי' מותר לטבול כשרבו הזוחלין על הנוטפין הא הנוטפין אינם בטלים לגבי הזוחלין. אך גם זה נראה לפענ"ד ליישב בעזה"י על מכונו דהא ידוע דבשאר איסורן לפי רוב השיטות ל"א חענ"נ ומכש"כ בלח בלח ל"א כלל חענ"נ וא"כ אין ההיתר נעשה כלל איסור כמבואר ביו"ד סי' צ"ב ברמ"א ובש"ך ס"ק י"א יע"ש וא"כ הזוחלין עדיין היתר הם אפי' כשהנוטפין אינם בטלים בתוכם ולזה שפיר יוכל לטבול בתוכם כיון דרובא זוחלין הם בודאי בזוחלין הוא טובל ואע"ג דאיכא שם גם מים הנוטפים כיון דאינם בטלים מ"מ שפיר עלתה לו הטבילה בהזוחלין ונוטפים לא הוי שום חציצה כמו דטיט הרך לא הוי חציצה ובלא זה מב"מ אינו חוצץ משא"כ כשהנוטפין הוי רובא אזי יש חשש דלמא אינו טובל רק במים הנוטפים לחוד כיון שהם הוי רובא ולזה שפיר לא עלתה לו הטבילה משא"כ כשהזוחלין הוי רובא בודאי אזלי' בתר רובא ואמרי' דבזוחלין טבל. ובזה ממילא מיושב קו' החת"ס ויש"י הנ"ל דאע"ג דלא נתבטלו המי נוטפים במי זוחלין מחמת שהם מב"מ מ"מ שפיר עלתה לו הטבילה בהם כנ"ל וא"ש. ולפי"ז עוד יותר נוכל ליישב היטב בעזה"י קו' הטו"ז בשם הת"ה הנ"ל דבשלמא גבי שאובים דבטלי לגבי מקו' כנ"ל בודאי שפיר יוכל לטבול בהמקו' ואפי' כשרבה המים שאובים משום דק"ק בטל כנ"ל ואפי' אם נימא דלא בטל כדברי התוס' בשבת משום דרבו שיעורא או משים דנפלו בב"א הרבה מ"מ המי מקו' לא נאסר כנ"ל והמי המקו' קוו וקיימא במקום אחד יחד עם מי השאובים ולזה כשהוא טובל במי מקו' הוא טובל ואע"ג דאיכא שם גם מי שאובים מעורב ועכ"ז לא הוי זה חציצה והוא שפיר טבל במי המקו' בודאי כיון שהוא עומד שם באותו מקום משא"כ לגבי מי הנוטפין כשרבו על מי הזוחלין כיון שאינם עומדים במקום אחד שפיר יש לחוש שכשהוא טובל אינו טובל רק במי הנוטפים לחוד כיון שהם הרוב ולזה שפיר אסור לטבול בתוכם:
ואח"כ שכתבתי זאת מצאתי בדברי חיים שכ' כעין סברא הנ"ל ליישב קו' הר"ן על המשנה דמקוואות פ"א מ"ז דמעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקו' לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכ"ש והקשה הר"ן בפ' במה אשה ובנדרים דמ"ש משהו שמטהר כמעין ומ"ש בזחולה שאינו מטהר ובדברי חיים הקשה עוד דלמה מטהר כלל מעין שריבה עליו מים שאובים בכ"ש הלא בכל מקום אזלינן בתר רובא ותי' על זה דהטעם הוא דהנה ידוע סברת הר"י קורקס מביאו הכ"מ ז"ל דנהי דכל דבר בטל ברוב מ"מ שם המיעוט לא בטיל מני' ומש"ה לענין משהו אם הוא באשבורן שפיר מטהר דהנה נתכסה גוף הנטבל במים דמשהו היינו עכ"פ בכדי שיתכסה גוף הנטבל רק דגזיה"כ הוא שיהי' קיבץ מ' סאה יע"ש שמאריך בזה ליישב קו' הנ"ל לפי דברי הת"ה יע"ש שאין להביא כל האריכות שלו רק ביאר בדבריו דברי הר"י קורקס ז"ל דהמיעוט לא נאבד לגמרי וממילא לפי דברינו הנ"ל שפיר מיושב קו' הר"ן הנ"ל בפשיטות דבשלמא לענין משהו שפיר מטהר כמעין כיון דהוא באשבורן ולזה כיון דהוא באשבורן וא"כ המשהו בודאי שם הוא במקו' וכשהוא טובל שם בודאי הוא טובל בהמשהו דהיינו בכדי שיתכסה גוף הנטבל בהם כנ"ל שהוא שם וע"ג דאיכא שם ג"כ מים שאובים מ"מ לא הוי זה חציצה. משא"כ בזחילה שפיר אינו מטהר כיון דיש שם רוב מים שאובים כשהן זוחלין יוכל להיות שאין טובל רק בהמים שאובין לחוד כי המעין יוכל להיות שנזחל להלאה ממקום שהוא טובל והוא אינו טובל רק בהמים שאובין לחוד כיון שהן הרוב ולזה לא מטהר בזחילה ובמשהו מטהר כמעין מפני שהוא באשבורן וא"ש:
ולפי"ו שפיר נוכל ליישב בעזה"י קו' הישועות יעקב שהק' על מה דקאמר הש"ס דאבו' דשמואל עביד לבנתי' מפצי משום דאסור לטבול בזוחלין משום דלמא ירבו הנוטפין על הזוחלין וע"י המפצי נעשה אשבורן מה מועיל כיון דמפץ היא דבר המקבל טומאה מדרבנן עכ"פ והויות המקו' והכשרו צריך להיות ע"י דבר שאינו מקבל טומאה יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהא הי' ראוי' שיטהרו הזוחלין אעפ"י שהנוטפין מרובין כמו שמטהר במשהו רק משום דאיכא חשש שלא יטבול בהזוחלין כיון דהן נזחלין לנלאה רק בהנוטפין לחוד כיון שהמה מרובים כנ"ל ולזה כשעבד המפצי ובודאי נשארו שם גם הזוחלין ובודאי הוא טובל בהזוחלין וא"כ אין צריך המפצי שיעשה ויהו' את המקו' באשבורן רק שלא יהי' הזוחלין נזחלין להלאה וישארו כאן כדי שיטבול בהם בהזוחלין והמה לא צריכין לטהר שיהי' באשבורן וא"כ אין המפצי מהוי' את המקו' שיהי' מקו' טהרה ע"י המפצי כי מבלעדי המפצי ג"כ הזוחלין מטהרין רק שהמפצי צריך שישארו הזוחלין פה כדי שידעו בודאי שטובל בתוכו כנ"ל כמו שמבואר ביו"ד בסי' ר"א בסעי' נ' דמקו' של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו והמים יוצאים דרך הסדק ואם בא לסתום הסדק כדי שישארו בו מ' סאה יש מתירין לסתום בכל דבר שמקבל טומאה יע"ש. וא"כ כש"כ כאן שמותר לעשות מחיצה במפיץ אעפ"י שהיא מקבל טומאה כדי שלא יזחלה זוחלין להלאה וישארו כאן כדי שידע בבירור שטבל בתוכו ובפרט כאן שאינן מקבל טומאה רק מדרבנן בודאי שיש לסמוך בזה על היש מתירין ואפשר דגם דיעה הראשונה מסכים לזה ועוד יותר דכיון דאיכא ספיקא דבלא המפצי ג"כ הוא טובל בזוחלין וא"כ בודאי הוי דומה להא דאיתא בסעי' מ"ט שם דאם ממשיך ממעין או ממקו' אפי' ע"י דבר המקבל טומאה ג"כ כשר וא"ש:
ובזה שפיר נוכל לבאר טעמו של ר"ת ז"ל דהוא מתיר לטבול בנהרות אפי' בשעת הפשרת שלגים אע"ג דהוי ס' שמא רבו נוטפים על הזוחלים היינו משום דהוי ס"ס חדא דלמא איכא רבו' זוחלין כדברי שמואל דנהרא מכיפי' מתברך ואפי' את"ל דנוטפים הוי רבוי' עכ"ז עדיין איכא ספיקא דלמא נתכסה כל גופו במיעוט הזוחלין וכ"ת א"כ הא גופא קשי' על אבו' דשמואל דעשה לבנתי' מקוואות ביומי ניסן משום שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין הא איכא ס"ס כנ"ל. וא"כ הי' יכולים לטהר בנהרות משום דאפי' רבו הנוטפין עדיין יוכל להיות שהם טובלים במיעוט הזוחלין לפי דברי הר"י קורקס הנ"ל דשם המיעוט לא בטיל אמנם לפענ"ד נראה שדברי הר"י קורקס הנ"ל תליא במחלוקת הראשונים ה"ה השיטה מקובצת בשם הר"ש דאע"ג דאמרי' דמרובא קפריש מ"מ ספק הוי רק התורה התירה ס' זה והתוס' סברי דהיכא דאמרי' מרובא קפריש הוי ודאי כשר ואין כאן ס' כלל והפלתי ביו"ד סי' ס"ג הביאם יע"ש שהפלתי מבאר שם דבסברת אלו נחלקו רב ושמואל בענין אי הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב דרב סבר דהולכין בפ"נ אחר הרוב היינו משום דסבר כסברת התוס' דרוב הוי ודאי ואין כאן שום ספק כלל ושמואל דסבר דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב היינו משום דסבר כסברת הש"מ בשם הרא"ש הנ"ל דאינו אלא ספיקא יע"ש. ואנכי אמרתי כבר דתלי' בפלוגתא דרב ושמואל אם הולכין בממון אחר הרוב דרב סבר דהב"מ אחר הרוב היינו משום דרוב הוי ודאי ושמואל דסבר אין הב"מ אחר הרוב הוא משום דסבר דרוב לא הוי אלא ספיקא ומספיקא לא מפקי' ממונא ואמרתי בזה ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בסוגי' דבשנמה"ע ומעתה נוכל לומר דכאן נמי פליגי בזה רו"ש דרב לשיטתו דסבר דרוב הוי ודאי ולזה אין מקום לדידי' לדברי הר"י קורקס הנ"ל דשם המיעוט לא בטיל דודאי בטיל כיון דרוב הוי ודאי כמו שמבואר ברש"י ז"ל בחולין בסוגי' דזרוע בשילה דהטעם ביטול ברוב הוא מקרא דאחרי רבים להטות יע"ש. וא"כ בודאי בטל לגמרי וא"כ אי נימא דרבו הנוטפין על הזוחלין בודאי תו אין שום ספק דיהי' מועיל הטבילה ואבו' דשמואל דסבר כוותי' שפיר עביד לבנתי' מקוואות ביומי ניסן מכח האי ספיקא דשמא ירבו הנוטפים על הזוחלין דתו ליכא שום ספק משא"כ שמואל דס' דרוב לא הוי אלא ספיקא ואנו קיימ"ל כוותי' דהלכה הוא כן דאין הבמאה"ר וממילא שפיר קיימ"ל כדברי הר"י קורקס הנ"ל דשם המיעוט לא בטל ולזה שפיר פסק הר"ת ז"ל דמותר לטבול בנהרות אפי' היכא דאיכא חשש שירבו הנוטפין על הזוחלין משום דעדיין איכא עוד ספק דלמא טבל ונתכסה כל גופו במיעוט הזוחלין כנ"ל וא"ש:
ולפי"ז נוכל ליישב בעזה"י דברי ר"ת בבכורות דף כ"ה ע"ב בתוס' ד"ה אין המים וז"ל ועוד פי' ר"ת דאיכא למימר מן הדין קמא קמא בטל אפי' לדברי רב ואבו' דשמואל אלא דמחמרי' מפני מראית העין משום גשמים ולפי פי' אחרון לא קשי' כל הנך קו' דבימי משה אכתי לא גזר ונראה שהם בטלות ברוב שהרי כל הנהרות מחוברים לים הגדול ביותר מעירוב מקוואות וכו' כל זה פי' ר"ת בתשו' ואותו טעם דקמא קמא בטיל לא יתכן וכו' דכל האיסור הבטיל חוזר וניעור וכשחוזר ורבה רבה עד כדי שיש בו שיעור לאיסור ומיהו יתכן אותו טעם דמחוברים לים הגדול וכו' עכ"ל התוס' יע"ש ולפי הנ"ל נוכל לומר דהא דאמרי' דכל האיסור הבטיל חתר וניעור זהו דוקא לפי מה דקיימ"ל כדברי הר"י קורקס הנ"ל דשם המיעוט לא בטיל ולזה שפיר חוזר וניעור משא"כ לפי מה דמסקי' לעיל דרב ואבו' דשמואל סברי דרוב הוי ודאי וממילא הו' מיעוט כמאן דליתא וא"כ ממילא ל"א לדידהו דכל האי' הבטיל חוזר וניעור ולזה שפיר פי' הר"ת ז"ל דמן הדין ק"ק בטיל לדברי רב ואבו' דשמואל אלא שאסרו משום מראית העין משום גשמים והיינו כשירב' הגשמים בשפע רב בפעם אחת דאז לא נוכל לומר ק"ק בטל ואזי הוא מדינא אסור ולזה אסרו אפי' כשיבואו הגשמים לאט לאט דאזי שפיר נוכל להתיר מכח ק"ק בטל ואסרו אותו משום גשמים כנ"ל וא"ש: אמנם שמואל לשיטתו דסבר דרוב לא הוי אלא ספק ולזה לדידי' שם המיעוט לא בטיל כדברי הר"י קורקס הנ"ל וכן קיימ"ל להלכה וא"כ בודאי לא נוכל לומר ק"ק בטל ואפי"כ מותר לטבול בנהרות אפי' בשעת גשמים משום דנהרא מכופי' מתברך ובודאי איכא תמיד רובא זוחלין וליכא מידי למיחש אפי' בשעה שהגשמים מרובים משום דתמיד איכא רובי זוחלין משום דנהרה מכופי' מתברך אך עדיין יש להבין על כל הנ"ל דלמה מותר לטבול היכא דאיכא רובא זוחלין הא עדיין איכא חשש דלמא יטבול ויתכסה גופו במיעוט הנוטפים דהא שם המיעוט לא בטיל כדברי קורקס הנ"ל. אמנם לפי מה שכ' החת"ס ביו"ד סי' רי"א א"ש. וז"ל דכל זמן שלא רבו הנוטפים כ"כ א"כ הני טיפי כבר עברו וחלפו ונשטפו והני דלפנינו מי מעין הם יע"ש שמביא כמה ראיות לסברא זו. ולפענ"ד יש להסביר הדבר עוד יותר דשמואל לשיטתו דסבר דנהרא מכופי' מתברך ולזה אלו הזוחלין דמכופי' מתברך בודאי אינם נשטפי' במהרה כ"כ כמו אלו הנוטפים שבאים ממי הגשמים דהמה נוטפים במהרה ולזה ליכא שום חשש שיטבול ויתכסה כל גופו באלו המיעוט הנוטפים הנשטפים מהר ומי הזוחלין נתרבו באותו מקום בכפלים ואינם נשטפים מהר כנ"ל. ובזה שפיר נוכל ליישב בעזה"י דברי ר' צדוק שהעיד על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרות ומטהרן בזוחלין שהקשה הר"ן ז"ל דמאי אסהדותי' דהיכי תיסק אדעתן ששנים אן שלשה טיפין ממטר יפסלו פרס מלטבול יע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דודאי מב' או ג' טיפין בודאי הוא פשיטות שלא יפסול פרס מלטבול רק ר' צדוק מסהיד ע"ז דאפי' היכא דאיכא הרבה גשמים דאיכא חשש דלמא יטבול ויתכסה כל גופו במי הנוטפים לחוד ולא יעלה לו טבילה אפי' היכא דאיכא רובא זוחלין כנ"ל כס' הר"י קורקס הנ"ל דשם המיעוט לא בטל וע"ז מסהיד שפיר ר"צ דהיכא דאיכא רובא זוחלין ליכא למיחש להכי כנ"ל וע"ז שפיר קאמר דדוקא היכא דאיכא רובא זוחלין ליכא למיחש להכי כדברי הר"ת שלא אסרו רק מצד מראית העין כי מצד הדין אמרי' ק"ק בטל כנ"ל אבל היכא דליכא רוב זוחלין רק שהם מחצה ע"מ בודאי איכא למיחוש להכי ולא נוכל לומר ק"ק בטל משום דשם המיעוט לא בטל כנ"ל משא"כ לדברי רב ואבו' דשמואל דלדידהו שפיר נוכל לומר ק"ק בטל והמיעוט כמאן דליתא דמי כנ"ל ולזה ממילא אינו אסור רק כשירבו הנוטפין על הזוחלין ושפיר מיושב הסתירה שהק' המפורשים דלפי דברי ר"צ משמע דאינו מותר רק כשהוא רוב זוחלין אבל מע"מ אסור ולפי דברי אבו' דשמואל משמע דאינו אסור רק דוקא כשירבו הנוטפין על הזוחלין אבל מע"מ שפיר מותר ולפי הנ"ל שפיר מיושב כהוגן וא"ש. דברי אוה"נ ה"ק יואל צבי ראטה חופק"ק הנ"ל