שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן נד
המתי' חיים יכתוב ויחתום לחיים בהצלחה ופרנסה וסיעתא מן השמי' לכבוד אהובי בני חביבי כנפשי ה"ה הרב המופלא ומופלג בתורה וביראה הרוממות חו"ב כש"ת מו"ה משה שמעון ני' אבד"ק דיורע יע"א
מכתבך הנעים הגיעני וכו' והנה מ"ש שחפשת ולא מצאת בבה"ג שצריך להוציא הריאה ולבודקה וא"ל טריפה מספק הנה לא ראינו אינו ראי' והמרדכי בפ' הכל שוחטין מביא כן בשם הבה"ג ע"ש רק שיש שם טעות סופר שבמקו' ובה"ג כ' וכהאי גוונא וכן מביא הג"א בפ' הכל שוחטין בפי' בשם המרדכי בשם הבה"ג וכן מביא הב"י. ומ"ט הב"י בסי' ל"ו בשם בעל העיטור שמצריך לכל ריאה להוציאה ולנפחה והקשית שמוכח בבעה"ע גופא בשני מקומות להיפוך ולא היית צריך להרחיק עדותך הלא הב"י גופא כ"כ בסי' ל"ט בשם בעה"ע לאחר שהביא המרדכי בשם בה"ג דהריאה צריך נפיחה דלא כרש"י כתב אח"כ דהרא"ש מסכי' לרש"י וכן דעת בעה"ע ע"ש ע"כ נלע"ד בבירור דנהפוך הוא דבסי' ל"ו הוא ט"ס דבמקום בעה"ע צריך לכתוב בה"ג ואזי א"ש הכל בעה"י עיין היטב:
ועל גוף הקו' מהדרישה הי' נלענ"ד ליישב בפשיטות דהא דכ' הבה"ג על רבא דא' ריאה דאיגלד כאהינא סומקא כשירה וכ' עליו הבה"ג והוא דלא מפקא זיקא אין הכוונה דדוקא באיגלר והוא דצריך בדיקה דל"מ זיקא דהא בכל ריאה צריכה בדיקה לדעתו רק דאתי הבה"ג לפרש דברי רבא לאפוקי מדעת הרא"ש ז"ל דכ' עליו אעפ"י שאין הלשון הגמ' משמע כדבריו דלשון כשר משתמע אפי' בלא בדיקה יע"ש. וא"כ היינו יכול ללמוד מדברי רבא דא"צ בדיקה אפי' באיגלד דאיכא ריעותא ומכש"כ היכא דליכא ריעותא ולזה הוצרך הבה"ג להשמיענו לפרש דברי רבא דאע"ג דקאמר סתם כשר ועכ"ז הוי פירושו דצריך בדיקה והא דכ' סתם כשר היינו משו' דלא הוצרך רבא זאת להשמיענו גבי איגלד דצריך בדיקה כיון דבכל ריאות אפי' היכא דלית להו ריעותא ג"כ צריכה בדיקה לדברי בה"ג ז"ל ודברי בה"ג עולין יפה בעזה"י בפשיטות:
ואגב חביבותיך אכתוב לך עוד ישוב על קו' הדרישה הנ"ל ע"ד פלפול דהנה בחולין דף מ"ו ע"ב בתוד"ה והלכתא כתבו ח"ל בכל דוכתי קיי"ל כרבינא לקולא ולא הוצרך לפסוק כאן אלא משו' דבעינן לאתויי רב יוסף ע"ש ולכאו' יש להבין דבלא זה ג"כ יוכל לאתויי הא דר' יוסף. ונלע"ד דהנה על האי ריאה דאוושא מסיק ר' יוסף דא"ל מבצבצא כשר והא דאוושא זיקא דביני וביני הוא ופירש"י ז"ל דהרוח יוצא מבפני' דרך הנקב ואינו יכול לצאת לחוץ מפני קרום העליון שמגין יכנוס הרוח בין הקרומי' לפיכך הוא משמעת קול ע"ש ולכאורה יש להבין לפמ"ש הב"י בסי' ל"ו אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל דניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשירה וז"ל שהרי ב' העורות דבוקים הם זה עם זה ורוח לא בא ביניהם על הרוב ואפי' את"ל שיכנס הרוח בזה ויוצא בזה כיון שאינם מכווני' זכ"ז לית לן בה הלכך כדברי הרשב"א עיקר ע"ש. א"כ לפי"ז איך נוכל לומר דהא דאוושא הוא משו' דהרוח בא בין הקרומי' הלא הם דבוקי' זב"ז יותר הי' סברא לומר דאעפ"י דלא בא הרוח בין הקרומי' ג"כ אוושא מחמת רוח שבתוך הריאה מחמת שניקב הסימפון לחבירו דטרפה א"כ הי' ראוי' להיות טריפה אפי' היכא דלא מבצבצא. ולפי"ז הי' קצת ראי' מכאן להשיטות דסברו דמקבו הסימפונות כשר אפי' לחבירו כמבואר בהש"ך סי' ל"ו ס"ק כ' ע"ש וזה יהי' הפי' בהגמ' דקאמר והאי דאוושא זיקא דבינו ובינו הוא היינו בתוך הריאה בין הסמפונו' כנ"ל וממילא לפי"ז הי' נפקותא דלפירש"י ז"ל גבי ריאה דאיגלד כשאוושא הריאה לא מהני בדיקות הריאה במים פושרין במתכילתא דכאן אע"ג דלא מבצבא ג"כ טריפה כיון דלא נוכל לומר דאוושא מחמת הרוח שבין הקרומי' אבל אי אמרי' כהפי' שכתבנו דאוושא מחמת הסימפונת גם לריאה דאיגלד דאוושא ג"כ מהני בדיקה. אמנם רוב הפוסקי' אסרו בניקבו הסימפון לחבירו ובה"ג והרמב"ם ז"ל אוסרי' אפי' בנקבו הסימפון להבשר ע"ש. א"כ בודאי קשה לכאורה להכשיר ריאה דאוושא כנ"ל. ולזה נלע"ד דיש מכאן ראי' להרשב"א ז"ל דניקבו זה שלא כ"ז כשר ולזה הוי שפיר הפי' דריאה דאוושא כשר היכא דלא מבצבצא משו' דהוי זיקא דבו"ב היינו שניקבו שני הקרומי' זה שלכ"ז הרוח יוצא מזה ולזה אוושא ואעפי"כ כשר כדברי הרשב"א ז"ל אבל היכא דלא ניקבה לחוץ בודאי לא אוושא רק מחמת הסימפונות וטריפה והיכא דניקבה זה שלכ"ז יותר מסתבר דאוושא מחמת שיצא הרוח מנקב התחתון לנקב העליון ואעפ"כ כשר כיון שאין הנקבי' מכווני' זכ"ז כדברי הרשב"א הנ"ל וזה דאתי הגמ' לפסוק דעליון מגין על אפי' היכא דניקב גם העליון שלא כנגד התחתון וזה נשמע מדברי ר' יוסף כנ"ל וא"ש:
ומעתה זהו דאתי הבה"ג לאשמעינן דהאי דריאה דאיגלד כשר היכא דלא מפקא זיקא דהיינו דלא אוושא אבל היכא דאוושא טריפה אפי' בדיקה לא מהני וזהו מוכח מלשון הבה"ג דלא קאמר דצריך בדיקה אע"כ דאתי לאשמעינן דלא מהני בדיקה וזהו יותר ממה שכ' התב"ש דאתי הבה"ג לאשמעינן דלא מהני אפי' בדיקות מים פושרין כנ"ל היכא דאוושא וממילא בשאר ריאות ודאי שפיר סבר דצריך בדיקה בנפיחה וא"ש. והארכתי בזה כדי להניח דעתך הגם שטרדותי מרובי' מאד וכו' דברי אביך האוה"נ:
ה"ק יואל צבי ראטה