אור ברסלב
שות בית היוצר יו"ד › סימן נב

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

יו"ד · סימן נב

סימן נט

תשובות אלו נשמטו ממקומם ושייכים להל' טריפות) שפעת חיים וברכה לכבוד נכדי הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש כש"ת מו"ה יוסף קרויז ני'

מכתבך הגיעני ושמחתי בשלומכם הטוב כן יתן ד' וכה יוסיף אך טרדותי מרובים ובפרט בשבוע זו שהי' פה שוק גדול וע"כ לא הי' לי פנאי להשיבך עד עתה על השאלה שנשאלתי בגליל שלך שאצל בעה"ב אחד היו לנים אוזות ובר אוזות בלול שלהם העשוי' מקרשים ומצופה בקרשים וגם תחתיתו הי' מקדשים ועלי' על גבו ושם הי' לנים תרנגולים ועשוי' באופן שאין לדורס דרך שם לצאת ולבא רק אצל הדלת נשאר שם קצת חלול שלא נסגר שם כראוי' ויהי בבוקר מצאו בר אוזא אחת שראשו לא הי' לו ואחת מהתרנגולים שלנים בהעלי' שעל גבו מצאו בו פצעים ונטלו הלול מהמקום שהי' מקדם בחצר ומצאו תחתיו עוד בר אוזא אחת מתה אבל זאת לא נאבדה באותו לילה רק מקודם גם מצאו שם נחבא אל הכלים כבושת גנב מין הנקרא טעכאר עכ"ל השאלה והנה אתה רוצה להתירם לפי דברי המהר"ם שיק ז"ל בחיו"ד סי' ע"ו שכ' אהא דנשאל על ג' מאות כבשים וכבש א' הי' נפצע ומזיק לא ראו וכו' ומסיים שם בכוחא דהתירא דכיון דהבעלים לא ראו את הכבשים לעת ערב בבואם מן השדה וא"כ אפי' אי נדרס מזאב מ"מ אפשר דנדרס בהיותם בשדה ואז בשדה לכ"ע הוי מקום רחב ואפי' נדרס הא' השאר מותרים ומסיק לבסוף דכ"ש דיש לומר ג' ספיקות ספק נפצע מכלב ואת"ל מזאב אולי בשדה ועדיין האחרים בודאי מותרים ואת"ל מזאב בבית אכתי הוי ספק אולי האחרים לא נדרסו וג' ספיקות מהכי אפי' נגד חזקה עכ"ל וכמו כן אתה מדמה בנד"ד דאיכא ג' ספיקות ס' כלבא ואת"ל מהדורס שמא ביום בהיותם בחצר ועדיין האחרים מותרים ואת"ל בלול שלהם שמא האחרים לא נדרסו ובזה אתה מאריך עוד. אמנם אין דמיונך עולה יפה לפי דברי המהר"ם שיק בעצמו שכתב שם באותו תשובה וגם בתשובה הקודמת וז"ל דבזמן הזה שהכלבים בני תרבית וכלבים רעים כאלו שפוצעים והורגים אינן מצויים וא"כ להרשב"א שתולין במצוי' אין לתלות בו רק שם בהשאלה הנ"ל יש לתלות בכלב שומר הצאן שהוא מלומד בכך ואע"ג דהוא אינו רק אחד ואולי יש לתלות ברוב זאבים ורוב וקרוב אזלינן בתר רוב מ"מ מסיק דהיכא דנמצאו במקום הקרוב עצמו הוכיח הסמ"ע בסימן רנ"ט סק"ו דתלינן בקרוב יע"ש ולזה שפיר נוכל לתלות בכלב משא"כ בנד"ד שאין אנו יודעים אם יש כלבים רעים ועוד שנמצא באותו מקום דורס טעכאר בודאי אין שום ספק לתלות בכלב וא"כ אזדא לה הספק הראשון דדלמא כלבא וגם השני ספיקות האחרים שכתבת דשמא בהיותם בחצר דרס ועדיין האחרים מותרים ואת"ל בלול שלהם שמא האחרים לא נדרסו והגם שגם המהר"ם שיק זצ"ל כתב ג"כ שני ספיקות אלו אמנם גם דבריו ז"ל תמוהים בעיני לפי מה שכ' הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל' על דברי העט"ז שכ' הטעם על הא דכ' המחבר בסעיף י"ב דהיכא דלא ידעינן אי שתק וכו' דלא חיישי' משום דהוי ס"ס ספק שמא שתקו כולם או צווחו כולם ואת"ל הוא שתק והם צווחו שמא מחמת יראה צווחו לא דרסן עכ"ל וכתב עליו שם הש"ך וז"ל ומעולם לא שמעתי ס"ס כזה דהא בספק הראשון כשאתה אומר שמא צווחו או שתקו כולם מוכרח אתה לומר ג"כ שמא לא דרסן והיינו הספק השני והכל הולך אל מקום אחד וכו' וא"כ כמו כן בנד"ד דבספק הא' דשמא בחצר דרסן ועדיין האחרים מותרים היינו משום דשמא לא דרסן וזהו ג"כ הספק הב' דשמא לא דרסן ואין זה ס"ס כלל כדברי הש"ך הנ"ל והיינו משום דשם אונס חד הוא אך על דברי המהר"ם שיק ז"ל אין זה כ"כ תפיסה כיון שהוא אינו מצרפו אלא לסניף שיהי' ג' ספיקות ובפרט לפי מה שהבאתי בתשובה הקודמת בשם המשבצות בס"ק י"ד בשם הרשב"א דאיכא כאן עוד ספק שמא למטה מחלל הגוף דרס והגם שדחיתי דהר"ן אינו סובר כן ועכ"ז לג' ספיקות נוכל לצרפו אבל כאן בנד"ד שדחיתי הספק הראשון כנ"ל ולא נשאר רק ב' ספיקות האלו בודאי לא נוכל לסמוך עליהם להתירם לגמרי ובלא זה ג"כ לא שייך כאן כלל לומר כאשר כתבתי שאפשר אותה שנהרג והנפצע הי' עוד בהיותם בחצר דאיך נוכל לומר על אותו שנהרג שנמצא מוטל מת בלא ראש בהלול שבעוד בהיותו בחצר נהרג ומי הביאו אח"כ להלול דבשלמא על הנפצע נוכל לומר שכשבא אח"כ להלול כבר הי' נפצע מעיקרא אבל על המת בודאי לא נוכל לומר כן אלא שבודאי שהדורס הי' בהלול והרגו וא"כ ממילא יש חשש ג"כ על הנפצע שהדורס פצעו בהלול וא"כ ממילא יש לחוש גם על שאר העופות שבלול שנדרסו כיון שהוא מקום צר ובפרט שהדורס נמצא שם טמון תחת הלול בודאי יש אומדנא גדול דמוכח ששם דרס בהלול והגם שאתה כותב דלפי ראות עינינו על אותו החלל קצת שיש שם כמעט א"א במציאות שיכנס דרך שם ועכ"ז כשיש אומדנא דמוכח שדרס שם נוכל לומר שבעוד ביום כשהי' הדלת פתוח אז הי' שם הדורס נחבא באיזה זויות ונשאר שם כל הלילה והי' ביכלתו לדרוס כל מה שרצה ובבוקר כשנפתח הדלת הלך לו ונחבא תחת הלול וכמו כן עשה מעיקרא בבר אוזא שנמצא מת תחת הלול ועוד יותר נוכל לומר שאינו מצוי כ"כ ביום דורס שידרוס מחמת שבני אדם הולכים ושבים והדורס ירא מבני אדם כדכתיב ומוראכם וחתכם יהי' על כ"ח הארץ וא"כ בודאי יותר קרוב שבלילה בלול נדרסו באופן הנ"ל. ואין זה דומה ג"כ לדברי המהר"ם שיק ז"ל שכתב דאפשר שנדרסו עוד בהיותם בשדה דשאני התם דבשדה בני אדם אינם עוברים ושבים שפיר נוכל לומר דהזאב דורסם משא"כ כאן שהוא בחצר או בגינה בתוך הישוב בודאי שכיחי בני אדם עוברים ושבים וממילא אין שכיח שיבא דורס לדרוס כאשר גם עתה נמצא הדורס נחבא תחת הלול מחמת יראת בני אדם:

ומעתה נפנה לעיין בכוחה דהתירא דבודאי האוזות ובר אוזות צדקת בדבריך שכתבת שיש להתירם מחמת שקטע ראשו של אחד אין חוששין לאחרים דאמרי' כבר נח רוגזי' כמבואר בסי' נ"ז סעי' ט' ואע"ג דנפצע א' מהתרנגולים בלול ומבואר שם דאם פצע אחד מהם חוששין לכולם עכ"ז כאן אם הלול חלוק תחתיתו מהעלי' באופן שאין הדורס יוכל לבא מהלול להעלי' בקל אזי בודאי אין אנו מחזיקין ריעותא ממקום למקום לומר שבאותו פעם דרס ופצע גם את התרנגולת שבעלי' ולא נח רוגזי' וכמו שכ' הר"ן גבי קטע ראשו של אחד מהם וז"ל ולא חיישי' שמא בתחילה דרס את האחרים ואח"כ הרגו לזה דכיון שהם עומדים במקום שיוכל לדרוס איזה שירצה אי אומר שזה דרס ראשונה והרגו עכ"ל ומביאו הטו"ז בס"ק ט' וכתב עליו דלא מחזקינן ריעותא באחרים באם נוכל לומר שהרג את זה תחילה עכ"ל וא"כ גם כאן לא מחזקי' ריעותא ממקום למקום לומר שגם בעלי' דרס ופצע את התרנגולת באותו הפעם אלא אנו תולין שבאותו פעם לא הי' בעלי' רק בלול התחתון לבד הי' אז וחתך ראשו של זו בראשונה ונח רוגזי' וזה שבעלי' הי' בפעם אחרת ואפשר מדורס אחר ולגבי זה הדורס אחר שדרס בעלי' ג"כ לא מחזקי' ריעותא ממקום למקום לומר שדרס גם בלול התחתון כמבואר במג"א בסי' תס"ז דלא מחזקי' ריעותא ממקום למקום כמובא במהר"ם שיק הנ"ל ובל"ש בסי' כ"ה כמובא בעצי לבונה יע"ש ובפרט לפי מה שכתבת שכמעט אינו במציאות שיכנס שם דורס ויוכל להיות שבר האוזא הוציא ראשו דרך החלל ובאותו הפעם דרסו וא"כ ממילא מותרים הנשארים לפי מה שכתבתי לך בתשובה הקודמת בשם המשבצות ס"ק י"ד דהיכא דלא יוכל להשיגם הוי כלא על דשמא לא השיגם אמנם את זה יוכל להבחין איך הבר אוזא הי' מוטל לאחר שהרגו דאם הוא אצל החלל אזי בודאי הוי אומדנא דמוכח שכן הי' שהוציא ראשו דרך החלל אבל אם הוא מוטל רחוק מן החלל הוי אומדנא להיפך דלא הוציא ראשו שם דמהיכא בא שם לאחר מיתה לכאן אם לא שנוכל לומר שע"י פירכוס שפירכסה קודם שיצא נפשה בא לכאן וכל זה דוקא אם לא יוכל בקל לבא מהלול לעלי' אבל אם יוכל בקל לבא מהעלי' להלול או להיפך אזי בודאי הוי כאלו הי' חדר אחד ולא שייך בזה לומר דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום דבודאי הוי אומדנא דמוכח שזה הי' בפעם אחד ודורס אחד שהרג ופצע וממילא הוי דינו כמבואר ביו"ד סי' נ"ז סעיף ט' דחוששין לכלם ומעתה אם בקל יוכל לבא מהלול לעלי' או להיפך אזי יש להם דין אחד להעופות שבעלי' עם הבר אווזות שבלול כמו שיתבאר לקמן בעזהי"ת רק אם לא יוכל בקל לבא אזי אפשר להתיר הבר אווזות והאווזות מחמת סברא הנ"ל דלא מחזקי' ריעותא ממל"מ וכמו כן מצאתי בספר דעת קדושים שכתב בשם שו"ת ב"ח שהיקל בתרנגולים בלילה על הכלונס אולי היינו מצד שהדורס אין נקל לו לעלות באויר הכלונס וגם אי ידוע שיוכל מ"מ הו"ל ע"י הדחק והו"ל כחדר אחר ובבל"י יש איזה משמעות בשם שו"ת לקולא וצ"ע עכ"ל והגם שאינו דומה לגמרי לענ"ד דהא כאן חזינן דהי' גם בעלי' ופצע שם תרנגולת אחד ועכ"ז לפימ"ש הגהות דרישה על הא דאמרי' דהיכא דקטע רישא דחד מיני' דאמרי' דלא דרס יותר מזה ובזה נח רוגזי' היינו משום דחזקה על הנדרס שאיננו נמלט מן הדורס ולזה כשלא חזינן שים ריעותא בשאר העופות בודאי לא דרסן דאם הי' דורסם לא הי' נמלט מהם אבל כשחזינן שפצע עוד אחד ונמלט ממנו אזי שפיר חיישינן דלמא דרס עוד ונמלטו ממנו כמו שנמלטו זה עכ"ל משא"כ בנד"ד דלא יוכל לעלות להעלי' אלא ע"י הדחק אזי עדיין סברת הגה"ד במקומה עומדת שבודאי לא דרס השאר עופות דאלו דורסן לא הי' נמלטין ממנו והא דפצע אחת בעלי' ונמלט ממנו היינו משום שלא הי' יכול להשיגן ולזה נמלטו ממנו אבל באווזות ובר אווזות שהי' ביכלתו לדורסן בודאי מוכח שלא דרסן משום דנמלטו ממנו כנ"ל אבל כשיש ביכלתו לעלות בעלי' בניקל בודאי יש להם דין אחד לאווזות ובר אווזות עם שאר העופות:

אמנם גם על שאר העופות יש צדד להתיר מכח הנהו ג' ספיקות שכתבת הגם שדחיתי אותם עכ"ז מכלל ספיקא לא נפקא דדלמא בחצר הי' ויש עוד ס' אחד לדבריך שהעלי' עשוי' באופן שאין לדורס דרך שם לצאת ולבא רק אצל הדלת נשאר שם קצת חלל ולזה יוכל להיות ששם תחוב בר האווזא את ראשו ושם קטע אותו הדורס וכמו כן יוכל להיות גם אצל התרנגולת שבהיותו אצל החלל שם נפצע אבל השאר לא נדרסו כלל ואיכא כאן ב' ספיקות הא' שמא בעוד שהי' בחצר אזי נדרס וממילא השאר עופות מותרים והב' שמא אצל החלל נדרסו ואזי ג"כ השארי עופות מותרים לפי דברי המשבצות הנ"ל וכדומה לזה מצאתי ג"כ בחת"ם סופר בסי' ס"ה וז"ל וה"ל ספק ס"ס שמא היתה פרוצה מ"ד וה"ל כבקעה דלכ"ע ה"ל מקום רחב ואת"ל נפרצה אח"כ מ"מ דלמא הלכה כרוב הפוסקים דאפי' חצר לחוד נמי מיקרי מקים רחב וכו' מה תאמר שם אונס חד הוא שמא הגיע הדורס שמא לא הגיע אף אנן נאמר זהו מה שבקשנו שיהי' ס' על ס' לא על ושרי' וכ"כ הב"ח דהיתר מקום רחב היא משום ספק על ס' לא על ושרי' עכ"ל עי"ש וממילא כאן בנד"ד נמי נוכל לומר כן דאע"ג דכל חד מספיקות הנ"ל לא נוכל לסמוך על כל אחד מ"מ בהצטרפות שני הספיקות יחד נוכל לסמוך שיהי' עכ"פ ס' על ס' לא על כדברי החת"ם סופר הנ"ל אמנם גם החת"ם סופר מסיק שם וז"ל ואם מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה להתירם באכילה בהדי' מיד אבל להשהותם יב"ח מבלי לחוש לתקלה נוכל לסמוך על הנ"ל לכאורה עכ"ל וא"כ אנן מה נענה בתרי' וע"כ לא אוכל לסמוך על כל הנ"ל רק להתירם להשהותם אם הוא הפסד מרובה למכרם ע"י מיתה אזי נוכל להתירם להשהותם עד שיטענו וילדו ובאותן שאין יכולת להשהותם יוכלו למוכרם לנכרי וד' הטוב יצילנו משגיאות אכי"ר:

והנה על אגרתך הראשון לא השבתי לך מחמת שאין נפקותא לדינא ורק לפלפול בעלמא אין לי פנאי להשיב מחמת טרדותי רק כעת שכתבת שרצונך מאוד להשיבך לא אשיב פניך ריקם להשיבך בקיצר. הראשון מה שכתבת שמפשטות לשון המחבר בסעי' י"ב משמע דוקא שבאם הספק הוא על שניהם אי שתקו או צווחו הואיל ואיכא תרי צדדים להתיר זה לא הי' לך לכתוב כלל כיון שגם אנכי כתבתי זאת שיש ספק לומר כן אמנם כעת הדרנא בי שבודאי אין ספק לומר כן הלא בעל השיטה הזאת הוא הרשב"א ז"ל וטעמי' וסברתו הוא כמבואר במשבצות ס"ק י"ד דדוקא בהוא שותק והם מקרקרין דאיכא הוכחה וקרוב לודאי דדרס ומשו"ה צווחין משא"כ כשאינו קרוב לודאי אלא ספק אזי הוא מותר וא"כ כיון דאיכא ספק בחד מיני' אי שתקו אי צווחו בודאי לא הוי קרוב לודאי אלא ספק וא"כ בודאי הוא מותר:

ומה שכתבת דא"כ גם בסעי' ט' שכ' חוששין לס"ד במד"א כשהוא שותק והם מקרקרים הלא גם שם איכא ספק שמא גם הוא צווח רק מקול צעקת האווזות או הבהמות לא נשמע צעקתו זהו אינו ניתן לכתוב דבודאי איירי שיודעין בבירור שהוא שתק בלי שום ספק כלל וזה פשוט אבל בנד"ד שפיר נוכר לומר שאפשר שצעק רק שלא נשמע צעקתו:

ועל מה שכתבתי שנוכל לומר כיון שבאו לשם בני אדם וראו שהוא שותק והם מקרקרין הוכיח סופו על תחילתו שגם מעיקרא הי' כן וכתבת ע"ז שלא הבנת זאת משום שאפשר שמעיקרא צווח רק אח"כ כאשר שמע שב"א הולכים מחמת יראה שתק מכח גזה"כ ומוראכם וחתכם יהי' עכח"ה לא צעק עכ"ל והלא בגמ' מבואר להיפך דמחמת מורא הוא צועק כמו דאמרי' דבשניהם מקרקרין אמרי' שכל אחד ירא מחבירו כמבואר בטו"ז ס"ק ט"ו עיי"ש:

ומה שכתבתי שלא הבנתי מפני מה זה לא נקרא ריעותא במה דחזינן דהדורס על ביניהם ואמאי לא חיישי' שבאמת דרס זה כתבתי ליישב דברי העט"ז שהוא לא רצה לפרש הטעם כדברי הש"ך משום דלא הוי ריעותא אלא דבודאי הוי ריעותא במה דחזינן דהדורס על ביניהם אלא דהטעם הוא משום ס"ס והיינו שס' א' הוא שמא שתקו כולם או צווחו והס' הב' הוא שמא דרסן למטה מן החלל וממילא מיושב קו' הש"ך עליו וגם השגתך אינו כמובן: ובמה שכתבתי שהש"ע איירי בעוף הדורס שאין לו כנפים ואין יכול לפרוח באויר היינו שכנפיו קצוצים או קשורים ובזה ממילא מיושב דברי אדמ"ו בעהמ"ח אמרי א"ש זצוק"ל ויותר אין לי פנאי להאריך ד' את שנותיכם יאריך כעתירת אביכם הזקן הבע"ח ה"ק יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה