שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן נ
עוד להנ"ל:
ומה שהקשה שהוא לדעתו קו' חמורה לשי' הפוסקים דבעכו"ם ל"ש ביטול ברוב דלהם לא ניתנה התורה ול"ש בהו אחרל"ה כמבואר בפמ"ג סי' ס"ב והקשה ע"ז דהנה התב"ש בסי' יו"ד סעי' ו' ס"ק י"ב מביא קו' הרשב"א גבי שחט בסכין דעכו"ם דמותרת הבהמה בקליפה ואמאי הא בלע שמנונית אבמה"ח וכו' ותירץ דנגד שמנונית שבסכין יש ס' בבהמה יעיש שתי' עוד ב' תי' והקשה ע"ז דא"כ בהמה שנשחטה הי' ראוי' לאסור לעכו"ם משום דבהמה בלעה שמנונית אבמה"ח שיש על הסכין ובעכו"ם לש"ל דנתבטל בס' כנ"ל. והנה זהו בודאי האמת כדבריו שיש חילוק בין רוב לשישים דבס' ל"צ לטעם דאחרי רבים וכו' רק דליכא שום טעם כלל וזהו שייך אפי' לב"נ כמבואר בנוב"י בסי' נ"ד לחלק בין רוב לשישים. אמנם הישועות יעקב ביו"ד סי' י"ד ס"ל דאין חילוק בין רוב לשישים דהא דמבשא"מ בטיל בס' היינו כיון דיש ס' שוב אין בו נועם איסור וא"כ ממילא גוף האיסור בטיל ברוב יע"ש ומובא בהשיב משה ביו"ד סי' צ"ח. וא"כ לפי"ז גבי ב"נ אין חילוק בין רוב לס' דהכל מטעם ביטול ברוב. וע"כ הי' עולה לדעתי מיד בהשקפה ראשונה דכמו דל"ש לגבי ב"נ ביטול ברוב משום דלהם לא נתנה התורה וכ"כ גם טעם כעיקר דילפי' מנזיר או מגע"נ ג"כ אינו נאסור לב"נ. ואח"כ מצאתי במלוא הרועים באות ב"נ ס"ק כ"א שכ' שנסתפק אי ב"נ מוזהר על טע"כ באיסורין שלו ומסיק דזה תלי' בפלוגתא דהר"ם ותוס' אי ב"נ נהרג על ח"ש דהנה הרשב"א כ' דלמ"ד מב"מ במשהו אזי במינו ודאי טע"כ דע"כ טעם לא גרע ממשהו והנה לפי"ז לדעת הר"ם דס"ל דב"נ נהרג על ח"ש דהיינו אף על משהו ודאי לדידי' טע"כ דל"ג ממשהו יע"ש. ולפענ"ד נראה דדברים אלו לא נאמרו אלא כשנתערב דבר בעין אזי הוי שפיר הסברא דטעם ל"ג ממשהו אבל כשלא נתערב אלא הטעם לחוד כמו בנ"ד אזי בודאי אין שום סברא לאסור לב"נ טע"כ. אמנם בלא זה נראה למי נאסור האי בהמה שנשחטה בסכין של נכרי לב"נ הלא לא ישמע לן לאסור להם אלא לדידן שיאסור לנו למכור להם משום לפ"ע. הלא בזה לא שייך לפ"ע כיון שהרי בל"ז ג"כ המה אוכלים הבהמות שלהם מה שנוחרין בסכין שלהם ובפ"ק דע"ז אמרי' דמושיט אבמה"ח לב"נ דעבר על לפ"ע ז"ד היכא דקאי בתרי עברי דנהרא ומבואר ג"כ ביו"ד סי' קנ"א ברמ"א דהא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם ה"ד אם אין להם אחרים כיוצ"ב או שלא יוכלו לקנות במ"א יע"ש. ומעתה מכל הלין נשמע דאין לאסור להם וטרדותי מרובים להאריך בענין זה יותר ובעה"ח האוה"נ:
ה"ק יואל צבי ראטה