שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן מא
אגרתך הראשון גם השני קבלתי כו' והנני משיב לך על ראשון הנה קו' הש"ך נפלע"ד ליישב לפמ"ש הנוב"י מהדו"ת בסי' מ"ו דלמ"ד דמדאו' אין מבטלין אי' לכתחילה א"כ איך ציותה התורה להגעיל כ"מ הא כשמגעילן מבטלין האי' לכתחילה ותירץ כיון דאינו משתמש במים א"כ אין כוונתו לבטל אע"ג דהכלי בולע שוב מהמים זהו אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"כ מעצמו נמצא שהוא אינו מערב בידים שום דבר ע"ש. והנה כ"ז שפיר אם יש ס' במים נגד האיסור משא"כ אם אין במים ס' רק שאני מניח עפר במים כדי לפגום האיסור בזה בודאי אני מכוין לבטל האי' הבלוע בכלי בידים במה שאני פוגמו כמבואר בט"ז בסי' צ"ט בסופו דהפוגם האיסור הוי מבטל האי' לכתחילה ע"ש והתוס' סברו דאין מבטלין אי' לכתחי' הוי מדאו' כמבוא' בתוס' חולין דצ"ח ע"ב בד"ה לאו ע"ש א"כ ל"ק קו' הש"ך על תוס' וא"ש. ואם אמנם דאפ"ל דאם פוגם בעפר המים מקודם ואח"כ מגעיל בהם ג"כ ל"ה מבטל אי' לכתחי' כיון דכשמגעיל אז לא הי' כוונתו להנות כלל מהאי' אפי' ע"י פגם כיון שאיסור יוצא מן הכלי לגמרי ע"י הגעלה רק כשחוזר ונבלע אח"כ זה אינו עושה הוא בידים כדברי הנוב"י הנ"ל הגם שזה לכאו' רחוק קצת מ"מ נוכל לומר דזהו כוונת הש"ך. עכ"ז הרווחנו בזה ליישב קו' הפלתי דלמה ציוותה התו' הדברים הבאים באש הלא הי' די בהגעלה במים עם עפר ולפי הנ"ל ניחא דזהו ודאי הוי מבטל אי' לכתחילה כיון דכוונתו לפגום הבלוע בכלי מה שאינו יוצא ע"י הגעלה וזה הוא עושה בידים וא"ש:
ובזה יהי' ממילא מיושב קו' העולם דדלמא הגעילו משום בב"ח והיינו משום בשר לחוד או חלב לחוד דביחד הוא כשאר איסורין כידוע ולגבי בשר לחוד או חלב לחוד הדרא קו' הפליתי למקומה דלמה הי' צריך ליבון הלא די בהגעלה במים עם עפר וכאן ל"ש מבטל אי' לכתחילה כיון דהוי היתר וא"ש. ואפשר שמזה הוכיח המחבר דינו שעפר פוגם ולזה שפיר הקשה הש"ך מגעולי מדין ולא ק' קו' הח"צ דהתורה לא מיירי מדבר הפוגם אכ"ק קו' העולם הנ"ל דדלמא הגעילו משום בב"ח ומיושב קו' הח"צ רק ע"ד חידוד בעלמא אמנם שאר קו' הנ"ל נראה שפיר מיושב. וגם הח"ת מה שכתבת באגרתך השני' ראיתי בהעברה בעלמא ויש לי אפשר לפקפק עליהם רק שאין לי פנאי אך ראיתי שהם דברי השכל ונראים אמיתים וד' יתן לך הרחבת הלב ודעת לחדש חידושים לאמיתו ולהפיץ מעינך חוצה לשמה. דברי אביך האוה"נ הכותב בחיפזון ה"ק יואל צבי ראטה