שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן יח
שאלה חלב שחלבה מבהמה ונמצא בה דם וניכר יפה גם בשעת החליבה ואחר הימים לא הי' ניכר בשעת החליבה רק אחר שעמדה להקפיא ניכר לפעמים בשולי הקדירה אדמומית ולפעמים לא נמצא כלל אם יש להתיר החלב או כשיקפיא או לאוכלו קודם שיראה בו אדמומית או רק ע"י בישול וגם הכלים מה יעשה בהם ע"כ השאלה:
תשובה הנה הענין זה כבר מבואר ביד אפרים ביו"ד סי' ס"ו ובפתחי תשובה בסי' פ"א שהביא בשם הנחלת שבעה וחינוך ב"י לאסור היכא דניכר אדמומית החלב וגם הכלים ולכן כאן דלא ניכר אדמומית בשעת החליבה רצה מע"ה להתיר מכח ביטול סמ"ך הן אמת דמהני שישים כמבואר בארוכה בתשו' השיב משה סי' ל"ח מהה"ג אבדק"ק סיגעט יצ"ו דאם הי' ברור לנו שכל הדם נצלל למטה ולא נשאר בחלב רק הטעם בזה ודאי מהני שישים, אמנם כאן דלא ידעי' אי איכא שישים אסור אפי' אי לא ניכר כלל שום אדמומית רק בשולי הכלי ומנין זה למע"ה דבודאי איכא סמ"ך אין זה אלא דברי נביאות דמזה שאינו ניכר אדמומית אינו מוכח עדיין דאיכא שישים ובודאי אסור. ומה שרוצה לדמות ולומר דקודם שניכר יהי' שרי ולאחר שניכר יהי' אסור וכמו דמצינו היתר חוזר לאיסורו כמו במי חלב להפוסקים דאוסרים אותה זה אינו דומה כלל דכיון דניכר אח"כ איגלאי מלתא למפרע דגם מעיקרא הי' אסור כמבואר בהש"ך בסי' פ"א בס"ק י"ג יע"ש, ומה שרצה מע"ה להקל לבשל החלב כי היכא דליהוי דם שבישלו ותהי' ספיקא דרבנן ולקולא בזה ודאי האמת כהפ"מ שאין להתיר בכל עת בסדר"ב ומה שכ' דכאן יש הרבה צדדים להתיר כיון דבטל זה וודאי אינו דאין לנו ודאי דבטל דהא איכא ספיקא אי איכא סמ"ך או לא כנ"ל ועתה קודם שבישלו הוי ספדא"ו וחוץ מזה הא אין מבטלין אי' לכתחי' ומ"ש מע"ה דאין כוונתו לבטל כמו בחטים מתולעים וצחצוחי חלב דשא"ה דלא אפשר בע"א רק לטחון החטים וגם גבי צ"ח ג"כ לאו אורח ארעא לאכול תמיד החמאה בלא התכה משא"כ כאן בחלב בודאי דרכו לעמדו להקפיא א"כ כשיבשל תמיד כל החלב ולא יעמוד ממנו כלל להקפיא בוודאי יהי' נראה דכוונתו לבטל ובודאי שייך גבי' אין מבטלין אי' לכתחילה:
אמנם מצאתי גם בחכ"א בשער או"ה סי' כ"ט שמסופק אם מותר לבשל לכתחילה כדי שיהי' דם שבישלו ויהי' ספדר"ב והניח בצ"ע יע"ש א"כ גם כאן איכא האי ספיקא אבל כאן נ"ל מצד אחר דלא נוכל לבשלו לפי המבואר ביו"ד סי' פ"ז סעי' ו' דדם שבישלו בחלב פטור וכ' הש"ך שם בס"ק י"ג דניהו דאין לוקין עליו אבל איסורא איכא לבשל דם בחלב יע"ש. א"כ ממילא מהא' דמספקי' דלמא איכא דם בחלב מה"ט גופא לא נוכל ג"כ לבשלו דהא אסור לבשל דם בחלב כנ"ל אע"ג דהאי איסור בישול דם בחלב אינו אלא מדרבנן וא"כ תו ל"ה אלא ספדר"ב דאזלי' לקולא עכ"ז עדיין איכא כאן סברא להחמיר אפי' בספדר"ב משום דהוי דבר שיש לו מתירין דנוכל לאכול החלב בלא בישול דהיינו כדרכו להעמידו ולהקפיא לעשות ממנו חמאה וכ"ת דבזה לא הוי המתיר בוודאי לבא כיון דיוכל, להיות שיראה אח"כ הדם בתוכו ויהי' אסור ולזה אנו צריכין לבשלו א"כ דאם בעבור זה לחוד אנחנו מבשלין אותו בודאי הוי כוונתו לבטל ובודאי אסור משום אין מבטלין אי' לכתחילה:
אמנם בזה אי הוה דשיל"מ משום דנוכל לאוכלו בלא בישול עדיין אינו מוסכם דהא ביו"ד סי' ק"ב בס"ק י"א כ' גבי חתיכה שלא נמלחה ג"י דבטילה דלא מקרי דשיל"מ לצלי' כיון דלצלי לא נאסר מעולם יע"ש א"כ גם כאן ל"ה דשיל"מ אמנם כבר תמהו על הש"ך ז"ל אחרי שהרי"ף ז"ל פסק בפ' גה"נ דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלו בכותח וא"כ לא ס"ל כלל זה ועי' בפר"ח שכ' ג"כ שראוי לחוש לדברי הרי"ף ז"ל ונלפע"ד לומר דגם הש"ך ז"ל סובר כן דראוי לחוש לדברי הרי"ף ז"ל רק דהוא מחלק דעד כאן לא קאמר הרי"ף ז"ל דהיכא דיוכל לאוכלו בדרך היתר הוי דשיל"מ אלא היכא דאורחי' בהכי לאוכלו בכהא"ג כמו גבי פת דודאי הוי אורחי' למיכל עם בשר ואפשר עוד יותר מעם כותח ולזה ודאי שייך שפיר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר משא"כ גבי חתיכה בודאי אורחי' יותר לאוכלה בבישול מצלי בזה סבר הש"ך ז"ל דגם הרי"ף ז"ל ס"ל דל"ה דשיל"מ וא"ש:
ומעתה לפי"ז בנ"ד גבי חלב דג"כ אורחי' לעמדו להקפיא בודאי הסברא נותנת דראוי לחוש לדברי הרי"ף ז"ל דלהוי דשיל"מ ולאסרו לבשל אע"ג דל"ה אלא ספיקא דרבנן ובלא זה ג"כ ראוי' להחמיר כאן אע"ג דהוי סדר"ב כיון דבודאי איירי דהוחזקה הבהמה זאת ג"פ שחלבה נמצא בה דם לאחר שעמדה להקפיא וגבי חזקה מחמירי' אפי' בסדר"ב, ולפי"ז אין ראי' כלל א"ש מע"ה דאין להחזיק ריעותא מכתם לבן בסי' קפ"ח דפסק הטור דלא חיישי' דלמא ביום יהי' אדום דשאני התם דלא הוחזקה ריעותא משא"כ הכא דהוחזקה ריעותא ג"פ וחוץ מזה לא דמי' כלל להתם לפמ"ש החוו"ד שם דאפי' אם יהי' אדום אח"כ ג"כ טהור דבתר יציאתה מן הגוף אזלי' יע"ש משא"כ כאן דכל מה דיתגלה דיש בחלב דם בודאי אסור למפרע וכאן הוחזקה לזה א"כ בודאי ראוי לחוש לכאורה:
אמנם עכ"ז הי' נלע"ד לצדד להתיר משום דיש כאן ס"ס חדא דלמא אין כאן כלל דם ואת"ל דיש כאן דם דלמא בטול בש' מכ"ת עדיין אין זה כדי להתיר לפי המבואר בש"ך בכללי ס"ס בסי' ל"ה דס"ס דאיכא לברורי צריכין אנו לברר יע"ש. א"כ גם כאן איכא לברורי לעמדו להקפיא אם יראה בה דם בשולי הקדירה. אמנם ג"ז אינו לפי המבואר בנוב"י דהא דמצריכין בס"ס לברר היינו דוקא היכא דאיכא לברורי כל השני ספיקות ולא ישאר לנו שום ספק אבל אם גם אחר הבירור אכתי לא יבורר רק ס' א' א"צ לברר יע"ש והפ"ת מביאו א"כ גם כאן א"א לברר כל שני הספיקות דאפי' כי יראה דם בשולי הקדירה עדיין ישאר לנו ספק אולי לא נשאר כ"כ דם בתוך החלב שלא יהי' שישים כנגדו ולזה בודאי מכח האי ס"ס מותר לאוכלו החלב קודם שיראה בה דם ולפי"ז ממילא יהי' מותר לבשלו ג"כ דאע"ג דגבי דשיל"מ מחמירי' אפי' בס"ס כמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' בהג"ה יע"ש אך הטו"ז מתיר ס"ס באי' דרבנן ואע"ג דהש"ך בנקה"כ חולק עליו עכ"ז כיון דבלא זה עדיין אינו מוסכם לגמרי אם זהו מקרי דשיל"מ כנ"ל יש לסמוך להתיר וכ"ת דהוי ס"ס באיתחזיק איסור' דלא מהני כמבואר בהש"ך בכללי ס"ס אך אין זה חזקה גמורה אע"ג דאיתחזיק ג"פ כיון דהוי חזקה העשוי' להשתנות דעתיד להתרפאות וכ"ת דעדיין אין זה ס"ס גמורה כיון דאפי' יש שישים עדיין יש ספיקא לחומרא אולי לא בטל כיון שלא הוכר האיסור לפי דברי המל"מ בה' משכב ומושב פ"א שמביא בשם המרדכי דהיכא דלא הוכר האי' קודם התערובות לא בטל ואע"ג דהנוב"י מתיר בשישים אמנם היד אפרים והייע"ק חולקים עליו והגם דהה"ג דק"ק סיגעט כי' (זצ"ל) מסיק בשו"ת השיב משה דבשא"מ בודאי בטל מ"מ מכלל ספיקא לא נפקי אמנם לפי המבואר בפלתי ובנוב"י דהיכא דההיתר הי' בעולם כו"ע מודי דבטל. וא"כ נלפע"ד לומר דכאן עדיין אינו ודאי דהדם באה יחד בתערובות עם החלב דדלמא דם זה באה מאיזה מכה שבתוך הדדים ובכה"ג בודאי הסברא נותנת דבתחילה יצא החלב המכונס בדדים ורק אח"כ כשדוחקין הדדים בידים כדי שיצא כל חלבה אזי אח"כ מחמת דחיקת הידים ודאי הסברא נותנת דהחלב יצא לבדה בלתי תערובות דם וא"כ כשבא אח"כ הדם לעולם כבר הי' המבטל בעולם ושפיר בטל הדם בהחלב ואע"ג דזה ל"ה אלא ספדר"ב מ"מ ג"ז שאינו בטיל בשישים ג"כ ל"ה אלא ספיקא כנ"ל וא"כ אזדא האי ספיקא מקמא האי ספיקא וממילא נשאר הס"ס הנ"ל לס"ס גמורה:
והנה המל"מ הנ"ל מביא שם ראי' לדברי המרדכי הנ"ל מהא דאמרי' בחולין דף ס"ח ע"א מהו לגמוע חלבו דהאי אבר היוצא והוא בגמ' בעי' דלא אפשטה וע"כ פסק הרמב"ם ומובא בשו"ע יו"ד סי' י"ד שחלב של אותה בהמה אסור לשתותה הואיל ובא מכלל אברים ויש בהם אבר האיסור וה"ז כחלב טרפה שנתערב בכשירה ואמאי ל"מ ביטול אלא ודאי כדעת המרדכי הנ"ל דכל היכא דתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות ל"מ ביטול וכ' אח"כ שהחכמי אשכנזי כתבו דאם ידוע דאיכא סמ"ך בבהמה נגד אבר היוצא מותר החלב ותמה עליהם המל"מ שם דממ"נ אי מהני ביטול גם אי לא ידעי' בודאי דאיכא שישים ג"כ מותר החלב דהא עכ"פ רוב בודאי איכא ולענין ס' אמרי' ספדר"ב להקל אלא עכצ"ל כסברת המרדכי הנ"ל ולזה גם שישים ל"מ יע"ש:
ולפע"ד נראה ליישב דברי החכמי אשכנזי דהנה ביו"ד בסי' צ"ח פסק המחבר אם נתערב מב"מ ונשפך בענין שא"י לשערו אם נודע שהי' רובו היתר מותר יע"ש והיינו משום דהוי סדר"ב ולקולא וכ' שם הפלתי ואין לפקפק הא הו"ל איתחזי' איסורא דודאי דאי' נפל וא"כ דעת הרבה פוסקים דבאיתחזיק אי' אף בדרבנן לחומרא ועי' לקמן בכללי ס"ס וצ"ל דכי אמרי' כן בדליכא חזקת היתר כנגדו אבל כאן הא הקדירה טרם שנפל האי' לתוכו הי"ל חזקת היתר אמרי' אוקי הקדירה אחזקתו חזק"ה ול"מ לי' חזק"א יע"ש:
והנה כ"ז ניחא בקדירה דאיכא חזקת היתר כיון שהי' כבר ההיתר בעולם קודם שנפל לתוכו האי' אבל כאן גבי אבר היוצא דאיתחזיק אי' בהחלב שבודאי נתערב בתוכו חלב אי' מהאבר היוצא ושאר החלב מבהמה לא הי"ל חזקת היתר דמיד שבא לעולם החלב היתר מיד נתערב בתוכו גם חלק האיסור ולזה שפיר מחמירינן גבי' אפי' בספדר"ב כיון דאיתחזיק איסורא וחזקת היתר אין כאן ולזה שפיר כתבו חכמי אשכנז דבעי' שיהי' ידוע דאיכא סמ"ך בבהמה נגד אבר היוצא אבל בספיקא מחמירי' אע"ג דל"ה אלא ספדר"ב משום דאיתתזיק איסורא ואין לו חזק"ה כנ"ל ושפיר מיושב קו' המל"מ הנ"ל וא"ש:
אמנם ביו"ד סי' י"ד כתב הש"ך בס"ק י"ב דאפי' אם הוא ספק אם יש ס' בחלב ההיתר נגד חלב האי' ג"כ מותר משום דהוי ספדר"ב יע"ש. וא"כ לפי הנ"ל קשה עליו הא הוי איתחזיק איסור' דחלב האי' והי' ראוי להחמיר אפי' בסדר"ב כנ"ל דהא ליכא חזק"ה. אמנם בלא זה ג"כ הקשה התב"ש על הש"ך דאפי' היכא דבודאי ליכא ס' רק רוב לחוד ל"ה אלא סדר"ב כיון דהוי איבעי' דלא איפשטא וא"כ אמאי פסקו לחומרא והפמ"ג מביאו ומוסיף עוד להקשות דלמ"ל לומר סדר"ב להקל הא הוי ס"ס שמא אינו אוסר ושמא יש סמ"ך יע"ש ולפענ"ד נראה דחדא מתורצת מגו חברתה דהא כאן הוי איתחזיק איסורא דבודאי מעורב בו חלב מאבר היוצא ולגבי איתחזיק אי' לא מהני ס"ס כמבואר בכללי ס"ס יע"ש ולזה שפיר מיושב קו' הפרמ"ג הנ"ל וממילא מה"ט לא נוכל להקל היכא דבודאי ליכא ס' משום דהוי איבעי' דל"א אע"ג דהוא סדר"ב משום דהוי איתחזיק אי' כנ"ל ושפיר מיושב קו' התב"ש, משא"כ היכא דאיכא ספק אם יש כאן ס' שפיר נוכל להקל משום דהוי סדר"ב ואע"ג דאיתחזיק איסורא מ"מ נוכל להקל בסדר"ב כיון דבלא זה איכא ג"כ ספיקא דאי' כיון דהוי אבעי' דל"א וא"כ הוי ס"ס בדרבנן ולזה שפיר נוכל להקל אפי' היכא דהוי איתחזיק אי' משא"כ אי ל"ה סדר"ב לא הי' נוכל להקל אפי' בס"ס משום דהוי איתחזיק אי' כנ"ל וא"ש:
אך לפי"ז הדרה קו' הנ"ל על החכמי אשכנז דלמה הוצרכו שיהי' בודאי ס' הא לפ"מ דמסקי' לפ"ד הש"ך דאפי' בס' א' ג"כ מקילי' משום דהוי ס"ס בדרבנן כנ"ל אעכצ"ל דכיון דאתחזיק אי' מחמרי' אפי' היכא דאיכא ס"ס בדרבנן. אמנם נוכל לומר דודאי היכא דאיכא ספיקא אם יש ס' בודאי מחמרי' אפי' בס"ס בדרבנן משום דאיתחזיק אי' ולזה שפיר כ' החכמי אשכנז דצריך לידע דאיכא ס' רק דהש"ך מתמי' ע"ז דאפי' היכא דחזי' דאיכא ס' בבהמה נגד אבר היוצא עדיין איכא ס' אי איכא סמ"ך נגד החלב האי' משום דשמא מאבר קטן החלב מתבטל הרבה יותר מאבר אחר גדול וע"ז תי' שם הש"ך דלו יהי' אלא ספק כיון דהוי מב"מ דבטיל מה"ת ברוב ורק מדרבנן צריך ס' הו"ל סדר"ב לקולא יע"ש דבזה במה שאנו רואין דאיכא ס' בבהמה נגד אבר היוצא רק דאנו מסופקי' שמא מאבר היוצא החלב מתרבה יותר מן שאר האברי' בזה בודאי לא מקרי איתחזיק אי' דמהכ"ת נחזיק איסורא לומר דמהאי אבר היוצא מתרבה החלב יותר משאר אברים ולזה שפיר נוכל להקל בזה משום סדר"ב משום דלענין זה ל"ה איתחזיק אי' כנ"ל ושפיר מיושב דברי הש"ך וגם דברי החכמי אשכנז וא"ש:
ועוד נוכל לומר ליישב דמשו"ה לא נוכל לסמוך כאן על רוב לחוד היכא דיצא מיעוט הבהמה לחוץ כס' הש"ך דדלמא מתרבה החלב מן המיעוט היוצא יותר מן המרובה שנשאר בפנינו ולזה הוצרכו החכמי אשכנז ליתן גבול שצריך לידע שיש ס' בבהמה נגד אבר היוצא ואזי בודאי יצאנו מידי ספיק' דאו' דבודאי איכא רובא ואע"ג דעדיין נשאר ספיקא אי איכא ס' נגד חלב האיסור דשמא חלב האבר היוצא מתרבה משאר האברים בזה ל"ה אלא סדר"ב ושפיר מקילינן גבי' ושפיר מיושב בזה קו' המל"מ על החכמי אשכנז וגם דברי הש"ך על מקומו יבוא לשלום וא"ש:
ומעתה לפי הדברים המבוארים האלה מוכח דהש"ך סובר כחכמי האשכנז דאפי' היכא דלא ניכר האיסור ג"כ מהני ביטול ס' ומכש"כ היכא דלא איתחזיק איסורא, וא"כ בנידון דידן דלא איתחזיק אי' בחלב זה אי איכא בתוכו דם וגם אם אפי' איכא בתוכו דם דלמא יש ס' כנגדו בודאי יש להתיר מכח ס"ס כנ"ל כאשר גם הה"ג מסיגעט ני' (זצ"ל) מסיק בהשיב משה שבא מעשה כעין זה לידו ויצא בהיתר וע"כ בודאי נוכל להקל בנ"ד דברי אוה"נ: הק' יואל צבי ראטה החופ"ק הנ"ל