שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
יו"ד · סימן א
שפעת חיים וברכה לכבוד הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה משה כהן ראפאפארט ני' אבן יקרה באטשאד יע"א:
הנה מקודם נבאר במאי דקשי' לך לפי מה שהבנת מדברי התב"ש להחריף בניקב הפנימי או בשלנו החולי בכל עובי הפנימי דממ"נ אי פסקינן כשיטות הטו"ז דלקות הלעטה הוי ע"י חולי א"כ אף בניקב הפנימי כולו כשר. ואי חשבינן חולי הלעטה כע"י קוץ כמו"ש הנקה"כ וא"כ אפי' נתקלקל קצת עובי הפנימי טרפה כמו בקוץ התחוב בקצה עובי הפנימי שמבואר בש"ך שהוא טרפה.
וכתבת ליישב זאת דבאם נתקלקל רק מקצת הפנימי אנו מצטרפים דברי היש מכשירין לדברי הט"ז אבל בניקב הפנימי מעל"ע דאז בקוץ גמור טריפה אף להיש מכשירין כדברי הנקה"כ והנה היש מכשירין האלו פסקו כעולא דאמר ישב לו קוץ בושנו אין חוששין שמא הבריא ומשמע אפי' תחוב הפנימי כולי כמבואר בתב"ש ס"ק ט"ו ח"ל מ"ש בן הש"ך ז"ל בהגהות נקה"כ שמ"ש רמ"א ז"ל בהג"ה אם אינו ניקב מב' צדדים הוא ב' צדדי הפנימי המעיין בד"מ יראה בבירור שאינו כן רק אב' עורות קאי ע"ש, והן אמת שהחת"ס בסי' כ"ה כ' ג"כ וז"ל והיש מכשירין דרמ"א קאי בלא שלט בחיצון שבפנימי כש"ך בנקה"כ שם בראי' ברורה דאל"כ תקשי דברי הרא"ש אהדדי דהרי דברי הרמ"א בס"ד וה"מ בס"ט שניהם דברי הרא"ש הם כמש"כ הנקה"כ הנ"ל עכ"ל ע"ש ובאמת גם עליו תמה אני איך נעלמו ממנו דברי התב"ש הנ"ל:
אמנם נוכל לומר דהן אמת דמדברי הד"מ מוכח דקאי אב' עורות היינו אלו הנוהגים להקל מקילין כן אבל באמת לדברי הרא"ש גופי' שלא יהי' סותרים אהדדי בודאי נוכל לומר לחלק בין שניקב מקצת הפנימי בין שניקב כל הפנימי והא דקאמר עולא ישב לו קוץ בושט איירי בישב לו במקצת פנימי.
ויש ראי' לזה מהסוגי' דיתיב האי מרבנן קמי' דר"כ וקאמר נמצאת אתמר אבל ישב חיישינן א"ל ר"כ לא תצייתו לי' ישב אתמר אבל נמצאת לא אצטרכו לי' לעולא דכולהו עיזי ברייתא קוצי אכלי וזה שפיר בנמצאת לא אצטרך לי' לעולא לומר אבל אם ישב במקצת בודאי איצטרך לי' לומר דבכולהו עיזי ברייתא דאכלי קוצי לא נמצא קוץ תחוב אפי' במקצת פנימי. וזה הוי הוכחה יתירה דהי"מ מיירי בתחוב במקצת פנימי מהאי דלא יהי' דברי הרא"ש סתרו אהדדי כמ"ש בהגהות של הגאון מהרב"פ ז"ל על הנקה"כ יע"ש שמיישב שבל"ז ג"כ אין סותרים אהדדי:
ומעתה לפי"ז הא דהביא הרמ"א ז"ל הי"מ דעליהם סמכו להקל בישב קוץ בושט והוא חלק אליהם דאין להקל במקום דאיכא ריעותא מבואר דאפי' לא ניקב רק מקצת הפנימי ג"פ אינו מקיל וכן הוא בפי' בהגהות ז"ל א"כ נשמע מזה דהוא סובר דחיישינן לשמא נתרפא אפי' היכא דאיכא בדיקה על מקצת פנימי שלא ניקב כס' הש"ך בס"ק כ' א"כ הדברי קו' הש"ך ס"ק כ"א דלמה נתן הטעם לעיל דחיישינן שמא ניקב וושט אין לו בדיקה מבחוץ הלא אפי' אם יהי' לו בדיקה הוי חיישינן שמא נתרפא ותי' של הש"ך א"ש כאן.
והגם בלא זה יש לעיין בדברי הש"ך ז"ל שלא יהי' דבריו סותרים על מה שכ' בס"ק כ"א, אך זה כבר מבואר במפרשים ובפרט בפמ"ג ימ"ש, וזה אינו מיושב בדבריהם כ"א ע"י הדחק כמבואר להמעיין שם. ע"כ נלפענ"ד ליישב דהנה בסי' מ"ט הקשה הטו"ז בס"ק ג' על הרמ"א דכאן בסעי' ז' כ' דאם יש לחוש שנעשה ע"י קון אפי' נא ניקב רק הפנימי טרפה ואמאי לא נימא דמותר מס"ס ס' ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב החיצון כמו דמתירין התם ותי' הנקה"כ וז"ל לק"מ דהתם שכיח הוא דע"י מחט ניקב גם החיצון במקום שהמחט שם דהא ניקב א' מהם ושכיח הוא שניקב גם השני וושט אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש, ומעתה נוכל לומר דבודאי הרמ"א סובר דחשש שמא נתרפא חשש רחוקה כדברי הש"ך ס"ק כ"א רק עכ"ז הוא חושש כאן לשמא נתרפא משום דסובר דשכיח הוא גבי קוץ שניקב גם את החיצון כדברי הנקה"כ הנ"ל, וא"כ בודאי ניקב הפנימי והחיצון והא דלא משכחינן נקב בצד פנימי של הפנימי עכצ"ל שנתרפא משא"כ בסעי' ד' דהוי ס' אם ע"י חולי או ע"י קוץ ואז במקום שיש בדיקה ואנו בודקין שאין כאן נקב אזי יותר מסתבר דבא ע"י חולי מדנימא שבא ע"י קוץ וניקב גם החיצון ונתרפא כיון דנתרפא הוי חשש רחוקה, ולזה שפיר הוצרך הרמ"א לעיל לו' הטעם שושט אין לו בדיקה מבחוץ ולזה הוא אסור משא"כ אם הי' לו בדיקה אזי יותר הי' תלינן שהוא ע"י חולי מדנימא שהוא ע"י קוץ ונתרפא כיון שהוא חשש רחוקה כנ"ל וא"ש, ולפי"ז צריך לומר דאינו אוסר הרמ"א לעיל בסעי' ד' גבי ס' קוץ וס' חולי רק בניקב הפנימי מעל"ע משום דחוששין שמא הוא ע"י קוץ ושכיח שניקב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ משא"כ היכא דל"נ רק מקצת פנימי ושאר מקצת פנימי הוא נקי ע"י בדיקה הוא כשר משום דאי"ל בדיקה ובודאי אין כאן ניקב אם לא דנימא דהי' נקב ונתרפא והוא חשש רחוקה כנ"ל, ולזה אנו תולין דהאי שניקב מקצת הפנימי הוא בא ע"י חולי ולא שלטה יותר אבל כאן גבי היש מכשירין דאיירי שבודאי בא ע"י קוץ וגבי קוץ שכיח הוא שניקב ולזה מוכרחים אנו לחוש לשמא נתרפא ולזה הוא טרפה אפי' ניקב מקצת פנימי כנ"ל:
ומעתה לפי מה שהעלה הטו"ז דלגבי הלעטה ס' ע"י חולי לכה"פ ולזה שפיר י"ל ולהתיר בניקב מקצת פנימי משום שאנו תולין יותר דהוי ע"י חולי מדנימא חששא דנתרפא משא"כ בניקב כולו דאין צריכין לחששא דנתרפא רק דחיישינן שניקב גם החיצון ע"י קוץ ושט אין לו בדיקה מבחוץ וראוי לאסור, ומיושב קושיתך הנ"ל וא"ש:
אמנם כד נעיין היטב בהענין דלפי מה דמסקי' דלכן יש לאסור בניקב כל הפנימי היא מטעמא דנקה"כ דקוץ שכיח שניקב כולו כ"ז לא שייך גבי התירה דהלעטה שכ' הטו"ז דכל הלקותא הוי ע"י חולי ואפי' אם נימא כדברי הנקה"כ המדחה דברי הטו"ז וכ' דע"י דברים הקשים שמלעיטין אותם הוי כניקב תמיד ע"י קוץ או מחט ומה לי ניקב ע"י מחט בפ"א או מעט מעט עכ"ל מ"מ זה בודאי אינו נוכל לומר דשכיח הוא שניקב הפנימי והחיצון כמו גבי מחט וקוץ דבשלמא גבי קוץ נוקב בפעם א' ולזה כיון דחזי' דניקב א' מהם שכיח שניקב גם הב' משא"כ כאן בדברים הקשים אינו נוקב אלא מעט מעט כנ"ל ולזה בודאי נוכל לו' שעדיין לא ניקב כולו וא"כ הדרא הס"ס הנ"ל לדוכתי' דדלמא בא ע"י חולי ולא שלטה יותר כדחזינן דלא שלטה החולי בחיצון ואת"ל דהוי ע"י קוץ דלמא ל"נ את החיצון עדיין כיון דלא שכיח הוא שניקב את כולו וסרה תלונות הנקה"כ מהיתרא של הטו"ז וא"ש. ובל"ז ג"כ מדחה החת"ס דחוי' של הנקה"כ בשתי ידים רק לפי הנ"ל נלענ"ד דאפי' בחיטי התירגמא שמלעיטין במדינתנו שקורין קיקעריץ שיש להם עוקצים עכ"ז אינם חדים וקשים וארוכים כמו קוץ ובודאי אינו נוכל לו' אצלם דשכיח שניקב בפ"א הפנימי והחיצון ולזה ממילא יש להתיר כדברי הגדולי גאונים שמסכימים להיתר של הטו"ז אפי' בניקב הפנימי מעל"ע היכא דחזינן דלא שלטה בחיצון משום דלכה"פ ס' חולי ס' קוץ הוי וממילא הוא מותר מכח ס"ס הנ"ל דכאן לא שייך דברי הנקה"כ הנ"ל דאם הוא ע"י קוץ שכיח שניקב את כולו כנ"ל וא"כ גם בזה יש סמך לדברי הגדולי גאונים לסמוך על היתר של הט"ז אפי' בניקב הפנימי מעל"ע היכא דחזי' דלא שלטה החולי בחיצון דלא כפמ"ג שכ' שהיא איסור גמור: והנה על קו' הטו"ז הנ"ל דגבי ס' חולי ס' קוץ ראוי' להתיר מכח ס"ס כמו דמתירין בסי' מ"ט גבי קוץ דבני מעים אמרתי לישב דגבי ושט לא נוכל להתיר מכח האי ס"ס דלעולם תלינן בדבר השכיח ובושט שכיחי קוצים כדאמרינן בגמ' דכל חיוי ברייתא קוצי אכלו ולזה תלינן יותר בקוץ מע"י חולי. ואח"כ ראיתי בפליתי ובחת"ס שהעמיסו תי' זה בדברי הנקה"כ הנ"ל ובאמת כוונת הנקה"כ הוא כדכתיבנא לעיל יע"ש. אמנם גם זה הוא תי' נכון וישר ועפ"י תי' זה ג"כ ראוי' להתיר כהתירא של הטו"ז בהלעטה דהא בהלעטה בודאי שכיח שיבא הנקב מחמת חולי הלעטה כמו שמבואר בפמ"ג דברי הטו"ז דמחמת כח הלעטה ומשמוש הידים נתקלקל הושט וזה הוי כחולי ושפיר יכולין לבדוק אם לא שלט הלקותא בחיצון יע"ש. וא"כ ממילא הוי כאן לכה"פ ס' השקול דכמו דנוכל לו' דבא מחמת הקוץ כ"כ נוכל לו' דבא מחמת חולי הלעטה. וא"כ הוא מותר מכח ס"ס הנ"ל דבשלמא לעיל בסעי' ז' ברמ"א דלא איירי באווזות המלעיטים רק בנמצא נקב בפנימי וס' ע"י חולי או ע"י קוץ בזה שפיר אוסר ואינו מתיר מכח ס"ס כיון דקוץ שכיח יותר מחולי משא"כ באווזות המלעיטים שבהם שכיח שיבא ע"י חולי כמו ע"י קוץ ואפשר עוד יותר א"כ בודאי נוכל לסמוך אהתירא של הטו"ז מכח ס"ס הנ"ל. והגם דהטו"ז בעצמו לא ס"ל האי ס"ס מ"מ לדידן לדברי שכ' שהוא ס"ס טובא בודאי יש לנו לסמוך אהתירא של הטו"ז מה שהוא סובר דהוא היתר גמור להיות מותר לדידן מכח ס"ס כנ"ל. ואפי' לפי מה שתי' הפליתי קו' הטו"ז הנ"ל דבשלמא גבי חשש ניקב באברים הפנימיים אמרינן נשחטה הותרה אבל חשש בנקיבות הושט הו' ס' בשחיטה ולא שייך נשחטה הותרה וספק איסורא לחומרא אפי' בס"ס בחזקת איסור ע"ש. עדיין נוכל להתיר כאן בניקב הפנימי וחזינן דלא שלטה החולי בחיצון דאפי' אי נימא דחיישינן לשמא נתרפא ועלה קרום בושט שאינו ניכר לפי מש"כ דקרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום הטעם דסופו ליסתור א"כ בכאן לא הוי חזקת איסור דהא כל טעמי דחזקת איסור בנקיבות הושט הוא משום דנקיבות הושט הוי נבלה ולא מהני בי' שחיטה וזה דוקא כשיש כאן נקב אבל אם עלה קרום ונתרפא לא הוי נבלה רק טריפה מחמת שאינו יכול לחיות משום דסופו ליסתור בפרט לפמ"ש עוד יותר הפמ"ג דקרום מ"מ חיו יחי' אלף שנים ואפ"ה הוי טריפה משום דטריפות לאו בחיות תלי' מילתא יע"ש. אבל נבילה בודאי לא הוי מחמת זה היכא דלא הוי נקב לפנינו דכיון דנתרפא א"כ בין דטעם טריפות הוי מחמת שסופו לסתור בודאי לא הוי נבילה דכיון דכל מה דלא נסתר היא לגמרי בשלימותה רק דטריפה הוי משום דסופו לבוא עלי' לקותה שלא תהי' יכולה לחיות ומחמת זה לא הוי נבילה. ומחמת טעם ב' שתוכל גם לחיות בודאי לא הוי נבילה דבשלמא הטריפות נוכל שפיר לומר דאינו תלוי' בחיות אבל נבילה בודאי לא הוי היכא דיכולה לחיות ולזה כאן כשניקב הפנימי וחזינן דלא שלטה בחיצון שום חולי ולא הוי רק ספק שמא נתרפא ובזה לא הוי חשש נבילה כנ"ל וא"כ ליכא כאן חזקת איסור ושפיר מהני האי ס"ס. וכבר הארכתי בזה בתשובה האחרת ליישב בזה דברי הרמ"א בסעי' ד' דהוצרך לומר הטעם דושט אין לו בדיקה מבחוץ דאז הוי חשש שמא עדיין ניקב וא"כ הוי ספק בשחיטה והוי חזקת איסור ולא מהני אפי' ס"ס נגד חזקת איסור משא"כ מטעמא דשמא נתרפא דלא הוי שום חשש ספק בשחיטה וממילא לא הוי חזקת איסור כלל כנ"ל וא"כ מהני ס"ס גבי' ומיושב קו' הש"ך וא"ש:
ואמנם לדינא כבר חלקו על הפליתי בזה דנקיבת הושט לא הוי חזקת איסור כמבואר בשב שמעתתא ובחת"ס וא"כ ממילא הדרינן לדלעיל דמהני כאן ס"ס כיון דליכא חזקת איסור בשום אופן. תמצית לדינא נלענ"ד שבודאי יש לסמוך על גדולי הגאונים שמסכימים לדעת הטו"ז להתיר כשיש לקותא בפנימי ולא שלטה שום לקותא בהחיצון ולזה מסכים גם התב"ש לפי המבואר מדבריו וז"ל ואיך שיהי' יראה לדינא עיקר דלכתחילה בעי בדיקה לעופות שמלעיטין וממרים אותן אעפ"י ששוחט ב' סי' יהפוך הושט ואם ימצא בו נקב אפי' בפנימי לבד או קוץ תחוב אפי' בקצה עובי הפנימי יש להטביל וכו' אבל אם אין בפנימי נקב כ"א לקותא בשינוי מראה או כעין שחין ובועות ונראה דלא נקב אזי יהפוך גם החיצון לראות ב' צדדים ואם לא ניכר בו שום לקותא או לבנינות או איזה שינוי יש להכשיר עכ"ל ע"ש. והנה מדברים האלו מובן שכשיש לקותא בפנימי אפי' אם לא עבר בגרירה ובמישמוש ידים מפנימי מכל וכל ועכ"ז אם לא שלט בחיצון אזי יש להכשיר וזהו דוקא כשלא הי' רק שחין ובועות דבזה יש לתלות דהוי מחמת חולי ואע"ג דלא הוי אלא ספק מחמת אולי מ"מ יש להכשיר כנ"ל מחמת ס"ס משא"כ היכא דלא הוי שום לקותא רק שניקב לחוד בזה הוא דאוסר התב"ש כשניקב הפנימי מעל"ע דכיון דהוי ניקב זהו מסתבר דבא מחמת קוץ ולא מחמת חולי דחולי אינו מולד נקב רק לקותא וכאן דחזינן דאיכא נקב בלא לקותא בודאי מסתבר דהוא בא מחמת קון וממילא בודאי איכא למיחש דניקוב גם החיצון וושט אין לו בדיקה מבחוץ ובזה גם הטו"ז מודה כמבואר בדבריו. ואך גם בזה אינו אוסר התב"ש רק כשניקב כל הפנימי מעל"ע אבל כשלא ניקב רק מקצת הפנימי בזה אינו אוסר כ"א דוקא היכא דקוץ תחוב וזה מבואר מלשונו שכתב ואם ימצא בו נקב אפי' בפנימי לבד או קוץ תחוב אפי' בקצה עובי הפנימי יש להטריף עכ"ל דדוקא בקוץ תחוב כתב אפי' בקצה עובי הפנימי אבל בנקב לחוד משמע דלא מטריף רק כשניקב כל עובי הפנימי אבל כשלא ניקב רק מקצת עובי הפנימי כשר משום דחזינן דמקצת עובי הפנימי נקי בלא נקב א"כ אין כאן חשש רק שנתרפא וזהו חשש רחוק כנ"ל ולזה תלינן יותר שבא מחמת חולי ולא שלטה בחיצון דלגבי חולי יש לחיצון בדיקה כטעמים הנ"ל:
ומעתה יש לנו כמה חלוקי דינים בענין זה הא') שלא יהי' קוץ תחוב דאז אם הוא תחוב אפי' במקצת עובי הפנימי ג"כ טריפה. והב') אפי' אם אין קוץ תחוב רק שיש נקב בלא לקותא והנקב הוא בכל עובי הפנימי מעל"ע אזי הוא טריפה אפי' לא שלט כלל בהחיצון. והג') אם יש נקב בלא לקותא רק במקצת עובי הפנימי ואחר הגרירה נשאר שאר עובי הפנימי נקי מכל וכל אזי כשר. והד') כשיש כאן לקותא כמו שחין ובועות בכגון זה הוא דמהני בדיקות החיצון כאשר חזינן שלא שלט כלל הלקותא בחיצון אזי הוא כשר רק באופן ובתנאי שצריך לקרוע הושט סמוך ללקותא לבדוק את החיצון כדי שיהי' הבדיקה בחיצון כנגד הלקותא שתהי' הבדיקה במקום ידוע דבלא זה לא מהני בדיקות החיצון כיון דהוי במקום שאינו ידוע דאפי' גבי לקותא אין בדיקה לחיצון אם לא שלטה בו לקותא אם הוא במקום שאינו ידוע כמ"ש התוס' שיש חולי מאדים שאינו ניכר בהחיצון כמבואר בפליתי ובזה סרה תלוונת הפמ"א שהביא הפ"ת דלמה לנו לקלקל הושט כיון שאנו רואים דעור החיצון שלם לשיטות הט"ז דהכל תלוי' בהחיצון יע"ש דודאי שפיר צריך לקלוף כדי שנבדוק שם במקום ידוע וגם היכא דניקב פנימי בלא לקותא בודאי צריך לקלוף כדי שנבדוק יפה אם נשאר מקצת עובי הפנימי נקי מכל וכל ואזי נוכל להכשירו כנ"ל:
ועוד אחת אדבר שגם כשיש לקותא צריך לעיין תחת השחין ובועות אם אין שם נקב עגול דאם ימצא שם נקב עגול אזי נראה שהוא בא מחמת קוץ ואזי קשה לנו לסמוך על החיצון לחוד ואעפ"י שיש לקותא על הנקב עדיין יוכל להיות שהנקב בא מחמת הקוץ ומחמת תחיבת הקוץ נולד אח"ז הלקותא על הנקב וזה קרוב יותר דהנקב בא מחמת קוץ והוליד אח"כ הלקותא מדנימא דהנקב בא מחמת הלקות החולי דלקות החולי אינו מוליד נקב כנ"ל. ואע"ג דהלקותא בעצמה חשוב לענין טריפות כמו נקב ועכ"ז שיהי' בפועל נקב עגול מחמת הלקותא זה בודאי אינו שכיח וזה הכל לפי ראות עיני המורה: דברי הבעה"ח פ"ק ב' איפאלא ה"ק יואל צבי ראטה חופ"ק הנ"ל