שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
דרושים · לפ החודש
ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. איתא במדרש הה"ד קול דודי הנה זה בא וכו' ענה דודי ואמר לי מה את עושה כאן במקום טמאים אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך אמר לפניו רבון העולמים ת' שנה אמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו אמר לי' כבר שלמו שנאמר כי הנה הסתיו עבר מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהי' מכוסים שנאמר הנצנים נראו בארץ וכו' והמדרש הזה אומר דרשינו וחיו ונלענ"ד דהנה כבר בקשו מפרשי התורה ז"ל טעם על מה שאמר הקב"ה לאברהם אע"ה בבשורת הזרע שעבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול הלא טובה יתירה הי' להם שלא יהי' להם רכוש רק שלא יעבדו אותם והנלענ"ד השפל לבאר זה לפי המבואר בנסיונות שנסה ד' את אברהם אע"ה בהרמב"ן ז"ל וז"ל הנסיון הוא לדעתי בעבור היות האדם רשות מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה יקרא נסיון מצד המנוסה אבל המנסה יתברך יצי' בו להוציא הדבר מכח אל הפועל להנות לו שכר מעשה טוב לא שכר טוב לבד יע"ש בפ' עקידה שמאריך בזה שהשם צדיק יבחן מפני שחפץ להצדיקו והמעש' ד' מבאר הדבר באריכות שהקב"ה מסלק ידיעתו כדי שיהי' להעטסה הבחירה וכשיעמוד בנסיון בטוב אזי יתרבה שכרו כאמרם ז"ל לפום צערה אגרא וזהו על דרך שנתן לנו הקב"ה תורה ומצוות לקיימם כדי להרבות שכר ושלא יהי' לנו נהמא דכיסופא ועל דרך זה הוא הניסיון אצל הצדיק כד' להרבות לו עוד יותר שכר לו ולזרעו אחריו:
ובזה אפשר לפרש בפרשת העקידה שאמר הקב"ה לאאע"ה קח נא את בנך דלזה אמר לשון קח שהוא לשון קיחה שבזה שיעמוד בהנסיון יקח שכר הרבה בתורת מקח ולא בתורת מתנה שהוא נהמא דכיסופא והנה ידוע בהעושה מעשה טוב הוא פועל שני דברים הא' מה שהוא עושה המעשה והב' במחשבה שהוא לטובה ובאלו ב' פעולות קונה לו שני עולמות בפעולת המעשה הוא קונה העוה"ז שהוא עולם המעשה ובפעולת המחשבה שהוא בא מצד הנפשיות שבו שמקורה מן העולם העליון בזה הוא קונה עוה"ב לנפשו שתוכל להנות וחיו השכינה בין הצדיקים היושבים ועטרותיהם בראשיתם ונהנין מזיו השכינה והמחשבה במעשה המצו' הוא יותר חשובה מן המעשה כמבואר דמצו' בלא דחילא ורחימא לא פרחית לעילא כאמרם ז"ל המתפלל בלא כוונה הוא כגוף בלא נשמה תהו הי' הכוונה כביכול אצל הקב"ה שהי' מנסה את אאע"ה בנסיון העקידה שיקבל ע"י זה שכר הרבה לו ולזרעו אחריו כמבואר בסוף הפרשה הי' ג"כ על דרך זה שבשני פעולות במעשה ובמחשבה יקנה בהם שני עולמות לו ולזרעו אחריו והוא הלך בזריזות לקיים דברי השם כמו שנאמר וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ופירש"י ז"ל הוא בעצמו ולא צו' לאחד מעבדיו שאהבה מקלקלת השורה עכ"ל והלך לקיים מצות השם באהבה רבה ובמחשבה טהורה אשר בודאי הי' די בזה לקנות הרבה שכר עוה"ב לו ולזרעו אחריו ובפרט לפי המבואר במדרש איך שהי' השנון עמד לשטנו ולבלבל את דעתו ומחשבתו הטהורה והוא הי' גבור וכבש את יצרו והלך באהבה רבה ומחשבה טהורה עד שבא אל ההר באותו האהבה שהי' כשאמר לו אלהים קח נא את בנך יחידך. וזהו שאמר ויבואו אל המקום אשר אמר לו אלוקים דלא הי' לו לומר רק ויבואו אל המקום וממילא ידענו שזהו המקום שאמר לו אלוקים הלא כבר נאמר וירא את המקום מרחוק אלא שבא להודיענו שכשבאו אל המקום הי' באותו בחינה במחשבתו הטהורה כמו שהי' כשאמר לו אלוקים וגם בלקיח המאכלת אמר וישלח אברהם את ידו וכו' להורות שהי' בדעת שלימה כשהושיט את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו ולפיכך נאמר בו לשון שליחות שאין שליחות אלא מדעת המשלח כמו שאמרו מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וכשראה הקב"ה דעתו ומחשבתו הטהורה שהוא בשלימות גמור בלי שום דופי אשר די בזה לקנות עוה"ב ולא נחסר רק גוף המעשה לקנות בהם גם עוה"ז וההנאות העוה"ז לבד אינו כדאי שישחט הצדיק יצחק אע"ה עבור זה לזה הי' די שחיטות האיל ולזה אמר לו הקב"ה שאל ישחטנו ואל יעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה דהיינו בענין הידיעה שהוא מחשבתך הטהורה כבר ידעתי שהוא בשלימות וכבר נשלמה בזה הקנין שלך מן העוה"ב ואפשר גם העוה"ז ג"כ כיון שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה וממילא כבר נחשב לך שלא חשכת את בנך יחידך ממני רק עכ"ז לא הי' המעשה בפועל ולזה וישא אברהם את עיניו וירא את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו אשר בזה בודאי נחשב כאלו הקריב את בנו בפועל כמו שמפרש רש"י ז"ל דלהכי כתיב תחת בנו מפני שעל כל עבודה שעשה ממנו הי' מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאלו הוא עשוי' בבני כאלו בני שחוט וכו' יע"ש רק אאע"ה לעצמו חשב שזה בודאי לא יחשב מעשה האיל בפועל כאלו הי' המעשה בבנו לקנות לפי ערך זה העוה"ז רק עכ"ז הי' חושב שפעל יותר מן המחשבה במה שהתפלל שתהי' העשוי' בבנו הדיבורי תפילה בודאי יהי' נחשב גם הדיבור למצו' וא"כ כבר עשה המצו' באלו שני הפעולות בדיבור ובמחשבה והנה עבור המחשבה שהי' בשלימת בודאי הי' בטוח שקנה עוה"ב כהבטיח ד' לו והעוה"ז הי' חושב שבודאי לא קנה בשלימות כיון שלא הי' בפועל בבנו רק בהאיל רק עבור הדיבור שהי' מתפלל שתהי' כאלו הוא עשוי' בבנו עבור זה ויקרא אברהם שם המקום ההוא ד' יראה אשר יאמר היום דהיינו שד' יראה את הדיבור שלו אשר אמר היום בהר ד' יראה כדי להציל כל הדורות הבאים עי"ז מן הפרעניות כמבואר ברש"י ז"ל אבל שיקבל עבור זה ברכות העוה"ז זה לא עלה על דעתו רק שחשב שעכ"פ מן הפרעניות ינצלו עי"ז וע"ז השיב לו הקב"ה לא כמו שאתה חושב שהמעשה נחשב אצלי רק בי נשבעתי כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך דהיינו שפעלת כל הדברים הן במעשה והן במחשבה וקנית בהם שני ברכות העוה"ז והעוה"ב זהו שאמר כי ברך אברכך ב' ברכות העוה"ז והעוה"ב דהיינו שתזכה שבניך יהי' עושים רצונו של מקום ויזכו להנות מזיו השכינה וידמו לכוכבי השמים כמו שנאמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד וגם יהי' להם ברכות העוה"ז כמו שאר האומות שנמשלו לחול הים וזהו שאמר והרבה ארבה את זרעך שני רבויות ככוכבי השמים בעניני העו"הב וכחול אשר על שפת הים בעניני העוה"ז כמו שאר האומות ועוד הרבה יותר מהם ולזה אמר וירש זרעך את שער אויביו והתברכו בזרעך כל נויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי דהיינו שגם עבור דיבורי התפלה שהתפלל תקבל שכר לא מבעי' שינצלו מן הפרעניות אלא עוד נוסיף שהם יירשו ארץ אויבהם והתברכו בהם כל גויי הארץ אמן כי"ר שיקוים ב"ב בכלל ובפרט: ומעתה לפי מה דמסקי' שכל עיקר הנסיון הוא שבאם יקיים המנוסה ויעמוד בנסיון בצדק בודאי יתרבה שכרו הרבה מאוד בעוה"ז ובעוה"ב בלי נהמא דכיסופא ולזה אפשר לומר כשהקב"ה הבטיח לאאע"ה בבשורות הזרע ולהם יתן את הארץ לרשתה שאל ע"ז במה אדע כי אירשנה כמו שפירש"י ז"ל שאמר לפניו הודיענו באתה זכות יתקיימו בה יע"ש דהיינו שאאע"ה הי' רוצה כשזרעו ירשו את הארץ שלא יהי' להם נהמא דכיסופא רק שיהי' ע"י זכות וע"ז השיב לו הקב"ה שיהי' להם זכות הרבה עבור הנסיון שינסה אותם במה שיהי' גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואעפי"כ יהי' צדיקים אעפ"י שיתערבו בין הגוים לא ילמדו ממעשיהם כמו שהי' באמת לבסוף שלא שינו שמם ולשונם וכסותם ולא הי' פסול בזרעם כמו שנאמר שבנוי יה עדות לישראל ולא הי' בהם דלטורין וממילא עי"ז שיעמדו בנסיון זה כל הארבע מאות שנה ולא יהי' בהם חטא ולהכי כתב שנה לשון יחיד ולא שנים לשון רבים לרמז שלאחר ארבע מאות שנים לא יהי' בהם חטא כמו נער בן שנה כמו שנאמר לגבי שאול המלך ע"ה והוא בן שנה למלכו שדרשו שלא הי' בו חטא כבן שנה וגם כאן אחר כל הטירוף והשיעבוד של ארבע מאות שנה לא יהי' בהם חטא כנ"ל ועי"ז בודאי יהי' שכרם הרבה עד שיהי' ראוים בזכותם לצאת ברכוש גדול מצד הדין ולא מצד נהמא דכיסופא אפי' בעניני העוה"ז ומכש"כ על העוה"ב בודאי יהי' שכרם הרבה מאוד ע"י שיקבלו את התורה:
וזהו אפשר הכוונה במאי דקאמר החדש הזה לכם ר"ח דהיינו שזה החדש הוא הגורם שתהנו הנאת העוה"ז לכם משלכם ולא מנהמא דכסופא וכפל עוד הפעם לומר ראשון הוא לכם דהיינו שגם ההנאות העוה"ב תהנו לכם משכלם ולזה מעיקרא קאמר הזה משום שקאי על ההנאת העוה"ז שהוא הנאה הנגלת לעין בעוה"ז ובשני' קאמר הוא לכם משום שקאי על הנאת העוה"ב שהוא נסתר עדיין ולזה קאמר הוא מפני שהוא לשון נסתר משו' שעדיין הוא נסתר וסמוי מן העין. וע"ז קאמר המדרש הה"ד קול דודי הנה זה בא ענה דודי לי מה אתה עושה כאן וכו' כנ"ל אמר לפניו רבון העולמים ת' שנה אמרת לנו ועדיין לא שלמו דהיינו שכנסת ישראל המה בעצמם לא רצו לצאת קודם לת' שנה מפני שלא רצו להנות נהמא דכסיפא והמה חשבו שבפחות מת' שנה שגזר הקב"ה עליהם לשעבדם יהי' הנאתם נהמא דכסיפא ולזה השיב שעדיין לא שלמו הת' שנה והשיב להם הקב"ה דכיון שהי' קושי שיעבד הי' הנסיון עוד יותר גדול שאעפ"י שעברו עליהם כ"כ שיעבוד בקושי ואעפי"כ לא חטאו ולזה כדאי הוא הנסיון הגדול הזה אפי' כשהוא פחות מת' שנה להרבות שכרם ולזה א"ל כבר שלמו שנאמר כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו ופירוש המדרש בשיר השירים שהסתיו אלו ת' מאות שנה שגזרו על אבותינו במצרים הגשם חלף הלך לו אלו מאתים ועשר שנה והיינו שהסתיו אין כ"כ קשה כמו הגשם וזהו שהשיב הקב"ה דהא דנגזר ת' שנה היינו כשיהי' השיעבוד קלה כסתיו משא"כ עכשיו שהי' השיעבוד קשה כמו הגשם ולזה חלף הלך לו ע"י השיעבד הקשה ברד"ו שנה מה שהי' צריכים להיות בשיעבוד קלה ת' שנה וע"ז קאמר המדרש מיד גילו הצדיקי' את ראשיהם שהי' מכוסה שנא' הנצנים נראו בארץ והיינו פירושו לפי הנ"ל דהנה ידוע מאן דאכל דלאו דילי' בהית להסתכולי באפי' וממילא הולך בכיסוי ראש מפני שלא יכול להרים ראשו לראות בעיניו משא"כ כשנהנה משלו אזי יכול לגלות ראשו כדי לראות בעיניו ולזה כיון שבישר הקב"ה לצדיקים שכבר הגיע הזמן שיוכלו להנות משלהם בלא נהמא דכסופא מיד גילו ראשיהם שיוכלו לראות מה שהי' עד עתה מכוסה מחמת הבושה מנהמא דכסופא שנהנו ממה שאינו שלהם וזהו אפשר הפירוש דקאמר החדש הזה לכם ראש חדשים דהיינו שיתחדש לכם ראש חדש שיהי' בנגלה ממה שהי' עד עתה מכוסה מחמת הבושה כנ"ל ומעתה לא יכלמו לנצח כל החוסים בך דהיינו שלא יבושו בעוה"ז ולא יכלמו לנצח בעוה"ב שהוא עולם הנצחי אמן כן יהי רצון:
ולפ"ז שפיר נוכל לפרש דבר נא ופירש"י ז"ל לפי דרש הגמ' אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם ע"כ כדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם עכ"ל ורבים תמהו ע"ז איך לחשוד אותו צדיק אברהם שיהרהר אחר מדותיו של הקב"ה ח"ו אך נראה לומר לפענ"ד דלאו מצד שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה יאמר ח"ו דהנה לכאורה יש להבין דלמה צריך לזה כדי שיצא ברכוש גדול שישאלו הלא ריוח והכלה לפניו שיצאו בר"ג בדרך ישר ורצוי' דהנה איתא במדרש החדש הזה לכם הה"ד אלה שני בני יצהר העומדים על אדון כל הארץ א"ר לוי מלמד שהי' הקב"ה חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא הי' מוצא עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן והיא עמדה להם הה"ד אלה שני בני יצהר וכו' אמר הקב"ה דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן לכך נאמר ויאמר ד' אל משה ואל אהרן עכ"ל דלכאור' יש להבין הלא הי' להם זכות הרבה במה שלא שינו שם ולשין וכסות ושהי' גדורים בעריות כמו שנאמר החנוכי הפלואי שבטי יה עדות לישראל אמנם זה ג"כ קשה על מה שפירש"י ז"ל על הא דאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ופירש"י ז"ל ואף אם חשוב אני מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים עכ"ל וע"ז ג"כ קשה דהלא הרבה זכו כנ"ל אך לפי הנ"ל נוכל לומר דהנה הקב"ה הבטיח לאברהם אע"ה על שאלתו במה אדע כי אירשנה שלא יהי' להם נהמא דכסופא וזהו שפירש רש"י ז"ל שבקש להודיע לו באיזה זכות שירשו' וע"ז השיב לו הקב"ה ע"י שיעמדו בנסיון ארבע מאות שנה כנ"ל ובזה יזכו לירש את הארץ בלתי נהמא דכסופא ועוד הוסיף להבטיחו שגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי דהיינו שיזכו עוד שיתפרסם גדולת אלוקים ע"י זרעו במה שידון את הגוי אשר יעבודו אותם באותות ובמופתים בניסים ובנפלאות ועי"ז יזכו ג"כ שיצאו ברכוש גדול והנה בודאי אלו הזכותים שהי' להם הי' די להם שעל ידי זה יזכו לירש את הארץ בלתי נהמא דכסופא אבל זה לא הי' עדיין כדי שיזכו שיעשה להם ניסים ונפלאות ביציאת מצרים כדי להתפרסם אלהותו רק שיצאו מארץ מצרים בלתי ניסים ונפלאות וממילא שלא יזכו לרכוש גדול וזהו הי' שאלת משה רבע"ה מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים כדפירש"י ז"ל הנ"ל והיינו שמשה ידע בודאי זה שזכו שיצאו ממצרים רק בלא ניסים ונפלאו יצאו ביכולת ד' וממילא אינני צריך לשליחותו שילך אל פרעה לעשות לי אותות ומופתים וע"ז השיב לו הקב"ה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה ופירש"י ז"ל ששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים דבר גדול יש לי על ההוצאה זו שהרי עתידין לקבל התורה על ההר הזה וכו' יעש"ה והיינו שבזה שיתגלה להם גידל אלוהותי בניסים ונפלאות עי"ז יקבלו את התורה מחמת פחד אלוקים ועוזו וזהו שאמר וזה לך האות פירש אלו הניסים ונפלאות שתעשה ביציאת מצרים תקח לך לאות לפרסם להם גודל יכולת אלוקים כדי שעי"ז יקבלו את התורה וכן הי' דמיד בדיבור הראשון התחיל הקב"ה אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וא"כ יצ"מ בניסים ונפלאות הוא הכנה לקבלת התורה ושפיר מחויב אני לעשותם להם אעפ"י שלא זכו לזה עדיין מצד זכותם שיש להם ע"ע כי זה שיש אינו די להם רק לזה שיזכו לירושת הארץ כנ"ל וא"ש:
אמנם כ"ז הוא רק מצד ההכנה אבל שיהי' להם כעת זכות שיזכו לזה עדיין אין להם וא"כ מצד זכותם של עצמם שיש עד עתה אינם ראוים לצאת בניסים ונפלאות נגלים רק בנפלאות נסתרים כיון שאינם מצד הדין רק מצד החסד כמו שנאמר לעושה נפלאות גדולת לבדו דהיינו כשקב"ה עושה נפלאות לבדו דהיינו בסתר כשאין בעל הנס מכיר בניסו זהו משום שכי לעולם חסדו דהיינו שאין מן הדין שיעשה ניסים רק מצד החסד מצד נהמא דכסיפא אינו זוכה לראות הניסים באתגלי' כמו שנאמר ללוט אל תביט אחריך כמבואר שם בפירש"י ז"ל יע"ש והנה יציאת מצרים בניסים ונפלאות נקרא בלשון גאולה כמו שנאמר וגאלתי אתכם בזרוע נטוי' ובשפטים גדולים וזהו שאמר המדרש שהי' הקב"ה חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל דהיינו בניסים נגלים ומפורסמים ולא הי' מוצא עד שמצא זכותו של משה ואהרן והיא שעמדה להם לעשות ניסים נגלים ומעתה כיון שלא זכו לזה שיהי' נעשה על ידיהם ניסים נגלים לפרסם אלוקותו ממילא אינו ראוי' להם שיצאו ברכוש גדול כנ"ל ועל זה בודאי יצער אברהם עליהם על שלא זכו לעמוד בנסיון בגזירות של ועבדום וענו אותם באופן היותר שיזכו שיהי' נעשה על ידיהם ניסים נגלים לפרסם אלוקותו וזהו הצער הי' הקב"ה רוצה למנוע מאותו הצדיק וזהו שאמר כדי שלא יאמר אותו הצדיק וכו' דהיינו שלא יצער את עצמו אבל זה בודאי לא עלה על הדעת שיהרהר ח"ו על מידותיו של הקב"ה כי אין זה דרכו של אברהם ע"ה. וזהו ג"כ הטעם דהוצרכו לזה שישאלו משו' שלא זכו עדיין מצד זכותם שיצאו ברכוש גדול רק כדי שלא יצער אותו הצדיק אברם אע"ה ולזה לא נתנו להם אח"ז הרכוש בעין יפה רק בדרך שאלה משא"כ גבי ביזת הים שכבר הי' להם מסירת נפש במה שנסעו בתוך הים ביבשה שם נתקיים בהם כל ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה שגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול דהיינו שיזכו לב' עולמות בזכותם עוה"ז ועוה"ב דהיינו לרכוש גדול בגשמיות בעניני העוה"ז וגם ברוחניות בעניני העוה"ב להשגת אלוקות במה שראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל הנביא וזהו שאמרו בשירת הים שירה לד' כי גאה גאה שעשה לי שני גאות הא' בעניני העוה"ז בביזת הים וזהו בא לי ע"י שסוס ורוכבו רמה בים דהיינו שנטבעו בים וחזר הים והשליכן לחוץ וזהו דנקט לשון רמה דהיינו שהורמו מן הים ומשם זכו עי"ז לביזת הים והב' בעניני העוה"ב שזכו להשגה אלוקית כנ"ל וזהו שאמרו ויהי לי לישועה במאי שזכיתי לומר זה אלי ואנוהו דהיינו בהשגת אלוקות כנ"ל וזהו ג"כ שרמזו בשירתם במה שאמרו עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה דזהו השם י"ה מורה על השני זכיות של עוה"ז ועוה"ב כמו שנאמר כי בי"ה ד' צור עולמים שבשם י"ה ברא הב' עולמות ולכלם זכיתי כעת מצד זכותי וזהו שאמר ויהי לי לישועה דהאי לי הוא מיותר רק שאמרו שהי' הישועה לי דהיינו בזכותי בלתי נהמא דכסופא רק במה שזכו בזכות עצמן כנ"ל וא"ש: