אור ברסלב
שות בית היוצר או"ח › סימן מ

שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה

או"ח · סימן מ

סימן לט

בסוגי' דחצי שיעור (במס' יומא דף ע"ג ע"ב):

הרמב"ם ז"ל הל' שביתות עשור הלכה ד' מצות עשה אחרת יש ביוה"כ והוא לשבות בו מאכילה ושתי' שנאמר תענו את נפשותיכם וכו' וכ' הלח"מ דכוונת רבינו ז"ל דאין עשה מה"ת אלא באכילה אבל בשאר עינוים מרבינן לי' דשבתון וכדתני רבה ור"י בשמעתין וסבר דתני רבה ור"י פליג אהא דאמרי' בגמ' דף ע"ד הני ה' עינויים כנגד מי א"ר חסדא כנגד ה' עינויים וכו' דאין דעת של ר' יוסף אלא לרבות הדבר משום שבתון יע"ש, ותמה עליו בתוס' יוה"כ דזה א"א דהרי הרמב"ם מייתי בפי' המשנה כנגד ה' עינויים יע"ש שמיישב דהא דתני משבת שבתון לא פליג אמ"ד כנגד ה' עינויים יע"ש. ונלפענ"ד ג"כ ליישב ונקדים הא דאי' בירושלמי דתרומות דמודה ר"ל ביוה"כ דח"ש אסור מדאו' ובתלמודן לית להו הא דמודה ר"ל ביוה"כ ול"ב במאי פליגי תלמודן והירושלמי לענין יוה"כ ואדומ"ו הרב המחבר אמרי בינה זצ"ל מביאו וביאר שם בארוכה יע"ש. ונלפע"ד דהנה בתוס' בד"ה חז"ל הקשו אמאי לא אמר מטעם דקאמר בסמוך מכל חלב. ונלע"ד דהנה הרמב"ם ז"ל בה' חו"מ פ"א ה"ז כ' וז"ל האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש הר"ז אסור מה"ת שנא' לא יאכל ואעפ"כ אינו חייב כרת או קרבן אלא בשיעור שהוא כזית והאוכל פחות מכזית במזיד מכין אותו מכות מרדות יע"ש וכ' עליו הכ"מ ח"ל קשי' לי למ"ל פחות מכזית דהא אאוכל כיש קיימי' ונ"ל שלפי שבראש הבבא כ' האוכל מן החמץ כ"ש אסור מה"ת ומשמע דאפי' אכילה כ"ש מעט מן המעט שאין בו הנאה כלל אתא הכא לאשמעי' דנהי דאיסורא איכא אבל מכות מרדות ליכא עד שיהי' דבר הראוי' להינות ממנו גרונו קצת דהיינו דבר הראוי' להקרא פחות מכזית אך קשה דמה גבול יש בין זה לזה ועוד דמנ"ל לפלוני בזה יע"ש שהניח זה בצ"ע. ולפענ"ד נראה דבזה מיושב קו' התוס' הנ"ל דשפיר איצטרך לי' דר"י הטעם דחז"ל דמכל חלב לחוד הו"א דאינו אסור מה"ת אלא פחות מכזית דהיינו דבר הראוי' להינות ממנו גרונו קצת כנ"ל. משא"כ לפי הטעם דחז"ל בוודאי שפיר אסור אפי' כ"ש משום דגם כיש ג"כ שפיר חז"ל ושפיר מיישב קו' התוס' הנ"ל וממילא שפיר מוכח דינו של הרמב"ם ז"ל שכ' לחלק בין כ"ש לפחות מכזית משום דעדיין קשה להיפוך דלמ"ל הדרשא דכל חלב כיון דיש לן הטעם דחז"ל אעכצ"ל דמטעם דחז"ל לחוד אין מכין אותו מכות מרדות. לזה איצטרך הדרשא דכל חלב כי היכא דנכה אותו מכות מרדות. ולזה שפיר מוכח דברי הרמב"ם ז"ל דלגבי פחות מכזית דמוכח מדרשא דכל חלב שפיר מכין אותו מכות מרדות משא"כ בכ"ש דאינו מוכח אלא מטעם דחז"ל אין מכין אותו מכות מרדות וא"ש:

ולפי"ז שפיר נוכל ליישב בעה"י מה שהקשה בתוס' יוה"כ על דברי הכ"מ הנ"ל דעל כ"ש אין מכין אותו מ"מ כנ"ל מהא דכ' הרמב"ם ז"ל בה' שביתות עשור פ"ב דהאוכל ח"ש מכין אותו מ"מ וכ' ההמ"ג דק"ו הוא מדין איסורין של דבריהם דלפי דבריו שם משמע דאפי' בכל שהוא יש מכות מרדות יע"ש דהנה התוס' ישנים רוצים להוכיח דהא דאמרי' הני ה' ענויים כנגד מי הוא אסמכתא בעלמא משום דמפיק מני' אכילה ושתי' וזה ע"כ לאו מהאי קרא נפקא יע"ש ולפענ"ד נראה ליישב דברי הפוסקים דהני ה' ענויים המה מה"ת והוא דעת הרמב"ם ז"ל כמבואר בהר"ן ז"ל יע"ש דהנה הסברא דח"ש משום חזי לאצטרופי מבואר בשאגת ארי' סי' פ"א דאם אוכל כזית בכדי שיעור אכילת פרס מצטרף הרי שאם אכל עכשיו כ"ש כשיחזור בכא"פ ע"ד שישלים עמו לשיעור כבר באיסורא אכל למפרע יע"ש וזהו מבואר ג"כ בפמ"ג ליו"ד סי' ס"ה שחקר בזה וכן הוא מבואר מלישנא דש"ס דאמר כיון דחז"ל אסורא קאכיל דמשמע דעל כל משהו ומשהו נקרא שם איסור למפרע כמבואר ג"כ בס' כ"נ. ומעתה נוכל לומר דזהו דוקא שפיר בשאר איסורים דאיסור הוא דהמאכל עצמו אסור ולזה שפיר חל למפרע האיסור גם על הכ"ש שאכל מתחילה. משא"כ גבי יוה"כ דאין האיסור על המאכל רק האיסור על הגברא דחייב להתענות ולזה ל"ש גבי' הסברא דחז"ל דיהי' חל למפרע איסור על כ"ש שאכל מתחילה כיון שאין האיסור חל על המאכל. ולזה הי' ס"ד דפחות מכשיעור לא יהי' אסור מה"ת כמבואר זה ג"כ בס' תויה"כ ולזה שפיר איצטרך למילף על אכילה ושתי' מהני ענויים למילף דאפי' ח"ש ביוה"כ אע"ג דל"ש גבי' חז"ל ג"כ אסור וא"ש:

אמנם לפי"ז דהסברא דחז"ל ל"ש ביוה"כ ואעפ"כ ח"ש אסור מהני חמשה ענויים כנ"ל א"כ עדיין איכא סברא לחלק כדברי הכ"מ הנ"ל בין היכא שאכל דבר שנהנה גרונו קצת ובין היכא שאינו אוכל אלא כ"ש שלא יהי' אסור כיון דל"ש הסברא דחז"ל כנ"ל. אמנם יש עוד לימוד על ח"ש ביוה"כ משבת שבתון שיהי' אסור משום שבות ומזה מוכח שיהי' אסור אפי' כ"ש אע"ג דל"ש הסברא דחז"ל ומעתה א"ש דודאי היכא דכ"ש אין אסור מרבוי דקרא רק מכח הסברא דחזל"א אזי בודאי אין מכין אותו מכת מרדות. משא"כ גבי יוה"כ דל"ש הס' דחז"ל ואעפ"כ אסור כ"ש מקרא דשבתון כנ"ל שפיר מכין אותו מ"מ אפי' אכ"ש וא"ש ושפיר מיושב דברי הרמב"ם הנ"ל ודברי הכ"מ הנ"ל:

ומעתה הסברא נותנת כדברי הירושלמי הנ"ל דר"ל מודה דביוה"כ ח"ש אסור דבשלמא בשאר איסורים שפיר סובר דח"ש מותר מה"ת כיון דלית לי' דרשה דכל אח"ש וגם ל"ל הס' דחז"ל. משא"כ גבי יוה"כ דל"ש גבי' הסברא דחז"ל ואעפ"כ ח"ש אסור מהני ה' ענויים וגם מקרא דשבתון כנ"ל. בזה נוכל לומר דגם ר"ל מודה שפיר דח"ש אסומה"ת. אמנם כ"ז הוא שפיר אם אמרי' דהני ה' ענויים וגם הקרא דשבתון הוי דרשה גמורה משא"כ אי אמרי' דל"ה אלא אסמכתא בעלמא בוודאי אין שום סברא לומר דר"ל מודה ביוה"כ דח"ש אסומה"ת. וזהו הפלוגתא תלי' במה שנחלקו גמרא דידן עם הירושלמי גבי יוה"כ כמבואר בס' אמרי בינה בשם בן המחבר. דהנה דעת הרמב"ם דסיכה האסורה ביוה"כ הוא בין סיכה של תענוג ובין שאינה של תענוג והוא מדברי הירושלמי דאיתא להדי' דסיכה אסורה אפי' שאינה של תענוג והגמ' דידן פליג אירושלמי דלא אסרי' רק סיכה של תענוג כנראה מדברי התוס' ביומא דף ע"ז ע"ב ד"ה מנין יע"ש. ולפענ"ד נראה לומר דבזה פליג הירושלמי והגמ' דידן דהירושלמי סובר דהני ה' ענויים הוי מה"ת משום הדרשה דה' ענויים וגם הדרשה דשבתון הוי דרשה גמורה ולא אסמכתא ולזה שפיר אסור בין של תענוג מהדרשה דה' ענויים ובין שאינה של תענוג מדרשה דשבתון כנ"ל. ולזה ממילא שפיר סובר דר"ל מודה ביוה"כ דח"ש אסור מה"ת כנ"ל. משא"כ הגמ' דידן סברו דהדרשה דה' ענויים וגם השבתון אינו אלא אסמכתא בעלמא וממילא דה' ענויים ל"ה אלא מדרבנן ולזה לא אסור רק של תענוג אבל לא שאינה של תענוג ולזה ממילא אין שום סברא לומר דר"ל מודה ביוה"כ דח"ש אסומה"ת וממילא שפיר אזלו כל אחד לשיטתם דלדברי הירושלמי דסברו דה' ענויים המה מדאו' ע"כ צריכים המה לסבור דח"ש לר"ל ג"כ דאו' דאל"ה יקשה קו' התוס' יוה"כ דאיך מערב במתני' ח"ש דאינו אסור אלא מדרבנן לר"ל עם הה' ענויים דהמה מדאו' ולזה עכצ"ל דר"ל מודה דח"ש אסומה"ת גבי יוה"כ כנ"ל. משא"כ הגמ' דידן דסברו דהה' ענויים אינו אלא מדרבנן עכצ"ל לר"ל דגם ח"ש אינו אלא מדרבנן דאל"ה יקשה איך מערב דאו' עם דרבנן דבשלמא לר"י דסובר ח"ש אסור מדאו' בכל מקום לא תקשה איך מערב ח"ש עם הה' ענויים דל"ה אלא מדרבנן היינו משום דאתי לאשמעינן דכמו דבאכילה ושתי' אסור אפי' ח"ש כמו כן בשאר ענויים אע"ג דאינו אסור אלא מדרבנן מ"מ אסור אפי' באבר א' דהיינו ח"ש כמו כל גופו ובזה בודאי לא נטעה דכי היכא דשאר ענויים אינם אלא מדרבנן כמו כן גם ח"ש אינו אלא מדרבנן אפי' באכי' ושתי' כיון דר"י סבר בכה"ת ח"ש אסור מה"ת משא"כ לר"ל דסבר בכל האיסורין דח"ש מדרבנן בודאי גם כאן נוכל לטעות דח"ש ביוה"כ אינו אלא מדרבנן כיון דמערב להו עם הה' ענויים דאינם אסורים אלא מדרבנן אעכצ"ל דהאמת הוא כן דלגמ' דידן דלר"ל ח"ש אפי' ביוה"כ אינו אלא מדרבנן כנ"ל ושפיר מיושב המחלוקת בין הירושלמי לתלמודא דידן וא"ש:

ומעתה לפי הנ"ל שפיר מיושב דברי הרמב"ם ז"ל דשפיר איצטרך השני הלימודים הה' ענויים וגם הדרשא דשבתון ולא פליגי רבה ור' יוסף עם ר' חסדא דשני הדרשות צריכים כי היכא דנדע דאין חילוק בין של תענוג לשאינה ש"ת וכמו באכי' ושתי' בין ח"ש דהיינו פחות מכשיעור ויש בו הנאת גרונו קצת ובין כל שהוא שאין בו הנאה כלל כנ"ל. ולזה שפיר פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות הדרשה דה' ענויים ובחיבורו הדרשה דשבתון ואינם סותרים זא"ז כלל וא"כ הרמב"ם ז"ל פסק כדברי הירושלמי הנ"ל דהה' ענויים המה מדאו' ולזה שפיר פסק גבי סיכה דאין חילוק בין של תענוג לשאינה של תענוג כנ"ל וא"ש:

תוכן העניינים

שות בית היוצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה