שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
או"ח · סימן לה
שפעת חו"ב לאהובי בני חביבי האברך הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ב כש"ת מו"ה משה שמעון ני' ויזרח לנצח עכב"ב הי"ו:
כתבך הגיעני והחייתנו בדבריך כה יתן ד' ויוסיף להשמיעני ב"ט בבגצב"א. ומה שכתבת ליישב קו' התוס' בפסחים ד' ט' ע"ב בד"ה היינו ט"ח הוא נראה נכון וכמדומ' לי שגם אנכי אמרתי זאת מכבר ובזה. אמרתי ג"כ ליישב קו' הראשונה מהתוס' דהיכי מייתי ראי' מת"ח דהוי סדא"ו ואזלי' לחומרא וכאן הוי סדר"ב דהנה האחרונים הקשו דאמאי אמרי' סדר"ב לקולא דהא כל דרבנן הוי דאו' מהלאו דלא תסור ותירצו דמעיקרא הכי תקינו רבנן אסורי' רק על וודאי ולא על ספק ואנכי אמרתי הטעם לדבר דהא לכאו' הוי להו לתקן גם על ספק דהא חכמים עשו חיזוק לדבריהם וכו' רק לפ"ד הרמב"ם ז"ל דסדא"ו מה"ת לקולא א"ש דכל מה דתקינו רבנן כעין דאו' תקינו ולזה גבי וודאי שפיר תקינו רבנן איסור כעין דאו' משא"כ גבי ספק דגם גבי דאר אינן אסור מה"ת לא תקינו גבי' איסור וא"ש. והנה כ"ז אם האיסור דרבנן ל"ה רק לגבי לא תעשה לפ"ד החוו"ד משא"כ כשאי' דרבנן הוי גבי עשה דתשביתו דשם סד"א מן התורה לחומרא בודאי ראוי' לומר דגם הסדר"ב ג"כ לחומרא משום דתקינו כעין דאו' כנ"ל ושפיר מיושב קו' התוס' כמובן וא"ש. ובהסברא הנ"ל אמרתי ג"כ לפרש דברי הה"מ ז"ל דכיון דח' תקנו מעיקרא על ספק אזי אנו מחמירין בו על כל הספיקות ובזה ג"כ מיושב קו' התוס' כמובן וא"ש:
ובאו"א נלענ"ד ליישב קו' התוס' דהנה הפ"י הקשה דאמאי אזלינן בנמצא בתר רובא הא חמץ הוי דבר שיש לו מתירין ע"ש ונלע"ד דהנה ביו"ד סי' ט"ז סעי' ט' פסקינן דחרש שו"ק ששחטו מותר לשחוט בנו אחריו כיון דרוב מעשיהם מקולקלים ע"ש ומקשים העולם הא הוי דבר שיש ל"מ א"כ אמאי אזלינן בתר רובא דרוב מ"מ הא יוכל לשחוט בנו ביום שלאחריו ואמרתי לתרץ דהן אמת דלגבי דשיל"מ לא אזלינן בתר רובא אמנם זהו דוקא היכא דליכא אלא רובא לחוד אבל היכא דאיכא חזקה לסייע לרובא ודאי אזלינן בתר רובא אפי' לגבי דשיל"מ ובפרט לפ"מ שכתב הר"ן בביצה דף ז' גבי ביעה דספנא מארעא דהיכא דלא איתחזק אסורא אזלינן בתר רובא אפי' גבי דשיל"מ עיי"ש ומכש"כ היכא דאיכא חזקא לסייע לרובא ולזה גבי שחיטות חרש שו"ק דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח לסייע לרובא דרוב מעשיהם מקולקלים ולזה שפיר מותר לשחוט אחריו בנו ולא חיישינן משום אותו וא"ב וא"ש:
ולפי"ז שפיר נוכל לומר ג"כ גבי תשע ציבורין אע"ג דחמץ הוי דשיל"מ מ"מ אזלינן בתר רובא כיון דאיכא ג"כ ספק על בדיקת הבית א"כ ממילא יש לנו חזקת בדוק לסייע לרובא דציבורין ולזה אזלינן בתר רובא אע"ג דהוי דשיל"מ וזהו אפשר ג"כ כונת רשיז"ל בד"ה ואתא עכבר ושקל ונכנס לבית בפנינו ולא ידעינן אי חמץ שקל וכיון דחזינן צריכין אנו לבדוק או דלמא מצה שקיל עכ"ל עי"ש דנוכל שפיר לומר דגם רש"י ז"ל סובר כדברי התוס' דהספק הוי אי שרי לאכילה או לא רק בהא ספיקא לחוד לא הוי אזלינן בתר רובא כיון דהוי דשיל"מ כקו' הפ"י הנ"ל ולזה פירשיז"ל דגם על בדיקת הבית איכא ג"כ ספיקא ולזה יש לנו חזקת בדוק לסייע לרובא וזה שפיר מדויק בדברי רשיז"ל דקאמר וכיון דחזינן צריכין אנו לבדוק דמשמע דזהו הוי דבר נוסיף על הספק דלא ידעינן אי חמץ שקיל אי מצה שקיל דהספק לענין אכילה ולזה שפיר קאמר היינו תשע חניות אע"ג דהתם ליכא חזקת היתר וכאן איכא חזקת בדוק דמאי הוי דאיכא חזקת בדוק כיון דליכא רובא ודאי לא מהני חזקה לחוד גבי דשיל"מ ובפרט דכאן אתחזק אסורא כיון דהוי קבוע כמחעמ"ח דמי וא"ש וממילא דלא נוכל לחלק דגבי ת"ח הוי ספדא"ו וכאן גבי תש"צ הוי ספדר"ב דהא גם אליבא דרש"י ז"ל הוי הספק לענין אכילה כנ"ל דהוי ספדא"ו ואפי' אי הוי דרבנן הא הוי דשיל"מ ומיושב שפיר קו' התוס'. דברי אביך האוה"נ הכותב בחפזון וגם הוצרכתי להפסיק באמצע ולנסוע עבור לרדוף שלום והיום באתי לביתי וראיתי לסיים בכי טוב בחפזון:
הק' יואל צבי ראטה החופק"ק חוסד יע"א.