שות בית היוצר· רבי יואל צבי ראטה
או"ח · סימן ג
שפעת חיים וברכה ושלום לכבוד ידידי וחביבי הרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה אברהם פאללאק ני'
היום קבלתי מכתבו וכו' ובקשתו להודיע לו דעתי העני' אם ינהוג כדברי הרמ"א בש"ע או"ח סוף סי' ל"ז שכתב על דברי המחבר שכתב קנון היודע לשמור תפילין בטהרה שלא ישן בהם ולא יפיח חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. וכ' הרמ"א וז"ל דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנים ויו"א. וכן נהגו ואין לשנות עכ"ל. וכתב ע"ז המג"א דכוונתו דקודם לזמן זה אסור להניחן כמבואר שם במחה"ש וכן נהגו החסידים. אבל האשכנזים נהגו כדברי המג"א שכ' דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן עכ"ל: ועתה נפשו בשאלתו אם ינהוג חסידים שנוהגים כדברי הרמ"א שאסור לקטן להניח תפילין קידם י"ג שנים ויו"א. או כדברי האשכנזים שנוהגים כדברי המג"א להניח ב' או ג' חדשים מקודם. והנה מעלתו כתב טעם לדברי הרמ"א יען שקטן שלא הגיע לי"ג שנים שלימים אינו בר דעת כ"כ שיהי' המצוה לו בכ"י כחדשה וממילא כשיניח התפילין כבר מקודם אז כשיבוא החיוב דאורייתא עליו לא יהי' אצלו חשיבות כ"כ יען שכבר לבו גס בהם, וע"כ ממתינים עד שיהא בן י"ג שלימים שיהי' אצלו חשיבות גדול שיעשה המצוה בפעם ראשונה עכ"ל. והנה זה לכאורה טעם הגון למנהג החסידים, אבל לא לדברי הרמ"א דהא רמ"א מבאר דברי המחבר דמה שאמר המחבר קטן כוונתו דוקא שהוא בן י"ג שנים שלימים, והמחבר טעמו מבואר משום חשש דשמא יישן ויפיח, דאע"ג דהוא חשש רחוק ועכ"ז כיון דקטן אינו מחוייב מדאו' חיישי' אפי' חשש רחוק כיון דתפילין צריכין גוף נקי כדחזי' שם בסי' ל"ח גבי חולי מעיים ר"ל דפטור מה"ט אפי' אם אין לו צער, משום שאין יודע ליזהר בעצמו, וכתב שם המג"א דאסור להחמיר לעצמו מה"ט דאיכא למיחוש שמא לא יוכל ליזהר אע"ג דהוא מחוייב מדאו' ומכש"כ גבי קטן שאינו מחוייב מדאו' בודאי שפיר איכא סברא לומר דאסור לו להחמיר ולהניח אפי' היכא דאיכא חשש רחוק. ולזה אסור לאביו לחנכו מקדם ולהניח תפילין. ואדרבה בזה במה שאינו מחנכו מקדם להניחו להניח תפילין משום שהוא חושש שמא יישן ויפיח, ומלמדו את זה לבנו דמש"ה אינו יכול לחנכו להניח תפילין מקודם כמו שמחנכו בשאר מצות אעפ"י שהוא קטן, משום דשאני תפילין שצריכין גוף נקי וממילא בזה הוא לחנכו עוד יותר על להבא שיהי' נזהר בזה עוד יותר שיניח תפילין בנקיות הגוף. ובזה יהי' שפיר מיושב קו' הפמ"ג באשל אברהם שהקשה אם הוא י"ג שנים איזה חיוב יש על אביו לקנות לו תפילין דאיש בפ"ע הוא ואם הוא עני כל ישראל מצוין להחיותו יע"ש שתירץ דמשום שלא הביא עדיין ב' שערות ולזה החיוב על אביו יע"ש, וזה לכאורה קשה להבין כיון דאנו סומכין על חזקה דרבא בודאי הי' סברא לומר ג"כ דאביו פטור מלקנות לו תפילין משום האי חזקה. ועוד יותר דאביו יש לו ג"כ חזקת ממון, ולפי הנ"ל ניחא דבודאי אביו מחוייב לקנות לו תפילין קודם שיגיע לי"ג שנים דבזה יהי' בנו רואה שיש לו תפילין ואעפ"כ אסור לו להניחם מחשש שמא יישן ויפיח בהם, ובזה יהי' שפיר מחנכו על להבא כדי שימא נזהר עוד יותר כנ"ל משא"כ כשלא יקנה לו תפילין מקודם אזי לא יהי' מחנכו על להבא משום דהבן יהי' סובר דמשו"ה אינו מניח תפילין משום שאין לו תפילין ואביו מקמץ מלקנות לו תפילין ולזה צריך אביו לקנות לו תפילין ובזה יחנכו כיון שהבן רואה שיש לו תפילין ואעפ"כ אסור להניחם לו משום חשש הנ"ל, ולזה שפיר החיוב על אביו לקנות לו תפילין מקודם שהוא בן י"ג שנים ובזה שפיר מחנכו כנ"ל וא"ש: ובזה יהי' שפיר מדוייק דברי המחבר שהוא ג"כ לשון הרמב"ם שכתב קטן היודע לשמור תפילין וכו' חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו במצות, דלכאו' הוא יתור לשון שלא הי"ל לכתוב אלא שאביו חייב לחנכו וממילא נדע שמחוייב לקנות תפילין דבלא"ה לא נוכל לחנכו, ולפי הנ"ל ניחא שפיר כיון דהוא סבר דהאי קטן היינו כשהוא בן י"ג שנים כדברי הרמ"א וא"כ הי' סברא לומר דאין חיוב על אביו לקנות לו תפילין כקו' הפמ"ג הנ"ל כיון דהוא איש בפ"ע ולזה קמ"ל דאעפ"כ חייב אביו לקנות לו תפילין מקודם שהוא בן י"ג שנים כדי לחנכו במצות בזה שקנה לו תפילין מקודם הוא מחנכו על להבא כנ"ל וא"ש:
ועפ"י פשוטו נלע"ד לומר דבודאי החיוב על אביו לקנות תפילין מקודם שהוא בן יג"ש כיון דביום א' קשה הדבר להכין תפילין אולי לא יזדמן לו סופר ואפי' אם יזדמן לו סופר אולי לא יהי' לו מוכן תפילין, ובין כך בקל יוכל להיות שיבטל מ"ע דאו' ויהי' בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין וא"כ בודאי מוכרח להכין לו תפילין מקודם שהוא בן יג"ש, ואז עדיין הוי החיוב על אביו כיון שבנו עדיין ברשותו ואינו איש בפ"ע ולזה שפיר כתב המחבר והוא לשון הרמב"ם שאביו חייב לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצות דבל"ז יוכל להיות שיתבטל מן המצו' דתפילין עכ"פ יום א' מדאו' כנ"ל וא"ש:
ועוד יותר נלע"ד דבודאי החיוב על אביו לחנך את בנו במצות מקודם שיגיע ליג"ש רק גבי קדושות תפילין אין אנו מניחין לאביו לחנכו להניח תפילין מחמת החשש הנ"ל ובמה מקיים אביו מצות חינוך בבנו במצות תפילין שהוא מצוה גדולה וחמורה וע"כ הטילו על אביו מצות חינוך בבנו במצות תפילין בזה שהוא מחוייב לקנות לו תפילין אעפ"י שהוא כבר איש בפ"ע ובזה מדוייק עוד יותר הלשון שכתבו שחייב אביו לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצות דהיינו בזה הוא מקיים מצות חינוך בבנו גבי מצות תפילין אעפ"י שלא יוכל להניחם מקודם י"ג שנים במה שהוא קונה לו תפילין וממילא החיוב עליו לקנות לו תפילין מקודם שהוא בן יג"ש כד להראות שרצונו לחנכו רק שאינו רשאי והקב"ה מצרף מחשבה למעשה ומעלה עליו כאלו הי' מחנכו מקודם וא"ש:
ומעתה לפי דברי הנ"ל ומוכרח מדברי המחבר והרמב"ם ז"ל דקטן קודם בן יג"ש אסור להניח תפילין ולכך כתבו דחייב אביו לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצות דהיינו במה שקונה לו תפילין הוא מחנכו במצות מהנך טעמים הנ"ל ובזה יש ליישב מה שמביא הישועות יעקב ראי' להב"ח דכתב דקטן ממש מהא דקאמר הש"ס ב"מ ד' כ"ט המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן והקשה המרדכי למה לי שם דמיהן למה לא נימא ניחא לי' לאיניש למיעבד מצוה בממוני' וכ' לתרץ דכיון דמצא תפילין ואינו יודע של מי הם חיישי' שמא התפילין של קטן הם דלאו בר אקנוי' הוא וגם ל"ש גבי' לומר ניחא לי' לאיניש למיעבד מצו' בממוני' כיון שהוא קטן ואי נימא דבעי' שהוא ב"ן יג"ש א"כ הו' בר אקנוי' יע"ש. ולפי הנ"ל נוכל שפיר לומר דקטן קודם יג"ש אינו מניח תפילין ואעפ"כ כיון דאביו חייב לחנכו ולקנות לו תפילין קודם שהוא בן יג"ש כפי השלשה טעמים הנ"ל ומסתמא בודאי מקנה לו אביו להקטן התפילין שקנה לו ובפרט לפי טעם הראשון שבזה מחנכו על להבא שלמדו דאעפ"י שיש לו תפילין ואעפ"כ אסור לו להניחם משום החשש שלא יזהרו וגם לשאר טעמים הנ"ל ג"כ מסתמא מקנה אביו התפילין לבנו לגמרי דבזה יחנכו כנ"ל. וא"כ שפיר יש לחוש להמוצא תפילין דשמא התפילין של קטן הם דלאו בר אקנוי' הוא וגם ל"ש למיעבד מצו' בממוני' כיון שהוא קטן ואע"ג דקטן אינו מניח תפילין קודם יג"ש מ"מ יש לו תפילין במה שאביו קנה לו לחנכו כנ"ל וא"ש:
ולפי"ז יש ליישב דברי הגמ' בסוכה ד' מ"ב ע"א דקתני קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין קטן היודע להתעטף חייב בציצית ועמדו המפו' דמ"ש דגבי תפילין קתני חייב לקנות לו תפילין וגבי ציצית לא קתני רק חייב בציצית יע"ש בסי' י"ז במחה"ש ולפי הנ"ל ניחא דגבי ציצית דאביו חייב לחנכו בציצית אין אביו צריך להקנות לו ציצית רק שיראה שיהי' לו ציצית משא"כ גבי תפילין דעיקר החינוך במה שמקנה לו התפילין כיון שאינו מניחן עד יג"ש. וזה החילוק מבואר ג"כ בדברי המחבר דגבי תפילין כ' דחייב אביו לקנות לו וגבי ציצית כ' חייב ליקח ציצית דהיינו אפי' שאינו מקנה לו וא"ש:
ובזה נלע"ד ליישב דברי הרמב"ם שכ' בה' ברכות פ' י"א הל' ט' דמצו' שהוא קנין לו כגון ציצית ותפילין וכו' מברך עליהן בשעת עשייתן שהחיינו והטור באו"ח סי' כ"ב כתב דאם קנה טלית ועשה בו ציצית מברך שהחיינו ותמהו עליו מ"ט לא כתב בתפילין לברך שהחיינו כמ"ש הרמב"ם גם גבי תפילין יע"ש בטו"ז שפסק באמת כן דבין בציצית ובין בתפילין יש לברך בפעם ראשונה ברכת שהחיינו כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' כ"ח לענין כסוי דם וכו' והישועות יעקב כתב שם ליישב דברי הטור שיש חילוק בין ציצית לתפילין דציצית חובת טלית הוא לענין זה שלא חייבה התורה את האדם ללבוש בגד שחייב בציצית אלא שאם לובש בגד בת ארבע כנפות חייב להטיל בו ציצית ומעתה א"ש דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב המצות שבאים ע"י קנין היינו שאם לא קנה הבגד אינו מחוייב להטיל בו ציצית א"כ המצוה בא ע"י קנין דהיינו שמברך כי הקרה ה' לפניו טלית שקנהו ועשה בו ציצית ומקיים ע"י הקנין זו המצוה שבא לידו מצות ציצית. וא"כ המצוה בא ע"י קנין דהא טלית שאולה פטור מן הציצית וכשירצה לקיים מצות ציצית ע"כ קונה הבגד וא"כ יש שייכות לברכת שהחיינו עם עשיית הציצית אבל בתפילין יכול לברך ולקיים המצוה אפי' בתפילין שאולין ואין המצוה בא ע"י קנין יע"ש שמאריך עוד בזה לבאר דברי הרמב"ם ז"ל דלפי דבריו קשה דלמה פסק לברך שהחיינו בתפילין מפני שבא ע"י קנין ולפ"מ דביארנו לעיל דברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאביו חייב לקנות לבנו תפילין כדי לחנכו במצות דהיינו בזה שהוא קונה לו התפילין הוא מחנכו במצות ובזה בודאי אינו יוצא בתפילין שאולין דדוקא במה שקונה לו לבנו הקטן לקנין הוא מחנכו במצות כפי הטעמים הנ"ל וזהו שמדקדק הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב דאביו חייב לקנות לו תפילין דהיינו דוקא ע"י קנין ולא ע"י שאולין אע"ג דיוצא המצות תפילין בשאולין וא"כ כשמניח הקטן בן יג"ש בפעם הא' תפילין צריך לברך שהחיינו כיון שבאים לו ע"י קנין במה שקנה לו אביו תפילין כדי לחנכו במצות כנ"ל וזה לא הי' אפשר ע"י תפילין שאולין כנ"ל ורק דוקא ע"י קנין וא"ש:
וא"כ מזה ג"כ מוכח כדברי הרמב"ם ז"ל שסובר דקטן אינו מניח תפילין עד שיהא בן י"ג שלימים ואז שפיר פסק שמברך ג"כ שהחיינו כנ"ל ובפרט לפ"מ שכ' התב"ש ביו"ד סי' כ"ח ס"ק ד' לברך על כיסוי דם בפעם ראשון שהחיינו משום דשפיר סומכין אדעת רש"י ורוקח ז"ל סי' שע"א הביאם הש"ך דס"ל דכל מצוה שאדם מתחנך לה בתחילה מברך שהחיינו ומה שהקשה הש"ך מציצית ותפילין יש ליישב כיון דקיי"ל דקטן היודע להתעטף חייב לחנכו במצות וכמ"ש הטור או"ח סי' י"ז וכן קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין כמ"ש הטור או"ח סי' ל"ז וא"כ אימתי מברך שהחיינו אי בשעת לבישה ראשונה לא תקנו חז"ל חיובא לדרדקי ואחר שנעשה בן יג"ש האי שעתה לאו שעת חינוך הוא שכבר נתחזק בה בקטנותו עכ"ל יע"ש:
ומעתה לפי"מ דביארנו דברי הרמב"ם ז"ל דקטן אינו מניח תפילין קודם יג"ש וא"כ שפיר פסק דמברך שהחיינו כיון דלא נתחזק עדיין בקטנותו כנ"ל. והגם שיל"ד בדברי התב"ש דהא חזינן דמחנכין הקטנים במצות ומברכין ג"כ שהחיינו אפי' בקטנותן. אך ע"ז נוכל לומר דבשלמא באלו המצות שגם הגדולים מברכין שהחיינו שפיר שייך לחנך גם הקטנים לברך שהחיינו משא"כ בתפילין שהגדולים אינן מברכין שהחיינו ל"ש לחנך הקטנים. ומעתה לפי כל הנ"ל נראה בפירוש שלא להניח קטן תפילין קודם יג"ש כדברי הרמ"א שמסיים דאין לשנות. והגם דהמג"א כתב דעכשיו נהגו להניח מקודם מ"מ כיון דחזי' דהחסידים נהגו כדברי הרמ"א הדבר מסתבר שיש להם קבלה ע"ז מצדיקים קדושים שהוא עפ"י קבלה טעם נסתר וע"כ בודאי הסברא נוטה בזה לומר שב ואל תעשה עדיף שלא לזוז מדברי הרמ"א שכ' שכן נהגו ואין לשנות. רק לפי"ז איכא סברא לומר לפי הנ"ל דצריך לברך שהחיינו בפעם ראשון שמניחן. ובפרט שהטו"ז פסק בלא זה ג"כ לברך שהחיינו. אמנם עכ"ז כיון שהוא ספק ברכה כיון דהש"ך מסופק אפי' גבי כסוי דם ולזה מהיות טוב שיקנה לו בגד חדש וילבשנו קודם הנחת תפילין ויברך שהחיינו כדי שיצא מכל הספיקות ויהי' שלום בין הכל ובעה"ח: יואל צבי ראטה החופק"ק הנ"ל.