שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
חלק יו"ד · סימן כד
נשאלתי באשה מבכרת שהיתה מסולקת ווסת כאחד עשר שבועות מעת שירדה לטבול ואח"כ הפילה ולא ידעה מה הפילה והנשים אשר עמדו עלי' בעת ההיא קצתן אומרות שהי' ניכר בו ריקום אברים וקצתן אומרות שלא הי' ניכר בו שום ריקום אברים ואח"כ נתעברה וילדה זכר ונשאלתי על זה מה משפט הנער היולד אם מחוייב אביו לפדותו אם לאו:
תשובה כבר נשאל בזה במהרי"ק שורש קמ"ג (ודבריו הובאו ביתה יוסף בסי' ש"ה) ופסק דמחוייב לפדותו מתרי טעמא חדא דהעמד האשה על חזקתה ועדיין לא נפטר רחמה ועוד דהעמד הנפל על חזקתו דעדיין לא נתרקמו איבריו עיי"ש במהרי"ק ובב"י שהביא דבריו שהאריך קצת בזה ובשו"ע לא הביא הב"י לדבריו כלל רק בהגהת רמ"א הביא מקצת דבריו לא כולם:
והרב בתשובת חכם צבי השיב עליו בזה מהא דאמרינן בנדה (דף כ"ט א) אמר ר' יהושע בן לוי עברה נהר והפילה ואינה יודעת מה הפילה מביאה קרבן ונאכל מ"ט רוב נשים ולד מעליא ילדן הרי חזינן להדיא דגם בהפילה נמי אמרינן דוולד מרוקם באבריו הפילה מטעמא דרוב נשים וולד מעליא ילדן וכדמוכח שם בסוגיא דגם בנפל שלא כלו לו חדשיו קמיירי מדקפריך עלה ממתניתן דאין ידוע אם וולד הפילה תשב לזול"נ ולנדה עיי"ש וכיון שכן גם בכה"ג דנידון דמהרי"ק נמי אית לן למיזל בתר רובא דהוי וולד מעליא ופוטר את הבא אחריו מהבכורה ודלא כמהרי"ק ע"כ תוכן כוונתו בקצרה:
וצ"ל דס"ל להרב בעל ח"צ בפשיטות דהא דקיי"ל בעלמא רובא וחזקה רובא עדיף לא לבד מחד חזקה הוא עדיף אלא אפילו מתרי חזקות נמי עדיף רובא דהא בהך דנידון דמהרי"ק איכא תרי חזקה חזקת האם שלא נפטר רחמה וחזקת הנפל שלא נתרקמו איבריו וא"כ מאי ראי' מייתי מההיא דמביאה קרבן ונאכל אימא שאני התם דלא מיירי במבכרת א"כ ליכא רק חדא חזקה דחזקת נפל שלא נתרקמו איבריו ונגד הך חזקה איכא רובא דרוב נשים וולד מעליא ילדן וכיון דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף לכך מביאה קרבן ונאכל משא"כ בההיא דמהרי"ק דכיון דמיירי במבכרת דאיכא תרי חזקה א"כ מנ"ל דרובא עדיף מנייהו אלא ע"כ צ"ל דס"ל להח"צ בפשיטות דרובא עדיף אף מתרי חזקי או דס"ל דהני תרי חזקי כחדא חשבינן להו משום דתליין זה בזה וכבר האריכו למעניתם בזה בתשובת נודע ביהודה קמא בחלק אהע"ז סי' (מ"ג) ובספר מקמ"ח בסופו בקונטרס ענף עץ עבות בתשובות אדמו"ר הגאון מוהר"ח זצ"ל ובתשובת הרב בעל מנחת אהרן והעולה מדברי כולם דרובא עדיף אף מתרי חוקה ודלא כהריב"ש שכתב בהיפוך עיי"ש בדבריהם ואכמ"ל:
והנה בתשובת נודע ביהודא תנינא בתשובת בנו הרב מוהר"ש סי' קפ"ח השיג על הח"צ דהא מקשינן שם בנדה ממתניתן דהמפלת ואין ידוע מהו תשב למל"נ ולכדה ומתרץ מתניהן שלא הוחזקה עוברה וכי אר"י כשהוחזקה עוברה וע"כ צריך לפרש הוחוקה עוברה היינו אחר שלשה חדשים וקודם שלשה חדשים מקרי לא הוחזקה עוברה וכיון שכן נמצא דדברי המהרי"ק כנים הם דהא עובדא דידי' מיירי שהיה קודם שלשה חדשים א"כ לא מקרי הוחזקה עוברה וע"ז לא קאמר ר"י רוב נשים וולד מעליא ילדן ומוקמינן לי' אחזקתי' שאינו מרוקם משום דעד כאן לא אמרינן בש"ס אלא דקודם ארבעים יום בוודאי אינו יכול להתרקם אבל לאמר מ' יום אין לו זמן מוגבל ולא אמרינן דתיכף לאמר מ' יום בוודאי נתרקמו איבריו וראי' לזה מדאמרינן בנדה דהמפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ליום מ"א תשב לזול"נ ולנדה ואס"ד דתיכף אחר מ' יום בוודאי נתרקמו מו אבריו א"כ קשה אמאי תשב לנדה לא תשב רק לזול"נ אלא ע"כ דאין לזה זמן מוגבל אימתי יתרקמו אבריו לכך אמרינן דתשב גם לנדה ושפיר פסק המהרי"ק דמוקמינן אחזקה דאינו מרוקם משום שתחלת בריית הוולד הוא כחתיכת בשר ואח"כ ולובש בעצמות וגידין ועליו הפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני ואין להקשות לפ"ד המהרי"ק דמוקמינן אחזקה שלא נתרקמו איבריו עדיין אמאי אמרינן התם המפלת ליום מ"א תשב לזול"נ ולנדה הא לפי דבריו הוי לן לאוקמי אחזקה שלא נתרקמו איבריו עדיין ואין כאן שום וולד דשאני התם דליכא למימר אוקמי אחזקה לפי שעכ"פ תיכף האשה טמאה נדה לפי שא"א לפתיחת הקבר בלא דם וכיון שכבר מטמאין אותה שוב יש לה חזקת טומאה ואי אפשר לטהרה עד אחר י"ד יום כיון דאיכא כבר חזקת טומאה ואוקמי חזקה להדי חזקה ומטמאינן לה טומאת לידה מספק משא"כ לענין פדיון בכור נשאר הך חזקה בתקפו שלא נכטר רחמה והנפל בחזקת שלא נתרקם ע"כ דברי הנ"ב בקצרה:
והנה אין להקשות לפי דבריו מהא דאמרינן שם (ל"א) למה הוזכר כלל זכר אי לימי טומאה הא קתני נקבה ואי לימי טהרה הא קתני נידה שאם תראה יום ל"ד ותחזור ותראה ליום מ"א תהא מקולקלת עד מ"ח דהא שם מסתמא כבר טבלה והיא בחזקת טהרה א"כ אמאי אית לן למיחש לספיקא דזכר ולא אמרינן העמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו אבריו דזה אינו דגה שם כיון דעכ"פ מטמאינן לה יום אחד משום שומרת יום כנגד יום א"כ שוב הוי לה בחוקת טמאה וצריכא למיחש לספיקא דזכר:
גם אין להקשות לפי דבריו דהא לא דמי הך חזקת טומאה משום שהיא טמאה נדה לשארי חזקות דעלמא דעד כאן לא אמרינן בעלמא העמד דבר על חזקתו אלא בדבר שהיינו מוחזקים בו מכבר ואח"כ נולד בו ספק בזה הוא דאמרינן העמידנו על חזקתו דמעיקרא אבל כאן דספק נדה וספק לידה באין כאחד דלא ידעינן משום מאי נטמי' אי משום נדה אי משום יולדת נקבה א"כ מאי חזקה איכא כאן כיון שלא הוחזקה מקודם בטומאת נדה בטרם שנולד לה הספק לידה דזה אינו כלום דשפיר מצינו חזקה בכה"ג בנזיר (ח' א') דאף דקיי"ל ספק נזירות להקל מ"מ אם אמר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה כו' רואין את הקופה כאלו היא מלאה חרדל והוי נזיר כל ימיו וקמפרש שם ר"י מ"ט דכיון דנחית לנזירות במאי לסלוקי מניה וה"נ בנ"ד דכוותי' וזה פשוט:
גם אין להקשות על מאי דאמר ואוקי חזקה להדי חוקה דהא אמרינן בנדה (ב' ב') אדרבה העמד מקוה על חזקתה ומשני הרי חסר לפניך וחסר ואתא וחסר ואתא משמע דאי לאו הך טעמא דהרי חסר לפניך וחסר ואתא הוי אזלינן בתר חוקת מקוה דהיא חזקה בתרייתא ולא אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה וא"כ ה"נ בנ"ד אית לן למיזל בתר חזקת נפל שלא נתרקמו איבריו דהיא חזקה בתרייתא והדק"ל אמאי תשב לזול"נ ואין לומר דהתם בנדה עיקר קושיית הש"ס על מאי דמחזקינן בחזקת טומאה וודאי דנהי דאית לן לאוקמי חזקה להדי חזקה מ"מ לא הי' לו להיות טמא מספק ולכך שפיר קפריך התם הגמ' דזה אינו דהא הגמ' פריך התם גם על חביות כה"ג אדרבה העמד יין על חזקתו ואימא לא החמיץ ומשני ג"כ הרי חומץ לפניך והחמיץ ואתא וכו' והא התם לא הוי רק ספק כדאמרינן מכאן ואילך ספק ואפ"ה קפריך הגמ' אדרבה העמד יין על חזקתו דלא ליהוי אפילו ספק ש"מ דסברת הגמרא היא דלא אמרינן אוקי חוקה להדי חזקה אלא דאמרינן אוקמינן אחזקה בתרייתא לגמרי וא"כ ה"נ בנ"ד נמי אית לן למיזל בתר חוקת נפל דהיא בתרייתא והדרא קושיא לדוכתי' ואמאי חשב לזכר ולנקבה דהא בכאן ליכא הך סברא דהרי חומץ לפניך והחמיץ ואתא כו' אך גם זה אינו קשה כ"כ משום דעד כאן לא בעי הגמ' למימר התם דנזיל בתר חזקת מקוה או חזקת יין אלא משום דהך חזקה בתרייתא היא מסלקת ומבטלת לחזקה קמייתא דהטבילה או הפרשת התרומה המה מוציאים אותה מחוקה קמייתא וכיון דהרי טבל לפניך א"כ הרי כבר יצא מחזקה קמייתא ולא נשאר רק הספק במקוה ובזה אמרינן העמד מקוה על חזקתה משא"כ בנ"ד דחזקת נפל אינו מבטל לחזקת נדה כלל וא"כ שפיר אמרינן אוקי חזקה להדי חזקה והוי טמאה עכ"פ מספק ועיין תוס' ישנים בקדושין (ע"ח) ובמש"כ לקמן ודו"ק:
אך בעיקר הך חזקה דחידש המהרי"ק לומר העמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו איבריו איני מבין דבריו ולא דברי בנו של הרב בעל נו"ב והנו"ב בעצמו המחזיקים על ידו אב"א גמרא ואב"א סברא:. והנה מצד הסברא וודאי דאין כאן חזקה כלל דעד כאן לא אמרינן העמד דבר על חזקתו אלא בדבר שהי' לו מציאות קודם וידענו בבירור שמקודם לא הי' הך מלתא בדבר הזה כגון חזקת הגוף של בתולה וכדומה שידעינן ברור שהאשה הזאת היתה לה חזקת בתולה מקודם אבל הנפל הזה שעכשיו הוא תחילת יצירתו ומקודם לא הי' רק מיא בעלמא ותחילת יצירתו מתחיל מריקום אבריו כדאמרינן בנדה (כ"ה) ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו וב' עיניו כשתי טפין של זבוב וכו' מרוחקין זה מזה ב' חוטמיו כב' טיפין של זבוב מקורבין זא"ז ופיו מתוח כחוט השערה כו' עיי"ש וחיתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני כו' הרי להדיא דתחילת יצירתו מתחיל מריקום אבריו:
(ודלא כמש"ב בנו"ב שתחילת יצירתו הוא כחתיכת בשר ואח"כ ילביש בעצמות וגידין דוה אינו כדמוכח מהך סוגיא דכתיבנא דבריית עור ובשר הוי אח"כ) ומקודם לא הוי אלא מיא בעלמא וא"כ איזה מציאות יש לו מקודם עד דנימא העמידוהו על חזקתו ועוד בעיקר דברי הרב מוהר"ש בנו של הרב נו"ב מה שהניח ליסוד מוסד דאף אחר מ' יום אינו וודאי שיתרקמו איבריו משום דע"כ לא אמרינן בש"ס אלא דקודם מ' יום בוודאי אינו יכול להתרקם אבל לאחר מ' יום אין לו זמן מוגבל לריקום והביא ראי' לוה מדאמרינן המפלת ליום מ"א תשב לזו"נ ולנדה ואס"ד דתיכף לאחר מ' יום בוודאי נתרקמו איבריו א"כ אמאי תשב לנדה אלא ע"כ דאין לזה זמן מוגבל מיום מ' ואילך מתי יתרקמו איבריו ומחמת זה פירשו דהא דמפלגינן בש"ס בין הוחזקה עוברה ללא הוחזקה עוברה דהכוונה היא אם שהה ג' חדשים שהיא זמן הכרת העובר או לא שהה ג' חדשים לא כן הוא דעת אדונינו מורינו ורבינו הרשב"א ז"ל בסוף תוה"א בדיני יולדות ומפלת בבית שביעי שער ששי וז"ל שם ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מ"א יום מיום טבילה שמא לא נקלט עד יום שלישי ועדיין לא נגמר הוולד ולפיכך מסתברא דעד יום ארבעים ושלשה תשב גם לנדה אבל מכאן ואילך אינה יושבת לנדה דכל שאינו קולט לשלשה ימים שוב אינה קולטת עכ"ל הנה למדנו מדבריו אלו דאחר מ' יום לקליטה מתחיל הריקום בהכרח והך גבול דמ' יום כשם שהוא גבול לפניו לומר דקודם לזה וודאי דאין שם ריקום כך הוא גבול לאחריו לומר שלאחר מ' יום וודאי נתרקמו כבר ודלא כהרב מוהר"ש בנו של בעל נו"ב ולא מצינו לשום אחד מגדולי הראשונים שחולק על הרשב"א בזה ומסתימת לשון הרמב"ם אין ראי' שמדרכו לכתוב לשון המשנה והגמ' כצורתם ואיך שיתפרש לשון המשנה והגמ' יתפרשו גם דבריו כמבואר למעיין:
ומעתה נחזי אם יש מקום להך חזקה שחידש לנו הרב מהרי"ק לומר העמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו אבריו דכיון דלאחר מ' יום ע"כ וודאי כבר נתרקמו איבריו א"כ כל עיקר הספק הוא אם הוא קודם מ' יום או אחר מ' יום ונמצא דעיקר הספק הוא מתי נתעברה ובזה וודאי דלא שייך למימר העמד האשה על חזקתה ונתעברה אח"כ דהא אדרבה נגד זה איכא רובא דרוב נשים מתעברות ורובא וחזקה רובא עדיף ובשלמא לפי מאי דהוי סבר הנו"ב דגם לאחר מ' יום אין גבול לדבר מתי יהי' הריקום א"כ שפיר איכא קצת סברא לפי דבריו לומר דגם לאחר מ' יום נעמידנו על חזקתו שהי' קודם מ' יום אבל לפי דברי הרשב"א דלאחר מ' יום וודאי כבר נתרקם א"כ כל עיקר הספק הוא מתי נתעברה ובזה וודאי דלא שייך לומר העמידנו על חזקתו ונתעברה אח"כ דהא נגד זה איכא רובא דרוב נשים מתעברות:
ואין לומר דכיון דחזינן דיצאה האשה מהרוב דהא רוב נשים מתעברות ויולדות והך אשה כיון דהפילה א"כ כבר יצאתה מהרוב וכיון שכן תו לא אמרינן בה רוב נשים מתעברות דזה אינו דהך רובא דרוב נשים מתעברות ויולדות לא תליין אהדדי כלל דאף דיצאתה מהרוב דיולדות מ"מ לא יצאתה בזה מהרוב דמתעברות דכאו"א הוא רוב בפ"ע תדע דהא בעברה נהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דרוב נשים וולד מעליא ילדן אף דיצאתה מהרוב והפילה מ"מ בזה לא יצאתה מהרוב ואמרינן דוולד מעליא הפילה וכן במתניתן דהפילה ואינה יודעת מה הפילה דמוקמינן לה דווקא בלא הוחזקה עוברה הא אי הוי הוחזקה עוברה הוי אמרינן דוולד מעליא הפילה וכמו כן נמי הך רובא דמתעברות ויולדות אין האחד תלוי בחבירו דאף דיצאתה מהרוב דיולדות והפילה מ"מ בשביל זה לא יצאתה מהרוב דמתעברות והכי נמי דייק לישנא דהש"ס ביבמות (קי"ט א') דאמרינן שם רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות הרי משמע דהך רובא דרוב נשים מתעברות קאי גם אמיעוט דמפילות ועיין בזה במשמרת הבית להרשב"א דף ח' ע"א וז"ל שם עוד אני אומר דשאני ההיא מעוטא דהתם דבפרק האשה שהלך בעלה משום דאותו מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקי כלומר מאותו חלק המרובה ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו הרוב שמתעברו' יש מקצ' שמפילו שא"ל שכל הרוב מתעברו' ויולדות שאם כן הכל מתעברות והרוב יולדות ומיעוט מפילות דהא ליתא דאיכא עקרות ואיילנות אלא הרוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות ורוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות עכ"ל הרי למדנו מדבריו דהך מיעוט דמפילות אינו מגרע הרוב של רוב נשים מתעברות ועיין בזה:
והנה למדנו מדברי הרשב"א דהך דהוחזקה עוברה ולא הוחזקה עוברה דאמרו בגמ' אין הכוונה אם שהתה ג' חדשים והוכר עוברה אז מקרי הוחזקה עוברה וכל שלא שהתה ג' חדשים לא מיקרי הוחזקה עוברה וכמו שפי' הרב בעל נו"ב דזה אינו דהא להדיא כתב הרשב"א דלאחר מ"ג יום תו לא בעי למיתב לנדה אלא דע"כ להרשב"א צ"ל דתיכף לאחר מ"ג יום מקרי הוחזקה עוברה ולא הוחזקה עוברה הוי מיום מ"א עד יום מ"ג דמספקא לן מתי נקלט ומעתה נוכל לומר דבנידון דמהרי"ק כבר מיקרי הוחזקה עוברה ובפרט אם היתה מסולקת ווסת דאף אם היא רואה אין ראי' שלא נתעברה דכל ג' חדשים הראשונים שלא הוכר עוברה אינה בחזקת מסולקת דהא אפילו ווסת קובעת בימים אלו כדאמרינן בהדיא בש"ס ודלא כתשובת עה"ג שרצה ללמוד מדברי רש"י שכתב עלה דהך משנה דהמפלת ליום מ' דהיינו מ' לטבילתה דכל שרואה דם אינה מעוברת בוודאי והוא שגגה גדולה וכבר הושג בזה בפוסקים האחרונים אבל בהיפוך אי חזינן דנסתלק הווסת ברווחא נוכל לומר דלאחר מ"ג מקרי הוחזקה עוברה אף שלא פירש בעלה מחנה ותמהני מהרב בעל נו"ב דמה ענין הוחזקה עוברה להוכר עוברה דזמן ג' חדשים הוא להכרת העובר אבל הוחזקה עוברה לפי דברי הרשב"א הוא לאחר מ"ג יום והוא מטעמא דרוב נשים מתעברות ובפרט אם היא מסולקת לראות דאז אפילו לא פירש ממנה אפשר לומר דמקרי הוחזקה עוברה ולא נעלם ממני דברי הפוסקים האחרונים שכתבו דגם סילוק הווסת נמי אין ראי' שהיא מעוברת אבל אין דבריהם מוכרחים בזה ובפרט זמן רב ח' או ט' שבועות דלא שכיח שיסתלק הווסת בלא עובר וודאי דנוכל לומר דהוי הוחזקה עוברה דהא רוב סליק הווסת הוא מחמת עיבור ואי משום דלפעמים מסתלק מחמת מקרה אחרת מ"מ אית לן למיזל גם בזה בהר רובא ולפ"ז לפי דברי הרשב"א אלו צדקו דברי הרב בעל ח"צ דבנ"ד מיקרי הוחזקה עוברה ועיין בזה:
ואם מצד הגמרא הנה משנה שלימה שנינו המפלת וא"י מהו תשב לזול"נ ולנדה ואס"ד כסברת המהרי"ק אמאי תשב לזול"נ אימא דהעמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו אבריו דכיון דמתניתן מוקמינן לה בגמרא בלא הוחזק עוברה דליכא למימר בה רוב נשים וולד מעליא ילדן א"כ אדרבה נימא לאידך גיסא העמד הנפל על חזקתו שלא נתרקמו איבריו עדיין וא"כ אמאי תשב לזול"נ:
ומה שתי' ע"ז בנו"ב דכיון דבע"כ מטמאין לה משום נדה א"כ כבר היא בחוקת טמאה ולכך בהכרח צריכה לישב ג"כ לזול"נ מספק כיון דכבר היא בחזקת טמאה א"כ צריכה ג"כ לחוש גם לספיקא דזו"נ לא נהירא לפענ"ד דהתינח לשיטת רש"י והרשב"א דפירשו להא דאמר רב הונ' חולין (ט' א') בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשמטה דהיינו בחזקת אבר מן החי ולפירושם זה ילפינן דמחזיקין מאיסור לאיסור כיון דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה אבל להתוס' במס' ביצה (כ"ה א) ועוד בכמה דוכתי שהשיגו על פירש"י ופירשו להא דאמר רב הונא בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת היינו בחזקת איסור שאינה זבוחה והיינו משום דמשמע להו בפשיטות דמאיסור לאיסור לא מחזיקינן וכן הוא דעת הרא"ש וכן הכריחו כל האחרונים כהך שיטתא בראיות ברורות מן התלמוד ועיין בס' בינת אדם בשער רוב וחזקה שהאריך בזה:
וכבר עמדנו ת"ל על פרט זה והארכנו מזה לעיל בתשובת העגונה דוואלאזין והעולה משם דכל היכי דנולד הספק אח"כ אפילו נולד הספק באותו איסור עצמו לא מחזקינן ואמרינן אוקמה אחזקה דמקודם שהיתה ראוי' להיות מותרת אלו נסתלק מעלי' איסורא דרביע עלי' ובזה התוס' והרשב"א שוין ואין כאן שום מחלוקת וכאשר מוכח כן מפשטי השמועות דכריתות ודיבמות כי פליגי בנולד הספק באופן שלא היתה עליו אפילו חזקה זו שהי' ראוי' להיות מותרת בהא ס"ל להרשב"א דמחזקינן מאיסור לאיסור כיון דליכא חזקת היתר כלל ולהתוס' אפילו בכה"ג נמי לא מחזיקין מאל"א עיי"ש היטיב ולפ"ז בכה"ג דנידון דידן בזה הוא מחלקותם של רש"י התוס' דלהתוס' והרא"ש גם בכה"ג דנ"ד לא מחזיקינן מאיסור לאיסור וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי תשב לזו"נ ולא אמרינן העמד נפל על חזקתו שלא נתרקם עדיין ואי משום שהוחזקה כבר בטומאת נדה מ"מ מטומאת נדה לטומאת יולדת לית לן לאחזוקי כיון שהם שני איסורים נפרדים וחלוקין בלאווין לשיטת התוס' וסייעתם דס"ל דאין מחזיקין מאיסור לאיסור:
ואף אם נרצה ליישב זה בדוחק ולומר כיון דכתיב בקרא כימי נדת דותה תטמא א"כ דין הנדה והיולדת כחד איסור חשבינן להו כיון דבקרא משווה אותם ואינם חלוקים בשום דבר לענין איסורם וטומאתם ולכך אפילו לשיטת התוס' וסייעתם נמי מחזקינן בהא מאיסור נדה לאיסור לידה משום דכחדא איסורא חשבינן להו מ"מ זה אינו נראה כלל משום דניהי דלענין טומאה אפשר למחשב כחד איסור כיון דשוים הם לענין טומאתם ולענין איסורם מ"מ לענין קרבן וודאי דחלוק איסור יולדת מאיסור נדה וכיון דתנן במתניתן תשב לזול"נ וודאי דמביאה קרבן על הספק רק שאינו נאכל והיינו חטאת העוף הבא על הספק וכן פסק להדיא הרמב"ם בפ"א מהלכות מחו"כ ה"ד דבלא הוחזקה עוברה מביאה קרבן ואינו נאכל וא"כ האי ענין איסור נדה לזה וכי בשביל שטמאה נדה תהי' נצרכת להביא קרבן מספק וא"כ לא מבעי לשיטת התוס' דס"ל דאין מחזיקין מאי' לאיסור א"כ וודאי דחזקת נדה אינו מועיל לענין קרבן אלא אפילו לשיטת רש"י, דס"ל דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבילה היינו משום דשם איסור אחד הוא אף דחלוקין בלאווין מ"מ לענין איסורם אין חילוק אבל לאחזוקי מטומאת נדה להצריכה קרבן כזה לא שמענו מעולם דהא לענין זה הוי חזקה מעליא דוודאי אינה בחזקת מחו"כ ודמיא להא דאמרינן בחולין בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן ואף דהתם מסקינן כמתניתא דהוי נבלה ומטמאה במשא שאני התם משום דהשתא מתה היא והרי נבלה היא לפניו משא"כ הכא דאינו ענין כלל חזקת טומאת הנדה לחיובא דקרבן ועכ"פ יהי' איך שיהי' לפי שיטת רש"י דאף אם נרצה להתעקש ולומר דלשיטתו כיון דפסקינן דהוי נבילה ומטמאה במשא א"כ גם בנ"ד אית לן לא חזוקי מטומאה לקרבן ח"ח לשיטת התוס' וסייעתם דנקטי דווקא איסור אינה זבוחה הדבר ברור דבכה"ג דנ"ד לא מחזיקים מאיסור לאיסור וא"כ כיון דכל הפוסקים האחרונים נקטי לעיקר כשיטת התוס' א"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי תשב לזו"נ אלא דע"כ אין זה חזקה כלל לומר העמד נפל על חזקתו שלא נתרקמו איבריו והיינו מטעמא דכתיבנא לעיל חדא משום דקודם לזה אין לו מציאות כלל ולא שייך בו לומר העמידו על חזקתו ועוד כיון דעיקר כספק הוא מתי נתעברה ונגד זה איכא רובא דרוב נשים מתעברות:
ועוד קשה לדבריו שכתב דכל עיקר מאי דצריכה לישב לזול"נ הוא משום דצריכה לישב לנדה וא"כ איכא לה חזקת טומאה דהא הרשב"א הביא בשער הנ"ל בשם הגאון ר' אחא משבחא דהא דקתני המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד אם אין עמה דם אינה חוששת אפילו לנדה ואפילו למ"ד א"א לפתיחת הקבר בלא דם היינו דווקא מיום ארבעים ואילך אבל קודם לכן מיא בעלמא הוא ולית לי' פתיחת הקבר ומייתי ראי' מכריתות וכו' אבל הר"א ז"ל חולק עליו וכו' וראוי לחוש לדבריו עכ"ל ונהי דמסיק הרשב"א דראוי לחוש לדברי הר"א היינו לחומרא בעלמא אבל מעיקר הדין נראה שם מדבריו דס"ל דהעיקר כשיטת הגאון ועיי"ש בבד"ה ובמשמרת הבית ועיין בסדרי טהרה סי' קצ"ד והשתא לפי דעת הגאון א"כ תיקשה מתניתן דאמאי חוששת לזכר ולנקבה דמעתה ליכא לתרוצי כתירוץ של הרב מוהר"ש דהא לשיטתו אי מוקמינן לה אחזקת נפל שלא נתרקם עדיין והוי מיא בעלמא א"כ גם משום נדה לא מטמאין לה משום דלשיטתו בכה"ג אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא ע"כ דליתא להאי חזקה כלל וכדכתיבנא:
העולה מתוך מה שכתבנו דרך חזקה שחידש הרב מהרי"ק לומר דהעמד נפל על חזקתו ועדיין לא נתרקמו איבריו אינו נראה כלל לא מגמרא ולא מסברא:
ומעתה לא נשאר לנו רק הך חזקה דבעמד האשה על חזקתה שלא נפטר רחמה והנה אי הוי ברירא לי הך מלתא דהך רובא דרוב נשים מתעברות הוי רוב גמור א"כ כיון שהבאתי לעיל מדברי הגאונים שהסכימו דרובא עדיף מחזקה אף מתרי חזקה א"כ גם בנ"ד לית לן למיזל בתר הך חזקה דלא נפטר רחמה רק בתר רובא דר"נ מתעברות אך קשה בעיני לסמוך על הך רובא אף שעשינו כמוכים לזה מדברי הרשב"א ועוד דהך מלתא דרובא עדיף גם מתרי חזקה נמי לא ברירא לי כ"כ:
מיהו אכתי יש להביא ראי' דגם חזקה שלא נפטר רחמה נמי לא הוי חזקה והיינו מאותה משנה עצמה דהמפלת וא"י מה הפילה תשב לזול"נ ומתניתן סתמא קתני וא"כ מסתמא איירי בכל גווני בין במבכרת ובין באינה מבכרת וא"כ אי ס"ד דאיתא להך חזקה דלא נפטר רחמה א"כ הוי למתניתין לפרושי דווקא באינה מבכרת הוא דתשב לזו"נ אבל במבכרת אחרינן חזקה שלא נפטר רחמה ואינה צריכה לישב לזו"ל גם הרמב"ם בהל' מחו"כ כתב להך דינא דמתניתן בסתמא ולא קמפליג בין במבכרת לאינה מבכרת ש"מ דגם במבכרת ליתא להך חזקה אך יש לדחות דמתניתן מיירי ברוב נשים דעלמא ורוב נשים אינם מבכרת ולכך לא אצטריך לפרושי והרמב"ם לישנא דמתניתן נקט כדרכו ודו"ק:
עוד יש להביא ראי' מפירש"י והרא"ש דגם הך חזקה שלא נפטר רחמה נמי לא אזלינן בתרה דהא רש"י בב"מ (ו ב') פירש להך מתניתן דספק בכורות א' בכור אדם ואחד בכור בהמה כו' המע"ה דהכוונה היא שהפילה מקודם וא"י מה הפילה אי וולד או רוח וכן פירש גם הרא"ש להך מתניתין במס' נדרים (י"ט ב') עיי"ש והשתא לפי דברי המהרי"ק תיקשה אמאי הוי ספק ולמה לא נימא העמד האם על חזקתה שלא נפטר רחמה והבא אחריו להוי בכור וודאי ונהי דמבכור בהמה אין ראי' משום דאיכא חוקה אחריתא כנגדה דהעמד הולד על חזקתו שלא הי' קדוש במעי אמו דהא בכור אינו קדוש אלא מרחם ולכך אין להביא ראי' ממתניתן דבכורות ריש פרק הלוקח עיי"ש ועיין בתוס' ד"ה חלב פוטר דכתבו להך סברא דהעמד הולד על חזקתו שהי' חולין במעי אמו אבל מבכור אדם דלית בי' שום קדושת הגוף, רק חיוב ממון לכהן וודאי דיש להביא ראי' דלא אזלינן בתר הך חזקה דלא נפטר רחמה אך גם ראי' זו אינה ברירא כ"כ כיון שאינה רק מפירש"י והרא"ש אבל לולי דבריהם ממתניתן לחוד אין כאן שום ראי' משום דנוכל לפרושי למתניתן כפי' הר"ן שם בנדרים דמיירי בילדה זכר ונקבה ואינו ידוע איזו קודם ואף דבכור בהמה דתני במתניתן מיירי גם בכה"ג דפירש רש"י דהפילה וא"י מהו ומשום דאיכא חזקה אחרת כנגדה מ"מ בכור אדם מצינו לפרושי דווקא כפירש הר"ן כדאמרינן בכמה דוכתי מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא תדע דהא גם לפירש"י והרא"ש נמי בכור בהמה ובכור אדם לאו בחדא גווני מיירי דאס"ד דבכור בהמה נמי מיירי שהפילה וא"י מה הפילה א"כ אדרבה מוכח מהכא דחזקה שלא נפטרה רחמה חזקה גמורה היא דאלת"ה א"כ אמאי הוי ספק בכור נימא העמד הולד על חזקתו שהי' חולין במעי אמו ואפילו ספק לא הוי אלא ע"כ צ"ל משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד האם על חזקתה שלא נפטר רחמה וא"כ יהא מוכח מהכא דחזקה שלא נפטרה רחמה חזקה אלימתא היא ומהא דבכור אדם לפי פרש"י והרא"ש הא מוכח בהיפוך דחזקה שלא נפטרה רחמה לאו חוקה היא וא"כ יהיה הא דבכור אדם ובכור בהמה סתרי אהדדי אלא ע"כ ב"ל גם לפירש"י והרא"ש ההיא דבכור בהמה בגווני אחרינא ונראה שזה הוא באמת שדקדק רש"י והרא"ש לפרש ההיא דבכור בהמה בגווני אחריתא דרש"י פירש שא"י אם בכרה אם לאו והרא"ש פירש דמיירי כגון שהי' לו שני בהמות אחת בכרה ואמת לא בכרה וילדו זכר ונקבה ואינו ידוע מי ילדה זכר ומי ילדה נקבה והשתא אתי שפיר דלא תקשה דנימא העמד הוולד על חזקתו שהי' חולין דלפי פירש"י ז"ל י"ל דהא איכא כנגדה חזקה שלא ילדה ולהרא"ש נמי כיון דאחת לא בכרה בוודאי ומספקא לן דלמא היא ילדה זכר א"כ הך חזקה שהי' חולין במעי אמו אינה מוציאה מידי ספק זה ודו"ק. והשתא דאתינן להכי יהי' עכ"פ מפירש"י והרא"ש ראי' גמורה דלא כמהרי"ק דבלא זה הי' אפשר לומר דלא נחתי רש"י והרא"ש להך סברא כלל ושלא בדיוק כתבו כן אבל השתא דחזינן דדיקדקו לפרש בכור בהמה בגוונא אחרינא והיינו ע"כ משום דלא נימא העמד היולד על חזקתו שהי' חולין במעי אמו א"כ הרי חזינן להדיא דלא ס"ל להך חזקה דלא נפטר רחמה כלל ודו"ק:
עוד הי' נראה להביא ראי' דלא כמהרי"ק גם בהאי חזקה דלא נפטר רחמה ממתניתן דבכורות (מ"ז ב') דקתני התם המפלת ליום ארבעים הבא אחריו בכור לכהן דמשמע הא ליום מ"א תו לא הוי בכור לכהן ואם איתא לדברי מהרי"ק אפילו ביום מ"א נמי הוי ספיקא כדתנן במתניתן דנדה תשב לזול"נ ולנדה במפלת ביום מ"א והיינו ע"כ כמ"ש הרשב"א דמספקא לן מתי נקלט ולכך עד יום מ"ג הוי ספיקא וא"כ לענין בכור נימא העמד האם על חזקתה שלא נפטר רחמה ולהוי בכור לכהן גם במפלת ביום מ"א מיהו גם ראי' זו יש לדחותה משום דאיכא למימר דההיא מתניתן דבכורות מיירי במפלת שפיר מרוקם וקאי על מתניתן דלעיל מינה דתנינן התם המפלת שפיר מרוקם הבא אחריו אינו בכור לכהן וע"ז קתני במפלת ליום מ' אף דהוא מרוקם לא חשבינן רקומו לכלום הא ביום מ"א כיון שהוא מרוקם תו לית ביה שום ספיקא משום דריקומו מעיד עליו שנקלט ליום א' ואף דיכול להיות ריקום גם קודם מדתנן המפלת ליום מ' ומיירי במרוקם לפי דברינו מ"מ זהו מלתא דלא שכיחא ודווקא בדידעינן בוודאי שהוא בן מ' בהא היא דאמרינן דאף שהוא מרוקם אין ריקומו נחשב לכלום אבל ביום מ"א כיון שהוא מרוקם תלינן בסתמא שנקלט ביום ראשון ותו לית בי שום ספיקא וההיא מתניתן דנדה דקתני בה המפלת ליום מ"א תשב לזול"נ ולנדה קאי נמי אדלעיל מינה דקתני במתניתן קמייתא המפלת וא נה יודעת מה הפילה תשב לזול"נ ולנדה וע"ז קתני אח"כ דבמפלת ליום מ' אינה חוששת לוולד ליום ת"א תשב לזו"נ ולנדה ומיירי הכל באינה יודעת מה הפילה ונמצא דאין מזה סתירה לדברי מהרי"ק אך ת"ת הוא דחוק לומר דיכול להיות שיהי' הריקום ביום מ' דמפשטי השמועות דמסכת נדה נראה דעד יום מ"א אינו ניכר בו שום ריקום ולכך דברי מהרי"ק יהיו נסתרים מהך מתניתן ועיין בזה:
והנה כ"ז לא כתבתי רק לרווחא דמלתא אכל בעיקר הדין נראה ברור בעיני דמאחר דאזדא לה להך חוקת נפל שכ' הרב מהרי"ק וכמו שהוכחנו לעיל בראיות ברורות וא"כ לא נשאר רק הך חזקה דלא נפטר רחמה ונגד זה איכא חזקת ממון נגד הכהן וטענת שניהם הוי שמא ובשמא ושמא וודאי דחזקת ממון עדיף מחזקת הגוף כדמוכח מפשטי השמועות דמס' כתובות כאשר הארכתי בזה במק"א ואכמ"ל ולכך בנ"ד פטור האב מלפדותו:
דוד טעביל במה' משה זלל"הה