אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן כא

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן כא

סימן ך

נשאלתי מידידי הרב וכו' מוה' יוסף יעסיל הרב דק"ק קאיידנאב בדבר העובדא שאירע בקהילתו באשה אחת שנטבע בעלה וכפי הגב"ע ששלח אלי ואלו הן הגב"ע

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' ישראל בר' יהודה כ"ץ שהי' דר בקרעצם כפר נווישאלעק סמוך פה קהילתינו ערך חמשה וויארסט ואחר האיום כראוי העיד ר"י בפנינו בי תלתא ח"מ בתו"ע באליונ"ע ביום ג' ך' תמוז שנת ת"ר לפ"ק איז ר' מרדכי צבי בר' יהודה ליב סגל (אשר היה דר ברחיים דכפר הנ"ל אשר על נהר אושא סמוך לקרעצים שלי ערך חצי וויארסט) איז ער בייא איר גיוועזין ביום הנ"ל בבוקר קודם תפלת השחר ער איז גיפארין לרעות הסוס שלו מעבר לנהר הנ"ל ער פלעגט אפט פארין על המרעה און פלעגט דארטין דאווענן וביום הנ"ל האט ער ג"כ גיריטן לרעות הסוס שלו און האט מיט זיך גיהאט זיין טו"ת אין האט בייא מיר גיליען איין ספר (אין בזכרוני אם תהלים או סידור) און האט גזאגט ער וויל דאווענין במקום המרעה און ער איז גיוועזין מלובש אין איין שאראק אין פאר גארטילט אויף דען שאראק און דעם טו"ת אינטער דעם בוזים און איו זיך אוועק גיריטן על המרעה וביום הנ"ל אחר איזה שעות חזר ממקום המרעה עם הסוס אין איז אריין גגאנגין לביתי האט ער מיר אפ גגעבין דעם סידור שלי אין איז גוועזין מלובש כנ"ל היינו איין שאראק און פאר גארטילט דעם שארחק אין דער טו"ת אונטער דעם בוזים האב איך אים גיבעטין עסין אדער לפחות יי"ש אביסל ולא רצה ר' מרדכי צבי ער האט זיך גיאיילט לביתו ובערך חצי שעה איז בתי אריין גלאפין לביתי מיט איין רעש ר' מרדכי צבי האט זיך גיוויש גימוזט דער טרינקען (גביית עדות של בת ר' ישראל מבואר לקמן) תיכף האב איך זיך מתאמץ גיווען בעור האדון שלי און דער אדון האט ארויש גישיקט א"י וגם התילנער זוכין ר' מרדכי צבי הנ"ל דער חצר איז אויך סמוך למקומות הנ"ל תיכף האבין מיר אן גהויבין צו שרייען לזוגתו של ר' מרדכי צבי הנ"ל אשר היתה דירתה ברחיים הנ"ל וגם להמילנער האבין זייא דער זעהין איין היטיל שווימט על הנהר אושא הנ"ל סמוך להרחיים האט דער מילנער אראפ גינימען דיא היטל מן הנהר האט אשת ר' מרדכי צבי דער קענט דיא היטל אז דיא היטל איו של בעלה ר' מ"צ הנ"ל בהכרת ט"ע אין מען האט גיזוכט את ר' מרדכי צבי הנ"ל האט מען נאר גפינען הסוס שלו בתוך הנהר מת מחמת ער האט זיך פאר שטיקט ע"י החבל והרסן אין מען האט דער קלערט אז דאש איז גיווארין פאר דרייט ע"י הרוכב וואש האט זיך גיוואנט ראטווין ארויס קומען מן הנהר דעם סוס האט מען דער קאנט אז ער איז של ר' מ"צ הנ"ל וואש האט גיריטן בבוקר היום על המרעה בהולכה ובחזרה מראהו הי' מראה שיוו אין מען האט גיזוכט את ר' מ"צ הנ"ל האט תען ניט גיפונען אח"ז ביום ש"ק כ"ד לחודש הנ"ל שנת הנ"ל האט דער מילנער מיר אן גזאגט ער האט גיפינען איין מענטש בנהר הנ"ל במקום מעבר ר' מרדכי צבי הנ"ל את הנהר הנ"ל האב איך אים ניט גילאזין ארויס נעמן אין האב גישיקט אחר ר' קלמן ור' שמעון מכפר נאפלי סמוך לכפר שלו בתוך התחום זענין זייא גיקומען ביום ש"ק הנ"ל אין באלד וויא זייא זענין גיקומען האבין גהייסין דעם מילנער ארויס נעמין מהנהר פאר אונז אין דיא אויגין האבין מיר גיט אכטונג גיגעבין בפרצוף פניו של הנטבע מיר זאלין עם דער קענין איז גאר אום מיגלעך גיווען עם צו דער קאנען מחמת שנתפח למאוד ממש ער האט ניט גיהאט קיין צורת אדם האב איך גיזאגט לר' קלמן ור' שמעון הנ"ל חיר דוכט אז דער היתר וועט זיין מחמת הפיאות שלו איך דער קאן בט"ע אז דש איז דיא פיאות של ר' מ"צ ולא מצד המראה ולא מצד הכמות באורך וריבוי השערות רק איך דער קאן בט"ע אז דאש איז דיא פיאות של ר' מ"צ גם האט מען אים גיפינען אין דיא בגדים אזויא ווי די בגדים של ר' מ"צ היינו מלובש בשאראק אין פאר גארטילט דעם שאראק אין דער טו"ת אונטפר דעם בוזעם אקוראט וויא ר' מ"צ איז גיווען מלובש בעת אז ער איז בייא מיר גיווען ביום הנימל"ד היינו ביום ב' ך' תמוז כל הנ"ל העיד ר' ישראל הנימל"ד בתו"ע אחר האיום כד"ת וכל אשר שמענו מפיו אנחנו בי תלתא הח"מ אמרנוהו וסתמנו יום ה' כ"ב תמוז תר"ב לפ"ק פה קאיידענאוו:

נאום יוסף יעסיל בא"א מוה' יצחק הכ"מ הרב דק"ק הנ"ל:

ונאום מנחם נחים במהור"ר יה דה ליב זללה"ה ש ונאום ישראל איסר בא"א מוה' יצחק זללה"ה שוב אתא לקדמנא בי תלתא ח"מ במותב תלתא האשה בת ר ישראל הנ"ל והעידה בתו"ע אחר האיום להגיד האמת בזה"ל איך בין ארויש גיגאנגען פון הבית של אבי ר"י הנ"ל וואש איך האב בייא אים גיוואוינט האב איך גיזעהין איין אינה יהודית שטייט לעבין שטוב האב איך בייא איר גיפרעגקט ווי אהין גייסטו האט זיא גיענפרט איך האב גוואלט איבער גיין דיא הרעבלי אין גיין אין ניל אריין לאחותי וואש איז בייא דעם מילנער נאר דא האט גיריטן איין יהודי אויף איין שיוון פערד איז ער אריין גיפאלין פון הרעבלי אין טייך מיט דעם פערד האט ער זיך גיראאעוועט ארויש קומען פון טייך איז ער זיך עטליכע מאל ארויש גיוויזען פון טייך אין ווידער אריין גפאלין בין איך גשטאנן ביז וואנען איך האב עם שום מער ניט גיזעהין מחמת דעם האב איך מורה גהאט צו גיין איבער הרעבלי אין האב מיך אום גיקערט אהער תיכף וויא איך האב גהערט פון דיא אינה יהודית די דבורים בין איך תיכף אריין גלאפין אין דער שטוב אין האב גימאכט איין רעש האבין מיר אללע אין שטוב אפ גיקלערט או דאם האט זיך גימוזט דער טרינקען ר' מרדכי צבי וואש האט פון אונז אוועק גיריטן היינט גאר ניט לאנג כ"ז העידה לפנינו בי תלתא הח"מ האשה בת ר"י הנ"ל אחר האיום והגיזום כד"ת וכל אשר שמענו מפי' איחרנוהו וחתמנו היום יום הנ"ל חודש הנ"ל פנת הנ"ל פק"ק הנ"ל:

נאום יוסף יעסיל הנ"ל:

ונאום מנחם נחום הנ"ל:

ונאום ישראל איסר הנ"ל:

שוב

שוב באתה לפנינו בי תלתא הח"מ במותב תלתא כחדא האשה פרומה חנה בת ר' יצחק מרודני אשת ר' מ"צ הנ"ל ואחר האיום כד"ת העידה לפנינו שהכירה את הבגדים של הנטבע שהם הבגדים של בעלה בזה הלשון איך האב דער קענט הבגדים היינו הכתונת איז גיוועזן השטאן מלייוונט קיזל הארביל מלייוונט רוסיש דיא ארביל האב איך דעם זויים אפ גיריסן איך האב גיוואלט מאכין אין בעסערין זיים בתוך כך האט בעלי אן גיטאן הכתונת ניט פאר זומטער הייט אופין שטאן איז גיוועזין דריי לאטעש האב איך דער קאנט דיא כתונת אוף דעם נטבע גם הא"כ של בעלי איז גיוועזין של צמר שני כנפות איז גיווען של תכלת פון איין אלטין טלית אין שני כנפות איז גיוועזין פון אירחע מעור כבשים האב איך דעם זעלבקין א"כ דער קענט אוף דעם נטבע דער שאראק של בעלי איז גיוועזין פון דיא גיוואנט וואש מיא האט גיוועבט באיי אונז אין שטויב און מע האט גינייט פון דיא גיוואנט שני שאראקין האב איך דער קאנט דעם שאראק אוף דעם נטבע אין האב צו גיגליכין דעם שאראק פון דעם נטבע צו דעם שאראק וואש איז גיבליבן באיי אונז אין שטויב איז גיוועזין אקוראט גלייך פון איינע גיוואנט גם האב איך דער קאנט את הנטבע אז דאש איז בעלי מחמת בעלי האט גיהאט איין שפאלט אין דער אונטער שטער ליפ און אוף דער אונטערשטער ליפ של הנטבע איז אויך אקוראט אזוי איין שפא לט גיוועזין כ"ז העידה העגונה פרומה חנה הנ"ל בת ר' יצחק הנ"ל אחרי האיום כדת ואשר שמענו מפי' אחרנוהו וכתבנוהו וחתמנו יום הנ"ל חודש הנ"ל:

נאום יוסף יעסיל הנ"ל:

ונאום מנחם נחום הנ"ל:

ונאום ישראל איסר הנ"ל:

שוב אתא לקדמנא בי תלתא הח"מ כד הוינא במותב תלתא כחדא ר' אהרן בר' יהודה ליב מפק"ק ואחר האיום כד"ת העיד בתו"ע באליונ"ע בזה הלשון תיכף מש"ק כ"ד תמוז שנת ת"ר לפ"ק וויא מען האט דער הערט פ"ק אז מען האט גיפונען איין נטבע בכפר נאווישאלעק כאשר לפי הקול הי' השם שהוא ר' מ"צ בין איך און ר' ראובן בר' דוד גשיקט גווארין מפ"ק צו הימן דעם נטבע וואש איז גפונען גיווארין בכפר נאווישאלעק הנ"ל זענן מיר געקומען למקום הנטבע בלילה הנ"ל קודם אור הבוקר האבין מיר גענומען פאייער דעם נטבע צו דער קאנען ווער דאש איז האבין מיר ביידע דער קאנט גאנץ קלאר בלי שום ספק אז דאש איז ר' מ"צ בר' יהודה ליב הנ"ל וואש מיר האבין אים גאנץ גוט גיקאנט פאר זיין לעבין ער איז גאר ניט אן גיברינייעט געווארן (ושאלנו אותו היתכן זאת שלא נשתנה כלל הלא ר' שמעון ור' קלמן מכפר צאפלי ור' ישראל בר' יהודה כ"ץ מכפר נאווישאלעק העידו לפנינו שביום ש"ק תיכף כשהוציאו את הנטבע מן הנהר לעיניהם והביטו היטיב בפ"פ של הנטבע בכדי להכירו ולא הי' באפשר להכירו בשום אופן מחמת שנתפח ונשתנה צורתו עד שלא הי' לו צורת אדם כלל ואיימנו עוד עליו והזהרנו אותו שלא יקל בעיניו זאת כי הוא איסור חמור מאוד וגם הוא מלתא דעבידא לגלויי כאשר אינו ברור שהנטבע הוא ר' מ"צ יכול להיות שהוא חי ויבוא לביתו ומה יענה אח"ז ואיימנו עלי' כד"ת והשיב לנו בזה הלשון דער כלל איז איך זאג אייך קלאר בתו"ע אז איך האב דער קענט את הנטבע בט"ע היטיב אז ער איז ר' מ"צ הנ"ל איך נעם דער פאר חלילה קיין געלט ניט אונ איך בין מקבל אויף מיר דעם איום כד"ת און איך זאג חלילה קיין שקר אין האט געזאגט איין תירץ אויף דיא עדות של ר' קלמן ור' שמעון ור' ישראל הנ"ל וואש זייא האבן ניט דער קענט מחמת ער איז נתפח ונשתנה גווארן קען זיין ווייל מיר האבן גפונען דעם נטבע ליגינדק מיט דעם פנים אראפ איז אפשר דיא וואשער ארויס גירונען מהנטבע מחמת דעם האבין מיר עם גיקאנט דער קענן נאר איך זאג באמת גאנץ קלאהר אז איך האב אים דער קענט היטיב בט"ע אז ער איז ר' מרדכי צבי הנ"ל כל הנ"ל העיד ר' אהרן הנ"ל בתו"ע באליונ"ע ובאיום כד"ת ואשר שמענו מפיו אחרנוהו וחתמנו היום יום א' כ"ה תמוז לפ"ק:

נאום יוסף יעסיל הנימל"ד:

ונאום מנחם נחום הנ"ל:

ונאים ישראל איסר הנ"ל:

שוב אתא לקדמנא בי תלתא כד הוינא יתבי תלתא כחדא העד השני ר' ראובן בר' דוד ואיימנו עליו ג"כ ככל אשר איימנו על העד הראשון ר' אהרן הנ"ל והעיד ר' ראובן בתו"ע באליונ"ע אשר הכיר בט"ע היטיב את הנטבע הנ"ל שהוא בלי ספק ר' מרדכי צבי הנ"ל ודבריו מכוונים לעדות ר' אהרן הנ"ל רק בשינוי לשון קצת ואשר שמענו מפיו אחרנוהו וחתמנו יום הנ"ל חודש הנ"ל שנת הנ"ל:

נאום יוסף יעסיל הנ"ל:

ונאום מנחם נחום הנ"ל:

ונאום ישראל איסר הנ"ל:

גם העידו לפנינו בי תלתא הנ"ל שני עדים כשרים שהגידה העגונה הנמל"ד את סימני הבגדים של הנטבע קודם שראתה את הבגדים ונמצאו הסימנים ממש כדבריה ולראי' כתבנו וחתמנו יום וחודש ופ"ק הנ"ל:

נאום יוסף יעסיל הנ"ל:

ונאום מנחם נחום הנ"ל:

ונאום ישראל איסר הנ"ל:

וזה אשר השבתי לו לכבוד אהובי ידידי הרב המובהק מוה' יוסף יעסיל נ"י הרב דק"ק קאיידענאוו:

ה' הי' עוזר לנו

בנידון שאילתא דשאילנא קדמוהי בדבר האשה העלובה קשת רוח מ' פרומה חנה בת מ' יצחק מרודני עיינתי בהגב"ע ששלח לי מעכ"ת הנגבה בהרב ומ"ץ ולא מצאתי לה שום היתר רק מפאת הבגדים דמה שהעידו ר' אהרן בר' יהודה ליב ור' ראובן בר' דוד שהכירוהו בט"ע אינו כלום חדא דלא חזיוהו בשעתו ועוד שהיו מוכחשים מן העדים הראשונים ואף שמגביות העדות של כ"ת נראה שלא גבה רק מר' ישראל בר' יהודה כ"ץ והוא אשר אמר כן בשם ר' קלמן ור' שמעון מכפר צאפלי שלא היו יכולין להכירו מחמת שהי' נתפח מאוד אבל מר' קלמן ור' שמעון בעצמם לא גב"ע כלל ונמצא שר' ישראל כ"ץ אינו רק ע"א וכיון ששנים מכחישין אותו מלתא דפשיטא הוא דדבריו של א' במקום שנים אינם כלום וכה"ג כתב מוה' יצחק הלוי אחיו של הט"ז בתשובת גאוני בתראי סי' כ' וז"ל ואע"ג שא' העיד שלא הכיר פניו בט"ע כי הוא נפוח מן המים ואפשר דהא דקאמר בגמרא דדווקא באשתהי מתפח תפח כי כן הוא הרגילות אבל אה"נ אי תפח באותו שעה נמי אסור כי נשתנה פניו ואינו ניכר מ"מ אין לחוש לזה דהרא"ש והטור וכן הרמ"א פסקו דבשלא ראה הטביעה נאמן אפילו באשתהי כמה ימים אף שכבר נתפח והוא מטעם כדפירישית לעיל שאף באשתהי ואתפח אפשר להכירו אם מדקדק בו היטיב ותדע דאל"כ ה"ל לתלמוד לחלק נמי מני' וביה דאפילו בחזיוהו בשעתו אי מתפח אין מעידין ובאשתהי אפילו בסתמא חיישינן שמא תפח ואף אם תרצה לומר דלשאר הפוסקים דאי וודאי איתפח אפי' ראה תוך שעה אין מעידין עליו מ"מ הא כל העדים אחרים העידו שהכירוהו היטיב ולא הגידו שראו בו שום נפוח ואפילו בע"א אומר לא מת ושנים אומרים מת הם נאמנים וה"ה כאן ולישנא דתלמודא נמי משמע דדווקא בשהה שעה הוא מתפיח ולא קודם לכן וזה העד טועה עצמו וכן מוכח מדקאמר בהאשה שלום ואסקינן קמן וחזיוהו לאלתר ולא אסיק לומר ולא איתפח ש"מ דוודאי אינו מתפיח בתוך זמן עכ"ל אך לפי מה שחקרתי מר' יצחק אבי העגונה ואמר לי שגם ר' קלמן ור' שמעון היו בעת גב"ע וא"כ מסתמא גם הם אמרו כמו שאמר רי ישראל דאם הי' ביניהם שום הכחשה או שלא היו זוכרים בוודאי הי' כ"ת כותב זה וכן נראה גם מגב"ע של ר' אהרן ור' ראובן ששאל אותם הלא ר' קלמן ור' שמעון ור' ישראל העידו שלא הי' באפשר להכירו משמע שגם ר' שמעון ור' קלמן אמרו כן ואף שאין זה ראי' שאפשר שאמר כן בכדי לאיים על העדים האחרונים מ"מ סתמא דמלתא הכי איתא שגם ר' שמעון ור' קלמן אמרו כן וא"כ ה"ל מוכחשת לגמרי ואין לסמוך על עדותן של האחרונים כלום כיון דלא חזיוהו בשעתו ואף שבת שבתשובת ר"י הלוי צידד לומר שהעד הראשון מטעי לגמרי מ"מ זה אינו רק בע"א אבל בשנים טפי אית לן למתלי הטעות באחרונים כיון דהראשונים חזיוהו בשעתו ובזמן ש ראוי להעיד והאחר נים לא חזיוהו בשעתו איכא למימר נשתנה צורתו נדמה להם כך ובפרט לפי עדות ר' יצחק אבי העגונה (שאעתיק עדותו לקמן) דהי' לו נקב ומכה גדולה בראשו וא"כ איכא למימר דמיא מרזו מכה ונתפח (ואם באמת לא העידו ר' קלמן ור' שמעון יחקור כ"ת מהם ואם יאמרו בהיפוך או שאינם זוכרים אז יהי' היתרא של איתתא דא ברווחא טפי כפי שמבואר בתשו' ה') גם אין לצדד לה שום היתר מפאת סימן הסדק שבשפה התחתונה שאמרה העגונה עצמה בגב"ע כי הן אמת לפי המבואר בגב"ע הי' אפשר להחשיבו עכ"פ לסי' אמצעי ואז הי' נראה לנו לסמוך ע"ד מוהר"ל מפראג הובא בב"ש סי' י"ו ס"ק ס"ט דהיכי דנמצא סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק או ט"ע בכליו אז היא מותרת ממ"נ דאי סי' דאורייתא סמכינן אסי שבגופו ואי סי' דרבנן א"כ ל"ח לשאלה וסמכינן אסי' מובהק או ט"ע הנמצא בבגדיו והוכיח כן מתוך סוגיות הש"ס דאי סי' דרבנן א"כ ל"ח לשאלה וכבר פסק כן הרב בנודע ביהודה, קמא סי' ל"ב עיי"ש ויש לנו רב גדול ומובהק לסמוך עליו אכן כת"ר לא פירש בגב"ע מהות הסדק ואיכותו ולא נוכל לשפוט עליו אם הוא סי אמצעי אם לאו וכאשר חקרתי ע"ו מרבי יצחק אבי העגונה והושבתי ע"ז מו"ץ שלשה וגב"ע ממנו והעיד לפנינו בתו"ע אחר האיום כד"ת שסדק זה הוא מתולדה ובאמצע השפה התחתונה ונמצא כן גם אצל אחיותיו וגם כמדומה לי שסדק כזה נמצא גם באנשים אחרים על אותו דוגמא שהי' בחתנו ושוב שאלתיו הלא סרק שבתולדה ובאמצע השפה התחתונה נמצא גם אצל כל האנשים שבעולם ואמר שאצל כל האנשים אינו רק רושם וסדק קטן ואינו עובר על פני כל האודם שבשפה ואינו ניכר ברחוק קצת ואצל חתנו הי' סדק גדול ועמוק ועובר ע"פ כל האודם שבשפה התחתונה והי' ניכר גם ברחוק קצת עוד העיד שהי' לו נקב גדול בראשו והי' זב ממנו דם הרבה עד שהוצרכו לקצץ הפאלקאשעק ולקוברו בקבורתו ושיערו שהוא מהכאת הסוס שהכהו ברגלו בשעת הטביעה וכ"ו העיד לפנינו ר' יצחק אבי העגונה בתו"ע בי תלתא אחר האיום כד"ת ויותר לא הוסיף בעדותו על עדות בתו ועל עדות של ר' אהרן ור' ראובן כי הוא אמר ג"כ שהכירו היטיב בט"ע רק שראייתו הי' ביום ב' והיינו ביום השלישי לאחר שהועלה מן המים ושוב למחר שלחתי אחריו ואמרתי לו שיחפש באנשי עירינו פן ימצא איש או אשה שיש לו סדק כזה ולהביאו אלי בכדי שאוכל להתבונן על איכות הסדק ומהותו והוא הי' סבור שכל עיקר ההיתר יהי' תלוי בזה במה שימצא ובפה מלא אמר לי אם ח"ו לא אמצא מה תהא עלי' והייתי כמחריש לכן חפש בכל כחו ולא מצא רק איש אחד ואמר שעכ"ז אינו דומה ממש להסדק שהי' בחתנו כי אותו שבחתנו היה עמוק טפי עוד אמר שהסדק שראה בהנטבע היה עמוק יותר קצת מכפי שהי' בחייו והיינו מחמת שנתפח קצת מהמים:

והנה לכאורה הי' נראה להחשיבו עכ"פ לסי' אמצעי כיון שחפש ולא מצא דוגמתו בכל אנשי עירינו אשר הוא קרוב לאלף איש ואשה (יוסיף ה' עליהם כו') ואפשר יותר וכבר פסקו הפוסקים שסי' מובהק הוא שלא נמצא אפילו אחד באלף א"כ קרוב להחשיבו לסי' מובהק ועכ"פ לפחות לסי' אמצעי מ"מ אני מסופק הרבה בזה להחשיבו אפי' לסי' אמצעי כיון דלפי דבריו הסדק ההוא הוא מתולדה וגם בכל האנשים שבעולם נמצא רושם כעין סדק באמצע השפה התחתונה ואין נ"מ רק בפחות ויותר וא"כ שוב הוי כמו אריך וגוץ דלא הוי סי' כלל וכה"ג כתב התה"ד בפסקיו סי' קס"ח וז"ל ומה שהעידו על השיניים ששנים מהם באמצע שורה של לחי העליון היו גדולים משאר השיניים שבשני צידיהם נראה דהאי לאו סימנא כלל הוא ולא מיבעי דלאו סי' מובהק הוא אלא אפילו למ"ד סי' דאורייתא נמי לא מהני משום דבדקנו בהרבה בני אדם ומצאנו דרובם שני שיניים האמצעים גדולות יותר מהשיניים שבשני צידיהם ואף אם הי' אלו השיניים מופלגים קצת בגדלות מ"מ אחרי שרגילות הוא שהם גדולים לא מהני אם היו מופלגים קצת ודמיא להא דקאמר תלמודא גופו דאריך וגוץ דלא הוי סי' כלל אפילו למ"ד סי' דאוריי' נראה דמסתמא לא איירי דאריך ברוחב אצבע משאר בני אדם בינונים דפשיטא דהאי לא הוי ס סי' ולא איצטריך מתניתן לאשמועינן זה אלא וודאי איירי שמופלג קצת באריכות ואפ"ה לא מהני והיינו טעמא כיון דרגילות הוא בהרבה בני אדם שהם ארוכים וגוצין ובינונים ולכך אפילו אם הוא קצר בהפלגה לא מהני עכ"ל וה"נ בנ"ד דכוותי' ועוד כיון שאמר שכן היא גם אצל אחותיו א"כ יש לחוש נמי דהוא מצוי בבן גילו ושוב לא הוי סי כלל וכדאמרי' בש"ס בסימא מצוי' בבן גילו קמיפלגי ועוד דסדק כזה וודאי דעשוי להשתנות לאסר מיתה מחמת הנפיחה וכיון שהם לא ראו אותו בשעתו רק אחר דאשתהי דמתפח תפח א"כ י"ל שהשפה משני צדדי הסדק עלה בנפיחה קצת ומחמת זה נראה הסדק עמוק טפי וסי' כזה וודאי הוא מסי' העשוין להשתנות לאחר מיתה וסי' העשוי להשתנות לאחר מיתה וודאי דלאו כלום הוא כדמוכח להדיא בש"ס דעד כאן לא פליגי ר"א בן מהבאי ורבנן אלא אי שומא עשוי' להשתנות לאתר מיתה אי לא אבל אם הי' עשוי' להשתנות לאחר מיתה וודאי דלא הוי סי' כלל ואף דבאנשים חיים הנתפחין חזינן שאדרבה הסדק מתפשט מחמת הנפיחה כאשר החוש מעיד ע"ז ת"מ מאן יימר דטבע החיים והמתים שוים בזה ובפרט שאמר כן בפירוש בפנינו שמחמת שנתפח קצת הי' נראה לו עוד יותר עמוק מכפי מה שהי' בחייו וא"כ וודאי דאינו סי' כלל:

ומעתה לא נשאר לנו לחפש ולמצוא שום צד זכות היתר לאתתא דא רק מפאת היכר הבגדים ובאמת שהוא קשה מאוד להתירה מפאת זה לבד כי בכל ספרי התשובות שהגיעו דבריה אלינו לא סמכי על היתר זה לבד ואף שבקו"ע סי' שפ"ב הביא בשם מהרי"ט דציצית לא מושלי אינשי ועדיפא טובא מהא דאמר בש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי וכן נמי כל הבגדים לא מושלי אינשי עיי"ש מ"מ הרי בתה"ד בפסקיו סי' קס"א כתב דלא סמכינן אסי' כלים כלל אפילו לצרפם לסעד ולסיוע לשאר אומדנו' משום דתלמוד ערוך הוא דחיישינן לשאלה רק כיס וטבעת וארנקי ואוכף כדמפרש בהו תלמודא אמאי לא חיישינן בהו לשאלה אבל שאר כלים דלא מפרש בהו תלמודא מסתמא אין לנו לבדות סברא מליבינו ולומר דאף בהו לא חיישינן לשאלה והאריך בזה עיי"ש וכ"כ מהר"מ מלובלין בתשובותיו סי' פ"ט וז"ל ואע"ג שנמצא בתשובת מהרי"ו בסי' ע"ט שכ' בשם מהר"ן מאיגר דסי' גופי' בהדי סי' כלים מהני וכ' שכן מצא בספר אחד וכו' הלא בסוף התשובה שבסי' ק"נ כתב והעיד בעצמו שגדולי אשכנז על מעשה שאירע בימיהם לא סמכו על דברי מהר"ן הנ"ל ולא רצו להתיר לאותה אשה וגם מהרי"ו לא רצה להתיר באותה מעשה שבא לפנינו כנזכר שם אף שהי' מקצת עדות מ"א וזכרני בימי חורפי שאירע מעשה כמעט כיוצא בזה בימי חמי הגאון מוה' יצחק כהן זללה"ה ולא רצה לסמוך על סברת מהר"ן מאיגר עכ"ל וכן כתב בתשובת כנסת יחזקאל סי' נ"ב והביא דברי מהרא"י הנ"ל שאין לנו לדמות שים דבר מנפשינו כ"א בטבעת כיס וארנקי המוזכר להדיא בש"ס ואף שהרבה תשובות סמכו עצמם לדמות שאר כלים אשר הי' נראה להם מצד הסברא לדמותן לכיס וארנקי דלא מושלו אינשי מ"מ לא סמכו עצמם על סברא זו בלבד להתיר רק בצירוף שאר היתרים והוכחות דבאמת דברי בעהתה"ד נכונים בזה מאוד דוודאי קשה לסמוך על סברת עצמינו לדמות מלתא למלתא להקל בערוה החמורה במה שלא נמצא בתלמוד להדיא וגם הרב בנוב אף שסמך עצמו שם באותה תשובה על דברי מהרי"ט בציצית וכל כליו דלא מושלי מ"מ לא על זה בלחוד סמך כ"א בצירוף סברת מהר"ל מפראג כי בנ"ד שם הי"ל סי' אמצעי בגופו האניק פלעק משא"כ בנ"ד (הן אמת דמה שחשב הרב הנ"ל סי' ההאניק פלעק לסימן אמצעי יש לדין בו טובא דנראה ברור דשינוי מראה לחוד הוי מסי' העשוין להשתנות לאח"מ וכמו שכ' הרב בחוט השני סי' צ"ו ורמז עליו הב"ש בסי' י"ז ס"ק ע"ד ואין כאן מקום להאריך בזה) ובפרט שבנידון דידן לא יצאנו כלל מידי חשש איסור דאורייתא כי מה שהעידה בת ד' ישראל מפי האינה יהודית אינו מועיל כלל כיון שלא הגידה האינה יהודית שמו ושם אביו ושם עירו וגם לא שהתה עליו עד שתצא נפשו וא"כ אין עדות כלל אפילו לצאת מחשש איסור דאורייתא:

אך יען כי הרבה חששו חז"ל לתקנות עגונות ראיתי לחקור בעיקר חששא דשאלה (אשר הסכימו כל האחרונים בתשובותיהם דחיישינן לה) במקור הדין ומוצאו בש"ס אולי אוכל למצוא שום צד זכות והיתר לאשה זו:

והנה הב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ט הביא דעת הגאון מהר"ל מפראג דהיכי דיש סי' אמצעי בגופו וסי' מובהק או טב"ע בבגדיו ממ"נ מותר דאי סי דאורייתא סמכינן אסי' שבגופו ואי סי' דרבנן א"כ לא חיישינן לשאלה ודעת הב"י בתשובה הוא בהיפוך דאי סי' דרבנן וא"כ מדאורייתא חיישי' לדלמא אתרמי סי' כסי' א"כ אפילו בהנך כלים דאמרינן בגמרא להדיא דלא מושלי א אינשי אפ"ה חיישינן דלמא אתרמי והשאילן ודעת הב"ש עצמו היא שיטה שלישית מכרעת ביניהם דגם אי סי' דרבנן אפ"ה חיישינן לשאלה רק בכלים דלא מושלי לא חיישינן והרב בס' זכרון יוסף האריך הרבה להוכיח מתוך התלמוד ומדיבורי התוס' מסוגיין דיבמות דהעיקר כהב"ש וכמו כן בספר כנסת יחזקאל דחה ג"כ דברי מהר"ל מפראג בשתי ידים וכלהו כאחד נמשכו אחרי דברי הב"י שכ' שאין לסמוך על הנ"י והר"ן שכ' דלמסקנא לא חיישינן לשאלה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהם עמודי ההוראה פסקו דחיישינן לשאלה ועמדי לא כן אנכי לכך מההכרח להאריך קצת ולבאר עיקרי ההלכה זו ודיבורי התוס' השייכים לה כפי אשר יראה לענ"ד הקלושה ומה' אשאל מענה שלא אכשל בדבר הלכה וזה החלי:

גרסינן ביבמות דף ק"כ למימרא דסי' לאו דאורייתא ורמינהו מצא קשור בכיס וכו' יעויין שם כל הסוגיא עם כל דיבורי התוס' השייכים לה עד ואב"א כליו בחוורי וסומקי וסוגיא זו שנוי' גם במס' בבא מציעא דף כ"ז רק בשינוי קצת ויתבאר להלן איה"ש:

והנה במאי דפריך ורמינהו מצא קשור בכיס וארנקי וטבעת כו' יש להבין אמאי קשביק למתניתן דגיטין כ"ז דמצא בחפיסה או בדלוסקמא וקפריך מברייתא דמצא קשור בכיס ולשיטת הרמב"ם שפי' להא מתניתן דתרתי בעינן שמצאו בכלי שהניחו בו וגם שיהא מכיר הגט בטב"ע א"ש דמתניתן לק"מ דלאו על סי' בלחוד סמכינן רק בצירוף הטב"ע אבל לשיטת רש"י במתניתן שם דבחדא מנייהו סגי ומתניתן או או קתני או שיש לו סי' בחפיסה או שמכיר הגט בטב"ע וכן לפי שיטת התוס' שם דפי' דהך ומכירו קאי אחפיסה ודלוסקמא ואף דהתוס' פירשו דומכירו בטב"ע היינו לפי האמת אבל לפי סברת המקשה דהוי סבר דהברייתא איירי במכירו ע"י סי' א"כ גם מתניתן הי' מפרש כן דבמה נשתנה הברייתא מהמתניתן א"כ הוי מצי למיפרך ממתני' ואמאי שביק מתניתן וקפריך מברייתא ועוד דשינוייא דאביי דקמשני הא ר"א בן מהבאי הא רבנן לא שייך על מתניתן דא"כ יהי' סתמי דמתניתן סתרי אהדדי הגם שאין זה קושיא כ"כ דמצינו הרבה סתמי דסתרי אההדדי וכדאמרינן בעלמא ר"י סתמא אחרינא אשכח מ"מ וודאי דהוי אלימא לי' טפי למפרך מסתמא דמתניתן על סתמא דמתניתין מלמפרך מברייתא ויש ליישב זה בפשיטות ע"פ מש"כ התוס' ד"ה מצאו קשור וז"ל א"נ במצאו אחר ומחזירו ע"י סי' זה שקשור בכיס ולהכי נקוט כיס וארנקי עכ"ל ולפ"מ שיתבאר אי"ה פי' דברי התוס' בדברינו דלא כמהרש"א יתיישב קושיא זו:

והנה התוס' הקשו דמאי פריך מצא קשור בכיס כו' אימא מיירי במצאו בעצמו ונאמן במיגו ותירצו דמיירי דאיכא עדים שאבדו ותו לית לי' מיגו ולא מהימן אלא מטעם סי' לכך שפיר פריך ממנה וצ"ל בכוונתם דרצונם לומר דמיירי שאמר הסי' קודם שמצאו לפני העדים ובשעה שמצאו ראו ג"כ עדים שכדבריו כן הוא בסימני' כמו שאמר מקודם דבלא"ה אין הבנה לדבריהם כיון דלפי תירוצם זה מיירי שמצאו בעצמו דבתירוצם השני הוא שחידשו שמצאו אחר אבל בתירוצם קמא מיירי שמצאו בעצמו א"כ מאי מהני הסי' הלא כיון שמצאו בעצמו הרי ראה הסי' וכיון דלית לי' מיגו תו לא מהימן לומר דהי' בסי' זה ולכך ע"כ צ"ל דאמר לפני העדים מקודם שמצאו הסי' שיש בו ומשום דאכתי תיקשה דמאן יימר שמצאו בסי' אימא שאח"כ אחר מציאתו הניחו בסי' זה ובהכרח צ"ל דגם בשעת מציאתו ראו העדים כצ"ל ע"כ בכוונת דבריהם אך קשה דהשתא דאתינן להכי דמיירי הכל בעדים א"כ מנ"ל להמקשה לאוכיחי מזה דסי' דאורייתא אימא דהעדים הכירו בטב"ע שהכיס הוא שלו ותו לא מוכח אי סי' דאורייתא כלל ומהכרח קושיא זו רצה בספר זכרון יוסף לאוכוחי כדעת הב"ש בסי' י"ז ס"ק ס"ט דאי סי' דרבנן א"כ הסברא פשוטה דחיישינן לשאלה וא"כ גם העדים שהכירו בטב"ע לא מהני דחיישינן לשאלה ולכך לא הוי מצי המקשה לאוקמי בעדים שהכירו בטב"ע ולעולם סי' דרבנן דכיון דסי' דרבנן גם העדים דטב"ע לא מהני וכיון דטב"ע מהני ש"מ דסי' דאורייתא ולא חיישינן לשאלה וא"כ אף אי מוקמינן לה בעדים שהכירו בטב"ע מ"מ יהא מוכח מהברייתא דסי' דאורייתא מדלא חיישינן לשאלה וכיון דבין כך ובין כך מוכח מהברייתא דסי' דאורייתא א"כ וודאי א"ל לאוקמי הברייתא כפשוטו דמיירי ע"י סי' זהו תוכן כוונתו אך לענד"נ דדבריו דחוקים ורחוקים מאוד בכוונת התוס' וכחו דבעינן למימר לקמן דפשטא דסוגיא משמע טפי דאי סי' דרבנן לא חיישינן לשאלה ובדברי המקשה וודאי דחוק לומר כן דהוי ידע מחשש שאלה והוי ידע לחלק בין אי סי' דרבנן אז חיישינן ואי סי' דאורייתא לא חיישינן דפשטא דסוגיא וודאי משמע דהמקשה לא ידע כלל מחשש שאלה עד דחידש לו התרצן כליו דחיישינן לשאלה ואז מצא את לבבו להקשות מחמור בסי' אוכף ומצא קשור בכיס וכמו דמשמע מלישנא אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף כו' ועוד דא"כ בהכרח נ"ל דהוי ידע נמי מהך שינויא דאוכף מסקב לחמרא דאלת"ה הרי מוכח מן התורה דלא חיישינן לשאלה מדמהדרינן חמור בסי' אוכף וא"כ מאי מקשה אח"כ לרבא כיון דידע מהך שינויא דא כף מסקב לחמרא ובע"כ צ"ל דשם הוא מקשה אחר וזה וודאי דחוק טובא ודוק ועוד קשה בעיקר תירוצם דמי הכריחו להמקשה לפרש דמיירי דאבדו בעדים ולהקשות אימא דמיירי בלא אבדו בעדים ונאמן במגו ותו לק"מ לכך נראה דהתוס' גם בתירוצא קמא סמכו עצמם אדיוקא שכתבו בסוף דבריהם לתירוץ הא"נ ולהכי נקיט כיס וארנקי ושיעור דברי התוס' כך הוא וי"ל דמיירי כגון דאיכא עדים שאיבדו א"נ במצא אחר וסיום דבריהם שכ' דהסי' הוא מה שקשור בכיס וארנקי ולהכי נקיט וכו' קאי אתרווייהו שינויי דהתוס' וזה נ"ל פשוט ומבואר בכוונתם:

והנה בכוונת סיום דבריהם במש"כ דלהכי נקיט כיס וארנקי כ' המהרש"א דהכי קמדייקי דאי מיירי ע"י טב"ע למה נקיט כלל כיס וארנקי דמה לי שיש לו טב"ע בכיס ומ"ל שיש לו טב"ע בגט גופי' וכן אי מיירי שיש לו סי' בכיס ג"כ קשה קושיא זו אלא לכך נקיט כיס וארנקי לאשמועינן דזהו גופיה הוי סי' מה שקשור בכיס עכ"ד המהרש"א ולכאורה דבריו א אינם מובנים דמאי דיוקא הוא כלל מדלא תני הסי' או הט"ע בגט גופי' אימא דזה גופי' קמ"ל דאף שאין לו שום סי' בגט גופי' אפ"ה כשר בטב"ע שי"ל או הסי' של הכלי המונח בו דמסברא וודאי לא ידעינן לה ותדע דהא אמרינן בב"מ ך"ז חמור לרבות דמחזירין חמור בסי' אוכף הרי חזינן דזה גופי' הוי רבותא גדולה עד דאיצטריך קרא יתירה לזה וא"כ וודאי דאיצטריך מתניתן לאשמועינן הך דינא דע"י סי' או טב"ע של הכלי כשר הגט וא"כ לא קמדייקי התוס' מידי מיהו לזה י"ל דסברת המהרש"א דבזה לא שייך לומר דאשמועינן רבותא דע"י סי' הכלי כשר הגט כמו שאמרו חמור בסי' אוכף דשאני התם דמיירי במצאו אחר וא"כ ה"א דניחוש לשאלה קמ"ל דלא חיישינן אבל הכא דמיירי שמצא הוא בעצמו והוא יודע שלא השאילו לאחר א"כ וודאי דמהימן במגו ולא הוי רבותא כלל אך קשה לדבריו דאם איתא להך דיוקא א"כ תיקשה באמת עלה דהך מתניתן דמצא בחפיסה או בדלוסקמא דהא גם במתניתן איכא למידק הך דיוקא ובין לפירש"י דמתניתן או או קתני והך ומכירו הוא מלתא באפי נפשי' וקאי אגט גופי' ובין לפירש התוס' שפירשו דהך ומכירו קאי אתפיסה ודלוסקמא וחדא קתני איכא למידק כהך דיוקא שכ' המהרש"א דאמאי נקיט תפיסה ודלוסקמא ולא נקט בגט עצמו דהא התוס' מפרשים שם דנאמנותו הוא מטעם מיגו וא"כ אין כאן רבותא כלל במאי דנקיט תפיסא ודלוסקמא לדברי המהרש"א וליכא למימר דהתוס' שפי' דנאמנותו שהוא מטעם מיגו הוא לפי האמת דלא חיישינן להך דיוקא דהמקשה וכנראה מדבריהם לקמן בד"ה אמר רבא דלפי האמת לא חיישינן כלל להך דיוקא דהמקשה בלא שום טעם וכדבעינן למימר לקמן איה"ש אבל לפום ס"ד דהמקשה השתא יפרש גם המתניתן דמצא בחפיסה כהברייתא דהסי' הוא מה שמצא בחפיסא ובדלוסקמא מכח אותו דיוק עצמו דהא וודאי ליתא דתפיסה ודלוסקמא לא הוי סי' כלל כיון דדרך שטרות להניחם בתפיסה ודלוסקמא וכמש"כ התוס' בגיטין להדיא ד"ה מצאו ועוד דלדברי המהרש"א תיקשה מה שהקשינו לעיל דאמאי שביק מתניתן וקפריך מברייתא:

לכך נראה לענ"ד פשוט בכוונת התוס' דהכי קמדייקי דמדשינה התנא דברייתא מלשון המשנה דבמתניתן תני מצא בחפיסה או בדלוסקמא כמו שהוא הדרך ליתן שטרות בכלים אלו וכמש"כ לעיל ותנא דברייתא נקיט מצא קשור בכיס כו' דאין מדרך העולם ליתן שטרות בכלים אלו דכיס וארנקי מיוחדים למעות ולא לשטרות ומכש"כ טבעת דאינו ענין כלל להגט ומאי שייטא הכא אלא ע"כ נקיט כלים אלו משום דזהו גופי' הוי סי' מה שמונח בכלים אלו כיון דלאו אורחי' להניחם שם כנ"ל פשוט בכוונתם ולישנא ולהכי נקיט כיס וארנקי שכ' התוס' דייק ג"כ טפי לפי"מ שפרשנו ותירוצא קמא נמי קסמיך אהך דיוקא ולכך לא מצי לאוקמי דעדים מכירים את הכיס דא"כ מ"ש כיס וארנקי דנקיט אלא ע"כ שהכיס והארנקי הוי סי' וזה הסי' אמר לפני העדים בטרם שמצאו ובשעת מציאתו ראו ג"כ שמצאו בכיס וארנקי כמו שאמר ואתיין דברי התוס' כפשטן ואזדא לה הוכחתו של הרב בעל זכרון יוסף ודו"ק:

ומעתה יתיישב גם מה שהקשינו דממתניתן לא מצי פריך משום דבמתניתן מצינן לפרושי דמיירי שיש לו טב"ע בתפיסה או בדלוסקמא ומיירי שמצאו בעצמו שיש לו מיגו או שיש לו עדים על החפיסה ודלוסקמא וקמ"ל דמחזירין הגט ע"י טב"ע של הכלי דזהו רבותא גדולה וכדכתיבנא לעיל אבל מברייתא שפיר קמקשה דליכא לפרושי כמתניתן דח"כ אמאי נקיט כיס וארנקי ולא נקיט תפיסה או דלוסקמא דאורחא דמלתא להניח בהן שטרות וא"כ אי ס"ד שמצחו בעצמו ומכיר הכיס וארנקי בטב"ע או שיש לו עדים ע"ז א"כ הך דינא הוי מצי לא לאשמועינן גם בתפיסה ודלוסקמא כיון דאורחא דמלתא הכי הוי אנח ע"כ מדנקיט כיס וארנקי ש"מ דזהו גופי' הוי סי' ולכך הוכיח מזה דסי' דאורייתא וקמקשה על מתניתן זהו מה שנלענ"ד בכוונת דברי התוס' ועיין:

ובמאי דאמר רבא דכו"ע סי' דרבנן הקשו בתוס' וא"ת ברייתא דמצא קשור בכיס כמאן תוקמא ותירצו דמעיקרא הוי ס"ד דמצאו אחר ונאמן מטעם סי' אבל השתא מיירי דמצאו בעצמו ונאמן מטעם מיגו עוד תי' דמיירי שיש עדים דהכיס וטבעת הן שלו עוד תירצו א"נ דחשיבו כיס וטבעת סי' מובהק והנה קושיית' וודאי דהיא קושיא אלימתא טובא אבל תירוצם אינו מובן כלל לכאורה דבתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר וכיון דבתחילה לא ניחא לי' להמקשה לאוקמי בהני גווני עד דהוכיח מזה דסי' דאורייתא וקמרמי אמתניתן איך הונח לי' לבסוף להך לישנא דסי' דרבנן בלא שום תירוץ וסמך עצמו שמעצמינו נבין דלא קשה מידי משום הנך תירוצי שכ' התוס' דממ"נ אי הנך תירוצי שכ' התוס' הוא מלתא דפשיטא כ"כ עד שלא הוצרך הגמ' לפרושי לן כלל א"כ קשה מה הייתה סברת המקשה דלא ידע לאוקמי בהנך גווני ואם המקשה הי"ל איזה דיוק דלא רצה לאוקמי בהכי וכמש"כ התוס' עצמם בדיבור הקודם דמדייק מדתני כיס וארנקי א"כ ה"ל להגמ' לפרושי דאמאי לא חיישינן באמת להך דיוקא דהמקשה להך לישנא דסי' דרבנן ואם נאמר דהגמ' לא חש לי' כלל להך דיוקא דהמקשה דלא נחשב לי' כלל לדיוק עכ"פ הי"ל להש"ס לבאר זה בהדיא ולהקשות ולהך לישנא דסי' דרבנן אלא הא דתניא מצא קשור בכיס כו' ולשנויי כמש"כ התוס' וכמו דמקשה להך לישנא דסי' דאורייתא וקמתרץ כ"כ ה"ל להקשות להך לישנא דסי' דרבנן ולתרץ בהנך שינוייא שכ' התוס' ואיך סתם הדברים להך לישנא דסי' דרבנן בלא שום תירץ:

והנה לפי תירוצם השלישי דחשיבי כיס וטבעת סי' מובהק ור"ל דאפילו אי סי' דרבנן אפ"ה סי' זה הוי מובהק טפי וסמכינן עלה מדאורייתא יש ליישב בפשיטות דהמקשה מעיקרא לא ידע לחלק בין סי' לסימן והוי סבירא לי' דאי סי' דרבנן אפי' סי' מובהק ביותר נמי לא סמכינן עלה ולכך הוכיח מהברייתא דסי' דאורייתא אבל לבתר דשני רבא וחדית לן להך לישנא דסי' דרבנן דפליגי אי שומא סי' מובהק דמוכח מינה דאפילו אי סי' דרבנן אפ"ה בסי' מובהק ביותר סמכינן עלה מדאורייתא נמצא דקושייתו ממילא מיתרצא משום דמלתא דפשיטא היא דחשיבי כיס וטבעת סי' מובהק וגם המקשה הי' סבר כן רק שלא ידע לחלק בין סי' לסי' אבל לבתר דחדיש לן רבא הך מלתא דסי' מובהק ביותר לכו"ע הוי דאורייתא תו לא איצטריך לן הגמרא לפרושי כלל חיך מיתוקמא הברייתא דמצאו קשור בכיס דממילא מתרצא ולית כאן קושייא כלל משום דחשיבא כיס וטבעת סי' מובהק וזה פשוט:

וכמו כן נמי לתרוצם השני שכ' דמיירי שיש עדים שהכיס והארנקי שלו יש ליישב ג"כ עפ"י מש"כ לעיל בכוונת התוס' בדיבור הקודם דעיקר דיוקא דהמקשה מדתני כיס וארנקי שאין דרך להניח בתוכם שטרות ולא נקיט תפיסה ודלוסקמא שהוא הכלי המיוחד לשטרות וכמו דתני במתניתן ש"מ דזהו גופי' הוי הסי' מה שהוא מונח בכיס וארנקי ולכך הוכיח מזה דסי' דאורייתא דאל"כ ה"ל למנקט חפיסה ודלוסקמא אך זה הדיוק אינו רק מקמי דידעינן הך סברא דכיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ולכך לא ידע שום מעלה לכיס וארנקי דנקיט רק דנקיט להו משום סי' אבל

**(ואע"ג דהתוס' סוף פרק קמא דמציעא ס"ל בקושייתם שם דחפיסה הוי שפיר סי' ודייקי כן מלישנא דתלמודא דדווקא איהי מידע ידעה אבל אינשי דעלמ' לא ידעי ולפי דבריהם נוכל ליישב ג"כ קושיית התוס' ביבמות שהקשו לפי פי' שרצו לפרש במשנה לשון ומכירו קאי אתפיסה ודלוסקמא א"כ אמאי נקיט ומכירו בלשון יחיד וגם למה נקט לשון זכר דהא תפיסה הוי לשון נקבה עיי"ש שדחקו לתרץ אמנם לפי דברי התוס' דב"מ הנ"ל יתיישב בפשיטות דבאמת לשון ומכירו לא קאי רק אדלוסקמא לבד משום דחפיסה הוי הא גופי' סי' מה שמונח בתוכה אמנם דלוסקמא לא הוי הא גופי' סי' לכך צריך שיהא מכירו וא"ש הא דנקיט לשון יחיד ולשון זכר אמנם התוס' בגיטין מאנו בזה ופירשו בהדיא דדרך להניח שטרות בחפיסה עיי"ש והכי דייקי טפי לישנא דמתניתן מדכללינהו יחד לתפיסה ודלוסקמא בחד בבא משמע דחד טעמא א"ל ונראה דגם התוס' בב"מ לא כתבו כן רק בקושייתם והכי קאמרי נהי דמתפיסה לא מצינן לאקשויי דנוכל לומר דהא גופי' הוי סי' מ"מ מדלוסקמא וודאי דקשה אבל לפי מאי דמתרצי דנותן סי' בדלוסקמא עצמו טפי א"ל לפרושי דחפיסה נמי לא הוי סי' רק שנותן סי' עליו מדכללינהו יחד לתפיסה ודלוסקמא משמע דחד טעמא לתרווייהו וכדברי התוס' דמס' גיטין ואף אם נאמר דהתוס' בב"מ גם בתירוצם לא נאדו ממה דכ' בקושייתם דחפיסה עצמה הוי סי' מ"מ מדלוסקמא וודאי דקשה לדברי המהרש"א אפי' לדברי התוס' דב"מ ודו"ק)** לבתר דחדית לן רבא להך לישנא דסי' דאורייתא דחיישינן לשאלה ואפ"ה כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ולא חיישינן בהו לשאלה וא"כ אזיל לי' דיוקא שהוכיח מדנקיט כיס וארנקי ש"מ דמשום סי' נקטי' דשפיר נוכל לומר דמיירי בעדים המכירים שהכיס וארנקי שלו הוא והא דנקיט כיס וארנקי ולא נקיט חפיסה ודלוסקמא משום דחפיסה ודלוסקמא גם עדים לא מהני משום דחיישינן לשאלה ורק בכיס וארנקי הוא דלא חיישינן לשאלה ולכך נקיט דווקא כיס וארנקי משום הך סברא ולא משום דזהו גופיה הוי סי' ומעתה תו ליכא לאקשויי להך לישנא דסי' דרבנן איך מתוקמא הברייתא דמצא קשור בכיס דממילא מובן דנוכל לשנויי דמיירי בעדים וכתירוץ התוס' וכיס וארנקי דנקיט היינו משום דבהנך כלים לא חיישינן לשאלה ולפ"ז יהא מוכח מדברי התוס' אלו דאפילו להך לישנא דסי' דרבנן אפ"ה חיישינן לשאלה וכשיטת הב"ש שהזכרנו לעיל אם נאמר דהתוס' בתירוצם השני כיוונו לזה אך לשיטת הב"י דאפילו בכלים דלא מושלי אינשי אפ"ה חיישינן לשאלה להך לישנא דסי' דרבנן וודאי דהוי תיובתא מזה אך דברי הב"י בלא"ה מופרכים משינוי' בתרא דהתוס' שכ' דחשיבי כיס וטבעת סי' מובהק ולשיטת הב"י לא קמשני מידי דהא עתה קיימינן ללישנא דסי' דרבנן וא"כ מה בכך דחשיבא סי' מובהק סוף סוף איכא למיחש לשאלה לשיטת הב"י ואפילו בכלים דלא מושלי אינשי כיון דסי' דרבנן אלא ע"כ דהתוס' לא ס"ל להך סברא שכ' הב"י ודו"ק וזה ברור:

אך תירוצא קמא דהתוס' שכתבו דמיירי שמצאו בעצמו ונאמן מטעם מיגו לא מצאתי ליישבם עד"ז בשום פנים דכיון דמיירי שמצאו בעצמו שוב אין כאן חשש שאלה כלל דהא איהו קים ליה בנפשי' שלא השאילו לשום אדם וכשם שנאמן על גוף הגט מטעם מיגו כך נאמן לומר שיודע שלא השאילו לשום אדם ג"כ מטעם מיגו וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' מה נתחדש לו עתה בפירוקא דרבא עד דנאדו מהך דיוקא דמ"ש כיס וארנקי דנקיט אי לאו משום סי' נקטי' הן אמת דבחידושי הריטב"א למס' ב"מ הקשה על הך דאמר שם בגמרא אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס וארנקי ניחוש לשאלה דמאי קושיא אימא דמיירי דמצאו בעצמו וידע שלא השאילו דנאמן בזה במיגו (והיא עצמה קושיית מהרש"א שם בתוס' ד"ה וניחוש לשאלה ותירוצו נראה דוחק עיי"ש) ותירץ דאה"נ דחיישינן שמא השאיל ושכח עכ"ל ויש להבין בדבריו דהא הך סברא דלמא השאיל ושכח רשב"ג קאמר לה בפסחים דף י' גבי קרדום שאבד בבית ואנן קיי"ל כרבנן דלא ס"ל להך סברא כמו שפסק הרמב"ם שם בפי"ב מהל' מטמאי מו"ח ה' י"ו מיהו זה אינו קושיא משום די"ל דע"כ לא פליגי רבנן התם אלא דלקולא לא סמכינן אהך סברא אבל לחומרא איכא למימר דמודו לרשב"ג דחיישינן לשמא השאיל ושכח מיהו באומר קים לי שלא השאלתיו אין ראי' אף מרשב"ג דמפשטא דלישנא דרשב"ג משמע שהוא עצמו מסופק מיהו בהיפוך אין להביא ראי' דבאומר ברי לי לא חיישינן שמא שכח מהא דאמרינן בנדה דף (ד' א') גבי מדף עד שיאמר ברי לי שלא נכנס אדם שם ולא פליג רשב"ג התם משום דבקל יש לחלק בין ברי לי שלא נכנס אדם שם בין קים לי שלא השאלתיו ולכאורה הי' נראה להוכיח שכן הוא גם דעת התוס' שם בב"מ בכדי ליישב קושיית מהרש"א משום דתירוצו דחוק בזה ולסברת הריטב"א הוא מיושב בפשיטות ואף שהתוס' בגיטין כתבו בהדיא דלא חיישינן לשאלה היכי דאומר קים לי שלא השאלתיו (עיי"ש בגיטין כ"ח א' בד"ה ומצאו) וזהו דלא כהריטב"א מ"מ נוכל לומר דזהו באמת כוונת התוס' שם במש"כ א"נ ביודע שבחפיסה אבדו והיינו משום דלא ניחא להו בשינויא דקים לי מחמת סברת הריטב"א דשמא השאיל ושכח וזה התירץ תפסו התוס' לעיקר תדע דהא בסוגיין דיבמות בד"ה ואב"א לא הביאו התוס' רק הך שינוייא עיי"ש במש"כ ולל"ק דחיישינן לשאלה צ"ל דמיירי שיודע שבחפיסה אבדו הרי דלא כתבו שינויא דקים לי רק הך שינויא דבתפיסה אבדו והיינו משום דס"ל כסברת הריטב"א אך זה אינו דא"כ הדרא קושיית מהרש"א שהיא קושיית הריטב"א לדוכתי' דסוף סוף מאי פריך וניחוש לשאלה אימא דמיירי במצאו בעצמו ואומר שיודע שבחפיסה אבדו דתו ליכא למיחש לשאלה וכמו דלא חיישינן לה במתניתן דגיטין דמצא בחפיסה והריטב"א דתירץ כן ע"כ דס"ל דגם באומר שיודע שבחפיסה אבדו אפ"ה איכא למיחש לשאלה משום דחיישי' שמא שכח גם זה דבלא"ה ה לא הוי קמשני מידי ואין להקשות להריטב"א דא"כ איך מתוקמא מתניתן דגיטין לשנויא דרבא דכיס וטבעת לא מושלי אינשי דאכתי תיקשה אמאי לא חיישינן לשאלה בהך מתניתן דמצא בתפיסה די"ל דהריטב"א ס"ל דגם חפיסה ודלוסקמא לא מושלי אינשי או דמפרש להך מתניתן בפי' אחרינא וכמו דמפרש לה הרמב"ם התם אבל להתוס' דמפרשי להך מתניתן דמצאו במצאו בעצמו ונאמן במיגו וגם ס"ל דחפיסה ודלוסקמא מושלי אינשי וכש"כ להדיא כ"ז התוס' דגיטין ובע"כ דצריכינן להך סברא דבאומר שיודע שבחפיסה אבדו תו ליכא למיחש לשאלה בכדי לתרוצי מתניתן וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דמאי פריך הכא וניחוש לשאלה אימא דמיירי באומר שבחפיסה אבדו וע"כ דצריכין בזה לתרוצא של המהרש"א וא"כ אין שום ראי' לומר דהתוס' סברי כהריטב"א (ובספר מקמ"ח הביא דברי הריטב"א לתרץ קושיית מהרש"א ודבריו צ"ע:

מיהו גם בלא שום הכרח מצינו למימר דהתוס' בתי' דא"נ סברי בהך מלתא כהריטב"א דעכ"פ אומר קים לי לא מהני משום דשמא שכח ולפי"ז הי' מקום ליישב גם תירוצא קמא דהתוס' עד"ז שכתבנו בתירוצם השני ונאמר דגם התוס' דידן אזיל בהך שיטתא דכל שאינו אומר בפירוש שבתפיסה אבדו איכא חשש שאלה אפילו במצא בעצמו ואמר קים לי שלא השאלתיו דשמא השאיל ושכח רק דהמקשה לא הוי מצי לאוקמי הברייתא דמצא קשור בכיס במצאו בעצמו ומכיר הכיס בטב"ע דנאמן מטעם מיגו דא"כ מ"ש כיס וארנקי דנקיט טפי הל"ל חפיסה ודלוסקמא וכמו שכ' בדיבור הקודם אלא ע"כ משום סימן נקטי' ולכך קמוכח מיניה דסי' דאורייתא אבל לבתר דחדית לן רבא דכיס טבעת וארנקי לא מושלי אינשי תו ממילא לק"מ דשפיר נוכל לאוקמי להברייתא במצאו בעצמו ומכיר הכיס בטב"ע ונאמן מטעם מיגו והא דנקיט כיס וארנקי היינו לאשמועינן דאף שאינו אומר בפירוש שיודע שבכיס וארנקי אבדו דאז איכא חששא דשאלה אפילו במצאו בעצמו דשמא שאל ושכח וכמש"כ הריטב"א מ"מ בכיס וארנקי לא חיישינן לשאלה משום דלא מושלי אינשי ומתניתן דמצא בחפיסה ודלוסקמא מיירי במצאו בעצמו ואומר שיודע בפירוש שבחפיסה אבדו דתו ליכא חששא דשאלה כלל וא"כ גם תירוצא קמא דהתוס' מתיישב כמו תירוצם השני וע"ד שכ' ואף אם נאמר דשיטת הריטב"א דחיקה טובא במה שאומר דאפי' אם אומר קים לי שלא השאלתיו אפ"ה חיישינן לשמא השאיל ושכח ורחוק להעמיס זה בכוונת התוס' דכל כה"ג ה"ל לפרושי ודברי התוס' מתפרשין כפשוטו דהכי כוונתם בשינויא דא"נ דר"ל דאפי' א"א בפירו' דקים לי שלא השאיל רק שהוא בעצמו מסופק שמא השאיל פ"א מ"מ נוכל ליישב דמיירי באומר שיודע שבחפיסה אבדו אבל מעולם לא עלה על דעת התוס' דגם באומר קים לי נמי איכא חששא דשאלה ודברי התוס' דגיטין וודאי דמורין כן כמו שהוא מבואר מפשט לשונם מ"מ אי משום הא לא תברא דשפיר נוכל ליישב דברי התוס' דידן עד"ז בעצמו ברווחא טפי מכפי מה שהוא לדרך הריטב"א ונאמר דהמקשה לא הוי מצי לאוקמי במצאו בעצמו דא"כ מ"ש כיס וארנקי דנקיט אלא ע"כ משום סמנא נקטי' אבל לבתר דחדית לן רבא דכיס וכו' לא מושלי אינשי תו לא קשה כלל דשפיר מצינן לאוקמי הברייתא במצאו בעצמו ואינו אומר דקים לי רק שהוא בעצמו מסופק ומ"מ לא חיישינן לשאלה משום דכיס וארנקי לא שאלי אינשי ולכך נקיט בדווקא כיס וכו' ומתניתן דמצא בתפיסה מיירי באומר קים לי ותו לק"מ ולפ"ז יהי' מוכח גם מתירוצא קמא דהתוס' כשיטת הב"ש:

אך אעפ"י שהראתי פנים ת"ל ליישב דברי התוס' גם בתירוצם קמא מ"מ לאו מלתא היא כלל ורחוק בעיני שיכוונו התוס' לזה והיינו משום דאף אם נאמר דגם במצאו בעצמו איכא חששא דשאלה או כדברי הריטב"א או היכא שאינו אומר קים לי והוא מסופק בעצמו וכמש"כ מ"מ הך דכיס וארנקי לא מושלי אינשי וודאי דלא שייך לגבי עצמו דבשלמא הש"ס שאחר סברא זו לגבי אינשי דעלמא שייך שפיר למימר כיון שאין מדרך העולם להשאיל כלים כאלו לכך לא חיישינן לשאלה אבל הוא לגבי עצמו איך שייך לחלק בין כיס וטבעת לשאר כלים הא איהו ידע בנפשי' מה שהוא דרכו להשאיל ומה שאין דרכו להשאיל ואי קפיד ע"ז ואי לא קפיד וא"כ לגבי עצמו לא שייך כלל לחלק בין כלי לכלי ומדברי הריטב"א אין ראי' דס"ל דגם לפי האמת אית לן לפלוגי לגבי עצמו בין כיס וטבעת לשאר כלים משום דהריטב"א לא אמר למלתי' רק בסברת המקשה במאי דפריך וניחוש לשאלה ולא משני דמיירי במצאו בעצמו משום דלגבי עצמו נמי שייך חששא דשאלה שמא השאיל ושכח אבל לכוס מאי דמשני הש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי תו לא מוקמינן לה דמיירי במצאו בעצמו רק במצאו אחר ובזה שייך שפיר לפלוגי בין כיס וטבעת לשאר כלים אבל להתוס' דצריכינן למימר דגם לפי האחת במצאו בעצמו נמי יש חילוק בין כוס וטבעת לשאר כלים משום דזה מושלי אינשי וזה לא מושלי זה וודאי דבר שאין לו שחר וכד כתיבנא ולכך ליכא ליישב תירוצא קמא דהתוס' עד"ח שכתבנו:

ובהכרח נ"ל דהתוס' לא איכפת להו בהך קושיא שהקשינו מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ולא נחתי להכי כלל רק שבאו ליישב הברייתא דמצא קשור בכיס לפי האמת להך לישנא דסי' דרבנן והכין משמע נמי מפשט לשונם (במס' גיטין כ"ז ע"ב) בד"ה מצא קשור עיי"ש וכן מוכח להדיא מדבריהם במס' בב"מ ד"ה וניחוש לשאלה שלא הביאו בדבריהם שם רק תירוצא קמא דהתוס' דשוו דשמעתין מיירי במצאו בעצמו וא"כ אי ס"ד דנחתי התוס' להך מלתא א"כ האי תירוצא לא מצי קאי רק לפום מאי דידעינן מהך סברא דכיס וארנקי לא מושלי אינשי א"כ בסוגיין דב"מ דקיימינן בדברי המקשה דפריך וניחוש לשאלה דאכתי לא ידע מהך שינויא דכיס וארנקי לא מושלי אינשי דהא זהו שחידש לו התרצן שם א"כ איך כתבו להך תירוצא דמיירי במצאו בעצמו כיון דהך תירוצ' ל"ל בתרא רק לבתר דידעינן מהך סברא דכיס וכו' לא מושלי אינשי אלא ע"כ צ"ל דלא נחתי התוס' להך מלתא ולא איכפת להו כלל בהך קושיא שהקשינו דמעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר וכיון שכן שוב אין להביא ראי' מדבריהם לשיטת הב"ש ואזדא לה הראי' שכתבנו להב"ש מתירוצם השני של התוס' דכיון דהוכחנו דהתוס' לא איכפת להו בהך קושיא א"כ ליכא לאכותי להא מלתא מדבריהם כלל:

ואם באנו ל להוכיח מעצמינו מתוך סוגית הש"ס בכדי ליישב הך קושיא דמעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר משום דבאמת היא קושיא אלימתא אף שהתוס' לא שתו לבם ע"ז והגם דמצינו בשבת (דף מ' ע"א) מתקיף לה כו' טריחותא למיסר המיינא ועוד ליקו הכי ולבלי ומשני הכון לקראת אלהיך ישראל ולא חש לתרץ קושיא הראשונה וכן כתבו התוס' בב"ב (קע"ב ב) סוף ד"ה אבל עיי"ש מ"מ זה אינו רק היכי שהמקשה בעצתו פריך משני דברים ומשום דמסתמא גם עיקר קושיית המקשה הוא שסמך על השני' אבל שלא להשיב כלל על דברי המקשה זה צא מצינו כלל אך מי הוא המכריחינו לתרץ בתירוץ הב' של התוס' דמיירי בעדים ולאוכוחי חניה כדברי הב"ש טפי אית לן למימר כתירוצא בתרא של התוס' דחשיבי כיס וארנקי סי' מובהק דבהכי מתיישבא סוגיין דשמעתין טפי וכמו שכתבנו דהמקשה לא הוי ידע לחלק כלל בין סי' לסי' אבל לבתר דחדית לן רבא דסי' מובהק ביותר לכו"ע הוי דאורייתא תו לא קשיא כלל מברייתא דמצא קשור בכיס משום דהוי סי' מובהק ביותר ותירץ זה הוא פשוט ומבואר בסוגיין טפי מתוך דברי ההלכה מכפי מה שכתבנו לתירץ השני של התוס' וכן יש להוכיח מסוגיא ד דשמעתין דבבא מציעא דהעיקר כתירץ בתרא של התוס' דפריך התם ג"כ אלא הא דתניא מצא קשור בכיס ניחוש לשאלה והקשו ע"ז בתוס' דאמאי לא פשיט מיני' דסי' דאורייתא ומה שתירצו דמיירי במצאו בעצמו כבר הקשה ע"ז במהרש"א ש"א דא"כ גם קושיית וניחוש לשאלה לק"מ ועוד קשה אמאי לא פריך ממתניתן דגיטין דמצאו בתפיסה כיון דאותו המקשה בב"מ לא איכפת לי' בהך דיוקא דמ"ש כיס וארנקי מדאוקי לה במצאו בעצמו וא"כ טפי ה"ל להקשות ממתניתן אבל לתירוצא בתרא של התוס' ניחא הכל משום דשפיר מצינן למימר ברווחא דגם אותו המקשה בב"מ ג"כ נחית להך דיוקא דמ"ש כיס וארנקי דנקיט רק דאותו המקשה כבר ידע לחלק ג"כ בין סי' לסי' וידע דסי' מובהק ביותר וודאי דהוי מדאורייתא וכיס וארנקי חשיבי סי' מובהק ביותר כמש"כ התוס' בתירוצא בתרא ובזה הוי ניחא לי' מאי דנקיט הברייתא כיס וארנקי דווקא ולכך לא מצי למפשט מיני' דסי' דאורייתא רק דמקשה דמה בכך דהא סי' מובהק ביותר אכתי ניחוש לשאלה ואתי שפיר הא דלא מקשה ממתניתן דגיטין משום דמתניתן ידע שפיר דאיכא לאוקמי במצאו בעצמו וקים לי' שלא השאילו אבל ברייתא דנקיט כיס וארנקי ע"כ משום סי' נקטי' וא"כ מסתמא מיירי במצאו אחר כיון דצריכינן לסי' דבמצאו דעצמו מסתמא אית לי' טב"ע בגווה ולא צריך לסי' א"כ נהי דהוי סי' מובהק ביותר וליכא לאוכוחי מניה דסי' דאורייתא מ"מ מקשה שפיר דניחוש לשאלה ובזה מתיישבא כולי סוגיא דב"מ בלי שום גמגום וא"כ מוכח מסוגיין דב"מ דהעיקר כתירוצא בתרא של התוס' דחשיבא כיס וארנקי סי' מובהק ועוד יש להוכיח כן גם מסוגיא דיבמות ממאי דפריך ורמינהו מצא קשור בכיס וארנקי ומאי קושיא דאימא דמיירי בסי' מובהק ביותר וקושיא זו הקשה המהרש"א בגיטין (כ"ז ב') בד"ה סימנים עיי"ש ולפי מש"כ דהמקשה ביבמות אכתי לא ידע לחלק בין סי' לסי' עד דחידש לו כן רבא א"כ לק"מ ופשוט:

וראיתי בחי' פני יהושע במס' גיטין (כ"ז ע"ב) ד"ה מצאו שהוקשה אמאי לא מתרצי התוספות דההיא איירי בסי' מובהק ותירץ משום דסוגיא דב"מ וודאי דהמקשה לא ידע לחלק בין סי' מובהק לסי' אמצעי עד לבסוף ד דאסקא רבא דאל"כ אזלא לה כל הסוגיא השקלא וטריא התם דבעי למיפשט האיבעי' דסי' דאורייתא וכלהו הוי מצי לאוקמי בסי' מובהק ביותר אלא ע"כ דלא מסיק אדעתי' לחלק ולכך קמקשה התוספות שפיר עכ"ל וזהו בהיפוך מדברינו שכתבנו דהמקשה במס' ב"מ כבר ידע לחלק בין סי' לסי' וכו' אך באמת אין דבריו נכונים בזה כלל דמשקליא וטריא התם אין ראי' כלל לכאן דלא מסיק אדעתי' לחלק דסי' מובהק ביותר הוי וודאי מדאוריי' והא דלא דחי לפשיטותא דילי' דמיירי בסי' מובהק היינו משום דהתם קפשיט לי' מקראי דאף השמלה וחמור בסי' אוכף ומקרא דוהי' עמך עד דרוש אחיך אותו ולכך וודאי דאין סברא כלל לאוקמי לקראי בהכי דהא גדר סי' מובהק הוא שלא ימצא אפילו באחד מאלף וכמש"כ הפוסקים ואיך ס"ד דאכפל קרא לאשמועינן שמחוייב להחזיר רק בדבר הנמצא

**(ועוד י"ל דבמצאו בעצמו ואינו מכיר רק פ"י סי' שוב אזיל לי' מיגו שלו כיון דע"כ צריך לבוא להרב לשאול אי הוי סי' מובהק אם לא משום דלאו כו"ע דינא גמירי וא"כ לא מצי למימר תו לא אבדתי' ואין כאן מיגו ושוב איכא למיחש לשאלה רק דאיהו לא חש לשאלה משום דרחוק בעיניו שאחר מצא הכיס שלו והניח בו גט ששמו כשמו ושם אשתו כשם אשתו ולכך הוא משקר בזה במה שאומר דקים לי' שנא השאילו אבל בגופו של גט אינו חשוד לקלקל ומוכרח לבוא להרב לשאול אי סמכינן אסי' כזה אם לאו וכעין זה אמרינן בבכורות שאין הכהן נאמן על הטלת מום ואף שבא לשאול וא"כ א"ל מיגו דאי בעי לא הוה שאיל כלל אלא ע"כ אמרינן דעל קדשים בחוץ אינו חשוד ולכך הוא מוכרח לבוא ולשאול ושוב אין כאן מיגו כלל וכדאמרינן התם (ל"ו ע"ב) הכי השתא התם ניהי דקדשים בחוץ לא אכיל אממונא דכהן חשיד עיי"ש ואף דלא דמי לגמרי להתם מ"מ סברא גדולה הוא לאמר שאין כאן מיגו כלל כיון דצריך לשאול:)** באחד מאלף אלא וודאי דהתורה לא דברה רק ברגיל והווה וכדאמרינן מה שמלה מיוחדת שיש לה סי' ויש לה תובעין כו' ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה מהרש"א שם בתוס' ד"ה וסי' וז"ל וק"ק דאימא דמיירי בסי' מובהק דהוי מן התורה כו' (ותירוצו שם מה שתירץ לשני קושיות האלו דבכלים לא שייך סי' מובהק כלל הוא דבר שאין לו שחר ואף שהגאון מוהר"ר אברהם ברודא בתשובת חינוך בית יהודא בנה יסודו על דבר המהרש"א אלו והאריך לפלפל בזה עכ"ז האמת עד לעצמו שאין בדברים אלו שום ממש וכבר התעורר עליו בהגהות תשובות חב"י עיי"ש ובאמת כי מקום יש אתי לתרץ דברי המהרש"א הנ"ל ולומר שגם הוא לא כיון לדברים כאלו לומר שאין לכלים שום סי' מובהק רק שאכמ"ל) ולפמש"כ לא קשה מידי משום דהתורה וודאי דלא דברה רק ברגיל והווה ולכך ליכא לאוקמי לקראי בהכי אלא אי בסי' אמצעיים או בעדים מפני שהוא דבר המצוי אבל לא מסתבר כלל דאיכפל קרא להשמיענו בדבר שלא ימצא אפי' באחד מאלף והא דסי' מובהק מהני אפי' אי סי' דרבנן לא מקראי ילפינן לה אלא מסברא משום דאנן סהדי דאין עדות ברורה מזה וכמש"כ רש"י במס' גיטין בד"ה ודווקא נקיט ר"א נקב בצד אות פלוני דהוי סי' מובהק דאין לך עדות ברורה מזו עכ"ל עיי"ש ודוק וזה ברור ובעיקר דקדוקו מה שלא תירצו התוס' בגיטין דמיירי בסי' מובהק אינו דיוק כלל דטובא אשכחן כה"ג בתוס' שמדרכם להאריך במקו"א בכמה תי' ולקצר במקום אחר למנקט רק חדא מתרי או תלת טעמי דאית בהך מלתא תדע דהא בתוס' בב"מ לא הביאו רק שינויא דעדים ולא קמשני רק תירוצא קמא דהתוס' דיבמות ד"ה אמר רבא דמיירי במצאו בעצמו אלא ע"כ דאין זה דיוק כלל ומאחר שנדחו דברי הפ"י וא"כ וודאי דניחא לן לפרושי כמש"כ דהמקשה בב"מ ידע שפיר דסי' מובהק ביותר הוי מדאורייתא לכו"ע וידע דמצאו קשור בכיס הוי סי' מובהק וכתירוצא בתרא דהתוס' דיבמות דבזה מתיישבא כולי סוגיא דב"מ בלי שום גמגום וכדכתיבנא ואף דלא אסקה רבא עד לבסוף מ"מ אין זה הוכחה כלל לומר דהמקשה לא הוי ידע מזה משום דבב"מ לא בחדא שקלא וטריא אתמר הך מלתא משא"כ ביבמות דכולה חדא שקלא וטריא היא על דברי המקשה דפריך ורמינהו ולכך בפשיטות אית לן לפרושי דהמקשה ביבמות לא ידע לחלק בין סי' לסי' והוי סבר דאי סימנא דרבנן א"כ לית כאן שום סי' מדאורייתא עד דאסקה רבא וכמש"כ וא"כ מאחר שהוכחנו דהך שינויא בתרא דהתוס' מתיישב טפי בין בסוגיין דיבמות ובין בסוגיין דב"מ א"כ אין לנו שום הכרח מתוך סוגיית התלמוד לשיטת הב"ש ואזדו לה כל הוכחותיו של הרב בעל זכרון יוסף ודוק:

ובמאי דאמר בגמ' שם גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה יש לדקדק דא"כ האיך כללינהו תנא דמתני' יחד כיון דלא דמי סי' דגופו לסי' דכליו דהא דסי' דגופו לא מהני אינו רק בסי' גרועים כארוך וגוץ אבל סי' מובהקים מהני וסי' דכליו אפילו מובהקים נמי ל"מ ולא הוי להתנא למיכללינהו בחד בבא דמשמע מניה דאותו סי' שאינו מועיל בגופו הוא דא"מ בכליו אבל הסי' דמהני בגופו מהני גם בכליו והא ליתא דהא בכלים לא מהני שום סי' משום דחיישינן לשאלה וי"ל משום דסתם כלים יש בהם סי' וכדאמרי' בב"מ מה שמלה מיוחדת שיש לה סי' וכו' אלמא דסתם כלי יש בו סי' אמנם סתם גוף אין בו סי' רק ארוך וגוץ לכך תני תנא דמתניתן סתמא אעפ"י שיש בו סי' בגופו ובכליו וכוונתו הא כאורחי' והא כאורחי' ולכך רבא עצמו ניחא לי' לשנויי בתירוץ קמא כליו דחיישינן לשאלה ולאוקמי מתניתן בתרי טעמי משום דסתמא דמלתא הכי איתא וכיון דמתניתן תני סתמא שיש סי' בכליו מסתמא איירי בסי' המיוחדים לכלים והיינו בסי' גמורים רק אחר שהקשה לו מחמור ומברייתא דמצא קשור והוצרך לדחוק ולומר דכלים אלו לא מושלי אינשי לכך אוקמי בשינויא בתראי דכלים מיירי בחיוורי וסומקי אף שהוא דחוק קצת דהא סי' דכלים הוי סי' גמורים מ"מ ניחא ליה לרבא לאוקמי בהכי בכדי שלא נצטרך לחלק בין כלים דמושלי לי אינשי ובין כלים דלא מושלי אינשי אלא דבכל גווני לא חיישינן לשאלה:

ומתוך מה שכתבנו יתבאר לנו כוונ' מהר"ל מפראג שכתב דלפום הך לישנא דסי' דרבנן א"כ וודאי דלא חיישינן לשאלה ועיקר ראייתו הוא כפי מה שהביאו הפוסקים בשמו [והובאו דבריו בתשובות חינוך בית יהודא סי' קל"ב

**(עוד ראיתי להפ"י שם בגיטין בתוס' ד"ה סי' וז"ל ולא ניחא להו לפרש בסי' מובהקים ומדאורייתא משום דכל הני דחשיב התם לא הוי סי' מובהק כגון כלי ולפניו פירות וככרות של בעה"ב וכיוצא בהן ובאמת דהוי מצי לאקשויי בהדיא מהא דתנן מה שמלה מיוחדת שיש בו סי' משמע דמדאורייתא איירי והכי איתא שם בתוס' ותירצו כמש"כ כאן ומהרש"א כתב בע"א עכ"ל ולא ידענא מה הוא כוונתו וכפי הנראה במח"כ לא עמד על סוף כוונת התוס' ומהרש"א דהתוס' הכי קא קשיא להו דהא תקנתא דרבנן לא הי' להקל על המוצא אלא להחמיר עליו דאף אם מדאורייתא לא ה"ל להחזיר בסי' מ"מ תיקנו רבנן להחזיר בסי' משום דניחא להו לבעל אבידה כו' וכדאמר רבא בב"מ את"ל סי' דרבנן כו' וע"ז קשה להו דאם איתא דסי' לאו מדאורייתא והתורה לא איירי אלא בעדים א"כ מן התורה אין בו חילוק כלל בין דבר שיש בו סי' ובין דבר שאין בו סי' מחוייב להחזיר ע"פ עדים וא"כ אף לבתר דתיקון להחמיר על המוצא ולהחזיר בסי' אמצעיים מ"מ בדבר שאין בו סי' הי' לו להשאר על דין תורה שיחזיר עכ"פ עפ"י עדים דהלא לא באו להקל עליו אלא להחמיר וע"ז מקשה המהרש"א שפיר דמאן יימר דאי סי' דרבנן מיירי התורה בעדים וא כ לא שני לן בין דבר שיש בו סי' לדבר שאין בו סי' דלמא אי סי' דרבנן מיירי התורה בסי' מובהקים ביותר דהוי מה"ת לכו"ע ולא איירי התורה כלל בעדים רק בדבר שיש בו סי' מובהק ביותר וחז"ל תיקנו להחמיר טל המוצא בדבר שיש בו סי' אמצעי שמחוייב להחזיר ומעתה אין מקום כלל לדברי הפ"י ולא פגע ולא נגע בקושיית המהרש"א ש"א אפי' כמלא נימא ולא ידעתי מה עלה על דעתו בכוונת התוס' והמהרש"א והפי' הברור הוא לכל מבין עם תלמוד כדכתיבנא והתירץ הברור על קושיית המהרש"א הוא כמו שכתבנו בפנים משום דהתורה לא דברה אלא ברגיל ובהווה ולא בדבר שלא ימצא אפילו א' האלף ודוק:

וכעין זה הקשה גם הב"ח בתשובותיו סי' פ"ו אמנם דבריו אינם מובנים כלל וז"ל שם ולכאורה איכא לתמוה טובא דאמאי לא משני מעיקרא כליו בחיוורי וסומקי דטפי הוי ניחא לי' לאוקמי גופו וכליו בחד טעמא ובתר הכי ה"ל לשנות ואב"א כליו דחיישי' לשאלה דל"ל דמעיקרא הוי ס"ל דחיוורי וסומקי נמי הוי סי' מעליא כמו שעלה ע"ד מהר"ם פדו' בתשו' דזה אין סברא כלל ותירץ דמעיקרא הוי ס"ל לסבר' כשוטה דחיישינן לשאלה ואפי' סי' גמורים נמי לא מהני רק לבתר דמקשה לי' מחמור בסי' אוכף וממצא קשור בכיס והוצרך לדחוק ולשנויי דהני כלים לא מושלי אינשי לכך הדר בי' מסברתו דהוי פשיטא לי' דחיישינן לשאלה ומוקי לה בחוורא וסומקא ולעולם לא חיישינן לשאלה וכמש"כ התוס' ולפ"ז הי' מוכח דלמסקנא לא חיישינן לשאלה אפי' אי סי' דאורייתא ובסוף תשובתו העלה דהסוגיא דב"מ מוכח דגם לשנויי דחיוורא וסומקי נמי לא נדר בי' רבא מסברתו דחיישינן לשאלה והא דמוקי לי' בחוורא וסומקי דמשמע מיני' דשאר סי' מהני גם בכליו היינו דווקא בכלים דלא מושלי אינשי ולפ"ז ניחא לן למימר דגם סוגיא דיבמות לא פליג ע"ז והא דלא משני מעיקרא בחוורי וסומקי ובחד טעמא היינו משום דהוי קשיא לי' השתא גופו אמרת לא כKיו מיבעי לכך הוי ניחא לי' טפי לאוקמי' בתרי טעמא ובתר הכי מוקי לה גופו וכלים בחד טעמא ובכלים דלאו אורחייהו לא שלינהו ואפ"ה לא סמכינן)** **(עלייהו משום דמיירי בחיוורי וסומקי אבל בשאר כלים א אפילו סי' מובהק לא מהני דחיישינן לשאלה ומה שכתבה התוס' ביבמות דלמסקנא דלא חיישי לשאלה לא כתבו כן רק לפרש הסוגיא דיבמות דהתם משמע כן אבל לפי האמת אית לן להשוות סוגיא דיבמות לסוגיא דב"מ דגם לפי המסקנא חיישינן לשאלה עכ"ד הב"ח:

וכל דבריו תמוהין בזה דמאי קושיא היא כלל דלשני התירוצים האב"א קודם תירוץ הראשון דא"כ בכל האב"א שכ' כל הש"ס נמי תיקשה הכי ואי משום דבתירוץ בתרא ניחא טפי לכך הי' לו לשנות מקודם אדרבה נהפוך הוא דלכך נקיט אותו לבסוף לאשמועינן דהלכה כמותו כמו דקיי"ל בכ"מ דהלכה כלישנא בתרא ומסתמא הוא משום דהוא ניחא טפי:

וצ"ל דעיקר קושייתו הוא על גוף התי' הראשון דל"ל לדחוקי ולאוקמי מתניתן בתרי טעמי כיון שיש לפנינו תירוץ מרווח טפי ולאוקמי בחד טעמא (אף כי לשונו אינו מורה לזה) ואי משום דסברא פשוטה הוא דחיישינן לשאלה א"כ איך משני לבסוף בחוורי וסומקי ול"ח לשאלה כמ"ש התוס' וכן העתיק קושייתו בעל זכרון יוסף אמנם גם זה אינו קשה לפי המבואר בפנים:

גם מה שהעלה בסוף דבריו להשוות סוגיין דיבמות לסוגיין דב"מ דגם למסקנא לא נאדו מחשש שאלה ומחמת זה הוצרך לומר ולחדש סברא חדשה בשינוייא קמא דרבא דלכך לא מוקי למתניתן בחד טעמא משום דהוי קשיא לי' גופו אמרת לא כליו מיבעיא דמשמע מניה דלפי מה שכ' בתחילת דבריו דלהכי מוקמי בתרי טעמי משום דסברא פשוטה היא דחיישינן לשאלה בהכרח נ"ל דלתירוץ האב"א למסקנא לא חיישינן לשאלה ודלא כמשמע מסוגיא דב"מ ולדידי אדרבה נהפוך הוא דלפום הך סברא שחידש דהוי קא קשיא לי' השתא גופו אמרת לא כליו מיבעיא טפי אית לן למימר דלמסקנא לא חיישינן לשאלה דאל"כ קשה בתחילה מאי קסבר ולבסוף מק"ס אלא ע"כ משום דדחיקא לו שינויא דאוכף כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ולכך הדר בי' לגמרי מחשש שאלה אבל לפי מאי דכ' בתחילת דבריו דלהכי מוקי למתניתן בתרי טעמא משום דה"ל סברא פשוטה דחיישינן לשאלה ברווחא נוכל לומר דמעיקרא הוי ס"ל דחיישינן לשאלה בכל הכלים לכך הוכרח לומר כליו דחיישינן לשאלה ולא מצי לתרץ כליו בחוורי וסומקי כיון דאפי' סי' גמורים נמי לא מהני אמנם לפי מה שתירץ דאיכא כלים דלא חושלי הונח לו לתרץ כליו בחוורי וסומקי ומיירי בכלים דלא מושלי בכדי לאוקמי מתניתן גופו וכליו בחד טעמא ולא נאדו כלל מהסברא פשוטה שהיה לו דחייש' לשאלה ובעיקר קושייתו שכ' בסוף דבריו דהשתא גופו אמרת לא כליו מיבעיא יש לתרץ בפשיטות דאי מגופו לחוד הוי אמינא דלהכי לא סמכינן על סי' אלו משום דעשוין להשתנות לאחר מיתה קמ"ל דאפי' בכלים דאינם עשוין להשתנות לאחר מיתה מ"מ סמכינן עלייהו וזה פשוט ובעיקר דבריו מה שהעלה מסוגיא דב"מ דהך חששא דשאלה קאי גם לפי המסקנא מבואר בפנים שאין בדבריו שום הכרח ודוק:)** והיא תשובת הרב בעל מנחת יעקב) דאי ס"ד דגם ללישנא דסי' דרבנן חיישינן לשאלה אדתנן שיש סי' בכליו ליתני רבותא טפי אפילו טב"ע לא מהני מידי דהא סי' דרבנן ופשיטא דלא סמכינן עלה ליתני אפילו מלתא דהוי דאורייתא שמכיר הכלי בטב"ע אפ"ה לא סמכינן עלה אי אמרת דחיישינן לשאלה ע"כ דבריו וצ"ל בכוונתו דבשלמא אי סי' דאורייתא לא קשיא מאי דלא תני דגם טב"ע בכליו לא מהני דכיון דסי' דאורייתא א"כ סי' וטב"ע הכל חדא דמה לי סי' ומה לי טב"ע כיון דסי' דאורייתא אבל אי סי' דרבנן אי ס"ד דחיישי' לשאלה קשה למה כללינהו בחדא בחד בבא כיון דלא דמי כלל אהדדי דהא בכלים גם טב"ע דהוא מדאורייתא נמי לא מהני כצ"ל בכוונתו ולכאורה דבריו אינם מובנים דהא גם ללישנא דסי' דאורייתא לפום מאי דמשני רבא גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה הא ג"כ לא דמי אהדדי ואפ"ה כללינהו התנא בחד בבא ש"מ דאין זה דיוק כלל אבל לפי מה שכתבנו דבריו נכוני' ומיושבי' היטיב דבשלמא אי סי' דאורייתא שפיר כללינהו בחד בבא משום דממילא ידעינן דהא כי אורחי' והא כי אורחי' וכיון דסתם סי' דכלים הוי סי' גמורים ואפ"ה לא סמכינן עלייהו א"כ ע"כ דהיינו טעמא דחיישינן לשאלה ולכך גם טב"ע לא מהני דמ"ל טב"ע ומה לי סי' כיון דשניהם דאורייתא אבל אי סי' דרבנן א"כ נהי דסתם סי' דכלים הוי סי' גמורים מ"מ איכא למטעי דהא דלא מהני היינו משום דסי' דרבנן אבל טב"ע מדאורייתא מהני ולכך עדיפא הוי לי' למיתני דאפי' טב"ע לא מהני אלא ש"מ דקושטא דמלתא הוא דלהך לישנא דסי' דרבנן דווקא סי' הוא דלא תהני אבל טב"ע מהני ולא חיישינן לשאלה (ובספר מקמ"ח נתקשה בדברי מוהר"ל מפראג בחנם:

והנה בס' זכרון יוסף הקשה עוד בסוגיא זו ד' קושיות וז"ל א' קשה לפמש"כ התוס' ד"ה מצאו קשור דעיקר דיוקו דהמקשה הוא מדתני כיס וארנקי א"כ מאי מקשה אח"ז וניחוש לשאלה הא כיון דעיקר הסי' מה שהוא קשור בכיס וארנקי א"כ אפילו השאיל הכיס וארנקי מ"מ מנא ידע שהגט קשור בו כיון שזהו עיקר הסי' דמהדרינן הגט עלי' ב' אימא דמיירי באומר הסי' ואומ' דקים לי' שמעולם ולכל הפחות אחר שהקשרתי בו הגט לא השאלתי לשום אדם ג' למה לא הוקשה לו נמי אהא דתניא שנמצא בין כליו דניחוש לשאלה כמו שמקשה על כיס וארנקי וטבעת וכמו שכ' התוספות ד"ה כליו ועל המתרץ קשה יותר דהל"ל כליו בשאין דרכם להשאיל איל ולפרש דוגמא מנייהו כמו דפירש הני תלתא ד' לפי מה דמפרש המהרש"א להך שכ' התוס' לעיל ולהכי נקיט וארנקי קשה מאוד דה"ל למיתני סתם קשור בכלי כמו דתנן בב"מ מצא פירות בכלי ולאיזה צורך נקט הני תלתא דאטו כי רוכלא ליחשב וליזל כלי פלוני ופלוני ללא צורך וידוע כי כל דברי רז"ל חכמו החשנה המה נכונים וישרים ומדוקדקים עכ"ל והאריך בזה לפלפל לתרץ קושיות אלו ומתוך פלפולו העלה דהעיקר כהב"ש ולענ"ד דכל קושיותיו אינם כלום ואינם כדאי אפי' להשיב עליהם דקושייתו הראשונה כבר תירצה רש"י בלשונו הטהור ובקצרה כדרכו וז"ל וליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילה לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט וכוונתו פשוטה דר"ל שהשואל הניח בו את הגט ולכך ידע המשאיל הסי' שהגט קשור בו ובאמת הגט הוא של השואל ותמיהני עליו איך לא שת לבו לדברי רש"י במקומו וקושיא ב' ג"כ אינה פגום דהאי מהני מה שאומר קים לי כיון דמיירי במצאו אחר דל"ל מיגו וא"כ לא מהימן במאי דאומר קים לי וגם אם נאמר דכוונתו בקושיא זו הוא דמ"מ לוקמי במצאו בעצמו ומכיר ע"י הסי' שהוא קשור בכיס דבזה שפיר מהני קים לי מיהו גם זה נתיישב בדברינו לעיל עיי"ש במה שכתבנו בהגה"ה המתחלת ועוד י"ל וקושיא ג' כבר תרצה רש"י ותוס' בלשונם דאטו כי ריכלא ניחשב וליזל וקושיא ד' ג"כ אינה כלום דעיקר הסי' הוא מה שקשור בכלים אלו דאין מדרך להניח בהם שטרות אבל כלים שדרך להניח בהם שטרות כמו חפיסה ודלוסקמא אינו סי' כלל כמש"כ התוס' בגיטין ולכך פרע כלים אלו דווקא ומהם הלחוד לכיוצא בהם:

ומעתה אחר שנדחו כל הראיות שרצו להביא לשיטת הב"ש א"כ מפשטא דסוגיין וודאי משמע טפי כדעת המהר"ל מפראג דשיטת הב"י כבר כתבנו דמהתוס' ד"ה אמר רבא ממאי דמשני בשינויא בתרא דחשיבי כיס וארנקי סי' מובהק מוכח דלא כהב"י וכבר הוכחנו לעיל בדברינו דתי' זה הוא העיקר משום דאליבי' מתיישבן סוגיין דיבמות וסוגיא דב"מ בלי שום גמגום ועוד דכבר הקשה עליו הרב בנו"ב מסוגיית התלמוד דב"מ דפריך מחמור בסי' אוכף ומשני בעידי אוכף ואי ס"ד דחיישינן לשאלה א"כ לא משני מידי ומה שכ' הרב בנו"ב ליישב זה דרך פלפול הוא זר ורחוק מדרך האמת ואינם כדאי להשיב עליהם כלל ושיטת הב"ש ג"כ כבר הקשה עליו הנו"ב מסוגיא דב"מ מהא דפריך אלא הא דתניא מצא קשור ולשיטת הב"ש תיקשה ולטעמיך דסי' דרבנן הא ג"כ חיישינן לשאלה ועיין בנודע ביהודא דדחק א"ע לתירץ אך מ"מ מידי דוחק לא נפקי וכיון שכן זכינו לדין דלהך לישנא דסי' דרבנן לא חיישינן לשאלה:

והשתא דאתינן להכי נלענ"ד דגם ללישנא דסי' דאורייתא נמי לא חיישינן לשאלה משום דהעיקר כשנויא בתרא ואב"א כליו בחוורי וסומקי וכמש"כ התוס' ביבמות דלמסקנא לא חיישינן לשאלה וכן הוא להדיא בחי' הרשב"א למס' יבמות עיי"ש דהוא פסק דסי' דאורייתא ופסק דל"ח לשאלה וכן הביא הב"י בשם הנ"י והר"ן:

וגם בתשובות הב"ח שהבאתי לעיל בהג"ה העלה דמסוגיא דיבמות משמע דלמסקנא לא חיישינן לשאלה (ולפי מה שבארנו לעיל נמי משמע דלא חיישינן לשאלה) אלא דאח"כ נאדי הב"ח מזה משום דמסוגיא דב"מ משמע איפכא ולכך טרח להשוות גם סוגיא דיבמות לסוגיא דב"מ וכמו שהבאתי לעיל בהג"ה והנה עיקר דיוקו דמסוגיא דב"מ הוא ממאי דהקדים תירוצא דאב"א כליו בחוורי וסומקי קודם אלא הא דתניא מצא קשור בכיס ודייק מני' דלהכי אקדמי' להך איב"א כדי שיהי' קושיית אלא הא דתניא קאי גם אהך אב"א וכדי להורות לן דגם לפי הך תירוצא דאב"א קיימי הך תירוצא כליו דחיישינן לשאלה ובדיוק זה נסתבכו הרבה מהגאונים בתשובת חינוך בית יהודה מסי' קכ"ח עד סי' קל"ב ולענ"ד דהך דיוקא לאו מלתא היא כלל משום דעדיין גם לדבריהם לא תיקנו כלום ליישב דברי הגמ' משום דאכתי קשה למה נכנס הך תירוצא דאב"א להפריד בין הדבקים בין קושיית דאלא חמור בסי' אוכף ובין אלא הא דתניא מצא קשור בכיס דשני הקושיית המה מענין אחד וא"כ למה זה נכנס הך אב"א בין הדבקים ולפי דבריהם יותר ה"ל להקדים הך תירוצא דאב"א גם כן קודם קושיית דחמור בסי' אוכף היכי מהדרינן והאמת הברור כמש"כ בתורת חיים דצריך להפך הגירסא והך אב"א מקומו הוא אחר קושיית אלא הא דתניא מצא קשור בכיס בסוף הסוגיא והדין עמו דאטו האי אב"א היא פרשת ויהי בנסוע הארון שנעקר ממקומו ובא לכאן להורות לנו איזה חידוש דין אין זה אלא תימא ואף דהרב בנו"ב כתב עליו דא"כ בטלו ונסתרו כל הדינים היוצאים מהש"ס ונתת תורת כאו"א כו' אני אומר האמת עד לעצמו שהוא נכון יותר מכל פלפולין שהעלה שם בכדי ליישב השינוי שבין שני הסוגיות הנ"ל:

ולמען לא אהי' כמפליג בדברים הוצרכתי קצת להטפל בדבריו ולהראות שאין פלפולו שם נכון דמש"כ דלהכי נכנס האב"א להפריד בין הדבקים משום דשני הקושיות אינם מענין אחד דהא דמקשה מחמור בסי' אוכף היכי מהדרינן היינו להוכיח דסי' דרבנן אבל קושיא השני' מהא דמצא קשור בכיס קאי אעיקרא דמלתא להוכיח מניה דסי' דאורייתא והוכיח כן מדברי התוס' ד"ה וניחוש לשאלה והביא עליו דברי המהרש"א מה שמקשה ומתרץ שם וכ' עליו דהעולה מזה דהמקשה שהקשה וניחוש לשאלה ע"כ דלא אסיק אדעתי' שמיירי שהוא עצמו מצאו שא"כ אין מקום לקושייתו אלא סבר כיון שסתמא תנן מסתמא מיירי שמצאו אחר וא"כ לפי סברתו זאת ממילא מוכח דסי' דאורייתא כקושיית התוס' וא"כ איך נוכל לומר דקושיא זו היא להוכיח ע"י דסי' דרבנן מדלא חיישינן לשאלה דהרי מהך גופיה מוכח דסי' דאורייתא אלא וודאי קושיא בפ"ע היא ואין לה ענין להאיבעיא דלעיל ולכך לא ערבינהו עם הקושיא דלעיל קודם ואב"א עכ"ל:

והנה מלבד שדבריו דחוקים מאוד בהבנת הקושיא דא"כ טפי ה"ל לאקשויי בהדיא ולמימר אלא ש"מ דסי' דאורייתא ולא חיישינן לשאלה וגם לא הי' לו לקבוע קושייתו כאן אלא מקודם בין הנך פשיטותא דפשיט דסי' דאורייתא ועוד דאכתי תיקשה על המתרץ אמאי לא קמשני מידי עלה הך דבעי לאוכוחי מינה דסי' דאורייתא ואי משום דה"ל למלתא דפשיטא דמצינן לאוקמי' דמיירי במצאו בעצמו א"כ לא הי' צריך לשנויי כלום גם על קושיית וניחוש לשאלה דהא בהך אוקימתא דמיירי במצאו בעצמו מתרצי כולה שפיר ואם כן יותר ה"ל לשנויי דמיירי במצאו בעצמו דבזה היה מתרץ הכל:

עוד אני אומר שבמח"כ טעה בהבנת כוונת המהרש"א דהמהרש"א ה"ק דאי סי' דאורייתא א"כ וודאי דהברייתא מתפרשא כפשטא דמיירי במצאו אחר ולכך שייך שפיר לאקשויי דניחוש לשאלה אבל אי נימא דטי' דרבנן ידע המקשה שפיר דאיכא לאוקמי במצאו בעצמו ולכך לא מצי למפשט מינה דסי' דאורייתא ומ"מ פריך שפיר וניחוש לשאלה משום דכיון דסי' דאורייתא מסתמא איירי הברייתא במצאו אחר כפשטא דמלתא ולכך פריך שפיר וניחוש לשאלה וכוונתו אלא וודאי דסי' דרבנן ומיירי במצאו בעצמי וזהו ברור בכוונתו וא"כ אין מקום לדבריו כלל ובאמת שדברי המהרש"א בזה דחוקים קצת כאשר גם אנחנו כתבנו כן לעיל בדברינו אמנם עכ"ז אין בדבריו כוונה אחרת זולת זה ואין לומר שכוונת בעל נו"ב הוא לפרש הסוגיא דלא כמהרש"א משום דדחיקין לי' דבריו בזה וכמש"כ כי המעיין בדבריו יראה להדיא שבנה יסודו על דברי המהרש"א עיי"ש בדבריו ותראה כי כן הוא ואם באנו להוכיח כן מעצמינו בכדי ליישב הסוגיא ולהנצל מקושיית המהרש"א הנה כבר כתבנו לעיל בדברינו ליישב הסוגיא היטיב בלי שום גמגום עפ"י תירוצא בתרא דהתוס' דיבמות דחשיבי כיס וארנקי סי' מובהק עיי"ש ודו"ק:

ומעתה כיון שנתבאר שאין מסוגיא דב"מ שום ראי' דגם למסקנא חיישינן לשאלה א"כ וודאי דנקטי' כפשטא דסוגיין דיבמות דלמסקנא לא חיישינן לשאלה וכמו שכ' הב"ח עצמו שכן מורה פשטא דסוגיא דיבמות וכמש"כ התוס' והר"ן והנ"י והריטב"א ודברי הרי"ף והרמב"ם וודאי דמוכח כן מדהשמיט הרי"ף לגמרי הך שנוייא דחיישינן לשאלה וגם החילוק בין הנך כלים דמושלי אינשי ללא מושלי אינשי שאמרו בגמרא ואי ס"ד דללישנא דסי' דאורייתא אית לן למיחש לשאלה א"כ לא ה"ל להרי"ף להשמיט זה דהא זה שפסק הרי"ף דסי' דרבנן לא מוכח וודאי פסק כן דהא בגמרא נשארה הך מלתא בספיקא כדאמרינן ר"א מספקא לי' וגם רבא קאמר ואת"ל דסי' דאורייתא ובע"כ צ"ל דהרי"ף פסק כן לחומרא וא"כ אי ס"ד דללישנא דסי' דאורייתא חיישינן לשאלה א"כ ה"ל למיחש לזה שמא הלכה כלישנא דסי' דאורייתא ולא ה"ל להרי"ף להשמיט זה ומדסתים הרי"ף ולא כתב אלא הך לישנא דסי' דרבנן והביא עלי' הך דאמר רבא בשומ' סי' מובהק קמיפלגי למילף מינה דסי' מובהק ביותר מהני אפילו אי סי' דרבנן ש"מ דסי' מובהק ביותר מהני בין בגופו בין בכליו ולא חיישינן לשאלה:

ובזה נדחה כל מש"כ הב"ח שם בתשובה הנ"ל להוכיח מהרי"ף והרמב"ם דס"ל דחיישינן לשאלה ולכך בכליו אפילו סי' מובהק ביותר נמי לא מהני דבאמת מוכח מדבריהם להיפוך גם מש"כ הב"י דמהרי"ף והרמב"ם מוכח דלא כהר"ן והנ"י נדחה ג"כ במה שכתבנו וכבר האריך בזה הרב בעל מגיני שלמה בתשובות גאוני בתראי סי' ק"א להשיג על הב"י בזה וגם בתשובת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז בתשובות גאוני בתראי סי' ך' פסק בפשיטות דלא חיישינן לשאלה ואף דמדברי המהר"ל מפראג שהביא הב"ש משמע דללישנא דסי' דאורייתא חיישינן לשאלה ולכך הוצרך שיהא סי' בגופו דאז מותרת ממ"נ מ"מ המעיין בתשו' המהר"ל עצמה המובאת בתשו' חינוך בית יהודא סי' קל"ב בתוך תשובת הרב בעל מנחת יעקב יראה להדיא דגם להך לישנא דסי' דאורייתא נמי ל"ח לשאלה ותמה ג"כ על הב"י שכתב שמהרי"ף ומהרמב"ם מוכח היפך מזה וכ"כ בשמו הרב בעל תוי"ט בתשובת גאוני בתראי סי' י' בסתמא דל"מ לשאלה וזה שהצריך סי' א' בגופו הוא רק לרווחא דמלתא בכדי לצאת גם לדעת הרא"ש והטור דחששו לשאלה כמו שהוא מהדרך בכל התשובות לחפש אחר כל צדדי ההיתר הנמצא בכדי לצאת לכל הדיעות אבל מעיקר הדין א"ל דלא חיישינן לשאלה כלל אפילו להך לישנא דסי' דאוריית' וכן כתב הרב בעל חוט השני בסי' צ"ו ואף שדודו הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ השיג עליו בזה מ"מ כל מעיין שופט בצדק יראה שאין בדבריו ממש ולא הפליגו רק בדברים בעלמא וכן הביאו האחרונים בשם מהרי"ט (וספרו אין ת"י לעיין בו) ואחרון אחרון חביב הוא רבינו הגדול הגאון בביאוריו לשו"ע אהע"ז סי' י"ז ס"ק פ"ג בליקוט שכ' בקצרה לכל הדברים האלו ומסקנתו דלא חיישינן לשאל' כלל:

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה