אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן ך

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן ך

סימן יט

זה אשר השבתי להרב מוה' אברהם מ"ץ דק"ק שווערזנא

בנידון שאילתא דשאילנא קדמוהי בדבר הג"פ אשר נסדר ע"י בק"ק הנ"ל ונכתב בו שם המגרש חיים יהודה המכונה ליב בן זאב המכונה וואלף ולאחר שניתן הג"פ ונסע המגרש לביתו למאהילנא כיומיים אחר נתינת הגט יצא קול לעז מקרובי המגרש שהגט הזה יש בו שינוי בשמו ושם אביו כי שמו אמיתי שקראו לו בשעה שנכנס לבריתו של אאע"ה הוא חיים ארי' ליב יען כי הוא נקרא על שם זקינו וזה ידוע ומפורסם בנישוועז שזקינו ה' נקרא בשם ארי' ליב ושם אביו הוא בנימין זאב וגם זה ידוע ומפורסם בנישוועז ובגט לא נכתב רק שם זאב לבד ומעכ"ת גבה עדות כי מעת בואו לשווערזנא מיום חתונתו עד עתה שזהו לערך שתי שנים הי' מוחזק בשמו וסם אביו כן כאשר נכתב בגט בעלותו לתורה ובחתימתו וגם בהזכירו כבוד נשמת אביו המנוח ז"ל ליום שמת בו אביו הנקרא יאר צייט כנהוג ג"כ לא הזכירו רק בשם זאב לבד הכל כפי המבואר באריכות בגב"ע שהי' למראה עיני ושינוי שמו לפי הנודע לו מקרובי המגרש הי' בכוונה בעת כתיבת התנאים למען לא יתדמה שמו לשם מחותנו כי יש מקפידים ע"ז ע"פ מש"כ בס' חסידים והיו מתייראין פן יקפיד מחותנו ע"ז ויתבטל השידוך לכך שינו שמו מארי' ליהודה בכוונה ולשינוי שם אביו אין טעם ברור רק מפני שהי' קטן נשמת אביו לכך לא כה' בקי כ"כ בשם אביו ויען כי קריאתו בפי כל העולם הי' ר' וועלוויל וסתם כינוי וואלף שם הקודש שלו הוא זאב כי שם בנימין זאב אינו מצוי כ"כ לכך החזיקו אותו אנשי שווערזנא בשם זה וגם הוא הי' סבור כן ולכך החזיק שם אביו בכך ולא היו יודעין בעירו בשווערזנא שום שם אחר לו ולא לאביו ומעתה מה יהא משפט הגט אם יש להכשירו בדיעבד עכ"פ אחר שכבר ניתן אם לא ונדרשתי מאתו לחוות דעתי הקלושה בזה:

תשובה

גרסינן בהשולח ל"ד ע"ב בראשונה הי' משנה שמו ושם עירו התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם ובגמרא אר"י אמר שמואל שלחו לי' בני מדה"י לר"ג בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסי וקוראין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסי האיך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג הזקן והתקין כו' אמר רב אשי והוא דאתחזיק חזיק בתרי שמי כו' תניא כוותי' דר"א היו לו שתי נשים א' ביהודא ואחת בגליל ולו שני שמות אחד שביהודא וא' בגליל וגירש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם גליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודא עתו יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והאמרת שם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ש"מ ההיא דהוי קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה עכ"ד הגמרא:

והנה רבו הפירושים והשיטות בסוגיא זו ואם באנו להרחיב הדיבור בכל א' מהשיטות ולדקדק בהן יבוא לידי אריכות גדול שאינו נוגע כ"כ לנ"ד ולזאת לא נבאר כאן רק עיקרי ההלכה בקצרה כפי הצורך לנ"ד והוא דבפירושא דמתניתן דהי' משנה שמו ושמה שם עירו ועירה הושוו בזה התוס' והרא"ש והר"ן דאין הכוונה ששינה ממש דהיינו שבשעת כתיבת הגט ציוה לכתוב שם אחר שלא הוחזק בו מעולם כלל דבזה אפשר דכו"ע מודים להרמב"ם דגם וכל שום לא מהני וכמו שפסק כן הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הלכה י"ד וכן הוא גם בפי' המשנה אלא מיירי שיצא למקום אחר והחזיק עצמו שמה להקרא בשם אחר וכדאמרינן בגמ' בני אדם העולים משם לכאן יוסי וקוראים אותו יוחנן כו' דאו מן הדין כשמגרש בגליל אשה שיש לו בגליל א"צ לכתוב רק שם דגליל כיון שהחזיק עצמו כאן בשם זה ומתלמודא דידן הי' נראה דאפילו לכתחילה נמי א"צ אלא שחששו הפוסקים לד' הירושלמי דמצריך לכתחילה לכלול גם השם שיש לו במק"א בוכל שום שיש לו או דמתקריא אבל בדיעבד וודאי דכשר בשם דגליל לבד כיון ששניהם במק"א והאי בדיעבד פירושו אפילו אם לא נשאת עדיין הוא כשר ותנשא בו לכתחילה כיון שכבר ניתן כמבואר להדיא בהה"מ בפ"ג מהלכות גירושין עיי"ש אלא דעיקר חששא דמתניתן הוא בשולח הגט למק"א שהוחזק שמה בשם אחר דבהא הוא דחיישינן ללעז כיון שבמקום הנתינה הוא נקרא בשם אחר ויאמרו שאין זה בעלה ולכך התקין ר"ג לכתוב אני פלוני והיינו שם מקום הנתינה שהוא העיקר לשיטת ר"ת שעליו סמכו כל הפוסקים ולכלול מקום הכתיבה בוכל שום שיש לו (לד' הר"ן ולדעת ר"ת צ"ל השם בפירוש ולכתוב דמתקריא) ובפירושא דברייתא שהביא הגמ' דקתני גירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה כו' אינה מגורשת עד שיגרש בשמו שביהודא ושם גליל עמו פי' ר"ת דמיירי שהוא עומד בגליל ושולח הגט ליהודא וקמ"ל הברייתא דאף שכותב שם מקום הנתינה שהוא העיקר אפ"ה לא סגי בזה עד שיכתוב שם דגליל עמו שהוא מקום הכתיבה והיינו לכוללו בוכל שום או בדמתקריא (לכל מר כדאית לי') אבל לשם שבמקום אחר שאינו לא מ"כ ולא מ"נ לא חיישינן כלל אלא דחששו לכתחילה להירושלמי וכמש"כ והכריחו לר"ת לפרש כן בכדי להשוות תלמודא דידן עם הירושלמי דלא קפיד בדיעבד רק אמקום כו"נ ויצא לו מזה דדווקא משום דהשמות המה מתחלפים בשני המקומות ובשם שנקרא במקום זה לא יקרא במקום זה לכך קפדינן לכתוב שניהן אבל כשנקרא שני השמות במק"א א"צ לכתוב רק אחד מהן והיינו דתנינן במתניתן אפי' לא כתב אלא חניכתו וחניכתה כשר ונקיי הדעת שבירושלים היו עושין כן אפילו לכתחילה זהו תורף פירושו של ר"ת וכוותי' תפסו הפוסקים לעיקר ובמאי דאמר רב אשי והוא דאתחזיק בתרי שמי לא פירשו בו התוס' בשם ר"ת מידי והרא"ש והר"ן במסקנתו פירשו אליבא דהך שיטתא דר"ת דמפרש לה כפי' רש"י דר"ל דאתחזק במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במה"נ בהא הוא דבעינן לכתוב שם מקום הנתינה דווקא אבל אם במה"כ לא נודע כלל שיש לו שם אחר במקום הנתינה די בשם מקום הכתיבה לבדו וכשר שאין לנו אלא שם שהוחזק בפנינו והנה יש להבין לפי דבר הם מאי דתני בברייתא יצא לתק"א וגירש באחד מהן מגורשת ומאי דפריך עלה והא אמרת שם דגליל עמו ומשני אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק דלכאורה היה נראה לפרש דכוונת הברייתא במה שאמרה וגירש באחד מהן הוא על שם מקום הנתינה לבד והי נוח לן לפרושי כן חדא מצד הסברא דמסתבר יותר לומר דעכ"פ בעינן שם מקה"נ שהוא העיקר ועוד דלפ"ז יתיישב לן שפיר הא דמקשה עלה והאמרת שם דגליל עמו דמקשה בדמיון גמור דברישא אמרינן דלא סגי בשם נתינה לחוד ובסיפא אמרינן דסגי בשם מ"נ לחוד ועלה קמשני הא דאתחזק כו' ור"ל דשאני התם שהוא עומד בגליל ואתחזק בשם דגליל ולכך הוצרכנו להזכירו ג"כ משום חשש לעז דמקום הכתיבה משא"כ ביצא למק"א דלא אתחזק שם בשם דגליל לכך לא הוצרך להזכירו כלל וכן הי' נראה לפרש לכאורה אך באמת אי אפשר לפרש כן לפ"ד דא"כ קשה טובא דמאי מייתי סייעתא מהכא להא דאמר רב אשי והוא דאתחזיק כיון דלא דמי אהדדי כלל דהא ר"א בא להשמיענו דאם לא נודע במקה"כ שיש לו שם אחר במקום נתינה די בשם של מ"כ לבדו ואף שנודע אח"כ שיש לו שם אחר במק"נ עכ"ז לא איכפת לן בזה ואף דשם מ"נ הוא העיקר מ"מ בלא אתחזק לית לן בה והברייתא דיצא למקו"א לא שמעינן רק דלא איכפת לן בשם של מק"א שאינו לא מ"כ ולא מ"נ דזה וודאי קיל טפי וא"כ אכתי מנ"ל דכשר בלא שם דמ"נ בלא נודע דהא שם דמ"נ וודאי דאיכא בי' קפידא טפי משם של מקום אחר שאינו לא מ"כ ולא מ"נ וא"כ לית כאן סייעתא לרב אשי מהך ברייתא כלל ובהכרח צריך לפרושי לדבריהם דכוונת הברייתא במה שאמרה גירש באחד מהן דר"ל אפילו גירש בשם דגליל ושולח ליהודא נמי כשר והכי הוי משמע לי' לגמרא בפשיטות דיוקא דלישנא דבאחד מהן (וכהא דאמרינן בחולין כ"ח מאי אחד אחד כל דהוא והכי הוי משמע לי' דיוקא דלישנא להמוהר"מ שיף) והא דמקשה והא אמרת שם דגליל עמו אף דהך דשם דגליל הוא קאי על ח"כ והא דגירש באחד מיירי לפי פירוש זה בחסר מ"נ מ"מ פריך שפר במכש"כ כיון דאף על שם דמ"כ קפדינן א"כ איך קמכשר בסיפא בחסר שם מ"נ שהוא העיקר וע"ז משני אלא ש"מ הא דאתחזק הא דלא אתחזק ור"ל דבאתחזק אפילו אמקום כתיבה קפדינן ובלא אתחזק אפילו על מ"נ שהוא העיקר נמי לא קפדינן וא"כ שפיר מייתי ראי' להא דר"א דאפילו אמקום הנתינה נמי לא קפדינן בלא אתחזק כצ"ל בפירושא דשמעתא אליבא דהרא"ש והר"ן ובמהר"ם שיף הבין ג"כ דיוקא דבאחד מהן דר"ל איזה מהן שירצה וע"ז הוקשה לו על עיקר הדין דהאיך אפשר להכשיר בשם דגליל כשהוא שולחו ליהודא כיון שחסר מ"נ שהוא העיקר ולכך בחר לפרש סוגיא דשמעתין דיצא למק"א הכוונה שיצא הוא ואשתו למק"א וכמו שמפרש הר"ן הך ברייתא דמייתי בירושלמי ושגג בזה שגגה גדולה דע"כ סוגיא דשמעתין ליכא לפרושי הכי דא"כ מאי מייתי סייעתא כלל להך דר"א דמיירי בלא נכתב מקום הנתינה והך ברייתא מיירי דהכתיבה והנתינה במק"א ולא איכפת לן בשמות שיש לו במק"א דהא וודאי לא דמי אהדדי כלל כעוכלא לדנא גם לא ידענא מי הכריחו לוה כלל ואי משום דהוקשה לו האיך יתכשר בשם דגליל אם הוא שולח ליהודא הלא זה הוא עיקר דינא דאשמועינן ריא דבלא אתחזק לא איכפת לן בשם של מ"הנ ואי משום דהתם נכתב עכ"פ שם מקום הכ' וביצא למק"א אין כאן לא מ"כ ולא מ"נ מה בכך כיון דעכשיו קורא עצמו כך שפיר מקרי מ"כ ובלא"ה לא מסתבר כלל לחלק בהכי ודוק וכיון שכן שפיר איכא לפרושי כהך דיוקא דבא' מהן איזה מהשמות סגי ואפ"ה לא קשיא ולא מידי ואדרבה סוגיא דשמעתין לא מתפרשא אליבא דהרא"ש והר"ן רק כהך דיוקא וכדכתיבנא והר"ן שפירש כן לאו לפרושי סוגיא דידן קאתי רק לפרושי סוגיא דהירושלמי אבל סוגיא דידן לא מתפרשא אלא בגוונא דכתיבנא ודוק:

נמצא דהעולה לדינא לפי שיטה זו הוא כך דהיכא דאתחזק במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ צריך לכתוב שם מז"נ לעיקר וכולל שם מ"כ בוכל שום או דמתקרי ואי לא כתב רק שם מ"נ הגט פסול ומכ"ש אם לא כתב רק שם מ"כ דפסול והיכי דלא אתחזק במ"כ שי"ל שם אחר במ"נ סגי בשם מ"כ לבד וכשר ולא איכפת לן בשם מ"נ אף שנודע אח"כ מ"מ הגט כשר וביצא למקום אחר לכתחילה צריך לכתוב שני השמות לחוש לדברי הירושלמי ובדיעבד כשר אף בכתב שם דגליל ושולח ליהודא וכן בשמות שיש לו במק"א שאינו לא מ"כ ולא מ"נ לכתחילה צריך לכוללו ובדיעבד כשר גם אם לא נכתבו וכמו כן ביש לו שני שמות במק"א לפעמים בזה ופעמים בזה לכתחילה צריך לכתוב שניהן ולהקדים שם העיקר ולכלול שם הטפל ובדיעבד סגי בשם אחד ובלבד שיהי' שם העיקר ואפשר דאפילו בטפל לחוד סגי והא דרובא מרים ופורתא שרה אינו רק לכתחילה או משום דעשה את העיקר טפל והטפל עיקר גרע טפי ויש בזה עוד דיעות חלוקות אשר אינו צריך לנ"ד:

איברא דיש לדקדק לפי שיטה זו טובא א' קשה מה שהקשה הרשב"א (וספרו אינו ת"י לעיין בו) הובא בס' פ"י דלפי פירש ר"ת שפי' דאין כותבין וכל שום רק שכותב השם בפירוש וכותב עליו דמתקרי א"כ מאי קאשמוע לן רב אשי במאי דאמר והוא דאתחזק דמלתא דפשיטא הוא כיון דלא אתחזק בתרי שמא אי אפשר לכתוב בשני שמות ונדחק הרבה בקושיא זו ועוד בעיקר דבריהם שכתבו דהיכי דאתחזק במה"כ שיש לו שם אחר במקה"נ צריכין לכתוב שם הנתינה שהוא העיקר ולכלול שם הכתיבה בוכל שום או דמתקרי והיכא דלא נודע במה"כ שיש לו שם אחר במה"נ אז בשם הכתיבה לבדו הוא די בכך וקשה טובא דמאי סברא היא כלל דאי קפדינן ללעז של מה"נ א"כ מה בכך שלא נודע במה"כ מ"מ כיון דסוף סוף נודע אח"כ איגלאי מלתא למפרע דאיכא למיחש ללעז ומה הועיל ר"ג בתקנתא כיון דאכתי לא נתקן הלעז היכא דלא אתחזק ובפרט לפמש"כ הרא"ש שבכוונה היו משנים את שמותיהם ומסתירים את השם ההוא וא"כ סתמא דמלתא הכי איתא דלא אתחזק במ"כ שיש לו שם אחר כיון שבכוונה היו מסתירים את השם ההוא מחמת בע"ח כמש"כ הרא"ש וא"כ לא הועילה תקנות ר"ג כלום וראיתי בס' גט פשוט שנתן קצת טעם לזה והוא דבנודע במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ א"כ הרי עברו על תקנת ר"ג ולכך הגט פסול אף בדיעבד משום דעברו על תקנת ר"ג משא"כ בלא נודע שלא עברו על תקנת ר"ג ולכך אוקמי אדינו כמו שהיתה קודם תקנת ר"ג שהיו מקבלין עדות ששמו כך במ"כ והיו מכשירין הגט וכמו שכ' הר"ן בריש דבריו וכן כתב הט"ז בסי' קכ"ט בתשובתו ששלח להגאון מוה' יושע מקראקא ולא הונח לי בזה כלל דזהו תירץ על הדין השנוי בשו"ע אבל אנן אעיקר תקנות ר"ג פרכינן דאכתי א איכא למיחש ללעז במ"נ ולא הועיל כלום בתקנתו וא"כ לא משני מידי ועוד הא המגרש יודע שיש לו שם אחר במ"נ וא"כ הרי הוא עבר על תקנות ר"ג דאטו בזמן הש"ס הי' מגרש בי תלתא שנתלה האשמה בהם הרי להדיא אמרינן בעירכין אטו כל מאן דמגרש בי תלתא מגרש ומלתא דפשיטא הוא שבזמן הש"ס הי' הוא עצמו כותב הגט ולהדיא אמרינן בגיטין כ"ט דהוי בזיון לבעל אם אינו כותב בעצמו עיי"ש או מצווה לסופר לכותבו ומחתים עדים א"כ סוף סוף הרי עבר על תקנות ר"ג ואין כאן שום צד סברא ליתן טעם לזה אך לפ"ז יהי' מיושב קושיית הרשב"א אבל עכ"פ חדא מנייהו קשיא ממ"נ ודוק ג' ועוד הך ת"כ דמייתי סייעתא לר"א אשר בהכרח צריכין אנו לפרש כמו שפרשנו לעיל דפשיטא להו להגמרא דלישנא דבאחד מהם הכוונה איזה מהם שיהי' ושם דגליל ביהודה נמי כשר וקושיית והאמרת שם דגליל עמו אינו בדמיון גמור רק שמקשה במכ"ש וכ"ז הוא מבואר הדוחק משום דבלישנא דבאחד מהם מתפרש ברווחא גם על שם מקום הנתינה לבד והא דאמר סתמא באחד מהם הכוונה דאם מגרש אותה שבגליל יכתוב שם דגליל ואם אותה שביהודא יכתוב בשם דיהודא וגם מה שמוכרחין אנן לומר דהקושיא אינו בדמיון גמור רק דפריך במכ"ש גם זה דחוק:

והנה בסמ"ג וסה"ת והגהומ"יי פירשו להך והוא דאתחזק בתרי שמי (אליבא שיטת ר"ת) שהכוונה לומר דאתחזק בתרי שמי במקום כתיבה ו"נ דווקא דכיון דאתחזק בתרי שמי בהנך תרי דוכתי והשני שמות מתחלפים בהא הוא דחיישינן נלעז של מ"כ או ח"נ ולכך צריכין אנו למכתב תרווייהו אבל לא אתחזיק בתרי שמי בהנך תרי דוכתי רק דבהנך תרי דוכתי נקרא בשם אחד או בשניהם אף שי"ל עוד איזה שמות במקומות אחרים שאינם לא מ"כ ולא מ"נ לית לן בה וגם אם לא נכתבו הגט כשר עכ"פ בדיעבד וזהו עיקר חידושו של רב אשי דבעינן דאתחזק בתרי שמי בהנך תרי דוכתי דווקא ולשמות אחרים חוץ מהנך תרי דוכתי לא חיישינן להו זהו תוכן כוונת פירושם אף שאין זה לשונם ממש ולפי שיטתם זאת א"כ לעולם בעינן שם מקום נתינה דווקא ואפילו אם לא נודע במ"כ השם שיש לו במ"נ כיון דלשיטה זו לא איירי רב אשי בהכי כלל ולפ"ז צריך לפרש הא דתניא בברייתא יצא למקום אחר וגירש בא' מהם הכוונה על מקום הנתינה דווקא כיון דמקום נתינה לעולם בעינן ולא סגי בלא"ה והא דפריך והא אמרת ושם דגליל עמו הכי קפריך דברישא אמרינן דלא סגי בשם דמ"נ לחוד וכאן בסיפא אמרינן דסגי בשם דמ"נ לחוד וע"ז משני הא דאתחזק ר"ל דברישא אתחזק במ"כ שם דגליל משא"כ בסיפא דלא אתחזק במ"כ בשם דגליל לכך לא קפדינן עליו ושפיר מייתי סייעתא לר"א דהא כל עיקר חידושו של ר"א לפי שיטה זו הוא דבא להשמיענו דלא איכפת לן בשם של מק"א שאיננו לא מ"כ ולא מ"נ ויותר נוח לפרושי לפי שיטה זו הא דיצא למק"א היינו שיצא הוא ואשתו למקום אחר וכפי' הר"ן בדברי הירושלמי ואפ"ה יהי' סייעתא שפיר לר"א דלא חיישינן לשם שאינו במ"כ ומ"נ ולא תיקשה תו מה שהקשינו לד' המהר"ם שי"ף ודו"ק ולדינא אין נ"מ בין בעלי שיטה זו ולשיטת הרא"ש והר"ן רק בהך מלתא לחוד דלעולם בעינן שם מ"נ דווקא אפי' בלא נודע בח"כ שיש לו שם אחר במ"נ וביותר הדינים שווה שיטה זו לשיטת הרא"ש והר"ן ולפ"ז מיושבים כל הקושיות שהקשינו לשיטת הרא"ש והר"ן ודוק:

אך גם שיטתם דחיקא טובא בפרושא דלישנא דוהוא דאתחזק בתרי שמי ופשטא דלישנא דתלמודא לא משמע כלל כהאי פירושא דאינו נזכר שום רמז בד' ר"א דכוונתו הוא דווקא דיהי' אתחזק בהנך תרי דוכתי מ"כ ומ"נ ומ"כ ומ"נ מאן דכר שמייהו הכא ונמצא כי עיקר חסר מן הספר:

אמנם אילולי דמסתפינא מדברי הראשונים הי' נראה לפענ"ד לפרש לישנא דוהוא דאתחזק בתרי שמי אליבא שיטת ר"ת דלא למעוטי שם מ"נ הוא דאתא רק דבא למעוטי שם מ"כ אם לא הוחזק בו והכי קאמר דאימת קפדינן גם על שם מקום הכתיבה לכוללו בוכל שום או בדמיתקריא דווקא דאתחזק במקום כתיבה בשם זה ור"ל דהיינו שהוחזק כאן במק"כ שלשים יום בשם זה כדין חזקת השם דבעינן תלתין יומין כדאמרינן בב"ב דף קס"ג ע"ב ולכך כיון דאתחזק במ"כ בשם זה ובמ"נ בשם אחר לזה בעינן למכתב גס שם מק"כ אבל אם לא אתחזק כדינו בשם של מקום כתיבה והיינו שלא נקרא שם כן רק לפי שעה כיום או יומים א"צ לכתוב כלל שם של מקום כתיבה כיון דלא הוחזק בשם זה תלתין יומין והוי כאלו לא הי' לו רק שם אחד דמ"נ ולשנא דוהוא דאתחזק דייקא הכי שר"ל שבשני השמות הוחזק לקרא תלתין יומין כדין חזקת השם ונמצא דאתחזק בתרי שמי ודוק וברייתא דיצא למקום אחר וגירש בא' מהן מתפרש כמו לשיטת הסמ"ג וסה"ת והגה"מ דהכוונה הוא ע"ש מקום הנתינה ואף שנקרא במקום ההוא כיום או יומים בשם דגליל דהא דומיא דרישא דוגירש בשמו שביהודא מיירי וכמו דברישא מיירי שבמקום כתיבה נקרא בשם אחר כמו כן דומיא דהכי מיירי נמי בסיפא שנקרא באו"מ אחר בשם דגליל ואפ"ה א"צ לכותבו ולכך שפיר קפריך והאמרת שם דגליל עמו וע"ז משני אלא ש"מ הא דאתחזק והא דלא אתחזק ור"ל כיון דלא אתחזק תלתין יומין בשם ההוא באותו מקו"א ולכך לא בעינן למכתבי' כלל ושפיר איכא סייעתא לר"א ודו"ק ובזה ג"כ נסתלקו כל הקושיות שהקשינו להרא"ש והר"ן ולישנא דוהוא דאתחזק מתפרש בפירוש מרווח טפי ממה שפרשוהו הסמ"ג והסה"ת כאשר יראה כל מעיין בצדק ולענין דינא יהי' שווה לפירושינו כחו לשיטת הסמ"ג וסה"ת כן הי' נראה לענ"ד לפרש לולי דברי הראשוני' ז"ל ועיין:

והרי"ף בהלכותיו לא הביא כלל להך ברייתא דהיו לו שתי נשים א' ביהודא וא' בגליל וכו' וגם לא הביא להא דהירושלמי רק הביא הא דאמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמי וההוא דרובא מרים ופורתא שרה ולא יותר וגם הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין לא כתב לכל הנך חילוקי דינים דמ"כ ומ"נ וז"ל שם מי שהיו לו ב' שמות וכן אשה שהי' לה ב' שמות כשמגרש כותב השם שרגילין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לו גורש את אשתו פלונית וכל שום שיש לה כ' השם שאינם ידועין בו ביותר וכ' וכל שום שיש לו הרי זה פסול שינה ושמו ושתה ושם עירו או עירה אעפ"י שכתבו וכל שום שיש לה או לו אינו גט עכ"ל הנה שלא כתב רק ההיא דרובא מרים ופורתא שרה וס"ל דאם שינה בזה לכתוב שם הטפל ולכלול שם העיקר בוכל שום אפילו בדיעבד הוא פסול והשמיט לכל הני חילוקים דינים דשם מ"כ ומ"נ ואזיל בשיטת הריף רבו:

ונראה דס"ל להרי"ף והרמב"ם דע"כ תלמודא דידן פליג על הירושלמי דחייש ללעז של מ"כ ומ"נ דכיון דתלמודא דידן מפליג בין אתחזק ובין לא אתחזק א"כ ע"כ דלא חייש תלמודא דידן ללעז שם מ"נ דאי ס"ד דחיישינן ללעז של מ"נ א"כ מה בכך דלא אתחזק במ"כ בשם של מ"נ סוף סוף בבוא הגט אל מק"נ איכא לעז שיאמרו שאין זה בעלה של זו וכמו שהקשינו לשיטת הרא"ש והר"ן אלא ע"כ דתלמודא דידן פליג בזה על הירושלמי והירושלמי דחייש ללעז של מ"נ אה"נ דלא מפליג בין אתחזק ללא אתחזק וא"כ ע"כ דהתלמודים פליגי אהדדי ובפי' הסמ"ג וסה"ת לא ניחא להו להרי"ף והרמב"ם משום דפשטא דלישנא דתלמודא לא משמע כוותייהו וכמש"כ לעיל וגם בפירושינו לא ניחא להו אף שהוא מרווח טפי מפי' הסמ"ג וסה"ת מ"מ ג"ז אינו מדוייק כ"כ בלישנא דתלמודא דלפירושינו הי' לו לומר יותר והוא דאתחזק בהך שמא כיון דקאי על שם מ"כ ולכך יותר ניחא להו לפרש לישנא דתלמודא דידן כפשטא ולומר דהתלמודים פליגי אהדדי מלדחוק בפירושא דשמעתין ולהשוות התלמודים יחד ופסקו כתלמודא דידן:

ובפירושא דאתחזק נראה דס"ל להרמב"ם כמו שכ' הר"ן בפירושא קמא שגם ביהודה אתחזק קצת להקרא בשם דגליל ובזה יהיו מיושבים ד' הרמב"ם על נכון והכי יהי' אליבי' פירושא דשמעתין והוא דאתחזק ר"ל שגם ביהודה קורין אותו לפעמים בשם דגליל דעיקר הקפידא הוא לכתוב כל השמות שי"ל במ"כ ודלא כר"ת דס"ל דאם נקרא בשניהם במקו"א אז די באחד מהם ולהרמב"ם בעינן דווקא תרווייהו לעיכובא כיון שנקרא בשניהם במ"כ וברייתא דגירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה מיירי שהוא ואשתו ביהודה ואפ"ה לא סגי בשם של יהודה לחוד וצריך לכלול דווקא שם דגליל עמו והיינו כדמשני בגמרא הא דאתחזק ר"ל משום שגם ביהודה קורין אותו לפעמים בשם דגליל ולכך בעינן לכתוב תרווייהו אבל ביצא למקו"א שלא הוחזק שם לקרותו בשם אחר כלל לכך אם גירש באחד מהם מגורשת ואתי שפיר הא דמשני עלה הא דאתחזק והא דלא אתתחזק ודו"ק ולפ"ז נמצא דעיקר חידושא דאשמועינן רב אשי הוא דלא בעינן למכתב וכל שום אלא היכא דהמעט קורין אותו גם ביהודא בשם דגליל והיינו דמייתינן ההיא דרובא מרים ופורתא שרה משום דדמיא ממש להא דרב אשי ולכך אפילו בדיעבד אינה מגורשת בההיא דרובה מרים ודלא כר"ת וגם אשמועינן עוד בהא דרובא מרים דאף אם כתב וכל שום אפ"ה אם עשה את העיקר טפל וטפל עיקר נמי פסול ובזה יהי' מדוייק לשון הרמב"ם דבזה שכתב מי שהי' לו ב שמות ידעינן דמיירי באתחזק דווקא ומש"כ כותבין שמו ושמה שהם רגילין בו ביותר כו' הייני הה א דרובא מרים ופורתא שרה ויותר לא הוצרך לכת ב ולחלק בין מ"כ למ"נ משום דס"ל דתלמודא דידן לא מפליג בהכי כלל ואזיל בשיטת הרי"ף רבו שגם הוא לא כ' רק להנך תרי מימרא ותו לא ודו"ק:

ומה שמביא ר"ת ראי' לשיטתו מהא דל"כ אלא חניכתו וחניכתה כשר לק"מ על הרמב"ם משום דחניכתו שאני כיון שנקרא כן בפי כל ורק בעליתו לתורה או בחתימתו יש לו שם אחר לכך חשיבא חניכתו טפי וסגי בה לחוד תדע דהא ע"כ גם לשיטת ר"ת ע"כ צריך לחלק בהכי לענין לכתחילה וכמו דמחלקי התוס' והא והרא"ש עיי"ש והא דתניא בתוספתא כשר אפשר דהרמב"ם דחי לה מקמו תלמודא דידן וכמו דדחי להך דירושלמי ולכך באמת לא הביאו בחיבורו וגם הרי"ף לא הביאה בהלכותיו ועוד י"ל דהרמב"ם מוקי לה בנכתב וכל שום ואפ"ה הוצרך התוספתא להשמיענו משום דאי הוי שינויא גמור א"כ גם וכל שום לא מהני בזה וכמו שפסק הרמב"ם דבשינוי גמור גם אם כ' וכל שום נמי פסול קמ"ל התוספתא דלא הוי שינוי גמור וממילא ידעינן דאינו כשר רק אם כ' וכל שום והרמב"ם לא הוצרך לכותבה בחיבורו משום דממילא משתמע ממש"כ הי' לי' ב' שתות כו' ולא נראה לו בזה רבותא כ"כ ובלא"ה נמי אין מדרכו כ"כ להביא בחבורו הדינים שלא הוזכרו בתלמוד להדיא זהו מה שנלענ"ד בביאור ד' הרי"ף והרמב"ם והיא השיטה הנכונה והמחוורת בשמעתין ועכ"פ ראוי לחוש לדבריהן לחומרא במי שי"ל ב' שמות במק"א דלא סגי בא' מהן כמו שפסק ר"ת ועיין:

העולה מתוך מה שביארנו דלכל הפירושים ולכל השיטות לא איכפת לן כלל בשם שלא הוחזק בו במקכו"נ לשיטת ר"ת וסייעתו עכ"פ בדיעבד כשר אחרי שכבר ניתן ותנשא בה לכתחילה וכמו שהבאתי לעיל בשם הה"מ בפ"ג מהל' גירושין דהך דיעבד פירושו הוא שתנשא לכתחילה אם כבר ניתן ולהרי"ף והרמב"ם אפשר דאפילו לכתחילה א"צ כיון דלא חשו לד' הירושלמי ולהרא"ש והר"ן אפי' בגדולה מזו נמי כשר ואף דלא אתחזק במ"כ שיש לו שם יותר בפ"נ דאז אפילו לשם דמ"נ נמי לא חיישינן אבל הא וודאי דלשם שאינו לא במ"כ ולא במ"נ לא חיישינן כלל בדיעבד ותנשא בו לכתחילה:

ומעתה נבואה לנ"ד והנה בנידון שינוי המגרש עצמו מארי' ליהודה וודאי דליכא למיחש למידי כיון שהחזיק עצמו כן בעירו אשר הוא מקו"כ ונתינה א"כ וודאי דכשר בדיעבד ותנשא בו לכתחילה ובפרט לפי המבואר בשאלה שבכוונה שינו שמו למען לא יתדמה לשם מח"ו א"כ יש לדמותו לנשתנה שמו מחמת חולי דשם השני עיקר משום דניחא לי' ביה ולכך היכא דנשתקע שם הראשון א"צ לכותבו כלל ומכ"ש בנ"ד שלא הוחזק מעולם במקום כו"נ בשם יהודה וודאי דמלתא דפשיטא הוא דכשר וכן מבואר גם בדברי האחרונים וזו א"צ לפנים כלל:

אמנם בנידון השתנות שם אביו הדבר צריך תלמוד כי אף שהחזיק לאביו כן בעיר הזאת שהוא מקום כו"נ מ"מ הרי הרא"ש בתשובותיו כלל י"ז סי' י"ב פסק ביוסף בן שמעון ששינה שם אביו וכ' יוסף בן שמואל הגט פסול דלאביו אינו יכול להעלות שם אחר ודבריו הובאו ביתה יוסף בסי' קכ"ט וכ"פ בשולחנו הטהור בסי' קכ"ט סעי' ב':

והנה בביאור ד' הרא"ש אילו נסתפק במהרא"י היכי מיירי אם שינה לש"א לגמרי או דשינה לשם זקינו דבסי' קל"ח צידד לומר דהיכא דשינה לשם זקינו הוי הגט כשר משום דב"ב ה"ה כבנים כדמצינו בקראי לבן בן נחור ומפיבושת בן שאול ובסי' קפ"ד כתב בפשיטות דאפילו שינה לשם זקינו נמי פסול מפני הטעות והב"י לא הביא בספרו רק הך דבסי' קפ"ד דפסול והיינו משום דנראה לו כיון שבסי' קל"ח לא כתב כן בהחלט לפסק הלכה רק שצידד לומר כן ובסי' קפ"ד כתב בפשיטות לפסול לא שבקינן פשיטותא דבסי' קפ"ד מקמי ספיקא דבסי' קל"ח וגם כי בענין חמור כזה אית לן למיזל לחומרא:

ואני תמה דמאי קמספקא לי' למה"ראי הך מלתא כלל הלא תוספתא שלימה שנינו כ' לשם אבי אביו כשר לשם אבי המשפחה פסול ואם היו נקראים על שמו כשר ותוספתא זו שנויה אצל הך תוספתא דמייתי התוס' והר א"ש ואין לומר דהתוספתא מיירי שכ' להדיא ב"ב של פלוני זה אינו חדא דאין כאן רבותא כלל כיון דשם אביו א"צ כלל בגט כמו שפסק הרא"ש עצמו עיין בב"י וא"כ אטו משום דהזכיר שם אבי אביו מגרע גרע עד דהוצרך להשמיעינו זה ועוד דבכה"ג גם לשם אבי המשפחה אמאי פסיל אם פרט הדורות שממנו לאבי המשפחה אלא ע"כ דמיירי שכתב בסתמא בן פלוני ואפ"ה כשר באבי אביו ואפשר שמחמת זה כתב המהרש"ל להכשיר באבי אביו כמו שהביא בשמו הב"ש סי' קכ"ט (וספרו אינו ת"י) ועכ"פ למדנו מד' התוספתא דכשר באבי אביו ואין בידינו לחלוק על התוספתא ועיין:

והנה למדנו מד' הרא"ש אלו שלשינוי שם אביו לא מהני חזקתו מה שהחזיק עצמו בכך כמש"כ מהרא"י דכן משמען דברי הרא"ש דאפילו בהחזיק עצמו בכך נמי פסול ואפילו אם נשאת תצא וגדולה מזו הי' נראה לענ"ד דאפילו להי"א שהביא בשו"ע דאם ניסת לא תצא והוא דברי רש"י בתשובה שהביא הב"י מ"מ בגיטין דידן דלא נכתב בהן וכל שום כו' מודה רש"י דפסול גם בדיעבד ואפילו אם ניסת תצא דעד כאן לא קמכשיר רש"י אלא בגיטין דידהו דנכתב בהן וכל שום וכו' וז"ל תשובת רש"י הביאה הב"י בסי' קכ"ט יוסף ששינה שם אביו בגט שהי' שמו יעקב והוא כתב שמואל כו' ואין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה ומתקנת ר"ג נהגו לכתוב בגיטין פ' ב"פ וכל שום אחראן וחניכא דאית לי ולאבהתי הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזור אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא ע"פ עצמו (וצ"ל דכוונתו הוא בהוחזק ל' יום ולזה קרא ע"פ עצמו דבלא"ה אין כותבין אלא א"כ מכירין כמו ששנינו בב"ב (קס"ז א) ונהי דסגי ע"פ אשה או קרוב כדאמרינן בהחולץ ל"ט ע"ב אשתמודענהו פליגי בה ר"א ורבינא וכו' וח"א אפילו אשה או קרוב גילוי מלתא בעלמא הוא מ"מ ע"פ עצמו וודאי דלא כתבינן אלא ע"כ דכוונתו הוא בהוחזק ל' יום) ומפני הרמאים שהיו משנים שמן תיקן ר"ג לכתוב כן נמצא שגירש בכל שם שיש לו ולאביו ואם לא וכו' עכ"ל רש"י הרי חזינן להדיא דלא הכשיר אלא משום דנכתב בו וכל שום וכדמסיים עלה נמצא שגירש בכל שום שיש לו ולאביו הא בלא"ה לא מהני כלל ואפילו ניסת תצא והנה על הב"י לק"מ משום דבאתרי' הוי נהיגי למכתב וכל שום וכמו שפסק כן בשו"ע סי' קכ"ז סעי' ג' אבל על הרמ"א דכ' שם דאנן לא נהיגין למכתב וכל שום בסתם בכל גיטין קשה טובא איך סתם הדברים דנראה מלשונו דלהי"א כשר אף לדידן ובלבד שהוחזק וז"א וכדכתיבנא:

ואפשר לומר דס"ל להרמ"א דע"כ לא קבעי רש"י דיהא נכתב וכל שום אלא משום דס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם דכל שיש לו ב' שמות במקו"א בעינן למכתב תרוייהו ולכך נהי דס"ל דמהני חזקה גם לשם אביו וכדמשמע להדיא מלשונו מ"מ כיון דלא נשתקע ממנו שם הראשון לגמרי א"כ תו חזר דינו להיות כמו שי"ל ב' שמות במקו"א דבעינן לכלול גם שם השני בוכל שום לשיטה זו אבל הרמ"א עצמו ס"ל בהך מלתא כשיטת ר"ת דבב' שמות במקו"א בדיעבד בא' מהן סגי ולכך סתם הדברים דלא יליף מתשובת רש"י רק דמהני חזקה גם לשם אביו וא"כ ממילא לדידן כשר בדיעבד גם בלא וכל שום כיון דאנן קיי"ל כר"ת לפ"ד הרמ"א כנלענ"ד לומר בישוב דברי הרמ"א דבלא"ה דבריו תמוהים מאוד ולפ"ז כיון שהוכחנו לעיל דלחומרא א"ל למיחש לשיטת הרי"ף והרמב"ם א"כ אין כאן שום גד להקל בגיטין דידן אפילו בניסת ומכ"ש בנ"ד דמיירי כלא ניסת א"כ אפילו אם הי' נכתב וכל שום נמי לא מהני דגם רש"י לא היקל אלא בנישאת ובפרט שלא נכתב בו וכל שום א"כ אין כאן מקום להקל כלל:

אולם ראיתי בס' גט מקושר שכ' להשיג על הרא"ש ומהרא"י והרבה להשיב עליהם חבילות תשובות וראיות ומסקנתו דגם לשם אביו מהני החזקתו וכיון שהחזיק שם אביו כן יש להכשיר הגט ולדבריו גם בנ"ד כיון שהחזיק שם אביו בשם זאב לחוד יש להכשיר הגט:

אך באמת דברי הגט מקושר קשה להולמם וכל קושיותיו ותשובותיו יש ליישבם בפשיטות דמה שהקשה ראשונה וז"ל ולדידי צ"ע דהא משנה שלימה שנינו בראשונה הי' משנה שמו ושמה ושם עירו ועירה התקין ר"ג שיהא כ' אני פלוני וכל שום שיש לי וכ' הר"ן דמשמע כשם שעשה תיקון לשמותיהם כן עשה תיקון לשמות עריהם ולפי מש"כ הר"ן ה"ה בפורט שם מקום כתיבה וכותב וכל שום על מ"נ שפיר דמי הרי דגם בשם עירו אזלינן בתר חזקה שהחזיק עצמו בשם עיר הזאת עכ"ל דבריו אלו אין להם שחר כלל דאטו כאן החזיק עצמו בשם עיר אחרת בשקר דהא כבר הקדמנו בריש דברינו בשם הר"ן עצמו דמיירי שקבע דירתו בעיר אחרת היינו שדר בה יב"ח או שקנה בה בית דירה דחזר להיות כאנשי העיר שהוא דר בה עכשיו אשר מן הדין קודם תקנת ר"ג לא הי' כותב רק שם העיר שנתיישב בה עכשיו מפני שהיא עירו באמת משום דאזלינן בתר בתרא ורק מפני חשש לעז התקין ר"ג לכתוב וכל שום או שם העיר, הראשונה בפירוש א"כ מה, ענין זה לשינוי שם אביו דהא אין בידו ליקח לו אב אחר כמו שהוא בידו לקבוע דירתו בעיר אחרת ובזה נדחה גם מש"כ עוד וז"ל ואפילו לפמש"כ הר"ן דלא עשה תיקון לעירותיהם מ"מ הא אמרינן והוא דאתחזק בתרי שחי ופירש"י והרא"ש דבלא אתחזק אין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו ומשמע דבלא אתחזק לא עשה שום תיקון אף שהי' משנה שם עירו וכותב שם עירו ונכתב שם עירו בשינוי ואם הי' שמו יוסף מיהודה וכ' יוחנן שמגליל בלא אתחזק אין לנו אלא שם שמחזיק עצמו בו אף שבאמת אינו מן העיר כלל אף שאין יכול להחזיק להעיר שם אחרת וגם וה ליתא לפמש"כ דאטו הוא משנה שם העיר הלא הוא אינו משנה רק קביעת דירתו דמעיקרא הי' דר ביהודא והיתה שם עירו יהודא ועתה קבע דירתו בגליל ונמצא ממילא כי גליל הוא שם עירו באמת ולית כאן שינוי כלל בשם העיר אבל באביו הלא הוא משנה שמו בשקר ובזה מסתבר לי' להרא"ש דאינו יכול להעלות לאביו שם אחר דנהי לעצמו כו' אבל לאביו א"י לשנות שמו ולכך גם החזקתו לא מהני ועוד מלבד זה לא שייך כ"כ לא אתחזק בשם העיר דבשלמא לענין שמו שייך שפיר לא אתחזק דתנא ידעינן שי"ל שם אחר ביהודא אבל עירו ע"כ ידעינן כיון שמקרוב נתיישב בעיר הזאת ע"כ מעיקרא הי' דר בעיר אחרת וא"כ לענין העיר ל"ש לא אתחזק כלל ודו"ק:

ומש"כ עוד שם וז"ל וכן מסתבר ממה שתיקנו כל הגאונים קדמאי להזכיר שם אביו בגט ואם איתא מנ"ל דכתבינן ע"פ החזקתו בשם אביו ואף דמצינו בש"ס בב"ב כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לי' י"ל היינו דווקא בשם עצמו משא"כ בשם אביו דלא מהני החזקתו איך נכתב ע"פ החזקתו כשהוא ממדה"י אלא וודאי דגם לשם אביו מהני החזקה שלו עכ"ל אף שגם במהרא"י נזכר ראי' זו והוא דחה אותה מטעם דלא חציף אינש לשנות שם אביו אני בעניי איננו מכיר ראי' זו כלל דהא התם בב"ב אין הכוונה ששינה שמו הראשון והחזיק עצמו בשם אחר ל' יום ומדין מחליף שמו קאתינן עלי' רק דאמרינן כיון שהחזיק בו ל' יום בוודאי כך הוא שמו מעיקרא ולא שינה שמו ועיין ברשב"ם וז"ל דכ"כ לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יוודע הדבר ע"כ הרי להדיא דשם לא מיירי בשינה כלל ומה שהקשה עוד מפני מה כותבים שם אביו על פיו וכן מה שהקשה ד' מהרא"י אהדדי דהא לפ"ד מהרא"י עצמו דס"ל דשם אביו צריך לכתוב בגט והוא נכלל בכלל שינה שמו דמתניתן דבכלל שמו כל השם כדינו היינו עם שם אביו ואם איתא מאי תקנתא יש לשינוי שם אביו אלא ע"כ דגם לשם אביו מהני החזקתו עכ"ד כבר תירץ מהרא"י בעצמו משום דלא חציף אינש לשנות שם אביו ויש להביא קצת סמך לסברא זו מהא דאמרינן בב"ב קס"א ב' לא חציף אינש לשווי' לשמי' דאבוהא סימנא ועיין ונמצא כי כל דברי הגט מקושר מש"כ בזה המה תמוהים ונפרכים ואינם כדאי לדחות בהם דברי הרא"ש ומהרא"י ולזוז ממקומם אפילו כמלא נימא וא"כ לכאורה אין כאן שום צד קולא בנ"ד:

אך באמת נלענ"ד דבהך דבנ"ד גם הרא"ש מודה דהגט הוא כשר דהא וודאי אף שדחינו ראיותיו של הגט מקושר מ"מ סברתו בזה נראה נכונה במ"ש שהרי כל עיקר כתיבת השמות בגט אינו רק שיהי' מבורר מי הוא המגרש כו' וכאן כיון שהוחזק כן הרי נתברר מי הוא המגרש עכ"ד בשינוי לשון קצת ועוד אני מוסיף על דבריו דהאיך אפשר דנחמיר כ"כ בשם אביו יותר מבשמו דהא שם אביו נא מעכב כלל בגט בדיעבד כמו שפסקו הרא"ש והרשב"א וכן תפסו כל האחרונים לעיקר להכשיר בדיעבד אף בלא שם אביו ולד' העיטור הובא בס' גט פשוט גם השינוי אינו פוסל בשם אביו ונהי דלא קיי"ל כן להלכה מ"מ הא וודאי דאין להחמיר בשם אביו יותר מבשמו וכיון שנתבאר מתוך עיקר ההלכה. כי לכל השיטות שנאמרו בה לא חיישינן כלל לשם שי"ל במקו"א שלא במקום כו"נ א"כ איך אפשר להחמיר בזה בשם אביו יציבא בארע' וגיורא בשמי שמיא אין זה אלא תימה וכיון שבנ"ד לא הוחזק בעירו שהוא מכו"נ זולתי בשם זאב לבדו ולשם שי"ל במקום אחר לא חיישינן כלל אפילו בשמו א"כ במכ"ש בשם אביו דלא חיישינן לזה כלל וההיא דחשו הרא"ש שאני טובא מנ"ד דהרא"ש מיירי שהוחזק שם אביו במקום כו"נ בשמו האמיתי שהי' לו כבר שהי' נקרא שמו שמעון ובמה שבנו החליף שחו לקרוא עצמו בשם בן שמואל בשביל זה לא נשתנה שם האב דהא הכל מכירים במקו"כונ דשם אביו הוא שמעון ואיכא למיחש ללעז דמקום כו"נ והיינו דמסיים הרא"ש שם באותו תשובה עצמה והרואים הגט כתוב בו יוסף בן שמואל יאחרו שאינה מגורשת כי שם בעלה הוא יוסף בן שמעון ע"כ ודבריו בזה ברור מללו דוודאי איכא למיחש ללעז בכה"ג שהוא מקום כו"נ ומש"כ הרא"ש דנהי דשמו כו' הכי קאמר כיון דשמו כו א"כ אף דאתחזק במקום כו"נ גם בשמו הראשין ולא נשתקע עדיין שם הראשון לגמרי מ"מ תו הוי כחו שיש לו ב' שמות במקו"א דמגרש בא' מהן וכשר בדיעבד לשיטת ר"ת והרא"ש העומד בשיטתו ואם כן אם הי' יכול לשנות שם אביו הי' נמי כשר בדיעבד בשם א' משני השמות והיינו אפילו בשם השינוי אבל כיון דזה לא מסתבר לי' להרא"ש כלל שיהי' יכול לשנות שם אביו דאטו בשביל שהחזיק עצמו להקרא בשם בן שמואל וכו' בשביל זה נשתנה שם אביו וכיון שכן הרי הרואים יאחרו שאין זה בעלה כיון ששם אביו מפורסם במקכו"נ בשם שמעון אבל בנ"ד שמעולם לא החזיק אביו בעירו בשווערזנא בשם אחר זולת בשם זאב לבדו וא"כ אין כאן שום חששא דלעז במקום כו"נ וללעז דמקומות אחרים הא לא חיישינן כלל אפילו בשמו וכ"ש בשם אביו ולכך בגוונא דנ"ד לא עלה מעולם על דעת הרא"ש לפוסלו כנלע"ד להלכה למעשה דבנ"ד הגט כשר לכו"ע ותנשא בו לכתחילה חילה שוב מצאתי להדיא הך סברא בתשובת הרדב"ז ח"א סי' שע"ו שכ' שם וז"ל וא"ת שהרי כ' הרא"ש ז"ל בתשובה על א' ששמו יוסף בן שמעון וכו' וצריך שתדע שאין הנידון דותה לראי כלל מכמה טעמים חדא התם הי' מכירים אותו ביוסף בן שמעון ולא ביוסף בן שמואל והרואה יאמר וכו' אבל בנ"ד אדרבה כיון שהכל מכירין אותו בראובן הידוע ולא בראובן בן שמואל לא יאמרו אחר מגרשה ע"כ ואף שהוא לא סמך ע"ז כ"א בצירוף עוד טעמים הרבה שכ' שם מ"מ נלענ"ד דסברא ברורה היא וכדאי לסמוך ע"ז לחוד להלכה ולמעשה דכיון דהך דינא דאינו יכול להחזיק שם לאביו לא אתמר לא במשנה וברייתא ולא בגמ' וגם שום א' מגדולי הראשונים לא הזכירוהו בספריהם ורק הרא"ש הוא דחדית לן הך מלתא מסברא בעלמא ולכך אין לך בו אלא חידושו והיינו בגווני דמיירי הרא"ש שאביו נודע ומפורסם במקום כו"נ בשמו האמיתי שהי' לו מכבר ואיכא למיחש ללעז דמקוכ"ונ אבל בנידון דידן דאין כאן לעז במקום כו"נ וודאי דאין לחוש ואין כאן שום צד סברא לפסול וברירא הדין מלתא דהגט כשר ולית בי' שום ספיקא לענ"ד:

ואף דמדברי המהרא"י בסי' קל"ח נראה שהבין בדברי הרא"ש כפשוטו דאפילו לא אתחזק במקום כו"נ השם האחר שיש לאביו אפ"ה א"י להעלות שם אחר לאביו ונמשך אחריו הב"ש בס"ק נ' עיי"ש מ"מ נראה לענ"ד דאין לחוש לדבריהם וכדכתיבנא דעיקר כוונת הרא"ש הוא משום דאיכא למיחש ללעז דמקכ"ונ וכמו שכתב הרדב"ז דבלא"ה אין טעם לדבריו כלל ועוד יש לחלק גם לדברי מהרא"י דשאני התם בנ"ד שמתחילה בכתובה העלה שם אחר לאביו ולבסוף בשעת כתיבת הגט כתב שם אחר כמבואר שם בדבריו ולכך איכא למיחש טפי אבל בנ"ד דלא נודע שם אחר לאביו אפשר דגם מהרא"י מודה ועוד י"ל דמהרא"י לשיטתו אזיל דס"ל שם באותה תשובה דבלא נכתב שם אביו אפילו בדיעבד פסול וא"כ אזדא לה הק"ו שכתבתי דהא לדידיה ממיר שם אביו כשמו אבל לדידן דלא קיי"ל בזה כמהרא"י וכמו שפסק בשו"ע להדיא א"כ לית לן למיחש גם בזה לדברי מהרא"י והב"ש שנמשך אחריו גם לדידן הוא שלא בדיוק ועוד יש לפרש גם דברי הב"ש דמיירי דעכ"פ יודעים במכו"נ שיש שם אחר במק"א לאביו משא"כ בנ"ד אפשר דגם הב"ש מודה ועכ"פ איך שיהי' כוונת המהרא"י והב"ש לענין דינא נראה עיקר להלכה ולמעשה כדכתיבנא שוב מצאתי אחר זמן רב בהגהת הרב בעל תוי"ט שנדפסו בחידושי הרשב"א חמש שיטות דפוס סדילקאב וקודם מס' ב"ק נדפסו שם הגהות בעל תוי"ט על עור אהע"ז וכ' שם בסי' קכ"ט וז"ל עוד נ"ל שאם שינה הבן שם אבו והוחזק הוי שינוי כי כך לי שינה שם אביו כשינה שמו אלא בשמו בקל הוי חזקה היינו שכך קורין לו למדברים עמו אבל באביו צריך שיחתום כן או לעלות לס"ת עכ"ל הרי דגם הוא הסכים שאין לחלק בהוחזק בין שינה שמו לשינה שם אביו רק דבשם אביו בעינן שיחתום כן או שיעלה לס"ת ת משום דבלא"ה לא משכחת לה שינה שם אביו והוחזק דמאין יהי' חזקה בזה כיון שאין קורין אותו בשם אביו לכך אי אפשר שיהי' חזקה בשם אביו אם לא בחתימתו או בעלותו לתורה דאז מזכירין שם אביו וכיון שכן בנ"ד דכלהו איתנהו ביה שפיר הוי חזקה וכדכתיבנא שיב הגיע לידי תשובת הרלב"ח וראיתי בו בסי' נ"ב שכ' להדיא כדברי וז"ל שם באמצע התשובה גם מה ששמעון שינה שמו בבואו לארצות הללו ששם בארצו הי' שמו מנליף בן חיון ובבואו לכאן קרא עצמו סערון נתן גם מזה הצד אין חשש כלל כיון ששמו כן במקום כו"נ ולא נודע לו שם אחר עיי"ש ואין לחלק בין שינה שמו לשם אביו ומש"כ הרא"ש בתשו' ביוסף בן שמעון שהגט פסול וכו' אינו ענין לנושא שלפנינו כי שם לא נקרא שם האב לעולם כ"א שם שמעון והרי שינה שמו בגט משא"כ בכאן והוא מבואר עכ"ל הרי להדיא כמש"כ ודו"ק:

עוד אחת אמרתי ראוי להשים לב בנידון דידן והוא לפי אשר לקחה אזני שמץ מקרובי המגרש שבכוונה עשו כן כדי לקלקל הגט וא"כ איכא למיחש לדברי הצמח צדק שכ' בתשובה סי' פ"ג בענין גט שנשתנה בו שם אבי האש' שהי' לו לכתוב בת נתן וכ' בת יצחק וז"ל אבל בנ"ד ששלח הבעל גט לאשתו ע"י שליח ועשה שליח לגרש פלונית בת יצחק והאיך ישנה השליח וימסור לבת נתן מה שלא ציוה הבעל וטובא איכא למיחש דלא נתכווין לגרש לאשתו כלל ולכך שינה שם אביו והרי אין כאן גירושין לאשתו בת נתן שהיא אשתו באמת לכך בכה"ג לית מאן דפליג דלית כאן גט כלל לאשה זו כ כיוצא בזה מצאתי אח"כ בתשובת הרא"מ סי' ס"ו בגט הבא מארץ יון ששינו שם אבי המגורשת שכתבו בת תאניס במקום בת יוסף טאניס וכ' בתשובה בריש דף קי"ז וז"ל כ"ש בני"ד שהסופר לא כתב אבי אשתו אלא מפי הבעל וכו' יש לחוש שמא כיון לקלקל וכו' יעו"ש כי האריך הרי כ' להדיא דחיישינן שהבעל נתכוין שלא לגרשה עכ"ל הצ"צ ולפ"ז גם בנ"ד איכא למיחש להא מלתא:

והנה אם נעשה בכוונת קרוביו והמגרש לא ידע מזה מאומה א"כ מלתא דפשיטא הוא דלית כאן חששא כלל אך אפילו אם נאמר דגם המגרש ידע מזה מ"מ נראה לענ"ד כל שלא מסר דבריו כן לפני עדים כשרים מקודם לית לן למיחש להא מלתא כלל דהא קיי"ל בעלמא דדברים שבלב חינם דברים כדאמרינן בקדושין דף מ"ט ע"ב ודף נ' יעו"ש ולכך לית לן למיזל בזה בתר כוונתו ומחשבת לבו רק בתר הדברים שאומר בפיו בפירוש בשעת סידור הגט וכבר האריכו למעניתם בזה גאוני בתראי אשר מפיהן אנו חיין הרב במשאת בנימין והב"ח בתשובות החדשות סי' צ' בנידון הגט שכ"מ הניתן בווינא אשר מסדרו הי' הרב בעל סמ"ע והוכיחו בראיות ברורות וחזקות מן התלמוד שאין לנו לילך בתר כוונת הלב ומחשבתו רק אחרי הדברים שיצא מפיו בפירוש ואין מהצורך לכפול הדברים יען כי הוא מבואר בתשובותיהם באריכות ויצא הדבר בהיתר בהסכמת כל חכמי הדור שהיו בעת ההיא והך דנ"ד עדיף טפי שאף המוהר"מ לובלין שרצה לפסול הגט ההוא היינו משום שהי' שם התקשרות ותנאים שישאו זא"ז אם יחזור לבריאותו וגם קרובי האשה וחמותו הבטיחוהו כן בטרם סידור הגט ולכך חשיב מוהר"מ לובלין זה כמאן דשדי תנאה בגיטא ואפ"ה חלקו עליו כל חכמי דורו אבל בתר כוונת ומחשבת לבו לחוד באין אומר ובאין דברים כלל גם המוהמ"ל מודה דלא חיישינן לזה כלל וכסתמא דהש"ס בקדושין ובכמה דוכתי דדברים שבלב אינם דברים כלל ולית מאין דפליג ע"ז והצ"צ דחש להא מלתא י"ל כי הוא דווקא בגט השלוח ע"י שליח ובשינוי שם אבי האשה דווקא והיינו משום שלא עשאו שליח לגרש אשה זו כלל וכחו שמבואר כן בריש דבריו וכה"ג מחלק בספר נודע ביהודא תנינא חל קאהע"ז סי' קי"ג עיי"ש ועכ"פ איך שיהי' בזה דעת הרב בעל צמח צדק אנו אין לנו אלא דברי הגמ' דקיי"ל בכמה דוכתי דדברים שבלב אינם דברים כלל וכיון שבמכתב שכתבו קרובי המגרש להודיע להרב הישיש הרב דק"ק נישוועז לא נזכר דבר משום עדות בעולם לפי דברי מעכ"ת א"כ מסתמא לא מסר דבריו בפני עדים כשרים לכך אין לחוש לזה ונמצא כי לא נשאר זולת חששא הראשונה מנידון השתנות השמות וכבר כתבתי שדעתי בזה להכשיר לזאת אם יסכימו עוד שני רבנים מובהקים המפורסמים בהוראה להכשיר גט זה הנה גם אנכי מוכן להיות נמנה עמהם להכשיר ובאם לאו יהיו דברי בטלים ולא יסמוך עליהם כלל ובתנאי שלא יהי' שום חשש ערעור זולת זה אלה דברי ידידו החותם למען האמת והשלום:

דורטעביל במה' משח זללה"ה

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה