אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן יד

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן יד

סימן יג

ונידון שאלתו הראשונה אשר שאל באיש אחד שמתה אשת. לא לנו בלא זרע קיימא ומחמת שהחולי שלה נמשך זמן רב והייתה מיושבת בדעתה השתדלה אצל בעלה שיעשה רצונה אחרי שהיא בעוצם השתדלותה אספה לו רכושו שבאם שתעדר ר"ל יתן בעלה סך שלשים רו"כ לאמה הזקינה ונתרצ' לדברי' עד שנתן שט"ח בח"י ע"ס הנ"ל עודנה בחיים חיותה והנה יש אחות קטנה לאשה הנפטרת הנ"ל נשואה זה ערך ד' שנים אך לא מתדר לה אצל בעלה וכמה פעמים רצתה להתגרש ממנו ולא יכלה להספיק רצונה וכהיום שנפטרה אחותה הגדולה הנ"ל דאבה לבה של הזקינה שתשלוט אשה אחרת על חיל בתה המוכחת לזאת השתדלה אצל חתנה האלמון שכאשר תתגרש בתה הקטנה תנשא לו וכאמה כן בתה אף היא נתנה עיניה על רכושו וחתנה לאשר נתיירא ממנה מחמת טעם כמום הוכרח להבטיח לה זאת אח"ז הלכו אשה ובתה הנ"ל והשתדלו ג"פ מחתנה השני ע"י שנתנו לו ארבעים רו"כ ולקחו ע"ז השלשים רו"כ מה שמגיע מחתנה הראשון ומאז ועד עתה מעלה לה מזונות ותהם כל העיר לאמר דבר מכוער הוא זה שיתן אחד מעות לאשת חבירו שתתגרש מבעלה ותנשא לו כי לאו כולי עלמא ידעי שהמעות הוא משט"ח שהגיע להזקינה והנה לולי ההבטחה הנ"ל אפשר הי' להעשות קירוב בין הזוג כי האשה קודם גירושין בקשה מהאלמון שיתן לה ת"כ על ההבטחה בכדי שלא תשאר קרח מכאן ומכאן ויעצתי להם שיעשו לכל הפחות עצהיו"ט היינו שהאלמן יתן לה שט"ח בח"י ע"ס ארבעי' רו"כ ובאם שלא ירצה אח"כ לישאנה תגבה ממנו השט"ח ולא תפסיד מעותי' שנתנה לבעלה אבל לאי יעשה כזאת בישראל שיעשו התקשרות שידוכין בעודה א"א:

ונסתפק כ"ת בזה אם יש לדמותו להא דאיתא בהגהות מרדכי בקדושין והובא ברמ"א סי' קמ"ג בראובן שנתן ממון לשמעון לגרש את אשתו וגם מעלה לה מזונות והכל כדי שיקחנ' ופסק דלא תינש' לו כלל דהוי כמוסרין נשותיהן זל"ז ולפענ"ד הדבר פשוט להיתר ואין צריך לפנים יען כי גוף דינו של ההגהות מרדכי יש לדון בו טובא דאיהו יליף לה במכ"ש מהך דאמרינן שלא יאמרו נשותיהם נותנים זל"ז במתנה וק"ו זה לא ידענא דטובא איכא לחלק בינייהו דשאני התם שמטיל תנאי בגט שאינו מתירה אלא באופן שתנשא לזה אשר כמעט היא מוכרחת לינשא לו דבלא"ה תהא אסורה לכל אדם ובזה הוא דאמרינן שלא יאמרו כו' משא"כ בהך דהג"מ דהדבר תלוי בדעתה אם תרצה תנשא לו ואם לא תירצה לא תנשא לו ואין לה שים הכרח לזה א"כ מנ"ל דאמרינן בזה הך סברא דשלא יאמרו כו' דלפי הסברא אין שייך כאן כ"כ הך מלתא דשלא יאמרו ואין לנו להוסיף על גזירת חז"ל לדמות מלתא למלתא במאי דלא גזרו הם ועכ"פ הא וודאי הבו דלא להוסיף עלה עוד על דברי ההגמ"ר דנ"ד לא דמי גם לההוא דהגמ"ר וכמו שכ' כ"ת דשאני התם שהבעלים עשו וגמרו העסק ביניהם ובעלה הראשון מגרשה מרצונו למלאות חפצו של חבירו אבל בנ"ד הבעלים לא דברו זע"ז כלום בהא וודאי דלא שייך טעמא דהש"ס שלא יאמרו כו' והכלל שאין לנו להוסיף על גזירת חז"ל והאריכות בזה אך למותר והי' זה שלום כנפשו ונפש ידידו דו"ש:

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה