אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן טז

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן טז

סימן טו

וזה אשר השבתי לו

ה' ישפות שלום לידידי עוז הרב המאוה"ג אריף יבקי כבוד מוה' אליעזר יצחק ני' ר"מ דק"ק וואלאזין ולכל הנלווים אליו ומסתופפים בצילו צל החכמה שוי"ר

מכתבו קבלתי בנידון העגונה בת מוכ"ז ונדרשתי מאתו לחוות דעתי בזה הגם כי אינו צריך לדידי כי ידיו רב לו בגמרא ובסברא וכבר חזר על כל צדדין וצידי צדדין והשתטח בכל זויות ופינה ועמד על כל מה שאפשר לומר בנידון זה וכמעט שלא הניח מקום לאחרים להתגדר בו ואף כי לא הספיק הזמן בידי לעיין בדבריו הנעימים ולהשתעשע על כל פרט ופרט כי המוכ"ז אף לדרכו ורק בדרך העברה ראיתי אמריו כי נעמו אכן האריך הרבה בכדי לצאת לכל הדיעות ועמדי לא כן אנכי כי אין לנו לגבב חומרות להתגולל על עלובתא דא ולדינא כבר גליתי דעתי במקצת למוכ"ז בהיותו פה קודם חג הפסח כי אף אם היו כאן שני עדים גמורים המעידים שיש לו אח עכ"ז במקום דחק ועיגון גדול כזה כדאי הוא הרמב"ן בסברתו שאמר דמתרצינן דיבורו ואמרינן דכוונתו הי' שהיו לו ומתו לסמוך עליו בזה בנ"ד ואף כי שיטת הרמב"ן בפירושא דשמעתא דחוק מאוד מ"מ הך סברא שכתב אינו תלוי בפירושו רק כי בזה מיישב דברי הרי"ף וא"כ גם לשיטת רש"י נוכל לומר כן ואף להרא"ש והרשב"א שמיישבין דברי הרי"ף באופן אחר מ"מ אפשר דבהך סברא דמתרצינן דיבורו מודו כו"ע אף דאינה מוכרחת לדבריהם מ"מ מצד עצמה הסברא נכונה כאשר גם כ"ת קבע בה מסמרות בקונטרסו אלא שעומד נגד זה מש"כ הב"ש סי' קנ"ז ס"ק י"א דלית מאן דפליג על שיטת הרשב"ם דאם באו עדים שיש לו אחים שוב אינו נאמן לומר יש לו בנים להתירה ולהוציאה מחזקת איסור וא"כ גם בנ"ד ניהו דמתרצינן דיבורי' דכוונתו דהיו לו מתו מ"מ וודאי דלא עדיף זה מאילו אמר יש לי בנים ואפ"ה אינו נאמן במקום עדים דיש לו אחים אף דאינו סותר החזקה וא"כ ה"נ דכוותה דניהו דמתרצינן דיבורי' שלא יסתור לדברי העדים מ"מ אי"נ ואף דהב"ש עצמו תברי' לגזיוי' בסי' קנ"ז ס"ק ז' בסופו שכתב דלרש"י והר"ן דס"ל דע"א נאמן בלא הוחזק לא באחי ולא בבני א"כ לדידהו זה לא מקרי חזקת היתר מה דלא מוחזק לא כן ולא כן כמו כן נמי בהיפוך לענין חזקת איסור נמי לא מקרי בהכי חוקת איסור אפילו יש עדים די"ל אח' כיון דלא ידעינן אם יש לו בנים א"ל וא"כ יש לנו יתד לסמוך עליו בנ"ד אמנם באמת דברי הב"ש תמוהים בזה מאוד דהא הך דיוקא דדייק מהרש"י והר"ן מדכתבו ואי אתי אח כו' לאו כל כמיני' כו' ש"מ דלא מקרי חזקת היתר אותו לשון עצמו כתב גם הרשב"ם ומרא דהך שיטתא דא"נ לומר י"ל בנים במקום עדים די"ל אחים הוא הרשב"ם שם בסוגיין דב"ב וא"כ לפי דברי הב"ש דברי הרשב"ם עצמם סותרים זא"ז אלא ע"כ דלא תלוי זה בזה כלל וא"כ קמו להו דברי הב"ש בסי' קנ"ו שאין מי שחולק על הרשב"ם בזה ואף דבנ"ד באו עדים אח"כ ובזה כתב הב"ש דמהני לכו"ע מ"מ גם בזה נ"ל דלא יצא ידי חובת עיונו כל הצורך דהן אמנם דהב"י כתב על הטור שכתב להך דינא דבאו עדים אח"כ אפ"ה אינה יוצאה מהיתרא דדין זה מלתא דמסתבר ולא כתב שום מקור לזה וכיון שכן שפיר נוכל לומר גם לשיטת הרשב"ם כן אכן האמת הברור דדין זה דהטור נובע מדברי הרא"ש דקדושין שפי' כן להא דאוקמי אביי למתניתן דלא מוחזק לא באחי ולא בבני דאמר יש לי בנים נאמן וע"ז פי' הרא"ש דלהכי צריכין לנאמנותו אפי' באו עדים אח"כ אבל להרשב"ם ורש"י והר"ן שפירשו דצריכין לנאמנותו לענין דאי אתי אח כו' לאו כל כמיצי' א"כ אין שם מקור לדין זה ושפיר נוכל לומר דלדידהו אפילו באו עדים אח"כ נמי לא מהימן דמנ"ל לחלק כן מסברא בבאו עדים כיון שאין הכרח לזה מהש"ס אך גם זה אינו חדא כיון דלהרא"ש מוכח דבאו עדים אח"כ מהימן א"כ נוכל לסמוך ברווחא על דעת הרא"ש והטור כי דבריהם נ' עיקר בש"ס דשיטת רש"י והר"ן בזה דחוק דמלבד מה שהקשה מהרש"א על שיטה זו דלמה יהי' נאמן יותר מהבעל עוד נוסף ע"ז דוודאי הוא גרע טפי מהבעל ומכש"כ מע"א דעלמא דהא הוא נוגע בעדותו שרוצה לייבמה או לכנוס לנחלה ואף דאנן לא נאמינו בזה מ"מ מה בכך אטו כו"ע דיני גמירי וכבר כתב הרמב"ם דכל עדות שאתה יכול לחושדו שיש לו נגיעה בעדותו אפילו בדרך רחוק אין בעדותו ממש וכיון שכן וודאי די"ל דיש לו נגיעה בעדותו לייבמה או לכנס לנחלה וא"כ בנ"ד דבאו עדים אח"כ שפיר נוכל לסמוך על דעת הרא"ש והטור ועוד דגם בבאו עדים מקודם שהחליט הב"ש דאין שום חולק על הרשב"ם בזה נלענ"ד דהמעיין בחידושי הרשב"א יראה להדיא דס"ל בהיפוך עיי"ש במש"כ בתחילת ד"ה נימא מתניתן דלא כר"נ ואף שפירש כן בס"ד דהמקשן מ"מ לשיטתו שם בישוב דברי הרי"ף גם לפי המסקנא קיי"ל כן כסברת המקשן ודלא כאוקימתא דאביי הן אמנם ראיתי בקונטרסו דכ"ת דפי' לשיטת הרשב"א דקאי קושיית המקשה מרישא וכיון שכן אין ראי' מהרשב"א אכן לא הבנתי מי הביאו לזה ודברי הרשב"א מתפרשין כפשוטו דקושיית המקשן הוא מסיפא כמו לפירש"י ועיקר חידושו דהרשב"א אינו רק באוקימתא דאביי דלרש"י אמרינן דלהכי נאמן כ"ז שלא חור משום דאין אדם חוטא ולא לו ולהרשב"א לא ניחא הך סברא ולכך חידש הך סברא דמש"ה נאמן משום שאמר כן בשעת קידושין [גם מה שהניח כ"ת בצ"ע דברי הרשב"א לא הבנתי הלא הרשב"א עצמו נזהר מזה בסוף דבריו שכ' וז"ל וא"כ קשיא לי' לאביי מרבי דקיי"ל כוותי' כו' ועוד אף לר"נ לא אתי שפיר כי' עיי"ש וכוונתו בהך ועוד דאף דנדחוק לומר דאביי אליבא דר"נ אמר וקיי"ל כר"נ מ"מ הרי חזינן בריש סוגיין דמוקמינן למתניתן כר' ולא כר"נ וא"כ הך סוגיא דב"ב לפי אוקימתא דאביי יהי' קשיא ממ"נ ולוה הוכרח לומר דהעיקר הוא כסברת המקשן] וכיון שכן הדרינן לקמייתא דדעת הרשב"א להאמינו אף בבאו עדים מקודם ודלא כהרשב"ם ועיקר דברי הרשב"ם אין להם הכרע בש"ס ושפיר נוכל לסמוך בנ"ד על דעת הרשב"א והרא"ש והטור ולכאורה עלה ברוחי לאמר דצדקו דברי הב"ח דלהנך שיטות דסברי דנאמן לומר אפילו בהיפוך החזקה מכ"ש דנאמן לומר בבאו עדים כיון דאינו סותר דבריהם והגע בעצמך אילו באו עדים דיש לו בנים וודאי דמותרת ולא איכפת לן בעידי אחים כלל כיון דאין העדים סותרים זה את זה א"כ להנך שיטות דסברי דנאמן אף לסתור החזקה היינו מטעמא דפסקו כרבי לפי האוקימתא דאביי דמ"ל לשקר כעדים דמי ובעדים דיש לו בנים וודאי דמהימן אף דאיכא עידי אחים מכבר ומה שהביא הב"ש ראי' מדברי הטור כל מעיין ובקי בדברי הטור יראה רבות כהנה שבמקום א' סותם וסומך עצמו על הפלוגתות שמביא במק"א (ואם הי' הזמן מסכים להאריך הייתי מביא דוגמות לזה עצמו מספר) אלא שזה נסתר מדברי הרשב"ם עצמו דאיהו ג"כ סובר דנאמן אף בהיפוך החזקה עיי"ש ואפ"ה ס"ל דאי"נ נגד עדים ותמיהני על הב"ש למה הוצרך להביא ממרחק לחמו לסתור דברי הב"ח מהמאור ורי"ו ולא הביא מדברי הרשב"ם עצמו ולפ"ז בנ"ד אף אם היו ב' עדים גמורים הי' מקום להקל עפ"י סברת הרמב"ן ומכ"ש דבנ"ד איכא ע"א שמת יבמה וכבר החליטו הפוסקים לסמוך על הרי"ף והרמב"ם במקום עיגון וניד"ד שפיר הוי עמפ"ע כמש"כ כ"ת בשם תשובת הב"י (ומה שהאריך כ"ת בזה בפי' דברי הר' יעקב בר"ש סמיט וסיים בסוף דבריו שכוונתו בזה להוציא מדעת שגם הר"י בר"ש לא כיון לזה בכדי שלא יהי' ס"ס לאיסורא גם לפ"ד עדיין לא יצאנו מחשש זה דהרי בסי' רל"ג בקנ"ע הביא בפשיטות דעת המבי"ט דאין זה עמפ"ע וא"כ אכתי הל"ל ס"ס לאיסורא] וכן עיקר וא"כ בצירוף הלין תרי טעמי הדבר פשוט להתיר והנני להצטרף ונמנה עמהם להתירא להתנסבא לכל גבר די תצביין ומה שהאריך כ"ת בריש דבריו לדחות שיטת מהרי"ט וביתר פרטי דבריו עוד חזון למועד לעיין בדבריו ולכתוב את הנלענ"ד על כל פרט ופרט דברי ידידו לנצח דו"ש:

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה