אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן טו

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן טו

סימן יד

נשאלתי מידידי הרב הג' מוהר"ר אליעזר יצחק זצ"ל ר"מ דק וואלאזין לחוות דעתי במעשה שאירע בקהילתו איך דעתי נוטה וזה אשר כתב אלי

ע"ד המעשה שאירע פה באיש א' ר' משולם פייבוש במה' נפתלי שהי' לו בת והוא עצמו הי' מלמד במינסק ושידך את בתו במינסק עם בחור אחד ושמו יצחק בן ארי' הכהן ואמו נשואה בק"ק אוזדא והוא נולד לה מבעלה הראשון אשר הי' לה בקאפולייא והבחור הזה הי' מוחזק במינסק לכל מכיריו שהוא בן יחיד מאביו ואבי הבתולה התנה עמו בפירוש שאינו רוצה השידוך בשום אופן אם לא שהוא בן יחיד מאיזה חשש שהי' לו וקודם כתיבת התנאים נסע הבחור לפה קהילתינו והתראה עם הבתולה והוחזק גם בבית הבתולה שהוא בן יחיד והנה נשאת לו והייתה חופת נדה ואחר איזה ימים מועטים שחל"ח ובבואה אמו לקבל העזבון ממנ' ולא נתנה לה התקוסטה עמהם ובבואה למינסק הוציאה קול שיש לה בן עוד מבעלה הראשון שהי' לה בקאפולייא והוא אלם ובקטנות הלך עם העניים ולא נשמע ממנו זה כמה:

ואלו הן הגב"ע שהוגבה בקאפוליא ובמינסק

הנה מראש כתב החריף הישיש מוה' אשר מו"צ דפ"ק למו"צ דקאפוליא שיודיעו אם נשמע שמה מזה הענין והגיע דבריהם אליו בזה"ל כבוד הרב המופלג הישיש וחכם וירא מפורסם לטיבותא מוהר"ר אשר נזדקקנו אנחנו בי תלתא לדרוש ולחקור אודות עלובתא דא שכתב מע"ל והגידו כמה אנשים שהי' לו אח מאביו אלם מיום הולדו והיו מכירים אותן היטיב והוא לפי דעתם כבן כ"ה שנה ויותר זאת חקרנוה השי"ת ירחם על העלובה מנוער ויראה למו נפלאות להתיר אסורים דברי אנחנו עה"ח יום א' ך"ה אייר צ"ח לפק פ"ה ק"ק קאפוליא:

נאום יעקב במהו' יהודא סג"ל זלה"ה מ"ץ דק"ק הנ"ל ונאום יקותיאל זיסקינד במ"א זללה"ה ונאום מנחם נחום במהו' יעקב זללה"ה

ואחרי אשר נודענו ששם בקאפוליא לא חקרו הדבר היטיב ולא בדיוקא כתבו דבריהם ראשונה אז כתבתי להם עוד הפעם לדרוש ולחקור היטיב הדבר אם העדות הוא כד"ת וכהלכה:

וזה אשר השיבו לי

ידידינו נדרשנו לאשר בקשנו כבודו וקראנו להעד הא' מהב' עדים אשר העידו לפנינו בקין העבר ושאלנו אותו אם כבר הי' גדול כשהכיר האלם והשיב לו שהי' אז עדיי קטן מערך שמונה שנים וגם זה אין ידוע לו בבירור אם הי' האלם אח מן האב או מן האם והעד השני עדן לא חקרנוהו והנה ביום ב' ח"י אדר העבר ציונו להכריז בכל בתי כנסיות שכל מי שיודע מהעדרו של האלם יבוא להעיד וכן בא לפנינו באותו יום הר"ר פנחס בהר"ר צבי מפה"ק והגיד לפנינו בתורת עדות שהי' מכירו היטיב להאלם מן האשה אסתר וזה ערך אחד עשר שנים שמע פק"ק שמת האלם הנ"ל ושאלנו אותו ממי שמע זה ואם יודע באיזה מקום מת והשיב שאינו זכור מרוב הימים אך זה זכור בבירור ששמע שמת את זו שמענוה ונגידה ולראי' באנו עה"ח אנחנו מו"ץ דפה יום הנ"ל שנה הנ"ל:

נאום יעקב במה' יהודא סג"ל זלה"ה מ"ץ דק"ק הנ"ל ונאום יקותיאל זיסקינד באמ"ו אהרן זללה"ה ונאום נתן נטע בהרב הגאון הגדול מהור"ר שלמה זללה"ה

זה הגב"ע הוגבה בק"ק מינסק

במותב תלתא הוינא ואתא לקדמנא ה"ה הרבני מוה' גדלי' במהו' יהודה והעיד לפנינו בתו"ע באליונ"ע בזה"ל איך האב גיהערט בפירוש מפי המנוח מוה' יצחק בן ארי' בחורף העבר בשנת תקצ"ו אז ער איו איין בן יחיד לאביו און האט ניט קיין ברודער נאר איין ברודער פון מוטער בזה"ל ממש האב איך פון אים גיהערט וזה הי' לאחר שנשתדך עם בת הרבני משלם פייווש במוה' נפתלי כ"ז העיד מוה' גדלי' הנ"ל:

שוב בא לפנינו מוה' יהודא ליב במהור"ר יצחק והעיד לפנינו הח"מ בתו"ע באליונ"ט כנ"ל ששמע ג"כ מפי המנוח הנ"ל בחורף העבר קודם שנישתדך שידוך הנ"ל בזה"ל אז ער איו איין בן יחיד בייא ויין פאטער און ער האט ניט קיין ברודער מער אז דער וואש איז פון זיין מוטער אליין כ"ז העיד בתו"ע מוה' ליב הנ"ל ג"כ במעמד מוה' גדלי' הנ"ל ולהיות לראי' מהימנא ולאות אמת על העדים שהעידו לפנינו כנ"ל באנו עה"ח יום ג' ח' סיון תקצ"ט לפ"ק פק"ק מינסק:

נאום אברהם בהר' א"א מו' יהודא ליב זללה"ה בעהמח"ס מ"ל ונאום ישראל בלא"א מוה' יהושע העשיל ז"ל ונאום אברהם בן שלמה

והנה העלובה הלזו בוכה ומבכה על בעל נעורי' ולאשר היא פה קהילתנו שמה פני' עלינו לשום לב אולי נוכל להמציא מזור למכתה להתירה מכבלי העיגון והנה דבר זה מוטל על כל חכמי ישראל וגדוליהם לעיין ולפקח בשריותא דהאי איתתא כאשר חשו חז"ל מאוד לתקנת ב"י שלא תהי' עגונות ועני' זו רכה בשנים ערך בת ך' שנה לשוא שמרה ח"ו לא תהא כזאת בישראל:

ואנכי יצאתי לעורר בשריותא דהאי איתתא כיד הטובה עלי

איתא בב"ב (קל"ה א') ההוא דהוי מוחזק לן דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דל"ל אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמוחזק לן דל"ל אחי ועוד דהא אמר בשעת מיתה דל"ל אחי א"ל אביי הא אמרי דאיכא עדים במדה"י דידעי דאית לי' אחי השתא מיהת הא ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דאמר ר"ח עדים בצד אסתן ותאסר א"ל אביי אם הקלנו בשבוי' ניקל בא"א א"ל רבא לר"נ בר אמי חוש לה עכ"ל הש"ס וכתבו התוס' שם ד"ה הא אמרי ה"פ הא יצא קול הכא דאיכא עדים במדה"י ול"ג והא איכא כו' ואי בעי למימר שיש לנו לחוש שמא איכא סהדי הא וודאי ליכא למיחש דהא תנן כו' עכ"ל התוס' חזינן דלדעת התוס' אין לנו לחוש לעדים אלא א"כ יצא קול דאיכא עדים וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום ה"ג לא הי' מוחזק באחין ויצא קול שיש עדים כו' וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל נ"ב וס"ה והמ"מ כתב עוד בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל דדווקא בהוחזק הקול בב"ד חיישינן לעדים משא"כ ביצא קול סתם אף בכה"ג לא חיישינן לה עכ"פ שמעינן מהך סוגיא דלא חיישינן לסתם קלא אם לא שקול יצא שיש עדים ע"ז (וכן מבואר בר"ן בקדושין):

נמצא בנ"ד שהי' מוחזק לן דלית לי' אחי כמבואר בג"ע השלישי ובגוף המעשה א"כ וודאי דלא חיישינן לקלא לחוד ובפרט שידוע לן דע"י אמו יצא הקול כמבואר בגוף השאלה ואמו וודאי דא"נ שהרי היא מחמש נשים שאינם מעידות אף להקל מפני שחשודה לקלקלה וכ"ש להחמיר דלצעורה קא מכוין (וכן מצאתי בתשו' חמדת שלמה סי' י"ב ופשוט הוא) א"כ לפ"ז לא הי' לנו לחוש להקול כלל:

אמנם מאחר שאומרת שהי' האח בקאפולייא וגם נתגדל שם וודאי דאית לן לברורי כמו שמצינו דחיישינן אף לע"א בהכחשה במקום דאיכא לברורי כדאי' בקדושין (מ"ו ב) ובתוס' שם ד"ה שלא וכן בפ"ק דפסחים [ד א] יעו"ש בר"ן וכן נגד רובא דאזלינן בתרא בכה"ת אפ"ה היכא דאיכא לברורי מבררינן לשיטת הרי"ף בפ"ק דחולין לענין רוב מצויין כו' מכל הלין הי' לנו לחקור עכ"פ בקאפולייא אם יש עדים אם לא:

והנה לפי הכתבים אשר באו לפנינו ממו"צ דשם עכ"פ הוחזק שם עפ"י אנשים שהי' לו אח אלם ויש לנו לבאר אם צריכין עדות ברורה להוציא מחזקת כשרות שלה שהי' לה עד עתה או אף דעדות כ"ש או בע"א שיאמר שהי' לו אח מן האב ניחוש ג"כ:

איתא בקדושין (ס"ד א') במשנה מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן יעו"ש כל הסוגיא ומבואר שם דהיכא דאינו מוחזק באחין א"נ לאוסרה ולאמר יש לי אחין ולכאורה אף ע"א א"נ לאסור וכן מבואר בטור ובשו"ע סי' קנ"ז ס"ו לא הי' מוחזק באחין ואמר יש לי אחין א"נ בא א' ואמר אני אחיו ואפי' ע"א או קרוב מעיד עליו א"נ ודין זה דע"א אי"נ נובע מתשובת הרא"ש בעובדא דידי' שהי' אחד מוחזק כמה שנים שאין לו אחין ובא ע"א להעיד שיש לו אחין והעלה להלכה שא"נ מהך סוגיא דהנזקין דאין ע"א נאמן באיסורין היכא דאתחזק היתרא יעו"ש היטיב:

אמנם הב"ש בס"ק ז' כתב דלהנ"י נאמן וכ' שכן יש לדייק מדברי רש"י והר"ן בסוגיא דקדושין הנ"ל יעו"ש וכן הביאו בשם המהרי"ט ח"א סי פ"ב יעו"ש והנה תוכן דברי המהרי"ט דבעובדא דידי' בא' שבא מארץ רחוקה ולא אתחזק לן באחי ולא בבני לא מיקרי חזקת היתר לשוק אלא א"כ ידוע לנו שאין לו אחים אלא דמספקא אם נולד לו אח דומיא דר"פ האשה בתרא הי' לה חמות אינה חוששת וכ"ת העמד אשה על חזקתה ובחזקת היתר עומדת אמנם אח"כ שנשאת שהוחזק בה איסור א"א וע"י מיתת בעלה אתה בא להתירה אל תתירנה מספק ולא תימא איסורא קמייתא פקעה כו' והא דאמרינן ביבמות פ"ד אחין ואלו גבי גירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ל"ק ומשני רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת היינו משום שהיה לפנינו צרת ערוה ואם נולד ספק בגירושי הערוה מוקמינן לה בחזקת שלא נתגרשה כו' והביא ראיות מסוגיא דנזיר דירד לטבול דמחזקינן מאיסור לאיסור וכן הביא ראי' מהא דאמרינן בפ"ק דחולין בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ולא אמרינן דהא איסורא דאבר מ"ה פקעה וודאי אף ע"י נחירה וכן הוכיח מלשנא דהש"ס בפרק יש נוחלין הנ"ל אם הקילו בשבויי' נקיל בא"א וכ' ומה דקאמר הש"ס בסוגיא דקדושין הנ"ל דאם אינו מוחזק לן באחים א"נ לומר שיש לו אחין היינו מטעם ס"ס דשמא יש לו בנים ואת"ל דאין לו שמא גם אחים אין לו כמ"ש הרשב"ם ב"ב קל"ד ב' ד"ה ומשני:

עוד כתב דהא דאמרינן ע"א אי"נ לענין חזקה היינו דווקא דאף לדברי העד היתה בחזקת היתר עד עתה וזו הלא לדברי העד לא הייתה מותרת עד עתה וגם היתה חזקה שלא נתבררה שעה אחת יעו"ש כל דבריו בארוכה:

הנה לפי דעתי סוגיין דעלמא אזלא דלא כמהרי"ט חדא במאי שהביא ראי' דמחזקינן מאיסור לאיסור מהך דבהמה בחי' בחזקת איסור אמ"ה עומדת הרי כ' כבר רבותינו בעלי התוס' ז"ל בביצה דבחזקת אינה זבוחה עומדת ולא הוי מאיסור לאיסור:

ואף לדברי האומרים דבחזקת אמ"ה כבר הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות בסוגיין הנ"ל על הא דאמר רבה אשה זו בחוקת היתר לשוק עומדת ותירץ שאני בהמה משום דכיון דאסורא מחיים עד שתתחדש לה מעשה המכשירה והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר שנעשה בה מעשה המכשירה עליך להביא ראי' יעו"ש הרי דמוכח מדבריו דביבמה לא מחזקינן מאיסור לאיסור:

וכן דברי התוס' שם ד"ה אשה זו בקושיא השני' מהך דספק דרוסה מוכח דלא כוותי' יעו"ש (ודברי התוס' אלו נקטינן להלכה כדמסיק הש"ך ביו"ד סי' נ' ובשם מהר"ם לובלין) ועוד דלפי דברי המהרי"ט אין מקום לקושיית אביי שם ל"א א' מהך דנפל הבית עליו ועל בת אחיו דקאמר ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כו' דמה חזקה שייך שם ואף דגם עתה נדחקו התוס' שם ד"ה נפל הבית בקושיית הש"ס מ"מ עיקר תירוצם דסמכו על חוקה דהיתר לשוק שהייתה עומדת אם ימות הבעל אבל לפי דבריו דזה לא הוי חוקה ועיקר החוקה דקאמר רבה בס' גירושין הוא משום דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה קושיית התוס' עומדת ביתר תוקף ועוז ואין מקום לקושיית הש"ס כלל:

וכן משמע מתשובת הרא"ש כלל ך' סי' י"ט שכ' בטבח שבדק בהמה ואמר שהיא טריפה שנאמן משום שהוא מסור בידו אלמא דחשיב לי' בחזקת היתר ולדברי מהרי"ט בלא"ה הי' נאמן דהא נולד הספק מחיים וכ"כ הרשב"א בחידושיו לקידושין בההיא סוגיא דיש לו בנים להדיא וז"ל יש לו בנים נאמן בדמוחזק לן באחים ולא מוחזק לן בבני' והיינו דאיצטרך להמנותי' בדאמר יש לי בני' דאי לא מוחזק לן באחי לשקול הימנותי' ושדייא אחיזרא דמסתמא לא חיישינן לי' עכ"ל מכל הלין משמע דבכל אשה שמת בעלה קמה לה בחזקת היתר לשוק כ"ז שלא נודע לנו בבירור שיש לו אח הזוקק משום דאיסור א"א אזדא לה ע"י מיתת בעלה וקמה לה אחזקתה קמייתא:

ועוד נ"ל להביא ראי' ברורה דלא כמהרי"ט דאין ע"א נאמן בכה"ג לאוסרה נגד חזקת היתר שלפנינו אף שהי' לה חזקת איסור קודם לכן ממקור הסוגיא דע"א נאמן באיסורין בהנזקין (נ"ד ב') בההוא שאמר טהרות שעשיתי עמך נטמאו הכי אר"י משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו (פי' בדבר שהי' בידו) כה"ג ביוה"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן והכ' וכל אדם ויעו"ש בתוס' ד"ה דכי אמר דפיגול ל"ד אלא פסול הוי א"כ קשה מאי ראי' דאם בידו נאמן אף נגד חזקת טהרה הא הקרבן שנכנס לפני ולפנים ונזרק הדם לא הי' בחוקת כשר וא"כ עכשיו שאומר שלא נזרק בהכשר הא לא הוי כלל נגד החוקה (ומזה קשה קצת אף לתי' השני של הרשב"א שהבאתי לעיל דהא הוא מעיד על גוף דבר המכשיר שלא נעשה כראוי והוה כמו דרסה בשחיטה) אלא ע"כ דזה גופא מיקרי חזקת היתר למה שלא נפסל במחשבה וקודם לכן היתה עומדת בחזקה זו שאם יזרק הדם יהא כשר א"כ ה"נ גבי אשה היתה עומדת אף קודם מיתת הבעל בחזקת היתר לשוק אחר מיתתו:

וכן בהך עובדא דס"ת דמייתי הש"ס התם שא"נ לפסול הס"ת משום דהוי נגד חזקת היתר אם לא משום מיגו והרי הגוילין קודם עיבודם לא הי' להם חוקת היתר לס"ת וא"כ למה לא יהא נאמן בלא מיגו אלמא דבכה"ג אין ע"א נאמן וכה"ג מצאתי במהרי"ק שורש ל"ג ופשוט הוא מכל הלין מוכח דלא כמהרי"ט בזה:

ומה אענה אנכי כבר צווח עליו הגאון בעל נוב"י מ"ת סי' קמ"ד וקמ"ה וז"ל ומה שכתב מהרי"ט בח' א' סי' פ"ב על כל דבריו יש תשובה ובפרט שהוא רוצה שגם הרא"ש מהאוסרין והרא"ש הוא וודאי מהמתירין וכל דבריו בדברי הרא"ש אינם מתקבלים על הלב:

וכן ראיתי בתשובה אחת כתובה מהגאון המפורסם מ' גרשון מ"ץ דק"ק שקלאב שכ' ראי' דלא כמהרי"ט מהא דאמרינן בגיטין פ"ג ע"ב והרי יבמה דבעל אוסרה ויבם מתירה יבם הוא דקא אסיר לה דאי מבעל הא שרי וקיימא ודחה שם כל ראיותיו והביא בשם הריטב"א להדיא דאשה

**(ואין לומר דהתם שאני משום דכל העומד לזרוק כזרוק דמי חדא דמשום זה עדיין לא דמי לנטמאו טהרותיך ותו דהא במנחות ק"ב מספקא לי' להש"ס אליבא דרבי יוסי אם ס"ל האי כללא דכל העומד לזרוק כר"ש והכא אליב' דר' יוסי קיימינן ודו"ק:)** נקראת בחוקת היתר לשוק במיתת בעלה עד שתאסר בזיקת יבם לפנינו (ותי' הריטב"א אין אתי) והעלה להלכה דלא כמהרי"ט ודפח"ח וראויים הדברים למי שאמרם:

ומש"כ הב"ש שכן משמע מתוך פירש"י דע"א נאמן שכתב בקדושין שם ד"ה דלא מוחזק לן כו' וז"ל הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים לה הלכך נאמן ואי אתי אח אח"כ ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה דאהני דיבורא לחזקה ובהאי לישנא ממש כ' הרשב"ם ב"ב קל"ד ד"ה התם דמשמע דאי לא אמר יש לי בנים הי' האח נאמן ואף שהבעל א"נ לומר יש לי אחים אח"כ הן כבר עמד המהרש"א ז"ל והגיה דבריהם כמ"ש באשרי דנ"מ אם יביאו עדים ע"ז שיש לו אחים יעו"ש ומה שהביא ראי' מלישנא דהש"ס ב"ב שם נקל בא"א לפענ"ד שיגרא דלישנא דהש"ס דקדושין נקט התם:

ותמהני על רבינו המהרי"ט והב"ש למה לא ביארו דבריהם. עכ"פ לחלק בין ע"א לבעל שמפורש במתני' שא"נ ובמהרי"ט הי' אפשר לפרש דבריו דהיכא דהוי ס"ס באמת גם ע"א א"נ ובנ"ד קמיירי שהוא ידוע בוודאי שאין לו בנים:

הדרינן לקמייתא דסוגיין דעלמ' ורוב רבותינו הגאונים זללה"ה דלא כמהרי"ט אזלי וס"ל דלא מחזקינן מאיסור לאיסור ואין ע"א נאמן לאסור אותה לשוק משום דהוי לה נגד החזקה:

ובפרט שמהרי"ט עצמו כתב וז"ל ואותו נידון של הרא"ש בתשובה שהובא לעיל התם חזקה אלימתא איכא כמש"כ שישב שם כמה שנים ומעולם לא נראה ולא נשמע לא מפיו ולא מזולתו שהיו לו אחים זו חזקה ברורה דקיי"ל שהיו סוקלין על החזקות כדאמרינן מעשה באשה אחת כו' בפ"ב דקדושין וכמו דאמרינן הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה הי' לוקה עליה אף כאן הואיל וכמה שנים לא נשמע לו אח בחזקה שאין לו אחים עומדת כו':

הנה אף בנ"ד הרי כמה שהיה במינסק וגם בני האם שבאוזדא מעולם לא שמעו שהי' לה בן מבעלה הראשון חוץ מזה המנוח וודאי דהוי חזקה אלימתא דומיא דפ' בתרא דקדושין שאין ע"א נאמן להכחישה גם מ"ש הב"ש דלפי שיטת הנ"י (והוא ג"כ שיטת הרשב"א והראב"ד) דמוחזק דלית לי' בנים א"נ לומר דיש לו אבל בלא מוחזק לן בבנ' נאמן לומר דיש לו אלמא דזה לא הוי חזקה מה שלא מוחזק לן בבני באמת אינו מוכרח כלל דהא נגד חזקה דאיסורא וודאי' דנאמן במיגו רק דסברתם הוא דא"נ להכחיש לגמרי החזקה כמו שא"נ לשיטתו במוחזק לן באחי לומר שאין לו אחים כך א"נ לומר במוחזק וודאי שאין לו בנים לומר שיש לו אבל זהו וודאי דאף לפי דעתם חזקת היתר עכ"פ מיקרי אם לא מוחזק באחים כמו דאמרינן שם שהבעל אי"נ לומר שיש לו וכ"כ הגאון בעל בית מאיר על מקומו שדברי הב"ש תמוהים הם:

ולפענ"ד יש להביא ראי' מן הש"ס דבכה"ג דלא מוחזק מקרי חזקה דלא כהב"ש דס"ל דזה שלא ראינו אח או בן לא מקרי חזקה כלל וחולקים על תשובת הרא"ש דאיתא בש"ס ב"כ (קכ"ז ב) היו מוחזקין בו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור נאמן היו מוחזקין בו שאינו בכור ואמר אביו בכור הוא א"נ רישא ר' יהודא וסיפא רבנן ולמה לי' להש"ס לחלק הברייתא לתרי תנאי לפי כלל זה של הב"ש הי' אפשר לאוקמי רישא וסיפא רבנן וע"כ לא קאמרי רבנן שאי"נ לומר על א' שהוא בכור כשהיינו מוחזקים בו שאינו בכור דווקא היכא דהוחזק לן באחד שנולד ראשון לו וא"כ הרי בא להוציא מחזקתינו משא"כ אם א' מוחזק לן שהי' ראשון ולא ראינו מי שנולד לו קודם לכן ואמר אביו שיש לו בן במדה"י שנולד לו קודם זה למה לא יהא נאמן דהא זה לא הוי חזקה לפי"ד הב"ש וא"כ ברישא שהיו מוחזקים בו שהוא בכור פי' שלא ראינו בו קודם לו אף לרבנן נאמן משא"כ בסיפא שהיו מוחזקים בו שאינו בכור וא"כ ע"כ היו מוחזקים באח אחר שנולד קודם לזה והוא לפנינו והוי שפיר נגד החזקה לכך א"נ לרבנן ולמה לי' להש"ס לדחוקי ולאוקמי רישא ר"י וסיפא רבנן [ואף שגם עתה יש ליישב שינוי לשון דברייתא רבותא בכל חד מ"מ הלא הוי מצי לאוקמי כחד תנא] אלא ע"כ דפשיט לי' להש"ס דאף בכה"ג שלא ראינו אח שנולד קודם לו מקרי ג"כ חזקה וא"נ לרבנן דלית להו קרא דיכיר:

הנה בהא נחיתנא וסליקנא בעז"ה בראיות מוכרחות מן הש"ס וראשונים וגדולי האחרונים ז"ל דלא כמהרי"ט והב"ש אלא דאין ע"א נאמן אליבא דכו"ע אם לא הי' מוחזק לן באחי וכ"ש בנ"ד שהי' ומן רב במנסק דהוי דומיא דתשובת הרא"ש גם המה י ט ואפשר גם הב"ש יודה לזה דאין ע"א נאמן

עוד נראה לפענ"ד דאף אם נימא דהיכא דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני נאמן ע"א לומר שיש לו אח ולאוסרה מ"מ היכא שאמר הבעל שאין לו אחים שמפורש במשנה שנאמן עכ"פ בלא מוחזק לן באחי (ולקצת מרבוותא אף היכא דמוחזק באחי כמו שנבאר לקמן בעז"ה) והימנותא דבעל לפי מה שמפרש הש"ס הוא מטעם מיגו דאי בעי מגרש לה בגיטא והוה מדאורייתא דהא כל מיגו פשוט בדברי הראשונים ז"ל דהוה דאורייתא כ"ש האי מיגו דעדיף טפי משום דהוה בידו כמ"ש הרשב"א ז"ל ומעין זה מצינו ג"כ דע"א נאמן במה שבידו מדאורייתא כדאיתא פרק הנזקין וכיון שהבעל נאמן מדאורייתא הדרינן לכללן דאיתא בש"ס בכ"מ וביבמות פרק האשה רבה אמר עולא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הוי כשנים ואין דבריו ש"א במקום שנים וא"כ כו"ע יודו דבעינן שני עדים כשרים דווקא להכחישו ואף דמסיק הש"ס ביבמות קי"ז ע"ב ובכתובות ך"ב דבעינן דווקא התירוה להנשא עפ"י העד הנה פשוט הוא דזהו דווקא בעדות אשה שאי"נ מדאורייתא רק מתקנתא דרבנן משא"כ היכא דנאמן מדאוריית' לא בעינן שיוגמר הדין עפ"י העד כמו שמבואר בפשטות הסוגיא דסוטה ל"א ב' בא' אומר נטמאה וכבר הקשו כן התוס' ביבמות ובכתובות שם ואף שהתוס' ז"ל דחקו עצמם לפרש גם הסוגיא דסוטה היכא דנגמר הדין עפ"י העד היינו לחד תירוצא שם שלא נחתו לחלק בין דאורייתא לדרבנן א אבל לתירוצם השני שם שחלקו בהכי וכ' דלעולא בדאורייתא אף בבת אחת הוי כשנים וודאי דהסוגיא אתי כפשטא:

וכן הוא דעת רבינו הרמב"ם ז"ל דלענין עדות אשה כ' פי"ב מהל' גירושין בא ע"א ואמר שמת והתירוה להנשא ע"פ ואח"כ בא כו' ובפ"א מהל' סוטה הלכה כ"ו כ' בא ע"א ואמר נטמאת ה"ז אינה שותה ולא כתב שנגמר הדין עפ"י הראשון וכן בעגלה כתב סתם והסברא פשוטה מצד עצמה וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' קכ"ו והב"ש באהע"ז סי' קע"ח ס"ק י"א וכן מבואר הדברים לפענ"ד באשר"י פרק הנזקין בהלכות חלוקים שלו בחילוק וא"ו היכא שאמר אחד טבל הלה מתוקן שאמרתי לפלוני לתקנו ושאלוהו ואמר שלא תיקנו נאמן השני משום דתלה בו משמע דבלא"ה לא הי' השני נאמן ואף דלא נגמר ההיתר ע"י הראשון דהא הלכו עדיין לשאול ולברר אם כן הוא א"כ בנ"ד דהבעל נאמן מדאורייתא וודאי דבכל ענין הוי כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים:

והנה אף דיש לחוש לכאורה לדעת הריטב"א שהביא הנ"י ביבמות פ' האשה דלא אמרינן כ"מ שהאמינה התורה אלא בעדות אשה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים יעו"ש אמנם כבר מצינו שרבינו הב"י שמימיו אנו שותין לא כן ס"ל שהביא בסי' ל"ט תשובת התשב"ץ והוא בח"ב סי' י"ט באחד שהכניס ידו לבהמה ואמר שכשירה היא אם בא

**(וכשאני לעצמי אמינא שי"ל דמכל אלו אין ראי' לפ"מ דאיתא ביבמות שם ל"א א' מתקיף לה אביי נפל הבית עליו ועל כו' אמאי ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אלמא דאביי ל"ל הך סברא דרבה דקיימא לה בחזקת היתר וי"ל באמת משום דס"ל דמחזקינן מאיסור לאיסור וכ"כ הש"ך להדיא בסי' נ' ס"ק ג' א"כ שפיר קאמר רש"י והרשב"ם דע"א נאמן משום דשם בתירוצא דאביי קיימי ולשיטתי' ביבמות שם הא לא הוי חזקת היתר כסברת מהרי"ט הנ"ל גם מה דקאמר ב"ב שם נקל בא"א אביי הוא דקאמר לה ולכך דחק עצמו הרשב"ם ג"כ לפרש דמשום ס"ס קאתינן עלה משום דאליבא דאביי קיימינן עיי"ש שהביא דברי אביי בקדושין:)** ראשון הוי כשנים ואין נאמן השני לאוסרה ואם באו שניהם בב"א אסור וכן הוא בשו"ע (ומ"ש הט"ז דבעינן שיתירוה ע"פ הראשון המעיין בתשב"ץ יראה שלא כן הוא רק בא ראשון בעינן וכ"כ הגר"א והש"ך):

הרי דחזינן דנקט להלכה דאף בשאר איסורי' איתא להאי כללא יעו"ש בתשב"ץ וכן הוא במהרי"ק שורש ל"ג והובא דינו בי"ד סי"א לענין שוחט שהעיד עליו א' ששחט

שלא כהוגן דהשוחט הוי כשנים (רק דיש לחלק כמ"ש הש"ך) והדרן לקמייתא דכיון דהבעל נאמן מדאורייתא אם אמר שאין לו אחים א"כ אף אם נחוש לדברי מהרי"ט דזה לא מקרי חזקה להתירא מ"מ אין דבריו של אחד נגד אמירת הבעל דהוי כשנים:

ולענ"ד לזה כיונו החולקים על מהרי"ט שהביא בשמם וז"ל ושמעתי שהמתירים טוענים שאותו העד כבר הוכחש מפי הבעל שאמר שאין לו אחים כשרצה לינשא ודברים תמוהים הם דלא מיקרי הכחשה אלא כשיכחיש בפיו את העד בפניו אבל זה שאמר בשעת נשואין לא הוי הכחשה עכ"ל ולפענ"ד לא כיונו החולקים משום דהוי עדות מוכחשת אלא משים שהאמינה תורה להבעל הוי כשנים (ואפשר דמהרי"ט סמך עצמו על דבריו לקמן דבעובדא דידי' לא הי' הבעל נאמן מדאורייתא כמו שיבואר לקמן בעז"ה) אמנם כוונתם וודאי רצוי' כמו שכתבתי:

**(הגהה ואגב אמינא במה שחלקו האחרונים אדינא דמהרי"ק משום דעת הריטב"א שהבאתי לעיל כמ"ש הש"ך בסי' קכ"ז אתמהה מדוע העלימו עיניהם מהך דינא דהתשב"ץ שהובא בסי' ל"ט ולא חלקו עליו ועוד איך יפרנסו לשיט' הריטב"א הך סוגיא דסוטה שמפורש שם דאף בשאר איסורים אמרינן כן וע"כ צ"ל כמ"ש הש"ך שם דהיכא שמפורש בקרא שנאמן גם הריטב"א מודה א"כ כבר ישרו דברי מהרי"ק בשוחט דהא כ' רש"י ז"ל בחולין דף יו"ד ד"ה ע"א ועוד בכ"מ דהא דע"א נאמן באיסורין הוא משום דכ' וזבחת הרי מפורש להדיא בקרא דע"א נאמן בזה והוי דומיא דסוטה ועגלה ערופה א"כ גם הריטב"א יודה דהוי כשנים כדאיתא בש"ס ואף שכמה מהראשוני' ז"ל לא הביאו הך קרא דוזבחת מ"מ הרי הוי ס"ס להתרא עכ"פ לענין שוחט שמא דלא כהריטב"א ואת"ל כהריטב"א דלמא כרש"י ז"ל דהוה בקרא בהדיא ודוק:)**

והשתא נבוא בעז"ה לחקור אם יש בעובדא דידן שני עדים כשרים שיכחישו דברי הבעל אם לאו וד' הטוב אל יעזבנו:

הנה עדות שהוגבה בקאפוליא הרי נתבאר בג"ע השני שא' מהם לא העיד רק מה שראה בקטמתו וא"כ לפי מה שהעליתי בעז"ה דבנ"ד לכו"ע בעינן דווקא שני עדים שיאמרו שיש לו אח מאב וודאי דלא משבינן האי לעד דמשנה שלימה שנינו בכתובות פ"ב אלו נאמנים להעיד מה שראו בקטנותו כו' אבל לבר מהני וודאי דלא נאמן להעיד מה שראה בקטנותו ואף דאי' שם בברייתא נאמן לומר משפחה זו פסולה משפחה זו כשירה כבר ביאר הר"ן דמיירי שכבר יצא קול ולענין תרומה דרבנן יעו"ש וביאר שכן הוא דעת הרמב"ם לכאורה וכן מוכח מדברי הרי"ף ז"ל שהשמיט זאת וע"כ משום דנכלל זה בתרומה דרבנן דמתניתן יעו"ש ואף לדעת הראב"ד ז"ל שהחמיר בזה אין לך בו אלא חידושו כמ"ש בר"ן משום דא"ל קלא ומפרסמא הרבה אבל בכל התורה כולה וודאי דאי"נ:

ובפרט לנ"ד דחשבינן אמירתו של בעל שאמר אין לו אחים כשנים כמ"ש פשיטא דבעינן שני עדים כשרים דווקא להכחישו וזה שראה בקטנותו וודאי שאין לצרפו כנ"ל:

אולם לפי המבואר בג"ע השני הרי נמצא עוד א' והוא ר פנחס שמעיד שהי' מכיר היטיב החרש רק ששמע שמת:

והנה אם נאמר דמה שאומר ששמע שמת הוי כעד מפי עד הרי פשוט היתרא דהאי איתתא כדעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א דע"א נאמן ביבמה כפשיטותא דר"ש ביבמות פרק האשה רבה וכבר הכריעו כל האחרונים שיש לסמוך עליהם במקום עיגון כמבואר בב"ש בסי' קנ"ז אמנם אף אם נחוש לדעת האחרונים דזה לא הוי כעד מפי עד כיון דלא אמר ממי שמע אפ"ה יש להקל בנ"ד ונבאר בעז"ה דאיתא בשו"ע סי' י"ו ס"ה כבר אמרנו שהעד שאומר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד ה"ז כשר והוא לשון הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרמ"א ז"ל ואפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר ול"ח שמא הראשון פסול הי' עכ"ל ודין זה דהרמ"א הוא מתשובת בנימין זאב ומקורא דהאי דינא הוא מהך סוגיא דפ' האשה בתרא תדבר"י בשעת הסכנה (ופירש"י במקום עיגון) כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין וכן שם במשנה משיאין עפ"י בת קול כיצד כו' וכ"כ בתשו' ב"י וכ"כ הגר"א:

והנה לפ"ז אף היכא שאומר העד שאינו זוכר ממי שמע לכאורה לא גרע מהך דינא דמתניתן ששמע קול ולא מצא אדם שם שא"י ג"כ מי הי' האומר וכן כתב הגאון בעל שארית יוסף דבכה"ג הוי שפיר עד מפי עד:

אמנם מצאתי להגאון בעל עצי ארזים ז"ל שכ' שיש לחלק ולומר דבאומר סתמא שמעתי ל"ח דשמע מפסול אבל אם שאלוהו ואמר שא"י הוי כאומר שא"י איך מת הנה הגאון הנ"ל חתר למצוא מקום לדינא דהרמ"א ז"ל מסוגיא דסוטה יעו"ש ושפיר יצא לחלק אמנם לפי מה שהבאתי שדברי הרב נובעים מסוגיא דשמע מב"ק וודאי דאין מקום לחלק כלל לנידון זה דהא גם שם א"י ממי שמע וזה אין סברא לומר דדווקא שנים ששמעו מב"ק דמה נ"מ כיון דע"א נאמן בזה כשנים ואדרבה זה עדיפא מב"ק דהא אומר ששמע מאדם אחד רק ששכח מתי שמע:

ומש"כ הגאון הנ"ל ראי' ממש"כ הרמב"ם וצריכין לשאול אצלו איך ומה ראית וכ' הלח"מ משום דמשוה לי' להא דאמרינן בשבועות היו אומרים לו איך ומה ראית הנה דבריו אינם מובנים דהא מקור הענין דעד מפ"ע הוי קולא וגם הך דינא דמשיאין עפ"י ב"ק פשיטא דבד"מ לא הי' מהני ואף דאמרינן בבכורות דבעיקר העדות יש להחמיר מ"מ כבר כתבו כל גדולי האחרונים דדבר זה נכלל בגוף התקנה דעד מפי עד יעו"ש בשארית יוסף ואף הל"מ הלא לא כתב זאת אלא לקושיא על המ"מ ואדרבה המ"מ מש"ה לא כ' טעם זה על דינא דהרמב"ם ז"ל משום דע"כ קילא בזה מד"מ יעו"ש בדברי הרב המגיד:

ח ולרווחא דמלתא אמינא דאף להמחמירים בזה יש להקל בנ"ד דהנה יש כאן ג' חששות להחמיר אם אומר שנשמע סתם ונבאר בעז"ה אחד אחד:

א הגאון בעל ע"א הנ"ל כתב דחיישינן שמא לא שמע כלל דלא עבידא לגלויי כיון שאינו מגיד ממי שמע ולזה החשש פשוט אבלי דבנ"ד ליכא למיחש משום דאם הי' רוצה לשקר הי' שותק ונאמן משום הפה שאסר הפה שהתיר כדאי' בכתובות פ"ב במשנה כ"פ ואף דאמרינן בכתובות ך"ב ב' אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה אסורה תרווייהו בא"א קא מסהדי כבר תירצו הראשונים ז"ל והובא בר"ן שם דאין לו מיגו דרוצה לפוסלה מן הכהונה ועוד תירצו דמיירי בס' קרוב לה ס' קרוב לו דאמר בדדמי ויעו"ש בשו"ע סי' קנ"ב אבל בנ"ד הוי ממש כהך דאמרינן בכתובות י"ט ב' ע"א אמר תנאי היה כו' דמסיק שם הש"ס דהלכה כר"ה בדר"י דאמר הני למיעקר סהדתייהו קאתי וכבר כ' שם הר"ן ז"ל דל"ד למיעקר סהדתייהו אלא אף בא' אומר פרוע נאמן אם אין כו' יוצא ממקום א' משום מיגו דאי בעי שתיק והוה הפה שאסר כו' א"כ גם בנ"ד שאין כאן אלא ע"א לבד ר' פנחס הנ"ל שאומר שהי' מכירו ושמע שמת וודאי דמהיתן בזה משו' הפה שאסר במיגו דאי בעי שתיק ואזדא לה סברת הגאון הנ"ל בנ"ד:

ב עוד הביא הב"ש בשם בעל שלטי הגיבורים שצריך לשאול אותו ממי שמע דשמא מפסול שמע כגון מחמש נשים שאינם מעידות או מעכו"ם שאין מסל"ת הנה לבד שזה פשוט דזה לא הוי אלא לכתחילה אבל אם אמר א"י מהני בדיעבד (וכ"כ הגאון בעל מראות הצובאות) עוד בנ"ד עדיף טפי

**(ואף שבדבריהם אשר כתבו ראשונה לא כן כתוב אמנם נתברר לנו דלאו בדיוקא כתבו זאת כאשר כבר העידו בעצמם בג"ע השני:)** דאפי' לכתחילה לא בעינן למיחש דליכא למיחש כלל דשמע מפסול דכיון שאמר ששמע זה כעשר שנים דאז לא הי' נ"מ לשום דינא א"כ מי שאמר אז הוי מסיח לפי תומו וגם החמש נשים לא הי' אז עדיין כיון שלא הי' נשוי המנוח לאשה עדיין ואין לחשוש שמא שמע מח"שו דדעת הרמב"ם שאינם נאמנים אם לא בשעת מעשה דומיא דאנו באין מהספדו של פלוני חדא דלא קרו אינשי שמיעה לזר ששומעים מחש"ו ועוד למה נחוש לזה דהא קיי"ל בעלמא כל דפריש מרובא פרוש ודברי בעל ש"ג יש ליישב דחיישינן דלמא אזיל איהו לגבייהו משא"כ בנ"ד דאין לחוש אלא לח"שו א"כ וודאי דאין מדרך האנושי לילך ולחקור דבר אצל חוש"ו וא"כ גם הטעם השני אזדא לה:

ג עוד מצאתי בקונטרס עגונות סי' קל"ט וז"ל יש להסתפק בעד שאמר סתם שמעתי שפלוני מת ולא פירש מתי שמע אי גרע מעמפ"ע דיש לחוש שמא קול הברה שמע ולזה לא מהני וא"כ אף בנ"ד לכאורה הי' לחוש לזה:

אמנם דברים אלו הוא של הרב ר' יעקב בר"ש סמי"ט ששאל לרבינו ב"י והוא בתשו' ב"י ד' מ"ו ע"ד והנה המעיין שם יראה שלא יפה עשה בעל קונטרס עגונות בזה שהעתיק סתמא בקיצור שלא אמר הרב הנ"ל אלא בעובדא דידי' שיצא קול תחילה שנהרג שלמה כרו"ב וחקרו שם במושקלי"ד אחר עדות ואח"כ אמרו נשים בעיר אחרת ששמעו מאנשים שבאו ממושקלי"ד שנהרג שלמה כרו"ב וז"ל שם דהא כיון דקאמרי הנשים דמעיקרא נפק קלא שנהרג שלמה כרו"ב אפשר שאותם היהודים שבאו ממושקלי"ד ואמרו שנהרג הי' מצד הקול ההוא דנפק מעיקרא עכ"ל הרב בתשובתו שם הרי דלא תלי טעמא דחששא אלא משום דידעינן דמעיקרא נפק קלא אבל אי לא הוי ידעינן דנפק קלא פשיטא דלא הוי חיי חיישינן לה וכן המעיין שם יראה שכל ראיותיו שהביא שם הוי רק באופן דידעינן דנפק קלא דלא פסק (ויען שאין מצוי ביד כולם ס' תשובת ב"י אעתיק בקיצור) בשם תה"ד הביא וז"ל ולפ"ז נראה אם טבוע ראובן במים שאל"ס ואשתו רחוקה ממנו במק"א ויצא קול במקומה שבעלה טבע אח"כ כ' בחור אחד דרך שמיעה והתאוננות על ראובן הלזה שמת אין אומרים נתיר את אשתו כו' הנה לבד אשר יצא התה"ד לחלק בין מיתה לשמיעה מ"מ הרי תלי טעמא משום שכבר יצא קול יעו"ש וכן אשר הביא שמה בשם מהרי"ק וז"ל דכיון דנפיק קלא דלא פסיק דנהרג פלוני איכא למיחש לעדים שיעידו אח"כ על מיתתן שמא אמרי בדדמי מצד הקול:

עוד כתב הרב הנ"ל בתשובתו דבדידי' הוי מוכרח מלתא דאמרי מצד הקול שהרי במושקלי"ד נתקבלו כמה עדיות ואבי האשה הי' חוקר ודורש שם ואי אמרת שהיהודים שבאו ממושקלי"ד היו יודעים בבירור היו מעידים שם במושקליד וכן סיים שם הרב הנ"ל בד' מ"ז א' מ"מ יהי' לנו לראי' וליענים בנ"ד דכיון דנתקבלו כ"כ עדות במושקליד והיהודים ההם לא אמרו דבר זה בשם פשיטא לפענ"ד שהדברים שאמרו להנשים הי' מצד הקול עכ"ל וכ"כ שם ואע"ג דהרמב"ם ז"ל כתב בפי"ג מהל' גירושין כבר הודענו שעד שאמר שמת פלוני אפי' שמע מפי אשה ששמעה מעבד ה"ו כשר לעדות אשה ומשיאין עפ"י אבל אם אמר העד אז האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית ובמה ידעת עכ"ל הרמב"ם וא"כ אלו הנשים שהעידו מפי אחרים אין ראוי לדרוש ולחקור עליהן הא ליתא לפי ענ"ד דה"מ היכא דלא מוכחא מלתא דאיכא בזה צד רמאות או דאמרי בדדמי משא"כ בנד"ד שהשכל מחייב והסברא נותנת והדבר נראה מפורסם שעפ"י השמועה אמרו כן בוודאי שראוי לחקור ולדרוש עליהם עכ"ל הרב ר' יעקב הנ"ל בתשובותיו הרי חזינן דמודה דמוכח מדברי הרמב"ם דלא חיישינן דאמרי מצד הקול אלא היכא דמוכחא מלתא כמו בעובדא דידי' וכ"כ הב"ש בסי' י"ז ס"ק ל"א גם בשם הט"ז:

והנה אף ע"ז השיב לו הב"י וז"ל על מה שחשש על עדות הנשים דכיון דנפק קלא אפשר שאותם היהודים שאמרו שנהרג הי' מצד הקול תמה על עצמך שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשמתעלם איזה איש אומרים עליו העולם באומד הדעת שנהרג וקול יוצא על כך שנהרג פלוני ולפי דברי כ"ת לא שבקת חיי שיועיל שום עדות ואין לנו לבדות דברים מלבינו על דברי העדות לומר שמא כך הי' או כך הי' כדי להחמיר רק דלכתחילה אם אפשר יש לשאול וסיים שם ודברי הרמב"ם מבוארים כן כמו שהובא סוף דבריו בקונטרס עגונות ס"ק קמ"ח יעו"ש:

ואם בכה"ג שהיו אומדנות דמוכחות שמצד הקול אמרו זאת וכבר יצא קלא דלא פסיק שנהרג כמ"ש אפ"ה השיג עליו הב"י כו' וסיים שם וכל המטפל להתירה רוח חכמים נוחה הימנו כמ"ש וכ"ש בנ"ד שלא יעלה ולא עלה על לב שום אדם שניחוש שמצד הקול שמע ולא הארכתי בזה אלא משום דבק"ע כ' סתמא יש להסתפק שמא מצד קול הברה אמר ששמע ובפרט דבנ"ד אדרבה יש אומדנא דמוכח שלא מצד קול הברה שמע דאלו הי' קול הברה אז שמת החרש איך לא הי' זוכר שום אדם בכל עיר קאפולייא אלא זה ר' פנחס בלבד וכי לו לבדו ניתן כח הזכירה אלא וודאי דשמע מאדם מיוחד א"כ וודאי דכל המטפל להתירה רוח חכמים נוחה הימנו:

הרי העליתי בעז"ה דבנ"ד וודאי דנאמן לדעת הרי"ף והרמב"ם דע"א נאמן ביבמה ואף בעפמ"ע כדאיתא בתשו' הרשב"א ובד"מ וב"ח ואף שאינו אומר ממי שמע ואזדא להם כל הג' סברות שיש לחוש לחומרא בכה"ג [והארכתי בעז"ה לסתור הסברא הג' ואף דבק"ע גופא כ' בס"ק קמ"ת בשם הב"י להקל אמנם שלא יהא ס"ס לאיסורא שמא כדעת הרא"ש דאין ע"א נאמן ואת"ל כהרי"ף שמא כה"ג לא הוי כלל עמפ"ע]:

עוד נראה לפענ"ד הקלושה דאף לדעת האשר"י שפוסק דאין ע"א נאמן לאמר שמת יבמה להתירה לשוק והובא דעתו בשו"ע סי' קנ"ח סעי' ג' בהגהת הרב אפ"ה אמינא שיש למצוא מקום שיודה בנ"ד הן אם הי' ר' פנחס מעיד מצד עצמו שהוא יודע שמת וודאי דהי' נאמן אף לדעת האשר"י משום הפה שאסר כמו שהעלתי בעז"ה לעיל מהא דכתובות ע"א אומר תנאי הי' אולם עכשיו שאומר ששמע מאחר א"כ אף דמהמנינן לי' שכן הוא ששמע מצד הפה שאסר מ"מ אין כאן עדות לפי דעת הרא"ש דהא אף אם הי' הפלוני שאומר בשמו לפנינו לא הי' נאמן כיון שאינו אלא אח' ומה לנו לנאמנותו:

אמנם נראה לצדד ולומר דבכה"ג יודה הרא"ש כאשר אבאר בעזהי"ת ובו בטחתי שאל יעזביני נצח:

ונחקור תחלה אם ע"א אומר שמת פלוני היכא שאין שום איסור ערוה ולא שום חזקת איסור בעולם רק חזקת חי בלבד לכאורה הי' נראה דא"נ דהא לא גרע חזקת הגוף מחזקת דינא כמבואר בכתובות בסוגיא דהי' לה מומין בבית אביה דחזקת הגוף עדיף טפי מחזקה דדינא ואם אין ע"א נאמן להוציא דבר מחזקה דידי' להיתרא או לאיסורא לכאורה דכ"ש דנגד חזקת הגוף א"נ:

אמנם מצאתי שלא כן הוא דאיתא באשר"י מ"ק פ"ג סי' ע"ט בשם הרמב"ן דע"א נאמן לענין אבילות דקילא לומר שמת אביו ומתאבלין ע"פ ע"א ועמפ"א ואשה וא"י מסל"ת וכן הוא בטור ובשו"ע יו"ד סי' שצ"ז ועיקר טעמא דידהו משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי והביאו ראי' מהא דאמרינן בר"ה פ' אין מכירין א"ר כהנא ע"א נאמן לומר נתקדש החודש מ"ט כל מלתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי ואף דלכאורה ל"ד דהא התם אינו מוציא העד משום חזקה דהא ע"כ יקדשו החודש היום או למחר אלא שא"י איזה יום והוי כחתיכה ספק של חלב ס' של שומן משא"כ לענין אבילות הא מוציא מחזקת חי אמנם עכ"פ חזינא דלא מפלגי בהכי ולהבין סברתו הי' נ"ל די"ל דחזקת חי אינה חזקה גמורה משום דהוי חוקה העשוי' להשתנות ואף דמוקמינן גברא בחזקת חי לענין כמה דברים בפ"ג דגיטין מ"מ אם ע"א מעיד שמת יש לנו להאמינו וסמך לדברי אלו היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר התעשר לא תאשר גיטין ך"ח ב' וכן בכתובות ר"פ הכותב אמרינן מיתה שכיחא ויש לסמוך **(הגהה גם מה שהביא הרא"ש והרמב"ן שם ראי' מהא דאמרינן ביבמות קי"ו א"ל ב"ש לב"ה אם התרתם ערוה החמורה כו' והודו להם אין מובנת לי דהא התם לכך התירו משום חומ' שהחמירו עלי' בסופה)** עוד מהא דכ' התוס' ביבמות ר"פ האשה רבה וכן בריש גיטין ב ב' דגמרינן דע"א נאמן באיסורין מהך דוספרה לה לעצמה וא"ת א"כ אפילו הוחזקה נדה נמי ואור"י נהי דעכשיו ראתה מ"מ לא אתחזק שתראה לעולם ע"כ וכה"ג יש לומר לענין מיתה דהא ע"כ לא יחי' לעולם וסוף אדם למות משא"כ בחזקת איסור דהא יכולה להיות כן כל ימי' וכזה משמע בסוגייא דב"מ ד' ל"ח ע"ב לענין ששמעו בו שמת שהיו מורידין קרוב לנכסיו לאכול ולא למכור שכ' התוס' שם וביבמות ר"פ האשה בתרא דהיינו ששמעו בע"א וע"כ משום דלאכול לא הוי נ"מ בעדותו אלא נגד חזקת חי מש' אכילמכו דהוי נגד חזקת ממון שוב אין ע"א נאמן וכה"ג מצאתי בעז"ה בתשב"ץ ח"א סי' ע"ה ושמחתי בעז"ה:

עכ"פ העליתי בעז"ה דמדברי הרא"ש והרמב"ן וכל הראשונים מוכח דע"א נאמן נגד חזקת חי לבד (והט"ז כ' באהע"ז בתשובתו שאי"נ נגד חזקת חי והעלים עינו הבדולח מדברי הראשונים אלו) וע"כ לפ"ז הא דבעי הש"ס ביבמות פרק האשה רבה לענין ע"א ביבמה ע"כ הוא משים דהוי נגד חזקת איסור גם משום דהוה דבר שבערוה:

ומאחר דזכינו לכך דנאמן ע"א נגד חוקת חי נראה לענ"ד לידון בדבר חידוש באחד שהי' אומר שמת אחיו של פלוני ואח"כ נשא פלוני אשה ומת בלא בנים שנאמן אף לדעת הרא"ש כיון דבשעת עדותן הי' נאמן דבתר עיקר העדות אזלינן ובשעת עיקר העדות הא הי' נאמן דלא הוי נגד חזקת איסור והא דמיבעי לי' להש"ס משום דבשעת העדאת העד הוה נגד חזקת איסור ודבר שבערוה:

ולכאורה יש להביא ראי לזה ממ"ש הרמב"ם פט"ז מהלכות סנהדרין ה"ו לא היו צריכים ב' עדות למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו יוחזק בע"א כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כו' ואכל ה"ז הי' לוקה אעפ"י שעיקר האיסור עפ"י ע"א ויעויין בכ"מ שלא מצא מקום לזה בש"ס אמנם הגאון בעל משנה למלך מצא מקום לו בירושלמי פרק שני נזירים והובא דין זה בפ"ט מהל' נזירות הל' י"ז וכן הביא המהרי"ט ירושלמי סוטה בחידושיו לקדושין ובדברי הירושלמי אלו מתורץ קושיית התוס' חולין צ"ו ע"א ד"ה פלנייא הרי דחזינן דבתר שעת עדותו אזלינן וודאי דאף לענין היתרא כן אם אמר על ח' שהוא ס' של היתר ס' של איסור הנאה שהיא מותרת וקידש בה את האשה וודאי דמקודשת אף דעכשיו הוי דבר שבערוה מ"מ בשעת עיקר עדותו הי' נאמן א"כ לכאורה גם זה כן אם אמר קודם הנשואין שמת יש להאמינו אף עכשיו דהוה נ"מ לענין דבר שבערוה:

אמנם שבתי וראיתי שיש לחלק דבשלמא התם יש נ"מ בעדותו בשעת אמירתו והוחזק עדותו בשעת מעשה להיתרא או לאיסורא וודאי דיועיל חזקה זו אף אח"כ משא"כ בס' דידן הא בשעה שאמר עדותו לא הי' נ"מ לשום דבר אפשר דגרע טפי אמנם מצאתי ברשב"א ובהרז"ה ז"ל בסוגיא דקדושין הנ"ל דיש לו בנים נאמן דכ' דאף בכה"ג אזלינן בתר שעת עדותו ויבואר דבריהם לקמן בארוכה אמנם תוכן דבריהם לענין זה דהא דקאמר ר"נ שאין הבעל מהימן לומ' שאין לו אחי' נגד חזקה היינו דווק' אם הוא אחר הנשואין שהוא נ"מ לענין יבום משא"כ אם אמר קודם הקדושין שאז לא הי' נ"מ לענין איסור וודאי דמהימנינן לי' ומותרת לשוק הרי חזינן דבתר עדותו אזלינן:

וכן מצאתי בעז"ה בריב"ש בתשובה סי' קפ"ב שפירש דברי הרי"ף ביבמות פרק החולץ ד' ל"ט ע"ב שכ' הרי"ף וז"ל וכיון דקיי"ל דאישתמודעינהו להדין פלניא גילוי מלת בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפילו אשה מהימנא דלאו אמילתא דאיסורא קמכהדי ולאו אממונא אלא מלתא בעלמא הוא דמגלו דהדין ניהו גברא פלן והא ניהו איתתא פלניא הלכך שרי לי' לסהדי למסמך אפומייהו ולמיסהד עלי' דההוא גברא או עלי' דההיא אתתא בין לענין איסורא כו' עכ"ל הרי"ף וכ' הריב"ש וו ל ואני אומר שלפי לשון הרי"ף נראה שאין אשה או קרוב נאמן לומר זה אחיו כשמעידי' בשעת מעשה כדאיתא פרק יש נוחלין זה אחי אינו נאמן אלא שאם אמרו כן קודם המעשה שאין מעידין לא על הממון ולא על האיסור הוחזק על פיהן ויכולים העדים או הדיינים המעידים על החליצה לומר ואשתמודעינהו וכ' שם עוד לפ"ז הא דכ' הרי"ף דסמכינן אבדיקת נשים לענין שערות משים חזקה דרבא היינו דווקא כשבודקין אותן בשעה שהוא נ"ח לדינ' אבל כשבדקו אותן בשעה שאין נ"מ לשום דינא נאמנים אף בלא חזקה דרבא יעו"ש בריב"ש שם היטיב:

הרי דלפי דעת הריב"ש בדברי הרי"ף מוכח להדיא דאדרבה עדיף טפי כשאמרו בשעה שאין נ"מ לשום דינא וסמכינן עליהם אח"כ אף לענין איסורא וכן הוא בהגהת מיימוני ואף שיתר הפוסקים פירשו הרי"ף בע"א וכן הובא בב"י בהלכות חליצה היינו משום דס"ל דלענין זה אף כשמעידין בשעת מעשה נאמנים אמנם על הסברא וודאי דלא יפלגו ובפרט שכן מוכח מדברי הראשונים שהבאתי לעיל:

וא"כ לפ"ז בנ"ד אלו הי' כאן שני עדים מעידים ששמעו מאחד שאמר זה כמה שנים קודם שהי' המנוח נשוי אשה שמת אחיו של המנוח לפ"ד וודאי דהי' נאמנים אף לדעת הרא"ש כמ"ש הרי"ף שהבאתי לעיל וז"ל הלכך שרי לי' לסהדי למסמך אפומייהו ולמסהד עליי' דההוא גברא בין לענין איסורא כו' א"כ אף עתה שאין כאן אלא ע"א שאומר בשמו אפ"ה נאמן דהא כבר העלינו שהוא נאמן כשנים משום שהפה שאסר כו' כיון שאין כאן שני עדים זולתו שיש לו אח כלל:

הרי העליתי בעזרת החונן לאדם דעת דיש להקל בנ"ד אף לדעת הרא"ש:

ונבאר עוד בעזהי"ת דאף אם נחוש לכל החומרות ונאמר דיש כאן שני עדים שיש לו אח ולא נחשיב לעדותו של ר"פ ששמע שמת אפ"ה יש להקל בנ"ד מאחר שאמר הבעל שהוא בן יחיד והעדים אינם יודעים בבירור אם הוא אח מאב או מן האם לבד כמבואר בג"ע השני ונבאר בעז"ה שיטת הראשונים ז"ל בסוגיין דקדושין הנ"ל למען נשכיל בעז"ה איזה מקום מוצא לנ"ד וה' יתמך בידינו להנחנו דרך האמת אמרינן בקדושין דף ס"ד במשנה מי שאמר בשעת מיתה יש לי בנים נאמן יש לי אחים אי"נ ואמרינן עלה בגמרא אלמא נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור נימא מתניתן דלא כר"נ דתניא בשעת קדושין אמר אין לי אחים בשעת מיתה אמר יש לי אחים בשעת קדושין אמר יש לי בנים בשעת מיתה אמר אין לי בנים נאמן להתיר ואי"נ לאסור דברי ר' ר"נ אומר אף נאמן לאסור אמר רבא ש"ה כיון דבשעת כו' א"ל אביי ולאו כש"כ הוא כו' אלא אמר אביי מתניתן דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן מה לו לשקר מאי קאמר למפטרי' מיבם מצי אמר פטרנא לך בגיטא ר' סבר מה לו לשקר כי עדים דמי ואתי עדים עקרי לי' לחזקה ור"נ סבר מה לו לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרא לה לחזקה לגמרי עכ"ל הש"ס ונבאר דברי שיטת הראשונים ז"ל בקצרה ונסמוך על המעיין בצדק הנה רבינו הרי"ף לא הביא כלל הך סוגיא אלא המשנה כצורתה ונחלקו בו הראשונים ז"ל בטעמא דידי':

הרז"ה ז"ל כתב על הברייתא בשעת קדושין אמר יש לי בנים כו' אין לי אחים אורחא דמלתא שאדם עשוי להקל על אשתו בשעת קידושין כדי שתתרצה בקידושין (וכ"כ רש"י ז"ל) וקושיית הש"ס לימא מתניתן דלא כר"נ הוא על סיפא דמתניתן דקאמר יש לי אחים אי"נ ור"נ סבר דנאמן ומתרץ אביי מתניתן בדלא מוחזק כו' והוה לי' חוקה דהיתרא לכך א"נ לומר יש לי אחים לאוסרה והא דנאמן לומר יש לי בנים היינו אם יבואו עדים שיאמרו שיש לו אח יועיל דיבורו **(היא דווקא א"כ בכה"ג גם לענין ממון וודאי דנאמנת גם לענין אבילות משא"כ בשאר אבילות מנ"ל דע"א נאמן להוציא מח"מ וד' יאיר עיני ואפשר דס"ל דהא דע"א נאמן בעדות אשה הוי דאורייתא משום דעבידא לגלויי וכ"ד איזה מרבוותא:)** שיש לו בנים וברייתא דמוחזק באחין והוא חזקה לאיסורא ואפ"ה נאמן לכו"ע להיתרא משום מה לו לשקר אלא דלר' הוי כעדים ובטלה חזקה דאיסורא קמייתא לגמרי והוה בחזקת היתר לשוק וא"נ לאסור בשעת מיתתו ולר"נ לא הוי כעדים ולכך בשעת מיתתו הדרא לחזקה קמייתא (וכן הוא שיטת רש"י ז"ל) ופסק כרבי דאי"נ אף לחזור בשעת מיתה משום דמל"ל כעדים דמו וכ' דלכך השמיט הרי"ף הברייתא משום דבכ"א א"נ לאסור וס"ל דנאמן לומר דא"ל אחים אף היכא דמוחזק באחים:

הרמב"ן ז"ל חלק עליו חדא במ"ש בשעת קידושין כדי שתתרצה לו ס"ל להרמב"ן דבכה"ג לא הי' לו מיגו דאי בעי מגרש כמו דאי' ב"ב בפ' י"נ וחילופא אבית המכס ומ"ש בשעת קידושין פי' לאחר נשואין עוד פי' מאי דקאמר ר"נ אף נאמן לאסור פי' כמו שאי"נ לאסור נגד החזקה כך א"נ להתיר נגד החזקה וקיימא לה אחזקה קמייתא בין לקולא בין לחומרא וקושיית הש"ס לימא דלא כר"נ הוא מרישא דמתניתן דנאמן להתיר דס"ד דמתניתן איירי במוחזק באחי' ע"ז מתרץ אביי מתניתן בדלא מוחזק והוי בחזקת היתר לכך נאמן אף לר"נ ובפי' הברייתא לא דיבר מאומה ובפסקא פסק ג"כ כרבי דנאמן אף היכא דמוחזק באחי לומר שאין לו והא דאמרינן בכ"מ דמיגו במקום חזקה לא מהני וגם מה דאמרינן בב"ב זיל חוש לה היינו שאומר מפורש שלא הי' לו אחים משא"כ באומר סתם מתרצינן דיבורו שכוונתו שמתו עוד הביא י"מ דס"ל דר"נ פליג להחמיר וטעמו משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי וחוששין לדברי הבעל וכ' עליו ואינו מחוור עכ"פ נקטינן דהרמב"ן פליג על הרז"ה בתרתי חדא דבשעת קידושין לא הוי מיגו ועוד דפסק דבאומר לא הי' לו אחים מעולם א"נ נגד החזקה וברייתא דרבי מיירי באומר סתמא ולהרז"ה נאמן בכל ענין:

ושיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל הוא כפירש"י שם רק דלתרוצם בתרא שם בקדושין ד"ה רבי סבר ס"ל דבשעת מיתה עצמה לא שייך לומר דאי בעי מגרש לה בגיטא דשמא אין לו כח וא"נ לומר אף יש לי בנים במוחזק לן באחים:

והנה רבינו הרא"ש ז"ל הביא דעת הרז"ה בהשמטת הרי"ף והשיג עליו ג"כ מה שהשיגו הרמב"ן ופירש הוא ז"ל בשם הרמב"ן דלר"נ נאמן לומר דיש לו אחים אף היכא דלא מוחזק לן וס"ד דש"ס דגם בברייתא מיירי בדלא הוחזק לן וקאמר מתניתן דלא כר"נ ארישא דקאמר יש לי בנים נאמן (והוא כדעת המפרשים שהביא הרמב"ן וכ' שאינו מחוור) עוד כ' כיון דלתירוצא דאביי דמוקי הברייתא בדאחזיק לן א"כ לרבי נאמן לומר אין לי אחים אף נגד החזקה וקשה מהא דקיי"ל בכל דוכתא שמיגו במקום חזקה לא מהני וגם מהא דאמרינן בב"ב זיל חיש לה לכך תירץ דע"כ לא פסקינן כתירוצא דאביי דאינו אלא דיחוי אלא כדס"ד בש"ס והנה לפי דבריו בדעת הרמב"ן לא מוכח מן הש"ס דבאומר סתמא אין לו אחים נאמן ואף דהרמב"ן במלחמות כתב דנאמן אמנם נלענ"ד דזהו לשיטתו דגם בס"ד דש"ס הוי מיירי בדאחזיק לן באחי ור"נ הוי ס"ד דס"ל דבכל ענין אי"נ ואף לומר דיש לו בנים בדמוחזק באחי משום דאי"נ להוציא מחזקת איסור ולפי מה דמסקינן בב"ב דבמוחזק באחין נאמן לומר דיש לו בנים ע"כ כרבי ס"ל וא"כ קשיא מאי דמסיק הש"ס זיל חוש לה לכך ע"כ נחית לחלק בין אומר סתמא לבין אומר לא הי' לי אחים ומפרש הש"ס דקאמר זיל חוש לה באומר לא הי' לו אחים:

אבל הרא"ש ז"ל אף שכתב בשם הרמ"בן לפי דעתי ברור שכוונתו לאידך פירושא שהביא הרמב"ן בס"ד דש"ס דגם ברייתא בלא מוחזק לן מיירי א"כ יש לנו לומר דסוגייא דש"ס בפרק י"נ אתיא כס"ד דהכי ואף לרבי ל"ק דנאמן לומר אין לי אחים אלא בדלא הוחזק באחי רק בלא בנים והא דקאמר בפרק י"נ דנאמן לומר יש לי בנים בהוחזק הוא מהוכחת המשנה די"נ שם כדקאמר שם בש"ס (ולפ"ז מתורץ מה שהקשה מהר"י בן לב דדברי הרמב"ן שהביא הרא"ש סותרים לדברינו במלחמות גם לפמ"ש הר"ן בשמו ולפי מש"כ ניחא דכוונת הרא"ש אאידך פירושא שהביא במלחמות):

והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו לקדושין יש לו שיטה אחרת והוא מפר' ג"כ דבשע' קידושין דתני בבריית' דווק' בשע' קידושין וטעמא דתני בשעת קדושין משום דלא הי' אז עדיין בחזק' שום איסור לשוק וס"ל ג"כ דקושיית הש"ס הוא מרישא וס"ד דש"ס דר"נ פליג עלי' דרבי בתרתי חדא דאף בדלא הדר בשעת מיתה א"נ לומר אין לו אחים אלא דווקא בדאמר בשעת קידושין דלא הוי אז בחזקת איסור לשוק ועוד פליג עלי' שנאמן אם חזר בשעת מיתה ותרווייהו משום חד טעמא הוא דלית לי' מיגו דאי בעי מגרש לה ובשעת קידושין אף בל"ז נאמן וס"ל להרשב"א דהא דקאמר בברייתא בשעת קידושין משים ר"נ הוא דקאמר לי' דבהא מודה וס"ד דהש"ס דגם מתניתן איירי בדמוחזק לן באחי דאל"כ קשיא למה לי' להמנותי' באומר יש לי בנים וא"כ הוי דלא כר"נ דהא במתניתן מיירי בשעת מיתה ומשני אביי דמתני' בדלא מוחזק לן מיירי ולהלכה פ' ג"כ דלא כאביי משום דסוגיא דב"ב ע"כ כר"נ לא אתיא דלדידי' במוחזק באחי א"נ לומר אף יש לי בנים וא"כ ע"כ כרבי אתיא א"כ קשיא הא דקאמר אביי גופי' התם הא איכא עדים במדה"י אלמא דאי"נ נגד החזקה אלא ע"כ דאביי לא קאמר זאת דלרבי נאמן לומר אין לי אחים אף היכא דמוחזק באחי אלא לדחוייא בעלמא ובאמת ס"ל דלא קאמר רבי אלא במוחזק באחי נאמן לומר יש לי בנים דלא הוי נגד החזקה לגמרי משא"כ באומר אין לי אחים באמת דא"נ:

וקשה לי לשיטת הרשב"א למה לי' לדחוקי דמסקינן דלא כתירוצא דאביי משום סוגייא די"נ נימא דסוגיא דהתם אזדא אליבא דר"נ (וכ"כ המ"מ לדעת הרמב"ם) ואי משום דע"כ ר"נ פליג אף באומר יש לי בנים מדקתני בברייתא בשעת קידושין חדא דאפשר לומר דנקט בשעת קידושין לרבותא דאפ"ה הוי מיגו לאפוקי מדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דבכה"ג לא מהני מיגו ועוד דהא לפי המסקנא דאביי מיירי הברייתא במוחזק באחי והוא אומר אין לי אחים וי"ל דמש"ה פליג עלי' ר"נ על רבי וס"ל דבכה"ג א"נ א"ל בשעת קדושין משא כ היכא דמוחזק באחי ואמר יש לו בנים דלא הוי נגד החזקה לגמרי אף ר"נ מודה (דבכה"ג הוא סברתם אליבא דאמת אף לרבי) ואף שלא בשעת קידושין וצ"ע ויבואר לקמן אי"הש בזה דעת הרמב"ם:

והר"ן ז"ל הביא שיטת רש"י בפירושא דהסוגיא (והוא כהרז"ה) ולהלכה הביא ג"כ מתחילה דעת הרז"ה דפסק כרבי דאף במוחזק באחי נאמן לומר אין לי אחים וכתירוצא דאביי ועל קושייתם מהא דאיבעי לן מיגו במקום חזקה אי מהני תירץ הר"ן כמ"ש הרשב"א דמיגו דהכא עדיף טפי משום דהוא מלתא דבידו לגרשה ועל קושייתם מהך דא"ל רבא לר"ח ב"א זיל חוש לה בפרק י"נ תירץ דשאני התם כיון דאמרי דאיכא סהדי במד"ה כל מה דאית לן לברורי מבררינן אבל נגד חזקה דאחין נאמן לומר ואח"כ הביא שיטת הרמב"ן דס"ל מחמת הנך קושיות דבאמת באומר לא הי' לי אחים א"נ דהוי לגמרי נגד חזקה רק דברייתא מיירי באומר סתמא ומתרצינן ליה לדיבורי' שאומר שמת והוא שיטתו במלחמות וכ' שהרמב"ם ז"ל פליג וס"ל דבמוחזק באחים אי"נ לומר אין לי אחים יעו"ש ונבאר בעז"ה שיטת הרמב"ם ז"ל בזה:

כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות יבום הלכה א' וב' האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפוטרה מן היבום ואם אמר יש לי אחים אי"נ לאוסרה ולהניחה זקוקה ליבם שהרי זה כו' ובהל' ג' כתב הי' מוחזק באחין ואמר בשעת מיתתו דאין לו אחין א"נ וכן אם אמר על מי שמוחזק באחין אין זה אחי אי"נ לא הי' מוחזק באחין ויצא קול שיש עדים שיעידו שיש לבעלה אחין והעדים במדינה אחרת אפי' אמר הוא בשעת מיתה אין לי אחין ה"ז חוששין ותמתין עד שיבואו עדים וישאלו:

והנה במ"ש רבינו בה' ג' דאם מוחזק באחין אי"נ לומר שאין לו אחין כ' המ"מ דפסק כר"נ דא"נ נגד החזקה והקשה עליו הלח"מ דהא ר"נ לא פליג עלי' דרבי אלא כשחזר בשעת מיתה אבל בלא"ה אף ר"נ מודה דנאמן משום מה לו לשקר כפשטא דהש"ס ותירץ שם הלח"מ בדחוקים שאין כדאי להאמר:

אמנם אנכי אתפלא על הרב המגיד ז"ל ל"ל לומר דפסק כר"נ ול"ק דאזיל בשיטת הרשב"א והרא"ש דס"ל דלא פסקינן כתירוצא דאביי אלא כס"ד דש"ס ולכו"ע אי"נ נגד החזקה כמו שהבאתי לעיל:

אולם אחר שראיתי טוהר לשונו של רבינו ז"ל דבהל' א' וב' לא כתב אמר בשעת מיתה ובה' ג' כ' הי' מוחזק באחין ואמר בשעת מיתתו אמינא דשפיר קאמר המ"מ דס"ל כר"נ ומה שהקשה עליו הלח"מ דהא בלא חור מודה ר"נ דנאמן ברור לי דהרמב"ם ז"ל אזיל בשיטת הרשב"א דר"נ ל"ק דנאמן אם לא חזר בו אלא כשאמר בשעת קידושין דלא הוי או בחזקת איסור משא"כ אם אמר אחר נשואין פליג בזה ר"נ וס"ל דאין נאמן נגד חזקת איסור אמנם בזה פליג על הרשב"א ז"ל וס"ל דהא דפליג ר"נ דאי"נ אחר הקדושין היינו דווקא היכא דמוחזק באחין ואמר אין לי אחים דהוי נגד חזקה לגמרי אבל היכא שאמר יש לי בנים נאמן אף לר"נ ואף היכא שאמר לאחר הנשואין ואתיא סוגיא די"נ לר"נ ולכך דחק רבינו בלשונו לומר ואמר בשעת מיתה דאין לו דאם אמר בשעת קדושין נאמן אף בכה"ג כמו די"ל להרשב"א ואף אם לא כיון הרב המגיד לזה מ"מ ברור אצלי שזו היא שיט' רבינו ז"ל:

ועכ"פ לפי מה שביררנו בעז"ה שיטת האחרוני' ז"ל יש כאן להלכה שני שיטות שהן ארבע דעת רש"י והרז"ה והר"ן בעצמו דקיימא תירוצא דאביי ובלא חזר מודה ר"נ אף בהוחזק באחין ואמר א"ל אחים והרז"ה והר"ן פסקו כרבי דאף בחזר א"נ משום דמה לו לשקר כעדים דמי והרמ"ה ז"ל פוסק כר"ן ודעת הרמב"ן שכ' דקיימא תירוצא דאביי אמנם דס"ל להלכה דדווקא באומר סתמא משום דמתרצינן לי' לדיבורי' אבל באומר לא הי' לי אי"נ ושיטת הרא"ש בשם הרמב"ן ושיטת הרשב"א ז"ל דלא קיימא תירוצא דאביי ובאומר אין לי אחים א"נ ולא הזכירו החילוק בין אומר סתמא משום דלדידהו אינו מוכרח זאת מן הש"ס וכן הוא שיטת הרמב"ן ז"ל:

אמנם הרשב"א ז"ל ס"ל דכ"ז דווקא כשאמ' בשעת מיתתו דכבר אתחזק איסורא אבל אם אמר בשעת קידושין נאמן אף אם אומר נגד החזקה לכו"ע ולפמ"ש בדיוק לשון הרמב"ם ג"כ ס"ל הכי והשתא נבוא בעזהי"ת לנ"ד דאם נימא שאין כאן שני עדים כשרים דיש לו אח פשיטא דנאמן אליבא דכו"ע דהא אמר קוד' הקדושין דלא אתחזק איסורא כמבואר בג"ע השלישי וגם לא הי' מוחזק באחים:

ואף אם נימא דיש כאן שני עדים שיש לו אח לדעת הרמב"ן דאף דא"נ לומר נגד החזקה שא"ל אחים מ"מ אם אומר סתמא שאין לו מתרצינן דיבורו משום מ"ל לשקר א"כ אף היכא דאיכא עידי' בעינן לתרץ דיבורו משום מיגו כדמשמע בכריתות דף י"ב דבעינן לתרץ דיבורו שלא יכחיש המקובל אצלינו וכ"כ הת התוס' להדי' ב"ב דף ל"א ד"ה מ"ל לשקר במקום עדים תימא לרשב"א אמאי הוי במקום עדים כו' נימא של אבותיו הי' יום א' כו' ואור"י דשל אבותי משמע שהיתה מעולם ולא שלקחוה הרי להדי' דכל מה שיש לנו לפרש שלא יכחיש העדים יש לנו לפרש ופשוט הוא בני"ד שאמר סתמא שהוא בן יחיד לאביו ואין לי אח אחר שיש לתרץ כוונתו שמת האח ובפרט שיש גם ע"א ששמע שמת וכן יש לתרץ שהאח החרש לא הי' אלא מן האם והוא אמר שהוא בן יחיד מאביו והעדים אינם יודעים אם הי' החרש אחיו מאביו כמבואר בג"ע השני וודאי דיש לתרץ כן:

ואף דבלא"ה יש להקל לכאורה ולומר דעדות העדים לא מהני כיון דא"י אם הי' מאב וכאשר הביא הבאר היטב כן בסי' קנ"ז ס"ק ב' בשם הרדב"ז (ולא מצאתי) אך זאת לא נ"ל משום דהוה לפענ"ד תרי רובא לאיסורא חדא דרוב אחים הם מן האב ותו בנ"ד שידוע שלא הי' לה בעל אחר שמת בעלה מקאפוליא כ"א זה שבאוזדא א"כ ע"כ אין לספק אלא שמא הי' לה עוד בעל קודם בעלה שהי' לה מקאפולע ונא ידוע לנו א"כ הרי עומד נגד זה הרוב דאיתא בש"ס רוב נשים בתולות נשאת ואית לנו לומר דבעלה מקאפולייא נשאה כשהיא בתולה אמנם עתה שיש לנו לתרץ דיבורו של המנוח וודאי דשפיר יש לנו לומר כן כדי שלא יכחיש את העדים ואין לנו לומר שמא לא ידע המנוח דא"כ אזדא בזה גם סברת הרמב"ן דנאמן לומר שאין לו ומתרצינן שמת דשמא לא ידע ואין לדחוק ולומר דמיירי בדליכא לספוקי שלא ידע דבכגון דא ה"ל להרמב"ן לפרש ולא לסתום:

ואף לאינך רבוותא שהבאתי לעיל שלא הוזכר בם הך סברא של הרמב"ן לתרץ דיבורי' כבר כתבתי דלשיטתם אינו מוכרח זאת מהך סוגיא מ"מ הסברא מוכרחת מצד עצמה ומכמה מקומות בש"ס כמו שבארתי בעז"ה:

ואף דהא כ' הטור דלדעת הרשב"ם א"נ לומר יש לי בנים כשיש עדים שיש לו אחים א"כ לכאורה כש"כ בנידון דידן שאומר אין לי אחים מ"מ הרי כתב הב"ש דדווקא כשבאו עדים קודם לכן משא"כ כשבאו עדים אח"כ אף להרשב"ם נאמן היכא דאינו סותר החזקה לגמרי (וגדולה מזה העלה הגאון בעל ושב הכהן דאף בבאו העדים קודם לכן נאמן בכה"ג וא"צ ואת לנ"ד שבאו עדים אח"כ):

אמנם כגון דא צריך לאודועי אם שייך בנ"ד לומר הסברא דמ"ל לשקר הנזכר בש"ס כיון דאמר ואת כדי שלא יחששו כדאי' בגוף השאלה וגם כיון שאמר אבי האשה שאינו רוצה השידוך אם אינו בן יחיד ובפרט שמעין זה כתב המהרי"ט בתשובה הנ"ל וז"ל ועוד נראה דאל"כ לא חיישינן כלל לדבריו שאמר בשעת קדושין אין לו אחים דכי אמרינן כן מטעם דמה לו לשקר דאי בעי למפטרי' מיבום מצי אמר פטרנא לך בגיטא דאנן סהדי שהיא היתה מתרצת בכך והיינו במלתא דסתמא אבל הכא בנ"ד דקפדא בהכי שהרי אנו רואין שהשביעוהו על כך נראה שלא רצתה לסמוך אגיטא לכך הוצרך לשקר דהא אלחשה לה ולא אלחש עכ"ל:

חדא דהא בנ"ד כבר אמר שהוא בן יחיד זמן רב קודם שנשתדך השידוך כמו שמבואר בג"ע הג' ועוד דהנה הרואה יראה שגם המהרי"ט לא ברירא לי' הך סברא לחלק בהכי דהא מעיקרא הי' סובר שנאמן אם לא שמחמת שחזר הבעל עצמו ועוד דהא לאו מלתא חדתא שהוא דעת הרמב"ן דבשעת קידושין ממש לא שייך מיגו כיון שאמר כן שתתרצה לו אבל רש"י ז"ל והרז"ה והרשב"א הא לא ס"ל הכי דהא הם מפרשים הסוגיא בשעת הקידושין קודם הקדושין ולבד שחזינן דרובא של הראשונים לא ס"ל כהרמב"ן עוד אמינא דלפי פסקא דידן ע"כ דנקטינן דלא כהרמב"ן בזה דלפי דעתי פשוט אצלי דהני רבוותא לשיטתם אזלי

**(הגהה

ובדרך חידוד אמרתי ליישב שיטת רבינו ז"ל דלא הזכיר כלל טעמא דחה לו לשקר בשיש לו בנים ודרכו של רבינו ז"ל עפ"י הרוב להביא טעמא דהש"ס וגם בזה דפ' שם בפ' הנ"ל הלכה ה' דע"א נאמן לומר שניתן לו בן במדה"י והשיג עליו הראב"ד ז"ל מהש"ס כן ולפענ"ד י"ל דהרמב"ם ז"ל הוקשה לו בסוגיא די"נ ב' קושיות חדא מה שהקשו שם בתוס' ד"ה אזיל לי' הואיל דרב יוסף וא"ת א"כ מ"ט דמתניתן דזה אומר דנאמן ותירץ התוס' דחוק הוא שלא נזכר זאת בש"ס גם קשה קושיית הרמב"ן שם בחידושיו דל"ל להש"ס לטעמא דמ"ל לשקר תיפוק לי' דמסקינן ביבמות פ' האשה רבה דע"א נאמן ביבמה גם תירוצו שם דחוק ולפ"ז לדעת הרמב"ם שמתורץ חדא בחברתא דרב יוסף דקאמר דטעמא דמתניתן משום הואיל ס"ל דאין ע"א נאמן ביבמה כדאיבעי להו ביבמות שם ולא אפשט' לכך צריך לטעמא דהואיל משא"כ רב ששת דפשיט התם דע"א נאמן ביבמה שפיר מנפח לי' בידי' דאזיל הואיל דר"י ולדידי' באמת הטעם משום דלא גרע מע"א ולכך הרמב"ם ז"ל דפסק כר"ש לא הזכיר טעמא דהואיל וגם רבא לשיטתי' ביבמות לא ס"ל הואיל כדאיתא שם וא"כ שפיר מוכח לפ"ז דע"א נאמן אף ביש לו בנים:)** דלדעת הרמב"ן ז"ל במלחמות לא הוזכר כלל בש"ס דנאמן נגד חוקה דאחים לומר שאין לו אחים וכן הוא להלכה י"ל דמטעם מיגו קאתינן עלה משא"כ הרשב"א והר"ן הא כ' דלאביי בתירוצו נאמן אף נגד החזקה וע"כ דהאי מיגו עדיף מכל מיגו דעלמא דנאמן בי' אף נגד חזקה וע"כ משום דבידו הוא א"כ י"ל דנאמנותו דבעל לאו מטעם מיגו הוא אלא משום כללא דמה שבידו נאמן ע"א מדאורייתא אף נגד החזקה ואף דזה ל"ד לטבל שבידו לתקנו מ"מ הרי לענין יבום בידו הוא (וכבר הוכיח כן הגאון בעל ושב הכהן):

אמנם אנכי מצאתי בעז"ה ה בהג"מ בת בתשובות השייכות להל' אישות סי' נ' וז"ל שם ועוד דאפילו היכא דאתחזק איסורא ע"א נאמן היכא דהוה בידו דומיא דשחיטה והפרשת תרומה כו' וה"נ מהימנינן לי' במה שאמר טעות כנ"ל משו' דבידו לגרשה אע"ג דבמסקנא קאמר דבעל שאמר גרשתי' כו' עכ"ל הרי דכ' להדיא דהאי נאמנותו דאי בעי מגרש לה משום דבידו הוא דומיא דהפרשת תרומה ומעשר ולא מטעם מיגו דהא בנידון דידי' לא שייך מיגו (וכ"כ הגאון בעל חוות דעת בהשמטות ע"ד סי' קכ"ז שהביא בשם הרשב"א בסוגיין הנ"ל דלאו מטעם מיגו קאתינן עלה אלא משום שבידו ות"ל שכוונתי לדבריהם:

ולפ"ד בזה נ"ל לבאר היטיב דברי התוס' בי"נ שם ד"ה הואיל ובידו לגרשה אע"ג דהאי מיגו לא חשיבא שאם הי' מגרשה הי' פוסלה מן הכהונה מ"מ חשיב מיגו לפוטרה מן היבום אשר דברי תירוצם אינו מובן אמנם לפמ"ש כוונתם ברורה דהאי מיגו דבידו הוא ואף שהי' מוכרח לזאת הטענה אפ"ה נאמן משום דבידו ובאמת הרמב"ן ז"ל דחק עצמו בחידושיו לב"ב לתרץ קושיית התוס' דהוי מיגו משום דלא איכפת לי' מה שיהי' לאחר מותו משום דלשיטתי' אזיל כמו שהבאתי לעיל בשמו דמטעם מיגו קאתינן עלה ולא משום דבידו דלכך ס"ל דאי"נ נגד החזקה ואמינא עוד לפענ"ד דזה תלוי בפלוגתא אחרת של רבותינו הראשונים וכלה לשיטתם אזלי דהנה אמאי דקאמר הש"ס שם בי"נ ליורשו פשיטא כ' הרשב"ם ז"ל דאיבעי נתן לו במתנה וס"ל דלענין נכסים שיבואו לו כשהוא גוסס באמת א"נ באומר זה בני מקרא דיכיר הוא רק לענין בכורה והרא"ש כ' עליו וז"ל וכ' ר"ם ז"ל דפליאה גדולה לומר כן שאם בא אדם ממדה"י ובנו עמו שלא יירש אותו הבן בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי' הוא יורשו פשיטא דמכח מתניתן דפ' האומר קא פריך לה כנ"ל הרי דלדעת הר"מ מרוטינבארג נאמן באומר זה בני אף בנכסים דלא מצי יהיב לי' במתנה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א ולפי שיטתם הקושיא עצומה מאוד מאי מיגו הוא לענין יבום דאי בעי מגרש לה הא לכך צ"ל זה בני כדי שיירשו בנכסים דלא מצי יהיב לי' במתנה וע"ז לא יתורץ בתי' הרמב"ן בשום אופן וא"כ ע"כ צ"ל כמש"כ לעיל דלאו מטעם מיגו קאתינן עלה אלא מטעם שהוא בידו והרמב"ן דדחיק נפשי' שיהא מיגו ע"כ דס"ל כהרשב"ם דאי"נ אלא בנכסים שהי' יוכל ליתן במתנה וגם התוס' שלא הקשו זאת ע"כ ס"ל ג"כ הכי:

אבל לפ"ז כלהו לשיטתייהו אזלי הרמב"ן ז"ל ס"ל כדעת הרשב"ם דאי"נ אלא בנכסים שיש לו לכך שפיר יכול לפרש דמטעם מיגו קא אתי עלה אבל כל אינך רבוותא ס"ל כדעת הר"מ מרוטנבארג לכך ע"כ ס"ל דמטעם דבידו קאתינן עלה ואף דס"ל להרשב"א דאפ"ה אינו נאמן אם מוחזק באחים י"ל דלא הוי כ"כ אלים מה שבידו להוציא מחזקה לגמרי משום דהוי דבר שבערוה או דעכ"פ חששו מדרבנן גם הגהת מיימוני שהבאתי לעיל שחתום עליו מאיר ב"ר ברוך וידוע שהוא מהר"מ מרוטון בארג כדאיתא בסדר הדורות דף י"ג ע"ג לשיטתי' אזיל דע"כ מטעם שבידו קאתינן עלה:

ובזה מדוייק היטיב שינוי הלשונות דבהך תרי סוגיות דבש"ס קידושין קאמר מאי אמרת לפוטרה מן היבום מצי אמר לה פטרנא לך בגיטא דהלשון משמע משום מיגו ובי"נ קאמר הואיל אי בעי מגרש לה בגיטא דמשמע משום דבידו דבסוגייא דקדושין קאמר יש לי בנים סתם ולא זה בני הוה שפיר גם מיגו וכמו שתירץ הרמב"ן משא"כ בב"ב דקאמר זה בני והוי נ"מ לענין ירושה לא מצי למימר לישנא דמגו דהא לא הוי מיגו:

ע

עכ"פ זה ברור בעז"ה לפענ"ד דלפי מה דפסקינן כדעת הרשב"א והרא"ש בשם הר"מ וכן הוא בטור ובב"י סי' ער"ה דנאמן אף בנכסים שבאו אח"כ מוכרח מן הש"ס דאף היכא דליכא מיגו אפ"ה נאמן מטעם שבידו א"כ גם לענין דידן נאמן:

וסברת המהרי"ט בזה הוא רק דעת הרמב"ן יחידאה ולא פסקינן כוותי':

ונבאר עוד בעז"ה דאף אם הי' עתה ידוע לנו שהחרש אח מאב והוא חי הי' מוצאין מקום להתיר אותה מכבלי העיגון וד' הטוב יעזרנו:

עוד הי' אפשר לומר לכאורה דיש להקל בנ"ד מהא דמצינו בר"ן בקדושין דף ס"ב על מתניתן המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו אלא הוא הטעה א"ע וכ' דיש לתמוה למה נישנית משנה זו כאן ותירץ שסמכו ענין לפלוגתא דר"מ ורבנן בתנאי כפול ולאשמועינן דאפילו ר"מ לא קאמר דווקא כשהתנה ולא כפל יש במשמע דבכו"ע יהא המעשה קיים אבל מי שגלה דעתו שע"ד כך הוא עושה הרי הוא כאלו התנה וכפל וזהו שאמר כאן שלא הטעתו הא הטעתו ואמרה דכהנת היא אינה מקודשת דבגילוי דעתה א"צ כפילא עוד כתב תירוצא אחרינא ואיך שהוא פשיטא דלישנא דמתניתן משמע כן דדווקא מי שהוא הטעה א"ע וא"כ בנ"ד כיון שאמר שהוא בן יחיד לאביו הוי גילוי מלתא וודאי דאנן סהדי דאדעתא דהכי דווקא קידשה נפשה ויעוין במהר"י בחידושיו להרי"ף דקדושין שביאר דברי הר"ן כן ולכאורה יש עוד לה"ר לתירץ הראשון של הר"ן מהא דאמרינן בקדושין דף נ' דדברים שבלב לאו דברים נינהו מהך משנה דאמר כסבור הייתי ולפי מש"כ התוס' שם דהא דשקיל וטרי הש"ס התם בדברים היינו דווקא בדבר דלא צריך אלא גילוי מלתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי הוי א"כ מאי ראי' מייתי הש"ס מהך משנה הא התם לא הוי אנן סהדי דבכהנת ניחא לי' דווקא ולכך לא הוה דברים שבלב דברים אלא ע"כ דעיקר פשיטותא דהש"ס מדיוקא דאם היתה מטעתו ומגלה דיבורה שהיא כהנת לא היתה מקודשת ואפ"ה אם חישב בלבו לאו מלתא היא וע"כ משום דהוה דברים שבלב וע"ז סמך עצמו החכם המפורסם הנ"ל בתשו' בנ"ד להיתרא:

אמנם אחרי שובי נחמתי דל"ד לנ"ד דכ"ז לא קאמר הר"ן אלא באיש אבל באשה אף דאמר לה שהוא כהן אפ"ה מקודשת בכל ענין משום טב למיתב טן דו וכן מוכח דיוקא דמתניתן דבכולי מתני' דלעיל שנוי' שהוא הטעה אותה ע"מ שאני כהן ע"מ שאני עשיר ומשנה זו שנוי' באופן שהיא הטעתו אלא ע"כ משום דבכה"ג שהיא הטעה אותה בעינן דווקא שיתנה ולא מהני מה שגילה דעתו וכן מוכח לפענ"ד מהך סוגיא דיש לי בנים נאמן וכתב רש"י ז"ל בשעת קידושין אמר כן ולא אמר ע"מ והנה לתירץ הראשון של הר"ן קשיא ס"ס אם אמר יש לי בנים יהא נאמן ממ"נ אף אם הוחזק שאין לו וכן באין לו אחים דכיון שאין לו אחים הרי אדעתא דהכי קידשה נפשה ואז יש לבטל הקדושין למפרע אלא ע"כ דבאשה לא אמרינן כן אף לדעת הר"ן בתירץ הראשון ואף דדיוקא דמתניתן בדף נ"ב אפשר לישב דלרבותא קאמר לא הטעה אותו כדאמרינן בקידושין ע"ט ואי אשמועינן גבי דידה משום דאשה דייקא ומנסבא אבל איהו אימא לא יעו"ש א"כ יש לתרץ דאיהו פשיטא דלא מצי למימר כסבור הייתי שהוא כהן דהא דייקא משא"כ בדידי' קמ"ל דאף בדידי' לא מצי למימר כן אמנם מהך סוגיא דיש לי בנים מוכח שפיר כנ"ל:

ברם זאת נלפענ"ד דאף דגילוי דעתה לא מהני לגבי אשה מ"מ בנ"ד דאמר אביה בפירוש שאינו רוצה אם אינו בן יחיד וודאי הוי תנאי מעליא ואם היתה בעצמה מתנה כן פשיטא דמהני אף דלא כפלה דהא כבר כתבו התוס' בקדושין (עט ב') ד"ה דברים שבלב דאומדנא עדיפי מכולהו משום דאנן סהדי כמו לענין מברחת ושמע שמת בנו וכה"ג א"כ בנ"ד הרי הוי אומדנא דמוכח דאדעתא דעיגון לא קידשה נפשה אמנם כל חששא דידן הוא מדר"ל משום טב למיתב טן דו ואם היתה רק מגלה דעתה דלא ניחא לה בכה"ג בטן דו פשוט הוא דמהני ולא בעינן תנאי כפול וזהו פשוט:

אמנם בנ"ד שאבי' התנה והקדושין קבלה היא והגיעה לכלל שנים א"כ יש להסתפק אם מהני תנאי דידי' לגבי דידה כיון דידעה אף אם לא התנה בעצמה:

ולפענ"ד קצת ראי' דכיון דידעה הוי כאילו התנה היא מהא דאמרינן בכתובות (ע"ג ע"ב) דאוקמי רבה מחלוקת דרב ושמואל בטעות אשה אחת כעין שתי נשים ופירש"י דהיינו אם התנה בראשונה בשעת הקידושין והשני' קידשה סתם וכנסה סתם ואפ"ה אליבא דשמואל אמרינן דע"ת בעיל ואיך נתרצתה השני' בתנאי הראשון כיון דלא התנה עמה אלא ע"כ דשמעה דהתנה עם הראשונה הוה כאילו התנה גם עמה ועוד נללה"ר מהא דאמרינן ב"מ (מ"ט א) אם דברים יש בהם משום מח"א תנאי הוא מעשה ב"ר בן מתיא כו' ואי ס"ד דברים יש בהם משום מח"א היכא א"ל הדר בך שא"ה דפועלים גופייהו מידעי ידעי דעל אבוה סמך א"ה אפילו התחילו נמי התחילו וודאי סמכי דעתיהו אמרי מימר אמר קמי' דאבוה וניחא לי' עכ"ל הש"ס הרי מוכח דאף דעיקר הדבר נאמר ע"י אביו דאל"כ הוי מחוסרי אמנה וא"כ לא נעשו בניו שלוחים ואפ"ה אם התחילו במלאכה כיון דע"כ מימר אמר קמי' הוה כבר כאילו התנה הוא וחייב ליתן להם ואף שיש לחלק קצת דהתם לחיובא הוא משא"כ לנ"ד בעינן דהוה כאילו התנה הוא לפטורא מ"מ אעפ"י שאין ראי' לדבר סמך לדבר הוא והסברא יכול להיות גם בנ"ד דכיון דהתנה בפירוש אביה והיא ידעה אזדא לה עכ"פ הסברא דטב למיתב קטן דו:

עוד יש לצרף בנ"ד דלא איבדיק לן האי מיתנא אם הביא ב' שערות ודלמא קטן הי' עדיין אף שהגיע לכלל שנים והי' גדול קצת בקומה ואית בי' חזקה דרבא דאמר בנדה הגיע לכלל שנים אין צריך בדיקה אמנם דעת כמה ראשונים ז"ל דהך חזקה לא הוה אלא מדרבנן ולחומרא ולמיאון משא"כ לענין חליצה לא מהני אף אם כבר חלצה ולא איבדקה וזהו שיטת הרמב"ן והר"ן ואף לשיטת האומרים דהוי חוקה דאורייתא האריכו בזה גדולי האחרונים ז"ל אם יש לצרף זאת לספיקא אמנם מצאתי בכתבי קודש לאבי וקיני הגאון אמו"ר מוהר"ח זללה"ה שהעלה הלכה למעשה דכיון דחזינן דחיישינן לה ולא סמכינן אחזקה לענין חליצה ע"כ האי חזקה מטעם רובא והאי רוב הוי רוב שאינו גמור וברוב שא"ג מצטרף מיעוטא דידי' לספיקא אחרינא והוי ספק ספיקא ולפ"ז בנ"ד הוי כמה ספיקא בקדושין כיון שהתנה האב כאלו התנה היא כמ"ש בעזה"ש ולזה יכולין לצרף שמא הי' קטן עדיין וכ"א מהספיקות מתהפכין ומסייע להו חזקת פנוי' א"כ וודאי דיש מקום להקל אף אם היו יודעין בוודאי שהחרש חייופתה אשר אין אח לפנינו ועד אחד אומר ששמע שמת כפי הג"ע שלפנינו:

נוסף עוד כמה סברות להיתר

א דהרי אין כאן שני עדים שיש לו אח דהא השני הוא ר' פנחס והוא אומר ששמע שמת ונאמן משום הפה שאסר וגם אינם יודעים אם הוא מאב וכבר בארנו בעז"ה דלא כמהרי"ט וצריכין לכל יבמה שני עדים לאוסרה ובפרט היכא שאמר הבעל קודם קדושין שאין לו אחים העליתי בעז"ה דבעינן לכו"ע שני עדים להכחישו:

ב לדעת רוב הפוסקים ע"א נאמן לומר שמת יבם ואף בעמ"ע ואסיקנא דבכה"ג הוי שפיר עמ"ע:

ג ואפילו לסברת הרא"ש דאין ע"א נאמן ביבמה מ"מ היכא שאמר ששמע בעת שלא הייתה נשואה עדיין ולא הוה אז חזקת איסור גם הרא"ש יודה שנאמן ע"א:

ד סברת הרמב"ן דמשום מלל"ש צריכים אנחנו לתרץ דיבורי' שמה שאמר שאין לו אחים ם היינו שמת כדי שלא יסתור דיבורא של העדים או שכוונתו שהוא אחיו מן האם בידרנו בעז"ה שלא מצינו חולק על הרמב"ן על זו הסברא וזאת מוכרח מכמה מקומות ה' הטוב אל יעזבונו ואל יטשינו א"ס:

את אלו המערכות ערכתי כאשר חנני ד' אלקים כמדתו ית"ש לחנן אף לשאינו הגון כמוני ועתה אליכם אישים אקרא גדולי ישראל וגאונינו שימו נא לבבכם על עלובתא דא בתולה חגורת שק על בעל נעוריה ותשתדלו לפקח בענינא לטוב להתירה מכבלי העיגון וה' הטוב יהא בעזרם ותחזינה עינינו בשובו אל נויהו רבתי עם אשר היתה כאלמנה ולחזות בנועם ד' ציון וירושלים מוצאי תשעה באב תקצ"ט לפ"ק דברי המדבר לכבוד התורה כאשר נצטוינו לפקח בתקנות בנות ישראל העגונות אליעזר יצחק בהרב הג' מוה' הילל זללה"ה המתאבק בעפר רגלי ת"ח פה וואלאזין:

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה