שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק
חלק יו"ד · סימן ז
ראיתי להעלות על הכתב מה שהשגתי על הוראת רב אחד בדין מחיקת הנטפלים וזה אשר כתבתי לו
הנה שמעתי מאיש א' ר' אברהם סת"ם כי אירע לו בס"ת שנכתב בה טעות בשם אלוקיכם והי' לו לכתוב אלוקיך והורה כת"ר למחוק כ"ם מאלוקיכם ולכתוב במקומו ך' פשוטה וכן עשה הסופר הנ"ל מעשה עפ"י הוראתו זאת ובעיני יפלא הדבר מאין יצא לו לכת"ר להקל כ"כ במאי דמבואר להדיא בגמ' דהלכה כאחרים דהנטפלים לאחריהם אינם נמחקים וכן פסקו כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואין שום חולק ע"ז הן אמת דבש"ג כ' ונ"ל דאפי' השם עצמו שרי למוחקו לצורך תיקונו והביא ראי' ממ"ס סופרים הובא בהגמ"מי טפת דיו שנפל על השם מותר למוחקו שאין כוונתו אלא לתקן עיי"ש שהאריך בזה אך בתשובת משאת בנימין השיג עליו בזה דלא דמי כלל לדיו שנטף דשאני התם כיון שהוא כבר מחוק שוב
אמנם באמת קשה לומר שנעלם זה מבעל ש"ג דהא הוא עצמו מסיק שם בפלפולו דבמוחק אחר מוחק אין בו רק איסור דרבנן ומדמי לה למטיל מום בבע"מ עיי"ש במאי דמחלק בין מחמץ אח"מ ובין מטיל מום בבע"מ ולפי חילוקו עולה דמוחק אח"מ לא דמי למחמץ דאית בי' איסורא דאורייתא רק דדמי למטיל מום בבע"מ דאינו אסור רק מדרבנן ולהכי כשם ששרי להטיל מום בבע"מ לצורך כמו כן שרי למחוק את המחוק לצורך תיקונו ובהכי מוקי ההוא דמס' סופרים וכיון שכן קשו דבריו אהדדי דאיך מייתי ראי' מההיא דמס' סופרים לאיסור דאורייתא כיון דהוא עצמו אומר דבההיא דמס' סופרים לית בי' איסור דאורייתא וע"כ צ"ל דגם איהו לא כיון להתיר רק באופן דליכא במחיקה ההיא איסור דאורייתא כגון שהוא כבר מחוק במקצת וכדומה וא"כ בחנם השיג עליו המ"ב ועכ"פ איך שיהי' כוונתו עכ"פ הא קמן דאם נאמר דיש במוחק אח"מ איסור דרבנן וכמו שהכריח כן בש"ג בפירושא דמס' סופרים ואפ"ה שרי לצורך תיקונו א"כ ה"ה בנטפלים כיון דאין איסורן רק מדרבנן וכמש"כ הרמב"ם ג"כ שרי למחוק לצורך תיקון כי בזה לא השיג עליו בעל מ"ב מידי וא"כ מהתימא על בעל מ"ב מדוע נסתפק בזה ולא רצה לסמוך ע"ז להתיר המחיקה בנטפלים הא בנטפלים וודאי דמוכח ממ"ס דשרי אפי' לפי השגתו:
אך באמת דברי הש"ג שם צ"ע טובא דמש"כ וז"ל דסד"א דהוי כמחמץ אחר מחמץ ומסרס אחר מסרס שחייב קמ"ל דשרי וע"ז הקשה מנין שאינו כן ועוד דא"כ למה צריך תנאי זה שיהי' לצורך תיקון וע"ז תירץ דדיו שנפל הוי דומיא דמטיל מום בבע"מ ונכנס לחלק בין מחמץ ומסרס ובין מטיל מום בבע"מ עיי"ש ומסיים ע"ז והיינו טעמא דהמתיר להטיל מום בבע"מ מודה במחמץ ומסרס דאסור כדאמרינן התם הכל מודים כו' עכ"ד וכל אלה הם דברים תמוהים למאור דאטו הנך תנאי דפליגי במטיל מום בסברא פליגי הלא בקראי פליגי דלמר איכא קרא יתירא בבע"מ למידרש מיני' דאסור להטיל מום אף בבע"מ ולמר ליכא קרא בזה ולכך ממילא שרי ובמחמץ ובמסרס איכא קראי בכל חדא מינייהו למידרש דאסור אף במחמץ אח"מ ובמסרס את"מ ולכך בזה הכל מודים דאסור כמבואר שם בסוגיא דבכורות להדיא וא"כ מה זה שכ' הש"ג והיינו טעמא כו' ולכך אפי' מאן דמתיר בבע"מ מודה במחמץ כו' כאילו בסברתו תליא מלתא במאי דמחלק בין מחמץ למטיל מום ולא היא דבקראי תליא מלתא אי איכא קרא יתירא לאיסורא אסור וא"ל שרי וגם עיקר חילוקו שמחלק בין מחמץ ומסרס ובין מטיל מום אינו כלום והוא דחוק ורחוק כמבואר לכל מעיין והאריכות בזה אך למותר אחרי שאין צורך לזה כלל וגם מה דמדמ' מוחק אח"מ להתם עד כי הקשה וא"ת ומנין שאינו כן הוא ג"כ תמוה דהא כיון דליכא קרא בזה ממילא שרי ואין לומר דניליף ממחמץ וממסרס דא"כ תיקשה למאי איצטריך תרי קראי במחמץ ומסרס ולא ילפינן חדא מחברתה וכן נמי למ"ד דמטיל מום אסור מקראי א"כ למאי איצטריך קרא במסרס ולא ילפינן במכ"ש מבע"מ לפי סברת הש"ג אלא ע"כ משום דהוי מחמץ ומסרס שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין או איזה טעמא אחרינא הי' ידוע להני תנאי דליכא למילף מינייהו וא"כ גם מוחק ליכא למילף מהתם וכיון דלית בי' קרא יתירא להכי ממילא דאין במוחק אח"מ שום איסור דאורייתא וגם מדרבנן מנ"ל דאסור כיון דלא מצינו בשום דוכתא דגזרו חז"ל בזה ואטו אנן ניקו. ונבדה גזירות חז"ל מליבינו ומאי דנתקשה בש"ג בפירושא דמס' סופרים יש ליישב בכמה אנפי והעיקר נ"ל דשפיר מצינן לאוקמי בדיו שנפל לבין האותיות ומה שהקשה ע"ז פשיטא לא ידענא מאי פשיטא לי' כ"כ הא במרדכי לא יליף הך דינא דאותיות השם שנדבקו דשרי להפרידן רק מההוא דמס' סופרים וא"כ טובא קמ"ל דאף דאי אפשר שלא יגע בכתב השם דאי אפשר לצמצם וליטול רק הדיו שנטף מ"מ שרי כיון דכוונתו לתקן והיינו דווקא היכי דבמחיקה עצמה מתקן בכך משא"כ למחוק לגמרי ולכתוב אחר במקומו מנ"ל דשרי וכמו דחילק הש"ו עצמו כן ועוד יש לחלק בכמה אותו ונלאיתי להאריך. שלא רצה לסמוך עליו בזה וכן הט"ז בסי' רע"ז כ' בפשיטות דאפי' הנטפלים אסור למחקן לצורך תיקון והוכיח כן דע"כ גם הש"ס מיירי בכה"ג דבלא"ה מהיכי תיתי שיהי' שרי למחוק שום אות מהתורה ודברים ברורים הם וכן בתשובת עה"ג סי' צ"ה אוסר ג"כ בפשיטות עיי"ש שהוכיח מלשון המרדכי שאין לחלק כלל בין השם עצמו לנטפלים דכל מאי דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון רק שכתב שם בעובדא דידי' לעשות תיקון אחר היינו לעשות מהכ' מ"ם וא"כ ממילא יהי' שרי למחוק המ"ם וגם דבריו אינם ברורים כ"כ כמו שפקפק הוא עצמו ע"ז ועוד הרבה יש להאריך בזה רק כיון שאינו נוגע לדינא כ"כ קצרתי ועכ"פ הא וודאי ילפינן מדבריו שאסור למחוק הנטפלים אפי' לצורך תיקון וגם הנו"ב במהדורא קמא סי' ע"ה וע"ו אסר אפי' הקליפה בנטפלים ומכ"ש המחיקה וגם השואל שם הוא הרב הגדול מוה' טיאה וייל לא רצה להתיר רק הקליפה אבל לא המחיקה הס מלהזכיר ותמיהני שם על השואל שכ' שיש הרבה דיעות המתירים למחוק השם עצמו בשביל תיקונו ובעניי לא מצאתי שום דיעה שיסבור כן זולתי בש"ג וגם הוא לא כיון לזה כמשכ"ל ואם כיון לזה וודאי דבריו דחויים בזה כמו שהשיג עליו במ"ב וא"כ איך כתב דאיכא הרבה דיעות שוב ראיתי דראיית הט"ז יש לדחות דשאר אותיות התורה שרי למוחקן אפי' בשביל תיקון אחרים משא"כ בשם דדווקא לצורך תיקונו הוא דשרי אבל לא בשביל תיקן שמות אחרים וכמש"כ בש"ג שם מ"מ בלא שום ראי' כיון דנדחו דברי הש"ג ממילא דאסור למחוק הנטפלים אפי' לצורך תיקון סוף דבר כיון דחזינן דכל הנך גאונים המ"ב והט"ז ועה"ג והנו"ב והשואל שם כולם אסרו המחיקה בנטפלי' גם לצורך תיקונם א"כ לא ידעתי מה ראה על ככה כת"ר להתיר אלה דברי:
ידידו דוד טעביל במה' משה זלל"הה