אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן ו

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן ו

סימן ה

דין אם יכול לזכות חמש סלעים של פדיון הבן לכהן ע"י אחר.

הט"ז ביו"ד סי' ש"ה ס"ק י"א הביא בשם מהרש"ל שכתב בשם מוהר"ם מ"צ דאם זיכה חמש סלעים של פדיון הבן לכהן ע"י אחר שפיר הוי בנו פדוי וכתב זה דרך אגב דעיקר פלפולו שם הוא סובב על מה דכ' בצידה לדרך דאחר יוכל לפדות בנו של חבירו בלתי רשות אביו וע"ז מאריך שם בראיות והך דינא דרשאי לזכות ע"י אחר לא כ' רק דרך אגב מבלי שום נתינת טעם וראי' ועיינתי במהרש"ל ביש"ש למס' קדושין וגם הוא לא כתב שום ראי' לזה:

והנה קצת מהחכמים היו מסתפקים בדבר כיון דקיי"ל במתניתין דבכורות (נ"א א') דהמפריש ה' סלעים לפדיון בנו ונאבד בנו אינו פדוי שנאמר יהי' לך ואח"כ פדה תפדה וא"כ אף דזיכה לו ע"י אחר מ"מ אפשר דלא מקרי יהי' לך כ"ז שלא הגיעו המעות ליד כהן ולא. דמי לגט או לשטר שחרור דאע"ג דכתיב ונתן בידה מ"מ מהני זיכוי דשאני התם דכבר נגמר הדבר בנתינתו ליד הזוכה בשבילו ואינו צריך אח"כ לשטר ההוא כיון דככר יצא לחירות בקבלת הזוכה משא"כ בה' סלעים דפדה"ב דהא צריך שיגיעו המעות ליד הכהן וא"כ כל שלא הגיע לידו לאו כלום הוא דלא ניחא לי' שיהי' מעותיו ביד אחר וראיתי בתשובת חתם סופר שכתב דבאמת חייב באחריותו ואפ"ה בנו פדוי וזה שחייב באחריותו הוא מלתא בפ"ע דתביעת ממון יש לו עליו אבל בנו פדוי מ"מ אף אם לא ישלם וגם הוא לא הביא שום ראי' לדבריו וזה לא מסתבר כלל דכיון שחייב באחריותו א"כ מנ"ל לומר שיהי' פדוי וקשה הדבר לפסוק כן מסברא בעלמא דדבר זה צריך ראי' גדולה ועוד נראה דאדרבה יש להביא ראי' להיפוך מדברי הספרי פ' קס"ה גבי מתנות זרוע ולחיים אשר ז"ל ונתן לכהן לכהן עצמו ופירשו המפרשים דהכוונה הוא שלא יתן המתנות לשלוחו של כהן אמנם הפר"ח בסי' ס"א ס"ק י"ב הקשה ע"ז מהא דקיי"ל דמותר ליתן לבעלה של כהנת ותירץ שם דהספרי מיירי דווקא כשנותן לשליח שלא מדעת הכהן אבל כשנותן לו מדעת הכהן יצא ידי חובתו דקיי"ל שלוחו של אדם כמותו זהו דעת הפר"ח אבל בעל מחנה אפרים בה' זכי' ומחנה סי' ס"ט השיג עליו וז"ל ולענ"ד אין נראה כן דכל כמה שלא באו לידו של הכהן ולא זכה בהם ה"ז לא קיים מצות נתינה ושליחות לא שייך הכא כיון דכהן עצמו עדיין לית בהו זכי' ומה שהביא ראי' מההיא דסעיף י"ד דיכול לזכותם לישראל ת"ח ומכ"ש הכא אינה ראי' דהתם איירי במכירי כהונה דחשיב כאלו וכה בהם כהן וקיים זה מצות נתינה כמבואר בפ' כל הגט עכ"ל הרי דמסיק לדינא דלא מהני אף דנותן לשלוחו של כהן מדעתו של כהן וכן פסק גם הכרו"פ בפי' ס"א ס"ק ט' עיי"ש ומכ"ש היכי דנותן לאחר שלא מדעתו של כהן דלא מהני אף לדעת הפר"ח וא"כ ה"נ בנ"ד נהי דלדעת הפר"ח אפשר דזיכה לו ע"י אחר עדיף טפי משלוחו שלא מדעתו משום דהולך לאו כזכי דמי במתנה וא"כ לית כאן לא תיובתא ולא סייעתא אבל לדעת בעל מחנה אפרים והכרו"פ דגם לשלוחו מדעתו של כהן נמי לא יצא א"כ וודאי דלא מהני בזיכה ע"י אחר דהא זכי' הוא מדין שליחות והרי הדברים ק"ו מה התם שאינו חייב באחריות' דהא מתנות זרוע ולחיים אין חייב באחריותם ואפ"ה לא מהני מה שמזכה ע"י אחר כ"ש כאן דחייב באחריותם של החמש סלעים וודאי דלא יצא ידי נתינה במה שמזכה לו על ידי אחר ודלא כהפוסקים הנ"ל:

אך באמת יש להביא ראי' לדבריהם מהא דתניא בספרי יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עלי' קרן וחומש (לזר האוכל') ת"ל ונתן לכהן את הקודש מתנתו מקדשתו ואין הפרשתו מקדשתו דברי ר' ר"א בר"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו והנה הרב בעל קרבן אהרן הבין הדברים כפשוטן דקאי על תרומה ראשונה שמפרישין מהטבל והשיג עליו הרב במל"מ בפ"י מה' תרומות ואמר הס כי לא להזכיר דתרומה ראשונה וודאי דחייבינן עלי' קרן וחומש משעת הפרשה על מה נחלקו על תשלומי תרומה דצריך לשלם חולין טהורים והם נעשים תרומה והאוכלן משלם קרן וחומש ובזה פליגי ר' וראב"ש מאימתי נעשין תרומה לחייב עליהן קרן וחומש דראב"ש סבר משעת הפרשה ור' סבר דעדיין חולין הם עד שיבואו ליד כהן כדכתיב יתן לכהן את הקודש דהא מינה דרשינן לענין תשלומי תרומה שצריך להיות דבר הראוי להיות קודש ודבריו ברורין ומעתה נחזי אנן דלר' דסבר דמתנתו מקדשתו וקודם שבאו ליד כהן לא נתקדשו בקדושת תרומה א"כ הנך חמש סלעים דפדה"ב דומין ממש לזה ואם נאמר דשם מהני לזכותן ע"י אחר שיחול עליהן קדושת תרומה א"כ גם כאן מהני לענין שיהי' בנו פדוי דהא התם חוב גמור הוא אצל הישראל האוכלו לשלם לאותו הכהן שהתרומה שלו דמי תרומה והתורה חייבתו לשלם דבר הראוי להיות קודש והן נעשין קודש ביד הכהן דווקא לר' דס"ל מתנתו מקדשתו ודריש לי' מקרא דונתן לכהן כנ"ל ואפ"ה מהני ע"י זיכה לו ע"י אחר שיחול עליהן קדושת תרומה וכמו שהגיעו לידו דמי וא"כ ה"נ בפדה"ב יצא ידי פדי' בזיכה לו ע"י אחר וזה פשוט וברור דדמיין לגמרי אהדדי והתם מצינו להדיא בהירושלמי בפ"י ממס' תרומות ה"א דמהני זיכה לו ע"י אחר דגרסינן התם אכל תרומת חבר משלם לחבר אכל תרומת ע"ה משלם לע"ה ופריך עלה ולא נמצא מוסר טהרותיו לע"ה ומשני שנותן לחבר והחבר אזיל ומפייס לע"ה בעד הקרן בדמים וקאמר עלה ר' בון בשם ר"ח אתיא כמ"ד הפרשתו מקדשתו דאלו למ"ד מתנתו מקדשתו הא צריך ליתנם לאות' כהן דווקא דבר הראוי להיות קודש ולא דמים ובמה שנותן לכהן אחר אינם נעשים תרומה ומשני בזוכה להן ע"י אחר וי"ל ע"י אותו הכהן חבר עיי"ש היטב הרי להדיא דמהני התם זיכה לו ע"י אחר וה"נ דכוותי' בפדה"ב וכפסק הגאונים הנ"ל ומעתה צריכין אנו ליישב דברי הספרי שהבאתי לעיל דמשמע דלא מהני זיכה לו ע"י אחר ונלעד"נ דכוונת הספרי הוא במה שאומר לכהן לעצמו היינו לאפוקי שלא יתן לבע"ח של כהן וכמו דדרשינן בקדושין ט"ו גבי הענקה של ע"ע לו ולא לב"ח סד"א הואיל וא"ר נתן כו' וה"נ דכוותי' בנ"ד כוונת הספרי לאשמועינן דאינו יוצא ידי חובתו בנתינתו ליד בע"ח של הכהן ואע"ג דאחר שבא ליד כהן יכול הבע"ח לצבות ממנו וכדתנינו להדיא במס' חולין קל"א דהן נכסי כהן מ"מ הבעה"ב אינו יכול ליתנו להבע"ח וכה"ג פירש ההגהת"ר התוספתא דסוף מס פיאה דאיתא שם גבי פיאה אין פורעין ממנה מלוה כו' ופירש בהגהות מרדכי שהכוונה הוא שהבעה"ב אינו יכיל ליתנו להבע"ח אבל כשבא ליד העני תו הוי כנכסיו ממש וכן הסכים הגר"א ביו"ד סי' וינ"ג ס"ק י"ט וה"נ דכוותי' כן נלפע"ד לפרש דברי הספרי ולפ"ז גם במתנות כהונה אם ויכה לכהן ע"י אחר מהני דלא הפוסקים הנ"ל ועדיין צ"ע בזה כי הפר"ח כ' שם וכן הוא בפסיקתא ואני לא מצאתי דברי הספרי הללו בפסיקתא ואפשר דהתם איתא להדיא כפירושם וצ"ע וכשהרצתי הדברים לפני הרב הג' מוה' דוד לוריא מביחוב אמר שאפשר שהיא בפסיקתא זיטרתא וחפשתי ומצאתי שכן הוא בפ' שופטים אך כיון שמהידוע שהמחבר פסיקתא זוטרתי הוא מהאחרונים ועיקר דבריו לקוחים מהספרי וזה שהוסיף הוא מדברי עצמו לפרש דברי הספרי א"כ אין ראי' כ"כ מזה ועיין:

דוד טעביל במ' משה זללה"ה

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה