אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן ה

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן ה

סימן ד

נשאלתי באשה אחת שתיקנה י"ב אווזות להכשירם למליחה והסירה מהם הראשים והרגליים וראשי האגפיים העליונים וגם פתחה את בטנם והוציאה מהם את קרביהם וערבה הכל ביחד ואחיו מצאה בקורקבן של אחת מהנה כמו כפתור מבחוץ והניחה את גוף האווז לבדה ולא ערבה אותה עם שארי האווזות והקורקבן לקמה בידה והלכה לשאול שאלת חכם ומצאה הדלת סגור כי הי' באשון לילה ותשב לביתה ומלתה את הראשים והרגלים וראשי הכנפיים והדרא דנכתא המעורבים יחד רק האווזות עצמם והקורקבן שעלי' השאלה עירבה עמהם ולאור הבוקר באתה לשאול ונמצא הקורקבן נקוב נקב מפולש ומסמר החוב בתוכו מבפנים ויוצא החוצה באופן שנטרף טריפה דאורייתא ונשאלתי מה יהי' משפט התערובות:

תשובה הנה אם הי' נודע לה שהיא טריפה גמורה בטרם שמלחה התערובות הי' הדבר פשוט להתיר עפ"י דעת הרא"ש דס"ל דיבש ביבש כשנתערב ביחד אפי' אם בשלו אח"כ התערובות ביחד כשר דכיון שנודע מקודם ונתבטל שוב אין כאן איסור כלל וחזר הדבר להיות כולו היתר וכן פסק הרמ"א בסי' ק"ט להתיר בהפ"מ כהרא"ש ואם לא הי' נודע לה כלל שיש טריפות בטרם שמלחה אין כאן ספק כלל דהכל אסור ואף דאין כאן בתערובות הזה שום חתיכה הראוי' להתכבד מ"מ כיון דמלחם יחד יהיב האיסור טעם בהיתר וקודם שנודע לא שייך ביטול שיחזור כולו להיות היתר וכמבואר בהרא"ש והרשב"א הנ"ל ובפרט שבכאן ישנו באותם תערובות שומן הכנתא דמדינא נמי ס' אף במליחה כיון שהוא שמן אך נסתפקתי בעובדא דנידון דידן שידעה שצריכה לשאול עליו שאלת חכם אבל לא ידעה בבירור שהיא טריפה אם זה מקרי נודע ומצד הסברא יש פנים לכאן ולכאן כמובן:

ופשטינא לה מהא דגרסינן בירושלמי במס' ערלה (פ"ב ה"א) ידיעת ספק מהו שיתיר היך עבידא היו לפנינו שתי קופות אחת יש בה מאתיים ואחת אין בה מאתיים נפלה ואינה ידוע לאיזה נפלה ואח"כ נפלה בשני ר"ל שנפלה שנית מדדה ומצאה בו מאתיים ושתיים אין תימר ידיעת ספק כידיעת וודאי מותר אין תימר ידיעת ספק אינו כידיעת וודאי אסור והירושלמי מיירי בערלה דבטילה במאתיים ואם נפלה סאה אחת לתוך מאתיים ואח"כ נפלה סאה שני' אז יש חילוק דאם נודע בנתיים כבר נעשה כולו היתר והשני' בטילה באותן מאתיים עצמם ואם לא נודע בנתיים נעשה כאלו נפלו שתיהן יחד ובעינן ד' מאות לבטלן ולכך קמיבעי' לי' בידיעת ספק אי הוי כנודע וודאי או כלא נודע ולא בטלה במאתיים ותו גרסינן התם הי' לפניו קופה אחת ס ספק יש בה מאתיים ספק און בה ספק נפלה לתוכה ספק לא נפלה ואח"כ נפלה שני' אין תימר ידיעת ספק כידיעת וודאי עולה ואי תימר כו' וסלקא בבעיא דלא איפשטא והך איבעיא שני' נראה פשוט דקמיבעיא לי' באת"ל וה"ק דאח"ל דבספק אחד כהך דאיבעיא ראשונה הוי כידיעת וודאי אכתי איכא למיבעיא בס"ס כגוונא דמיירי באיבעיא השני' כיון דאיכא ס"ס אי הוי כידיעת וודאי דאפשר דס"ס גרע טפי ולא הוי כידיעת וודאי:

מעתה אם נאמר דגם בירושלמי איתא להך כללא שכ' הגאונים דכל את"ל פשיטותא הוא א"כ כבר נפשטה האיבעיא דבחד ספק הוי כידיעת וודאי וא"כ בנ"ד דליכא רק חד ספק תו הוי כידיעת וודאי וגם אם נאמר דליתא להך כללא בתלמודא דהירושלמי או משום דלא קאמר ואת"ל דגם בתלמודא דידן איכא למימר דלא הוי פשיטותא כה"ג מ"מ יש לפרש דברי הירושלמי דלא סלקא בבעיא דלא אפשיטא רק דהירושלמי תלי להך דינא בפלוגתא דר"י ור"ל דפליגי במס' שבועות (י"ט ב') ובמס' כריתות (י"ח) עיי"ש אם ידיעת ספק מחלקת לחטאות כידיעת וודאי אם לא והא דאמר בירושלמי אין תימר ידיעות ספק כידיעת וודאי ה"ק אם ידיעות ספק מחלקות לחטאות כידיעת וודאי ה"נ הוי כידיעות וודאי ואף דאנן לא הוי ילפינן זה מזה מ"מ ברווחא מצינן למימר דהירושלמי תלי זה בהך פלוגתא וטובא א אשכחן כה"ג בש"ס דידן ובירושלמי והא וודאי דליכא לאקשויי דאם איתא להך פירושא הי' לו להירושלמי להביא הך פלוגתא דהא מהידוע שמדרכו של הירושלמי לקצר מאוד וכיון שכן כבר נפשטה האיבעיא לדידן דהא הרמב"ם פסק כהך מ"ד דידיעת ספק מחלקת לחטאות:

ואף אם נאמר דהוי בעיא דלא איפשטא בירושלמי מ"מ הא קיי"ל דאיבעיא דלא איפשטא בדרבנן אזלינן להקל וה"נ הך דנ"ד הוי מדרבנן דמדאורייתא מין במינו ברובא בטל אף דיהיב טעמא ואין לומר דכאן בנ"ד הוי כמו ס"ס לאיסורא חדא דלמא הלכה כהרשב"א וכפסק המחבר דאף בנודע אם חזר ובשלם אסור עד ס' ועוד שמא הך דידיעת ספק לא הוי כידיעת וודאי דזה אינו חדא דהא מהך דהירושלמי דמחלק בין נודע ללא נודע מוכח דהעיקר כהרא"ש ותו דמסתבר לומר דהך ידיעת ספק דנ"ד עדיף טפי מההיא דהירושלמי דהתם איכא ספק בגוף התערובות אבל כאן הא ידעה וודאי שנתערבה רק דהספק הוא אם היא טריפה אם לאו וכיון דאם לא הי' לה אצל מי לשאול הייתה צריכה להטריף מספק כדין ספיקא דאורייתא א"כ קרוב לומר דאפי' אם נאמר דהך דירושלמי לא הוי כידיעת וודאי מ"מ בנ"ד הוי כידיעת וודאי ועל כיוצא דנ"ד לא קמספקא לי' כלל להירושלמי ובצירוף הנך טעמים דלעיל שכתבנו לפרש דהוי איבעיא דאיפשטא לכך נראה פשוט להתיר לענ"ד.

דוד טעביל במה' משה זללה"ה

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה