אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן ד

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן ד

סימן ג

ביאור דברי המרדכי במס' מ"ק

המרדכי במס' מ"ק פ"ג כתב וז"ל גרסינן במס' ברכות אמר רבי זריקא אחר רבי אמי אמר ריב"ל אין אומרין בפני המת אלא דברים של מת א"ר אבא ב"כ לא נצרכה אלא לד"ת וכ"ש מילי דעלמא א"ד לא נצרכה אלא לד"ת אבל מילי דעלמא לית לן בה והא דאסרינן דברי תורה היינו דווקא תוך ד"א כדאמרינן פרק מי שמתו לא יהלך אדם בביה"ק כו' ומוקי לה תוך ד"א כדאמרי' מת תופס ד"א לק"ש אבל חוץ לד"א מותר אבל מילי דעלמא אפי' תוך ד"א וללישנא קמא אסור בכל החדר שהמת מונח בתוכו עכ"ל המרדכי והב"י בסי' שד"מ נתקשה בהבנתו דמאי תלי זה בלישנא קתא ואי בעי למימר דכל החדר חשוב כד"א א"כ גם ללישנא בתרא הדין כן עיי"ש שהניח בצ"ע והלח"מ בפרק י"ג מהלכות אבל ה"ט כתב וז"ל עוד ראיתי במרדכי שהביא השני לשונות הפוכים מגירסא דידן דמאי דגרסינן בלישנא בתרא גריס לה המרדכי בלישנא קמא ולפי גירסתו כתב וזה לשונו אבל במילי דעלמא אפי' תוך ד"א ולל"ק אסור בכל החדר שהמת מונח בתוכו ולא כתב לל"ק רק בערך מילי דעלמא דלל"ב מותר לפי גירסתו לכך כתב דללשנא קמא אסור ואח"כ כתב מסברתו דכל החדר חשוב כד"א ולא שיהי' זה תלוי בל"ק עד שיפול ע"ז תמיהת הב"י דכוונתו הוא כמ"ש ברירא היא בעיני ומ"מ קשה מה שפסק דכל החדר חשוב כד"א דהא כל הפוסקים זולתי רי"צ גאות פסקו דלא כרשב"א דאמר כל הבית כד"א ומבואר בב"י או"ת סי' פ"ז עכ"ל הלח"מ:

הנה מ"ש דגירסת המרדכי הפוכה מדידן האמת כן הוא כנראה בעליל אבל פירושו בדברי המרדכי דוה כתב מסברתו ולא תליא בל"ק כלל אף דמסיים ע"ז דכוונתו ברורה כמ"ש לע"ד לא נהיר ולא בהיר הך פיר פירושא דקפסיק לדברי המרדכי בסכינא חריפא ולפרש בכוונתו מה שלא עלה על דעתו ואינו במשמעות לשונו כלל והפירוש הברור בדברי המרדכי הוא כפשוטו וכמו שהבין הב"י וכמבואר לכל מעיין בדברי המרדכי ובר מן דין הלא גם לפירושו הניח הדבר בצ"ע דלמה פסק כרשב"א דס"ל דכל החדר חשיב כד"א כיון דכל הפוסקים חולקין ע"ז ופסקו דלא כרשב"א והרב בד"מ כ' על דברי הב"י וז"ל וצ"ע אדבריו מאי קשה לי' דברי המרדכי הם דברי רב האי שאסר ד"ת אף חוץ לד"א וטעמו משום דפסק כלישנ' קמא כמ"ש הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כמ"ש ב"י בעצמו ומפרש בלישנא קמא ד"ת אף חוץ לד"א אסור דאי תוך ד"א אפי' מילי דעלמא אסורים וא"כ יפה כתב המרדכי דללישנא קמא כל החדר אסור לאפוקי ללישנא בתרא אינו אסור בכל החדר רק ד"א עכ"ל הד"מ והנה מלבד שאין דבריו מוכרחים כלל עוד זאת לא התבונן לראות שגירסת המרדכי הוא בהיפוך מגירסא דידן דל"ק דידן הוא לישנא בתרא דהמרדכי וכמש"כ הלח"מ ובזה נסתר לגמרי כל מש"כ בזה ודו"ק:

ולענ"ד נראה לישב דברי המרדכי בדרך ברור ואמת והוא גרסינן במס' ברכות ר"פ מי שמתו (דף י"ז ב) מי שמתו מוטל לפניו פטור מן הק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובגמרא מוטל לפניו אין שאין מוטל לפניו לא ורמינהו מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם אין לו בית חבירו עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בכל מצות האמורות בתורה ר' שמעון בן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן קתני מיהת פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה אחר ר"פ תרגמא אמחזיר פניו ואוכל ר"א אמר כיון שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי שנאמר (בראשית כ"ג) ויקם אברהם מעל פני מתו ונאמר ואקברה מתי מלפני כ"ז שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי מתו אין אבל משמרו לא והתניא המשמר את המת אעפ"י שאינו מתו פטור מק"ש ותן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה משתרו אעפ"י שאינו מתו מתו אעפ"י שאינו משמרו מתו ומשמרו אין אבל מהלך בביה"ק לא והתניא לא יהלך אדם בביה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו התם תוך ד"א הוא דאסור חוץ לד"א חייב דאמר מר מת תופס ד"א לק"ש הכא חוץ לד"א נמי פטור:

ובמאי דפריך הש"ס מוטל לפניו אין שאין מוטל לפניו לא ורמינהי כו' תרגמא רב פפא אמחזיר פניו הא וודאי דליכא לפרושי בכוונת המקשה דהוי ס"ד דמתניתן במוטל לפניו דווקא דטעמא דמתניתן הוא משום לועג לרש ולכך דווקא במוטל לפניו הוא דאסור משום לועג לרש אבל משום עוסק במצוה לית לי' לתנא דמתניתן דליפטר דזה וודאי אי אפשר להעלות על הדעת כלל דא"כ מ"ט תני מתו דווקא הא משום לועג לרש אף במת בעלמא שאינו מתאבל עליו נמי אסור ועוד דא"כ אמאי תני פטור אסור ה"ל למיתני דבלועג לרש איסורא איכא ובשלמא אי משום עוסק במצוה שפיר שייך למתני פטור ואף למאי דמסקן התוס' בשם הירושלמי דאינו רשאי להחמיר על עצמו מ"מ שייך שפיר למתני לשון פטור לאשמועינן הך דינא דעוסק במפמ"ה ואינו צריך לילך לבית אחר לקרוא ק"ש ולהתפלל משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה ועוד דעיקר הדין הוא דפטור והאיסור נמשך מהפטור דמשום דהוא פטור שוב אינו רשאי להחמיר על עצתו מפ"כ של מת ולכך שפיר שייך למתני פטור כיון דזהו עיקר הדין אבל אי טעמא דמתניתן משום לועג לרש לחוד א"כ וודאי דצריך לילך לבית אחר ולקרות ק"ש כו' וא"כ אין כאן פטור כלל רק דאסור לקרות בבית שהמת בו וא"כ לא שייך כלל למיתני פטור רק אסור ועוד מאי דתני בתר הכי נושאי המטה כו' ומחלק בין לפני המטה בין לאחר המטה לפי פירש"י דווקא ביש למטה צורך בהן ולפי פי' התוס' מחלק בין צורך בהן לאינו צורך בהן וא"כ כ ע"כ דטעמא הוא משום עוסק במצווה דאי משום לועג לרש לא שייך לאפלוגי כלל בין לפני המטה ובין לאה"מ ובין צורך בהן לאינו צורך בהן רק בין תוך ד"א לחוץ לד"א דבתוך ד"א הכל אסורין וחוץ לד"א הכל שרי ועוד דרב פפא דמשני גם הברייתא מיירי במוטל לפניו דווקא ובמחזיר פניו ע"כ נצטרך לומר דגם הברייתא לא ס"ל עוסק במצוה רק משום לועג לרש והא וודאי ליתא דא"כ בשבת אמאי מברך וחייב בכל המצוות הא טעמא דלועג לרש לא שייך כלל לחלק בין שבת לחול לכך נראה דגם המקשה ידע טעמא דהוי משום עוסק במצוה רק דהוי ס"ד דסברת תנא דמתניתן הוא דלא מקרי עוסק במצווה רק במוטל לפניו והנה לפי פירש"י וודאי דאיכא סברא למימר הכי דהא לרש"י משום הכי הוי עוסק במצוה משום דטריד וטרדתו משוי לי' לעוסק במצוה א"כ וודאי מסתבר לומר דעיקר טרדתו אינו רק במוטל לפניו אבל באי"מ לפניו אינו טרוד כ"כ וא"כ לא מקרי עוסק במצוה ואפילו לפ"מ שהעליתי בחידושיי דאונן לאו משום דטריד לחוד הוא דפטור דא"כ לא הוי פטור רק ממצוות דבעי כוונה דהיינו ק"ש וכו' ומדחזינן דהברייתא פטרה מכל המצות ש"מ דהוי עוסק במצווה במעשה וגם כתבנו שם בחידושינו דגם במתניתן נמי גרסי' כן וא"כ לכאורה ליכא תו לפלוגי בין מוטל לפניו לאינו מוטל לפניו כיון דלאו משום טרדא פטרינן לי' מ"מ ניחא משום שכתבנו שם דהעיקר כשיטת התוס' בשם הירושלמי דאפילו באינו עוסק בצרכי המת נמי פטור מפני כבודו של מת וא"כ שפיר הוי ס"ד דהמקשה ודרב פפא דטעמא דמפני כבודו של מת לא שייך רק במוטל לפניו אבל באי"מ לפניו אין כאן מפני כבודו של מת כנ"ל פשוט בכוונת המקשה ובר"פ דתרגמא אמחזיר פניו ועיין:

ובמאי דפריך שם מתו ומשמרו אין אבל מהלך בביה"ק לא ורמינהו לא יהלך אדם בביה"ק כו' לכאורה אינו מובן דמה ענין מתו ומשמרו למהלך בביה"ק דמהלך בביה"ק טעמא תא משום לועג לרש ואינו אסור רק בביה"ק אבל אינו פטור מק"ש ובוודאי מחוייב ללכת למקום אחר ולקרות ק"ש אבל מתו ומשמרו פטור לגמרי ולא מיבעי לרב אשי פטור אפילו בבית אחר דכ"ז שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי ואפילו לר"פ נמי ע"כ צ"ל דאינו צריך לילך בבית אחר ולקרות ק"ש דנהי דאם הוא בבית אחר חייב בק"ש מ"מ אם הוא בבית שהמת שמה א"צ לילך למקום אחר ולקרות מפ"כ של מת דבזה נמי איכא כבודו שלא יעזבנו וילך למק"א דאל"ה לא הוי שייך כלל למתני לישנא דפטור כיון דהוא מחוייב לילך לבית אחר ולקרות אלא ע"כ דא"צ וכדכתיבנא וא"כ לכאורה אין כאן קושיא כלל מביה"ק דמהלך בביה"ק וודאי דמחויב ללכת משם ולקרות ונראה דעיקר קושיית הגמרא הוא על סיפא דברייתא דבשבת מחייב לברך וחייב בכל המצות ולא מבעי לר"פ דקאי אמחזיר פניו ומיירי הכל בבית אחד וודאי דשפיר קא קשיא לי' להגמ' והכי קפריך מתו ומשמרו אין ר"ל דדווקא במתו ומשמרו משום עוסק במצוה קפטרית לי' אבל משום לועג לרש לא איכפת לן כלל דהא בשבת מברך וכו' אף דאכתי איכא משום לועג לרש אפ"ה קשרית לי' והתניא לא יהלך אדם בביה"ק כו' ש"מ דמשום לועג לרש נמי איסורא איכא ואפי' לרב אשי נמי יהי' שפיר קושיית הגמרא דהא רב אשי לא פליג על ר"פ בפירושא דברייתא רק בהאי דר"פ מוקי לה להך דאינו מברך כי' ובשבת מברך כו' אמחזיר פניו דווקא ורב אשי אמ' דקאי אכולה מתניתין ואפי' על בית אחר אבל עכ"פ אמחזיר פניו נמי קאי וכדמשמע פשטא דברייתא דקאי אכולה ועיין רש"י ד"ה רב אשי כו' עיי"ש וא"כ כיון דקאי עכ"פ אמחזיר פניו נמי א"כ שפיר קא קשיא לי' גם לר"א דתיפוק לי' דעכ"פ גם בשבת לתסר משום לועג לרש כנלענ"ד פשוט בכוונת המקשה ועיין:

ומשני ל"ק כאן תוך ד"א מתניתן חוץ לד"א כו' מכאן מוכח דאפילו בבית שהמת בתוכו כל שהוא חוץ לד"א מותר ולרב אשי נמי קאי עכ"פ אמחזיר פניו נמי וכדכתיבנא לעיל וא"כ ג"כ מוכח כן והנה לא מיבעי לפי מה שפירשנו לעיל בכוונת המקשה דעיקר קושייתו הוא מהא דבשבת מברך וכו' וודאי דמוכח כן ואפילו אם נפרש איזה פי' אחר בכוונת המקשה דלא משבת קא פריך (הגם כי כעת לא ידעתי לפרש באופן אחר) מ"מ מוכח כן דהא עכ"פ צריך לומר דהא דבשבת מברך וכו' דמיירי חוץ לד"א כי היכי דלא לתסר משום לועג לרש דהא וודאי לא מסתבר למימר דמשום דהוא מחזיר פניו לית ביה משום לועג לרש דהא בתלמוד' לא פליג רק בין תוך ד' אמות לחוץ לד"א ולא קמפליג בין מחזיר פניו ללא מחזיר פניו ש"מ דבמחזיר נמי איכא משום לועג לרש כל שהוא תוך ד"א ולא שרינן לו לאכול בהחזרת פנים אם אין לו בית אחר רק משום חיי נפש התירו והא דהצריכו להחזיר פניו היינו דלא יהיה גנאי כ"כ אבל עכ"פ איסורא דלועג לרש לא ניתקן בזה כל שהוא תוך ד"א א"כ מוכח שפיר בחוץ לד"א אפי' בתוך אותו הבית שהמת בתוכו לית בי' משום לועג לרש ולא חשבינן לכל הבית כד"א לענין זה ובאמת בלא"ה פסקו כן כל הפוסקים בסוף פרקא דלא קיי"ל כרשב"א דכל הבית חשוב כד"א חוץ מהרי"ץ גיאות דפסק כרשב"א וכבר השיגו עליו כל הפוסקים עיין ברא"ש בסוף פרקין ועוד מוכח מזה דלר"פ דמוקי הברייתא במחזיר פניו דווקא וכבר כתבנו לעיל בכוונתו דס"ל דטעמא דמפני כבודו של מת לא שייך רק במוטל לפניו דווקא א"כ מוכח מזה דלענין מפ"כ של מת לר"פ בכל הבית כולו ואפי' חוץ לד"א נמי איכא משום מפ"כ של מת מדלא שרינן רק בשבת חוץ לד"א דאז לא שייך מפ"כ כיון שאינו יכול להתעסק וכדכתבנו בשם הרא"ש דמס' מ"ק אבל בחול דשייך מפ"כ אסור אפי' חוץ לד"א נמי ש"מ דמפ"כ לר"פ שייך בכל הבית כולו וכל אלה הם דברים ברורים לענ"ד:

ובזה הנה דברי המרדכי ברורים ומוכרחים דהא כבר הוכחנו דמשום איסור לועג לרש לא חשיב כל הבית כד"א וזה מוכח משינויא דגמ' דמשני חוץ לד"א וכו' וכמו שכתבנו לעיל וגם הוכחנו דלר"פ מפני כבודו ש"ח אינו שייך רק במוטל לפניו לענין זה כל הבית כולו מקרי מוטל לפניו אף חוץ לד"א וא"כ שפיר כתב המרדכי דלל"ב דרק בד"ת הוא דאסור ש"מ דטעמא הוא משום לועג לרש א"כ אינו אסור רק תוך ד"א אבל לל"ק דאפי' במילי דעלמא נמי אסור ובמילי דעלמא וודאי דלא שייך לועג לרש וא"כ ע"כ הטעם הוא מפ"כ לא התירו אפי' לאחרים לדבר בדברים בעלמא שלא מדבריו של מת בפני המת עכ"פ וא"כ דין האחרים הוא בפני המת דווקא לדידן כמו קרובים לר"פ דמוטל לפניו דווקא שייך מפני כבודו ש"מ ולענין מפ"כ ש"מ לר"פ כל הבית כולו כד"א חשיב כמו שהוכחנו לכך שפיר כ' המרדכי דלל"ק בכל החדר אסור כיון דע"כ טעמא הוא מפ"כ ועיין בזה כי לענ"ד הוא נראה ברור ואמ' בכוונ' המרדכי דכי דוד טעביל במה' משה זללה"ה.

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה