אור ברסלב
שות בית דוד חלק יו"ד › סימן ג

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק יו"ד · סימן ג

סימן ב

נשאלתי בראובן שהגידו לו שמתה אחותו לאה והתאבל עלי' שבעת ימים כדין ואח"כ נודע לו שלאה קיימת ואחותו רחל הוא שמתה ולהמגיד נתחלף לו לאה ברחל אם חייב להתאבל שבעת ימים אחרים אם לאו מפני שכבר יצא באילו שבעת הימים שכבר התאבל ואף שכוונתו הי' על לאה ולא על רחל מ"מ אפשר דלא בעינן כוונה לכך וכבר הורה אחד דלא יצא וחייב להתאבל שנית ונשאלתי מה דעתי בזה:

תשובה גרסינן במס' נדרים (פ"ו ב') נדרה אשתו וסבור שהיא בתו בתו וסבור שהיא אשתו כו' הרי זה יחזור ויפר ובגמרא למימרא דיניא אותה דווקא היא והא גבי קרעים דכתיב על שאול ועל יהונתן בנו ותניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ומשני אמרי לא קשיא הא בסתם והא במפרש והתניא אמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה אמרו לו מת לו מת וקסבר אביו הוא וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה רב אשי אומר כאן בתוך כדי דיבור כאן אחר כדי דיבור הא דקאמרת יצא ידי קריעה שנמצא בנו תוך כדי דיבור הא דאמרת לא יצא ידי קריעה לאחר כדי דיבור והתניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף וכמדומה שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה אמר רבי שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא שמה לאחר כדי דיבור אבל בתוך כדי דיבור כדיבור דמי עכ"ל והעולה מתוך סוגיא זו דבין לענין נדרים ובין לענין קריעה לא מהני אלא בסתם או במפרש ובתוך כדי דיבור אבל במפרש ולאחר כדי דיבור לא מהני בין לענין נדרים צריך לחזור ולהפר וכמו כן לענין קריעה נמי לא יצא וכן הוא דעת הרא"ש והר"ן דרב אשי לאו לאיפלוגי אתא וכן פסק בשו"ע סי' רל"ד סעיף ל"א סעי' ל"ג לענין נדרים ובסי' ש"מ סעיף כ"ד לענין קריעה ודלא כהרמב"ם שנראה מדבריו דרב אשי לאיפלוגי אתא דלדבריו תיקשי לר"א בבא שני' דברייתא שני' דתני בה בהדיא דבסתם יצא ונראה דהרמב"ם לא הי' בגירסתו כלל הך בבא שני' דבריי' שני' וקמפרש להך סייעתא דוהתניא משום דקשיין ברייתא:

אהדדי וע"כ צריך לאוקמי כאן בסתם כאן במפרש וכן נראה גם מדברי רש"י שפירש אהא דוהתניא וקשיין בריית' אהדדי ואי כגירסתינו הוי לי' לפרש בפשיטות הך סייעתא דחזינן להדיא בברייתא דמחלק בין סתם למפרש וכמו שפירש הר"ן והרא"ש והתניא בניחותא ותו לא ולא כתבו בדבריהם זה שכתב רש"י וקשיין ברייתא אהדדי והיינו משום דאינהו הוי גרסי כגירסתינו וא"כ אתיא סייעתא מהברייתא כפשוטו אבל רש"י דלא הוי גריס להך בבא שני' לכך הוצרך לפרש דעיקר הסייעתא הוא משום דקשיין בריית' אהדדי ולא נעלם ממני שיש ליישב דברי רש"י גם לפי גירסא דידן מ"מ מאסר דנראה להדיא מדברי הרמב"ם דלא הוי גריס לה יותר מראין פני הדברים שגם רש"י לא הוי גרים לה ועוד נראה להוכיח:

כן מדברי רש"י שפירש להא דכאן בסתם וכו' לגבי קריעה שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו אבל במתניתן כגון שהפר בפירוש לשם בתו עכ"ל נראה מדבריו דדווקא היכי שקרע סתם שלא על אביו ולא על בנו הוא דמיקריא סתם:

ולא פירש דמיירי בכסבור שהוא אביו וכמ"ש הר"ן והרא"ש והיינו כמ"ש שלא הי' בגרסתו הך בבא שני' ולזה מצד הסברא אי לא תנינן כן בברייתא וודאי דלא היינו מחלקים בזה דמה לי אם אמרו לו כן או שהוא הי' סבור מעצמו כן כיון דסוף סוף הי' בדעתו על אביו דווקא דאטו באמירתו של אותו שהגיד תליא מילתא הלא בכוונתו תליא מילתא ולהר"ן והרא"ש צ"ל דהכוונה גופה מתחלפת כשהוא ע"י אמירתו של המגיד שאז סומכת דעתו בברור שכן הוא משא"כ כשהוא סבור כן אין דעתו כן ע"ז בברי ונמצא דאין כאן כוונה גמורה וכ"ז הכריחם לומר כן מפני שאינהו הוי גרסי כן בברייתא וכגירסא דידן לכך הוצרכו לחלק בכך אבל אם לא הי' גירסא זו בברייתא:

מצד הסברא לא היינו מחלקי' בכך ולכך פירש"י דאמירתו ישל אותו פלוני אינו מעלה ואינו מוריד כלל והעיקר תלי' אם פירש בשעת ההפרה או בשעת הקריעה לשם מי הוא עושה כן זהו מיקרי מפורש אבל לא פירש בשעת ההפר' או בשעת הקריעה לשם מי הוא עושה זהו מיקרי סתם דלא אזלינן בתר כוונתם משום דדברים שבלב אינן דברים ומהשתא א"ש טפי לישנא דברייתא קמייתא דנקיט אמרו לו ואין אנו צריכין להך דוחקא שהוצרכו לדחוק הר"ן והרא"ש לפי גרסתם דלהך שינוי' קמא לישנא דאמרו לו דבברייתא קמיית' לאו דוקא אשר זהו דוחק גדול כמבואר ולפירוש רש"י והרמב"ם טמא טפי ור"א פליג בהך מילתא אשינוי' קמא וס"ל דאף דקרע בסתם מ"מ הוי כמו מפרש בין באמרו לו בין בקסב' ולכך קמשני כאן בת כ"ד וכאן לאחר כ"ד ובזה א"ש פסקו של הרמב"ם ומיושבים היטב דברי רש"י:

מיהו אף שזה הי' נכון בדברי רש"י מ"מ בדברי הרמב"ם א"א לומר כן מפני שכתב להך בבא דאמרו לו מת לך מת וכסבור כו' אם לאחר כ"ד לא יצא ואין זה מדרכו של הרמב"ם להביא דין שלא נזכר בהדיא בגמרא ולכך וודאי דהוי גריס לה וגם לרש"י קשה לשבש כ"כ הספרים ולכך נראה יותר נכון כמ"ש הכ"מ בסוף דבריו וז"ל ואפשר שהיו גורסין גם בסיפא לא יצא עכ"ל וזה נראה נכון מאוד בכוונת הרמב"ם ורש"י דגם לגירסא זו מיושבים דברי רש"י והגמרא על דרך מה שכתבנו לעיל והנך הדי בבי דנקיט בברייתא המה על דרך לא זו אף זו דלא מיבעי באמרו לו אלא אפילו בקסבר נמי לא יצא ואדרבה דברי רש"י יהיו מוכרחים יותר לפי גירסא זו דכיון דתנינן להדיא דאין חילוק בין אמרו לו לכסבור וע"כ דצריכינן לפרש פירושא דסתם ודקא מפרש כמו שפירש"י ומה שכ' הכ"מ בתירוצו הראשון דרישא דברייתא מיירי לרב אשי בלאחר כדי דיבור וסיפא מיירי בתוך כדי דיבור הוא דוחק גדול ואי אפשר לאומרו כלל דא"כ למה נקיט ברישא אמרו לו ובסיפא כסבור באמרו לו גופי' ה"ל לפלוגי כן או הוי לי' למנקט איפכא ברישא כסבור ובסיפא אמרו לו דאז הוי בכל בבא ובבא רבותא טפי דלאחר כדי דיבור גם בכסבור לא יצא ובתוך כד"ד גם באמרו לו יצא אלא וודאי מדנקיט ברישא אמרו לו ובסיפא כסבור וכפי גירסא דידן ש"מ דעיקר החילוק הוא בין אמרו לו לכסבור ולא בין לאחר כדי דיבור ולתוך כדי דיבור ודלא כהכ"מ אבל תירוצו השני נראה נכון ובפרט שנראה כן להדיא מדברי רש"י וכמו שכתבנו וזה פשוט:

והנה בפירושא דשמעתין במאי דפריך למימרא דיניא אותו דווקא הוא והא גבי קרעים דכתיב על שאול ועל יהונתן בנו כו' הי' נראה לפרש כפשוטו כמו שפירש הר"ן דלישנא דעל משמע שצריך שיכוין לשם אותו מת דווקא כמו דלישנא דיניא אותה משמע שצריך לכוין לשם אותה שנדרה דווקא וכי היכא דגבי קרעים חזינן דאע"ג דכתיב על אפ"ה אמרינן דעל לאו דווקא כמו דתנינא בברייתא דאמרו לו כו' כמו כן בנדרה אשתו וסברה שהיא בתו נמי תהני דהכי אזלא פשטא דשמעתין אמנם רש"י פי' וז"ל והא גבי קרעים דכתיב על על דמשמע שאם מתו לו שנים קרובים או שלשה שחייב לקרוע על כאו"א בפ"ע נראה מדבריו דעיקר דרשא דעל על הוי משמע לי' להמקשה דאתי לאורויי שאינו קורע על שני מתים כאחד רק עכ"א בפני עצמו רק דלהתקשה הוי תלי' לי' זה בזה כיון דחזינן דמשמע מקרא שצריך לקרוע עכא"וא בפ"ע ממילא גם בטעה לא מהני ואי הוי סלקא להו קריעה אחת לשניהם גם בטעה לא הוי איכפת לן ועיקר פרכתו היא דמאחר דמוכח מקרא דאינו עולה קריעה אחת לשניהם א"כ גם בטעה מאחד לחבירו ג"כ לא מהני ואפ"ה חזינן בברייתא דיצא בטעה ש"ח דעל לאו דווקא וא"כ ה"נ נימא דאותה לאו דווקא ולפ"ז צ"ל לפי פירש זה דגם גבי נדרים אין הפרה אחת עולה לשתי נשים כאחת והיינו כשיטת הר"ן והרא"ש לעיל (ע"ג א') בהך איבעיא דבעל מהו שיפר לשתי נשיו כאחת דפשיטותא דגמרא דפשיט להך איבעיא הוא מר' יהודה דאינו מפיר ומהשתא אזלא סוגיא דידן ג"כ אליבא דאמת דבהפרה אמרינן דטעות לא מהני וה"נ אינו מיפר לשתי נשיו כאחת דהא לפירש"י הא בהא תליא והמקשה פריך מקרעים דחזינן דעל לאו דווקא בטעה וה"נ מסתמא כמו כן יצא בקרע א' לשתיהן וה"נ גבי הפרה ג"כ תהני בשתיהן בין במיפר לשתי נשיו כאחת ובין בטעה הכל יהי' מהני משום דאותה לאו דווקא ולפי המסקנא מסקינן דעל הוא דווקא וה"נ אותה הוא דווקא וא"כ אינו מיפר לשתי נשיו כאחת וכמסקנא דסוגיא דלעיל וה"נ בטעה לא מהני במפרש אלא בתוכ"ד או בסתם להר"ן והרא"ש וכמו כן לענין קריעה נמי הדין כן לענין טעה לענין סתם ומפרש וכמו כן ע"כ צ"ל לפירש"י דאינו קורע על שני מתי' כאת' לפי המסקנ':

ובעיקר מה שהכריחו לרש"י לפרש כן נראה דיצא לו כן מלישנא דתלמודא דקאמר והא גבי קרעים דכתיב על על שתי פעמים ואלו לפירש הר"ן ה"ל למנקט פ"א על ותו לא ועוד הכריחו לפרש כן הך סוגיא דלעיל גופא דמסקינן שאינו מיפר לשתי נשיו כאחת מהך דרשא דאותה וא"כ אס"ד דגבי קרעים ליתא להך דינא רק דיוצא בקרע אחד לשתיהן א"כ מאי פריך מקרעים לנדרים דהא וודאי דלא דמי להדדי וגם לפי המסקנא נמי לא דמי אהדדי ולכך פירש"י דגם גבי קרעים הדין כן מהך דרשא גופא דעל על כ"נ לפרש במה שהכריחו לפרש כן:

אמנם בעיקר פירושו יש להבין דאיך מסקינן לפירושו דאינו קורע על שני מתים כאחד הא להדיא תניא בברייתא במס' מועד קטן (כ"ו ע"ב) מת אביו מת אמו מת אחיו מת אחותו קורע קרע אחד לכולן ריב"ב אומר על כולן קרע אחד על אביו ואמו קרע אחד לפי שאין מוסיפין על קרע אביו ואמו מאי טעמא אמר ר"נ בר יצחק לפי שאינן בתוספות אמר רב שמואל הלכה כריב"ב כו' הרי תנינן להדיא דעל כל המתים קרע אחד לכולן ואף ריב"ב לא פליג אלא באביו ואמו עם שארי מתים שאין עולה להם קרע אחד אבל על כל המתים כולן לית מאן דפליג דקרע אחד לכולן ואף דמסקינן דהלכה כריב"ב דאב ובנו אין עולה להם קרע אחד מ"מ שאול ויהונתן בנו לגבי דוד לאו אב ובנו מיקרי אלא כשאר מתים דעלמא וא"כ לפי פירש"י יהי' סוגיא דידן סותרת להא דמ"ק:

ובישוב זה צ"ל דשאול ויהונתן בנו דנשיא ואב"ד הוי כדאמרינן (שם א') על שאול זה נשיא ועל יהונתן זה אב"ד ונשיא ואב"ד אין כבודן שוין דכבוד הנשיא עדיף טפי מכבוד אב"ד וגם למצות קריעה הם חלוקים כדאשכחן שכחן לענין קריעה מבחוץ ולאיחוי דמשוינן נשיא לאביו ולאמו ולא מצינו כן באב"ד ואדרבה לענין חליצת כתף חמור נשיא אפילו מאביו ואמו וכדאמרינן (שם כב ב') על חכם מימין ועל אב"ד משמאל ועל נשיא מכאן ומכאן ואילו באביו ואמו אינו מחוייב לחלוץ שתיהן ועיין בשו"ע סי' ש"מ וכיון שכן שפיר דמי לאב ובנו דמאי טעמא אב ובנו לא סגי להו בקרע אחד לפי שחלוקין בכבודן ובאבילתן דעל אביו ואמו מתאבל י"ב חודש וגם לענין כמה דברים המה חלוקים ולכך אין קרע אחד עולה להן ה"נ בנשיא ואב"ד כיון דאין כבודן שוין וכבוד הנשיא חמור טפי לכך לא סגי להו בקרע אחד ושפיר ילפינן לה מקרא דעל על דהיכי דאין כבודן ואבילותן שווה לא סגי להו בקרע אחד ומינה נשמע גם לאביו ולאמו עם שאר המתים ואין להקשות לפ"ז דא"כ מאי פריך במס' מ"ק מ"ט דריב"ב וקמשני מסברא לפי שאינן בתוספות ועיין שם ברש"י ותוס' ולמה לא משני דנפקא לי' מקרא דעל על די"ל דשאני התם דכבוד' חמור טפי ומנ"ל באביו ואמו שאין כבודן חמור כ"כ ולכך הוצרך לשנויי ע"ז מסברא אבל עיקר הילפותא הוא מעל על רק דהסברא מהני דאביו ואמו נמי שווה בזה לנשיא ודו"ק וא"כ שפיר אזלא סוגיא דידן אליבא דהלכתא גם לפי פירש"י כנ"ל פשוט ועיין:

ולפ"ז היוצא לנו לדינא לשיטת רש"י דהא דמסקינן הכא בסוגיין באמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא שהוא בנו דלא יצא אלא בסתם או במפרש ובתוכד"ד הא במפרש ולאחר כד"ד לא יצא היינו דווקא באב ובנו שאין קרע אחד עולה להן וכריב"ב דהלכתא כוותי' והנך שתי ברייתות דסוגיין נמי אתיין כוותי' דריב"ב אבל בשאר מתים דקרע אחד לכולן ה"נ אם טעה מזה לזה נמי יצא דהא לרש"י הנך תרתי דיני תליין אהדדי (והא דלא משני בסוגיין ארומי' דרמי ברייתות אהדדי הא ריב"ב הא רבנן היינו משום דניחא לי' להגמרא טפי לאוקמי לסתמא דברייתא כריב"ב דהלכתא כוותיה):

והנה לא מיבעי לפירש"י והרא"ש דוודאי דדין זה מוכרח לפי פירושם בסוגיין אלא אפילו לפי' הר"ן דמפרש לסוגיין כפשוטו דדיוקא דהמקשה מעל על הוא שצריך שיכוין לאותו מת דווקא וא"כ לכאורה אין דין זה מוכרח ושפיר איכא למימר דאב ובנו דנקיט בברייתא הוא לאו דווקא אלא דבשאר מתים נמי איתא להך דינא דאם טעה מז"לז לא יצא ידי קריעה דאף דקרע אחד לכולן מ"מ אפשר דטעה גרע טפי מ"מ יש להוכיח מדברי הר"ן דגם איהו לא פליג בהך מלתא על רש"י ומנא אמינא לה מהא שכתב לעיל באיבעיא דבעל מהו שיפר לשתי נשיו כאחת שכתב שם וז"ל וכן נ"ל דוודאי פשטי' דקרא דאותה דווקא דסוגיין הכי ומדאמרינן עלה דמתניתן נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו כו' למימרא דיניא אותה דווקא כו' וקיי"ל סוגיא הכי אם לא שתאמר דנהי דאותה דווקא לענין שידע מי נדרה לענין אותה לבדה לאו דווקא עכ"ל ואע"ג דהר"ן שם משמע דלא הוי ברירא לי' מלתא כ"כ כמש"כ אם לא שתאמר כו' מ"מ מדברי הר"ן בסוגיין חזינן דפשיטא לי' להר"ן הך מלתא דאינו מיפר לשתי נשיו כאחת הרי חזינן דלענין דינא גם להר"ן הנך תרתי דינא תליא אהדדי מדמייתי ראי' מזה לזה אלא דלענין פירושא דשמעתין ניחא לי' לפירושי' כפשוטו משום דהכי אזלא פשטא דלשנא דתלמודא לענין כוונה לאותו דבר אבל לעיקר הדין ס"ל גם להר"ן דאם אותה דווקא ילפינן מינה תרתי דאינו מיפר לשתי נשיו וגם אם טעה מזו לזו או מאשתו לבתו יחזור ויפר (משום דלענין הפרה אין חילוק בין שתי נשיו לבתו משום דכולהון במעלה אחת לענין הפרה ורק דלענין אבילות הוא דמפלגינן בהכי וכמש"כ לעיל משא"כ לענין הפרה לא שייך כלל לפלוגי בהכי:

וכיון דחזינן דהגמרא מדמה הך דרשא דעל על להך דרשה דאותה ש"מ דגם מדרשא דעל על נמי נפקן הנך תרתי מילי דאין קרע אחד עולה לשניהם וגם אם טעה מזה לזה לא יצא ידי קריעה ולכך מייתי הר"ן ראי' מזל"ז ומעתה כיון דמסקינן דעל על דווקא א"כ ע"כ צ"ל דהך דרשא דעל על לא קאי רק על אותן מתים שאין כבודן שווה כאב ובנו או נשיא ואב"ד דהא בשאר מתים חזינן דקרע אחד לכולן וע"כ דלא קאי עלייהו דרשא דעל על וא"כ ממילא נמי דאם טעה מזה לזה דיצא ידי קריעה וכמו שכתבנו בשיטת רש"י ונמצא דלענין הדין שוין בזה רש"י והר"ן ואין שום מחלוקת ביניהם רק בפירושא דשמעתא וזה ברור ודברי הרא"ש בזה וודאי דהוא כשיטת רש"י שכתב וו ל וז"ל דשמעינן מינה דעל כל מת צריך לקרוע כדכתיב על שאול ועל יהונתן ואפ"ה אם בשעת קריעה כיון לאביו ונמצא בנו יצא ידי קריעה אלמא אע"ג דכתיב על לא בעינן שידע בשעת קריעה על איזה מת קרע ה"ה אותה לאו דווקא עכ"ל והנה מלישנא דעל כל מת שכתב הרא"ש וודאי משמע כפי' רש"י ומסוף לשונו במש"כ אלמא אע"ג דכתיב על לא בעינן שידע על איזה מת קרע נראה מזה שהוא כפירש הר"ן והיינו ממש כדכתיבנא דהנך תרתי דינא תליין זה בזה ודו"ק:

העולה מזה דלרש"י והרא"ש והר"ן הדבר ברור דבכל המתים דקרע אחד לכולן ה"נ אם טעה מזל"ז אף במפרש ולא תכד"ד אפ"ה יצא ידי קריעה וראי' ברורה לדבריהם מהא דתניא באבל רבתי ובירושלמי הובאו בתוס' במס' מ"ק (כו ב) בד"ה קורע וז"ל אמרו לו מת אביו וקרע והוא אינו אלא אמו יצא מתה אתו והוא אינו אלא אביו יצא מת אביו מתה אמו והוא אינו אלא אחד מהקרובים יצא אחד מהקרובים וקרע והוא אינו אלא אביו ואמו לא יצא ובירושלמי אמרו מת ראובן וקרע ואח"כ אמרו לו שמעון הי' יצא אמרו לו מת ראובן וקרע ואח"כ אמרו קיים הי' ומת אחר אית תנא לא יצא וכן קרע על אביו ונמצא בנו אם מת על אתר אין צריך לקרוע כמה הוא על אתר תוך כדי דיבור עכ"ל התו' והנה בדברי הירושלמי מבואר להדיא כמש"כ דאם טעה מראובן לשמעון דהיינו שני אחים יצא ידי קריעה והיינו משום דקרע אחד עולה לשניהן ולכך אין הטעות פוסל בהן ולכך אפי' לאחר כדי דיבור נמי יצא ואם טעה מאב לבנו לא יצא אלא א"כ הוא תוך כד"ד והיינו משום דאין קרע אחד עולה לשניהן והך ברייתא דמס' שמחות נמי מתפרשת עד"ז דמאביו לאמו ומאתו לאביו יצא משום דגם בהן קרע אחד לשניהן אבל באחד מהקרובים והוא אינו אלא אביו דאין קרע אחד עולה לשניהן לא יצא והא דאמרינן בהך ברייתא דכסבור שהוא אביו או אמו ונמצא שהוא אחד מהקרובים יצא לכאורה הי' נראה לומר דסברת הברייתא היא דאם קרע על אותו שהוא במעלה טפי במכ"ש דיצא להפחות במעלה ממנו דוה דלא יצא בטעה מזה לזה היכי דאין קרע אחד עולה לשניהן היינו דווקא בטעה מן המעולה במעלה לפחות ממנו כגון מאביו לבנו ומשום דאין החימום רב כ"כ בשעת הקריעה כדבעי אבל בהיפוך בסבור שהיו אביו ונמצא בנו דהי' החימום בשעת קריעה רב מכ"ש דיצא כן הי' נראה לכאורה מדברי הברייתא אלא דלפ"ז תהי הך ברייתא סותרת לסוגיא דידן וגם לסוגיית הירושלמי דתנינן בהו בהדיא דגם בכסבור שהי' אביו ונמצא שהוא בנו ג"כ לא יצא לכך נראה יותר להגיה בהך ברייתא בבבא זו לא יצא במקום יצא דמעתה יהי' דברי הברייתא עולין בקנה אחד עם סוגיא דידן וסוגיא דהירושלמי וע"כ צ"ל דגם להתוס' הי' הגירסא כן כמו שהגהנו מדהביאו תרווייהו ולא קמקשו דסתרי אהדדי התוספתא והירושלמי אלא וודאי דהי' בגירסתם כן כמו שהגהנו ועינתי במס' שמחות ושם נמצא כתוב תיבת לאו במקום דעל אמו ואינו אלא אביו לא יצא וכן העתיק הב"י להברייתא הנ"ל ושם וודאי דט"ס הוא מילת לא דהא אביו ואמו שוין במעלה וקרע אחד עולה לשניהם לכו"ע וא"כ וודאי דבטעה מאמו לאביו דיצא וכמו שהעתיק התוס' בהנך תרתי בבי בשתיהן יצא לכך יותר פשוט להגיה כמו שהגהנו דנתחלף תיבת לא מהנך בבי דאביו ואינו אלא אחד מהקרובים דשם צ"ל לא יצא והועמד שלא במקומו בבבא דאמו ואינו אלא אביו ובאמת שם צ"ל יצא כמו שהוא בתוס' וזה פשוט וברור הרי בררנו להדיא דהברייתא דמס' שמחות והירושלמי מסייען לשיטת רש"י והרא"ש והר"ן דהנך תרתי דינים הא בהא תליין:

ומעתה אני תמה על מאור עינינו הרב בב"י סי' ש"מ שהביא להדא דמס' שמחות וכתב עלה וז"ל ולא הזכירוהו הפוסקים לדברים האלו ונראה שהטעם מפני שלא הוזכרו בתלמודא דידן אלמא לאו דסמכא נינהו ותמה תמה אקרא איך נעלם ממנו לפי שעה שלפי שיטת רש"י והר"ן והרא"ש הדין מוכרח גם מתלמודא דידן וכמו שכתבנו וגם התוס' שהביאו להדא דמס' שמחות והירושלמי ש"מ דגם התוס' קאי בהך שיטתא דרש"י והרא"ש והר"ן וזה ברור וצ"ל דגם הב"י הוי גריס בההיא ברייתא כמו שהגהנו לא יצא במקום יצא דאל"כ לא ה"ל למימר שלא הוזכרו דברים אלו בתלמודא דידן רק דעדיפא הל"ל דתלמודא דידן סותר להדיא לההיא ברייתא דמס' שמחות לפי גירסתינו אלא ע"כ דגם להב"י הי' הגירסא כמו שהגהנו ולכך אין כאן שום סתירה להדיא מתלמודא דידן אלא דהך חידושא דדינא שחדשו במס' שמחות לחלק בין אביו ואמו לשאר קרובים לא הוזכר בתלמודא דידן לפי הבנת הב"י ולכך כתב ע"ז דלאו דסמכא נינהו וע"כ לא הזכיר דין זה בשו"ע כלל אבל לפ"מ שבררנו דלרש"י והרא"ש והר"ן הדבר מוכרח גם מתלמודא דידן וגם התוס' קאי בהך שיטתא ובירושלמי תני בהדיא כן (ובב"י לא הביא כלל להירושלמי) א"כ לענ"ד נראה שהוא דין ברור ולית בו שום ספיקא:

הן אמת שהרמב"ם לא ס"ל כן דהא איהו פסק בהך אי איבעיא דבעל מהו שיפר לשתי נשיו דנפשטא לקולא מדרבנן דר' יהודה ולכך פסק דבעל מיפר לשתי נשיו ואפ"ה בטעה מזו לזו פסק דלא מהני אלא א"כ הוא בתוך כד"ד וכסוגיא דידן וא"כ שמעינן מזה דלהרמב"ם הנך תרתי דינים לא תליין אהדדי ולפ"ז גם לענין קרעים מצינו למימר אף בשאר מתים דקרע אחד לכולן אפ"ה בטעה מז"לז לא יצא ידי קריעה אך עכ"ז הי' נראה עיקר לפסוק כשיטת רש"י וסייעתו כיון דהברייתא דמס' שמחות והירושלמי מסייען להדין שיטתא ולכך גם לענין קריעה הי' נראה לפסוק כשיטת רש"י דהיכי דקרע אחד לכולן גם בטעה מזה לזה נמי יצא:

ועכ"פ בנידון דידן שהוא לענין אבילות דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל וודאי דיש לפסוק כן בלי שום ספק דבטעה מז"לז יצא ואין צריך לנהוג ז' ימים אחרים ואפי' אם טעה מאביו ואמו לשאר קרובים או משאר קרובים לאביו ואמו ג"כ יצא ידי אבילותו דהא לענין אבילות קיי"ל דאבילות אחד לכולן אפי' באביו ואמו ושארי קרובים ג"כ אבילות אחד לכולן וא"כ חזינן דלא החמירו באבילות כמו בקריעה שצריך לקרוע על אביו ואמו בפ"ע דווקא רק דאבילות א' לכולן וא"כ בטעה מז"לז ג"כ יצא וא"צ לנהוג ז' ימים אחרים:

ולכאורה עלה בדעתי לומר דלענין אבילות אפשר דגם הרמב"ם מודה דיצא בטעה מז"לז דדוקא גבי קריעה דכתיב על על הוא דלא יצא אבל לענין אבילות דלא כתיב על על א"כ מנ"ל לומר דלא יצא דכיון דליכא קרא להכי מיהו הדרנא בי דלהרמב"ם טפי אית לן למימר כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אך להפוסקים שסוברים דאבילות יום ראשון דאורייתא א"כ ז"א דהא תרווייהו דאורייתא נינהו ולא שייך בזה כל דתיקון וא"כ הדרא סברתינו לדוכתי' מנ"ל למילף אבילות מקריעה וכיון דאבילות ליכא קרא יתירא להכי א"כ גם בטעה יצא אפילו להרמב"ם ועוד דאף אם נאמר דאבילות דרבנן מ"מ כיון דחזינן דלענין קרע אחד לכולן לא השוו אבילות לקריעה ש"מ דלא תיקון כעין דאורייתא ושפיר אית לן למימר גם להרמב"ם דבאבילות יצא בטעה מזה לזה:

ועכ"פ איך שיהי' בדעת הרמב"ם כיון דלרש"י והרא"ש והר"ן והתוס' הדבר ברור דיצא וקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ובפרט דהברייתא והירושלמי מסייע להדא שיטתא א"כ בנ"ד הדבר ברור שא"צ לנהוג ז' ימים אחרים וגם לענין קריעה נראה לענ"ד לפסוק כרש"י וסייעתו כדכתיבנא והנראה לענ"ד כתבתי וחתמתי:

דוד טעביל במה' משה זלל"הה.

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה