אור ברסלב
שות בית דוד חלק חו"מ › סימן ו

שות בית דוד· רבי דוד טעביל רובין ממינסק

חלק חו"מ · סימן ו

סימן ה

מעשה בראובן שקנה בית סמוך לביתו של שמעון ולא היו מרוחקים זה מזה רק כמו שביל קטן כשיעור המרחק ההכרחי הצריך להיות בין שני בתים היינו שיעור שפיכת מי גגיהם ששה טפחים ולאותו השביל קטן הי' פתוח חלון מביתו של שמעון ולזאת לא הי' אורה לחלון ההוא רק ממשך ששה טפחים כפי רוחב השביל וכאשר קנה ראובן את הבית סתרה ובנאה לעבר השני ונמצא כי החלון יש לו מעתה אור מרובה כמשפט כל החלונות ונמשך הדבר כך שנה אחת בחיי שמעון ולאחר השנה מת שמעון והניח בן קטן ונמשך הדבר כן בימי הקטן ערך תשעה שנים. ולאח"ז עודו בקטנותו השכירו קרוביו את הבית לאיזה אדון ודר בה האדון ערך שבעה שנים והאדון הנ"ל הרחיבה במקצת ובתוך כך נתגדל היתום ומכר את הבית ללוי וכשנכנס לוי לדור בתוכה בא ראובן לסתום את החלון באמרו כי בעת שבנאה לעבר השני אז מיחה בשמעון שלא יחזיק עליו רק שנמשך הדבר ולא סתמה ושמעון לא הי' חי אח"ז רק משך שנה אחת ונמצא כי לא החזיק עליו שמעון בחייו ולאחר פטירתו כאשר נפל הבית בירושה להיתום קטן לא הי' לו למי למחות כיון שהי' קטן ולכשהגדיל הי' הבית בידי האדון לזאת בא כעת לסתום החלון ושאלנו את פי ראובן אם יש לו עידי מחאה שמיחה בשמעון בחייו כדבריו ולא מצא והיתום הנ"ל הביא עידי חזקה שהחלון הי' פתוח לחצירו בחיי אביו בערך משך שנה אחת ולאח"ז בימי היתום הי' דרים שוכרים יהודים והיו משתמשין באותו חדר בערך שמנה שנים עד שהשכיר הבית להאדון הנ"ל. ופסקתי בזה שחזקת החלון כפי מה שהיתה מקודם בטרם שדר בה האדון הנ"ל היא חזקה מעלייתא ואינו רשאי ראובן לסותמה ואם ירצה לבנות כנגדה מחוייב להרחיק ד' אמות כד"ת וטעמא דידי משום דהך מלתא אי קטן יש לו חזקה בשל אחרים אם לא הביא בזה הה"מ בפי"ג מה' טוען ונטען ה"ב ג' שיטות דעת קצת מפרשים שאין לקטן חזקה בשל אחרים אפי' היכא שהתחיל האב להחזיק בחייו שנה אחת ואח"כ אכל הקטן שתים ג"כ אין לו חזקה ונתנו טעם לדבריהם משום דקטן לא בר מחויי הוא וכיון שלא הי' יכול למחות בו ממילא דאין חזקתו חזקה והרמב"ן והרשב"א כתבו דקטן יש לו חזקה אפי' היכא שלא התחיל האב להחזיק בחייו כלל רק הקטן התחיל בעצמו להחזיק מ"מ יש לו חזקה ונראה טעמם כיון דקיי"ל בב"ק דף קי"ב תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה של חבירו ואמר שלי הוא אין אומרים נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין מידו מיד ולכשיגדיל יבא עדים ונראה א"כ באן בקטן שהתחיל להחזיק בעצמו והחזיק ג' שנים הוי חזקתו חזקה כיון שהי' יכול להוציא מידו אף בקטנותו וכיון שלא הוציא מידו והניח אצלו ג' שנים הוי חזקה גמורה. כנלענ"ד לפרש טעמם של הרמב"ן והרשב"א. ודעת הרמב"ם לחלק בין היכא שהתחיל הקטן להחזיק בעצמו ובין היכא שהתחיל האב להחזיק בחייו. היכא שהתחיל האב להחזינן בחייו ואח"כ השלים הקטן ה"ז חזקה גמורה אבל היכא שהתחיל הקטן בעצמו להחזיק לאחר מיתת אביו אין זו חזקה וטעמו של הרמב"ם משום דאזיל בשיטתם של הרמב"ן והרשב"א דקטן בר מחויי הוא דהא מוציאין מידו אף בעודו בקטנותו ולכך הוי חזקתו חזקה גמורה רק ה"א היכא שהתחיל האב בחייו להחזיק והשלים הקטן דאז אין צריך הקטן לטעון שום טענה דהא קיי"ל הבא משום ירושה אין צריך טענה וכיון דלא מיחה בו הוי חזקה גמורה אבל היכא שלא התחיל האב להחזיק רק הקטן בעצמו התחיל להחזיק נהי דהחזקם הוי חזקה גמורה כיון דלא מיחה בו מ"מ הוי חזקה שאין עמה טענה משום דקטן לאו גר טענה הוא וקיי"ל כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה:

וכן הוא דעת הר"ן בפרק שני דייני גזירות גבי הך מתניתין דהעורר על השדה והוא חתום עלי' בעד כו' עשאה סימן לאחר איבד את זכותו ואמרינן עלה בגמ' ההוא דעשאה סימן לאחר שכיב ושביק אפטרופא אתא לקמי' דאביי א"ל איבד זכותו א"ל ודלמא אי הוי אבוהון קיים הוי טעין ואמר תלם אחד עשיתי לך א"ל שפיר קאמרת דאמר ר' יוחנן כו' זיל הב לי' מיהא תלם אחד א"ל אי הוי אבוהן קיים הוי טעין ואמר חזרתי ולקחתי ממנו א"ל שפיר קאמרת דאר"י אם טען ואמר חזרתי ולקחתי הימנו נאמן וכתב עלה הרי"ף פירוש והוא דהוי ארעא בידי' אבל ליתא בידי' אינו נאמן דיקא נמי דקאמר זיל הב לי' ש"מ עכ"ל הרי"ף והר"ן שם כתב וז"ל ולפיכך נראה מתוך מה שכתוב בהלכות והוא דהויא ארעא בידי' כו' דהכא בשהוציאה המערער מידו בחייו עסקינן ואחר שמת בא זה להוציאה מיד היתומי' בהודאתו של אביהם שעשאה לו סימן ומשו"ה קאמר אביי דשפיר קאמר דיכול לומר חזרתי ולקחתי ממנו משום דמיירי שהחזיקו בו היתומי' לתשלום ג' שנים ודר בי' אבוהן חד יומא כדינא דחזקה ולפיכך כתב הרי"ף ז"ל דהיכי דליתא בידו אינו נאמן עכ"ל הר"ן הרי להדיא דס"ל להר"ן כדעת הרמב"ם דהיכי דהתחיל החזקה בחיי אבוהן מהני מה שהחזיקו היתומי' אחריו לתשלום שני חזקה ודעת הקצת מפרשי' שהביא הר"ן נראה דהוא דעת הראב"ד הביאו הרא"ש בסוגיא הנ"ל בסי' י"ב ז"ל והראב"ד ז"ל פי' דמיירי שהוציאה המערער מיד המחזיק בחייו ועכשיו בא זה להוציאה מידו בטענת עשאה סימן והחזיק בה ג' שנים בחייו אחר שהוציאה מידם ומשו"ה אמר אביי דשפיר קאמר דאלו הי' אבוהן קיים הי' יכול ליתן חזרתי ולקחתי כיון שהחזיק בה ג' שנים בחייו אבל חזקת היתומי' אינה מצטרפת והיינו כדעת הקצת מפרשי' שהביא הה"מ ואפשר דדעת הר"ן הוא לגמרי כשיטת הרמב"ן והרשב"א והא דמצריך הכא שהתחיל החזקה בחיי דאבוהן היינו משום דהאפטרופא לא הי' לו שום טענה דהא וודאי ידע דהוא לא קנה ממנו בקטנותם רק דקטעין דלמא אי הוי אבוהן הוי טעין חזרתי ולקחתי' ממנו ולכך בעינן שיהי' החזקה במקצת בחיי אבוהן תדע דהא גם הרשב"א דס"ל דחזקת הקטן לחוד נמי מהני וכמש"כ הה"מ על שמו ואפ"ה בההיא סוגיא דכתובות כתב כלשון הר"ן דהתחיל החזקה בחיי אבוהן כמבואר להדיא בחידושיו למס' כתובות עיי"ש רק שאין זה מוכרח בדברי הר"ן דאיכא למימר דס"ל כדעת הרמב"ם דלעולם בעינן שיתחיל החזקה בחיי האב אבל הא וודאי דלא ס"ל כדעת הקצת מפרשים והוא הראב"ד:

ולפ"ז הי' נראה לפסוק להלכה כדעת הרמב"ם והר"ן כיון שהרמב"ן והרשב"א סוברים אפי' בגדולה מזו היינו היכא שהתחיל הקטן בעצמו להחזיק ג"כ הוי חזקה א"כ וודאי היכא שהתחיל האב להחזיק הי' נראה לפסוק דהוי חזקה חדא דכיון דהרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן שוים כולם בזה דהוי חזקה והוי דעת קצת מפרשים דעת יחיד לגבייהו ועוד דדעת קצת מפרשים לא נתבאר טעמם דלמה לא הוי בר מחויי כיון דקיי"ל דקטן שתקף בעבדיו מוציאין מידו א"כ הא הוי בר מחויי ובפרט היכא שהקטן הוי מוחז' וודאי דיכול לטעון קים לי כשיט' הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן וכן נראה מלשון השו"ע ח"מ סי' קמ"ד סעיף ג' שכ' סתם אכלה האב שנה ומת וירשה הבן ואכלה שתים או שאכלה האב שחי' והבן שנה ה"ז חזקה ומדסתם ולא חלוק אם הבן הוי קטן או גדול ש"מ דס"ל דאפי' הוי הבן קטן נמי הוי חזקה דהא מינה קמדייק הה"מ דס"ל להרמב"ם דהוי חזקה מדסתם בפרק י"ב מטוען וכו' אכלה האב שנה והבן שתים או שאכלה האב שתים והבן שנה ה"ז חזקה ולא קמחלק בין אי הי' גדול או קטן ש"מ דס"ל דגם אי הוי קטן הוי חזקה עיי"ש בדבריו וכיון דגם הב"י כ' כלשון הרמב"ם ולא חילק כלל מוכח דס"ל כדעת הרמב"ם. והכי נראה אדברי הסמ"ע שם שדעתו לפסוק להלכה כדעת הרמב"ם [אלא שבסמ"ע שם עירב שני הדיעות דעת הרמב"ם עם דעת הרמב"ן והרשב"א ולא חילק ביניהם כלל ואפשר שיש איזה טעות סופר בדבריו] אלא שהאו"ת הקשה ע"ז דבסי' קמ"ט סעיף כ"ג כ' הב"י דהיכא דהחזיק בה המחזיק שלש שנים בחיי האב ובשעת מיתת האב היתה ביד האב רק שלא החזיק בה האב עדיין שלש שנים אחר שהוציאה מיד המחזיק ומת והניח בן קטן מעמידין אותה בחזקת הקטן ואין מקבלין עדות המחזיק להחזיק בה כיון שהבן קטן ולאחר שיגדיל הקטן יביא המחזיק עדים אם מעידי' שהחזיק בה ג' שנים כראוי בחיי האב מוציאין אותה מיד הקטן ונותנים אותה להמחזיק אבל אם שהתה ביד האב ג' שנים או מקצת שלש בידו ותשלום השלש ביד בנו אחר שהגדיל אין מוציאין אותה מידו אבל מה שהייתה ביד הבן בעודו קטן אינו מצטרף לתשלום ג' שנו חזקה של אביו ע"כ דברי הב"י והוא דעת הר"י אברצלוני הביאו הטו' סי' קמ"ט אות ך"ז עיי"ש וא"כ נראה מכאן שדעתו לפסוק כדעת הקצת מפרשים שהביא הה"מ מדכתב אבל מה שהיתה ביד הבן בעודו קטן אינו מצטרף לתשלום ג' שני חזקה של אביו ולדברי הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א הא ה"ל חזקה גמורה מה שהיתה בידו בקטנותו כיון שהתחיל האב להחזיק בה וא"כ דברי הב"י סתרי אהדדי דבסי' קמ"ד סתם כדברי הרמב"ם וכאן סתם כדעת קצת מפרשים ובלא"ה נמי הקשה בתומים דאיך סתם כדעת הקצת מפרשים כיון דרוב גדולי הפוסקים חולקים עליהם ופשיטא דיכול המוחזק לטעון קים לי דלא כדעת הקצת מפרשים. ונלענ"ד לתרץ דברי הב"י כי היכי דלא להוי סתרי אהדדי והוא לפי מש"כ הטור בסי' ק"ו ח"ל קרקע שהוא בחזקת היורש שאביו הי' מוחזק בה ונתברר בעדים שהיא גזולה בידו ובא הנגזל להוציאה מיד היורש ב"ד נזקקין להוציאה מידו אף ע"פי שהוא קטן כו' ודוקא שנתקבל העדות בחיי אביו או שהוציא שטר מקויים שהיא שלו שלקחה מאביו ואביו לא החזיק בה ג' שנים אחר זמן השטר אבל אם לא נתקבל העדות בחיי האב אין מקבלין אותו אח"כ ע"כ ל' העור הרי חזינן דהיכי דידעינן בבירור שהקרקע הי' של המערער ואביו לא החזיק בה עדיין ג' שנים מוציאין מיד היורש אע"פ שהוא קטן וזה הוא ג"כ בכלל מאי דאמרי' בב"ק תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו מוציאין מידו דלאו דוקא אם תינוק בעצמו תקף בעבדיו מוציאין מידו אלא אפי' אם אביו ירד לתוכה ולא החזיק בה עדיין ואנן ידעינן בבירור שהית' של המערער כגון דאית לי' שערא או בגוונא אחרינא ג"כ מוציאין מידו והא דאמרי תינוק שתקף בעבדיו מוציאין מידו היינו אפי' אם לא הי' להמערער שטר על שדה זו שהיא שלו רק ע"י עידי חזקה מ"מ כיון שהקטן בעצמו ירד לתוכה ולא אביו לכך מוציאין ממנו אבל היכא שידעינן בבירור ע"י שטר מקויים שהיא של המערער מוציאין מידו אפי היכא שהיתה ביד אביו מקודם כיון שלא החזיק בחייו שני חזקה וכן כ' הרשב"א בתשובה הביא הב"י בסי' ק"ו וז"ל נמצאת שדה שאינו שלו היינו שיש עדים שהיתה של המערער זה ושאביו של יתומים אלו גזלה מהם וא"נ שיש ראי' שהיתה של המערער ולא אכלה אביהם של יתומים ג' שנים עיי"ש וכ"כ עוד בתשוב' הביאו הב"י בסי' קנ"ד וז"ל על א' שהי' מזיק את חבירו בהיזק ראי' וכשראה שהי' חבירו תובע אותו קם ונתן את הבית לבנו קטן והשיב כל שזה ניזוק בשלו מחמת בית הקטן אין אומרים נמתין עד שיגדיל כדאמרי' בב"ק קי"ב גבי בר תמוה דר' ירמי' טרק גלי וכו' עד התם הוא דלא קיימא בחזקת דאבוה וכו' וה"נ דכוותי' הוא דהוא מזיק את זה ואין אומרים יזיק ונמתין עד שיגדל אלא ב"ד יורדין וסותמין ולכשיגדל אם יש לו ראי' שקנאו מורישו או מחל לו יביא ראי' ונראה עכ"ל וכן מסיק שם עוד בתשובה אחרת הביאו הב"י סי' הנ"ל אות ד"ז וז"ל ועוד דאין אומרים בכיוצא בזה נמתין עד שיגדל כדקיימא לן בהגוזל בקטן שירד לנכסי חבירו עכ"ל מכל הני תשובות הרשב"א מוכח ג"כ דהיכא דידעינן בודאי דהשדה היתה של המערער בשער או בגוונא אחרינא מוציאין מיד הקטן אף אם הי' ביד אביו בחייו רק כיון שלה החזיק ג' שנים ואינה חזקה לכך מוציאין מיד הקטן. מיהו כ"ז הוא דוקא היכי דידעינן בודאי ע"י שטר מקויים או שידוע לכל באופן שאין צריך לקבלת עדים שהיתה שלו אבל היכי דידוע הוא שהשדה היתה של אביו של הקטן והמערער אומר שקנה אותה מאביו או שנתנו לו במתנה והחזיק בה ג' שניה ורוצה להביא עידי חזקה והשדה היתה ביד אביו של הקטן קודם מותו רק שמת קודם שהחזיק שני חזקה בחזרתה לידו שנית והמערער בא להוציא עתה מהקטן ע"י עידי חזקה שלו היינו עובדא דבר חמוה דר' ירמי' דאמרי' עלה בב"ק (שם) דבשלו הוא מחזיק דהא אית לי' חזקת אבהתא ור' ירמי' המערער עדיין לא נתקבלו עידי חזקתו בחיי חמיו ובפני הקטן אין מקבלין עדות ולכך אין מוציאין ממנו עד שיגדיל והגה דברי הר"י אברצולני שהביא הטוש"ע סי' קמ"ט המה ממש הך עובדא דבר חמוה דר' ירמי' כמו שהוא מפורש בדבריו וכן הוא בחידושי הגהות בשם הב"ח דזה נלמד מעובדא דבר חמוה דר' ירמי' ולכך כתב החזיק בה המחזיק ג' שנים דמשמע שמתחילה הי' ידוע דהשדה הי' בחזקת האב רק שהמחזיק אומר שהחזיק בה שני חזקה ועדיין לא נתקבלו עדיו ובשעת מיתת האב היתה בחזקת האב והיינו ממש הך עובדא דר' ירמי' ובזה הוא דקאמר הר"י אברצלוני שאינו מצטרף חזקת הקטן לשני חזקה של אביו והיינו משום דאינו יכול להוציא מיד הקטן א"כ מאי הוי לי' למיעבד להוציא אינו יכול ולמחות שיזהר בשטרו קטן לאו בר אזדהורי הוא בשטרא וגם כי אינו יודע מענינו של אביו ולפיכך בכה"ג אין חזקת הקטן מצטרפת אבל הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א מיירי בקרקע הידוע שהיתה למערער באופן שחין צריך לקבלת עדות ע"י שטר מקויים וכדומה ואח"כ החזיק בה האב שנה אחת והבן שתי שנים דבזה וודאי דהי' יכול להוציא מיד הקטן עפ"י ד"ת וכמו שהוכחנו לעיל מהטור והרשב"א ולכך שפיר מצטרפת חזקת הבן בקטנותו לחזקת האר דמדלא הוציאו עפ"י ד"ת ש"מ דבקושטא קמחזיק ומעתה לא פליגי אהדדי הר"י אברצילוני עם הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א כלל וגם פסקי השו"ע לא סתרי תו אהדדי ומיושב קושיות האו"ת ודו"ק וזה ברור ואמת:

ומעתה בנידון דידן כיון ששמעון החזיק בדבר הידוע שלא הי' מעולם שום חזקה בזה. וא"כ הי' ראובן יכול לבנות כנגד החלון אף בפני הקטן וכמש"כ הרשב"א בתשובותיו להדיא וכמו שהבאתי לעיל שאין אומרי' יזיק ונמתין עד שיגדיל ומדלא בנה כנגדו ש"מ דבקושטא החזיק וכדברי הרמב"ם מאחר דהוכחנו דגם הר"י אברצולני לא פליג ע"ז ולא נחוש לדעת קצת המפרשים שהביא הה"מ כיון שהרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"י אברצולני והר"ן והטור והב"י כולם שוים בזה וא"כ גם אם הי' ראובן מוחזק לא הי' יכול לטעון קים לי' נגד כל הנך רבוותא דהמה רוב בנין ורוב מנין ונגד סתימת השו"ע ע בסי' קמ"ד בפרט דבנידון דידן מקרי היתום בנו של שמעון מוחזק בחלונו וכמש"כ בתשובת להרמב"ן הביאו הב"י בסי' קנ"ד מחודש ד' וז"ל דאפי' לדברי מי שאומר דאין חזקה להיזק ראי' כל שאין אנו יודעין מי קדם או חלונו לחצורו או חצירו לחלון אי אתה יכול לסלקו והדבר מבואר יותר בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' הנ"ל מחודש ט"ו וז"ל והדין נותן כן באמת שאין חזקת חלונו של זה לאותו כותל בלבד אלא חזקתו להיות לו חלון פתוח על חצר חבירו. וכיון שכן אפי' לדברי האומרים שאין חזקה להיזק ראי' כל שאין אנו יודעין מי קדם או חלונו של זה לחצירו של זה או חצירו של זה כל שאין אתה יכול לומר לסתום חלונו של זה או לסלקו מספק זה כבר הוחזק בעל החלון בזכות זה שאין הזכות תלוי בחלון זה אלא שהוחזק בזכות זה ועיי"ש שהאריך בזה וכיון שכן שהיתום מקרי מוחזק הדבר ברור כשמש כי חזקת היתום חזקה מעלייתא היא ולית בה שוה ספיקא:

תוכן העניינים

שות בית דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה