אור ברסלב
שות ביכורי אברהם שו"ת › סימן יא

שות ביכורי אברהם· הרב אברהם אלישוב

שו"ת · סימן יא

סימן י

כבוד ה' המופלג וחריף מו"ה אברהם נ"י פה ביאליסטאק:

מה שהקשה על הט"ז איך לא ראה דברי הרמב"ם דסבר יאוש כדי לא קנה וכו' נמי לא קשה מידי ומע"ל מפרש מה שכתב הט"ז ע"כ נ"ל דהרמב"ם סובר כמש"כ התוספות בב"ק בשם ר"ת לעיל דיאוש בכ"מ קנה וכו' דפי' הוא דהרמב"ם מפרש פי' הגמרא בדעולא כפי' ר"ת ולא כפי' ר"י דר"ת פי' התם דיאוש קונה ומשום מצוה הבא בעבירה פסול ור"י מפרש דביאוש כדי לא קנה ובעינן יאוש ושינוי השם וגבי קרבן דלא מהני יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש משום כיון דלא קני לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו מקודם פסלי רחמנא להקרבה משום מהב"ב אבל אי היה קני לו קודם ההקדש ע"י יאוש ושינוי אין כאן מצוה הב"ב וכשר להקרבה ולפי' ר"ת לעולם פסול להקרבה משום מהב"ב. והט"ז הא דכתב שם וא"כ זה שגזל צמר ועשה מהם ציצית ע"כ כבר ליבן דבלא ליבון השייך לו תחלה א"א לעשות ממנו חוטין א"כ ודאי לא הוה שינוי החוזר לבריתו מחמת הליבון וא"כ ליבן הוא השינוי וליבון הוי קודם שעשה ציצית וא"כ לפי' ר"י אין כאן משום מהב"ב כמו התם בקני לו קודם ההקדש דאין בו משום מצוה הב"ב ומשו"ה כתב הט"ז דהרמב"ם ס"ל כמו שכתבו התוספות בשם ר"ת ולר"ת לעולם איכא משום מצוה הבא בעבירה וה"נ אף דהליבון הוא קודם שעשה ציצית מ"מ איכא משום מצוה הבא בעבירה ומשו"ה הוצרך הט"ז לומר דהרמב"ם מפרש פי' הגמרא בדעולא כפי' הר"ת ולא כפי' ר"י ולענין הלכה שפיר לא סבר הרמב"ם לעולם יאוש קונה כדעולא וסבר הרמב"ם דיאוש אינו קונה וא"כ ממילא מוכח דהרמב"ם סובר דמשום מצה הב"ב פסול להקרבה לעולם מדמפרש לה הכי כפי' ר"ת ולא מפרש כפי' ר"י ש"מ דסברתו הוא דמשום מהב"ב פסול לעולם. אך אכתי קשה הרמב"ם דפסק דיאוש אינו קונה כמאן פסק לא כעולא ולא כר"י דאמרינן בפ' ה' דגיטין (דף נה) אמר עולא ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קנה ור"י אמר בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קנה וכו' דכר"י לא פסק דהא אמר יאוש כדי קנה וכעולא לא פסק דהא סובר כפי' ר"ת דפי' דעולא סבר דיאוש קני בכל מקום רק לענין קרבן סובר דלא קני וא"כ תרווייהו ס"ל בכ"מ דיאוש כדי קנה ונראה דפסק כר"י וסבר הרמב"ם כמו שכתבו התוספות שם בב"ק וז"ל וטעמא דר"י דאמר בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש למצוה הבא בעבירה ואית ליה דיאוש לא קני ולא גרסינן התם מ"ט קסבר יאוש כדי קנה ועיין בתוספות דגיטין בד"ה מ"ט יאוש כדי לא קני ועיין במהרש"א שם וא"כ ר"י סבר יאוש לא קני ופסק הרמב"ם כר"י. ולפי זה יש לתרץ קושית הכ"מ בפ"ה מה' איסורי מזבח ה' ז' דכתב וז"ל ופסק רבינו כר"י ויש לתמוה שמאחר שרבינו פוסק דיאוש כדי לא קנה כמבואר בפ' ה' מה' גנבה האיך פסק כר"י דאמר יאוש כדי קנה שזה סותר מה שפסק בה' גנבה אבל לפי הנתבאר ניחא דהרמב"ם לא גרים התם מ"ט קסבר יאוש כדי קני כדברי התוספות ואין כאן סתירה. וראיתי שכן תירץ הלח"מ בפ' י"ח מה' מה"ק ה' י"ד קושית הכ"מ כעין הת"י שתרצתי ומסיים וא"כ אין קושיתו קושיא דאיכא שינוי השם אבל יאוש לחוד ודאי לא קני אבל מה שהקשיתי קשה דש"פ כו' עי"ש ולע"ד נראה לתרץ קושית הלח"מ אמה דכתב הרמב"ם גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת וכו'. וכתב הלח"מ תימא דלא אמרי בגמרא כן אלא עולא לתרץ דאמר יאוש כדי לא קני דהוקשה לו מברייתא דגנב והקדיש ושחט בחוץ חייב כרת דהיינו חייב כרת מדבריהם בשלמא לר"י הוה כרת מן התורה ותי' דהוה כרת מדבריהם ורבינו דפסק בפ"ה מה' א"מ כר"י איך כתב כאן דהוה כרת מדבריהם והא כתב דהוה כרת מן התורה וכו' עי"ש. ונראה לי לתרץ דהנה לכאורה אמאי מקשה הגמרא לעולא דוקא מהא דגנב והקדיש וכו' ותני עלה בחוץ כה"ג עונש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתיה דהא לר"י דאמר יאוש כדי קני נמי קשיא דהא אמר נודעה אינה מכפרת וא"כ אינה ראויה לבא אל פתח אהל מועד ואמאי בחוץ כה"ג עונש כרת כרת מאי עבידתיה ואע"ג דמדרבנן אינה מכפרת אבל מה"ת ראויה לבא אל פתח אוהל מועד מכל מקום הא תנן בזבחים (דף קיג) כל שאין ראויה לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ הרובע והנרבע וכו'. והרמב"ם כתב בפ' ב' מה' א"מ ה' י' בהמה שנולד בה אחת מן הטרפות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח ה"ה אומר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וכתב הכ"מ ומ"ש רבינו הה"א הקריבו נא לפחתך יש לתמוה שהרי בתו"כ ובתמורה דורש כשהוא אומר מן הבקר למטה להוציא את הטרפה משמע דמה"ת הוא דהא דריש לה מקרא ואפשר שסובר רבינו דסמך בעלמא הוא דאסמיך להו אקרא וכו' עי"ש וא"כ לפי זה טרפה הוא דאסור מדרבנן למזבח ומ"מ חשיב להו במתניתין בהדי הנך דאין ראויה לבא אל פתח א"מ אע"ג דהוא מדרבנן וא"כ ה"נ לר"י בחטאת הנודעה לרבים אע"ג דמדרבנן אינה מכפרת הא אינה ראויה לבא א"פ אה"מ וא"כ כרת מאי עבידתיה ואמאי לא מקשה הגמרא נמי לר"י וע"כ צריכים לומר דמשו"ה לא מקשה לר"י די"ל לר"י דברייתא מיירי בלא נודעה לרבים דמכפרת וכ"ז הוא לפי הס"ד אבל לפי מה דמתרץ ואמר כרת שע"י דבריהם באת לו אוקמוהו רבנן ברשותו וכו' י"ל לר"י נמי מיירי ברייתא בין נודעה ובין לא נודעה וכרת מדבריהם ושפיר כתב הרמב"ם ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו כרת דהא אף לר"י צריכין לאוקמא בנודעה וכרת מדרבנן ומתורץ קושית הלח"מ ומתורץ דברי הט"ז וכמו שנתבאר. אך אכתי דברי הט"ז תמוהין מטעמים אחרים דמה שהקשה על הב"י וכתב דהתי' א' דמיירי קרא בלפני יאוש פשיטא ל"ל קרא דהכא פ' בב"ק קרבנו ולא הגזול אימת אי לפני יאוש פשיטא ל"ל קרא וכו' וזה אינו קושיא כ"כ דהתוספות כתבו דמשו"ה פריך פשיטא דאינו קדוש דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדישם וא"כ הכא לא שייך האי טעמא כלל ומשו"ה אין להקשות פשיטא וכבר הקשו כן המפרשים על הט"ז. וכן מה שהקשה על התי' השני דליבון הוי שינוי וליבון אינו חוזר לברייתו וכו' עי"ש בח"מ דמבואר דליבון לא הוה שינוי דהמחבר כתב בסי' ש""ס צמר וצבעו או נפצו או לבנו וכו'. וכתב הש"ך תימא דבהגוזל אמרינן דליבון לא הוה שינוי כמו ברפ"ג וכן כתב המחבר עצמו ביו'"ד וכו' וצ"ל דט"ס הוא בספרי המחבר עי'"ש אלמא דליבון לא הוה שינוי וכן מה דתי' הט'"ז דהרמב"ם סבר כפי' ר"ת ומשום מצוה הב"ב ואף דליבון היה קודם המצוה ברמב"ם פ' ה' מה' א"מ שהבאתי לעיל מבואר איפכא דאפילו היכא דקנוי לו מחמת שהקדיש דזה הוא אפי' לר"י בתוספות מצוה הב"ב היא מ"מ הרמב"ם לא קרי לה מצוה הב"ב ופשיטא דלא סבר הרמב"ם כפי' ר"ת דכתב הרמב"ם הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו וכו' ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר אלמא דלא סבר כפי' ר"ת לפסול משום מצוה הב"ב. ולפי זה יש לתרץ נמי מ"ש המ"א בסי' י"א בס"ק י' משמע דקנאן בשינוי מעשה רמ"א משמע דס"ל דאפילו קודם יאוש כשר וכ"ה ר"ס תרמ"ט עי"ש והיינו מש"כ המחבר כל ד"מ פסולים בגזול ובגנוב בין לפני יאוש ובין לאחר יאוש אבל גזל וקנאו בלא סיוע המצוה כגון גזל לולב ושיפהו כשר דקניא בשינוי מעשה וכו' ומשמע אפי' קודם יאוש. ולכאורה קשה דהא התם דוקא בשינוי בלא סיוע המצוה ומשמע אבל בשינוי בסיוע המצוה פסול והכא הא השינוי בסיוע המצוה הוא היינו דגזל צמר ועשאן חוטין וטוויה בעינן לשמה והוה כשינוי בסיוע המצוה אבל לפי טעמא דהתם דין דשינוי בלא סיוע המצוה הוא מדברי הר"ן והכא לפי דעת הב"י הוא מדברי הרמב"ם והנמ"י והרמב"ם הא אינו מחלק בין אם השינוי בלי סיוע המצוה בין אם הוא בסיוע המצוה דלעולם וקנה ושעיר מייתי המג"א ראיה מהתם דכמו דהתם בשינוי בלא סיוע המצוה קנה בלא יאוש וכשר לדעת הר"ן כן הכא נמי לדעת הרמב"ם ז"ל בסיוע המצוה קנה וכשר לדעת הרמב"ם ז"ל אף בלי יאוש ואין להקשות על הש"ע דהתם סתם דכשר דוקא בשינוי בלי סיוע המצוה והכא סתם דכשר אף בשינוי בסיוע המצוה ויש לומר דהתם לכתחלה הוא דכשר משום הכי בעינן בלי סיוע המצוה והכא דכשר דוקא בדיעבד כשר אף בלי סיוע המצוה וכדעת הרמב"ם ז"ל:

והנה עוד קשה לי על הכסף משנה שכתב שרבינו שכתב מצמר הגזול פסול נראה דמיירי קודם יאוש אי נמי אפילו לאחר יאוש לא קנה משום דהוה שינוי החוזר לברייתו דלמה הוצרכו לזה הא הרמב"ם ז"ל כתב שם בה' י"ב ציצית שעשה עכו"ם פסול וכו' אבל אם עשה ישראל בלי כונה כשרה וכו' וכתב הכ"מ מה שכתב אבל אם עשה ישראל אותה בלי כונה כשרה לא בטווית החוטין קאמר דהא בעינן לשמה כדבסמוך אלא בנתינת החוטין בכנף וכו' וא"כ טווית החוטין בעינן לשמה ומבואר באחרונים דדוקא אם הוה שלו הוא דמהניא אבל אי לא הוה שלו לא מהני הטוויה דלשמה דבדבר דלאו דידיה ואינו ברשותו לא מהניא מה שחשב לשמה והוה כאילו נטוה שלא לשמה ואם כן למה הוצרך הכ"מ לומר משום דהוי שינוי החוזר לברייתו האי שינוי הגוף ר"ל שינוי השם דמעיקרא צמר והשתא תיפוק ליה דלא נטוה לשמה דהא כיון דלא הוי דידיה מעיקרא לא מהני מחשבתו שחשב לשמה והוי כאלו נטוה שלא לשמה ובציצית אם לא נטוה לשמה פסולה וא"כ אפילו לא הוי שינוי החוזר לברייתו פסול משום פסול שלא לשמה. ואין להקשות על הט"ז דלמה הוצרך לומר דרמב"ם סבר כפירוש ר"ת וכו' ופסול משום מצוה הב"ב תיפוק ליה דהוי כאילו נטוה לשמה ופסול משום דבעינן טויה לשמה י"ל דהט"ז אזיל לשיטתו דכתב דליבון הוי שינוי וקנה ביאוש ובשינוי קודם הטויה ואם כן שפיר הוה הטויה לשמה משום הכי הוצרך לומר דהרמב"ם סובר כפירוש ר"ת ומשום מצוה הבאה בעבירה אבל הכסף משנה קשה ונראה לתרץ דכמו דאמרינן הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה משום דהוי יאוש ושינוי השם וא"כ חל קדושת תרומה עם שינוי השם ביחד ה"נ כשהתחיל לטוות חל הטויה לשמה ושינוי השם ביחד ומהני וכמו דאמרינן פ"ב דגיטין (דף כג) והא דקי"ל דגיטו וידו באין כאחד וה"נ הטויה לשמה והשינוי לשמה באים כאחד משום הכי הוצרך לומר דהוי שינוי החוזר לברייתו:

תוכן העניינים

שות ביכורי אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה