אור ברסלב
שות ביכורי אברהם שו"ת › סימן ח

שות ביכורי אברהם· הרב אברהם אלישוב

שו"ת · סימן ח

סימן ז

וע"ז השיב לי גאון אחד מפורסם וז"ל כבוד ה' המופלג והחריף מו"ה אברהם נ"י יקבל פה התשובה אחרתי עד כה כי בעת הגיעני לא היה לי פנאי אף לפתוח המכתב לקרותו עד עתה כאשר בא מכתבו השני הוכרחתי לפנות ולהשיב לו התשובה:

ממני ידידו

הא דהקשה מע"ל הכא משמע דהרמב"ם סובר מצוה הבא בעבירה דאורייתא לפי זה קשה ממצה גזולה דמבואר (בסי' תנ"ד) אם גזל מצה לא יצא אבל אם גזל קמח ואפאה יצא דקנה בשינוי מעשה וכן פסק הרמב"ם ז"ל. הרי מבואר להרמב"ם דקני בשינוי מעשה ובה' ציצית מבואר להיפך וכו' א"כ הרמב"ם סותר את עצמו ע"כ קושיתו. ובאמת אין כאן קושיא כלל דמה דמבואר בסי' תנ"ד דאם גזל קמח ואפאה יצא דקני בשינוי מעשה הוא דהש"ע אזיל לטעמיה דפסק בסי' י"א כהנמ"י דסבר דקני ביאוש ושינוי השם וה"נ משום הכי פסק דקני ביאוש ושינוי מעשה והא דלא כתב הרמ"א מיהא דאסור לכתחלה כמו דכתב בסי' י"א מיהא לכתחלה אסור לעשותן י"ל דהרמ"א סמך עצמו אמאי דכתב בסי' י"א ועוד דהאי לישנא דאם גזל קמח ואפאה יצא משמע דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה ומשום הכי לא הוצרך הרמ"א לסיים מיהא לכתחלה אסור אבל בסי' י"א דכתב אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין כשרים דמשמע דוקא בדיעבד מ"מ הוה אמינא דמותר לכתחלה לתלות הציצית בבגד משום הכי הוצרך הרמ"א לסיים מיהא לכתחלה אסור לעשותן פי' דאסור לתלות הציצית בבגד ומ"ה בסי' תנ"ד לא הוצרך הרמ"א לסיים מיהא לכתחלה אסור אבל הרמב"ם כתב סתמא דאין אדם יוצא י"ח במצה גזולה דכתב בפ"ו מה' תרו"מ ה"ז אין אדם יוצא י"ח באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר או שגזלה וא"כ אין הרמב"ם מחלק בין גזל מצה בין גזל קמח ואפאה מצה ובשניהם סבר הרמב"ם דאינו יוצא י"ח ואזיל לטעמיה דסבר בה' ציצית דאינו יוצא י"ח בציצית גזולה ובכל גווני פסול לדעת הט"ז וה"נ סבר הרמב"ם לדעת הט"ז דבכל גווני פסול מצה גזולה ואע"ג דמשמע מדברי הה"מ דבגזל קמח ואפאה מצה דיוצא בה י"ח וז"ל הה"מ אבל מש"כ או שגזלה הוא בירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליה אמר ר"א ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר"י אין עברה מצוה ר"י אומר אין מצוה עברה אמר ר"א אלה המצות אם עשיתן כמצותן ה"ה מצות ואם לאו אינן מצות ע"כ. אבל ראיתי מי שכתב ממה שאמרו אבל בסוף דמים הוא חייב לו ש"מ גזולה יוצא בה בדיעבד דהא לא כתיב מצתכם ע"כ ובסוף הירושלמי אינו נראה כן אלא לא יצא והוא שגזל מצה אבל גזל חטים או קמח ואפאה מצה ודאי יוצא דקנאן בשינוי ודמים הוא חייב לו עכ"ל. וא"כ נראה מדברי הה"מ דבגזל קמח ואפאה מצה יוצא בה י"ח י"ל דזהו דעת עצמו של הה"מ וקאי אהא דכתב וראיתי מי שכתב ממה שאמרו אבל בסוף דמים הוא חייב לו ש"מ גזולה יוצא בה בדיעבד וע"ז כתב הרב המגיד וסוף הירושלמי אינו נראה כן אלא לא יצא ועל זה כתב אבל גזל חטים או קמח ואפאה פת ודאי יוצא בה הוא מסכים לדעתם אבל דעת הרמב"ם שפיר י"ל דסבר דבכל גווני לא יצא י"ח ומ"ה כתב הרמב"ם סתמא או שגזלה ואינו מחלק בין גזל מצה ובין גזל קמח ואפאה מצה דבכולם לא יצא י"ח כן י"ל לדעת הט"ז:

והנה יש להקשות על הה"מ שהביא מי שכתב ממה שאמרו וכו' ש"מ גזולה יוצא בה בדיעבד דהא לא כתיב מצתכם וקשה דהא דאמרינן (בפ"ב דפסחים דף ל"ח) אמר ר"א עיסה של מע"ש לדברי ר"מ פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה מצה של מע"ש לדברי ר"מ אין אדם יוצא בה י"ח בפסח לדברי חכמים יוצא בה י"ח בפסח וכו' מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה דכתיב עריסותיכם משלכם וכו' אלא מצה מי כתיב מצתכם וכו' אתיא לחם לחם כתיב הכא לחם עוני וכתיב התם והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן משלכם אף כאן משלכם עי"ש אלמא דאע"ג דלא כתיב מצתכם ילפינן לחם לחם דבעינן משלכם אע"ג דהתם קאי לענין מצה של מע"ש וע"ז הוא דילפינן לחם לחם מ"מ כמו התם במצה של מע"ש ילפינן דבעינן שלכם ה"נ במצה גזולה שפיר ילפינן דבעינן משלכם כיון דכתיב במצה לחם עוני ניתן למילף בגז"ש מלחם דכתיב בחלה דבעינן שלכם א"כ כמו דאמרינן שלכם ולא של מע"ש ה"נ נאמר שלכם ולא של גזלה אע"ג דרבנן פליגי על ר"מ ולא ילפי מגז"ש דלחם לחם י"ל דע"כ לא פליגי אלא במצה של מע"ש ומשום דסברי דמע"ש ממון הדיוט הוא והוה שלכם אבל במצה גזולה י"ל דאפילו רבנן מודו דילפינן לחם לחם מחלה דבעינן שלכם וא"כ שפיר הוה כאילו כתיב מצתכם והאיך כתב הה"מ דבמצה גזולה יוצא בדיעבד דהא לא כתיב מצתכם. ונראה לתרץ דע"כ לא שייך ללמוד לחם לחם מחלה אלא לענין מע"ש למ"ד דממון גבוה הוא ומשום דעיסת הקדש פטורה מן החלה וכדתנן בפ"ג דחלה הקדישתה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' שבשעת חובתה היתה פטורה ופי' הרב דגלגול הקדש פוטר דכתיב עריסותיכם ולא עריסת הקדש וכמו דאמרינן בפ"ו דמנחות (דף ס"ו) אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתיב חד כדי עריסותיכם וחד עריסותיכם ולא עיסת עכו"ם ולא עיסת הקדש ושפיר לר"מ ילפינן מצה של מע"ש בגז"ש דלחם לחם דכמו דפטור מחלה משום דעיסת הקדש ה"נ אינו יוצא י"ח מצה משום דעיסת הקדש דממון גבוה היא אבל האיך נלמוד לענין מצה גזולה מגז"ש דלחם לחם לומר דכמו דגזולה פטור מחלה ה"נ איני יוצא בה י"ח מצה דהא גזולה חייבת בחלה וכדתניא בפ' הגוזל עצים (דף צ"ד) רא"א הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך וכו' וטעמא דהאי עריסותיכם אינו ממעט גזולה משום דגזולה מ"מ חייבת בחלה אם קנה הגזלן חייבת בחלה דהוה כדידי' אם קנה ביאוש ושינוי מעשה ואם לא קנה הגזלן חייבת בחלה משום הנגזל דידיה הוא ופטור מן החלה לא משכחת לה אלא דהאי עריסותיכם אינו ממעט אלא עיסת הקדש ומשום עיסת הקדש פטורה מן החלה וא"כ אף לר"מ דיליף הגז"ש דלחם לחם לא יליף אלא לענין מצה מעיסת מע"ש אבל לענין מצה גזולה לא שייך למילף הגז"ש דלחם לחם וכש"כ לרבנן דר"מ לא ילפינן הגז"ש דלחם לחם לענין מצה גזולה. ואין להקשות דא"כ לרבנן האי גז"ש דלחם לחם למאי איצטריך דבשלמא לר"מ איצטריך למצה של מע"ש דלא יצא ידי חובתו אלא לרבנן למאי איצטריך ואין לומר דר"מ ורבנן פליגי בזה דר"מ קיבל מרבו האי ג"ש דלחם לחם ורבנן לא קבלו מרבו הגז"ש דלחם לחם דגז"ש בעינן קבלה מרבו ואין דנין גז"ש מעצמו דא"כ מאי קאמר ר"א מצה של מע"ש לדברי ר"י דאמר ממון גבוה אין אדם יוצא י"ח בפסח לדברי חכמים יוצא בה י"ח בפסח ומשום דסברי חכמים דממון הדיוט הוה תיפוק ליה דאפילו אי הוה סברי חכמים דממון גבוה הוה נמי אמרי דיוצא בה י"ח בפסח כיון דטעמא דר"מ הוה דאין ארם יוצא י"ח בפסח הוא משום גז"ש דלחם לחם ואי לאו האי גז"ש הוה סבר דיוצא בה י"ח בפסח אע"ג דממון גבוה הוא וא"כ חכמים דלא קיבלו הגז"ש דלחם לחם מרבן סברי שפיר דיוצא בה י"ח בפסח אע"ג דהוה סברי דמע"ש ממון גבוה הוא וא"כ מאי קאמר ר"א לדברי חכמים הסברי מע"ש ממון הדיוט הוא יוצא בה י"ח בפסח דמשמע דוקא משום דסברי מע"ש ממון הדיוט א"ו דהחכמים נמי קיבלו הגז"ש דלחם לחם מרבן וא"כ למאי אתי לרבנן האי גז"ש ונראה דאיצטריך למה דתנן בפ"ו דמנחות (דף ע') החיטין והשעורין וכו' הרי אילו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה ואמר בגמרא הני אין אורז ודוחן לא מנה"מ אמר ר"ל אתיא לחם לחם ממצה כתיב הכא והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב התם לחם עוני והתם גופא מנ"ל אמר ר"ל וכן תנא דבי ר"י וכן תנא דבי ראב"י אמר קרא לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות לחם עוני דברים וכו' וא"כ לחכמים איצטריך הגז"ש דלחם לחם להכי ואיפכא הוא דילפינן לחם דחלה מלחם דמצה והאי גז"ש דמנחות נמי כ"ע מודו בה דר"מ נמי דיליף לחם דמצה מלחם דחלה מ"מ סבר נמי דילפינן האי גז"ש דמנחות לחם דחלה מלחם דמצה ומשום דאין גז"ש למחצה ויש לה"ר דהאי גז"ש דמנחות הוא לכ"ע מהא דתניא בפ' ב' דפסחים (דף ל"ה) אמר ר"י ב"נ אורז מין דגן הוא ומחייבין על חמוצו כרת ואדם יוצא בה י"ח בפסח וכן היה ר"י ב"נ אומר קרמית חייבת בחלה דמין דגן הוא ואע"ג דחלת לחם כתיב בה וגמר לחם לחם מלחם עוני שם במנחות אורז נמי לחם הוא עי"ש. ואם איתא דהאי גז"ש דמנחות לאו לכו"ע הוא מאי הקשה רש"י אדר"י ב"נ מהאי גז"ש דמנחות דלמא ר"י ב"נ לית ליה להאי גז"ש דמנחות א"ו דהאי גז"ש דמנחות הוא לכו"ע ושפיר הקשה רש"י. והנה הרש"ש בהגהותיו לש"ס הגיה ברש"י דמסכים אורז נמי לחם הוא הגיה קרמית נמי לחם הוא ולדעתי נראה דאין צריך להגיה דלכאורה קשה דאמאי באורז קאמר ר"י ב"נ מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בה י"ח בפסח ולא קאמר חייבת בחלה ובקרמית קאמר חייבת בחלה ולא קאמר מין דגן הוא וחייבת על חימוצו כרת ואדם יוצא בה י"ח בפסח. ונראה דמש"ה לא קאמר ר"י ב"נ ברישא וחייבת בחלה דזה הוא פשיטא כיון דקאמר דיוצא בה י"ח בפסח פשיטא דחייבת בחלה דבמנחות לא ילפינן בגז"ש דלחם לחם מלחם עוני אלא במה דאינו יוצא בה י"ח בפסח אינה חייבת בחלה ואי לאו הגז"ש הוה אמינא אע"ג דאינו יוצא בה י"ח בפסח חייב בחלה. אבל במה דיוצא בה י"ח בפסח ודאי דחייבת בחלה וא"כ ה"נ לא הוצרך ר"י ב"נ לומר חייבת בחלה דזה פשיטא ובסיפא דאמר קרמית חייב בחלה דוקא חייב בחלה אבל אינו יוצא בה י"ח בפסח ואין חייבין על חימוצו כרת ומשום דלאו מין דגן הוא והא דחייב בחלה הוא מדרבנן דאי ס"ד דחייב בחלה מה"ת דמין דגן הוא ה"ל למתני נמי דחייבין על חימוצו כרת ויוצאין בה י"ח בפסח דהא ילפינן במנחות לחם דחלה מלחם דמצה ודין אחד להם א"ו דחייב בחלה מדבריהם דרבנן גזרו וא"כ אי אפשר לפרש כפי' הרש"ש דקושית רש"י ותי' קאי על קרמית דמאי מקשה הא אינו חייב בחלה אלא מדרבנן ואם נאמר דהרש"ש מפרש דחייב בחלה מדאורייתא מאי מתרץ רש"י קרמית נמי לחם הוא דא"כ אמאי לא קתני דחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בה י"ח בפסח וע"כ צריכין לומר דקושית רש"י קאי ארישא דקאמר ואדם יוצא י"ח בפסח ומקשה הא אמר במנחות דחלת לחם כתיב בה וגמר לחם לחם מלחם עוני ואמרינן והתם מנ"ל אמר ר"ל וכו' אמר קרא לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות לחם עוני דברים הבאין לידי חימוץ אדם יוצא בה י"ח בפסח יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון ותירץ רש"י דר"י ב"נ סבר דאורז נמי מין דגן הוא ולא ממעט מגז"ש ומשו"ה קאמר דאדם יי"ח בפסח והגז"ש ממעט מידי אחרינא ולפי זה נדחה הראיה שהבאתי מכאן דכ"ע סברי האי גז"ש דמנחות די"ל דאיכא תנאי דלא סברי גז"ש דמנחות והא דהקשה רש"י אר"י ב"נ הוא משום דע"כ ר"י ב"נ סובר להאי גז"ש מדקתני ברש"י וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בהן י"ח בפסח ולא קתני וחייב בחלה וע"כ הוא משום דר"י ב"נ סבר דילפינן האי גז"ש דמנחות לחם דחלה מלחם דמצה למעט מחלה דבר שאינו יוצא במצה אבל במה שהוא יוצא בה במצה פשיטא דחייבת בחלה ומשו"ה לא תני וחייבת בחלה דפשיטא וכ"ז הוא אם ילפינן גז"ש דמנחות אבל אי לאו הגז"ש דמנחות ה"ל לר"י ב"נ למתני ברש"י ומחייבת בחלה וא"כ מוכח דר"י ב"נ אית ליה הגז"ש דמנחות ומש"ה הקשה רש"י דהא ילפינן לחם לחם מלחם עוני דר"י ב"נ מודה בה ואמרינן התם והתם מנ"ל וכו' יצאו אלו שהן באין לידי סרחון ומשו"ה קאמר ר"י ב"נ ואדם יוצא בהן י"ח בפסח. ולפי זה נדחה הראיה שהבאתי מכאן דכ"ע סברי האי גז"ש דמנחות דילפינן לחם לחם מלחם דמצה די"ל דאיכא תנאי דפליגי בזה ומ"מ שפיר מקשה רש"י לר"י ב"נ משום דהא ע"כ ר"י ב"נ אית ליה הגז"ש דמנחות מדלא קתני וחייבת בחלה. אמנם מדברי ר"א דאמר לדברי חכמים דאמרי מע"ש ממון הדיוט הוא אדם יוצא בה י"ח בפסח משמע דאי הוה סברי דממון גבוה הוא לא הוה יוצא בה י"ח בפסח וע"כ מגז"ש דלחם לחם אלמא דרבנן אית להו להאי גז"ש דמנחות:

נחזור לעניננו ושפיר כתב הה"מ דהא לא כתיב מצתכם דהא לא שייך ללמוד לחם לחם מחלה לענין מצה גזולה. אמנם ברא"ש בפ"ב מבואר דלענין מצה גזולה נמי שייך ללמוד לחם לחם מחלה דהרא"ש כתב שם וז"ל משמע מהכא דאין יוצאין במצה גזולה דרבנן אית להו שפיר גז"ש דגז"ש זו מקובלת בפ' רי"ש על ההיא מתני' דהחטין והשעורין וכו' וקאמרי לה בגמרא מנה"מ אמר ר"ל אתיא לחם לחם ממצה וכו' אלא דרבנן אית להו שפיר מעות של מע"ש הוה שלכם אבל גזולה דלאו לכם הא לא נפיק בה. וכן מוכח מסקנא דסוגיא דקאמר וכו' עכ"ל. אלמא דהרא"ש סבר דגזלה נמי ילפינן מלחם דחלה. אולם כבר הקשה שם הק"נ על הרא"ש מהא דב"ק הרי שגזל סאה חטים ותירץ דהק"נ אינו מובן עי"ש וא"כ שפיר כתב הה"מ דהא לא כתיב מצתכם דלא ילפינן לחם לחם מחלה לענין מצה גזולה. ואין להקשות אמה דביארתי לדעת הט"ז דהא דמבואר (בסי' תנ"ד) דאם גזל קמח ואפאה יצא דקנה בשינוי עשה הוא מדברי הנמ"י אבל לדעת הרמב"ם לא א ואין להקשות מהא דכתב הב"י בסי' תנ"ד מקור לדין זה מדברי הרא"ש ומדברי הרמב"ם לדעת הה"מ עי"ש. אלמא דדין זה המבואר בשו"ע הוא מדברי הרמב"ם וכן רשום בבאר הגולה דדין זה הוא מדברי הרמב"ם וכן דקדק הרא"ש וכו' אלמא דדעת הרמב"ם בגזל קמח ואפאה דיצא י"ח די"ל דהב"י אזיל לטעמיה דכתב בה' ציצית דהרמב"ם אינו חולק עם הנ"י וטעמיה דהרמב"ם דפסול הוא משום דמיירי קודם יאוש או משום דהוה שינוי החוזר לברייתו אבל יאוש ושינוי קונה כדעת הנ"י ומשו"ה מפרש הב"י הא דכתב הרמב"ם אין אדם יוצא י"ח במצה גזולה היינו בגזל אבל אם גזל קמח ואפאה דקנה בשינוי יצא ושפיר כתב הב"י המקור לדין זה מדברי הרמב"ם אבל הט"ז דעשה פלוגתא בזה הרמב"ם עם הנ"י ודעת הרמב"ם אף ביאוש ושינוי דלא יצא א"כ סבר דדין זה דגזל מצה (בסי' תנ"ד) הוא מדברי הרא"ש והנ"י אבל דעת הרמב"ם הוא דאפילו בגזל קמח ואפאה מצה דלא יצא י"ח וכדעתו בה' ציצית:

תוכן העניינים

שות ביכורי אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה