שות ביכורי אברהם· הרב אברהם אלישוב
מוסר · חנוך הבנים
ועתה נבאר קצת מענין חינוך הבנים
זה ידוע לכל כי שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו (עיין בנדה) ועשו עסק ביניהם שילך האדם תמיד בעבודת ה' ולא יטה ימין ושמאל והתנה הקב"ה עמהם שישמרו את העסק זה דהיינו שישגיחו על בניהם שילכו בדרך ה' הן בעבודה והן בתורה ואם לאו הקב"ה מסתלק מהם ואינו חפץ להתעסק בשותפין (האלו) שאינן מהוגנים כמבואר במהרש"א ז"ל וז"ל דהשם י"ה מסתלק מביניהם ולא רצה בשיתופם ונשאר אש ואש לפי שלא זכו לגדל בן כשר (עי"ש בקדושין) ע"כ צריך אב ואם להשגיח על בניהם מנעוריהם שילכו בדרך ה' עכ"ל כדכתיב בתורת ה' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם פירש"י ז"ל משעה שהבן יודע לדבר למדהו תורה. מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מסיח עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה ואם לא עשה כן הרי הוא כאילו קוברו עכ"ל. ועוד דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם משמע דאם השגיח עליהם שילמדו תורת ה' וילכו בדרך ה' יהיה אריכות ימים הן לבנים והן לאבותיו שיהיה להם נחת מביניהם כלשון הכתוב [ימיכם וימי בניכם] ואם לא עשה כן הרי הקב"ה מסתלק מהם ופוקד עון אבות על בנים כלומר בשביל בנים על מה שלא השגיחו עליהן והזיקו את חלק השותף מה שנתן השותף השלישי והוא הקב"ה שנתן חלקו בשותפות והוא הנשמה ורוח חיים (עיין בנדה ל"א) והם לא השגיחו על זה שיש להם שותף גדול שיכול לנקה עמהם אם לא ישמרו השותפות כפי הראוי והגון. ואל יאמר האב שיש לי התנצלות גדול על מה שלא נתתי השגחה על אנשי ביתי ראשית התורה אמרה כי יקח איש אשה והיא מצות עשה ככל המצות שבתורה והיא מצוה ראשונה מכל המצות (בראשית) שנאמר פרו ורבו וגם התורה אמרה שארה וכו' לא יגרע ממנה אם כן טרוד הייתי בטרדת הזמן ובפרט בימים האלה לכן לא היה באפשרות לקיים מצות החינוך כראוי ואנוס הייתי ואונס רחמנא פטריה אבל לאחר ההתבוננות אין זה טענה לו יהא כדבריך שהיית טרוד רק ביום אבל בעת שבא אתה לבית בלילה אז היית יכול להזהיר ויאמר לו דרכי ה' לפי דבריך הצדק אתך אבל תאמין לי בעת שאני באתי לביתי אז נפל עלי השינה עד מאד ונפלתי על משכבי כפגר מת ומה יכול לעשות הגם ששותף אני וקבלתי לשמור את העסק להשגיח על אנשי ביתי מכל מקום לא גרע שותפות זה משני שותפין דעלמא ונעשו שומרי שכר זה לזה אם אירע להם איזה אונס פטורין זה לזה עיין (בחושן משפט קע"ו ס"ח) לפי זה בזה גם כן אני אונס גמור הן ביום והן בלילה להשגיח עליהם וגם שם שומר שכר יש לי כי יש שכר על המצות לכך אהיה פטור על פי דין מעונש של חנוך הבנים אל תאמר כן כי מצות חנוך כמעט גדולה מכל המצות כי מצות חנוך נאמרה ונשנית כמה פעמים בתורה אם כן צריך האדם להיות זהיר וזהיר בזה יותר משאר המצות כמו שמצינו בעניני שמירות אם הוא דבר שצריך לשמור ביותר הרי צריך לשמור ביותר כמו שמירת כספים וז"ל (בהגהות אשר"י על ב"מ פ' המפקיד) שהביא בשם הא"ז פסק כספים וכיוצא בזה שמשאן קל ואין הקרקע מאבדתן אין לו שמירה אלא בקרקע וכו' עי"ש. על כל פנים לפי דברינו מצות חנוך היא מצוה גדולה ודבר קל כי החנוך כי אם בדברים ע"כ צריך האדם להיות זהיר וזהיר עד מאד ואם לא השגיח ולא השתדל עמהם בודאי ענוש יענש על כל עבירה ועבירה מה שיעשה בנו כאשר נתבאר בדברי אבי נ"י באריכות עי"ש. לבד זה לטובת עצמי הוא נדרש כי הבן פודה את אביו מדין של גיהנם וגם מביאו לג"ע וזה תכלית של מפו"ר להיות שבני ביתו ילכו על פי דרכי התורה ואם יאמר האדם מכל מקום אני יכול לפטור את עצמי מטעם שמירה בבעלים כדכתיב בתורה אם בעליו עמו לא ישלם וכיון שבעליו הוא הקב"ה עמו במלאכתו שנותן לו מזונותיו ונותן לו חיים ומשמר לו הנשמה והוא ישמור את תורתו הרי זה דומה כאלו אמר להמשאיל השקני מים ואם ניתן לו מים הרי זה שאילה בבעלים כיון ששאל ממנו את חפצו עי"ש (בב"מ) כמו כן הקב"ה שמשגיח על כל אדם בפרט אם כן אינו מחויב כלל בפשיעתו ועוד בלאו הכי נמי פטור אני ואיני מחויב כלל אפילו שפשעתי בשמירת העסק שקבלתי אני ועברתי על דברי כי כן כתוב בתורתך הא דאין מחייבינן שומר על הקדש אם פשע משום דכתיב רעהו ודרשו חז"ל רעהו ולא של הקדש כן אני הא דלא נתתי השגחה על בני והולכין בדרך פושעים ואינם עושים רצונך לא גרע ממזיק הקדש שפשע בשמירת ההקדש הרי הוא פטור כן אני איני מחויב כלל בפשיעתו כש"כ וכש"כ שאיני פשעתי כלל בשמירתו כי מצד ההכרח לא שמרתי שמירה מעולה אבל לפי כחי מה שהיה לי ביכולת להשגיח עליהן עשיתי ומה שהשומר שכר צריך לשמור שמירה מעולה ואני לא שמרתי רק שמירה פחותה מודה אני שעשיתי עולה אבל שאענש אני על זה אינו מצד הדין תורה השיב לו הקב"ה שטענות האלו הם שקר תענש על זה על מה שלא היה השגחתך על בניך ראשית מה שטוען אתה כי באונס באו לך מה שבניך אינם הולכים בדרך ה' אומר לך שאין זה אונס רק פשע שפשעת מה שלא שמרת את בניך והא דאמרת משום טרחת הזמן שטרחת לקיום מצוה שארה כסותה על עצמו ועל אשתך ועל בניך אינך ביכולת לקיים מצוה זו לחנוך הבנים הרי אתה מחוסרי אמנה הא כתיב גבי מצוה של חינוך הבנים למען ירבו ימיכם וימי בניכם ועוד כתיב בפ' ואתחנן למען יאריכון ימיך וטוב לכם וכיון שהקב"ה מצוה לך שתעשה מצוה זו מן הסתם יכול ליתן מזונות לך ולבניך כמו שכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך כלומר השלך על ה' כיון שהוא אמר לעשות מצוה עשה זאת ומכח פרנסה והוא יכלכלך אל תדאג כלל שאין אתה יכול לכלכל כל בני ביתך כי הוא הזן ומפרנס לכל אדם וכן אמר דוד הע"ה (בתהלים קפיטיל קכח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך הנה כי כן יברך גבר ירא ה' וכו' לכאורה צריכים להבין מאי כונתו שמדמה אשתו לגפן ובניו כשתילי זיתים אך נוכל לומר דזה כונתו דזה ידוע לכל דגפן הוא חשוב מאד משום שממנו יוצא יין לקידוש ויין לנסכים משו"ה הוא חשוב מאד הגם שיש טירחא גדול על הגפנים יותר משאר אילנות וצריך להשגיח עליו להשליך עליו זבלו ולשקותו בעתו שאז יש בהן ריוח גדול ויקבל נחת ממנו אבל אם יטריח עליו מעט כעל שאר אילנות אז יהיה היזק גדול ולא נהנה ממנו כלל (עיין בתוספות ב"ק דף צ"ב). על כן צריך להשגיח עליו מאד מאד. וזית ג"כ יש לו מעלה דנקח שמן למאור אבל לא משאר דברים ובבה"מ היו מאירים. וזה אמר דוד הע"ה דהעיקר מצוה מוטל עליו לחנך הבנים שילכו בדרך ה' ואם עושה זאת הקב"ה מברך אותו מקור שפע הברכות כולן ולאו דוקא דמצות חינוך הבנים מוטל עליו לא כן אלא אף אמו נמי מחויבת לחנך הבנים שהיא ג"כ מן השותפים והתנה לקיים את השותפות אע"ג דיש טירחא גדול להשגיח עליהן מ"מ יטריח על זה דבימים יקבל נחת מזה לבד עולם הבא שישמח בשמחת הבן שיושב בישיבת החכמים והולך בדרך ה' לבד זה אפילו בעוה"ז נמי ישמח אב ואם שבן כסיל שלא הולך בדרך ה' מקללין אבותיו שגידלו בן כזה וגורם לאבותיו שמבזים אותם אבל בן חכם דהיינו חכם בתורה וביראה גורם לאבותיו שיכבדו דאומרים אשרי להם שזכו לגדל בן כזה וזה כונתו אשתך כגפן פוריה כלומר ואם אשתך תטריח להשגיח על בניה שילכו בדרך ה' כגפן שמוטל עליו להשגיח על הגפן טרחא גדולה כן נתנה עיניה להשגיח על פריה והולכין בדרך ה' ויושבין תמיד בירכתי ביתך ואין בית אלא בהמ"ד ובניך כשתילי זיתים שאין מקבלין הרכבה ונותנים שמן למאור כן יהיו בניך שמאירים באור הדעת ויושבין סביב לשלחנך כלומר שמשגיח עליהן על כל דבר אפילו בדרך ארץ הנה כי כן יבורך גבר כי ירא ה' הוא ועוד יברכך ה' מציון שתזכה להתברך מציון שהוא ברכת כלל ישראל היוצא מציון אשר שם צוה ה' את הברכה לכל העם וברכה זו תקבל אתה מן הכלל שכל אדם מברכים אותך וראה בנים לבניך כלומר גם תשתדל לראות שבנים אשר יולדו לבניך גם הם יהיו לתכלית שילכו בדרך ה' נמצא מזה שאין זה אונס כי אם פשע מה שלא היה השגחתך עליהן ואם אפילו שאין לך עת להשגיח עליהן היה לך להזהיר לאשתך שתשגיח על בניך ומה שאתה מודה שפשעת ועון עשית רק אין אנו יכולין לענוש לך מצד בעליו עמו אין זה טענה כלל כי זה ידוע דפסקינן כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים משו"ה מתנה שומר חנם להיות כשואל ושואל כשומר חנם משום בדבר שבממון תנאו קיים מש"ה כיון שהקב"ה היה חפץ לעשות שותפות עם אדם ודאי התנה עמו אם יעבור על פקודיו יענש על זה וראיה לזה משום שקבע עונשין למי שעובר על פקודיו ואין עונשין במקום שאין מזהירים תחלה מוכח מזה שהתנה תחלה לבל יעברו על פקודיו וכיון שהתנה עמהם שיענשו על זה ודאי חייבים אפילו בבעליו עמו ועוד נוכל לומר הא דכתיב אם בעליו עמו פטור היינו דוקא פטור בדיני אדם אבל בדיני שמים מחייבינן לו כי הוא עשה היזק וכן מצינו בכמה מקומות שמצד הדין אנו פטרינן לו ומשום דיני שמים מחייבינן לו ע"כ כל איש ואיש מחויב לחנך את הבנים שילכו בדרך ה' כי לאחר מיתתו ודאי יענש על זה ואין לו שום טענה כלל לפטור ולאו דוקא לאחר מיתתו יענש על זה אלא אפילו בחייו ג"כ יענש על זה מאד היסורים שיש לו מהבנים שאינם הולכין בדרך ה' וכיון שאינם הולכין בדרך ה' ודאי אינם מקיימים כיבוד אב ואם רק זה יאמרו הבנים שמצוה לכבדו במקלות ומצוה לקלל אותם ר"ל ואל יאמר האדם הניחא אם היה השגחתו עליהן בעת קטנותם הוה יפה לו בזה ובבא אבל בעת קטנותם לא היה השגחתו עליהם ופשע ועון עשיתי אבל עתה מה תקנה יש לעשות שהבנים שלו הם גדולים וירא אני לדבר כנגדם ולא פעם אחד בכיתי על זה ואין לי עצה ותבונה מה לעשות אל יאמר כן שאין לו עצה מה לעשות שיש עצה טובה אפילו לבנים גדולים שילכו בדרך ה' דהיינו שכל אחד ואחד מהעיר הן משיר והן עני מחויב לקבץ בחורים ולעשות חברה ולחזור אחר רב י"ש שילמוד עמם חיי אדם ומוסר לחנך אותם לעבודת ה' כי בזה קל לקבץ אותם כי יש בחורים שחושבין בעת שמבקש ממנו שילך ללמוד בחברה ויהיה מן החברה אזי חושב שעושין אותו גבאי או נאמן ונותנין לו עליה ומרוצה להיות מהחברה והוא ודאי ילך ללמוד הגם שהולך שלא לשמה מ"מ מתוך שלא לשמה בא לשמה ובעת שמבקש ממנו שילך ללמוד ויכתב בהפינקס של החברה ידבר עמו בדברים רכים ויבטיח לו שהוא יהיה מראשי החברה ועוד דברים רכים מה שיכול להבריח ממנו היצר הרע ואם תעשו זאת יהיה לו זכות גדול שגדול המעשה יותר מהעושה. אך זה צריכים להשגיח מאד שלא יהיה ח"ו מחלוקת ביניהם כי חברה כזו יש ביניהם בחורים נפרדים יש שרוצה שני דברים ללמוד ולהגיד דעה בחברה וחפץ שיתנו לו שלישי או ששי ויש שרוצה רק להגיד דעה ויתנו לו שלישי או ששי ואם לאו אינו חפץ להכתב בהפנקס ועושה מחלוקת עם כל החברה ומסית עוד בחורים שלא ילכו ללמוד על כן צריכים להשגיח עליהם בדברים רכים ואל יתבייש לדבר עמם מפני שהם כסילים בעבודת ה'. עם כל זה אל יתבייש מזה אך שצריך לעסוק בעסק זה עם כל כחו למשוך אותם לתורה ומ"ט ויחשוב תמיד שכל הטירחא שטרח בעבור זה אין זה אלא לכבוד ה' אם עושה כן יתקיים הדבר על ידו וכן אמר התנא כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים ופירש הרמ"א ז"ל וז"ל התנא הזה ראה שטבע קיבוץ האנשים וכניסתם שיחייב הריב והקטטות כי להיותם ממזגים מתחלפין ירצה ויבחר זה מה שימאס זה וכל אחד ואחד מתנשא לאמר אני אמלוך וקבלו דעתי אם לא ימצא ביניהם דבר מתאחד וקושר אותם והיא יראת שמים ואהבת ה' אפילו אחד שיקשר אותם וימשיך אותם סופה להתבטל כי העיקר שיהיה ביניהם אחד לכל הפחות שיהיה לו יראת שמים. ע"כ אחי ורעי התבוננו מאד להשגיח על זה ולחנך הבנים וכל אב ואם מחויבים להתפלל תמיד להשם יתברך על בניהם שיזכו לבנים טובים והקב"ה ודאי יענה אותם שהבא לטהר מסייעין אותם ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה אמן:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם אם בטחונך רב הישועה מתקרבת אף בשוב רשע הזקן מרשעתו אלהים ברוב רחמיו הוא מקבלו ממני אברהם בן הרב בעל המחבר ידי משה וספר אהב מוסר שנת תרנ"ז לפ"ק: