אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ג סימן ל

ח"ג סימן כט

תשובה קצרה:

לכבוד תלמידי צורב העוסק בחקי חורב חריף ובקי זית רענן וו"ח מו"ה חנוך העניך פלאקסער נ"י נכר הגה"ק אור ישראל הרבי מלובלין זי"ע ונכד הגה"ק הרבי מאלכסנדר זצ"ל. בדברי השער אפרים סי' ד'. [א] ע"ד שאלתו בדברי השער אפרים (סי' ד) בעורב שהביא כף מלוכלך בשומן בפסח ונפל לתוך התבשיל של בשר אי ניחוש דלמא הוא מנכרי וממילא הוא חמץ שאוסר במשהו או דמשל ישראל הוא והשער אפרים התחיל לחקור בהא דפג"ה צ"ה ולחלק בין עיר שרובה עכו"ם או ישראל ולא נמצא סיום תשובתו וע"ז פלפלת בחכמה בהיתר שאלה זו משום ס"ם דלמא של ישראל היא וליכא איסורא כלל ואת"ל דשל עכו"ם הוא דיש חשש חמץ דלמא היה בשומן ששים נגד החמץ ונתבטל ברשות העכו"ם ושוב אינו חוזר וניעור אח"כ אף בבואו לקדרת ישראל והוי כמו אם נתערב קודם הפסח בלח בלח דאינו חו"נ בפסח כיון דמדברי הבית אפרים חאו"ח (סי' לה) מבואר דחמץ של נכרי בהיותו אצלו מחשיב כקודם זמנו אצל ישראל (יעו"ש מ"ש בהיתר החלב שנחלב מבהמות עכו"ם שאכלה חב"פ דהוי כחרכו קודם זמנו) גם כ' לצדד מטעם שכתבו כמה גדולים דבשל נכרי לא גזרו איסור משהו זת"ד, ויפה כ' כתורה וכהלכה וכבר כתב כן בקצרה הגאון בא"פ עצמו בספרו שע"ת (סי' תסז ס"ק ל) על דברי השע"א הנ"ל דיש להתיר מטעם דכיון דנתבטל אצל העכו"ם שוב ה"ל כחמץ שנתבטל קודם הפסח דאינו חו"נ גם כתב שם דמבואר אצלו במק"א דיש מקום לומר דחמץ של עכו"ם או של הפקר אינו אוסר במשהו יעו"ש שדבריו הקצרים קולעים למטרה אחת שכתב רו"מ בארוכה וכאשר עמד בעצמו ע"ז בשולי קונטרסו והדברים פשוטים וברורים, ומ"ש ששמע מפי להביא ראיה מלשון הרשב"א בתשובה (קעז) דל"ש ביטול בחמצו של עכו"ם וכתב דלא ירד לעומק כונתי דהוא אסר שם להעלות על השלחן חמץ עכו"ם שמא יתערבו פירורין בעין בתבשיל ישראל שלא נתבטלו מקודם ואוסרין במשהו כמ"ש בתשו' הריב"ש אבל בנתבטלו ביד עכו"ם בס' מזה לא דבר ובכה"ג אפשר דמודה זת"ד אבל לא מפי שמע דבר זה רק כן כתבתי בספרי "מנחת משה" בקו' חה"פ דין י"ב בשם הדב"ח שהביא ראיה מדברי הרשב"א אלו דגם חמץ של עכו"ם הוא במשהו ויעו' בשד"ח לידידי הגה"צ חכם מדיני הי"ו בחלק דברי חכמים (סי' צט) שהביא ד"ז משמי יעו' ג"כ במערכת חמץ ומצה (סי' ג אות טז) שהביא ג"כ ממ"ש במנ"מ שם והביא ג"כ מכמה גדולים שכתבו לחלק כעין זה דהרשב"א מיירי בפירור בעין משא"כ כשכבר נתבטל ביד העכו"ם ולפלא שבקונטרסו הביא דברי ידידי הגאון דעת תורה (סי' ס) ומדוע לא ראה שגם הוא שם (ס"ק יב) כתב לחלק דודאי חמץ של עכו"ם שנתערב לתוך של ישראל אוסר במשהו אבל בנתערב כבר ביד עכו"ם ס"ל דאינו אוסר במשהו וכיון דנתבטל ביד העכו"ם שוב אינו אוסר לישראל יעו"ש ובאמת מלבד דברי הרשב"א שהביא הדב"ח יש להביא ראי' גם מדברי הרוקח הביא דבריו אבי זקני הט"ז (סי' תסז ס"ק יז) שכתב אך המים שבדלי נאסרו כי עכו"ם שהביא המים שמא נתן בו אותה שעה חמץ יעו"ש דמבואר ג"כ דחב"פ במשהו אפי' בשל נכרים וכ"נ מדברי הריב"ש (סו"ס ת) יעו"ש במה שהביא בשם הרי"ץ גיאת [ואדרבא יש מקום לומר דבנכרי יש להחמיר יותר דהוא במשהו ע"פ מ"ש הר"ן פכ"ש דחב"פ לא הוי דשיל"מ משום דאחר הפסח נמי יהיה אסור מדרבנן בעינא עכ"פ ולא שרי רק בתערובות יעו"ש ובמ"ש על דברי הר"ן אלו בספרי "באר משה" שער התירוצים (סי' נא) וע"פ דבריו בחמץ של נכרי דאחר הפסח יהיה מותר בעינא ממש ודאי הוי דשיל"מ וכ"כ להדיא הרמב"ן במלחמות ה' שם זה לשונו הטהור וכש"כ חמץ של נכרים שנפל לקדרה של ישראל שאפילו בעינו דבר שיש לו מתירין הוא עכ"ד אכן לטעם שכתב המרדכי (שם סי' תקעג בשם רבינו חיים כהן הו"ד ג"כ ברמ"א יו"ד סי' קב) דחמץ לא הוי דשיל"מ משום דחוזר ונאסר לשנה הבאה וטעם זה שייך אפי' בחמץ של נכרי] עכ"פ גם מדברי הרוקח והריב"ש יש ראיה לנ"ז כמדברי הרשב"א אכן גם בדבריהם יש לחלק כמו שחילקו הגדולים בדברי הרשב"א דגם המה כתבו רק כשיש פירור בעין כשנכנס לרשות ישראל משא"כ כשנתבטל ביד עכו"ם:

[ב] אמנם כן יפה דברת כי עומד לנגד זה לכאורה דברי הרדב"ז ח"ג (סי' תקמז) שכתב דאסור לקנות מנכרי דבר שנתבטל בס' דבשעה שלוקחו מן העכו"ם הוי כאלו מבטלו לכתחלה יעו"ש א"כ מוכח דס"ל דאצל הנכרי לא נתבטל וגם בזה יפה כתב רו"מ דלא כן דעת המהר"מ לובלין וכו' וכן רשום אצלי מכבר על גליון הרדב"ז שם משמע דס"ל דאצל הנכרי לא נתבטל וע"כ חשוב כאלו מבטל עתה אבל לא כן מבואר בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קד) [הו"ד ג"כ בשפ"ד סי' נז ס"ק כח] שכתב לענין הגבינות ואע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ כבר נתבטלו אצל העכו"ם וכן מבואר מדברי הרמ"א (סי' צו ס"ד) וגם ידידי הגאון מלבוב בספרו בית יצחק חיו"ד (סי' קמב אות ח) כתב דדברי הרדב"ז אלו המה נגד כל הפוסקים יעו"ש באורך עכ"ד על גליון הרדב"ז. ובהיותי בזה נלפע"ד להביא ראיה בדרך החידוד קצת לדין כזה דהיכא דנתבטל ביד אחר שרי לכתחלה לקנותו מדברי רבינו יקיר הו"ד במרדכי יבמות פרק אלמנה לכ"ג (אות סו) שפירש מתניתין דתרומות (פי"א מ"ט) דכהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה דטעמא הוא מפני שהבהמה מתפטמת מן התרומה נמצא הישראל יאכל תרומה יעו"ש והקשה ע"ז הגאון מחנה לוי בחידושיו לע"ז (טו א) בתוס' ד"ה ישראל דבסוגיא שם מוכיח הש"ס ממשנה זו דשכירות לא קניא דאי ס"ד דשכירות קניא אמאי לא יאכילנה פרה דידיה היא יעו"ש ולדברי רבינו יקיר הא לא מוכח מידי דאפי' אי שכירות קניא אכתי אסור מהאי טעמא דנאסרה לישראל משום שנתפטמה מאכילת תרומה וסיים בצע"ג והיא באמת קושיא חמורה וביותר תמוה על הגאון מחנה לוי דלדעתו עדיפא הוי ליה להקשות מסיפא דמתניתין (תרומות שם) דכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה א"כ לא מבעיא לשטת התוס' יבמות (סו ע"ב) דיה אבל דהכהן ששם הפרה מישראל הוי שואל עליה פשוט דקשיא האיך יאכילנה כרשיני תרומה הא הישראל יאכל אח"כ התרומה אלא אפי' לשטת רש"י שם שהתנה לחזור לו דמים אלו אם תכחש או תאנס או יוזלו הפרות יעו"ש בתוס' מ"מ הא אם לא יפחתו חוזרת בעינא להישראל ואמאי שרי להאכילה כרשיני תרומה לשיטת רבינו יקיר, ונלפע"ד לומר בזה ע"פ דברי הר"ן פ"ג דעכו"ם (קצח ע"ב) ד"ה והבריך דהיתר דזוז"ג מתורת ביטול הוא דהיתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאלו נתבטל איסור זה יעו"ש וע"פ שטה זו מובן דבאיסורי משהו אסור גם זוז"ג כיון דליכא היתר דביטול (יעו' במג"א סי' תמה ס"ק ה ודוק) וכן אפי' בשאר איסורים לכתחלה אסור זוז"ג כיון דאין מבטלין איסור לכתחלה ולפ"ז א"ש דבכהן ששכר פרה מישראל אם יאכילה כרשיני תרומה הוי להישראל אח"כ זוז"ג כיון דאכלה אצלו תולין מקודם (יעו' ברש"י ע"ז מט ע"א ד"ה מאי במ"ש שאף היא היתה גדולה קודם לכן ע"י שאר אכילות) ומ"מ אסור להכהן להאכילה לכתחלה כרשיני תרומה דזוז"ג לכתחלה אסור דהוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שהפרה של ישראל אבל בכהן ששם פרה מישראל כיון שמקבל אחריות כשואל והוי כקנין כספו (יעו' ג"כ ירושלמי תרומות שם פי"א ה"ה ודוק) שפיר שרי לכתחלה להאכילה כרשיני תרומה כיון דחשיבא כשלו ואצלו הוז תרומה היתרא ואם אח"כ יטלנה הישראל בקנין חזרה:

הרי כבר נתבטלה ביד כהן ואין כאן מבטל איסור לכתחלה, ומיושב קושית המחנה לוי דשפיר מוכיח הש"ס ע"ז שם ממשנה זו דשכירות לא קניא דאל"כ אמאי לא שרי להאכילה כרשיני תרומה בשוכר כמו בשם פרה מישראל בסיפא. דמתניתין וא"ש ודוק. עכ"פ מבואר מזה דהיכא דנתבטל ביד הכהן אף דהיתרא היא אצלו מותר הישראל לקנותה חזרה ולא הוי כמבטל איסור לכתחלה כמו כן מותר לקנות לכתחלה מה דנתבטל ביד הנכרי וכדעת החולקים על, הרדב"ז (וכמו דנוהגין לקנות בהמות מעכו"ם אף דהאכילם ודאי גם דברים אסורים והיינו מתורת ביטול דזוז"ג ומותר אפי' לכתחלה מטעם דכבר נתבטל ביד הנכרי) ויש לפלפל בזה ולחלק קצת בין הך דנתבטל ביד כהן לנתבטל ביד נכרי כמובן, וגם בהא דחידש הבא"פ דחמץ בבית נכרי הוי כקודם זמנו אצל ישראל יש בזה לסתור ולבנות, כן מה שפלפל בדין אי שייך רוב וביטול בב"נ כבר כתבתי בזה בעה"י בספרי מנחת משה חיו"ד (סימן ד מן אות ז עד אות י) לענין אי אזלינן ב"ר בב"נ ויש עוד אריכות דברים בזה בחדושי ת"ל ואכמ"ל [כי עתותי אינם בידי וגם זה המעט לא כתבתי רק למלאות רצונך שיהיה אות לטובה כי דברי השוקדים על דלתי תורה חביבים בעיני מאד ואברכך מעומק לבבי שתפריח ותשגה כחמר וכארז ותהיה לגפן אדרת] דלדינא פשוט דיש מקום לסמוך על דברי השע"ת. כ"ד הדו"ש בל ההוגים בתורה כותב בנחיצה רבה הק' משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה