שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן כט
תשובה קצרה לחכם אחר בענין בק"ח:
ע"ד שאלתו אם יש מצות בק"ח בחולה המתדבק רח"ל יעיין כת"ר בתשו' רמ"א (סי' יט) בנדון שאחד חזר שקורין געליזעכט וחושב שהוא חולי המתדבק יעו"ש מה שהאריך בזה ובסופו כתב כי מה שאומר שהוא חולי המתדבק כולו הבל ומי שלבו נוקפו אומר כן כי השם יתעלה הוא המוחץ והוא הרופא ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מבעלי ראתן דאסרו לישב בצלו יעו"ש באורך עכ"פ מבואר תוך דבריו דגם בחולי המתדבק איכא מצוה דבק"ח והא דכתב הרמ"א בעצמו ביו"ד (סי' קטז ס"ה) דיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר יעו"ש זה לאו משום חשש דהחולי מתדבק אלא כמ"ש בתשו' מהרי"ל (סימן נ) משום דבעידן ריתחא היא וכמבואר בש"ס ב"ק ס דכיון שניתן רשות למשחית כו' וגם משום ביעתותא יעו"ש אלא דפלא הוא על הרמ"א בתשו' שלא הביא דברי הרמב"ן על התורה פ' וירא (יט יז) בפסוק אל חביט זה לשונו הטהור ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם וכו' ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באפה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה עכ"ל וכ"כ רבינו בחיי ובהחפשי באמתחת הספרים שלי מצאתי להגאון מהר"ח פאלאגי בספרו נשמת כל חי ח"ב חחו"מ (סי' מט) שעמד בכל זה והאריך בפרט זה דעינינו הרואות דבחולי זה הדבקות עושה נזק ועכ"ז מסיק דמ"מ נראה דמי שאינו בורח מדבר באופל יהלך כו' הרי לגבי דידיה איכא מצות ביקור חולים וקב"מ וכדומה ושומר מצוה לא ידע דבר רע ורבים מיראי ה' עושים כסדר הזה ואינם ניזוקים כלל ולא תאונה עליהם רעה ויאריכו ימים ושנים יעו"ש בדבריו כי נעמו. וע"ד שאלתו איך מנהגי להורות כשבשלו תבשיל אז אפו פת ממים שבשכונת המת הנה הברכי יוסף יו"ד (סי' שלט) [הו"ד בפת"ש שם ס"ק ד] כתב בשם שו"ת בית יהודה (סי' מו) ובית דוד (סי' קסא) לאסור אפי' בדיעבד ונמשכו אחריו כמה מורים להחמיר בזה אבל לדעתי הוא חומרא יתרה דמלשון הש"ע שם ס"ה שכתב מנהג לשפוך כל המים וכו' משמע דליכא בזה רק איסור לכתחלה יעו' כתובות (ג ע"ב) נהגו לגמרי ניעקריה וכו' ויעו' במג"א (סי' רו ס"ק ח) וברמ"א (סי' תנה ס"א) ודוק וכן הוכיח עוד מכמה מקומות בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד (סי' קו) דמבואר להקל בזה בדיעבד וכ"כ בשו"ת שא"ר חיו"ד (סי' ח"י) דאפי' בדבר שאסור משום ר"ר ג"כ מותר בדיעבד כמבואר בב"י (סי' ו) בשם בעל העיטור על דברי הירושלמי מכש"כ בזה דיש להקל בדיעבד יעו"ש ומנהגי להקל בזה בבית אחר כיון דבלא"ה דעת הנה"כ שם (ס"ק ד) דשכונה הוא דוקא מי שהוא שכן ממש ע"כ אף דלכתחלה מחמירין כדעת הט"ז (ס"ק ד) שכתב בשם התוס' דשכונה היינו ג' בתים עכ"פ לענין דיעבד יש להקל אם אינו באותו בית ממש כדעת הנה"כ זולת באותו בית אין להקל כיון שגם בחדושי רע"ק וגליון רש"א שם הביאו בשם תשו' בית יהודה להחמיר אפי' כשנתבשל ומדודי הרה"ג ר' יחיאל ירושלימסקי ז"ל אבד"ק אומען שמעתי בילדותי שהיה מקובל מאביו הוא א"ז הרב הגאון ר' יעקב צבי ז"ל אבד"ק בערשיד ועוד גדולי המורים כי אף באותו בית ממש הקילו להזמין אורח הגון על סעודה זו שיהיה סעודת מצוה ואז בודאי שומר מצוה לא ידע כו' והדברים פשוטים וברורים שלא להפסיד ממון ישראל בכג"ז שיש למצוא עילה ומקום להקל ובפרט אם אינו באותו בית ממש דלדעת הנה"כ לא מקרי שכונה בנדון זה בודאי יש להקל אם כבר נתבשל. הדו"ש משה נחום ירושלימסקי החופ"ק: