אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ג סימן יב

ח"ג סימן יא

בענין הנ"ל מכבוד ידידי הרב הגאון הגדול וכו' בקש"ת מוהרר שלמה הכהן מווילנא שליט"א: (ז"ל) בעה"י יום ג טוב אלול וכו' בצאת השנה לטובה תתחדש שנה ותחל שנה וברכותיה לפ"ק לכבוד ידידינו האהוב והחביב לנו עד לאחת ה"ה הרב הגאון הגדול האמתי חו"ב סוע"ה וכו' כבוד קדושת שמו מפארים המאיר לארץ ולדרים בחבוריו הקדושים והיקרים שכ"ת מוהר"ר משה נחום נ"י הגאון אבד"ק קאמינקא פלך קיעוו יהי ד' עמו ובכל דרכיו ישכיל ויצליח ויזכהו לחבר עוד חבורים יקרים ולהוציאם לאור הדפוס למען לזכות את הרבים ולא ימוש התורה מפיו ומפי זרעו וזרע זרעו עד העולם אמן כן יהי רצון:

ואחדש"ה באתי להשיבו מפני הכבוד ע"ד אשר בקש ממני להצטרף ולהזדקק להיתרא נדון המעוגן וכו' אשר נשתטית אשתו זה כששה שנים וכו' וכהדר"ג יצא בכחא דהיתרא שאם ישיג הבעל רשיון מהממשלה יר"ה ישא אשה אחרת על אשתו באופן שיקיים כל ההשלשה שמוטל עליו להשליש ע"פ התורה (כמו שבאר הדר"ג בסוף קונטרסו) ואז יתירו אותו בהסכם מאה רבנים מג"א כאשר פשט ההיתר בזה בתשו' מהר"מ בר' ברוך ובתשו' ב"ת ובב"ש וכו' אני תמה דלמאי הוצרך לדידי ולדכוותי וכו' אך מתוך שדפק על פתחי ראיתי לכתוב להדר"ג נ"י איזה מלים להשתעשע בדברי קדשו ובראשונה ראיתי לתמוה על מה שלא ראיתי שהזכיר בהיתרו שהבעל נתפשר עם קרובי האשה שהם ישמרוה ממנהג הפקר או שהבעל בעצמו התחייב א"ע והשליש בעד מזונותיה וגם לשלם בעדה בבית החולים שהיא יושבת שמה שישמרוה ממנהג הפקר וכמו שכתב הב"ח (בסי' קיט) דכל משך זמן שהיא בשטותה חייב הבעל לייחד לה בית בפני עדים ושישמרוה ממנהג הפקר וליתן לה מזונותיה וכו' וכ"כ מר אחי הגאון זצ"ל בספרו ראש בכורים (דף עא) דנראה דרש"י ז"ל בקידושין (דף מג) שכתב דכשאינה יכולה לשמור גטה אפי' ע"י אביה אינה מתגרשת והקשו עליו מהירושלמי דיבמות פ' חרש דמבואר שם דלמ"ד מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה יכול האב לשמור את גיטה וכתב מר אחי ז"ל די"ל דרש"י גרס בירושלמי להיפוך דלמ"ד מפני שאינו יכול לשמור גיטה אסור ולמ"ד משום גרירה אם יש לה אב יכול האב לשומרה ממנהג הפקר ונ"מ לענין תקנת הגאונים להתיר להבעל כשנשתטית אשתו דאם יש לה אב יכולין לסמוך שהאב ישמור אותה ממנהג הפקר כל שנעשה הדבר ע"פ דעת אבי האשה וכש"כ דמהני ודאי אם יקבל עליו אבי האשה בפירוש שהוא ישמור אותה כל ימי שנותה שלא תצא מביתו דלא גרע עכ"פ משומר אחר בזה והסכים עמו שם הגאון בעל ערוך לנר זצ"ל שאם האב שומר אותה אין חשש מנהג הפקר ואמנם לפי גרסת כל המפרשים ז"ל בירושלמי א"כ אדרבא מוכח דלמ"ד דמפני גרירה אסור אפילו אם יש לה אב שיכול לשומרה ממנהג הפקר וצ"ל הטעם דשאני אשה שיש לה בעל דאיכא אימת הבעל על המנאפים וכדאיתא בסוף נדרים דאם איפא דעבד איסורא אירכוסי הוי מרכס ועוד דהבעל מוסר נפשו עלי' שלא תזנה עליו ואף באשתו שוטה שאינו יכול לדור עמה מ"מ עומד ומצפה אולי תשתפה ואינו רוצה שתהיה הפקר לכל דאף דנימא דדינה כאנוסה ולא תאסר עליו מ"מ מאוסה לי' אם תזנה עליו משא"כ כשמגרשה ונושא אחרת אינו תש לשומרה ומה שמקבל עליו אביה או שאר קרובי' לשומרה אינו מועיל כלל וא"כ תמוה דגם האידנא נמי דאינו מגרשה מ"מ כיון שנושא אחרת וגם משליש גט וכתובה הרי דאין בדעתו לישא אותה עוד אף אחר שתשתפה וא"כ נהי דאין בזה חרגמ"ה מ"מ ים בזה איסור מעיקר דברי המשנה והתלמוד, ואף שיש קצת לומר דדוקא אם מגרשה קיל להו לפרוצים לזנות עמה ואף לדעת הרמב"ם דיש בזה איסור לאו מלא תהיה קדשה מ"מ לאו כ"ע דינא גמירי ולא משמע להו איסורא כ"כ משא"כ קודם גירושין דאיכא איסור א"א ולא חשודים, מ"מ תי' זה אינו נוח לי כלל דאף בזמן התלמוד דהיו נשים פנויות ג"כ טובלות לנדחן בעת שהיה נוהג תרומות וקדשים מ"מ נשים שוטות בודאי לא היו טובלות דמי יזדקק להם לבדוק אותם דהא דתנן בנדה (דף יג ע"ב) דהחרשת והשוטה וכו' אם יש להם פקחות מתקנות אותם והן אוכלות בתרומה נראה דזה אינו אלא לנשים כהנות דצריכין לאכול תרומה היה נמצא איזה נשים פקחות שהיו מתקנות אותן ואף זה לא היה הדבר שכיח כ"כ דהא אמר אם יש להם פקחות ולא אמר בסתם דנשים פקחות מתקנות אותם ומה שלא הזכירה המשנה רק דמתקנות אותם לתרומה ולא אמר דמתקנות אותן להתירן לבעליהם נראה משום דבגמ' שם אמרינן דהך חרשת מיירי שאינה שומעת ואינה מדברת ודינה כשוטה ובהנהו נשים לא שכיח כלל דהבעל ידור עמה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה דהא משום הך טעמא לא תקנו נשואין בשוטה ואף דבחרש וחרשת תקנו רבנן נשואין מ"מ לא שכיח כ"כ ועוד כתבתי במק"א טעם לזה מה דלא הוזכר במשנה לענין לטהר אותן לבעליהן ואכ"מ] ואעפ"כ חשו חכמים שמא ינהגו בהן מנהג הפקר ויעברו על איסור כרת וא"כ מה לי איסור כרת ומה לי איסור חנק ועוד דהא מצינו דחשו חכמים לאינשי פריצי דיעברו גם על איסור א"א דהא אסרו יחוד אפי' עם ב' אנשים אם הם פרוצים וכדאיתא בקידושין (דף פ' ע"ב) ואכן המחוור בזה מה שכתבנו בעניותן מכבר בתשו' אחרת לישב דסמכו האחרונים ז"ל בזה שכתבו דחייב הבעל לייחד לה בית בפני עצמה ונראה כונתם ז"ל דצריך ליחד לה חדר מיוחד בתוך ביתו כדי שיהיה נראה לבני אדם שעדיין עומדת ברשותו ומתייחד עמה ועי"ז שפיר נשמרת ממנהג הפקר כשאר נשים נשואות וכ"ה באמת לפי עיקר דין המשנה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"ג הלכה כ"ג דמניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה ואין מחייבין אותו בשאר כסות ועונה שאין כח בבן דעת לדור עם השוטים בבית אחד עכ"ל והנה כבר כתב הגט פשוט (בסי' קיט ס"ק לד) בשם המבי"ט בתשו' דממה שכתב הרמב"ם דמאכילה ומשקה משלה ולא כתב דאוכלת ושותה משלה יראה מזה שהוא חייב לטפל בה בכל מה שהיא צריכה אע"פ שיהיה משלה וכן נראה ג"כ מסוף דברי הרמב"ם שם שכ' ואם גירשה וכו' אינו חייב לחזור ולהטפל בה ומשמע להדיא דקודם גירושין היה מטפל בה כ"כ הג"פ שם ולכאורה צריך להבין דלמה מחויב באמת לטפל ולהטריח באכילתה ושחייתה יותר מאשה פקחת ואם מפני שאין לה דעת בעצמה להטפל ולקנות מ"מ הלא יוכלו לשכור שפחה ממעות שלה שתקנה ותבשל עבורה ולכן נ"ל שכונת ה מב"ם ז"ל הוא דבעינן שתדור בביתו וכל צרכי אכילתה ושחייתה יהיו נחתכין על פיו והוא ישכור לה שפתה לשמשה ולומר לה מה לקנות ולבשל עבורה וע"י זה יהא נראה לכל כי עדיין הוא בעלה ומייחד עמה ולא יבואו בני אדם לקלקל עמה כי עדיין ישאר אימת הבעל על המנאפים כן נראה לי בכונת הרמב"ם ז"ל ואמנם כ"ז שייך אם בתחלה קודם שאנו מתירין לו היא יושבת בביתו ומשגיח עליה אבל בודאי ידוע דכל השוטות דרכן להניחן בבית החולים המיוחד לשוטים ויש עליהם ממונים שמשגיחין עליהן לשומרן ולהאכיל ולהשקות אותם א"כ בלא"ה לא הי' יכול הבעל לשמור אותה ממנהג הפקר ועד האידנא מאן נטרה הלכך אם הבעל מחייב עצמו (ובפרט אם משליש ביד שליש מעות מזומן) לשלם עבור מזונות וגם לשלם להממונים על בית החפשית עבור שמחזיקים אותה שם בודאי אין שום חשש מנהג הפקר בזה דהא מקודם ג"כ היתה נשמרת ע"י אחרים, ושוב עיינתי בסוף קונטרסו הטהור וראיתי שהדר"ג נ"י הזכיר שיעשו חוזה עם אחד שיקבל על עצמו לזונה ולפרנסה כל ימי חייה ולשומרה ככל בנות ישראל וא"כ בכה"ג בודאי אין לפקפק בעיקר ההיתר שכ' הדר"ג וגם ראיתי שתקנה גדולה עשה בעבור האשה הנשתטית שהבעל השליש על הכתובה וגם עבור ג' בנותיה סך גדול לקרן ולפירות הכל על צד היותר טוב ובסדר נכון וכן ראוי לעשות דכל שוטה נחשב כקטן וכשם שהב"ד הם אביהן של יתומים ה"נ הם אביהם של השוטים ומחוייבין ב"ד להשתדל בתקנתם וכמו דתנן בסוטה (דף כד) ואלו שב"ד מקנין להם מי שנתחרש בעלה או נשתטה וכן בב"ק (דף לט) שור של חש"ו שנגח ב"ד מעמידין להם אפוטרופס [ומיהו התם אינו תקנת היתומים רק תקנת העולם כדי שישמור השור שלא יגח וכמ"ש התוס' שם ובאמת בנ"ד נמי הא דאסרו חכמים לגרש שוטה שאינה יכולה לשמור א"ע הוא ג"כ תקנות העולם שלא להרבות זנות וכן בגיטין (דף לח) בחציה שפחה וחציה ב"ח דכופין את רבה לשחרר אותה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר יעו"ש] וכ"כ הרמב"ם סופ"י מהלכות נחלות דהשוטה והחרש דינם כקטנים ומעמידין להם אפוטרופס והובא בטוש"ע חו"מ (סו"ס ר"צ) והוא מהש"ס דכתובות (דף מח) ולענין מה שפלפל הדר"ג נ"י בחכמה אם גט לענין חרגמ"ה בעינן שתהא שוטה גמורה שיש בה סי' שטות המבואר בתלמוד או דיכולים להקל אפילו לא נמצא בה רק שאר סי' שוטה וכדעת הרמב"ם ז"ל שהביא הב"י באה"ע (סי' קכא) [וכת"ר נ"י הוכיח דכ"ה ג"כ דעת התוס' ביבמות במה שהקשו על הירושלמי דלא אמר איכא בינייהו ביודעת לשמור את גטה ואינה יודעת לשמור א"ע דאם נימא דהתוס' ס"ל דבעינן דוקא סי' שוטה המבואר בחגיגה ד' ג' א"כ מאי קושיא דהא כבר כתב הב"י שם (סי' קכא) בשם המ"כ דדעת הירושלמי דבעינן דוקא שיעשה כולן ואחד מהן הוא דמאבד מה שנותנין לו וא"כ הרי אינה יכולה לשמור גיטה ג"כ אלא ודאי דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דגם בשאר סי' שטות נחשב לשוטה וזה ראיה נכונה לכאורה ואמנם אחר העיון אין זה ראיה דודאי עיקר שוטה שדברו בו חכמים בכל מקום שפטור מכל המצות וכן דפסול לעדות ואין קנינו קנין כלל י"ל דס"ל להתוס' כדעת ש"פ דבעינן דוקא הג' דברים דנחשב בברייתא דחגיגה הנ"ל אך לענין נשתטית דאסרו מדרבנן מלגרש באינה יודעת לשמור א"ע י"ל דלשאר דברים דינה כפקחת וחייבת במצות רק דתקנו שלא ינהגו בה מנהג הפקר ולענין גירושין נקרי לה שוטה ובאמת דלפי מ"ש התוס' ביבמות (דף קיג ע"ב) בשם י"מ דגרירה דירושלמי היינו משלחה וחוזרת ומ"מ יכולה לשמור גטה ע"ש ור' ינאי דנפק"ל מקרא ונתן בידה ור' ישמעאל דנפק"ל מקרא דשלחה מביתו פליגי אהדדי והם שני ענינים נפרדים נמצא דיש ה' מיני שוטה א' לענין כל המצות ועדות וקנינים וד' לענין גירושי אשה דשוטה שדברו בו חכמים בכל מקום לענין חיוב מצות וכללו אותו בהדי קטן וחרש ומשמע דשוה לקטן וחרש לכל דבריו בזה אמרו בש"ס דחגיגה דהיינו דעושה ג' מיני שטות דחשיב התם והרמב"ם סובר דלאו דוקא אלו אבל לענין גירושין אפשר דיכולה לשמור גטה וגם אינה משלחת וחוזרת ומתגרשת מה"ת וכמו חרשת דיוצאה בגט ואף דהקידושין היה מה"ת, ב' דאינה יכולה לשמור אבל אינה משלחת וחוזרת ובכה"ג לר' ינאי אינה מתגרשת ולר' ישמעאל מתגרשת, וג' דמשלחת וחוזרת ג"כ דאז אינה מתגרשת מה"ת לד"ה, וד' דהיתה יכולה לשמור את גטה והוא משלחה וחוזרת ובכה"ג הוי איפכא, ואופן החמישי דאין לה סי' שוטה גמורה וחייבת בכל המצות כמו פקחת ומ"מ אין לה דעת לשמור א"ע ואינה מתגרשת מדרבנן והרבה הארכתי בזה במק"א ויעו' במ"ש בהגהותי למס' יבמות ונדפס בסוף מסכת נדה בדפוס ראם בש"ס החדשים ובמ"ש שם לתמוה על החת"ס אה"ע מש"כ בנדון זה) ויפה כתב כת"ר נ"י דיש לדון בזה להתיר מטעם ס"ם דשמא מקרי שוטה ושמא חרגמ"ה לא נחשב רק לאיסור דרבנן והוי תרי ספיקי בדאורייתא וחד ספיקא בדרבנן ולא מקרי, ס"ס דסתרי לענין שאנו מתירין להתגרש בגט המושלש בעת ששותה לאחר שתשתפה משום דאנו סוברים דלא מקרי שוטה בכה"ג משום דכל דאינו סתירה רק בספק אחד לא מקרי ס"ס דסתרי והאריך בזה הדר"ג ויפה פלפל כת"ר נ"י וכל כי הני מילי מעליותא יתאמרון משמיה, ובעיקר דברי המשנה למלך בדין זה משום דכל מילי דלא מצי עביד השתא הארכתי גם אנכי בזה בתשו' אחת בפלפול ארוך מאד ואכמ"ל ואי"ה כשיזכני ד' לסדר בשלימות ספרי בנין שלמה ת"ב על יו"ד ואה"ע ולהוציאו לאור הדפוס אז אדפיס תשו' זו בשלימות בעזר השם ויתר דברי הדר"ג נ"י מש"כ בקונטרסו הנחמד הם דברים נכונים כולם אהובים וכולם ברורים ואין דבריו צריכים חיזוק ממני ובעיקר הענין אני מסכים להדר"ג נ"י באופן שישיג רשיון מטעה"מ וכו':

כ"ד הדו"ש באהבה רבה ומברכו בשנה טובה וברכה בחפצו ורצונו ורצון וחפץ ידידו המברכו בברכת כהנים שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה