אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ג סימן י

ח"ג סימן ט

תשובה בנשתטית הנה בעניני נשתטית אם אבוא להעתיק מ"ש בתשו' להגאונים האדירים האלה וכן כל תשובותי בענין זה למקומות הרבה תקצר היריעה ויכיל כמעט ספר שלם ע"כ אמרתי להציג בשער הזה תשובה אחת בענין נשתטית הכוללת ענינים כוללים בהלכה זו:

בעה"י בדבר המעוגן פב"פ אשר יד ה' נגעה בו וזה כמה שנים אשר אשתו פב"פ נשתטית וכפי הגב"ע וכו' וכו' יש לה כל סימני שוטה המבוארים בש"ם ואינה יכולה לשמור אח גטה ולא את עצמה ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ואפי' בבית א' אינו באפשרית להיות אתה וכבר הפריז עליה סכום רב יותר מיכולתו לעסוק ברפואות אצל גדולי הרופאים וכו' ולא עלתה בידם לרפאותה ובכל יום היא משתגעת ביותר והאומלל הנ"ל נפשו בבקשתו להתירו מכבלי העיגון דחר"ג מאור הגולה כי מלבד שלא קיים עדיין פ"ו אין לו מי שישמשנו ולטפל בבנותיו וכו' וגם לא טוב היות האדם לבדו: [א] תשובה הנה כשישיג רשיון מהממשלה הרוממה בודאי יש להתירו מכבלי העיגון דחרגמ"ה בהסכם מאה רבנים מג"א כאשר כבר פשט ההיתר בזה בתשו' מהר"מ ב"ב בסופו ובתשו' הב"ח (סי' צג) ובחבורו (סי' קיט) אחרי שיקיים כל ההשלשה (כפי שמבואר בפס"ד כו') המוטל עליו ע"פ התורה וכהוראת הנוב"י קמא אה"ע (סי' ג) באופן כי אם תתרפא בטח יתן גט אחר מפני חשש חכמי קאנסטונטונא הו"ד בהגהת משנה למלך פ"ו מהלכות גירושין ה"ג מטעם דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח (נזיר יב ותוס' שם) ואף כי יש בענין זה אריכות דברים לפלפל ולסלסל בעזר החונן דעה אבל א"צ יען כי גם הגאון הנשר הגדול בעל נוב"י לא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה להתירה בגט המושלש וכן הסכימו כל גדולי אחרונים שישליש עכשיו גט ואח"כ יתן גט אחר וכד הוינא טליא מדי עברי דרך עואב"י ללעמבורג צירף אותי ידיד החכמים הרב הגאון המובהק ר' יוסף שאול נאטינזאהן לבית דינו הגדול בענין היתר נשתטית ורשום בזכרוני שעשינו ג"כ בהשלשת גט ובאופן שאח"כ כשתתרפא יתן גט אחר וכהוראת הנוב"י (סי' ג) וכמו שפסק בספרו שו"מ מה"ק ח"א (סי' קטו) ות"ג (סי' יב וסי' קח וסי' רטז) וכ"כ בספרו שו"מ מה"ג (שנדפס אחר זמן) ח"א (סי' עג וסי' קמא וסי' שיב) ובמה"ד ח"ג (סי' צט) יעו"ש דלא יזכור דבר מענין התנאי דנתינת גט שני עד אתר נתינת הגט ביד השליח בכדי שלא יהיה חשש ביטול הגט ומבאר דעשה באופן זה שנתן הגט להשליח בלי שום תנאי רק אח"כ צוה שישליש וועקסיל ביד הב"ד שבכל פעם שנאמר לו שצריך שיתן גט חדש יתן תיכף או ישלם הסך ובזה לא מבטל הגט הראשון דיוכל לפרש הכונה אולי יתקלקל בנתיים הגט הראשון ביד השליח ואז יתן גט אחר יעו"ש דעכ"פ לא רצה לשנות מדברי הנוב"י ויעו' ג"כ בתשו' חת"ס ח"א (סי' יא) ובתשו' מנחת שי לא' מגדולי גאליציאן שנדפס מחדש שם (סי' כו) שדי נרגא בדברי הנוב"י דכשמתנה ליתן גט חדש א"כ תקנתו קלקלתו דעי"ז נתבטל הגט המושלש מכל וכל ולא ראה דברי רבו השו"מ הנ"ל דאין עושין תנאי גמור רק באופן שלא יהיה חשש ביטול להגט המושלש וכמש"ל] ועכ"פ אחרי שיקיימו ככל הנ"ל אנן שליחותא דקמאי עבדינן להתירו מכבלי העיגון כי עד אנה ישב בדד באין עוזר:

[ב] אמנם כן יש להבין כיון דאינה יכולה להתגרש אח"כ בגט המושלש וצריכה גט מחדש א"כ מה תועלת יש בגט המושלש ואף כי מי אנכי לירד לסוף דעת הראשונים העמוקים דבריהם מני ים עכ"ז הרשות נתונה גם לקטן כמוני לבאר דברי הראשונים כפי דעתי העניה ומקודם נבאר איך הדין בנשתטית ואין בה סימני שטות המבוארים בש"ס חגיגה ג' איך הדין לענין חרגמ"ה דלא ביארו בזה גדולי האחרונים (רק הרב פת"ש סי' א ס"ק טז הביא תשו' כת"י מהגאון מהר"א טיקטין זצ"ל דבענין זה ודאי יכולים לסמוך על דעת הרמב"ם שהביא הב"י (בסי' קכא) דלאו דוקא באותן הסימנים שהוזכר בש"ס אלא ה"ה שאר דברים מה שעושה דרך שטות ודבר זה תלוי לפי ראות עיני הב"ד יעו"ש גם בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג (סי' קח) כתב לענין סימני שוטה בנשתטית דעד כאן לא נחלקו רק באיש המגרש אבל באשה המתגרשת שאינה רק מצד חרגמ"ה פשיטא דכל כה"ג לא גזר ר"ג יעו"ש שלא כתב טעם וראיה לזה) ובתשובה א' הארכתי בזה ואכמ"ל דעכ"פ בעיקר פלוגתת הראשונים גבי סימני שוטה קשה להכריע, ולהכניס ראש בפרט שכבר פלפלו בענין זה גם גדולי אחרונים בתשו' אור הישר וכתבתי דלדעתי הפניה יש להוסיף נופך קצת ולהוכיח בדרך החידוד דגם התוס' ס"ל כשטת הרמב"ם (פ"ט מהלכות עדות הלכה ט) דמי שדעתו משובשת בדבר מן הדברים בכלל שועה יחשב דהנה התוס' יבמות (קיג ע"ב) ד"ה יצתה הקשו על הירושלמי שס הלכה א' (ס"ט א) דהוי מצי למימר איכא בינייהו יודעת לשמור את גטה ולא את עצמה כדאמר בש"ס דידן כו' יעו"ש ולכאורה לפי דברי הב"י (סי' קיט) דשיטת הירושלמי דתרומות הוא דצריך כל ג' סימנים ושיטה ש"ס דידן דאפי' בחד מהנך סי' סגי א"כ מאי קושיא דהירושלמי לשיטתו אינו יכול לומר גבי שוטה א"ב יודעת לשמור את גטה ולא את עצמה דהא לא מיקרית שוטה רק בג' סימנים וחד מינייהו מאבד מה שנותנים לו (ואף דפני נמי מקרע כסותו מ"מ יראה דמקרע דדמי למאבד (תגיגה ד ע"א) ג"כ אינה יכולה לשמור גטה דתקרענו לקרעים ובלא"ה יש בזה לסתור ולבנות אכמ"ל) ושוב אינה יכולה ודאי לשמור גטה משא"כ לשיטת ש"ס דידן דפסקו אפילו בחד מהן סגי א"כ שפיר משכחת לה דיש לה א' משאר סי' שוטה ואינה מאבדת מה שנותנים לה וע"כ יכולה לשמור גטה ומשו"ה אמרו בש"ם דידן א"ב גבי שוטה דיכולה לשמור גטה ואינה יכולה לשמור עצמה ועפ"ז יש לומד דמוכח דשיטת התוס' כשיטת הרמב"ם (יעו' בשו"ת בית אפרים אה"ע (סי' פט) ד"ה גלוי במ"ש דדברי התוס' דחגיגה דלא כשיטת הרמב"ם ואכמ"ל) דגם בשאר סימנים שאינם מבוארים מיקרית שוטה וע"כ שפיר כתבו דגם בירושלמי מצי למימר דיודעת לשמור את גטה כו' והיינו דאף דמאבד מה שנותנים הוא א' מג' סימני שוטה הא מ"ל דהוית שועה ע"י שאר סימנים (וכמ"ש גדולי האחרונים דגם לר"ה דבעי כל הנך ג' היינו משום דאיכא למיתלי באימר כו' בעינן כולהו משא"כ בשאר שטותים סגי בחד לכ"ע) ולפ"ז י"ל דרבינו שמחה דס"ל דלא מקרי שוטה רק בג' סימנים אלו הוכיח כן מהירושלמי לאידך גיסא והיינו דמשו"ה לא אמרו שם א"ב ביודעת לשמור גטה כיון דבשאר שטותים לא מיקרית שוטה רק בג' סימנים אלו דחד מינייהו מאבדת וא"כ שוב אינה יכולה לשמור גם גטה כמש"ל ודו"ק [אח"ז כתב לי י"נ הגאון המובהק האבד"ק ברעזאן כי בענין זה כבר העיר בשו"ת בית שמואל אחרון (סי' ט) ובשו"ת ספר יהושע א"ע (סי' ע"א) האריך לדחות ד"ז והנה הספר יהושע אינו לפני ומעולם לא ראיתיו אכן הס' בש"א בא לפני אח"כ וראיתי שם שכ' דרבינו שמחה הוציא דין זה ממה שהקשו התוס' כנ"ל ולא כתב דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם ולפמש"ל יש מקום לומר כן דהתוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם]:

[ג] והנה שו"ת אור הישר אינו לפני רק שדבריהם מובאים בשו"ת גדולי האחרונים הנמצאים באוצר ספרי ובתשובתי להגאבד"ק האלאפאליא כתבתי באורך לבאר שיטת הרמב"ם דדבריו מבוארים בפשיטות בסוגיא דחגיגה שם ואכמ"ל בפלפול דחלילה להכריע בין הראשונים ובפרט דמצינו לכמה גדולי אחרונים שכתבו אפילו להקל למעשה בבעל שגירש ואין לו סימני שוטה המבוארים בש"ס אכן עכ"ז כתבתי שם בתשובתי דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא בנדון כזה (שיש לה שאר סימני שוטה לענין חרגמ"ה) א"כ לפמ"ש החמ"ח והב"ש (סי' סו ס"ק יא וח"י) דחר"ג לא הוי אלא דרבנן (יעו' ג"כ בב"ש סי' א ס"ק כא) מ"ש בשם הד"מ) בנ"ז הוי ספיקא דרבנן ולקולא אכן ז"א לפמ"ש אבי זקני הטורי זהב יו"ד (סי' רי"ח ס"ק ד) וש"כ שם (ס"ק ג) דח' הוי דאורייתא ויש להחמיר בספיקו (וכ"כ הרמב"ן פ' בחקותי פ' כט ובמשפטי הת') וכ"כ הנוב"י קמא אה"ע (סי' עז) ד"ה ומאוד וסי' פד ד"ה אבל (אכן יעו' בשו"ת חכם צבי (סי' קיז) ד"ה גם שכ' הדבר ברור דאזלינן לקולא בדברים אלו שאין איסורם מה"ת יעו"ש) וכ"כ הגאון עבודת הגרשוני (סו"ס נג) דספק חר"ג אשור דהוי ספק מה"ת ולחומרא ויעו' ג"כ בשו"ת חת"ס אה"ע ח"א (סי' ג) ויש להאריך בענין הנולדים אח"כ יעו' ביש"ש (חולין פ"א סו"ס לו) ואף לפמ"ש הנוב"י מה"פ חיו"ד (סי' קמו) דמה שגוזרין על הנולדים אח"כ אינו אלא מד"ק והולכין בספיקו להקל לדעתו יעו"ש יש נ"כ מקום עיון בזה ע"פ דברי הש"ס ר"ה (יט א) דדברי קבלה כד"ת דמי יעו' ש"ע או"ח (סי' תרצ"ו ס"ז) וב"י או"ח (סי' תקנד) בשם ר"ת וסי' תקפ"ו בשם הרז"ה ומ"ש א"ז הט"ז שם (סי' תרפ"ז ס"ב) וא"כ יש מקום גדול לומר דבד"ק דהוי כד"ת יש להחמיר בספיקו (יעו' ג"כ חת"ס אה"ע ח"א (סי' ב) בענין ספק דברי קבלה) ובזה הוי א"ש הא דחזקיה קרי בטבריה י"ד וט"ו (מגילה ה' ע"ב) ומיושב קושית הר"ן שם ומשו"ה פסק בש"ע (סי' תרפ"ח שם ס"ה) דיש לקרות בשניהם והפרמ"ג שם בא"א (ס"ק ב וס"ק ד) הטמין זאת ברמז ובמק"א בתשובה לבערשיד הארכתי בזה יעו' מש"ל בקונטרס השיב משה שער שער התירוצים סימן נא] ויעו' מ"ש בזה בחבורי ברכת משה בקוה"ת (סי' ל אות ד) והעירותי מדברי הש"ס ב"ק (פ"ב ע"ב) והעליתי דעכ"פ נראה פשוט דבזה"ז הוי ספק השקול אי חרגמ"ה הוי דאורייתא או דרבנן וא"כ גם בנ"ז (בנשתטית שאין לה סימני שוטה המבוארים בש"ס) הוי ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן (וכעין שכתב הש"כ בכללי ס"ס דין ט"ז ויעו' בשו"ת שער אפרים (סי' יא) ושו"ת רעק"א (סימן ו) ודו"ק) דלמא גם בשאר סימנים שאינם מבוארים בש"ס מקרית שוטה ולא גזר בה רגמ"ה ודלמא בזה"ז לא הוי אלא דרבנן ושוב הוי ספיקא דרבנן דלמא בכג"ז לא גזרו:

[ד] ואדאתאן להכי יש מקום להבין דעת הראשונים שהצריכו להשליש הגט אף שאח"כ כשתתרפא צריכה גט אחר דכיון דרגמ"ה והבאים אחריו הניחו מקום להקל בנשתטית (וכדומה וכמ"ש אבי זקני הב"ח שם בתשובה צ"ג זה לשונו ולבי אומר לי שכך קבלו מפי רבינו גרשום מאור הגולה כו' שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בח' זה יתירו אותו בהסכמת מאה רבנים כדי שלא יהיה הדבר קל בעיני הדורות ליקח אשה על אשה יעו"ש ויעו' בתשו' מהר"מ מרוטינבארג שם (סי' תתרכ"א) במ"ש כי הגאון שתיקן כו' במקום דאיכא עיגונא לא תיקן ובמה שכתב שם בשם מורו ר' מנחם) וכל מיני נשתטית בכלל ההיתר אפילו היכא דליכא בה סי' שטות המבוארים בש"ס וכמ"ש דגם בזה יש להתירו מכבלי עיגון בהסכם ק"ר (נמצא דמעיקר התקנה יהיה ראיה לזה) וכיון דבנשתטית כזו שפיר תוכל לקבל הגט עכ"פ כשתתרפא כיון דאף בעת שטוחה יש דיעות דלא מיקרית שוטה ותוכל לקבל הגט (כיון דאף במגרש שאין לו הנך ג' סי' שוטה צדדו הגדולים בס' אור הישר להקל במקום עיגון וכמש"ל) ואף דלא נתקע עצמינו לדבר הלכה שתקבל חלילה הגט בעת שטותה אבל עכ"פ אסתליק החשש דהמגיה במשנה למלך ולא שייך לומר מי איכא מידי דלא מצי עביד השתא (יעו' במשנה למלך פ"ה מהלכות ביאת מקדש ה"ו דאפילו היכא דאיכא איסורא דרבנן מצי משוי שליח ובמ"ש הרב פת"ש (סי' א ס"ק טז) ומכש"כ היכא דיש מקוה לומר דמעיקר הדין יכולה לקבל הגט כמובן) ועכ"פ כשתתרפא יכולה לקבל הגט המושלש בלי שום חשש כלל וע"כ כיון דהראשונים עשו תקנה כוללת יש לומר דמשום לא פלוג תיקנו דגם בנשתטית גמורה שיש לה הג' סימנים ישליש וימסור גט ביד שליח להולכה אף שאין תועלת בזה שתצטרך אחר כך גט אחר (וכמו כן אמרינן דגם בנשתטית בשאר סימני שטות לא תקבל הגט בעת שטותה משום לא פלוג בינה לנשתטית גמורה אף שיש כמה צדדים להקל זולת היכא דיש מקום עיגון גדול דגם במגרש צדדו באור הישר להקל יעו' בתרומת הדשן סימן קס"ד הובא דבריו במג"א סימן תמ"ז ס"ק ה' דלא מחמירין בלא פלוג כמו בגוף הדבר ועיין גם כן במשנה למלך פי"ב מהלכות גירושין הט"ז ד"ה וראיתי במ"ש ומה גם דאפשר דבעיגונא לא אמרינן לא פלוג וכו' יעו"ש ודוק) כן יש מקום בראש לומר למצוא דרך נכון במה שכתבו הראשונים להשליש הגט: (ה) אמנם כן יש לפקפק דהא דמתירין בנשתטית בשאר סי' שטותים לענין חרגמ"ה הלא עיקר ההיתר משום ס"ס וספק אחד הוא דלמא בזה לא גזר משום דגם בשאר סי' מיקרית שוטה ולענין הגט המושלש דמתירין אותו ליתנו אמרינן להיפוך דלמא כדעת הפוסקים דבעינן דוקא הנך ג' סימנים ואם כן הוי תרתי דסתרי והא כבר כתבו התוס' בב"ק י"א ע"א גבי שליא שיצתה מקצתה (ד"ה דקא מטהרת) דבכה"ג לא מקרי ס"ס (וכן יש להעיר בזה דאמרינן לא שייך לומר בזה לא מצי עביד וכו' דהא כיון דאיכא ספיקא דלמא כדעת הרמב"ם וסייעתו דגם בשאר סי' הוי שוטה ואם כן אפשר אף משום ספק שייך לומר לא מצי עביד יעו' ש"ס ב"ב פ"א ע"ב ודלמא בכורים נינהו ובעי קריאה וכו' שאינו ראוי יעו"ש ודוק ויעו' מ"ש בספרי מנחת משה חאו"ח ריש סימן ב' ויש לחלק בזה כמובן ויש בזה אריכות דברים עפ"י דברי הירושלמי הובא בתוס' יבמות צ"ט ע"ב ד"ה ואין מוציאין יעו' ג"כ במשנה למלך פ"ט מהלכות אישות שהעיר בפרט זה וכתב דהוא מחלוקת רש"י ותוס' יעו"ש ואכמ"ל] אכן בגוף הסברא דס"ס דסתרי אהדדי לא מקרי ס"ס יש בזה לפלפל דיש מקום לומר דדוקא כששני הספיקות נסתרים אח"כ משא"כ היכא דרק ספק אחד נסתר אח"כ וכדנראה מדברי הרש"ל בחכמת שלמה נדה כ"ז א' בתוס' ד"ה חומר יעו"ש במהרש"א שלא כתב כן וכ"כ הגנת ורדים כלל כ' דכל שספק א' סותר חבירו אף שאין השני סותר אפ"ה לא הוי ס"ס (ולפלא בעיני שלא הביא שם מדברי הרש"ל והמהרש"א) וכ"כ המהרי"ט בתשובה חיו"ד סימן ב' גבי הא דאשת טומטום לא מתיבמת יעו' גם כן במחודשי הפרמ"ג דיני ס"ס אות א' ובלא"ה בנ"ז הא עיקר ההיתר לגבי חר"ג הוא רק ספיקא אי הוית שוטה בשאר סי' והספק השני הוא רק אם תר"ג דאורייתא היא והוי רק כחד ספיקא דרבנן כמובן אלא דגם בספיקא דרבנן הנסתר אח"כ וגם בס"ס דאורייתא שנסתרים שניהם אח"כ יש לעיין מהא דשני שבילין פסחים ב' ע"א דבזה אחר זה ד"ה שניהן טהורין אף דסותר א' את חבירו (יעו' גם כן ש"ס כתובות ע"ג ע"ב ספוקי מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא) ועפ"ז יש לחלק בין אדם א' לשני גופים יעו' גם כן בגו"ר שם ויש ת"ל להאריך בפרט זה אשר יכיל קונטרס גדול אבל אין צורך דהא עיקר הטעם דס"ס דסתרי אהדדי לא מקרי ס"ס הוא משום דממ"נ נעשה כאן איסור וכמו שכ' הרש"ל בנדה שם אבל בנדון זה שפיר י"ל דלא נעשה כאן איסור כלל ואין שום סתירה כלל לפמ"ש בתשובתי שם דיש מקום גדול לומר דאף הגדולים שהקילו באיש שיש לו רק שאר סי' שוטה וגירש היינו להתיר אשה מכבלי עיגון הקילו דלא מקרי שוטה בשאר סי' וגטו גט משא"כ להיפוך היכא דהאשה יש לה אפילו רק שאר סימני שוטה אבל עכ"פ לא מיתדיר ליה עמה וגם עם נחש כזה אין אדם דר בכפיפה (וידועים דברי הנוב"י מה"ת חיו"ד סי' קמ"ו במ"ש אם כן נתת דבריך לשיעורין ואשה שלא תהיה כ"כ פקחת יאמר הבעל כו' יע"ש דמיירי באינה משוגעת גמורה ועוסקת במו"מ משא"כ במשוגעת גמורה אף בשאר סי' שטות י"ל דגם הנוב"י מודה) ובפרט היכא דבלא"ה לא יוכל לגרשה (דלא תקבל הגט ותעגן אותו כל ימיו) שפיר י"ל דכ"ע מודים דבכג"ז לא גזר רגמ"ה והוית ג"כ בכלל נשתטית שלא גזרו בזה [ולא עוד דאפי' אם אין לה שום סי' שוטה רק דמאוסה עליו ויש אמתלא אמיתית והיא אינה מרוצת לקבל הגט בשום אופן כתבתי בתשו' לש"ב הגאבד"ק סעראצק לצדד להקל עפ"י שטת הרמב"ם פי"ד מהלכות אישות ה"ח והארכתי בדברי פלפול ת"ל להקל בזה היכא דיש עוד צדדים מכש"כ היכא דמאוסה מפני שהיא משוגעת בשאר מיני שטות דאין לך אמתלא גדולה מזה] ועכ"פ לפמ"ש בתשובתי שם לא הוי תרתי דסתרי אהדדי כלל דגם מה שמקילין בנשתטית כזו לענין חרגמ"ה לאו דוקא משום דסומכין על דעת הרמב"ם דהוי שוטה גמור בכג"ז גם לענין גירושין וכדומה רק לענין חרגמ"ה לחודי' משום דלא מיתדר ליה אתה סומכין דכ"ע מודים דבכג"ז לא גזר אבל לענין עצם הגט שפיר נסתלק החשש דלא מצי משוי ועכ"פ אחר שתתרפא שפיר מתגרשת בגט זה (כיון דמעיקר הדין גם בעת שטותה בשאר סי' יכולה להתגרש וכמו שהקילו באור הישר במקום עיגון אפי' בבעל המגרש) ושפיר י"ל דבדרך כלל תקנו משום לא פלוג להשליש הגט אפילו בנשתטית גמורה ודוק וכמש"ל:

י וראיתי בשו"ת ברכת רצ"ה מהגאון רצ"ה ארינשטיין מלבוב סימן י' שעמד גם כן בזה דאחרי שאינו יכול למסור לה הגט כשתתרפא אם כן כל התקנה בהשלשת הגט היא ללא תועלת לכאורה ותירץ כיון דהיכא שהיא יכולה לשמור גטה ורק שאינו יכול לגרשה מדרבנן משום גזירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובכה"ג יש תועלת במסירת הגט לשליח הולכה (דבזה לא חשיב לא מצי עביד השתא) דכשתתרפא שפיר יכול ליתן לה הגט תיכף ואחרי שיש מקום שיועיל הגט ההוא תקנו משום לא פלוג שבכל נשתטית ישליש הגט ליד שליח להולכה זת"ד לקיים דברי גדולי חכמי הדורות ואף כי בהשקפה ראשונה דבריו קולעים למטרה אחת שכתבתי לעיל (אות ד' ה') אבל אחר העיון יש לחלק לפע"ד דבענין מדרגת השוטה שחילקו חכמים יש שיודעת לשחור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה ויש שאינה יודעת לשמור עצמה וגטה (יעו' יבמות קי"ג ע"ב) וא"כ הוי כשני ענינים נפרדים ויש לומר דלא שייך לומר בזה לא פלוג משא"כ כפי מש"ל דהתקנה היתה בדרך כלל משום נשתטית בשאר סי' שוטה (דבעיני העולם נחשבת למשוגעת גמורה עוד יותר מנשתטית רק בג' סימנים אלו) וא"כ אף לדעת הפוסקים דלא מחשיב שוטה בזה לענין גירושין וכדומה מ"מ כיון דלענין חרגמ"ה הוי בכלל נשתטית שפיר יש מקום בראש לומר דהוי סוג אחד עם נשתטית בהנך ג' סימנים ושפיר יש לומר בזה לא פלוג דהוי כענין אחד וכעין זה כתב הלח"מ פרק ג' מהלכות יו"ט הי"ב דתלישת ירק אסרו משום קצירה כיון דשניהם בענין אחד לצורך אכילה אמרינן לא פלוג רבנן אבל לא נאסר כיבוי לצורך משום שנאסר כיבוי שלא לצורך דכיון שהם שני ענינים חלוקים (דהאי לצורך והאי שלא לצורך) לא שייך לומר אהא לא פלוג רבנן יעו"ש וכעין סברא זו כתב הר"ן ריש פכ"ג דשבת ד"ה תניא שהשוו מדותיהן במין אחד אבל להחמיר במין אחר אטו אותו המין שראוי לחוש בו אפי' רבה מודה וכדאמרינן (שם י"ב) אם אדם חשוב הוא מותר ולא גזרינן אטו שאינו חשוב יעו"ש ויעו' ש"ס (יבמות ק"ז א') גבי נכנסה לחופה ולא נבעלה כו' לא פלוג רבנן ובש"ס ב"מ נ"ג פ"ב גבי ליתניהו למחיצות לא פלוג רבנן ותוס' שם בד"ה לא פלוג ודוק ועל פי זה יש להעיר גם כן על דברי המג"א סי' רס"ג ס"ק י"ב בשם אשת הסמ"ע לחלק דבהדלקת נרות יו"ט תברך ואח"כ תדליק והוא כתב ע"ז אין חכמה לאשה כו' דלא חלקו חכמים כמ"ש סי' קנ"ח והדגול מרבבה שם כתב היא האשה אשר נשאה לבה בחכמה דל"ד לברכת נטילה דנוסח הברכה שוה ולכך משום לא פלוג לא חלקו משא"כ נוסח ברכת הדלקה של שבת ויו"ט דחלוקים המה ל"ש בזה לא פלוג ויש בזה לסלסל ולפלפל ואכמ"ל דעכ"פ עפ"י דברי הר"ן ולח"מ שכתבתי יש מקום יותר לומר כא' הסמ"ע ודברי הדג"מ מובנים יותר דבברכת נטילה הוי כענין אחד משא"כ ברכת הדלקת שבת ויו"ט דהוי כשני ענינים נפרדים ולא שייך בזה לא פלוג אכן עכ"ז קשה להחליט בזה דבר כיון דבעיקר הסברא דלא פלוג קשה לחדש בו וכמ"ש המשנה למלך פי"ב מהלכות גירושין הט"ז בד"ה וראיתי למהרח"ש דאף שמצינו סברא זו דלא פלוג אפשר היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר (ויש להעיר גם כן מדברי המשנה למלך פ"ג מהלכות איסורי מזבח ה"ת מ"ש בענין מחוסר זמן והבן) ובפרט בעניני התקנות בודאי קשה לדמות ענין לענין (יעו' מסכת ידים פ"ג מ"ב ולא ד"ס מד"ס וש"ס נדה ז' ע"ב ותשו' הרא"ש כלל נ"ה דין ו' וש"ע אה"ע סימן קי"ח ס"ו וב"ש שם ס"ק ה') מ"מ בענין תקנה זו דחרגמ"ה שהיא תקנה כוללת שפיר יש מקום לומר דעיקר התקנה בהשלשת הגט הוי משום לא פלוג יעו' ג"כ לאבי זקני בתשו' מהר"י ווייל סי' ס"ה דאף שכתב גם כן אבל תקנות הקהלות דלא נתקן אלא במדינה זו איכא למימר דלא נתקנו אלא היכא דשייך בה טעמא ותם לריק ואין למדין תקנה מתקנה כמו שתראה בתשו' הרא"ש מ"מ יעו"ש בתחלת דבריו שכתב לענין כתובת בנין דיכרין דעיקר התקנה הוי משום דלקפוץ אדם ויתן בתו לבנו וחכמים תקנו אפילו היכא דליכא אב משום דלא פלוג כתב שם דיש להשיב שאני התם דהוי תנאי ב"ד ונתקן במנין חכמי כל ישראל משו"ה לא פלוג יעו"ש וא"כ בתקנת רגמה"ג והבאים אחריו דלדעת כמה פוסקים דאורייתא היא וכמש"ל ונתקבל בכל מדינות אשכנז ורוסיא וצרפת וכדומה וא"ז הב"ח סימן קי"ט כתב בשם חכמי פראנקפורט ושכן הסכימו כל חכמי אשכנז ורוסיא להשליש גט ביד שליח הולכה בטח מקובל אצלם מהראשונים שכן היה התקנה וא"כ שפיר י"ל דעיקר התקנה הכוללת הוא משום לא פלוג ואם כן יותר נכון לומר דמשום נשתטית בשאר סימנים אמרו לא פלוג כיון דיש מקום לומר דהוי כסיגנון אחר וכענין אחד הוא וכמש"ל:

ז ובהיותי בזה הבריק לנגד עיני דברי הכהן הגדול מאחיו בשו"ת רח"כ אה"ע סי' ד' שכתב בטעמו של דברי הפוסקים שהצריכו ליתן גט ביד שליח הולכה הא ר"ג לא גזר בנשתטית הוא עפ"י דברי תשו' רש"ל והחמ"ח והב"ש שהקדמונים נסתפקו בשיעור מה חשוב יודעת לשמור גטה דשוטה ועדיין מחלוקת במקומה עומדת והלא הא דרגמ"ה לא גזר בנשתטית הוא מפני שאינה בת גירושין וכמ"ש רמ"א ולכן הצריכו למסור גט לשליח דהשתא ממ"נ מצי לישא אחרת דאם מקרית האשה אינה יודעת לשמור את גטה א"כ אינה בת גירושין ורשאי לישא אשה אחרת דבזה לא גזר ר"ג ואם נקראת האשה יודעת לשמור את גטה אם כן הגט כשר שהרי מצי הוא למיעבד השתא בעצמו ושפיר מצי משוי נמי שליח ונסתלק הערעור מחכמי קאנסטונטונא המובא במלמ"ל ואפשר דגם הם לא ערערו אלא בהיתרא דאתתא שתנשא על ידי גט זה כשתתרפא דלגבי דידה ליכא ממ"נ כמובן זת"ד הנעימים והוא כעין דברי הגאון רצ"ה בברכת רצ"ה אלא דרבינו חיים כהן לא כתב משום לא פלוג ובאמת לפי דברי רת"כ דקשה לנו לידע השיעור דיודעת לשמור גטה (א"כ אף לפי מה שהעירותי לעיל על דברי הברכת רצ"ה בענין לא פלוג) שוב י"ל בזה משום לא פלוג הצריכו השלשת הגט אף בנשתטית גמורה כיון דגם בנראה לנו יודעת לשמור גטה הוית בסוג אחד עם נשתטית גמורה והוי כענין אחד כמובן (ובעיקר הסברא דלא פלוג בענין זה צ"ע מדברי אבי זקני הט"ז סי' קי"ט ס"ק י"ב) אלא דלפי דברי מרן הרח"כ דאין לנו גבול והחלטה ודאית בנשתטית ובכל נשתטית יש ספק דלמא מקרית יודעת לשמור גטה א"כ אין צורך לסברא דלא פלוג אלא דההשלשה מהני בלא"ה מטעם ממ"נ [ולפמש"ל ובתשובתי לסעראצק באורך דנשתטית בשאר סימנים ג"כ יש להתיר חר"ג אבל לאו דוקא משום דלאו בת גירושין היא אלא דאף להפוסקים דלא מקרית שוטה בשאר סי' מ"מ מודים לענין חר"ג משום דלא מתדר ליה אתה ועוד מכמה טעמים דיש להתירו בנ"ז מכבלי העיגון דחר"ג א"כ בודאי נכון לומר הטעם דהשלשת הגט משום לא פלוג וכמש"ל] אכן בעיקר דברי הרח"כ יש לפלפל ובפרט מ"ש שם בסוף תשובתו דבימי חורפו הצטרף להיתר נשתטית והראשון היה גדול עולם בחריפות ובקיאות ובכל החכמות ולא היה נזכר שם למסור הגט רק להשליש כתובה וסיים כי אם אין מנהג מבורר במדינה להשליש גט אזי עדיף טפי שלא ישליש גט (וישא אחרת כשישליש הכתובה) שיש תשש שלא תנשא בגט זה כשתתרפא יעו"ש אבל באמת כבר פשטה ההוראה כדעת א"ז הב"ח וסייעתו להשליש גט (וכמ"ש ג"כ בספרי ברכת משה בקוה"ת סי' ל"ט) וכהוראת הנוב"י והחתם סופר וכל גדולי האחרונים וגם שם בתשו' ברכת רצ"ה סו"ס י' צוה לעשות כהוראת הנוב"י שיתן ת"כ שאם יצטרך ליתן גט מחדש יתן בלי עיכוב יעו"ש שהתפלא על הנוב"י שלענין שבועה חקר ודרש ושת עצות שלא יהי' חשש מעושה ולענין נתינת תקיעת כף לא עלה על לבו לחוש כלל יעו"ש ובאמת אין כאן תמוה כלל דלא כתב הנוב"י שיתן תק"כ רק שימסור ח"כ (בחי"ת ור"ל חיוב כתב או חילוף כתב הנקרא וועכסיל) שיהיה מונח לערבון שאם תהיה ראויה לקבל הגט שהוא מחויב אז לשלם החיוב הנ"ל אם לא יתן הגט או שיתן גט ויפטור מחיוב הנ"ל דבכה"ג לחד דעה בסי' קל"ד ברמ"א ס"ד לא הוי אונס דיכול ליתן הקנס ולא לגרש וכמ"ש הנוב"י עצמו שם לענין השבועה שיהיה באופן שאם לא יגרש יתן לאשתו אלף דוקאטין דהרי זה דומה למ"ש רמ"א הנ"ל והדברים פשוטים:

ח וראיתי להרב מים חיים אה"ע סימן ל"ח שחמה על הנוב"י במ"ש דלא רצה לכתוב שישבע הבעל שיגרש כשתחזור לבריאותה מטעם שלא יהיה נחשב אונס מחמת השבועה דפליאה היא לדעתו שצריך ליתן לה גט מחדש דאל"כ יהיה עובר על חרגמ"ה באיסור שתי נשים דהא כעת היא נשתפית ויכול ליתן לה גט ומבואר ברמ"א סימן א' ס"ו דהיו כופין אותו בחו"נ למי שעובר ונושא שתי נשים לגרש אחת מהן וא"כ כיון דמן הדין כופין אותו בגזר ב"ד לגרש שוב לא איכפת לן כשיהיה אונס לגרש על פי השבועה וכמ"ש הב"ש סי' קל"ד ס"ק ז' דאם הדין נותן לכופו לא איכפת לן בשבועתו וכ"ז לדעת הנוב"י אבל לדעתו אדרבא אינו נכון להשביעו שלא להוציא לעז על היתר הראשונים שלא הזכירו ענין השבועה זת"ד המים חיים ולפע"ד אין כאן תמוה על מאור עינינו בהלכה הנוב"י דהן אמת דהב"ש סימן א' סוס"ק כ"ג כ' דאחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים יעו"ש דנראה דאיסור שתי נשים חל עליו אף כשנשא בהיתר אכן דעת הב"י בתשובה י"ד דגזירת רגמ"ה לא הוי רק על תחילת נשואין ואם עבר ונשא אין כופין אותו להוציא יעו' בכנה"ג סימן א' בהגהת ב"י אות ט' שכתב שכן דעת הרא"ם ח"א סי' י"ד והתומת ישרים סי' ל"ג והמהרח"ש אה"ע סי' מ"ו וגם הנוב"י בעצמו מה"ת חאה"ע סימן צ' הביא דברי המקילין בזה ופלפל בענין זה ואם כן לדבריהם (דאין כופין אותו בחו"נ) הא יהיה אנוס מחמת השבועה ולזאת תקן הנוב"י ברוחב בינתו את השבועה באופן נאות שלא יהיה מוכרח בעיקר הגירושין ובזה ניחא נמי מה שתמה שם במ"ח דאיך אנו חושדין אותו לעבור על חר"ג דהשתא אתי שפיר דחוששין אולי יאמר הבעל דניחא ליה כדברי המקילין דבנשא בהיתר אין עוד שום איסור אבל אנו צריכין לצאת גם דברי הב"ש וסייעתו דגם בכה"ג יש איסור ע"כ החכם עיניו בראשו לתקן שלא יצא מכשול אליבא דכ"ע ומיושבין כחומר דברי הנוב"י ומשום הוצאת לעז על גיטין הראשונים אין כאן חשש להמעיין בתה"ד סי' רל"ב באורך ובב"ש סימן קכ"ה ס"ק י' וג"פ שם ס"ק ל"א כמה חילוקים ובט"ג לקיש ס"ק ז' ואכמ"ל כיון דכבר נהגו כן כל גדולי האחרונים לעשות כהוראת הנוב"י והחת"ס והארכנו ת"ל בענינים הנוגעים לפרט זה אף דכבר נתפשט ההיתר כמבואר בראשונים מתקני התקנה ולכאורה האריכות בזה הוא למותר אכן בתשו' אחת בהיתר נשתטית לכבוד י"נ הרב הגאון המובהק אישי כהן גדול וכו' ר' שלום מרדכי שליט"א הגאבד"ק ברעזאן מח"ס משפט שלום וגילוי דעת ודעת תורה הארכתי ת"ל גם בפרט זה וזה תוכן דברי בסוף תשובתי שם:

ט ולפע"ד יש להבין מנהג הגדולים מאז ועד עתה כי כאו"א מהק"ר מפלפל בענין היתר נשתטית לחדש איזה דבר הא כבר ההיתר מפורש ויוצא מפי גדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים א"כ מאי צריך עוד הפלפול והחידוש אבל באמת מנהג ישראל וכש"כ גדולי ישראל תורה וכ"ז הוא מתוך התקנה כשנבין דברי הש"ס יבמות (ס"ב ע"ב) אמרו לו לבן עזאי אתה נאה דורש ואין אתה נאה מקיים והשיב מה אעשה כו' אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים דכל הלומד עומד ומשתומם במאי שאמרו לב"ע אתה נאה דורש ואין נאה מקיים דמה צורך להקדמת הדרוש דהוי כאלו שופך דמים וכי בל"ז ניחא מה שעבר על מצוה ראשונה הכתובה בחורה ותירוצו ודאי אינו מובן וכי בשביל שנפשו חשקה בתורה מותר לו לעבור על מצוה ואיך יפטר הוא בזה שיקיימו אחרים והא עיקר הלימוד על מנת לעשות הוא ואין לפטור א"ע מכל המצות בלימוד התורה מטעם שאפשר להתקיים על ידי אחרים ויתבטל על ידי זה ממצוה אחת חלילה בהחלט כל ימיו (יעו' ירושלמי פסחים פ"ב ה"ג חגיגה פ"א ה"ג וברמב"ם פ"ג מהלכות ח"ת וש"ע יו"ד סימן ר"מ סח"י ודוק) וכאשר תמהו בזה כל המפרשים אכן הנה הגאון מהרש"ק מבראדי בהקדמתו לטוטו"ד מה"ב כ' דמפני שמצות פ"ו ועסק התורה הוא ענין אחד דאין בן דור בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (כמבואר בנדה י"ג א' ויבמות ס"ב) וכמו שע"י ריבוי התולדות אדם הוא התקרבות הגאולה כן על ידי ריבוי חד"ת שבע"פ גם כן מתקרבת הגאולה וזה הטעם של בן עזאי (ואפסק כן בש"ע אה"ע סי' א' ס"ד) דמי שנפשו חשקה בתורה פטור מפ"ו דמאי ענין זה לזה ובזה א"ש דטעם אחד לשניהם דריבוי התולדות הוא לקרב הגאולה וכן ריבוי החידושים להוציא לאור תולדות התורה בעוה"ז הוא גם כן קירוב הגאולה שאנו מחכים בכל עת עכת"ד וכבר כתבו כן כמה ראשונים בספריהם דתולדה רוחניות בתורה היא כמו הולדה הגשמיות יעו"ש ובמלכים ב' ב' פסוק ג' ויצאו בני הנביאים ובש"ס סנהדרין י"ט וצ"ט ב' כל המלמד וכו' יעו' גם כן בספרי דברים ו' ז' לבניך אלו תלמידיך ועפ"י הנחה זו (דהולדה רוחניות הוא כמו הולדה גשמיות מיושבין דברי הש"ס הנ"ל בדרך החידוד דהנה ברש"י (ט' ז') פירש על פסוק ואתם פרו ורבו לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לצווי ולפי מדרשו להקיש מי שאינו עוסק בפ"ו לשופך דמים (ומקורו מדברי הש"ס כתובות ה' ויבמות ס"ג הנ"ל) והנ"מ בזה נ"ל בפשיטות דלפי פי' הא' אמרינן דהראשונה לאדם הוא רק לברכה ולא לחובה הוא מטעם הנ"ל משום דמצינו במדרש על פסוק ויניחהו בגן עדן (בראשית ב' טו) שיכיר שם התורה והחכמה (יעו' ילקוט ראובני י"ד ע"ב ויניחהו בגן עדן כדי שיהיה לו הנחה לדעת ולהכיר החכמה והתורה דא"ר תכינאי התורה למדה הקב"ה לאדם הה"ד אז ראה ויספרה וכו' ר"ש אומר הניח הקב"ה לאדם בגן עדן ונתן לו תורתו לעבוד וכו' יעו' ג"כ בתקוני הזוהר תקונא נ"ה (פ"ח ע"ב דפוס סלאוויטא) ויניחהו בגן עדן וכו' ת"ת קוב"ה אליוף לאדם אורייתא הה"ד אז ראה ויספרה וכו' ודא איהו ויניחהו בגן עדן דא עדן דאורייתא וכו' יעו"ש (ובפר"א פי"ב ופ"כ ומדרש שוח"ט צ"ב) וע"כ מפני שהיה תורתו אומנתו בספר תולדות האדם היה פטור מפ"ו מפני שהוליד בחכמת התורה ולפי' השני דהאי ואתם פרו ורבו אתי לדרשא לאקושי לשופך דם האדם דכתיב סמוך ליה ולא לחובה אם כן הראשונה (בראשית א' כ"ח) נאמרה לחובה ולפי זה גם מי שנפשו חשקה בתורה לא יכול לפטור א"ע מפ"ו דוכי גדול הוא מאה"ר דהיה שר התורה בספר תולדת האדם כנ"ל ועכ"ז נאמרה לו לחובה ובזה יש מקום להבין דברי הש"ס דהמה גם כן ידעו מזה שנפשו חשקה בתורה ע"כ לא הקשו עד ששמעו ממנו הדרוש דכל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו שופך דמים ומדוע לא נאמר דהשני לצווי ובע"כ דסבירא ליה דהראשונה נאמרה לחובה גם כן (והשני' באה להקיש לשופך דמים הסמוך לו) ומפני זה אמרו לו ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים (דהיינו דמדרש שלו מבואר דאין נאה מקיים) כיון דגם אדה"ר נאמרה לו פ"ו לחובה וצווי א"כ אין גם כן תירוץ במה שנפשו תשקה בתורה ועל זה השיב בנועם דבריו כי אף דלאדם הראשון נאמרה לחובה יש חילוק גדול שהוא לא יכול לפטור עצמו בעסק התורה מפני שהוא היה היחיד יציר כפיו של הקב"ה וממנו העולם חסד יבנה ואיך יפטור עצמו בתולדות חדושי התורה משא"כ איש אחר וזה שהשיב להם מה אעשה שנפשי תשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים והוא יוליד חידושי התורה משא"כ באדם הראשון כמובן והוא הסבר נכון לפע"ד ועל פי זה נפתר הענין שהקשיתי על מנהג גדולי ישראל דבודאי תורה היא דכיון דעל ידי תקנת חרגמ"ה הגם שתקנה טובה היא והסכימו כל גדולי דורו באיסור מוחלט אבל עכ"פ על ידי תקנה זו נתמעט ריבוי התולדות התלוי בזה התקרבות הגאולה ע"כ מתקני החרגמ"ה עשו התקנה לזה בצדו דכשיראו איזה טעם להתיר החדר"ג לא יתירו אלא בהסכם מאה רבנים דבכל עת ועת שישתדלו בהתרה זו יעסקו מאה רבנים וכאו"א יפלפל ויחדש בענין זה בעזר החונן דעת ואם כן נגד מה שנתמעט ע"י תקנה זו ריבוי התולדות החומריות יתרבו כהנה וכהנה עי"ז תולדות הרוחניות על ידי ריבוי החידושים מרבני דור דור ודורשיו ותתקרב הגאולה כמאמר ה' זכו אחישנה עכ"ד סוף תשובתי לי"נ הגאון המובהק האבד"ק ברעזאן [ואחרי קבלו תשו' כתב לי רב תודה וברכה ז"ל קבלתי תשו' היקרה ואני תפלה שיחלימהו השי"ת ברו"ת ויהיה בריא אולם ויגדיל תורה ויאדיר והן שמחתי בחד"ת ובפרט במ"ש לבאר דברי ב"ע במ"ש לו אתה נאה דורש וכו' הוא דבר נחמד וכו' והנני ידידו ואוהבו הנאמן המצפה לשמוע בקרב מבשר טוב מבריאותו הטוב ושלום תורתו וכל הנלוים אליו וכו']:

י ובדרוש א' אחרי מאמר ארוך בפ' צו בעזה"י על פי כמה דרכים בפי' הפרשה ומאמרי חז"ל השייכים לפרשה זו (ואכמ"ל בדרכי הדרוש והאגדה) סיימתי גם כן המאמר עפ"י הנחה הנ"ל דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא בפרשה הנ"ל זאת תורת העולה וכו' עד הבקר דיש להבין גם כן דברי המד"ר בפ' זו דמשה התפלל על התקרבות אהרן זה לשונו מתחלת הספר עד כאן כתיב וערכו בני אהרן ונתנו בני אהרן אמר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימיו חביבין חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן וכו' משל זית ושל גפן כו' ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו אמר לו הקב"ה חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים צו את אהרן ואת בניו עכ"ד המדרש ויש להבין הא משה לא בקש אלא שיחלוק לו כבוד בשביל בניו ומדוע השיב לו שיעשה אותו עיקר יותר מכפי תפלתו וגם לשון בשבילך קשה להבין דנראה דהוא נוגע לכבודו של משה וכן נבין בזה דברי המדרש פליאה (המובא בספרי הדרושים) שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא אמר להם זאת תורת העולה עכ"ד ועל פי הנחה הנ"ל תוכן דברי הי' במאמרי דמשה רבינו רצה שיתקרב אהרן בשביל בניו והקב"ה בחפצו בכבודו של משה שלא יחלש דעתו חלילה אחר כך כשיתקרב אהרן רק על ידי תולדותיו שמלאו מקומו בכהונה יעלה על דעתו שהוא לא זכה לזה שבניו ימלאו מקומו ועל ידי זה יכול לבוא לחלישת הדעת בהמשך הזמן ולכן השיב לו הקב"ה בשבילך (היינו לכבודך) כו' שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים היינו שאין העיקר בניו הגשמיים שמלאו מקומו אלא הוא העיקר מפני ששפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וע"כ בכת תולדותיו הרוחנים שהוליד חידושי התורה והמצוה לכל בית ישראל מוקדם הוא לבניו ובזה יתרומם כבוד אור פני משה אשר כל התורה נקראת על שמו זכרו תורת משה ומכש"כ כת החידוש והפלפול עד סוף כל הדורות הן הן תולדותיו של משה רבינו (כמבואר בנדרים ל"ת דנהג בה טובת עין ונתנה לישראל ואם כן כל גדולי דור ודורשיו ומנהיגיו הן תולדות משה וממלאי מקומו (וכמו שאמרו בש"ם בכ"מ משה שפיר קאמרת כידוע ליו"ח מ"ש בזה המקובלים) ומעתה רמוז הכל בתורה לפי מ"ש כל מפרשי התורה ובראשם הכלי יקר כי זאת תורת העולה קאי על הלומד תורת עולה דנחשב לעולה (וע"ד שדרשו סוף מנחות ע"פ לעולה ולמנחה וכו' כל העוסק בתורה כאלו מקריב כו') כל הלילה (בימי הגלות) עד הבקר (בקרו של משית יעו' בכ"י שם ואמרתי ת"ל ג"כ בענין זה באורך) ועכ"ז יתפרש באופן הנ"ל דמרמז לזה באמרו צו את אהרן במה דמקדים אהרן לבניו (דמבואר מזה דעיקר היא הולדה רוחניות וכמש"ל) ומחובר לזה זאת תורת העולה דחדושי התורה הוא העולה על כל מה שנתמטטו ריבוי התולדות (ע"י ריבוי הקרבנות מאחב"י בימי הגלות תחת ממשלת אומות הקדמונים שלא ידעו את ה' ונדונו אלפי ישראל בשחיטה ושרפה וכו' על קידוש השם) עד הבקר דתולדות הרוחניות מכחו של משה על ידי חידושיו ופלפולי תושבע"פ ישלימו כל התולדות שנחסרו עד שיזכו עי"ז לבקרו של משית וזה גם כן כונת המדרש פליאה ששאלו את ר' יוסי בן קיסמא אימתי בן דוד בא היינו שראו ברות קדשם כל התלאות והצרות באיזהו מקומן של זבחים זבחי ישראל אשר יעלו על מוקדה על מזבח הגלות (בממשלות שהיו בימי חרבונה של ירושלים ואחרי' באומות הקדמונים אשר מרוב הצרות האלו הי' גם כן מקום לתיקון רגמ"ה על פי דברי הש"ס ב"ב ס' ע"ב ומיום שפשטה מלכות כו' דין הוא שנגזור על עצמינו שלא ישא אשה) ועי"ז יתמעטו ריבוי התולדות וא"כ אימתי בן דוד בא בשאלה ותמי' על אורך הגלות דמתי יהיה הסוף מכל הנשמות שבגוף וע"ז השיב להם זאת תורת העולה כו' דעל ידי תולדות התורה שיתחדש בכל דור ודור על ידי גדוליו ומנהיגיו זאת התורה תהיה תשלום החסרון ריבוי התולדות שנתמעטו מזבחי האו"ע בימי האינק') יעלה בזה ריבוי התולדות הרוחניים עד הבקר שנזכה בכת חד"ת לקרב קץ בקרו של משיח צדקנו אכי"ר: (יא) ובעניני חתימת הרבנים המצטרפים בהיתר נשתטית כבר כתבו בזה כל גדולי האחרונים מה ששייך לענין זה והנה המים חיים שם סי' ל"ח כתב דבכל בו לא הוזכר מאה רבנים רק מאה אנשים ודעתו על אנשים חשובים כפרש"י דברים (וגם לענין שלש ארצות כתב שם דפולין וליטא ורוסיא הוי כשלש ארצות) וכבר כתב כן גם הנוב"י שם סי' ג' דלאו דוקא רבנים שנתקבלו לקהלות אלא אף לומדים הראוים להוראה וכל אב"ד בעירו יראה לצרף עמו הראוים לצרף וכ"כ החת"ס סי' ד' בח"א באורך וע"ש מ"ש לענין הג' מלכיות וצירוף החתימות והעלה גם כן דג' מלכיות אשר נכנסו אתר כך תחת ממשלת מלך א' לשלשה יחשבו לענין צירוף הרבנים והגם כי הגאון ברכת רצ"ה שם סו"ס י' הצריך מג' מלכיות דוקא וכתב דאף דמג' ארצות כפי שכתוב בכל בו היינו רק מדינות וכדאמרינן שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל אולם בגוף התקנה המובא במהר"ם כתוב להדיא ג' מלכיות ומפרש והולך כגון אוניאה לומברדיא וצרפת שהם ג' מלכיות כנודע (ולא הזכיר מדברי החת"ס סי' ד') יעו' ג"כ בשו"ת יתח שלמה חאה"ע סי' צה מ"ש וגם יש שינוי בלשון הפוסקים שבכלבו ובתשו' מהרמ"מ כתב שהמאה רבנים יהיו משלש ארצות ובנוב"י מה"ת כתב משלשה מדינות ובתשו' צ"צ העתיק בשם הכל בו משלש מלכיות וכן כפל ושלש שם וכן יש להורות יעו"ש מ"מ נהי דלכתחלה היכא דאפשר יש לעשות כדבריהם שיהיו שלשה מלכיות ממש אבל במקום שקשה למצוא מג' מלכיות בודאי יש לסמוך על דברי התח"ס והמ"ח ונכון שיהיה עכ"פ ג' גדולים משלשה מלכיות ולענין החתומים אף דנוהגין כהנוב"י והמ"ח דלאו דוקא רבנים אבל עכ"פ יש לראות שיהיו מופלגים ראוים להוראה וכמ"ש הבית שלמה שם שנפרץ הדבר בדור הזה ומקבצים מאה חתימות ורובם הם כו' וכן לא יעשה יעו"ש ויעו' גם כן בנוב"י מה"ת סו"ס ק"ב סוף דבר הכל נשמע אחר שיקיים האומלל המעוגן וכו' את ההשלשה כנימוס וכדת שיהיה כדי כתובתה ומזונותי' ועבור שמירתה הכל עפ"י אוהיו"מ וכו' כמוטל על הב"ד לדאוג לתקנתה כו' (יעו' גם כן ש"ס כתובות מ"ח ע"א וש"ע אה"ע סימן ע"א ס"ג וש"כ חושן משפט סי' ר"צ סכ"ז והבן ויעו' גם כן בשו"ת צ"צ סימן ס"ז וכו' ובשו"ת חת"ס ח"ב סימן ק"כ במה שחמה על הצ"צ וכו' ובמ"ש אח"כ אלא לזה י"ל כח ב"ד יפה שאני שמעמידין אפוטרופס לזכות ע"מ לחוב יעו' גם כן בשו"ת עין יצחק אה"ע סי' ע"ד ענף ב' אות ט' ואות י"ב ואכמ"ל ואחר שישליש ג"פ ככל הכתוב למעלה וישיג רשיון על פי חקי הממשלה אזי אין כאן לא איסור וכו', והנני מסכים להתירו מכבלי עיגון שישא אחרת בהסכם מאה רבנים בעה"ת וכו'. הקטן משה נחום ירושלימסקי האב"ד דק"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה