שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן ט
דברי יד"נ הרב הגאון האדיר סוע"ה נזר ישראל ותפארתו וכו' בקש"ת מוהר"ר יצחק שמעלקיס שליט"א הגאבד"ק לבוב והגליל עוד בהיתר נשתטית מה שדרש הוא וב"ר חו"ד להיות נמנה ג"כ לדבר מצוה להתיר איש אומלל מכבלי העיגון בי דינא רבא דק' לבוב:
בעזהי"ת בחודש כסלו שנת תרנ"ח לפ"ק לבוב החיים וברכה למשמרת שלום למעלת כבוד הרב הגאון המובהק החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם בכל אפסים וכו' כקש"ת מוהר"ר משה נחום שליט"א ירושלימסקי הגאבד"ק קאמינקא יע"א:
מתכבדים אנחנו לשלוח להדר"ג קונטרס אחד ערוך מאת מרן הגאון מאוה"ג האבדפ"ק שליט"א בדבר היתר נשתטית ומבקשים אנחנו בצירוף מרן הגאב"ד דפה מכהדר"ג שיסכים ג"כ על ההיתר ויזכה לו בחתימתו וגם חח"י הת"ח הנמצאים במח"ק וישלח לנו עד מהרה על שם מרן שליט"א ומגישים אנחנו בזה לכהדר"ג תודה מקדם למען המצוה כי רבה היא ברגשי כבוד ויקר: הננו הדו"ש בעם מרן הגאב"ד הקטן אורי זאב וואלף סאלאט הקטן נטע פערקויף דומ"ץ דפה לבוב ואלה דברי הקונטרס בעה"י להרבנים הגאונים הגדולים היראים והשלמים בשלוש ארצות חיי אריכא וטבא ושלמא רבא ישגא שאלה ע"ד הרב החריף בנש"ק מ' נפתלי ערליך ג"י אבד"ק דעלאטין אשר יסרהו ה' קשה כי זה כארבע שנים אשר אשתו הרבנית מ' שארציא החי' בת הרב הגדול מו"ה מנחם האבד"ק וואנילוב ז"ל (בהגאון הצ' בעל מגדל השן) שיצאה מדעתה וכל תהלוכותיה בשגעון קרעה כסותה ושברה חלונות ושלשה פעמים היתה בבית החולים מוכי הדעת והשכל פעם ראשונה התמהמהה שמה חודש ימים פעם שנית שני חדשים פעם שלישית ארבעה חדשים ולא מצאה תרופה ולא עלתה לה ארוכה והרופאים העומדים בבית החולים שפטו משפטה כי אין מרפא למחלתה (כאשר העיד בפנינו עד אחד נאמן) וגם בנתיים בעת שבה מעט לאיתנה ותשקוט רוחה גם אז לפרקים דברה באין סדר ובלי דעת וכל שומע הבין כי מחשבותיה נבוכים ובקיץ החולף היתה לפנינו ב' פעמים האשה הנ"ל עם בעלה הרב הנ"ל בפעם הראשון לא היתה חלומה ועוד דברה דברים של שטוח ובפעם השני היתה בריאה ודברה כאחד האדם והייתי אז נוטה לסדר לה גט אך יען לא יכלו להתפשר כי היא דרשה סך כזה אשר לא היה ביכולת בעלה הרב לחת לה וגם אנכי אמרתי להמתין עוד איזה חדשים עד שתתחזק שהיא שפוי' בדעתה לכן לא נגמר אז הדבר ועתה חזרה לשטותה ובאו לפנינו שנית וראינו כי מטורפת היא בדעתה ומדברת דברים של שטות ובעלה הרב יצעק מכאב לב עלי ימי נעוריו כי עודנו עול ימים וגם אין לו מי ישים עיניו על ילדיו ארבעה שיש לו מאשתו הנ"ל ונפשו בשאלתו להתירו מכבלי העיגון ולהתיר לו לישא אחרת עלי' וכבר עשה את אשר נטל עליו שהשליש סך. יותר מכדי כתובתה ונדוניא שלה ומסר הסך הזה ליד איש נאמן ובטוח אשר יתן לה לאט לאט די פרנסתה בהסכמת אחיה הרב החריף האבד"ק וואהנילוב והרב הנ"ל עם האיש הנאמן הבטיחו וחייבו א"ע לתת לה מדור ומזונות ולהשגיח עלי די כחם. תשובה הנה טעמי ונימוקי שלא רציתי אז לסדר לה גט בעת חלימותה היה דהנה מבואר באה"ע (סי' קיט) דאין רשאי לגרש בעתים חלומה ובאם נראה שתשאר כך וגרשה בעת חלימותה לא מהדרינן עובדא וט"ז (ס"ק יג) כתב דבזה"ז שאסור לישא ב' נשים והוא יהיה מעוגן אין לחוש לתקנתה דידה אמנם מסוף דברי הט"ז נראה שלא היקל רק בהוחזקה ב' פעמים אבל בהוחזקה ג' פעמים גם הט"ז אינו מיקל לגרש אולי כונתו כיון דמתירין לבעל לישא אחרת כמ"ש הט"ז (ס"ק יב) ע"ב בכה"ג אין לחוש לעיגון דידיה ויש לחוש לתקנתא דידה ואין להקשות דטעמא מאי לא יגרש כדי שישמור אותה דאם יגרשה יגררו אחריה והרי אם ישא אחרת תאסור עליו לאשה ושוב לא ישמור אותה עכ"פ יש ספק אם הט"ז התיר בכה"ג לכתחלה ובתשו' אחרת צדדתי להתיר בעובדא שהיתה שפוי' יותר משנה כיון דעברו עלי' כל זמני השנה ותקופותי' ולא נשתטתה יש לתלות שנתרפאה ושם נסתפקתי גם בשור נגחן אם עבר זמן רב וכו' אך מסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק אך לענין עתים חלומה ודאי יש לתלות להקל דבנגיחה לא תליא בעתות השנה משא"כ בשגעון דתולה בעת וזמני השנה כיון שעברה שנה שלימה ולא נשתגעה נעקר הוסת דהרי אף במתו אחיו מחמת מילה נסתפק מהרי"ט בח"ב (סי' לא) אם נעקר בפעם אתת ונהי דשם לא נפסוק כמהרי"ט דהיא סכנות נפשות מ"מ בעתים חלומה דהיא דרבנן יש לפסוק כן יעו' מק"ח (סי' תסז ס"ק ה) דל"מ חזקה רק בגורם המסתבר ובתשו' הגאון ר' חיים כהן (סי' נד) הורה להקל והיתר הא' משום מצות פו"ר לא תיקנו חז"ל ופלא שלא הביא דברי הט"ז והיתר הב' שכתב דדוקא בעתים חלומה שאינה בריאה כ"כ אסרו היתר זה מבואר ג"כ בבא"פ (סי' קיא דף קצג ע"ב) ומייתי ראיה מירושלמי ר"פ מי שאחזו דאמרינן שם שמואל אמר כד דהוא תלים יתן גט מה שמואל כר"ל דאמר לכשישתפה רובא דשמואל מר"ל דו אמר חלים יתן גט והחלימנו ותחיינו ופי' הפני משה דחלים עדיין לא נתרפא לגמרי והיתר זה לא שייך בנ"ד שאינה שפויה לגמרי והיתר הג' שכתב כיון שהיתה חולנית ונשתגעה קודם נשואין ליש בנ"ד והיתר זה כתב נ"כ בהשמטות לחכמת שלמה מהגאון מהרש"ק על כן לא מלאני לבי להקל וצויתי להמתין ואמנם האשה הנ"ל חזרה ונשתגעה ועוד לא נתרפאה ועד מתי יתעגן ע"כ הסכמנו להתיר להרב הנ"ל לישא אשה אחרת בהיתר מאה רבנים שהרי הט"ז (ס"ק יב) מתיר לישא אחרת באשה שהיא עתים שוטה ועתים חלומה ואף בעת חלומתה עדיף יותר להתיר לו לישא אשה אחרת מלגרשה היכא שהיא נשתטית ג' פעמים כיון דהרבה פוסקים אוסרים לגרשה ובשו"ת שו"מ מה"ק ת"ג (סי' קכא) שמתיר לגרשה ולא ניחא ליה להתיר לו ב' נשים ע"כ מיירי שנתרפאה זמן ארוך ונראה להב"ד שתשאר כך כמבואר ברמ"א משא"כ בנ"ד אף אם תתרפא תשוב לשטותה כדרכה משא"כ כשהיא עתה בשגעונה ומדברת דברים כדרך המשתגעים וא"א לדור עמה ולע"ע אי אפשר לגרשה הדבר פשוט להתיר לו לישא אשה אחרת בהסכמת מאה רבנים, והנה מקור ההיתר הוא לפי שבמקום מצוה לא גזר רבינו גרשום ואף שקיים פ"ו מ"מ יש בזה הצלת עבירה שלא יבא לידי הרהור עבירה והצלת עבירה הוי כעושה מצוה ובתשו' שב יעקב מייתי ק"ו דהרי מצות יבום נדתה מחשש קטטה כדאיתא ביבמות מ"ד ואיסור לישב בלא אשה משום הרהור עבירה לא הותר משום חשש קטטה כמ"ש החמ"ח (סי' א ס"ק י) ומבואר שם בח"מ דהרהור עבירה קשה יותר מלשבת יצרה וכן מבואר (ביבמות ז) דל"ת חמור מעשה וחידוש הוא שחדשה תורה דעשה דוחה ל"ת ועיין בהקדמת ספר משנת חכמים ועוד דבעשה א"צ לפזר כל ממונו משא"כ בל"ת צריך למסור כל ממונו שלא יעבור כמבואר באו"ח (סי' תרנ"ו) הן אמת שיש להוכיח קצת להיפוך מזה דהצלת עבירה ל"ה כעושה מצוה דהנה בספרי לאו"ח (סי' לח אות ד) הקשיתי ע"ד מהרי"ק בתשו' (סי' קלז) שכתב בהא דאמרינן ביבמות (קכא ע"ב) דא"ל נכרי לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבת ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני דאמרי ליה בשל לי קדרה בשבת ולא בשיל ליה וז"ל איסור דרבנן הוא דהוי דהא כיון שהישראל לא היה צריך לאותו בישול כי אם להנצל ממיתה הו"ל משאצל"ג מידי דהוי אהורג את המזיקים כדי שלא ימיתוהו יעו"ש (ע' סי' לד בספרי הנ"ל הארכתי בפרט זה ובדברי מהרש"א ת"א ב"ב קי"ט לענין מקושש) וכן הביא לעיל מיני' וקשה (ביבמות דף ו) דבעי למילף דעשה דותה ל"ת שיש בו כרת מקרא דאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו דאם אמר לו אביו שחוט לי בשל לי לא ישמע לו דס"ד דעשה דותה ל"ת שיש בו כרת ואמאי הו"ל ל"ת שיש בו כרת הלא הו"ל משאצל"ג ומה לי אם עושה מלאכה להציל עצמו ממיתה או שעושה מיראה שלא יעבור על עשה וע"כ מוכת מזה דהעושה לקיים מצות עשה הו"ל מלאכה הצריכה לגופה כמ"ש תוס' שבת ק"ו משא"כ בעושה להציל עצמו ממיתה הו"ל מלאכה שאצל"ג ולפ"ז ה"ה בעושה להצלת עבירה ה"ל משאצל"ג ואינו דומה לעושה מצוה:
ובזה נ"ל לישב קושית התוס' סנהדרין ש ע"ב) ד"ה חד למעוטי שהקשו ל"ל קרא דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו הא מציל גופי' קמחלל שבת דאין זה מקלקל בחבורה דאיכא תקונא גברא כיון דמחויב מיתה כדאמרינן (דף לה) בבת כהן ולהנ"ל ניחא דאינו דומה לבת כהן דאיכא תיקון דצריכה כפרה ול"ה משאצל"ג כיון שצריך לקיים מצות עשה משא"כ ברוצה לחלל שבת לע"ע א"צ כפרה דלא עבר עדיין וההורגו להצילו מעבירה הו"ל כמו שעושה להציל ממיתה דה"ל משאצל"ג כמ"ש מהרי"ק ושם קאי אליבא דרשב"י דס"ל משאצל"ג פטור ע"כ צריך קרא ומיושב ג"כ לראבר"ש דס"ל ניתן להצילו בנפשו ואצ"ל דגזה"כ היא כמ"ש תוס' דראב"ש ס"ל בסוכה ל"ג דמשאצל"ג פטור ולהצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כנ"ל ובמלמ"ל פכ"ד משבת:
כתב דרודף אחר הערוה בשבת לא ניתן להציל בנפשו דהוא גופו יחלל שבת והקשה בשעה"מ דא"כ מה הקשה. בסנהדרין ע"ג אהך דאלו נערות שיש להם קנס והלא ניתן להצילה בנפשה ולא מוקי בשבת וע' מ"ש בספרי לאו"ח. (סי' ט) בשולי המכתב דבר יקר בישוב הקושיא אמנם לפמ"ש לעיל דהצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כמו הצלה ממיתה א"כ לר"ש ניתן להציל בנפשו בשבת ומשו"ה לא מוקי הך דאלו נערות בשבת וע' פרמ"ג פתיחה כוללת לה' שבת בתחלתו כתב באין רוצה לקיים מצות סוכה וכדומה מכין אותו עד שתצא נפשו אפשר בכה"ג אף בשבת שרי ודבריו תמוהין איך יעשו תבלה ויחללו שבת ולפמ"ש י"ל כיון דא"צ כפרה הו"ל מקלקל או משאצל"ג כנ"ל אך צ"ע לפמ"ש משובב נתיבות (סי' ג) דצריך ב"ד להכות א"כ הא אין:
דנין בשבת ויו"ט וע"כ בשבת ויו"ט אין מכין והא דאמר בכתובות פ"ו עשה סוכה ואינו עושה מיירי בחוה"מ והא דאמרינן לולב ואינו נוטל מיירי בחוה"מ ונקט דוגמא במקדש שהוא דאורייתא אבל אין מכין במצוה דרבנן ועכ"פ מכל הנ"ל מוכת דהצלת עבירה לא חשוב כעושה מצוה אך יש לחלק דלענין השכר ודאי עושה מצוה יש לו שכר יותר ומשו"ה ה"ל מ"ע מלאכה הצריכה לגופה אבל לענין להזהר בדבר ודאי יש להזהר להציל מעבירה אולי יותר מעושה מצוה ועוד דגוף הסברא שכתבתי צ"ע דגם בהצלה מעבירה מקיים מ"ע דהשבות לו (והלאו דלפ"ע קאי אבן נח דליכא גבי' עשה דוהשבות) וכש"כ בהצלה ממיתה כדאיתא בסנהדרין ע"ג השבת גופו מנלן ת"ל והשבות ע"כ צ"ע גם על תשו' מהרי"ק הנ"ל ושמא כונתו דבמציל עצמו ממיתה ליכא מ"ע דהשבת אבידה אבל מציל אחריה ודאי איכא מ"ע מ"מ גוף דברי מהרי"ק עדיין צ"ע ויש להביא ראיה דהצלת עבירה הוי כעושה מצוה מש"ס פסחים ע"ב דהוי טועה בדבר מצוה. דחייב אדם לשמח אשתו ופרש"י אפילו שלא בשעת עונתה כשמתאוית לו והרי לדעת טעם המלך הלכות לולב ל"ה טועה בדבר מצוה במצוה דרבנן ועכצ"ל דשם הוי מצוה:
דאורייתא דהוא בכלל ל"ת דעונתה לא יגרע וזה ל"ה רק ל"ת דרוב הפוסקים לא ס"ל כסמ"ק דהוי מ"ע מקרא דושמח את אשתו דקרא לא קאי רק אשנה ראשונה וא"כ ל"ה רק ל"ת אמאי הוי טועה בדבר מצוה וע"כ דהצלת עבירה הוי כעושה מצוה ודו"ק:
והנה בענין מחלוקת הפוסקים רבינו שמתה וה"ר אביגדור הובא בב"י (סי' קיט וקכא) אם ניכר בו דבר של שטות מה שלא נזכר בחגיגה (דף ג) אם הוא ג"כ בכלל שוטה ודעת רבינו שמחה דלא הוי שוטה והב"י הביא מש"ס ב"ב (דף קנה) בהאי דהוי משחרר עבדו דהוא בכלל מאבד מה שנותנין לו ורק ממעשה דרבא שם דאכל תמרי ושדי קשייתא לרבא משם מוכח דלא כרבינו שמחה וגם בדבר המחלוקת אי בעינן שיעשה השטות ג"פ או רק פ"א דדעת ב"י בחו"מ (סי' לה) דבעינן שיהיה דרכו בכך ודעת ז' התב"ש (סי' א ס"ק מו) דסגי בפ"א והביא ראיה מהך דרבא דבפ"א סגי עיי"ש ונ"ל ליישב דהנה בחולין (פו) פליגי רבנן ור"מ בשחיטת תשו"ק אי פטור מלכסות דר"מ ס"ל פטור משום דרוב מעשיהם מקולקלין ועיי"ש בגמ' ותוס' דרבנן מספקא להו אם רוב מעשיהם מקולקלין ומעתה אם אנן מסופקים אם הוא שוטה או לאו יש לראות אחר רוב מעשיו איך הם אם רוב מעשיו יעשה בהשכל ודעת ל"ה שוטה ואף דבדבר אחד אינו עושה כהוגן מ"מ בכל דבר אזלינן בתר רובא ומעתה ל"ק מרבא בב"ב דשם הוי ספק אי מכירתו מכירה כיון שעשה דבר של שטות ל"מ מה שרוב מעשיו בדעת דאין הולכין בממון אחר הרוב וחיישין למיעוט והוי שוטה וכן בההוא דהוי משחרר עבדי' משא"כ באיסור דאזלינן בתר רובא ל"ה שוטה רק בהנך שמכירין בגמ' ועד שיעשה ג"פ והוא ישוב נכון ומן האמור יש להעיר ג"כ בגמ' דחגיגה הנ"ל דר"ה ס"ל דל"ה שוטה עד שיהיה בכולן וקאמר ר"פ אי שמיע ליה לר"ה הא דתניא זה המאבד מה שנותנים לו הוי הדר ביה ולהנ"ל יש לחלק דדלמא ר"פ ס"ל עד שיהיה בכולן מטעם דבחד מהני אימר בעל מחשבות וכו' והקשה בט"א דמשמע בחד לר"ה אפילו ספק ליכא ובגמ' קאמר אימור כדי שתשרה כו' הרי דהוי ספק וליכא למימר דמספק מוקמינן אחזקה דמה נעשה באדם שלא ידעינן אותו איך הוא מעת ילדותו ותירץ דאזלינן בחר רוב בני אדם שהם בני דעת ע"ש ומעתה מה הקשה לר"ה דלמא ברייתא מיירי לענין מקח וממכר להוציא מידו דל"מ רוב דאין הולכין בממון אחר הרוב אמנם בזה י"ל כמ"ש ההפלאה סופ"ק דכתובות דבכל דבר דמספקינן לענין שאר דברים ואזלינן בתר רובא אף בממון הולכין אחר הרוב ומעתה בזה דאם מספקינן לשאר דברים אזלינן בתר רוב אף לענין ממון מהני ולא מצי לשנויי כן (ובילדותי הבאתי ראיה לזה מנדה (דף נ) דכל הנשר לדון ד"נ כשר לדון ד"מ והרי מצא תינוק מושלך ורוב ישראל ודאי יהיה כשר לדון דיני ד"נ ולד"מ דפסול לדון ישראל אף שמתגייר אח"כ ע"ש בתוס' ופנ"י וכיון שאין הולכין בממון אחר הרוב לא יוכל להוציא ממון ע"פ דינו וקשיא אמתניתין וע"כ כיון שהחזקנוהו כישראל מהני אף להוציא ובלא"ה י"ל דדיינים שאני) ואמנם בסוגיא דב"ב הנ"ל נכונים הדברים דשם הוי הספק לענין ממון וכשראינו כעת בו דברים של שטות ומסתפקין תיכף לענין ממון אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב ול"מ רוב של ב"א ולא רוב מעשים משו"ה פסק רבא דל"ה מכירה ואמת דלפמ"ש הקצוה"ח בסי' ר"פ דבקרקע ל"א אין הולכין בממון אחר הרוב דדוקא במטלטלין מהני דהממון ת"י יעו"ש עדיין הקושיא במקומה עומדת ויש להרחיב בזה הדבור בקושית התוס' פ' האשה שנתארמלה (טז א) ד"ה וכיון דרוב דכתבו לרב פריך וכן הוא בב"ב (צג) וכן בקושית התוס' יבמות (סד) אמאי יש לה כתובה משני ולענין איסור לא מהני והרי ממון עדיף דאין הולכין בממון אחר הרוב וי"ל דכתובה שאני דאינה גבית אלא מן הקרקע ובקרקע הולכין אחר הרוב ומה שכתוב יש לחלק בין דברי הקצוה"ח להתוס' דשם בסי' ר"פ כשאתה הולך אחר הרוב הקרקע בחזקתה משא"כ בכתובה אף שאתה הולך אחר הרוב מ"מ צריך עדיין להוציא הקרקע משא"כ בסוגיא דב"ב הנ"ל בעובדא דרבא לדברי הקצוה"ח יש לעיין בתי' הנ"ל ודו"ק היטב וע' בנה"מ (סי' מו ססק"ח) שדעתו דלא כהקצוה"ח ושמא י"ל דדוקא לענין חזקת מרא קמא ס"ל לקצוה"ח כן משא"כ בשיושב בה ונכונים דברי הנה"מ ואכמ"ל:
ובעיקר הדבר יש לומר דיש חילוק בין אשה לאיש בענין נשתטית והוא ע"פ דברי מהרי"ט אה"ע (סי' טו) שהביא דברי הרמב"ם דהנבהלים ונחפזים בדעתם וכו' הרי הוא בכלל השוטים וכתב ועוד נראה דלא אמר הרמב"ם כן אלא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר כבר ויש לחוש שמא נדמה לו באותה שעה שהוא כן ונתחלף לו דבר בזולתו מאחר שפעמים אינם מכירין דבר ואיך יעיד עכשיו משא"כ כשאנו באים לקיים דבריו כמו במקח וממכר ואסבריה לו ואנו מכירין שהבין הדברים כגון זה לאו שוטה הוא והרי הוא כפקח לכל מה שעושה לפנינו יעו"ש ומעתה באיש בעינן שיכוון בשעת הגט ומשו"ה מהני הגט אם הוא שוטה לשאר דברים משא"כ אשה דבעינן שלא תהא משלחה וחוזרת או החשש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובעינן שתזכור הגירושין והרי הוא כמו עדות ול"מ להרמב"ם, וקצת יש להעיר דהרי הטעם משלחה וחוזרת ל"ש רק בשעת הגט כמ"ש תוס' יבמות (קיג) בסופו אך מתחלת דברי התוס' לא משמע כן ודו"ק באופן דלדינא באשה אף אם אין בה סימני שוטה המבוארים בש"ס מ"מ אם יש בה שאר סי' שטות יש להתיר לבעלה לישא אשה אחרת עלי' וכ"כ בפ"ת לאה"ע (סי' א ס"ק טז) וכ"כ בתשו' שו"מ מהד"ג ח"ג (סי' קח) ועכצ"ל מ"ש בנוב"י חיו"ד (סי' קמו) להחמיר מיירי דאין בה כלל סי' שטות רק שאינה בת שכל ואין שום סימן שטות בה ובנ"ד שהיתה כמה פעמים שטיא גמורה הדבר פשוט להתיר ולענין השלשת הגט יעשה כמשפט המבואר בנוב"י מה"ק אה"ע (סי' ג') ובאופן זה הנני פותח בהצלה תחלה אחרי כי ההיתר פשוט ודרינא אנכי בהדי מאה רבנים המסכימים להיתר זה שישא הרב הנ"ל אשה אחרת על אשתו ובאופן שישיג רשיון מהממשלה) ואני מבקש מכבוד הרבנים הגאונים שיאבו בטובם להצטרף להיתרא דהאי גברא ולחתום שם כבודם על ההיתר ובטובם יראו כי גם שאר ת"ח החונים במחיצתם יבואו עה"ח והיה בזה שלום למרנן ורבנן מנאי הכותב וחותם פ"ק לבוב יום ד' תולדות ער"ח כסלו תרנ"ח לפ"ק יצחק שמעלקיס האבד"ק לבוב והגליל. גם אנחנו יושבי על מדין בצירוף מרן הרב הגאון מאוה"ג האבד"ק שליט"א אחרי ראה ראינו כל הכתוב למעלה הננו מהנמנים לדבר מצוה בצירופא דרבנן בהיתרא דהרב מו"ה נפתלי הנ"ל אחרי אשר יקיים את אשר נגזר עליו מאת כבוד מרן שליט"א:
וע"ז באנו על החתום יום הנ"ל פה"ק לבוב הקטן אורי זאב וואלף סאלאט הקטן נטע פערקויף: