שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן ח
דברי י"נ הגאון האדיר החריף העצום שמו נודע בשערים וכו' וכו' כקש"ת מוה' אריה לייבוש הלוי איש הורוויץ שליט"א האבד"ק סטרי והגליל במדינת גאליציאן בענין היתר נשתטית שדרש ממני חו"ד העני' להיות נמנה ג"כ לדבר מצוה להתיר האיש מכבלי עיגון:
בעה"י יום ה' כ"ה לירח האיתנים תרנ"ח לפ"ק סטרי אורך ימים ושנות חיים כימי העץ ושלום אין קץ לכבוד ידידי הרב הגאון המובהק המפורסם חריף ובקי אור הברקי סיני ועוקר הרים פאר הדור כקש"ת מוה' משה נחום ירושלימסקי נ"י האבד"ק קאמינקא יצ"ו:
אחדשה"ט כמשפט לגברא רבא דכוותי' ירבו בישראל אקדמה פניו בתודה רבה ושפתי תשואות תן חן לו תבענה על תשורתו הנכבדה ספרו הבהיר שו"פ "מנחת משה" אשר כבדני בו ומאד התענגתי לראות מתוכו מעשה תקפו וגבורתו עזוז כחו לברר וללבן כל דבר הקשה כשמלה מפורשה וחזיתי' לרישי' ביני עמודי הוראה אשר בית ישראל נשען עליהם ומקרב ולב עמוק אברכהו בשם ה' כי יתבדרון שמעתתי' בעלמא ויעשה חיל בישראל להגדיל תורה ולהאדירה להרים נסה ודגלה עד ביאת ינון ועינינו תחזינה בתפארת עוזה ובהרמת קרנות חכמי תושיה ועמליה בטהרה ומציון תצא תורה ומלכי' בראשה אנס"ו תרב שלוחו וישגא אחריתו וכסאו יגדל נא כנפש ידידו דורש"ת באהבה מוקירו ומכבדו אף מחבבו ואבקשה נא את שאהבה נפשי ידידי המובהק שליט"א לשים עינו הטהור על הקונטרס הנוכחי (בדבר המעוגן מ' ישעי' ב"ר ארי' יוסף מכפר ציסנא ששולח אנכי להדר"ג שליט"א) ולהמנות לדבר מצוה להתיר לבעל הנשתטית הנ"ל מכבלי העיגון ומשכורתו תהי שלמה מעם ה' ויואל נא הדר"ג בטובו לצרף אליו חכמי עירו שהגיעו להוראה שיבואו גם הם עה"ח בכחא דהיתרא וימחול נא להניח גושפנקא דילי' בבואו עה"ח ואת כבוד הדר"ג הסליחה:
כחפץ ידידו הדו"ש באהבה הק' אריה לייביש הלוי איש הורוויץ, אבד"ק סטרי והגליל מח"ס הרי בשמים מה"ק ומה"ת:
ואלה דברי קונטרסו הנכבד והנפלא ע"ד המעוגן מן ישעי' במו"ה אריה יוסף מכפר ציסנא שפגעה בו מדת הדין שאשתו מ' דבורה בת מ' משה זה כמשלש שנים דעתה מטורפת ובשגעון תנהג מנגנת ומרקדת ברחובות קריה כדרך השוטים ורבות פעמים בשגעונה שפכה כאש חמתה על אמה ותכה אותה הכה ופצוע והבעל הלוך ילך קודר כל היום ומתעצב אל לבו היות שאין כח בבן, דעת לדור עם השוטה והיא בידיה תהרוס את ביתו באולתה ועד כה נתנה התקוה עוז לו בו כי עוד תתרפא ותשוב לדעתה אולם אחרי אשר כבר דרש ברופאים מומחים ולא מצאו מזור למחלתה והובלה לחצר המשוגעים בבית החפשית אשר בלבוב אבדה תוחלתו שעל כן הוא עומד ומתחנן ומבקש התרת נישואי אשה אחרת אחרי כי טפלי תלוים בו ואין לו מי שישמשנו להשגיח על ביתו לכלכל אח ילדיו ולתת להם די מחסורם ודורשים חו"ד בענין זה: (א) הנה כבר נודע דעת רבים מגדולי המורים ז"ל שכתבו דכשהיא בבית המשוגעים אין צריך כלל התרת ק' רבנים דכל הטעם שהצריכו בנשתטית התרת ק"ר הלא הוא מפני החשש שבעלילה כל דהוא שיראה הבעל מאשתו איזה דבר שטות יאמר עליה שהיא שוטה וישא אחרת ולכך הצריכו להציע הענין לפני קיר למען ישקלו הדבר בפלס מאזני הבחינה אם היא בכלל שוטה אמנם כשהיא יושבת בבית המשוגעים והרופאים יחליטו שהיא משוגעת אמרינן דעל כי"ב לא החרים ר"ג מעיקרא יעו' מהרי"ק שורש ק"א מ"ש בשם תשו' הרשב"א וכן האריך בזה בתשו' מים רבים סי' ג' שר"ג לא גזר חרם רק על נושא אשה על אשתו ולזאת לא יקרא אשה כל שא"א לדור עמה ע"ש ובאמת אפילו אם נשתטית באופן שהיא בגדר יודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור את עצמה וגם שוטים כאלה נמצאים בבתי המשוגעים מ"מ הלא מבואר בתוס' יבמות: ק"ב ד"ה דאין דגם ביודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור א"ע שייך גם כן הך דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' ע"ש [ויש להביא עוד ראי' לזה דגם באשתרש דעתה בא' מהדברים שייך הא דאין אדם דר כו' והוא מדברי הש"ס יבמות ס"ט דפריך התם על הא דקתני במתניתין ישראל שבא על בת כהן תאכל בתרומה עיברה לא תאכל והרי כיון דעיברה לא תאכל ניחוש שמא עיברה כו' בנשואין חששו בזנות לא חששו והקשו התוס' שם דא"כ מהא דקתני במשנה שם בשוטה לא פוסל ולא מאכיל משום דלא תקנו ליה רבנן נישואין הרי עכ"פ בזנות ל"ה ואם כן אינה מתהפכת ולחוש שמא עיברה ותירצו דשוטה אעפ"י שנשאת לו מתהפכת ואינה רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא תוכל לסובלו דא"א דר עם נחש בכפיפה וקשה לדברי הרמב"ם דגם אם נשתבש בא' משאר דברים דינו כשוטה גמור והסימנים דחשיב בש"ס ריש חגיגה לדוגמא נקטינהו:
ופוסק כוותיה בב"י אה"ע סי' קכ"א וכ"נ מדברי התוס' חגיגה ג' ד"ה דרך שטות ע"ש וא"כ כיון דבמתניתין קתני סתם שוטה וכלל גם כן שוטה כזה שמשובש דעתו רק בדבר א' וא"כ תקשי אמאי אינו פוסל לחוש שמא עיברה וע"כ) דגם בשוטה כזה שייך אין אדם דר כו' ומתהפכת שלא תתעבר וא"כ אם כשהאיש שוטה הוא כן אף דאתתא בכ"ד ניחא לה מכש"כ כשהאשה היא שוטה שייך אין אדם דר כו' בכל ענין] ואם כן שייך לומר דל"ה עליה חר"ג מעיקרא אמנם אנן מחמרינן להצריך בכל נשתטית התרת ק"ר מג"א והנה הב"ש בסי' א' וקי"ט הביא מ"ש הב"ח שמחויב הבעל להשליש לה הכתובה והנדוניא ות"כ וחייב לייחד לה בית לשמרה מהפקר וליתן לה מזונות ושאר ת"כ וליתן גט ליד שליח הולכה שיתן לה לכשתשתפה:
ב והנה זה ופשוט דכיון דבנדון הנשאל לפנינו היא בבית המשוגעים הוי כייחד לה בית דשם היא משומרת מהפקר אמנם צריך הבעל לקבל עליו חיוב זה בתוקף נימוסי המדינה שישלם כאשר יושת עליו מהביה"ח להחזיק אותה שם עד שתשתפה וכאשר תצא מהביה"ח בלי רפואה יהיה מחויב לייחד לה בית לשמרה מהפקר ולזונה ולרפאותה כדקיי"ל באה"ע סימן ע' ס"ד דבנשתטית חייב הבעל לזונה ולרפאותה ואשר דרשו חו"ד נידון השלשת הכתובה והנדוניא הנה מבואר בב"ש שם דגם התוס' כתובה מחויב להשליש ובתשו' צמח צדק סי' ס"ז השיג ע"ד השואל שר"ל דבנשתטית א"צ להשליש רק הכתובה ולא התוס' וכתב דמלשון התקנה נראה דגם התוס' בכלל יעו' ב"ש סי' ק' ס"ק ל' שכתב דנהגינן למיגבי הוספת שליש אפי' בדלא כ' לה אמנם בתשו' מים רבים סי' ד' כתב דלענין התוס' שליש טוב לעשות פשרה ע"כ על בינתכם אשען שתפשרו בזה קרובי האשה עם הבעל ועכ"פ תראו שיעלה הנדוניא עם התוס' שליש לסכום כזה שיספיקו הפירות ממנו למזונותיה ורפואתה עד אשר ירחם ה' עליה וישליש הבעל כ"ז ביד נאמן כמ"ש בב"ש סי' קי"ט והחובה על הב"ד להשתדל בזה להדר אחרי שליש עתיר נכסין שהוא בטוח ומהימן כדאשכחן בב"מ דף ע' לענין אפטרופס דחזינן גברא דמשפו נכסי' ומהימן שמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמתא דרבנן וחוץ שיתן הבעל כעת גט ביד שליח הולכה למסור לה לכשתשתפה כנ"ל ישליש עוד נאטאריאטסאקט על סכום מסוים לבטחון שכשתשתפה האשה יתן לה גט מחדש כיון דדעת כמה פוסקים דל"מ כתיבת הגט בעת ששותה כמ"ש בהגהת מלמ"ל פ"ו מגירושין בשם חכמי קינשטאנטינא והנה ראיתי בפתחי תשובה אה"ע סימן א' ס"ק ט"ז שמביא בשם תשו' כת"י מהג' מטיקטין שכתב דאם נתרפאה אחר שכבר נשא אחרת שוב אינו חל עליו עוד האיסור דחר"ג אלא שאם אירע שנתרפאה אחרי התרת מאה רבנים חזר האיסור למקומו ע"ש והנה אין להביא ראי' מדברי הב"ש בסי' ט"ו ס"ק ח"י שכתב דאם נשא שני' באונס אף על גב שמתחלה היתר היה מכל מקום אחר שעבר האונס אסורה לו ואם כן אפשר דה"ה. בנשתטית אף שהנשואין היה בהיתר אבל אחר שנשתפית שוב אסורה לו אולם באמת ל"ד כלל דהתם הלא האיסור דשניה גם בשעת הנשואין היה רק שהותר מחמת אונס ולהכי אחר שעבר האונס חזר האיסור משא"כ בנשתטית הא אמרינן דעליה לא גזר ר"ג וא"כ בשעת נישואין ליכא איסורא כלל והרי הב"ש שם מייתי לה מהא דכהן מותר ביפ"ת ב"ר וביאה שני' אסורה והתם נמי האיסור היה בשעת הנשואין וכי"ב כתבו התוס' יבמות כ' ד"ה אטו ביאה שניה דביבמות ס"א לא מצריך קרא רק באירס את האלמנה ואחר כך נתמנה להיות כ"ג אבל נשאה קודם שנתמנה ל"צ קרא משום דבהיתר בלא שום דחיית איסור נשאה אבל ביבמה בח"ל דלא שריא אלא משום עדול"ת ביאה דמצוה דחיא דלאו מצוה ל"ד ע"ש וע' בס' בית מאיר אה"ע סי' קע"ב אמנם הלא באמת מבואר בדברי הב"ש סי' א' ס"ק כ"ג דמיד כשנתרפאה חייב לגרשה כדי שלא יהי' לו ב' נשים מבואר דסבירא ליה דאפילו נתרפאה אחר שכבר נשא אחרת ג"כ חוזר וניעור האיסור דחר"ג וכ"כ בתשו' צ"צ:
ג והנה בפח"ש שם כ' עוד בשם הג' מטיקטין הנ"ל, דאם עדיין לא נשא אלא שכבר נשתדך באחרת בזה מסתפק אם שריא לישא השני' ודעתו נוטה להיתר וציין לעיין בדברי הרמ"א יו"ד סי' רכ"ח סמ"ג בנשבע לתת בתו לפ' לאשה ובתוך הזמן קלקל המשודך מעשיו דפטור משבועתו שאם בא לבי"ד בעודו בקלקולו והותר אף אם יחזור בו אחר כך אינה חלה עוד השבועה עליו דכיון שהותר הותר ע"ש ולפע"ד אין משם ראיה כלל דהרי התם האיסור הא רק מכח שבועתו ובהמיר המשודך בטלה השבועה מכל וכל וכמ"ש ברמ"א שם דאפילו התרה א"צ דא"א שתנשא למומר וכיון שכן אף שחזר אח"כ מאיזה טעם יאסר אז כיון שלא חזר ונשבע וגדולה מזו כתב במלמ"ל פ"ט מנדרים ה"ב עמש"ש בשם הראנ"ח ופנ"מ באמר קונם שאיני נושא לפ' שאביה רע שאם עשה תשובה דשרי ואם אחר כך חזר לסורו חזר האיסור למקומו והוא חולק ע"ז וכ' דכיון שלא נתקיים דבר שנשבע בגללו נתבטל הנדר מכל וכל ואף שאחר חזרה הסיבה למקומה מ"מ הנדר כבר נתבטל ע"ש משא"כ בנ"ד הלא האיסור הוא מכח חרגמ"ה נהי דבשעה שהיא שוטה מסתלק מעליו האיסור כיון שא"ר לאישות אז מכל מקום כשמתרפאת אחר כך והיא ראויה לאישות שוב חוזר איסור חרגמ"ה למקומו וכמו שמצינו בכ"מ באיסור שמתירין לשעתו מחמת אונם דכשיעבור האונס חוזר האיסור לקדמותו דה"ל כהיתר לזמן דכשעובר הזמן חוזר האיסור וניעור ע' ברא"ש פ"ק דחולין והו"ל כהא שכתב בחו"מ סו"ס קנ"ו בהג"ה לענין ח' חזקת ישוב שאם התירו לא' על זמן ונתנו לו רשות לדור ל"א כיון דאשתרי אשתרי ויכולין לגרשו אחר כך יעו"ש והרי אפילו בשבועה שנשבע הוא עצמו מצינו ביו"ד סימן רל"ב סי"ב בהג"ה דכשנשבע לשלם ליום פ' כשהגיע הזמן אין לו לשלם דפטור משבועתו אפ"ה אם אחר כך יכול לקיים דינו כעובר על שבועתו במזיד ע"ש ובח"מ סימן ע"ג דל"ש לומר דכשניתק האיסור ממנו איזה זמן לא יחול עוד לעולם ולא מבעיא אם נתרפאת קודם שנשא זה אשה אחרת בודאי הדר חל עליו איסור דחר"ג והר"ז דומה להא דמצינו בב"מ קי"ב לענין איסור דלא תלין פעולת שכיר דכשהמחהו אצל חנוני ואצל שולחני אינו עובר איבעיא להו חוזר או אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה אמר חוזר ופי' בתוס' שם דפלוגתתם הוא לענין בל תלין כשחוזר בו מיד ביום ראשון על בעה"ב דלר"ש אינו חוזר עליו לענין להתחייב בב"ת ן דניתק שעה אחת ממנו כשעמד אצל שולחני שוב אינו חוזר לאיסור ב"ת ורבה אמר כיון דתוך זמנו חוזר הוי כדמעיקרא ע"ש וכיון דקיי"ל הלכתא כרבה לגבי ר"ש ול"א כיון דניתק כו' כיון דהוא תוך זמנו ה"ה בנ"ד כיון שנתרפאה טרם שנשא זה אשה אחרת הו"ל תוך זמנו ול"א כיון דניתק כו' אלא אפילו נתרפאה אחר שכבר נשא זה אשה אחרת רביע עלי' איסור דחר"ג כנ"ל ואף דמצינו ביו"ד סו"ס ר"ת בנשבע שלא ישא אשה תוך ג"ש ועבר ונשא הו"ל כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו אם כן חזינן דלאחר הנשואין אין חל עליו עוד איסור השבועה וה"ה בחר"ג דלא ישא אשה על אשתו נימא כיון דכבר נשא בהיתר תו לא חל עליה עוד איסורא לדור עמה מ"מ הרי מבואר שם דכשאמר לשון שמשמעותו שלא תהיה אשתו אסור גם אחר הנשואין ועט"ז יו"ד סי רי"ו ס"ק י"א וא"כ ה"ה בזה אפשר דלשון תקנת ר"ג הי' שלא יהיה לו ב' נשים נשואות ולא שלא ישא אשה על אשתו א"כ גם אחר הנשואין אסור לו לדור עמה ושפיר אמרינן דאך דבשעה שהיתה שוטה היו מתירין לו לישא אחרת מ"מ כשמתרפאת אחר כך הדר אתי איסור תר"ג וחייל (ד) ובמק"א כתבתי לחלק בזה עפ"י סברת הרשב"א בחידושי קידושין כ' שכתב שם דהיכא דההיתר היה לצורך מצוה אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ כשהותר רק לדבר הרשות כגון ביפ"ת דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ל"א הואיל ואשתרי אשתרי ולפי זה י"ל בנשתטית לד' הפוסקים דס"ל דאין להתיר רק היכא שלא קיים מצות פ"ו והוי ההיתר בשביל דבר מצוה אז אפילו כשמשתפית אחר כך אין האיסור חוזר וניעור דהואיל ואשתרי אשתרי משא"כ אם מתירין גם בלעדי מצות פ"ו משום דאין אדם דר עם נחש י"ל דלכשמשתפית חוזר עליו האיסור דחר"ג אמנם עכ"ז ברור דהיכא שנתרפאת שוב אין הגירושין תלוי ברצונה ויכול לגרשה בע"כ (כשיהי' רשיון מטעה"מ) וכן מפורש בתשו' מים רבים סי' ג' ע"ש ולפע"ד הסברא נותנת כן דא"א לומר שאחר שנשא אשה בהיתר ע"פ ק"ר אם משתפית אחר כך יהיה תלוי ברצונה שאם לא תתפוץ לקבל גט ממנו יאסר לו לדור עם אשתו זאת שנשאה בהיתר דאין זה דרכי נועם כדמצינו ביבמות פ"ז בהא דפריך לא נעשה מתים כחיים לענין יבום מק"ו כו' ת"ל דרכיה דרכי נועם יעו"ש ותוס' ריש יבמות ד"ה ואחוה דאין סברא לומר דאחר שמתה אשתו תחזור ותיזקק לו ליבום דאין זה דרכי נועם ועתשו' חכ"צ סימן מ"ו אמנם עכ"פ יש לנו לשקוד על תקנת האשה שלא תתעגן שע"כ נכון שישליש הבעל נאטאריאטסאקט על סכום מסוים לערבון שכשתשתפה יגרשנה מחדש ולא יהיה מניעה מצדו: והנה לענין הגט שכותבין עכשיו נודע מ"ש בתשו' פמ"א בשם חכם א' מחכמי אשכנז שדעתו לזכות לה הגט ע"י אתר והפמ"א חולק עליו כיון דפתיך בי' חובה דגרירה ובספרי הרי בשמים מה"ק סי' כ"ה כתבתי לחזק התקנה דזיכוי וגם א"ז הגאון ז"ל בתשו' בר ליואי חאה"ע סי' ב' מקיים דברי המורים לזכות גט בנשתטית דמועיל הזיכוי עכ"פ שתתגרש מעכשיו ולכשתשתפה כיון דזכות הוא לה משום דכשמשתפית מתעורר האיסור דב' נשים ואם לא יגרשנה תיכף יכשל באיסור חדר"ג קודם שיגרשנה ומצוה עליה שתתגרש מעכשיו כדי שלא יכשל הבעל על ידה וע"ש שכ' עוד דזכות היא לנפשה שלא תצטרך להמתין צ"א יום אחר שתשתפה ועתה חשבינן הצ"א יום משעת הזיכוי כמ"ש בפמ"א סימן מ"ב ומ"ג בדין זיכוי גט למומרת ע"ש וביותר י"ל. כיון דהב"ד אביהן של השו' המה ועדיפי מאפטרופס כמבואר בנמ"י וריטב"א יבמות פ' חרש [וערמב"ם פי"א מנחלות ומ"ש בהה"מ שם בשם רמב"ן ורשב"א ובסמ"ע סימן ר"צ ס"ק מ"ג] בודאי יוכלו הבי"ד לעשות עבור האשה הנשתטית מה שנראה להם דניחא לה אפילו בדאיכא ג"כ קצת חובה ע' כתובות מ"ת מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזכין ומפרנסין אשתו בניו ובנותיו כו' ועש"ע אה"ע סי' מ"ג ס"ב ברמ"א דיכולין ב"ד לפסוק להשיא את הקטנה כמו שיש רשות לאחי' ולאמה ויכולין להתנות שאם תמאן תאבד כל אשר לה והרי בנקה"כ יו"ד סימן ש"ה כתב דהב"ד יכולין לזכות לקטן אפי' במקום דאיכא קצת חובה ומוכיח לה מקדושין מ"ב גבי חלוקת הארץ דהיה מהני גם בשביל קטנים אף דיש גם כן חובה דאיכא דניחא ליה בהר ואיכא דניחא ליה בבקעה ע"ש [ומה שתמה על פי זה אדברי תוס' כתובות י"א בהא. דגר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד ע' באס"ז שם מ"ש בשם הריטב"א, ובתוס' סנהדרין ס"ח ד"ה קטן] והעירני קצת לזה רב א' וליתר שאת יש לתקן לדעתי שימסור הבעל מקודם הגט ע"י אחר בזיכוי ואח"ז יקחנו מידו ויחזור וימסרנו לו בתורת שליח להולכה שיהיה מוכן בידו ליתנו ליד האשה לכשתשתפה: (ה) ובדבר אם מועיל היתר המאה רבנים על ידי שישלח כ"א דעתו בכתב ובחת"י ע"י הבי דואר ראיתי בספר שו"ת מהר"מ שיק חאה"ע סי' ב' שכתב דפשיטא דמהני ע"י הבי דואר כיון דגם התקנה מעיקרא היתה על דרך זה ולכך גם ההיתר יהיה בזה האופן כל בי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי עכ"ד והנה תם אני ולא אדע דהרי הך דאיתא בגיטין ל"ג כל בי עשרה צריך בי עשרה למשלפי לחומרא אמרינן הכי דמה"ט באמר לעשרה כתבו א"י לבטל זה שלב"פ זה אבל לא להקל מכח האי סברא. גוף הדבר שכתב דהחיסדות התקנה היה ע"ז האופן באמת מוזר בעיני דאדרבא מדברי תשו' מהר"מ מרוטנבורג נראה שכשנתקנה התקנה מרגמ"ה וגאוני דורו כולם היו במעמד א' ולכאורה היה מקום לפ"ז להחמיר ולומר דכיון שהתקנה נתקנה בקהלת הגאונים המתקנים ביחד כן גם הק"ר המתירין דשליחותא דקמאי עבדי צריכין להיות נאספין ביחד דכל בי עשרה כו' אמנם באמת מלבד שדעת רבים מהפוסקים ז"ל דבנשתטית גמורה א"צ כלל היתר ק"ר ואינו רק לרוחא דמלתא לבר מן דין הרי הטעם דכל בי עשרה כו' בגיטין שם הוא כיון דמתחלה עשה לכל העשרה שלוחים כאחד להכי צריך לבטל כולם בפעם אחד וכל שביטל רק מקצתן כיון דעדות שבעלה מקצתה לא בטלה כולה נמצא שלא ביטל אלא מקצתן ולהכי ל"מ כלל כמ"ש בפנ"י שם וא"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תו"ג שם הסביר הדברים ביותר דל"א דיבור ומבטל דיבור רק כשעקר בדיבור שני כל הדיבור הראשון אבל כשאינו עוקר בדיבור שני רק מקצת דיבור הראשון לא חשיב דיבור שני לבטל דיבור הראשון ולא נתבטל כלל אבל לא משום אלומי מילת הוא דניבעי שיהיה הביטול כעין המעשה ונראה דמה"ט לא ניחא ליה להר"ן ז"ל בנדרים ז' לענין נידהו בפניו איך מתירין לו אלא בפניו לפרש הטעם משום דהנידוי הי' בפניו צריך גם כן להיות ההיתר העין שנידהו מכת הך דכל דמתעבידא בי עשרה כו' שבתוס' ישנים שם פי' באמת הכי והר"ן כתב דלא נהירא ליה לפרש הכי והוא משום דהתם אין הטעם משום אלומי מילתא ובטוש"ע יו"ד סימן של"ד מוכח גם כן דנדחה טעם זה ולהכי גם שלב"פ הותר וע' בראשונים ז"ל ריש השולח שפי' והא דקאמר התם או ששלח אחריו שליח ל"ל מ"ד לא אלימא שליחותא דבתרא משליחותא דקמא דליבטל קמ"ל דהיינו דהו"א כיון דהשליחות הי' בפניו בעינן ביטול השליחות גם כן בפניו ע"ד דא' כל בי עשרה כו' וקמ"ל דל"א הכי כיון דבאמת אין הטעם משום אלומי מלתא ולהכי מהני גם שלב"פ יעו"ש ובפרט דכל הענין שצריכין להציע תוכן הדבר לפני מ"ר בנשתטית הוא בכדי שישפטו הם אם לפי מצב חולי השטות שלה היא ראויה לאישות א"כ מה לי אם הבעל הולך אליהם או שמתאספין ביחד או ששולחין להם בכתב והם משיבין דעתם על ידי הבי דואר שעל כן אין לספק בזה שבודאי מועיל קיבוץ החתימות של הקיר מג' ארצות ע"י הבי דואר, סיומא דפיסקא אחרי שיקיים הבעל מ' ישעיה הנ"ל כחק המוטל עליו כפי שכתבנו למעלה הנני מסכים להתיר לו לישא אחרת בתנאי שלא יתנגד לחקי הממשלה הרוממה ובאופן שיסכימו עמי מאה רבנים ול"ד רבנים אלא לומדים שידעו טעם ההיתר כמ"ש בנוב"י אנא מגאוני דורנו וכל רב וצורב יכול להמנות ולהצטרף בצירופא דרבנן בשריותא דהאי גברא להתיר חרצובות העיגון מעליו וע"ז. הנני באעה"ח הקטן אריה ליבוש הלוי א"ש הורוויץ אבד"ק סטרי והגליל: