שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן ז
דברי י"ג הרב הגאון האדיר החריף העצום גור ישראל ותפארתו וכו' מו"ה יצחק שמעלקיס שליט"א הגאבד"ק פדעמישלא כעת הגאבד"ק לבוב והגליל מה שהציע לפני בענין נשתטית להיות נמנה לדבר מצוה:
בעה"י ד' תשא תרנ"ג פרעמישלא שלום וברכה וכל טוב לכבוד הרב הגאון המובהק המפורסם החריף ובקי בכל חדרי תורה עומד לנס כקש"ת מוהר"ר משה נחום ירושלימסקי הגאבד"ק קאמינקא מחוז קיעב שליט"א אחדשה"ט לכהדר"ג כמשפט הנני בזה לבקשו כי גם כהדר"ג ייחד בקהל המחירים לר' קלונימוס בן מו"ה זאב לישא אשה על אשתו כאשר עיניו תחזינה מישרים בתשובתי הרצופה פה ונא לצרף עמו בצירופא דרבנן גם את הבד"צ שלו ויאבה נא הדר"ג להשיבנו במוקדם האפשרי כי הדבר נחוץ גם ישלח לו את מכתב הסכמתו בצירוף חתימת הרבנים הנלוים אליו יצ"ו במכתב אשר חפשה לא ניתן לה ואני אשלם בכפלים אי"ה והנה הזכרתי את ספרו היקר בספרי בית יצחק חלק ירד (סי' מה) אולם לא אוכל לשלחו לכהדר"ג כי לא יבא לשם וישאר אצל הצענזיר וכו':
והנני ידידו דורש שלומו מברכו בברכת החיים והשלום וכל טוב יצחק שמעלקיס האבד"ק פרעמישלא והגליל:
וזה דבר קונטרסו הנחמד ב"ה להרבנים הגאונים הגדולים היראים והשלמים בשלש ארצות חיי אריכא וטבא ושלמא רבא ישגא ע"ד הנגיד מ' קלונימוס קלמן בן מו"ה זאב מפה"ק שנשא אשתו חנה דינה בת מו"ה מרדכי מדוקלא וזה ארבע שנים שיצאה מדעתה ר"ל ונשתטתה והיא מתגוררת בבית אחותה בדוקלא ובעלה מ' קלמן הנ"ל משלם לאחותה עבור החזיקה אותה וכעת רוצה ר' קלמן לישא אשה אחרת שלא יהיה שרוי בלי אשה וגם שתשגיח על בניו מאשתו הראשונה ונגבה עדות עוד בשנה העברה אצל הרב הג' אבד"ק דוקלא ובד"צ דשם שהאשה חנה הנ"ל היא שטיא גמורה וא"א בשום אופן לדור עמה ועוד העיד איש א' מפה"ק לפני הבד"צ דעירנו שהיה עם האשה הנ"ל בוויען אצל הרופאים והפראפעססאר אמר שאין תרופה למחלתה ובכל דרך נסיעתם דברה שלא בדעת וכן סיפר לנו גיסה בשם אחותה ששמעה כן מפי הרופאים וכעת השגנו גב"ע מהבד"צ דק' דוקלא שהאשה חנה דינה הנ"ל שוכבת במטה ואינה מזזת שום אבר רק מנענעת בראשה מעט ועל שאלת העדים וקרובים אשר עמה בבית אם מכרת אותם לא ענתה דבר ולא נענעה בראשה רק צעקה פתאום בקול מר ומוזר ובכתה וביום השני כאשר הלכו העדים עוד הפעם לשם ראו אותה מונחת במטה כאבן דומם ושאלו אותה אם היא מכרת אותם כי המה השמשים דשם ולא ענתה דבר ולא עשתה שום רמיזה רק שתקה פתאום ובאה אחותה והשתיקה אותה, מכל הדברים האלה נראה מאין בה דעת וכן אמרו קרוביה שאין בה דעת כלל ואינה יודעת להבדיל בין שבת לחול ואינה יודעת להכיר ולהבחין יומא דרגלא ואף יוה"כ כחול נחשב אצלה ואינה מרגשת אם היא רעבה או צמאה כללו של דבר אין בה דעת כלל ונחשבת כבהמה וצונו להבעל שישליש סך מסוים כפי מה שהתפשר עם קרוביה באופן שאם תחזור לאיתנה ותקבל ג"פ שייך לה המעות הנ"ל גם ישליש כפי כתובתה ותוס' המחויב לה גם נתן נאטאריאלנעאקט בתוקף ועוז שמחויב להחזיקה כל ימי חייה ולפרנסה לפי כבודו ואחות האשה הנ"ל התחייבה להחזיקה אצלה בדירה עבור שישלם לה ה"ר קלמן הנ"ל כפי התחייבות בהנאטריאסאקט וכבר הושלש הכל ונעשו הכתבים כפי משפטי המדינה ושואל מאתנו אם יש להתיר לו ע"פ היתר ממאה רבנים אם ישיג רשיון מהממשלה הרוממה תשובה גוף הדין מבואר בב"ש (סימן א) בשם הב"ח דנהגו להתיר בנשתטית לישא אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים וביניהם גדולי הדור שיעיינו בדבר ויסכימו ואף מהרש"ל בתשובה מודה בזה ע"ש ואף שכתב בב"ח דר"ג לא גזר בזה במקום מצוה דלא תהו בראה דזה לא שייך היכא שכבר קיים מצות פו"ר מ"מ יש להתיר שלא ישב כל ימיו בעבירה דהצלת עבירה הוא ג"כ כעושה מצוה ובשב יעקב מייתי ק"ו דהרי מצות יבום נדחה מפני חשש קטטה כמ"ש בח"מ ס"ק י וכ"כ החמ"ח שם דהרהור עבירה קשה יותר מלשבת יצרה ועוד דהרי בעשה א"צ ליתן כל ממונו רק שליש ובל"ת צריך למסור כל טמונו שלא יעבור כמבואר (סי' תרנו) וכן אמרינן (ביבמות ז) דל"ת תמור מעשה וחידוש הוא שחידשה תורה דעשה דותה ל"ת ורש"י כתב (פ' תצא) דהמחטיא את חבירו יותר מהורגו ע"כ בודאי להציל מעבירה גדול כעושה מצוה והמלמ"ל פכ"ד משבת מסתפק ברודף אחר ערוה אם מותר להרגו בשבת (יעו' בספרי ב"י או"ת (סי ט) בש"פ ליישב מה שקשה עליו ושם כתבתי הקושיא בשם המלמ"ל וכעת לא מצאתי שם) ולהנ"ל דהוי כהרגו ודאי מותר לחלל שבת יעו' מג"א סו"ס ש"ו דאפילו ברוצים לאונסה מותר לחלל שבת (וחזות קשה ראיתי בשאלתות פ' וארא שכתב הטעם דבגילוי עריות יהרג ואל יעבור משום דפגים לה דהוי ליה כקטלה יעו"ש הגם דלדבריו מיושב קושית תוס' סנהדרין (ע"ד ע"ב) דמקשה בגמ' והא אסתר פרהסיא הואי ולא מקשה והא אסתר גילוי עריות הוא ותיהרג ואל תעבור ולהשאלתות ל"ק דדוקא האיש מחויב למסור עצמו למיתה משום דפגים לה ולא האשה בעצמה כמו שכתב השאלתות להדיא בטעם דאסתר לא מסרה נפשה לקטלא אך לדברי השאלתות אם תהיה הערוה כבר פגומה שכבר זינתה א"צ למסור עצמו וזה ודאי ליתא דסתמא אמרו יהרג ואל יעבור ע"כ נראה כונת השאלתות דפגמה לה היינו שמחטיא אותה דהוה כקטלה כמו שכתב רש"י פ' תצא ולפי זה אף שכבר פגומה מ"מ חייב למסור עצמו ובכ"ז לדידי' מיושב קושית התוס' הנ"ל דלפי זה לנכרי אינו צריך למסור עצמה למיתה ועדיין צ"ע בדברי השאלתות) ועכ"פ יוצא מכל זה דמותר לישא אשה על אשתו משום הצלת עבירה אף שכבר קיים פ"ו וכן הוא בתשו' זקני חכ"צ סימן ל"ת יעו"ש והנה בתשו' רש"ל סימן ס"ה כתב בהיתר נשתטית דאין הבעל יכול לדור עמה אפי' על ידי בדיקות פקחות והגאון מלבוב בשואל ומשיב מה"ק ת"א סימן ק"כ הקשה עליו דהוא נגד המשנה בנדה י"ג דשוטה פקחות מתקנות אותה ומטבילין אותה והיא אוכלת בתרומה ונ"ל ליישב דבריו שלא יהיו תמוהין כ"כ דקשיא איך תספור ז' נקיים לפמ"ש הפוסקים דבעי שתכוון לספירה כמו שכתב בתשו' מעיל צדקה הטעם דאם לא כונה לספירה שמא תרגיש ולאו אדעתה וע' בס"ט א"כ מה מהני מה שתכוון חברתה נהי דאמרינן בתולין (ל"א ע"ב) כונה דחברתה כונה מעליותא היא זה דוקא לטבילה אבל לספירה דבעי כונה משום דבלא כונה שמא ארגשה ולאו אדעתה ל"מ כונה דחברתה ע"כ סבירא ליה לרש"ל דסוגיא דנדה י"ג סבירא ליה דלא בעינן ספירה לפנינו ע"כ מהני בדיקות פקחות משא"כ לדידן דבעי ספירה וכונה ל"מ בדיקות פקחות אך בש"ע לא פסקינן כן מכל מקום דברי המהרש"ל אין תמוהים כ"כ מדברי הש"ס עוד נ"ל ליישב דברי רש"ל דהנה בשוטה יש לחוש שמא ארגשה וראתה דם ונפל לארץ הדם דל"מ לענין זה בדיקות פקחות וכבר נשאלתי ע"ז מרב אחד אך י"ל כמו שתירץ הרב הנ"ל דהוי ספק באין בו דעת לשאול כמ"ש תוס' נדה (דף ג') וספיקו טהור (ואף בימי הספירה אינה עומדת בחזקת טומאה דאם עומדת בחזקת טומאה אף ספק טומאה ברה"ר טמא יעו' תוס' זבחים כ"ט דנהי דאינה עומדת בחזקת טהרה אבל גם בחזקת טומאה אינה עומדת) ואמנם התוס' ריש נדה (דף ג') כתבו בד"ה מודה שמאי בשוטה דאדם שנגע בה ורוצה לעסוק בקדשים אף שהיא אין בה דעת לשאול מכל מקום האדם יש בו דעת לשאול וספיקו עמא ולפי זה מיושבין דברי רש"ל דנדה לבעלה אף שהיא שוטה מכל מקום הספק אם הבעל מותר לבוא עליה לדידיה אסורה דהוא יש בו דעת לשאול ול"מ בדיקות פקחות דיש ספק שמא ארגשה ונפל הדם לארץ ול"ה ספירה משא"כ בגמרא נדה י"ג דמיירי להאכילה תרומה דאין נ"מ להאדם המאכיל רק אם היא מותרת לא ספי לה איסור והיא מותרת דאין בה דעת לשאול וספיקא טהור אף בטומאה שיצאה מגופה כמ"ש תוס' נדה (דף ב) וזה ישוב נכון וע' נוב"י תנינא חיו"ד (סי' קכ) שכתב דלבעלה ל"מ סברא דאין בה דעת לשאול דזה דוקא בטהרו' ומשמע מדבריו דלטהרות קיל מלבעלה וזה ליתא דלטהרות חמור מלבעלה כמו שכתוב תוס' נדה ס"ו ומ"ש תוס' ב"ק י"א דלבעלה מהני ס"ס ולא לטהרות היינו משום דלבעלה קיל מלטהרות משא"כ לענין אין בו דעת לשאול להחמיר על בעלה מנ"ל (וע' ב"י סימן קצ"א וט"ז סי' ק"צ אות ח"י) אך לפי מ"ש החילוק פשוט כמ"ש תוס' נדה ג' וקצרתי במקום שאמרו להאריך ומ"מ גם לתירוץ זה דברי הרש"ל נגד כל הפוסקים ולדינא כיון שכל הפוסקים התירו בנשתטית שבעלה ישא אשה על אשתו גם אנחנו נלך בעקבותיהם באופן שיקיים כפי המבואר לעיל גם שישליש גט וטראטע וכו' הכל כפי המבואר בנוב"י קמא אה"ע סימן ג'. והנה בדבר השלשת הגט ראיתי למקצת פוסקים אחרונים שרוצים להקל שלא ישליש גט מטעם הקושיא שהקשו הפוסקים איך יגרשה בגט זה שלית הגט כשתשתפה והרי כל מלתא דאיהו ל"מ עביד השתא לא מצי משוי שלית כמו שהאריך בדין זה המלמ"ל פ"ט מאישות והעיר ע"ז המגיה במלמ"ל פ"ו מגירושין ואמנם המלמ"ל שם מביא דעת מהרי"ט בתשובה לח"מ סימן כ"ג שכתב בדעת הרמב"ם דדוקא בסתמא אמרינן אין אדם עושה שלית מה שאינו יכול לעשות בעצמו אבל אם עשה שלית בפירוש מהני אלא שהמלמ"ל תמה עליו דא"כ מה מקשה בנזיר י"ב מהאומר לאפטרופס כל נדרים שתדורי והוצרך לשנויי הא מני ר"א והרי שם עשה שליח בפירוש ואמנם זה רבות בשנים שכתבתי לישב דהנה דעת הריב"ש והרמב"ן דכל הנודרת על דעת בעלה היא תנאי גמור ומשו"ה הבעל מצי מפר והכי מוכת מתוס' נדה מ"ו ע"ב (ולא כן דעת הר"ן נדרים דהוא גזה"כ) ולכאורה קשה איך מיפר ע"י שלית הרי לא תלתה הנדר בדעת השליח אך כיון דדרך לעשות שלית תלתה הנדר דאם הבעל יקפיד או שלוחו לא יהיה הנדר יעו' מהרי"ט ח"א סימן ד' והנה באומר כל נדרים שתדורי לאחר מכאן והיא נדרה אתר כך לר"א דמהני הפרה צ"ל שהיא לא ידעה שאמר כן דאם ידעה הרי לא נדרה על דעתו ולפי זה שפיר מקשה למאי דס"ד דר' יאשי' אליבא דרבנן דהבעל לא מצי מיפר בנדרים שלאחר מכן איך שליח מצי מיפר דנהי דהוא עשה שלית בפירוש כיון דסתמא דמלתא אין אדם עושה שלית מה דהוא ל"מ עביד לא סלקא אדעתא שהבעל יעשה שלית ולא נדרה אדעת זה לתלות נדרה בשליח ע"כ משני ר"א הוא דיכול להפר בעצמו ומהני שלית ונדרה אדעת זה והארכתי בפרט זה וכאן אקצר ולדינא יש לחוש לדברי מהרי"ט עוד יש לחוש שמא היא יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה ודבר תורה מגורשת ול"ש לומר כל מלתא דאיהו ל"מ עביד בדרבנן כמ"ש המלמ"ל פ"ב מביאת מקדש וכבר העירו מזה הפוסקים האחרונים וע' בספרי ב"י או"ת סימן י"ג הארכתי בפרט זה ועכ"פ אין לזוז ממנהג הראשונים ליתן גט ליד שלית ומכל מקום כשתשתפה ההכרח ליתן גט אתר כמו שכתב הנוב"י והנה מה דכותבין בהרשאה מגט המושלש שהשליח יכול לעשות שלית אחר כבר הקשיתי בתשו' דהא אמרינן בגיטין כ"ט בהאי דשדר גיטא לדביתהו שיתן לבתר תלתין יומין ורצה לעשות שלית אתר ואמרינן והא שלית שלא ניתן לגרושין הוא ומשני כיון דלבתר ל' יום מגרשה הוא שליח שניתן לגירושין א"כ זה דוקא במחוסר זמן דזמן ממילא קאתי אבל בשוטה דאינו יכול לגרשה עתה הוי שליח שלא ניתן לגירושין ואינו עושה שליח ולדעת יש מי שאומר בסי' קמ"א סעיף ל"ד גם בלאחר ל' יום לא יעשה עתה שליח רק ימסור לב"ד והם יעשו שליח לאחר ל' יום יעו"ש דחיישינן שמא ישנה השליח וה"ה הכא אך י"ל דזה דוקא אם לא הרשה הבעל לעשות שליח אחר אבל כשצוה הבעל והרשה לעשות שליח אחר גם הרמ"ה מודה וכן משמע בר"ן שכתב כיון דשליח שלא ניתן לגירושין הוא אין לו לשנות כלל ממה שאמר הבעל עיי"ש א"כ כיון שאמר הבעל בפירוש יכול לעשות שליח, וכעת מצאתי בספר שדי חמד שנדפס מחדש מערכת אישות סי' ב' אות ח' מביא בשם ספר שם אריה סימן ג' שכתב דאין השליח עושה שליח מטעם דהרי בקדושין אין שליח עושה שליח כמבואר סימן ליה ס"ו משום דלא נגמר השליחות שמא לא תרצה האשה וה"ה הכא שמא לא תשחפה האשה ולא נגמר השליחות ואין שלית עושה שלית, והספר שם ארי' ראיתי, ולפע"ד זה ליתא דגם בקידושין אם הבעל מרשה לעשות שליח אחר מהני לדעת היש מתירין בסימן קמ"א סעיף מ"ג דאף בשליח לקבלה אם נתנה רשות יכול למנות שלית דאף דהוא שליח דידה ובאומר אמרו ל"ה מילי ולא פסול רק מדרבנן דל"ה מילי כיון שהשני שליח הבעל וה"ה בקידושין אך אפי' לדעה ראשונה שם ולפי זה בקידושין ל"מ מה שהרשה מ"מ נידון דידן אינו דומה לשם דכאן לע"ע הגט בפקדון ביד השליח ועושה השליח לגרשה כשתשתפה וכשתשתפה יגרשה יהבעל מרשהו לעשות שליח באופן זה ול"ה מילי כיון דכשתשתפה לא בעינן ריצוי. דידה הן אמת דבתשובה אחרת הארכתי בזה אם יכול לגרשה אז בע"כ (כשיהיה רשיון מהממשלה הרוממה) אבל יהיה איך שיהיה לדעתי אין לשנות משאר הרשאות ולכתוב שיהיה יכול לעשות שליח ושליח שלית כמו בכל הרשאות והנה בנ"ד שנשתטית זה הרבה שנים וכעת אינה מזיזה בשום אבר אף אם לא נודע לנו שאין בה דעת כלל אין לחוש שמא עתה לאו שטיא היא ונתרפאה וניתקה מחולי לחולי דרש"י כתב בגיטין ע"ב ע"ב ד"ה אידך דמי שלא הלך בשוק אעפ"י שניתק מחולי לחולי אחר יש בו מחולי הראשון יעו"ש כש"כ בנ"ד שלא פסקה ממנה חולי השגעון וכש"כ שיש עדים שאין בה דעת כלל ואינה יודעת מאומה על כן ההיתר פשוט והנני לצרף עם מאה רבנים לההיתר הנ"ל באופן שישיג רשיון מטעם הממשלה הרוממה ואני מבקש מכבוד הרבנים הגאונים (ובראשם הדר"ג) שיאבו בטובם להצטרף בהיתרא דהאי גברא ולחתום שם כבודם על הגליון הנשלח ליד הדר"ג ובטובם יחתימו גם שאר תלמידי חכמים החונים במחיצתם והי' זה שלום למרנן ורבנן מנאי הכותב וחותם פרעמישלא יום ג' תשא י"ב אדר תרנ"ג לפ"ק:
יצחק שמעלקיס האבד"ק פרעמישלא והגליל:
גם אנחנו יושבי על מדין בצירוף הרב הגאון המפורסם האבדפה"ק שליט"א הננו מהנמנים בצירופא דרבנן בהיתרא דהאי גברא אחרי ראה ראינו הגב"ע וכל העולה והכתוב למעלה מפורש יוצא מפי הרב ובאופן שיקיים ככל הנ"ל ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן וע"ז באה"ח יום הנ"ל פה"ק הנ"ל: נתן העבנשטרייט האבד"ק זאמושטש, ארי' יהודה לייבוש מייזלס, הק' משה יעקב פעלדשטיין:
והנה במ"ש להתיר משום הצלת הרהורי עבירה כבר כתבתי בזה בספרי ברכת משה (שנדפס עוד בשנת תרמ"ו) קוה"ת סימן ל' אות א' ב' יעו"ש באורך ונדפסה גם כן תשובתי בשלימות (שנת תרנ"א) בס' היקר שדי חמד מערכת אישות סימן ב' דין כ"ד ויעו' גם כן מ"ש בספר מנחת משה חאה"ע סי' ח' אות ד' ודוק:
משה נחום ירושלימסקי החופ"ק: