שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן ד
תשובה להרב החו"ב זית רענן מוה' נחמן חסיד רב ומו"צ בסמעפעניץ בהיתר עגונה עפ"י הגב"ע מקורסק והגב"ע מסטעפעניץ המועתק בסוף התשו': (א) ע"ד שאלתו בדבר האשה אדל בת מאיר אשת צבי בר' משה פינקעלשטיין העלובה וגלמודה מבעלה זה ארבע שנים כי עוד בשנת תר"נ נסע קודם הפסח עם שותפיו לראמען פלך פאלטאווע וכאשר גמר שם מסחרו שלחו אותו שותפיו לעיר קראסטארנע שיהיה לעזר לשותף הנמצא שם ונשאר על ש"ק בקורסק שני סטאנציעם משאלינצאווע ומשם שלח ט"ג לשותפו שיבוא אליו אחר ש"ק וכאשר לא בא ליום המוגבל יצא קול שנהרג וחקרו בקורסק ואמר בעל אכסנאי ששבת אצלו כי במוש"ק לוה אותו לוואגיזאהל ומשם נסע לשאלינצאווע אשר משם לקראסטרנע נוסעים עם בע"ג וכאשר חפשו אצל הבע"ג מצאו אצלו המפתח של בעלה צבי בר' משה הנ"ל וגם הזילעט שלו ויצא דבר המשפט על העגלון לשלחו לעבודת הפרך על משך שבעה עשר שנים (כי אף שהוא לא הודה בהריגת האיש אבל אחותו העידה לפני החוקר דין שראתה במוש"ק איך שאתיה הרג איש עברי אורח) וכשנתודע הדבר להאשה הנ"ל שלחה את אביה מ' מאיר לסטאנציא שאלינצאוע לחקור היטב שם ומסרה לו הסימן שיש בגופו וכשבא לשם על חג הפסח מצאו אז הרוג ונטבע בנהר ומלבד שהכירו בטב"ע גמור שהוא חתנו כיון ג"כ הסימן שמצאו אחר כך בגופו אלא שיש הכחשה בין הגב"ע דקורסק שהעיד לפני הבית דין הבעל אכסנאי ואבי האשה מ' מאיר בעת מציאת הנטבע ובין הגב"ע שהעיד אביה בסטעפעניץ כמבואר באורך בהגב"ע שנשלח אלי (המועתק גם כן מעל"ד) גם הכירה האשה בטב"ע גמור כל המלבושים ששלחו מהחוקר דין וגם השארפע והאנטעך שהיו קשורים על ראש הנטבע הנמצא שם בשאלינצאווע וגם המפתח והאשה בוכת במר נפשה על בעל נעורי' שהיה דר אתה רבות בשנים בלי שום קטטה ומבקשת למצוא לה תרופה להתירה מכבלי העיגון וכ' פתח בהיתירא כדרכי התורה ודרש חו"ד הנה פתח דבריו לסלק מאתתא דא איסור דאורייתא על פי דברי המבי"ט סי' קל"ה המובא בק"ע סי' רכ"א דמדאורייתא תלינן שזה הנאבד ויש בזה אריכות דברים וכו' (וכתבתי בזה כל מ"ש לעיל סימן עד סוף אות י' כי כל אלה הדברים שייכים גם כן בהיתר עגונה זו ואין לכפול הדברים בדפוס ושם תמצאנו):
יא והנה כל מ"ש לעיל (מן אות ה' עד כוף אות י') להתיר מצד הטב"ע דכלים היינו בכדי שיהי' היתר מבורר שהוא בעלה רק על פי דברי האשה (בלא הגב"ע דאביה מסטעפענץ וקורסנן דאז בנקל ליישב גם ההכחשה ביניהם וכמ"ש לקמן) ולכן כתבתי להתיר מצד כל הבגדים אף דלא ראתה אותם לבוש בהם מ"מ כיון דנשלחו לה כל הבגדים בדרך המלך מהחוקר דין (ורו"מ לא ביאר במכתבו אם החוקר דין שלחם על ידי הפאליציא או על ידי אביה) מסתמא אמרינן דהי' לבוש בהם וכמ"ש הנוב"י אה"ע סי' נ"ב שם דכיון דזה מנימוסי וחקי המלכות לבדוק את כל גוף הנהרג ועבור זאת פושטים כל בגדיו א"כ הוי הוכחה שממנו הופשטו הבגדים והיה לבוש בהם יעו"ש ובשו"ת אגודת אזוב סי' י"ד אות י"ג נמצא כיון דלפמש"ל יש עדות מספיק מצד הכרת האשה לחודה כל מלבושיו לומר עי"ז דבעלה צבי פינקעלשטיין הוא שנהרג ונטבע שם (והגב"ע דסטעפעניץ דברי אביה וגב"ע דקורסק אינו מעכב לנו) ושוב שפיר בשאר הגב"ע יש לנו ליישב ההכחשות ולתלות במה דעבידא למטעי וכמו שכתב הר"ן בתשובותיו סימן ל"ג דהיכא שנמצא עדות מספיק להתיר האשה רק שיש ריעותא בשינוי השם דתלינן שינוי השם בדבר אתר דהוי כסימן העשוי להשתנות דבכיון שינה שמו ולא מיגרע ההיתר כיון דיש לנו עדות מספיק להיתר והביא ראיה מדברי הש"ס ב"ב קנ"ד א' גבי מעשה דבני ברק דמוכח דסי' העשויים להשתנות אינו מטיל שום ספק בדבר הברור ואפילו להחמיר וא"כ כמו כן בנ"ד מה דיש הכחשה דר"מ אמר דברגל הימיני הצלקת יותר גדולה מבשמאל והר"ד אמר דברגל השמאלי הצלקת יותר גדולה אף שמצינו בשו"ת נוב"י סימן ל"ו ומה"ת סימן ס"ד שהחמיר בזה יעו' גם כן בחת"ס ח"א סימן ע"ג שפיר כ' רו"מ דלא מקרי הכחשה דהיכא דאפשר למתלי בטעות אמרינן דלא הוי הכחשה יעו' סנהדרין ל"א א' אחד אומר בדיוטא עליונה כו' ובשו"ת הריב"ש סי' קצ"ג ורס"ו ובתומים סימן ל' ס"ק ו' ובתשו' מהרי"מ מבריסק סימן כ"ד בענין כזה שהעיר גם כן מהא דר"ה כ"ד ב' ראינוהו שחרית במזרח כו' ויעו' גס כן בתשו' מ"ב סימן ס"ג ובתשו' צ"צ החדש סימן מ"ט כ' שהאריך ג"כ בענין הכחשה כזו דתולין בטעות ואין מטילין מחמת זה ספק בעדות המספיק מצד עצמו וכמו דתולין בשינוי בסי' העשויין להשתנות דגם כן אינו ודאי שישתנה אלא שאפשר הוא שישתנה יעו' תוס' ב"ב קנ"ד ע"ב ד"ה בחזקת ולפלא הלא ספרי בידו ולא ראה שכבר כתבתי בענין זה בספרי ברכת משה קוה"ת סי' י"א אות ב' ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל דעכ"פ שאר הכחשות שאינם מכחישים לגמרי זא"ז בודאי יש לישב באופן דאין כאן הכחשה כלל כיון דבלא"ה יש היתר מבורר וכמש"ל ויעו' בשו"ת הב"ח סימן נ"ו מה שיש לעיין בדבריו:
יב וראיתי לגדולי אחרונים שתמהו על תשו' הר"ן הנ"ל במה שהביא ראיה מהא דב"ב קנ"ד דמאי ראיה מממונא לאיסורא (דהא איסורא מממונא לא ילפינן ברכות י"ט ב') וכמדומה שראיתי בס' דב"ח (אינו כעת לפני) שכתב דבדבר התלוי בסברא אין חילוק בזה וכעין זה כתב הב"ש סימן ו' ס"ק ל"ד דאע"ג דלא ילפינן איסור מטומאה מכל מקום בכה"ג דאיכא סברא ילפינן וכ"כ בשו"ת מקום שמואל סימן ל"ז בשם הגהות שערי דורא סימן נ"ז והרר"י בשער ל"ד סימן כ"ה בשם הר"ש רבו של מהרי"ל יעו"ש שכתב דזה כונת רש"י יבמות ק"ג ע"ב ד"ה חליצתה במ"ש ולאו מילף הוא אלא גילוי מלתא בעלמא דכונתו שהוא סברא מבחוץ דבזה כתב מהר"ש דילפינן אישור מטומאה (ויעו' גם כן בשו"ת שער אפרים סימן נ"א ד"ה ואין לחלק ודוק ויעו' גם כן בשו"ת חכם צבי סימן קט"ז ד"ה ועוד במ"ש ואע"ג דאיסורא מממונא לא ילפינן וכו' האי לאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא כו' עכ"ד ולפלא שלא הביא מדברי רש"י דיבמות שם שכתב כן לענין איסור מטומאה וכמש"ל) וכי דברי מהר"ש המה יתד שלא תמוט והביא ראיה לזה מכמה מקומות בפוסקים יעו"ש במק"ש ובאמת אם נתבונן מצינו כעין סברת תשו' הר"ן גם באיסורא יעו' תשו' מהרי"ט ח"א סימן ל"ז בדין אי איכא למיתלי במשמוש ידא דטבחא תלינן אפילו הוקפו ולא אידמי כיון דהקפה אינו נסיון גמור (דבנקל משתנה המראה) יעו"ש והיינו כעין סברא הנ"ל כיון דבלא"ה יש לתלות בהיתר והכשר מצד משמוש ידא דטבחא שוב האי דהקפה דלא הוי סי' בהחלט (משום דבקל משונה המראה) אינו מטיל שום ספק אף להחמיר בהך היתר מבורר דתולין במשמוש ידא דטבחא יעו"ש (ויש לפלפל ולחלק בין הפרקים דהתם נשחטה בחזקת היתר עומדת משא"כ במקום חזקת א"א אכן בנ"ד הא כבר אסתלק חזקת א"א כמש"ל אות א' ב') ובגליון המהרי"ט שלי כתבתי סעד לסברא זו על פי דברי הש"ס נדה י"א ע"ב דתולין בדם בתולים ואי נשתנו מראה דמי' טמאה וה"מ בלא שמשה אבל בשמשה אימר שמש עכרן הרי דאפילו באיסור נדה החמור אין משגיחין בשינוי מראה הדם בשמשה כיון דעשוי להשתנות על ידי אבר התשמיש שוב אינו מטיל שום ספק בהך היתר מבורר דתולין בדם בתולים. אחר זמן רב נדפס שו"ת אגודת אזוב (מהגאון מראות הצובאות) וראיתי עתה בחאה"ע סי' יא שהביא ראיה זו לדברי תשו' הר"ן הנ"ל והביא עוד כעד לזה מדברי הש"ע יו"ד סי' נב ס"ד יעו"ש שכתב דגם מדברי המהרי"ק שורש קע"ו נראה כסברת הר"ן יעו"ש (גם כן בסו"ס ט"ו לענין שע"א אמר דמת בי"ד אייר והשני הגיד שמת בליל שאחר י"ד אייר ובסי' כ"ה) הרבה פרטים בענין זה דהכחשת עדות אשר יועילו גם כן לנ"ד יעו' גם כן נוב"י סימן מ"א ואין הזמן מסכים לבאר באורך מה שיש לי ת"ל לפלפל בכל הפרטים אשר לא יספיקו כמה גליונות ויעו' גם כן בשו"ת רח"כ אה"ע סי' כ"ח שהאריך בפרט זה דיש ליישב דברי העד שלא תהיה עדותו מוכחשת אפילו בביאור משמעות רחוקה (יעו' ש"ע חו"מ סימן ס"ט וסמ"ע שם ס"ק ו') ועמד גם כן בזה דהאיך נילף איסורא מממונא והעלה מזור לזה על פי דברי הש"ס יבמות קכ"ב ע"ב דהפלוגתא אי עדות אשה בעי דרישה וחקירה תלוי בזה אי הוי כד"נ או כד"מ וכיון דאפסקא הלכתא בש"ע סי' י"ז סכ"א דלא בעי דרישה וחקירה והוי כד"מ אם כן שפיר יש ללמוד עדות אשה מד"מ יעו"ש וממילא נתיישבו גם דברי הר"ן כמובן ובאמת המעיין בגוף דברי תשו' הר"ן יראה שהוא בעצמו עמד בזה דאיך נלמוד איסורא מממונא ומיישב זאת במתק דבריו בקצרה בתוך דבריו ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה שאין מוציאין מחזקה הראשונה אלא בראיה ברורה כל שכן בערוה שהיא קלה לדבר זה יעו"ש בדבריו הנעימים ודוק ומכש"כ בנ"ד דכבר אסתלק מאתתא דא איסור א"א דאורייתא פשוט דלכ"ע מיישבין הכחשת העדות אפילו בביאור יותר רחוק וכמו שכ' בשו"ת רח"כ סי' כ"ח להדיא על פי דברי החכ"צ בתשו' דחזקת. ממון עדיף מאיסור לאו דבאיסורא אזלינן בתר רובא וכו' ולא אזלינן בתר רובא בממונא להוציא מיד המוחזק (ולפלא שלא הביא שם מדברי הר"ן בתשו' הנ"ל) ואם כן כיון דלא הוי אלא משאל"ס שהוא דרבנן הוי ק"ו ומה באיסור לאו כתב בתשו' הנ"ל שהוא קיל מחזקת ממון איסור דרבנן לא כש"כ שהוא קיל מחזקת ממון ואם כן אם בדיני ממונות מתרצין דברי העד כו' מכש"כ בדיני איסורא דרבנן דיש לכוון דברי העד אפי' בביאור דרך רחוקה שלא תהיה עדותן מוכחשת יעו"ש בתשו' רח"כ ואם כן גם בנ"ד דבלא"ה ליכא אלא איסורא דרבנן פשוט דלכ"ע מיישבין הכחשת העדות בכל האפשרות וגם פשוט דמה שאמר מ' מאיר מקודם שהלכו בליל ב' דפסח להכיר הנמצא ועתה חוזר ואומר שזוכר היטב שהיה ביום ב' אף דאינו יכול לחזור ממה שאמר בפני ב"ד כמבואר בתשו' הר"ן יעו' גם כן בחמ"ח ס"ק י"ז מ"מ בנ"ד דיש אחר המכחישו ודאי דיכול לחזור ולומר שנזכר שהיה כדברי השני וכמ"ש להדיא השער המשפט חו"מ ריש סי' כ"ט דרק לחזיר ולומר ששקר הגידו אינם נאמנים אף שיש עדים המכחישים משא"כ כשאומרים מוטעים היינו נאמנים לחזור דכיון שיש שני עדים המכחישים אין לך ראי' גדולה מזה שטעו יעו"ש בדבריו כי נעמו דאף שלא כתב זאת רק בשני כתי עדים המכחישים זא"ז כן י"ל בעד נגד עד המכחישים זא"ז (ויעו' בנחל יצחק שם ענף ב' ובש"כ סי' ל"א ס"ק א' ודוק) ובפרט פסול (שהוא אבי האשה) החוזר מדבריו ואומר כדברי העד שהכחיש אותו ודאי דמהני חזרתו יעו' גם כן בק"ע סי' ש"ה ובנודע ביהודה סי' מ"א ד"ה ואומר אני ודוק (ומה שרצה רו"מ לומר חידוש דבעדות אשה דעד פסול נאמן מטעם אומדנא היה יכול לחזור מדבריו כבר קדמו כעין זה הרב ש"א חאה"ע סי' ק"א דעד אחד יהי' נאמן באמתלא לחזור מדבריו יעו"ש:
יג ועתה כשאין לנו שום ריעותא מצד ההכחשה שוב יש לנו היתרים (מלבד עדות האשה עצמה) גם מצד הגב"ע מהאחרים בהכרת פניו והסימנים דיש לנו עוד כמה היתרים (שמהם עמד בזה גם רו"מ) (א') אף אם נחשוב סי' הגוף רק לס"א כיון דהי' גם טב"ע בבגדים ואף דלפי הגב"ע מקורסק אמר העד שהבגדים נמצאו רחוק חצי ווערסט מנהר אם כן הא ידועים דברי הב"ש ס"ק ס"ט שהחמיר אף בסמוך אם אינו מלובש ואף המקילין לא הקילו אלא בסמוך יעו' בשו"ת אגודת אזוב אה"ע סי' י"ד אות י"ב מ"מ גם לגב"ע זה יש היתר טב"ע דבגדים מצד האנטעך והשארפע שהיו קשורים על ראשו וגם בנמצאו בגדים בלא גוף יש להאריך יעו' שו"ת רח"כ סי' כ"ת וסי' ל' ואכמ"ל) ואם כן הא יש לנו דעת המהר"ל מפראג דס"א בגוף וס"מ או טב"ע בבגדים מהני ממ"נ יעו' בספרי מנחת משה אה"ע סי' ז' אות ו' מ"ש בענין זה בהיתר ג': (ב') דעת הפוסקים דשני ס"א מצטרפין לס"מ יעו"ש בספרי אות ז' מ"ש בהיתר ד': (ג') דעת החכ"צ סי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן יעו"ש מה שכתבתי בהיתר ה': (ד') דעת העה"ג סי' ע"ב דהיכא דיש ס"א מהני טב"ע אפילו ודאי אחר ג"י יעו"ש בספרי אות ח' מה שכתבתי בהיתר ז' דיש לצרף סברא זו אף בנשתהה אחר שהועלה מן המים ויעו' ג"כ באגודת אזוב סי' ט"ז אות טו"ב: (ה') סברת הנוב"י סי' מ"ד יעו"ש בספרי מנ"מ בהיתר ח': (ו') דעת הר"ת סכ"ח דבכל גופו שלם אפילו אחר ג"י מעידין עליו וכתב שם הרמ"א דאפי' בנפל למים יעו"ש בספרי היתר ט' ושם אות ט' דיש מקום לומר דכ"ע מודים דמהני בזה הטב"ע על פי דברי הב"י בתשו' ו' יעו' גם כן בתשו' מיימוני להלכות אישות סימן ט' ובכנה"ג הגהות הטור אות של"ה ומכש"כ בנ"ד דהוי ספק אשתהי'. והנה מצד המכה גם כן אין להחמיר לומר מיא מרזי מכה בנ"ד כמו שכתב הדרישה מובא בב"ש ס"ק פ"א (יעו' גם כן מה שכתב א"ז הט"ז ס"ק ל"ג) ודברי ריבות סי' ט"ו ותשו' רח"כ סי' ל"ו וכתבתי מזה גם כן באורך בספרי שם אות ג' ופלפלתי גם כן בענין ספק מכה מחיים אשר אם ניקל בספיקו כמה מעליא הא שמעתתא לתקנת עגונות יעו"ש בהתבוננות דכל דברי המה תרופה גם לעלובתא דא: (ז') כיון דכבר אסתלק מעלובתא דא איסור א"א דאורייתא אם כן שפיר מהני אפילו ס"א וכמו שכתב הנוב"י סימן כ"ט ומ"ג ותשו' רח"כ סימן מ"ב ועוד כמה גדולי אחרונים יעו"ש בספרי אות ד' מ"ש בענין זה באורך ואין לכפול הדברים הכתובים בספרי וכבר כתב כן גם הגאון מגיני שלמה בשו"ת פני יהושע ח"א סימן ז' גם בשו"ת פאת נגב אה"ע סימן ב' הביא בשם תשו' גנת ורדים סי' כ"ו וכ"ח שהביא בשם רבני מצרים שהאלו דבאיסורא דרבנן מהני ס"א וכ"כ בשו"ת פרשת מרדכי אה"ע סי' כ"א ובספרי שם אות ו' ד"ה אכן כתבתי דעכ"פ היתר המהר"ל מפראג והיתר זה דבאיסורא דרבנן סגי בס"א כששניהם יחדיו ידבקו עכ"פ היתר א' חזק הוא בלא התנגדות מדברי הש"ס והוא עפ"י תרי צנתרי דדהבא הפני יהושע והחת"ס יעו"ש ודוק ויעו' מ"ש לעיל סי':
יד והנה כ"ז אפילו רק על פי הסי' בחוטמו שהיה שקוע מעט גם מעט עקום דאף דלדעת החת"ס ח"ב סי' קל"ז לא הוי אלא סי' גרוע יעו' גם כן בשו"ת אגודת אזוב סימן כ"ה אות א' מכל מקום הא לדעת הגאון רח"כ סי' ל"ד חוטמו נכפף מעט למעלה הוי עכ"פ ס"א ובפרט היכא דאיכא תרווייהו נשקע מעט ונעקם מעט אפשר דלכ"ע הוי ס"א ויש לנו היתר הנ"ל (יעו' בשו"ת מהרי"מ מבריסק סימן ט"ו במ"ש בשם תשו' פמ"א ובגדי כהונה דשני סי' גרועים מצטרפין לס"א) ובפרט דנמצאו בו גם כן סי' הלישיעס דהוי מחולי העור יפה כתב רו"מ דיש מקום לומר דהוי כרושם דלדעת הלבוש הוי ס"מ ובפרט בצמצום מקום דגם לדעת א"ז הט"ז ס"ק ל"א הוי ס"מ ויש להעיר בזה מדברי החכם צבי סי' קל"ד ד"ה ובעיקר הדין ומדברי תשו' הב"ח סימן פ"א ותשו' נוב"י סימן נ"א ויעו' גם כן בק"ע למהר"א אלפנדרי סימן ו' אות ס"ג שכתב דבהרת גדולה על החזה הוי ס"מ ובאות ל"ז שם כתב בשם תשו' מהר"מ אלשיך סי' קי"ט דכויה בפדחתו הוי ס"מ ויעו' גם כן בשו"ת גא"ב סימן כ"ה במ"ש בדין רושם והביא שורש לזה מש"ס כתובות ע"ה ובשו"ת צ"צ החדש סימן מ"ט בנדון צעכין שבקנעכיל בשם תשו' תורת יקותיאל ויעו' מה שכתבתי בס' ברכת משה קוה"ת סימן י"א אות ה' ובספרי מנחת משה סימן ו' אות ג' ד' מ"ש באורך בפרט זה דרושם וצמצום מקום ויעו' בשו"ת אגודת אזוב אה"ע סימן ט"ז מאות כ"ג עד אות ל"א ובסי' ח"י מאות ל"ה עד אות מ"א ואכמ"ל בכל פרט ופרט ומה גם דיש עוד טב"ע דכלים (דמלבד דעת ס' המתית דמצטרפין סי' כלים לסי' גופו יעו' יש"ש יבמות פט"ז דין ו' ובשו"ת רח"כ אה"ע סו"ס מ' ותשו' מהרי"מ מבריסק סימן ח"י) הא נראה מדברי מרן הגאון לחם משנה בספרו לחם רב סימן ל"ח דמצטרפין סי' כלים אפילו לסי' גרועים שבגופו מכש"כ בנ"ד דיש לנו אומדנא משום שנמצא באותו הדרך (וכמש"ל אות א' וד') ויש עוד טב"ע בכלים הא הוכיח הגאון בעל מראות הצובאות בספרו אגודת אזוב אה"ע סימן י"ב מדברי תשו' המהרי"ו סימן ע"ט (הבאתיו לעיל סוף אית ג) שהתיר בנמצא הרוג באותו הדרך על ידי צירוף סי' גרועים בגופו ובכליו (כמו שכתב שם וכולהו סימני דהכא הוי כמו חיוורי וסומקי) ואם כן כש"כ בטב"ע או ס"מ דכלים לחוד דעדיף טפי דללישנא כליו בחיורי וסומקי דל"ת לשאלה סגי בטב"ע או כ"מ דכלים לחוד וסי' גרועים דגופו וכליו ביתד ל"מ כדקתני במתניתין אף על פי שיש סי' בגופו ובכליו דהיינו אפילו בשניהם יחד וכמו שפירש מהרי"ו שם ואם כן אם בסי' גרועים דגופו וכליו הקיל המהרי"ו בצירוף האומדנא דנאבד באותו הדרך כש"כ דיש לצרף טב"ע דכלים לאומדנא זו יעו"ש בדבריו הנחמדים ומכש"כ בנ"ד דחוץ הטב"ע דכלים יש ג"כ סימני גופו ושאר אומדנות שכתבתי לעיל הדבר פשוט דלכ"ע לא אמרינן דכולהו אתרמי באיש אחר יעו' גם כן בשו"ת פאת נגב אה"ע סימן ד' שהביא בשם תשו' דרכי נועם שהקיל גם כן במי איתרמי כ"כ ובפרט אחר דנשכח זכרו (דסגי ביב"ח וכמ"ש המבי"ט הובא בק"ע סימן רכ"ג ויעו' בשבות יעקב ח"ב סימן קט"ו וח"ג סו"ס ק"י במה שכתב ובפרט שזה הנטבע כבר נשתכח זכרו זה שנה שנתים יעו"ש) וזה ארבע שנים יושבת עגונה וגלמודה (יעו' שו"פ נוב"י מה"ת חאה"ע סימן מ"ז שכתב ובצירוף שזה ארבע שנים אבד זכרו ולא נראה בו סימן שנאה על אשתו שירצה לעגנה וכו' יעו"ש ובתשו' חיים ושלום ת"ב סי' ז' (מ"א א') וסי' ט' (ג"ן א') ובתשו' בנו ידידי הגאון ויען אברהם אה"ע סימן כ"ת) ע"כ מכל הנך טעמי דאורייתא שכתבה ידי י"ד הקטנה (בעשרת האותיות) בעזר החונן דעת לעני ממעש נלפע"ד הסכים להתיר האשה אדל בת מאיר מקהלתו מכבלי העיגון והרי היא מותרת לכל אדם ויתיר אותה בב"ד של שלשה יעו' ברמ"א סעיף ל"ט ושו"ת חת"ס אה"ע ח"ר סימן מ"ת ושו"ת רח"כ אה"ע סוף סימן כ"ג במ"ש בשם אביו:
כ"ד הכו"ח י"ד מנחם שנת תרנ"ד לפ"ק:
הקטן משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל. אלה דברי הגב"ע מקורסק העתקה אות באות אשר ע"ז השבתי ת"ל תשובתי הנ"ל במותב תלתא ב"ר כתרא הוינא יום ב' כ"ו ניסן שנת תרנ"א פה קורסק ואתא לקדמנא ד' דוב בער ב"ר אברהם משה הורוויץ מחזיק האכסנאי סביבות סטאנציא שאלינצאווע על דרך חארקאוו והעיד לפנינו ב"ד הח"מ בתורת עדות כדת באליונ"ע בזה הלשון. אבי האשה אשת הנהרג המנות צבי בר"מ פינקעלשטיין בבואו קודם תג הפסח שנת תר"נ לסטאנציא שאלינצאווא לחקור אחרי תפנו הנאבד בנסעו מסטאנציא הנ"ל כפי שנתברר מקודם התאכסן תג הפסח בביתי ויען כי גם אני הייתי כמסייעו בהדרישות וחקירות בעת שנתבשרתי מערל א' מכפר שציידי דגים משכו ברשת דגים יהודי א' נהרג ונטבע האב איך גיפרעגט אצל אבי האשה הנ"ל איזה סימנים נמסר לו מבתו על בעלה הנאבד השיב לי אבי האשה הנ"ל אחוץ דיא סימנים שנמסר מכבר להמושלים על גופו וחפציו ועל כליו מסרה לי בתי עוד סי' בגופו של בעלה היינו שני לישאייאס שווארצע און רויטליכע על שני רגליו למטה מארכובה היינו ברגל השמאלי שלו למטה מהארכובה בא איין זייט לישייא ארוך בערך כרבע ארשין שווארץ און רויטלעך ברוחב הרגל הוא במקום שבין האיקרעס והשינדביין וברגל הימין א לישייא גם כן למטה מארכובה נמוך יותר למטה מכפי שמתחיל הלישייא (בהרת) ברגל השמאל וגם כן מהצד און איז א קאליכדעקער לישייא כמו פיטאק ישן וברוחב הרגל הוא קרוב יותר לשינדביין משא"כ ברגל השמאלי נוטה יותר הלישייא לצד האיקרעס ורחוק מעט מהשינדביין כה הגיד לי אבי האשה מקודם והציידים משכו את הנטבע בהניעוועד (רשת) של דגים מהנהר לשפת הנהר שעה ט' בלילה השייך ליום ב' של פסח והודעת הערל המגיד לי היה בבוקר ערך שעה ד' תיכף הלכנו אני ואבי האשה לשפת הנהר ומצאנו את הנטבע מושכב על עצים מתחתיו סמוך לשפת הנהר ערום בלי שום מלבוש מכוסה בתבן אשר כסוהו הציידים והאויר הי' קר ביותר וגוף הנמצא הי' בהיר ולבן ולא הי' שום רושם בגופו ובפניו ולא שום נפוח ותיכף בדקתי אותו און האב גיפונען דיא סימנים פון דיא לישייאם אקוראט בצמצום המקום ובתבניתם כמו שהגיד אבי האשה מקודם וגם אבי האשה הכירו תיכף בפרצוף פניו בטב"ע כי כל פרצוף פניו הי' שלם ונקי זולת א אשארבען איז גוועזין צוא שלאגען שקוע בתוך המות לרסיסים ואבן קשור על כתפו למען הכבידו בתוך המים ויתר הסימנים על גופו שנמסר מקודם להמושלים ראיתי ומצאתי בו גם כן היינו על חוטמו הי' כעין שקיעה קצת וגם החוטם איז מעט כמו פאר בייגט ואח"כ כשיצא השמש על הארץ בערך שעה תשיעית או עשירית ראיתי שנית הנטבע נשתנה ונעשה שחור ונפוח אח"כ אתר משך ימים כשנמצאו הבגדים והחפצים רחוק מהנהר שנטבע בו ערך חצי ווערסט ראיתי הבגדים והטו"ח והשאקפעיאז אצל השליעדאוואטעל ומצאתי הכל כמו שנמסר להמושלים מקודם ועל איזה מהחפצים היו אותיות ה' ש' כל זה העיד בתו"ע ר' דוב בער בר' אברהם משה הורוויץ באליונ"ע לפנינו ב"ד הח"מ והוגבה העדות בפנינו יום ב' כ"ו לחודש ניסן שנת תרנ"א לפ"ק פה קורסק:
נאום חיים משולם דוב במהר"א ג"י בעלינקי רב ומו"ץ דפה קורסק נאום דוב בער במו"ה ארי' ליב ז"ל ונאום חיים במו"ה יעקב זללה"ה: והנה ע"ד רשימות האותיות יש להעיר ג"כ מדברי החת"ס ח"א (סי צב) שכתוב ורשום עליו ב' אותיות ב' ה' ר"ל בערל הענדל וזהו סימן מובהק בלי ספק כיון דלא הוחזקו עוד וכו' ועוד בנקל יש להכיר חת"י האשה הרושמים אותיות אלו וכו' יעו' גיטין כ"ז ע"ב ותוס' שם ד"ה מעולם עכ"ד וכן י"ל בנ"ד:
ואלה דברי הגב"ע מסטעפעניץ העתקה אות באות (אשר הזכרתי בתשובתי בקצרה) במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה"ר מאיר בר' צבי והעיד בתורת עדות באליונ"ע בזה"ל ביום ו בבוקר ער"פ שנת תר"ן בין איך דעריך געגאנגען בכפר שאלינצאווע וויא דיא ערלים האבען פאר קויפט דגים במקח הזול אשר הוציאו מנהר סעם ואמרתי להערלים אם תוציאו את חתני צבי בר' משה מהנהר הנ"ל אז הייתי נותן לכם חמשה רו"כ ובשבת בבוקר הוציאו עוד הפעם הערלים דגים מן הנהר הנ"ל ולא מצאוהו וביום השבת לעת ערב שעה חמישית האבען זייא פאר ווארפען דעם ניעוועד און האבען דער זייעין אמענטשין האבען דיא ערלים געזאגט אז דאם זענען זייא תיכף געקומען מיר זאגען אויף דער סטאנציא וואס איך בין גוויען וממקום מצודת הדגים עד אכסנאי שלי היה מהלך פתות מן ווערסט ותיכף ומיד לקחתי עמי את העברי בעל האכסנאי ורצתי אל מקום אשר הוציאוהו און מיר זענען גילאפען אז אפערד וואלט אונז ניט דער יאגט וקודם שבאנו אל מקומו התבוננתי כי יודע אני סימנים עליו ופן לא יאמינו לי יען כי אני חותנו ואמרתי אל בעל האכסנאי אני אעמוד על מקומי אין איך וועל אייך זאגען דיא סימנים אשר עליו אין איהר גייט וועט איהר זייעין און האב איהם געזאגט ער האט לישייאס אויף דיא רגלים במקום השוק סמוך לפרסות הרגל בצד החיצון ונמשך למעלה און דיא לישייאס האט ער אויף ביידע רגלים רק אויף דער רעכטער פיעס איז דער לישייא לענגער און ברייטער און אויף דער רגל שמאל ג"כ במקום ההוא רק קורצער אין שמעלער כן אמרתי לבעל האכסנאי והלך הבעל אכסנאי וראה כי כן הוא האט ער מיר גזאגט סע איז אקוראד אזוי וויא איהר האט גזאגט בין איך ציא געגאנגען אל מקום הנהרג האב איך איהם תיכף דער קענט אין פנים אז ער איז מיין איידעם אזוי פריש אזוי וויא ער לעבט גם בגידול גופו גם דיא סימנים אין האב גזייעין אז ממקום וואס דיא שערות הייבין אן וואקסין על הראש על שטת כל הראש איז דא א נקב אין איז ציא שלאגען אין דאם גאנצע פרצוף פנים דער שטערין עם כל הפנים ועם כל גופו איז גאנץ רק על מקום הנקב בראש איז מקושר מיט אטיך אין מיט אהנטעך אין למעלה אידי פאר בינדען מיט זיין שארפע אין דיא שארפע קעהן איך גיט נאך דפר מראה אז דא איז זיינע גם איך האב גהאט אויף איהם אסימן דיא בארד איז גווייזין פין הינטען ארם גירובין פין דיא מלבושי חורף פלעג זעך אויס רייבין דיא בארד אין סע איז אזוי גווייעין כ"ז העיד לפנינו בתורת עדות באליונ"ע ובאנו עה"ת. יום א שמיני שנת תר"נ לפ"ק פה סטעפעניץ: נחמן בר' יהודה חסיד הרב רפה ונאום דוב בער בר' שרגא מו"צ דפה ונאום מאיר בלא"א מו"ה משה ז"ל מו"צ מקאזין:
וזאת ההעתקה מגב"ע ע"ר הסימנים שאמרה האשה אדל:
במותב תלתא כחדא הוינא ואתאי לקדמנא האשה אדל אשת הנאבד צבי בר' משה פינקעל שטיין ואמרה לנו הסימנים שיש לבעלה צבי בר' משה היינו שני לישייאם רויטליכע על שני הרגלים למטה מהארכובה לצד החיצון בין האיקרעס והשינביין ועל רגל א' היה הלישייא גדול ארוך ורחב ועל הרגל הב' היה הלישייא קטן רק איך געדיינק ניט אויף וועליכען רגל סע איז גיווייען דער קלענעריר לישייא אלו הסימנים אשר מסרתי לאבי קודם נסיעתו לשאלינצאווע כן האב איך דער קענט אלע מלבושים וואס מע האט מיר אפ גישיקט מהסליעדאוואטעל האב איך זייא דער קענט בט"ע ובתוך המלבושים האב איך דער קענט בטב"ע גם השארפע והאנטיך אשר היז קשורים על ראש הנטבע אשר נמצא בכפר שאלינצאווע בחג הפסח בשנת תר"נ גם דאס שליסעלע עם כל הכלים שלו הכרתי היטב בטב"ע כל זאת אמרה האשה הנ"ל לפנינו ובאנו עה"ת יום ד' ששה ימים לחודש אדר שנת תרנ"ד לפ"ק פה סטעפעניץ נאום נחמן בר' יהודה חסיד הרב, דובער כר' שרגא מו"צ ונאום יעקב שלמה במו"ה צבי, ואחר ההתבוננות היטב בדברי הגב"ע כתבתי את תשובתי הנ"ל בעה"י י"ד אותיות מה שיש לפלפל בענין זה במה שנוגע להלכה זו בקצרה והסכמתי להתיר האשה מכבלי העיגון כמש"ל:
משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל: