שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ג סימן ג
תשובה להרב החריף ובקי זית רענן מו"ה מרדכי ג"י אבד"ק נאווע ארחנגילסק (מאראהוויצא) בענין עגונה א' שנטבע בעלה בספינה ששטה על נהר סינאכא לארחאנאראד וכל הנוסעים באו במצולה תחת הגליד והכפוד. (א) בדבר שאלתו באשה לאה א' מ' משה מעירם עגונה וגלמודה מבעלה משה זה שלש שנים שישב על ספינה בנהר סינאכא לשוט מעירו לארחאנאראד הוא ועוד שלשה אנשים ובמקום מים החדים נהפכה הספינה ונפלו במצולה תחת הגליד והכפור (כי עדיין היה הגליד על כל פני הנהר ורק באמצע הכפור סללו הספנים דרך קצר בקרדומות שהספינה תוכל לשוט מעבר זה לעבר השני) ועמדו שם כמה אנשים בעת הטביעה לערך ג' שעות והביטו על כל גדות הנהר עד מקום שעינם היה מגעת וגס הלכו על שפתי הנהר משני עבריהם ברחוק ווערסט אולי ימצאו אותם ולשוא היה תוחלתם אז אך באיחור ג' שבועות נמצא נטבע א' שהכירו אותו בטב"ע גמור ובאיחור ה' שבועות נמצא נטבע שני וזה שנתים שעמדו נכרים על שפת הנהר לצוד עצים הנשטפים וראי מרחוק דבר הצף על פני המים וחשבו כי חתיכת עץ הוא וכאשר המשיכו בכלונסות לשפת הנהר ראו כי עץ השדה אדם הוא והכירו שיהודי הוא כי היה עליו הארבע כנפות עם הציצית ופרצוף פנים לא היה לו כלל וגם השערות והזקן נחסרו לגמרי וכשהודיעו מזה לאשת מ' משה ולאשת הנטבע השני באו להגיד סי' במלבושים ונמצא הכל כדברי האשה לאה א' משה ואף כי המלבושים היו במקומות הרבה חסרים ובלוים עכ"ז מאת ה' היתה זאת הפלא ופלא כי במקומות הסימנים לא היה בלוי ונשחת כלל ומנעליו היו שלמים כמו חדשים והכיר הסנדלר מלאכתו מהמנעלים שתפר לו וזה הוא הסי' שאמרה האשה לאה ונמצאו דבריה מכוונים הארבע כנפות היה מסחורה ציעץ עם פאסין והאלדז שטיעק של פאטשעליא משי והשזילעט וואס ער האט גקויפט איז ער מיט איין אוסגישניטענם האלדז און דיא קנעפליך זענין ציא פיער לעכליך און איך האב זייא אליין צוא גינייט והחייט הכיר היטב את מלאכה שלו אפילו בלא סימן וגם אמר סי' בהקעשינא איך האב גדארפט פאר זיימען אזוים און איך האב גמוזט ע"י סיבה פאר זיימען פאר קערט דיא פלעציא און האב גמוזט שטיקיווען וצייר לכת"ר מקודם איך היה שינוי עשיית מלאכתו בזה וכן נמצא מכוון זה תוכן השאלה בקצרה:
ב והנה אף כי בענינים אלו יש לטייל בעה"י בארוכה בתוך כרם ה' צבאות על פי דברי הש"ס והפוסקים אשר לא יספיקו כמה גליונות אכן מחולשת כחי ורוב טרדותי אצלתי רגעים אחדים להשיב בקצרה רק במה שנוגע לדינא בעזר החונן דעה דהנה בנפל למשאל"ס לתוך מקום הפתוח בנהר שנקרש סביבות המקום שנפל כבר הורו למעשה להקל בזה לחודיה בזמן הב"ח והט"ז יעו' מה שכ' אבי זקני הט"ז (סימן י"ז ס"ק מ"ה) דהמהרש"א היה מן המתירין ודקדק כן מלשון רש"י יבמות (קכ"א א') גבי אגמי דסומקא דהיכא דאינו יכול לשוט למרחוק לא אסרו וכ"כ בשו"ת הב"ח סימן ק"ד וביתר ביאור שם סימן ע"ט דכיון שנטבע ובא לו תוך המים שתחת הקרח דליכא למיחוש לא לגלים ולא לדף הדבר פשוט דאשתו שריא והביא שם בסוף תשובתו דברי המהר"מ פאדאווה (סימן ל"ו) דחזינא קמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במשאל"ס רק שמצאו קצת ראיות לעלילותם ע"כ בנ"ז דאין תקנה לעגונה זו אלא ע"י עדות זה כו' הבא להחמיר עתיד ליתן עליו את הדין ומסיק דהסכימו אתו רוב גדולי ארץ ובתוכם המהרש"א ונשאת לאיש יעו"ש אכן הגאון מגיני שלמה בתשו' פני יהושע ח"א סימן ז' החמיר בזה דאין לנו לבדות סברא מלבנו לחלק בין מים קרושים לשאינן קרושים כיון דלא מצינו חילוק זה מבואר ואף דמסברא פשוטה א"א לו לחיות כה"ג שאין לו שום אויר וכו' מ"מ קשה להתיר אשה מסברא ואצ"ל במשאל"ס דרובן לאבוד ואפ"ה החמירו חכמים כו' משום חומרא דא"א חשו למיעוטא ה"נ איכא למיחש דלמא איכא אחד מני אלף שיכול לחיות יעו"ש בדב"ק ובודאי חלילה לנו לעשות מעשה להקל בענין חמור כזה נגד רבן של ישראל בעל ס' מגיני שלמה דבאמת הנה זה כמה שנים העירותי על דברי הב"ח בתשו' דהוכיח דהיכא דליכא למיחוש לגלים ולדף הדבר פשוט' דאיתתא שריא דדברי קדשו צ"ע די"ל דלא הצריכו בגמרא שם יבמות קכ"א לטעמא דגלי אלא גבי אגמא דסומקא דקוו וקיימו משא"כ בנהרות הנמשכים אע"ג דליכא גלי מ"מ מרוצת המים הזוחלין ונמשכין הם נושאים אותו ובתוספתא שם שאמרו ג"כ טעמא דגלי היינו גבי ים דהוי כמקוה יעו' פ"ה דמקואות מ"ד ובש"ס מכות ד' ע"א ודוקא לים הגדול דקאי וקיימא, אחר זמן מצאתי להצ"צ החדש אה"ע ח"א סימן ס"ת אות ב' שהאריך בזה ואכמ"ל ויעו' גם כן בתשו' נוב"י מה"ת סימן נ"ח שהעיר ג"כ דלמה לא ניחוש למחילה של דגים: [ג] אמנם כן בנ"ד שהיה ג"כ טב"ע וסי' בבגדים שפיר יש להקל כיון דעמדו שם אנשים בעת הטביעה לערך ג' שעות דאף אם לא היה נקרש לא הוי אלא איסורא דרבנן דהוי שיעור כדי שת"נ (יעו' בשו"ת הריב"ש (סי' תט"ז) ותשו' מהרי"ט שניות אה"ע א כו) ותשו' רדב"ז ח"א (סי' רנח) וירושלמי פ"ה דשקלים ה"ד ותשו' חת"ס ח"א סי' צב) ובאיסורא דרבנן לא חיישינן לשאלה וכמ"ש הנוב"י (סי' מג) ותשו' חת"ס שם (סימן צב) ד"ה דברי ולא עוד דבנ"ד שנטבע תחת הקרח שרבו המקילין ועיקר המחמיר בזה הוא המגיני שלמה בשו"ת פנ"י א"כ יש להמציא דהוא בעצמו מודה להקל בכג"ז לפמ"ש הנוב"י שם לתלות קולא זו במה שהמציא שם ג"כ להקל דבאיסורא דרבנן סמכינן אס"א וכיון דסמכינן אסימנים אמצעים באיסורא דרבנן ממילא סמכינן אבגדים ג"כ באיסורא דרבנן יעו"ש ד"ה ואומר וא"כ הא בקולא זו דס"א בדרבנן כבר קדמו הגאון מג"ש עצמו בפנ"י שם (סו"ס ז) דבמשאל"ס דאינו אלא חששא דרבנן כיון דמן התורה ודאי מת סמכינן אס"א יעו"ש ולפי הנ"ל ממילא גם בחששא דשאלה יש להקל במשאל"ס לדעתו א"כ אתתא דא שריא גם לדעת הפני יהושע עצמו ובפרט לפמ"ש בספרי מנחת משה חאה"ע (סימן ז סוף אותי) דהעיקר נראה מה שהקילו האחרונים בדרבנן לסמוך אסימן אמצעי הוא משום כיון דמספקא לן אי סי' דאורייתא ע"כ באיסורא דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא יעו' ג"כ בשו"ת בית שמואל אחרון אה"ע (סי' ד) שכתב כן (אכן בפנ"י שם מבואר דדעתו להקל בדרבנן מטעם הם אמרו והם אמרו וכמ"ש בספרי שם (אות ד וסי' ה סוף אות א) דמוכרחין לומר כן בדעת המהר"מ ב"ב יעו"ש ודו"ק) א"כ מהאי טעמא יש להקל ג"כ בחששא דשאלה אף דהוי חששא דאורייתא (וכמ"ש התוס' יבמות קכ ע"ב סוד"ה כליו ניחוש לשאלה מן התורה) מ"מ ספיקא מיהו הוי וא"כ במשאל"ס הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכמ"ש ג"כ הכי להדיא הנוב"י שם דהך ספיקא דדינא אי סי' דאורייתא הוא עצמו הספק אי חיישינן לשאלה (וכמ"ש המהר"ל מפראג הו"ד בב"ש שם ס"ק ט) ובאיסורא דרבנן אמרינן ספיקא לקולא יעו"ש וכ"כ הגאון רח"כ בתשו' אה"ע (סי' כח) יעו"ש ואף דבמקום חזקה לא מקילינן בדרבנן וכמ"ש הש"כ בכללי (ס"ס דין כ) מ"מ מלבד מ"ש שם בספרי דכיון דהוי ספיקא דדינא יש להקל אף במקום חזקה דלא ישתנה הדין בשביל החזקה וכמ"ש המשנה למלך פ"ב מהלכות טומאת צרעת ה"א (יעו' מ"ש בס' מנ"מ שם (סי ח אות ה וסי' יא אות ב) ובחבורי הקטן לשד השמן פ"א מהלכות ממרים ה"ה ובס' ברכת משה בקוה"ת כי' טו אות ז וסי' ל אות ד וסו"ס לה) י"ל עוד דלא שייך בזה לאוקמי אחזקה ע"פ דברי הר"ש פ"ב דמקואות דהיכא דטומאה דאורייתא אזלה לה לא שייך לאוקמי אחזקה לענין דרבנן כיון שאינו כמו שהיה מקודם יעו"ש (בספרי ברכת משה קוה"ת סו"ס כד וכז) א"כ ה"נ כיון דנטבע במשאל"ס ואזלה לה חזקת א"א דאורייתא שוב לא שייך לאוקמא אחזקת א"א דמעיקרא גם לענין דרבנן כמובן (וע"פ סברא זו כתבתי בתשו' להמציא חידוש בפסולי אתרוג דרבנן דיהי' חמור יום השני מיום הראשון וכו' יעו' מש"ל סי' אות ג ואכמ"ל):
[ד] ולפע"ד יש להביא סעד קצת לסברא זו (דבאיסורא דרבנן ל"ח לשאלה) מדברי הש"ס סוף יבמות שם לכשתהא הפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וכו' יעו"ש בתוס' דלא היתה ממש מסיחה לפ"ת ויעו' בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קל) בפי' הסוגיא דאליבא דכ"ע אפילו הא דבשביל דחזינינהו בכי' לא נחשב בשביל זה מסל"ת ממש אלא התחלת מסל"ת קצת וע"י שאחר ששאלו אותה איה חברנו הראתה להם מקלו ותרמילו ס"ל לרע"ק דנעשה מסל"ת גמור כו' והחכמים ס"ל בכל הני הוכחות דוקא דקא בכיא וגם הראתה להם מקלו ותרמילו וקברו בכל זה אינו נחשב למסל"ת גמור והא דהאמינו אותה היינו משום דע"י כל ההוכחות הנזכרות אע"פ דלא הוי מסל"ת גמור מ"מ לא גרע מעד א' יעו"ש (ובתשו' צ"צ סי' מב ובצ"צ החדש סי' עז) ויש להבין דאיך מצרפין כל הוכחות כיון דמה דבכיא והראתה קברו לא הוי' כמסל"ת ומה דהראתה מקלו ותרמילו הא אפי' בבגדים שעל גופו חיישינן לשאלה אכן יש מקום לומר ע"פ דברי המבי"ט הו"ד בק"ע (סי' רכא) דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו הנאבד יעו"ש (ובשו"ת שביעקב אה"ע סי' יא ונוב"י קמא סי' מו) וא"כ גם בזה שהראתה להם קברו דיש בידם לפתוח הקבר ולראות אף דלא יכירוהו (יעו' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מו ודו"ק) עכ"פ יראו דנקבר שם מת וא"כ יש מקום לומר דהוי כנמצא מת במקום שנאבד והניחוהו שם דמדאורייתא תלינן שזהו ושפיר מהני הוכחת הבגדים מקלו ותרמילו דל"ח לשאלה באיסורא דרבנן ואף דהתם לא נמצאו הבגדים על גופו דיש מקום לפלפל בזה דלא הוי כמלובש בהם (יעו' ב"ש ס"ק סט ובפנ"י בחידושיו לגיטין כח ובשו"ת נוב"י (סי' נב) סוד"ה ובנדון ושו"ת צ"צ (סי' קו) המובא בק"ע סי' תכז ובשו"ת רח"כ אה"ע סי' ל ודו"ק) עכ"ז מהני הוכחת הבגדים לחששא דרבנן מכש"כ במלובש בבגדים וליכא רק איסורא דרבנן דמשאל"ס די"ל דל"ח בזה לשאלה ויש בזה לפלפל לסתור ולבנות ואכמ"ל דעכ"פ קצת סעד איכא לסברת גדולי האחרונים הנ"ל ואף שכתבתי בספרי מנ"מ אה"ע וסי' ז אות ד) דיש סתירה לסברא זו מדברי התוס' יבמות (קטו ב) ד"ה וקאמרי דרוב האחרונים הקשו מזה על סברא שחידשו דבמשאל"ס סגי בס"א וכן עמד בזה בשו"ת פנ"י שם והוספתי להקשות משם גם על סברא זו דבמשאל"ס ל"ח לשאלה ע"פ דברי רח"כ שהוכיח מדה"ת נגד דעת מהר"ל מפראג המובא בב"ש יעו"ש בספרי מ"מ מלבד מ"ש לתרץ דלא יסתרו דברי התוס' לסברא זו הנה בלא"ה לפי סברת הפמ"א שהבאתי שם דהיכא דליכא רק עדות דרבנן אף במשאל"ס הדרא לחששא דאורייתא א"ש וכמ"ש שם ואף דהוכחתי שם (סי' ד) מכמה מקומות נגד סברא זו דכיון דהוצרכו לתקן בעדות אשה שיהיה נאמן אפי' אשה ונכרי מסל"ת ממילא גם דברי עד זה מאומתין אצלינו כשני עדים מ"מ אף אי נימא כן להלכה נלפנ"ד להוסיף נופך דעכ"פ מדברי התוס' לק"מ לשיטת התוס' עצמו חולין (עג ע"ב) ד"ה הוכשרו שהקשו דר"מ ס"ל כר"ש דשחיטה מכשרה ור"ש נמי כו' מפרש רב אשי שם (קכח א) דטעמו משום דשחיטה מכשרה ולא דם ושחיטה נמי לא מכשרה הואיל ואינה מתרת האבר באכילה וקשה ואמאי והרי מותרת באכילה מן התורה ותירצו דמשום דמדאורייתא לא מכשרת שחיטה אפי' לר"ש כו' וכיון שאבר אסור מדרבנן לא מהני ליה הכשר שחיטה יעו"ש דמבואר סברתם דבודאי היה ראוי לומר אוקמי אד"ת דמותר האבר באכילה והוי הכשר משא"כ בזה דמה"ת בלא"ה ל"מ הכשר שחוטה כלל ואי ניזל בתר דרבנן הרי האבר אסור באכילת ולא הוי הכשר וא"כ ע"פ שיטת התוס' אף אי נימא דבמשאל"ס מהני ס"א בגוף או טב"ע בבגדים היינו משום דאוקמינן אדאורייתא דבלא"ה מותרת אבל אי ליכא רק עדות דרבנן על הטביעה א"כ שוב אין להקל משום דאוקמינן אד"ת כיון דמה"ת אין שום עדות כלל וכעין, סברת הפמ"א ועכ"פ ל"ק מתוס' יבמות לשטת התוס' עצמו בחולין ויעו' מש"ל (סי אות ה ו): [ה] וכ"ז אפילו בסתם כלים דחיישינן לשאלה בדאורייתא אבל בנ"ד היה ג"כ טב"ע במנעלים שהכירם הסנדלר במלאכתו א"כ הא בלא"ה כתב השבות יעקב ח"ב (סי' קיג) דמנעלים על הדרך ודאי לא מושלי אינשי שמתקלקלים מאד וכמ"ש הטור בחושן משפט (סי' ע"ב) כלים שמקפידין עליהם להשאיל כו' או שמתקלקלים יעו"ש הן אמת דדעת הב"י בתשו' (הו"ד בב"ש ס"ק סט) דלדידן דקיי"ל סי דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי מ"מ הא יש לנו עמוד גדול בהוראה הגאון מהר"מ ברבי האבד"ק פרעסבורג הו"ד בנוב"י (סי' נא) דזה דוקא בסי' אפי' מובהקין אבל בטב"ע גמור פשוט דמהני לכ"ע בכלים דלא מושלי ואף דהנוב"י דחה דבריו בשתי ידים אלא דמרוב חביבותא מצא קצת סברא דבאמת שאלה לא שכיח אבל עכ"פ ע"צ האפשרית הוא אלא מיעוטא היא ול"ת ליה וגם ס"מ ביותר ג"כ בצד האפשרות הוא שימצא בגד כזה ע"כ כשמצטרפין שני חששי המועטים יחדיו ה"ל פלגא יעו"ש מה שהפליא לסתור דבריו ולפע"ד יש מקום בראש לומר כן דכעין סברא זו מצינו בש"ס ברכות (נג א) ה"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד יעו"ש וכעין ה כתב הר"ן פא"ט גבי הא דלוקחין בצים דמיעוטא דטמאין כי מסמכינן להו בהדי מיעוטא דנבלות וטרפות ה"ל רובא א"נ מחצה על מחצה יעו"ש וא"כ גם ה"נ דדוקא בס"מ בכלים מצטרפין המיעוטין אבל היכא דמכירין הכלים בטב"ע דאין שום ספק לומר דאתרמי אחר כמותו לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי ולהכי תמור בעדי אוכף דמכירין בטב"ע לאוכף שהוא שלו (כפרש"י ב"מ שם כז ע"ב ד"ה אימא) מהדרינן וא"ש דל"ת לשאלה בטב"ע בכלים דל"מ ומיושב קושית הב"ש שכתב דהסוגיא אינו מיושב [אלא דהמעיין בתשו' ב"י עצמו שם (סי' ז) צע"ק להעמיס זאת בדבריו שכ' בתחלה וכי אמר רבא כו' ומכיר הכיס בטב"ע ונאמן במיגו כו' וא"כ גבי עדות אשה דליכא למימר מיגו אין מעידין אפי' על כיס כו' וע"ז סיים הב"י שם סברתו אבל כיון דמספ"ל אי סי' דרבנן אפי' בכלים דליכא למיחוש לשאלה לא הוי סימן יעו"ש ובעיקר קושית הב"ש מ"ש דהסוגיא אינו מיושב יש מקום לישב עוד בפשיטות ע"פ דברי הפנ"י בחידושיו לכתובות (יב ע"ב) ד"ה בגמרא אתמר שהקשה לפי מה דקיי"ל ברי ושמא ברי עדיף אמאי אצטריך קרא לאהדורי אבידה כו' תיפוק ליה דבלא"ה מהדרינן אפי' בלא סי' אלא בטב"ע כיון שטוען ברי ואין אדם מכחישו בברי דהמוצא טוען שמא ואין לו ג"כ חזקת ממון כמ"ש התוס' סופ"ק דמציעא ותירץ דהמוצא מצי למימר דלאו ממנו נפל אלא מרובא דעלמא דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוציא מן המוחזק דוקא משא"כ הכא דלא הוחזק יעו"ש והשתא א"ש דגבי מציאה מהני עדי אוכף או ס"מ דאף דחיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי גם בעיגונא דאתתא היינו אף דלא שכיח דמשאיל חיישינן דלמא אתרמי ליה איש כלבבו והשאיל לו משא"כ במציאה שפיר אמרינן בזה ברי ושמא ברי עדיף כיון דעכ"פ אין כאן רובא דעלמא למיזל בתריה כמובן] ובזה א"ש ג"כ מה דהב"ש סתר ראיית המהר"ל מפראג שדקדק דאמאי לא תני במשנתינו רבותא יותר דאפילו טב"ע שהוא דאורייתא ל"מ משום דחיישינן לשאלה והוכיח מזה דאי סי' דרבנן ל"ח לשאלה וסתר הב"ש ראיה זו די"ל דמיירי בכלים דלא מושלי דל"ח לשאלה וא"כ הא לשיטת הב"י הקושיא במקומה עומדת דה"ל לאשמעינן במתניתין דאפילו טב"ע לא מהני כיון דחיישינן לשאלה אף בכלים דל"מ אבל לפמש"ל להכריח כחילוק הגאון מהר"מ ברבי) א"ש דרק בסימנים חיישינן לשאלה בכלים דל"מ אבל כשמכירין הכלים דל"מ בטב"ע לא חיישינן לשאלה לכ"ע:
[ו] אמנם כן אף לדעת הנוב"י שדחה חילוק זה (דמהר"מ ברבי) ויש לפלפל בכל דבריו ולישב תמיהותיו לפע"ד ואכמ"ל כיון דלדעתו בלא"ה אין להחמיר דהא (בסי' לב) העלה בתיובתא שיטת הב"י ומסיק להלכה דל"ת שאלה בכלים דלא מושלי (גם בסי') ויעו' בכנה"ג הגהת ב"י (אות שסט) שכתב שכן נראה דעת הרדב"ז ועוד דאף לשיטת הב"י ואף אי נימא דחיישינן לשאלה אף באיסורא דרבנן (דחשש דשאלה חמור טובא מהא דאמרו ס"א לא מהני דמהני עכ"פ בדרבנן משום דשאלה הוי תשש דאורייתא וכמש"ל אות ג) מ"מ בכלים דלא מושלי י"ל דלכ"ע ל"ח לשאלה באיסורא דרבנן כיון דעיקר חומרות הב"י בכלים דל"מ הוא משום דסי' דרבנן וצריך ס"מ וע"כ אף בכלים אלו ליכא ס"מ ביותר כיון דלפעמים משאיל אותם יעו' בתשו' ב"י וב"ש נמצא דכלים דל"מ הוי עכ"פ כס"א בגוף (וכעין סברא זו כתב הנוב"י סי' לב ד"ה ואפילו להב"ש) דמהני בנ"ד דלא הוי רק איסורא דרבנן ובפרט דעיקר המחמיר בדין זה הוא הפני יהושע דס"ל דתחת הקרח הוי כמשאל"ס והוא בעצמו כתב להדיא שם להקל במשאל"ס דסגיא בס"א בגוף וכמש"ל (אות ג) וטב"ע דכלים דל"מ הוי כס"א בגוף ויעו' בס' מנ"מ אה"ע שם (סי' ה אות י) שכתבתי להוסיף נופך בזה דבאיסורא דרבנן לכ"ע ל"ח בכלים דל"מ ע"פ דברי הגאון תפארת צבי אה"ע (סי' לד) בישוב קושית הב"ש יעו"ש דמהני ממ"נ ואין לכפול הדברים שנדפסו בספרי ועוד דלפמ"ש רו"מ דהיה טב"ע וסי' בכל הבגדים כבר כתב המהרי"ט שניות חאה"ע (סי' לה) דל"ה לשאלה בכל בגדיו דאין אדם עושה מעשה שטות להכא ל כל בגדיו וישאר ערום (ובתוך הבגדים היה ג"כ בגד של ציצית דמבואר שם במהרי"ט דציצית לא מושלי אינשי) גם בשו"ת גאוני בתראי (סו"ס ב) כתב דפשיטא דלא השאיל כל בגדיו וכ"כ שם (בסימן מט) יעו"ש ובשו"ת נוב"י (סי' נב) וכ"כ בשו"ת רת"כ (סי' לד ול"ו) הן אמת דגם ע"ז יש חולקין א' מגדולי הפוסקים ה"ה א"ז הב"ח בתשובה פ"ו סוף ד"ה והכי מוכח שכתב ולפ"ז ודאי משמע דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים דאפי' נמצאו כל כליו עליו חיישינן לשאלה וכו' יעו"ש מ"מ הא בנ"ד לדעת הב"ח עצמו אתתא דא שריא כיון דבעלה נטבע תחת הקרח כמש"ל (אות ב) נמצא דממ"נ יש להתיר יעו' בב"י או"ח (סימן ד) בדברי תשו' הרשב"א ובב"י יו"ד (סי' קצ"ו) ובד"מ יו"ד (סימן נד) הו"ד בש"כ שם (ס"ק ט) (וצ"ע מדברי הד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ד) ובש"כ חושן משפט (סי' כה ס"ק יט) ובס"ט (סי' קפד ס"ק יא) ואכמ"ל. הן אמת דעל הכרת הבגדים בטב"ע כיון דידעו כולם מטביעת אנשים אלו א"כ יש לכאורה חשש בדדמי לדעת מהר"ב אשכנזי והרשד"ם ומהרי"ט דידע מהטביעה הוי כראה יעו' בק"ע (סי' רמו ושל"ט) (וזה ודאי דאף בנטבעים הרבה שייך חשש בדדמי וכמ"ש בתשו' נוב"י (סי' מז) ד"ה ומה לסתור דעת הרב מהר"י הכהן שרצה לחלק דבנטבעים הרבה לא שייך בדדמי והוא דבר פשוט דהא מקור החשש דבדדמי כתבו הפוסקים דהוא עובדא דיבמות קט"ו שהתיר רבי נשותיהן יעו"ש בתוס' ורא"ש והא מיירי בהרבה נטבעין) מ"מ מלבד דבכג"ז גם בטב"ע דגוף יש מקילין דהא דעת הרא"ש פרק הא"ש (סי' ב ג) דבשנים לא שייך בדדמי ודעת מהריב"ל (סי' ב) והמבי"ט (יעו' בק"ע סי' י ורל"א) דגם בפסולים הדין כן וגם בידע הטביעה יש דעות דלא הוי כראה יעו' בק"ע (אות תי"ד) ובכנה"ג הגטו' אות תי"ג שכתב שכן דעת הטור והתומת ישרים (סי' קמז) ומהר"א ששון (סי' א) (ובפרט דמציאת הנטבע היה אחר זמן רב מן הטביעה דאפשר דנשכח מהם ענין קול הטביעה) וכ"ז אפי' בטב"ע דגוף מכש"כ בטביעת עין דבגדים כבנ"ד אף דהנוב"י סי' כח) כתב דגם בטב"ע דבגדים שייך חשש בדדמי מ"מ הא מדברי המהר"מ פאדאוואה (תשו' לו) לא משמע כן וכאשר הנוב"י בעצמו עמד בזה ואח"כ (בסי' מג) כתב לחלק דדוקא בטב"ע דגוף כיון דמשוי להשתנות ע"כ אפילו אם אינו מכירו לצרי תולה דהוא משום דנשתנה קצת ומשום זה אומר בדדמי אבל הבגדים דאינם משתנים אי לאו דהיה מכירם הכרה ממש לא היה אומר בדדמי (יעו"ש ג"כ ד"ה והששית מה שכתב עוד דבלא ראה הטביעה רק שמע קול איש פלוני נטבע מן הסתם אין הקול יוצא באיזה בגדים נטבע ולכך לא שייך לומר על הבגדים בדדמי) ולפע"ד יש לפשוט ספיקו של הנוב"י מש"ס מפורש (בב"מ יט ע"א) רבב"ח אירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי סי' אית לי בגוויה אי טב"ע אית לי בגויה אהדרוה ניהליה אמר לא ידענא כו' אי משום טביעת עינא וכו' ולפי דברי הנוב"י (סי' כח) איך מהני הטב"ע בגט כיון דהוא ידע מנפילה איכא למיחוש לבדדמי ושמא זה הגט נפל מאחר א"ו דבדבר שאינו משתנה לא שייך חשש בדדמי ויש בזה לפלפל אכמ"ל יעו' מש"ל (סי' אות ח ט):
[ז] אמנם כן מה שכתבתי הוא באופן אם נתפוס שהיה סי' וטב"ע בבגדים כי רו"מ לא ביאר כל צרכו איך היה ההכרה היטב ולכן אם נדקדק בגב"ע שכתב בקצרה יש מקום גדול לפקפק בהכרת הסנדלר מלאכת המנעלים והכרת החייט המלאכה שלו דלא מקרי טב"ע במלבושי הנטבע משה דמנלן דזהו מלבושי משה דלמא הוא מלאכת הסנדלר והחייט שעשו מלאכתם גם לאיש אחר וכעין זה כתב הצ"צ החדש אה"ע ח"א (סי' מט סוף אות א) זה לשונו ונדון סימני כליו שהר"צ חייט הכיר המכנסים ואמר בזה"ל איך האב דער קענט אז דאס איז מיין מלאכה כו' איני יודע האיך חשוב זה לראיה שהמה מכנסים של בעל האשה זו דלמא איש אחר הוא שהיה לבוש ג"כ מכנסים של החייט הנ"ל עכ"ל הצ"צ וכן מה שאמרה האשה שתפרה בעצמה הקענפליך להשזילעט לא ביאר דו"מ אם הכירה ד"ז בטב"ע אמת דיש מקום לומר דכיון דהסנדלר והחייט הכירו בעל האשה זאת מחיים ומלבושיו שתפרו לו ומזה האיש משה אנו מדברים מסתמא הכירו בטב"ע את מלאכתם והכירו צמצום מקום חפירתם הידוע להם במלאכת מלבושי האיש משה אשר ע"י הכרה זו יודעים הם שזה הוא האיש משה וכעין סברא זו כתב החכם צבי (סי' קלד) לענין פציעה במצחו אף שלא צמצמו המקום מ"מ כיון שע"י כן הכירוהו מסתמא באותו מקום מהמצח שהיו יודעין ומכירין בו באותו האיש הנאבד מצאו במצת האיש הנמצא יעו"ש שסיים לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכבר קדמו בסברא זו המהרי"ט שניות חאה"ע (סי' לה) ד"ה ועל סי' שבגופו ויש לחלק קצת בזה לנ"ד כמובן אבל א"צ דלפי השערתי בטח העידו לפניו שהכירו בטב"ע מלאכתם שעשו להנטבע משה אלא שלא ביאר כן במכתבו (ובמלאכת המנעלים כתב רו"מ במכתבו הכיר מלאכתו מהמנעלים שתפר לו דמשמע דהיינו להנטבע משה ואם לאו יוכל לברר עוד אם יעידו הבע"מ שהכירו בטב"ע את מלאכתם שעשו להנטבע משה בעל א' לאה העגונה דאז הוי טב"ע גמור בבגדי הנטבע ובאופן זה דוקא כתבתי לסמוך על היתר הכרת בגדיו גם לא הזכיר רו"מ בהגב"ע רק שמו לבד והא בעינן שמו וש"א ושם עירו כמבואר סי"ח ויש בענין זה אריכות דברים אבל א"צ דהא בטח הזכירו שם אשתו דהוי כש"א וכעין שכ' הרש"כ הו"ד בק"ע (סי' שסב) דשם רבו הוי כש"א יעו"ש וסי' רצה) לענין שם משפחתו יעו' ג"כ בק"ע למהר"א אלפנדרי (סי' ה אות יג) לענין משרת פלוני דהוי כב"פ וגם פשוט הוא דעל האיש משה הידוע העידו וכמ"ש המהרי"ט שניות אה"ע (סי' כג) אבל ממה שאמר כי הנה באלי נתעכב והרגו אותו משמע שהוא באלי הידוע להם כו' יעו"ש ובק"ע סי' ש"ע וסי' קס"ט רע"ו שכ"ד של"ג ש"מ שד"מ ושס"ד ויעו' ג"כ בתשו' מהר"מ אלשיך (סי' מה) במ"ש שאמר את ההרוג אשר אתם מחפשים אין הזכרת שם גדול מזה כיון שהוא ידוע ומפורסם בעיר כי את יוסף ההוא הם מבקשים ויעו' בתשו' הר"ן (סי' לב) ותשו' שער אפרים (סי' קא) ותשו' בני יעקב (סימן ט) ותשו' חיים ושלום ח"ב (סימן ט) (דף סא ע"א) ותשו' בנו ויען אברהם אה"ע (סי' כט) שהביאו דרי דגברי גדולי הספרדים בתשובותיהם דהיכא דידוע דעליו כיונו לא בעינן דוקא הנך תלתא שמו וש"א וש"ע יעו"ש באורך מ"ש ג"כ בשם תשו' בני שלמה (סי' צו) ושער אשר (סי' כו) ובאר המים (סי' סד) דהזכרת שם אשתו הוי כשם אביו יעו' ג"כ בכנה"ג הגהות טור (אות רז) שהאריך ג"כ בפרט זה דהיכא דיש דבר מסויים דידעינן דאי שהוא זה אתתא שריא וא"צ להאריך בזה כי כת"ר יראה שיבררו עדותם:
[ח] גם מ"ש רו"מ שהסימן שאמרה האשה לאה דהארבע כנפות היה מסתורה ציעץ עם פאסין וכו' הנה אם לא היה הכרה רק עי"ז לא הוי סי' כלל דהוי כחיורי וסומקי זולת בהצטרפות שינוי הצבעים בכל מלבוש (היינו השזילעט והפאטשעליא של משי ונקבי הקנעפליך) דיש מקום לומר דהוי סימן מובהק כמבואר בתשו' חת"ס (סי' מח וסט) ובפרט אם הכירה בטב"ע מה שתפרה בעצמה דזה ודאי מהני דעדיף מסי' (וכן משמע הלשון דיא קנעפליך האב אליין צו גענייעט דמשמע שהכירם בטב"ע דעדיף מסי') יעו' בשו"ת מאיר נתיבים שאלה ל"ז בהגב"ע שהיה הכרת מכנסים ושלשה קנעפליך ומ"ש שם בתשו' (סו ע"ב) ד"ה ולפי שכ' וכ"ש באם שניכרים בט"ע דעדיף מסי' כסתם משמעות דברי אדוני שהאשה והחייט הכירו וכו' ולא כתב שהכירו בסימנים עכ"ד) וכ"ז היה לו לרו"מ לבאר במכתבו אכן מה שהכיר החייט את התפירה בתוך הכיס שהיה מהופכת ע"י איזה סיבה והיה מכוון כאשר צייר לו מקודם י"ל דהוי ס"מ אף דלא צמצם מקום פרטי בהקעשינע רק מייחד הקעשנע משאר הבגד וא"כ לא מקרי צ"מ (יעו' בט"ז ס"ק לא ובב"ש ס"ק ע"א ובתשו' הב"ח (סי' פא) ובנוב"י (סימן נא) ושו"ת חכם צבי (סי' קלד ודו"ק) מ"מ הא כתב השטמ"ק ב"מ (כח א) ד"ה ולענין בשם הרמ"ך דאפילו קובע איזה מקום פרטי באמצע שיטה פלונית הוי ס"מ (ויעו' בסוף ש"ע הרב בתשו' סח שהאריך בפרט זה והביא ג"כ דברי השט"מ יעו"ש במאמר המוסגר במה שנסתפק דכל אורך החוטם לגבי שטח כל הגוף יהיה דומה לאות א לגבי כל האותיות שבגט ויעו' בשו"ת צ"צ החדש (סי' סו אות ו ז) בענין שלא צמצם לומר שהתפירה היה מקום פרטי בהקאלנער רק מייחד הקאלנער משאר מקומות מ"ש בזה ויעו' בק"ע למהר"א אלפנדרי (סי' ו אות לז) לענין כויה בפדחתו ובאות סג שם לענין בהרת על החזה) ואם כן מה שצייר לפניו אופן עשיית השפה (זוים) מהופך בתוך הכיס הוי עכ"פ כאמצע שיטה או תחלתו ואפשר צמצם לפניו מקום פרטי ממש כמו אות פלוני דודאי ה ס"מ ובפרט דיש לצרף ג"כ סברת המהרי"ט והחכ"צ (שהבאתי לעיל אות ז) דמסתמא באותו מקום שידע מצא התפירה והוי צמצום מקום:
[ט] אמנם כן יש מקום לומר דסימן היפוך התפירה בעצמו לא הוי רק סימן גרוע ולא מהני הצמצום להחשיבו סימן מובהק וכמ"ש בספרי מנחת משה אה"ע שם (סי' ז אות א) מ"מ מלבד דיותר נראה לומר דשינוי החפירה בעצמו הוי ס"א ולא גרע מנקב בעלמא בגט (יעו' בשו"ת גאוני בתראי (סי' כא) במ"ש דגבי גט שאני ששכיחי נקבים וכו') הנה גם בסימן גרוע נלפע"ד כעת דיש מקום גדול לומר דצמצום מקומו מחשבו לסימן מובהק ויש להביא סעד לזה לפענ"ד מדברי הש"ס (ב"מ כח א) דאמרינן אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקט לי' חזיתי' אלא נקב יש בו בצד אות פלוני וכל רואה ישתומם ודמדמסיק דוקא נקב בצד אות פלוני דהוי ס"מ ע"כ ס"ל סי' דרבנן דאי סי' דאורייתא סגי בס"א וא"כ הוא מדוע נקיט בקושיא אילימא מדת ארכו כו' דפשוט דהוי סימן גרוע כיון דחזיתי' לנקוט רבותא טפי דאפילו סי' אמצעי מהני וכן ראיתי בשט"מ שם ד"ה אילימא שהביא קושיא זו בשם תלמיד הר"פ ז"ל אבל לפע"ד יש מקום לומר דבכונה נקט תחלה סי' גרוע דל"מ כי היכי דנידוק מזה במסקנא דמשני בצמצום מקום דנשמע מזה דאפילו סי' גרוע מהני בצמצום מקומו ולא סתר האי סימן גרוע אלא משום דלא צמצם מקומו ויש בזה לסתור ולבנות אכמ"ל דודאי קשה להחליט ע"פ שיקול הדעת בעניני הסימנים וכמ"ש ג"כ המהר"א אלפנדרי בק"ע שלו (סי' ו אות סד) בשם מורו להיות כי עניני הסי' היותר מובהקים או בלתי מובהקים תלוי בשיקול הדעת לא אסמוך על דעתי זולתי מה שנמצא מפורש בדברי הראשונים והאחרונים יעו"ש ואנן מה נעני אבחרי' עכ"ז הדעת תורה יותר נוטה דמה שצייר לו אופן תפירת השפה בתוך הכיס הוי ס"מ ובפרט אם הכיר התפירה ג"כ בטב"ע כאשר מצוי דכל בעל מלאכה מכיר מלאכתו (וכמו שמשמע מלשון הגב"ע החייט הכיר היטב את המלאכה שלו אפילו בלא סי' וגם אמר סי' דמשמע שהכיר ג"כ בטב"ע) א"כ טב"ע עדיף יותר מס"מ ואף דהבגדים נשתנו ונבלו ורק במקום סי' ההכרה נשאר שלם מ"מ מהני הטב"ע אף במקום פרטי וכמ"ש השבות יעקב ח"ב (סי' קטו) לענין סי' השראהם שהיה לו בפנים והיה ניכר אותו מקום בפנים בטב"ע וא"כ אפשר לומר אפי' מאן דס"ל דסימן במקום מיוחד לא הוי ס"מ מ"מ כיון שיש לו ט"ע באותו מקום של הסימן י"ל דעדיף כו' אע"ג דביבמות מבואר דהכרת פנים כולו בעינן כו' סי' בפנים במקום מיוחד עם טב"ע באותו מקום היטב אפשר דלית מאן דחולק יעו"ש וכמו כן י"ל דסי' וטב"ע בחתיכת בגד מיוחד מהני, סוף דבר כשיתברר לפני רו"מ הכרת הסי' והטב"ע היטב כפי מה שהעירותי לעיל באופן שיש טב"ע גמור בהכרת כל הבגדים ובכלים דלא מושלי שפיר יש להקל להתיר להאשה לאה א' משה שתנשא ויתירה מכבלי העיגון בב"ד של שלשה מומחים כיון דבעיקר חשש שאלה יש כמה גדולים שהקילו יעו' תשו' גאוני בתראי (סי' כא) ובש"כ חושן משפט (סי' סה ס"ק כו) דסיים בצ"ע וכן הקיל בזה בשו"ת חוט השני (סי' צה) ובשו"ת שבו"י ח"א (סי' צט) שכן דעת המהר"ל מפראג והגאון מהר"ד אפנהיים אף דלמעשה חלילה לסמוך על טב"ע דבגדים לחודיה (וכמ"ש ג"כ השבו"י שם דאין להקל אא"כ שיש עוד צדדים לקולא) ויעו' בפנ"מ ירושלמי (יבמות פט"ז ה"ג) מ"מ בנ"ד דיש טב"ע בכלים דלא מושלי ובכל בגדיו ובאיסורא דרבנן דיש כל הנך צדדי התירא שכתבתי לעיל ובפרט בנטבע תחת הקרח דהקילו כמה גדולים בדורו של הב"ח ז"ל ורק המגיני שלמה החמיר בזה בשו"ת פנ"י (והוא בעצמו מן המקילין בחשש שאלה בשו"ת גא"ב סי' כא) והתם בשאלתו היה חשש שמא היה במקום קרוב הקרח פתוח יעו"ש בתוך דברי תשו' שכתב ואפי' אי הוי אפשר להתיר מסברא מ"מ כתבתי כבר שהכא שראו בלילה איכא למיחוש שמא במקום קרוב היה פתוח ולכן אין להתירה מהאי טעמא עכ"ד וא"כ בנ"ד שהי' ביום והביטו על כל גדותיו בכל צדדי היאור עד מקום שעיני האדם רואים אפשר דגם לדעת הפני יהושע יש מקום להקל ומכש"כ בצירוף כל צדדי היתר (אם יתברר הגב"ע כמש"ל) יש להתירה מכבלי העיגון בב"ד של שלשה (יעו' בשו"ת רח"כ סו"ס כ"ג שכתב בשם אביו שלא התיר מימיו עגונה בפחות משלשה וכן נהג הוא ויעו' בשו"פ חת"ס ח"א סימן מ"ח) וה' יאיר עינינו בתורתו:
קטן משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קא קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל: