אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ג סימן ב

ח"ג סימן א

תשובה לכבוד י"ג הרב החו"ב זית רענן וו"ח וכו' מו"ה יחיאל שפירא דומ"ץ דק' טאמאשפיל בענין עגונה א' ששלח הגב"ע בארובה ושעתקתי רק ה תוכן השאלה בקצרה:

א בדבר העלובתא לאה בת ר' ליב שמש שבעלה ליב בר' יצחק נטבע זה שתי שנים ומחצה בנהר דינעסטער סמוך לקאמינקא פלך פאדאליאן וראו הטביעה האנשים שנסעו אתו אחד שהה שם ערך שלשה שעות ואחד ערך שעה ולא ראו אותו יוצא ואחר שנמצא הכירו אותו אנשים (אתר שעה מעליותו מן המים) בטב"ע גמור וגם אשתו הכירתו בטב"ע וגם הכירה הכתונת היטב שהיא בעצמה תפרה כמה טלאות וגם נמצא דבריה מכוונים בהסי' שאמרה שיש לו שני שומות על הצואר א' גדולה לצד העורף וקטנה לצד הפנים וסימן שער ראשו שהיה מסולסל (גקרייזעלט) וחוטמו עקומה גם נמצא הפאס שלו עם פרעמעטעס. זה תוכן השאלה מתמצית הגב"ע וכבר פתחו בהיתרא דהאי איתתא כמה רבנים ע"כ גם אנכי מצטרף להתיר והנני למלאות בקשתו להשיב לו עכ"פ בקצרה כי למותר הוא להאריך בזה הלא ספרי בידו יראה נא בחאה"ע שם סימן ה' וסימן ז' וימצא כי רוב ההיתרים שכתבתי שם בספרי ישנם גם בנ"ד ואין לכפול הדברים (ואם באנו לכתוב מה שנתוסף לנו מאז בהלכה זו יכיל ספר שלם) ובפרט שכת"ר הרגיש במכתבו בקצת היתרים היינו בצירוף סשא"מ שמצטרפין להיות ס"מ ובענין כלים דלא מושלי ובהיתר החכ"צ סימן קל"ד והיה לו להביא גם כן היתר המהר"ל מפראג (הו"ד בב"ש סימן י"ז ס"ק ס"ט) מטעם ממ"נ דמהנך טעמי לחודי' יש להתירה מכבלי העיגון: (ב) ובפרט בנ"ד שנטבע בלא"ה במשאל"ס דכבר כתב המהרי"ט חאה"ע סימן ל"א דכל שיש עדות המועיל מה"ת שנטבע במשאל"ס אין להחמיר בהספיקות אח"כ דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ובנ"ד הא הוי שיעור כדי שתצא נפשו לכ"ע (יעו' בשו"ת הריב"ש סימן תט"ז ותשו' מהרי"ט שם סימן כ"ו ותשו' רדב"ז ח"א סימן רנ"ח וירושלמי פ"ה דשקלים ה"ד ושו"ת חת"ס ח"א סימן צ"ב ויעו' בתשו' אגודת אזוב שנדפס מחדש מהגאון האדיר בעל מראות הצובאות בחאה"ע סי' ל' שכתב לחלק בין נטבע במים נחים לנטבע במים שוטפים אשר אין שליט ברוחו לכלות את הרוח דאז סגי בשעה קלה שהוא רבע שעה יעו"ש) כיון שחפשו אותו משך גדול ולא מצאוהו וגם הביטו מסביב בכדי שעין רואה ולא ראו שום אדם יוצא מהמים יעו' רש"י יבמות ק"כ ע"ב ד"ה מן הארכובה גבי משאל"ס שכתב דחיישינן שמא עלה ברחוק פרסה או יותר שפלפלו האחרונים במ"ש רש"י ריחוק זה דוקא יעו' באגודת אזוב שם מ"ש ולפע"ד היה מקום לומר דהיינו דמה"ת לא חיישינן שיצא למרחוק בכדי שעין רואה אלא דרבנן חשו במשאל"ס דיצא מרחוק בכדי שיעור הבטת העין (יעו' בשו"ת הב"ח סימן ע"ט) וא"כ יש להביא סעד קצת דעד פרסה הוא שיעור שליטת העין מדברי הש"ס (ב"מ ל"ג א') כי תראה יכול אפילו מרחוק ת"ל כי תפגע כו' תנא ומדדה עמו עד פרסה ומנ"ל לחז"ל דעד פרסה הוא מדדה ע"כ יש מקום לומר דמלישנא דקרא כי תראה דרשו דכל שיעור ראיה שהיא פרסה הוא מחויב עוד בדבר הזה ויש לדחות בזה כמובן בפשיטות ובפרט דצ"ע מדברי הש"ס בכורות (נ"ד ע"ב) וקים להו לרבנן דשיסתר מיל קא שלטא עינא דרועה יעו"ש ואכמ"ל דעכ"פ בנ"ד פשוט דיצאה מאיסור דאורייתא לכ"ע על ידי הטביעה שראו ושוב יש להקל בכל הספיקות הן בהכרתו והן בהסי' וכמו שכתב המהרי"ט וכמ"ש בש' מנחת משה שם דגם מ"ש גדולי האחרונים דבאיסורא דרבנן מהני ס"א (דהיתר זה הוא ג"כ בנ"ד וכבר קדמם בזה הגאון מגיני שלמה בתשו' פני יהושע סימן ז') נראה העיקר גם כן מהאי טעמא כיון דמספקא לן אי סימנים דאורייתא ע"כ באיסורא דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ בתשובת בית שמואל אחרון אה"ע סימן ד' ומה"ט הקילו בסימני בגדים במשאל"ס דאף דחששא דשאלה דאורייתא הוא (וכמ"ש התוס' יבמות ק"כ ע"ב סוד"ה כליו) מ"מ ספיקא מיהו הוי ואם כן במשאל"ס הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכמ"ש גם כן הנוב"י שם סימן מ"ג ד"ה ואומר דהך ספיקא דדינא אי סימנים דאורייתא הוא עצמו הספק אי חיישינן לשאלה (וכמ"ש המהר"ל מפראג הו"ד בב"ש ס"ק ס"ט) ובאיסור דרבנן אמרינן ספיקא לקולא יעו"ש וכ"כ הגאון רח"כ אה"ע סימן כ"ח יעו"ש דעכ"פ בנ"ד יש לנו היתר מצד סימני הבגדים דמהני במשאל"ס גם כן מטעם ספיקא דרבנן וכסברת המהרי"ט:

ג והנה אף דבמקום חזקה לא מקילינן אף בדרבנן וכמ"ש הש"כ בדיני ס"ס דין כ' מכל מקום מלבד מ"ש שם בספרי דהיכא דהוי ספיקא דדינא יש להקל אף במקום חזקה דלא ישתנה הדין בשביל החזקה וכמ"ש המלמ"ל פ"ט מהלכות טומאת צרעת ה"א (יעו' מ"ש בספרי מנ"מ שם סימן ח' אות ה' וסימן י"א אות ב' ובחבורי לשד השמן פ"א מהלכות ממרים ה"ה ובחבורי ברכת משה קוה"ת סימן ט"ו אות ז' וסימן ל' אות ד' וסו"ס ליה) יש לומר עוד דלא שייך בזה לאוקמי אחזקה עפ"י דברי רבינו הר"ש פ"ב דמקואות דהיכא דטומאה דאורייתא אזלה לה לא שייך לאוקמי אחזקה לענין דרבנן כיון שאינו כמו שהיה מקודם יעו"ש (ובספרי ברכת משה קוה"ת סו"ס כ"ד וכ"ז) אם כן הכא נמי כיון דנטבע במשאל"ס ואזלה לה חזקת א"א דאורייתא שוב לא שייך לאוקמי אחזקת א"א דמעיקרא גם לענין דרבנן כמובן וביה א"ש סברת המהרי"ט דהקיל במשאל"ס בספיקן אף דלא מיירי שם בספיקא דדינא ועל פי סברא זו יש מקום להמציא חידוש בפסולי אתרוג דרבנן אם יש בו ספק פסול ונטלו לצאת בו יהיה חמור יום השני מיום ראשון לפמ"ש התב"ש בבכור שור מ"ק דף כ' ובתשו' רעק"א בכמה דוכתי דחזקת חיוב הוי כחזקת איסור א"כ ביום ב' דאין עליז חיוב אלא דרבנן הוי ספיקא דרבנן במקום חזקה משא"כ ביום ראשון דהיה עליו חיוב דאורייתא ואחר שברך באתרוג זה אזלה לה החזקה דאורייתא ושוב ל"ש לאוקמי אחזקה גם לדרבנן ואכמ"ל] עכ"פ בנ"ד מלבד דיש צד היתר מצד הכרת הטב"ע דאף שידעו מהטביעה מכל מקום ה דעת הרא"ש פ' האשה שלום סימן ב' ג' דבשנים לא שייך בדדמי (יעו' בק"ע סימן ו' ורל"א מה שכתב המהריב"ל והמבי"ט) וגם יש דיעות דידיעה בזה לא הוי כראיה (יעו' בק"ע סימן תי"ד ובכנה"ג הגט"ו אות תי"ג שכתב שכן דעת הטור והתומת ישרים סימן קמ"ו ומהר"א ששון סימן א' ויעו"ש אות תמ"ו מ"ש בשם המהרח"ש סימן נ"ו) ועוד דאפילו בראה הטביעה מהני הטב"ע אם יש בו גם כן סשא"מ יעו' בש"ס יבמות קט"ו ע"ב וקאמרי סימן וברא"ש ורז"ה שם וברמ"א סכ"ח אלא דמצד הכרת הטב"ע יש לנו חשש דאשתהי (המבואר בש"ס שם) ובאנו לפלוגתא דרבוותא אי גם היכא דלא שייך חשש דבדדמי בעינן שראוהו מיד ויעו' בתשו' החמ"ת שם ס"ק נ"ה וב"ש ס"ק צ' מ"ש בשם הרא"ם ומהר"ב אשכנזי ומהר"י בן לב ותשו' הרד"ך ואכמ"ל דעכ"פ צירוף להיתרא מיהו הוי הכרת פניו ובפרט דיש ג"כ סימני גוף ובגדים דיש הרבה מתירין דבדרבנן מהני ס"א וגם ל"ת לשאלה בדרבנן (ועוד כמה היתרים המבוארים בספרי שם) ובתשובה לנאווע ארתאנגילסק כתבתי להביא סעד לסברא זו דבדרבנן ל"ת לשאלה מסוגית הש"ס סוף יבמות לכשתהיה הפונדקית נאמנת ואכמ"ל בפלפול:

ד וכ"ז אפי' בסתם כלים דחיישינן לשאלה בדאוריית' אבל בנ"ד הלא הי' סימן הכרה בכתונת א"כ ל"ת בזה לשאלה בלא"ה דהוי מכלים דלא מושלי וכמ"ש הנוב"י מה"ת סי' ס' הן אמת דידוע דעת הב"י בתשובה (הו"ד בב"ש ס"ק ס"ט) דלדידן דסי' דרבנן חיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא מושלי מ"מ הנוב"י קמא סימן ל"ב העלה בתיובתא שיטת הב"י ומסיק להלכה דלא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי יעו' בכנה"ג הגב"י אות שס"ט שכתב שכן נראה דעת הרדב"ז ובפרט בנ"ד דלא הוי רק איסורא דרבנן דמשאל"ס הא כבר כתבתי בתשובתי לרו"מ (בספרי מנ"מ אה"ע סי' ה' אות י') להוסיף נופך על פי דברי הגאון תפארת צבי אה"ע סימן ל"ד בישוב קושית הב"ש דנמצא דבדרבנן לכ"ע לא חיישינן לשאלה בכלים דל"מ מטעם ממ"נ ואין לכפול הדברים שנדפסו בספרי יעו"ש [ומה שתפסתי רק מצד הכרת הכתונת אף שנמצא גם הפאס וזהו ג"כ מכלים דלא מושלי וכמו שכתב הנוב"י מה"ת סימן מ' ובסוף תשו' אבני מלואים עכ"ז לא ידעתי איך צירף רו"מ לנ"ד היתר מצד הכרת הפאס הא לפי מה שמבואר בגב"ע נטבע רק בכתונת ושם ודאי לא היה מונח הפאס אלא בבגדים שנשארו על שפת הנהר אם כן מה מועיל לנו הפאס וכי יש לנו ספק מי הי' הנטבע הלא כולם ראו שליב בן יצחק נטבע ודאי רק דהחשש ה א שמא יצא לחוץ מרחוק והאיך מפיק לנו חשש זה מציאת הפאם ויתר בגדיו שידוע שהפשיט אותם והניחם שם קודם הטביעה דהכרת הבגדים גם בהרוג (או נטבע דעל ידי הבגדים נתברר לנו מי הוא הנטבע) לא מהני רק כשנמצא לבוש בבגדים ואף בנמצאו סמוכים להרוג יש מקום להקל יעו' בק"ע סימן תכ"ז ופנ"י גיטין כ"ת ובשו"ת רבינו חיים כהן סימן ל' ועכ"פ מצד הכרת הבגדים שפשטם קודם הטביעה אין ראיה רק לטביעתו והא המה בלא"ה ראוי שנטבע הוא והחשש דשמא יצא לא אסתליק בהכרת בגדים אלו זולת על ידי הכתונת שנמצא לבוש בו כשהוציאוהו מן המים ודאי יש להתיר] אכן בזה יש לעיין שרו"מ לא ביאר היטב איך היה הכרת הכתונת וכתב בקצרה את הגב"ע מראשקיב שהכירה אותו היטב שתפרה בו כמה טלאות וגם היה לה סימן בחוט אדום מהכביסה והכירה הסימן ולא ביארו אולי היתה הכרה רק מפני סימן הצבעים וכדומה דזה לא הוי הכרה דחיורי וסומקי לא הוי סימן כלל (זולת בהצטרפות שינוי הצבעים בכל מלבוש שהקיל בזה הגאון חתם סופר סימן מ"ח וס"ט גם הגאון מקארלין בקהלת יעקב סימן י' וי"ב דמיני הצבעים הנמצאים בכל א' ביחוד הפאשקעס א' שחור וא' לבן אין זה בכלל חיורי וסומקי יעו"ש באורך) או אפשר דהכרתה היה בטב"ע גמור את תפירתה והדעת תורה נוטה שהכירה בטב"ע (כמו שמצוי שכ"א מכיר מלאכתו וזה אפשר לברר גם אם הכירה בטב"ע) דעדיף מסי' ואף שלא היה הטב"ע בכל הכתונת רק במקום התפירה ודאי דמהני טב"ע אף במקום פרטי וכמ"ש השבות יעקב ח"ב סימן קט"ו לענין סימן השראם שהיה לו בפנים והיה ניכר אותו מקום בפנים בטב"ע דאפילו מאן דס"ל דסימן במקום מיוחד לא הוי ס"מ מכל מקום כיון שיש לו ט"ע באותו מקום של הסי' י"ל דעדיף כדאמרינן פג"ה דט"ע עדיף מסימן וכו' יעו"ש כן יש מקום לומר דטב"ע במקום פרטי של בגד מהני עוד יותר מס"מ ולשון הגב"ע שהכירה את הכתונת היטב שתפרה כו' נראה יותר שהכירה בטב"ע על ידי מלאכת התפירה ואופן התפירה וכדומה דזה עדיף מס"מ וכן דקדק הגאון בעל מאיר נתיבים חאה"ע שאלה לז בהגב"ע שהיה הכרת מכנסים והקנעפליך וכתב כעין ה בתשובתו שם (דף ס"ו ע"ב) דיה ולפי וכ"ש באם שנכרים בטב"ע דעדיף מסי' כסתם משמעות הלשון שהאשה והחייט הכירו וכו' ולא כתב שהכירו בסי' יעו"ש במ"נ:

ה ואדאתאן להכי שהיה טב"ע בבגדים יש צד להקל מצד כלים דלא מושלי אף לשטת הב"י בתשו' ה"ה הגאון מהר"מ ברבי אבד"ק פרעשבורג (הו"ד בנוב"י סי' ז') שכ' דהב"י בתשו' לא החמיר אלא בסימנים אפילו מובהקין אבל בטב"ע גמור מהני לכ"ע בכלים דל"מ אף דהנוב"י דחה דבריו בשתי ידים בתשו' אחת כתבתי דיש מקום בראש לומר דסברתו קילורין לעינים ועשיתי סמוכין לדבריו מכמה דוכתי בש"ס אלא דלשון הב"י בעצמו בתשו' יש לעיין קצת ואכמ"ל גם הרוחני בטב"ע דבגדים דעדיף מטב"ע דגוף דאין בזה חשש בדדמי אף בראה הטביעה כיון דבגדים אינם משתנים אי לאו דהיה מכירם הכרה ממש לא היה אומר בדדמי משא"כ בגוף דעשוי להשתנות פ"כ אף אם אינו מכירו לגמרי תולה משום דנשתנה קצת ואומר בדדמי והוא סברת הנוב"י סימן מ"ג (יעו' גם כן שם ד"ה והששית מ"ש עוד דבלא ראה הטביעה רק שמע בלא"ה ל"ש בדדמי בבגדים דמסתמא אין הקול יוצא באיזה בגדים נטבע פלוני כמובן) ובס' מנ"מ שם הבאתי גם כן דברי הנוב"י שנסתפק בזה וכעת נלפע"ד לפשוט ספיקו של הנוב"י מש"ס מפורש ב"מ י"ט ע"א רבב"ת אירכס ליה גיטא וכו' (יעו' מש"ל סי') אות ת' ט' ג"כ ראיה זו ואין לכפול הדברי' בדפוס) ויש לפלפל אכמ"ל גם שפיר כתב ר"מ לצדד משום דהסי' אמצעים מצטרפים לס"מ וכמו שכתב החמ"ת סימן מ"ג וב"ש ס"ק ע"ג ובנ"ד הא מלבד השומות הא דשערותיו תלתלות (געקרייזעלט) ג"כ הוי ס"א וכמו שכתוב בשו"ת קהלת יעקב סו"ס י"ג שכתב גם סניף גדול מהסימן אשר היו כל שערות ראשו סלסלאות געקרייזעלט אשר זה אינו מצוי כלל ועכ"פ יחשב זה לס"א יעו"ש ואף דרק סימנים אמצעים מצטרפין ובנ"ד השומא לחד לישנא בש"ס יבמות ק"כ הוי רק סימן גרוע וכו' משמעות הטור בסימן י"ז (והאחרונים חלקו על הב"ש שם ס"ק ע' שכתב דשומא הוי ס"א) מ"מ כבר כתב בשו"ת רעק"א סימן ק"ז דבר מושכל דשומא מצטרפת לסימן אחר אמצעי דאי סימנים דאורייתא (דאז הוי שומא סי' גרוע לדעת חכמים דאין מעידין על השומא כמבואר בש"ס שם) אם כן סגי בסימן האמצעי. השני ואי סי' דרבנן אז הוי שומא גם כן ס"א ומצטרפין שני סימנים האמצעים ובנ"ד הא איכא עוד צירוף דעת הרד"ך (הו"ד בב"ש ס"ק ע"א) דצמצום מקום גם בשומא הוי ס"מ ובפרט בנ"ד דהיה לו שני שומות בצמצום מקום ובענין איך שיהיה הצמצום מקום יש להאריך בדברים וכתבתי בתשו' א' בארוכה אכמ"ל דבנ"ד בלא"ה יש כמה צדדי היתר גם יש לצרף היתר קצת מה שכתב הגאון בעל משיבת נפש בקונטרס עגונות שלו הו"ד בס' נה"ש הוספה לקונטרס עגונות למהר"א אלפאנדרי בפתיחה ב' לענין א' שנטבע וצעק בשעת טביעה ראטיוועט איך בין פאר בייא דודאי לב יודע מרת נפשו שימות כהאי דתנן משיאין עפ"י בת קול וכו' איש פלוני וכו' ומנא ידע דלמא אתא אחד ויעשה לו רפואה אע"כ משום דלב יודע מרת נפשו יעו"ש ואף כי יש לפקפק בדבריו (אבל גברא רבא אמר מלחא וכו') וגם יש לחלק דהתם בנידון דהמשיבת נפש אמר איך בין פאר בייא משא"כ בנ"ד דצעק אהה אהה הצילו אותי ואל אטבעה ווייא ווייא ראטיוופט איך זאהל ניט דער טרענקין ווערין וכו' דאפשר לומר להיפוך דלא הרגיש בנפשו שהוא מת אלא שעומד להנצל אם ישתדלו כדרך כל הנטבעים שצועקים להצילם ויש מקום לפלפל בזה ואין צורך דבנ"ד בלא"ה יש כמה צדדים ברורים להיתר כמש"ל ע"כ גם דעתי העניה מצטרפת להתיר האשה לאה בת ליב שמש מכבלי העיגון ויתירו אותה בב"ד של שלשה כמו שכתוב בשו"ת רח"כ סו"ס כ"ג בשם אביו שלא התיר מימיו עגונה בפחות משלשה וכן נהוג הוא יעו' גם כן בשו"ת חת"ס ח"א סו"ס מ"ח ובשו"ת הריב"ש סימן א ובביאור הגר"א ס"ק קכ"ט וקל"א:

כ"ד הדו"ש משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה