אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ג סימן א

ח"ב סימן לג

ספר השלישי:

קונטרס בנין ירושלים בו ג' שערים. שער הראשון שער הקנות עגונות. שעד השני שער תיקון עולם. שער השלישי שער כפל גדול. הוכן הספר ומעשהו מבואר בהקדמה והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו תורת אמת כחפץ המצפה לרחמי שמים ולהרמת קרן התודה ולומדיה עבד לעבדי ה' ולההוגים בתורתו. הקטן משה נחום ירושלימסקי האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תשובה לכבוד יד"נ הרה"ג החסיד המפורסם עדונת הבושם וכו' מו"ה יהודה ליב שליט"א אבד"ק קארסאן בדבר עגונה אחת אשר מענין לענין יתבארו בעה"י כמה דברים כוללים בסוגיות הש"ס והפוסקים:

קונטרסו הנחמד השגתי בדבר העגונה האומללה רבקה בת יעקב גאבינסקי ממחנו אשר ביום השני לנשואיה נסע בעלה שמואל דוד בר' נחמיה אליחאווסקי עמה לעיר קייניב וביום השלישי נחלה מאד ונסע בליל ש"ק לקיעב לדרוש ברופאים וברחוב העיר בקיעב נפל שם חולה אחד בדרך הליכתו ונמסר מהפאליציא לבה"ת אלכסנדרובסקא ומת שם וכפי התעודה (פאס) שנמצא אצל החולה הוא שם בעלה שמואל דוד הנ"ל וכשנתודע להאשה מהפאליציא נסעה לקיעב והכירה שם המלבושים בטב"ע כפי הגב"ע הרשום בקונטרסו ובוכת במר נפשה להתירה מכבלי העיגון שיחלוץ לה אחי בעלה העומד על פרק הנסיעה לאמעריקא והנה שאלת חכם כמוהו לא חצי תשובה אלא תשובה ברורה ועמד כמעט בכל צדדי היתר שיש בענין זה כמבואר בקונטרסו: (א) פתח דבריו יאיר לסלק מאתתא דא איסור דאורייתא עפ"י דברי המבי"ט סימן קל"ה (הו"ד בק"ע סימן רכ"א) דאם נאבד יהודי בדרך ואחר כך באותו דרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזהו שנאבד והאריך בזה כת"ר ובאמת בענין זה כבר האריכו גדולי אחרונים וכמה קולמוסין נשתברו בזה וגם אנכי כתבתי בזה בחבורי ויש ת"ל להאריך בזה אשר יכיל ספר שלם ואין עתותי בידי אבל מפני שאין בהמ"ד בלא חידוש אמרתי להעיר קצת בזה דהנה המקור לזה בש"ס ידוע לכל מפלוגתת רבי ורשב"ג גבי קבר שנאבד (פסחים י' ע"א) וכמו שהעיר בזה גם כן השב יעקב אה"ע סימן י"א מטעם דידוע דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו וכיון דבשדה דיש לברר לכתחלה לבדוק כל השדה כולה אפ"ה סמכינן אחזקה זו וס"ל לרבי דכיון דנמצא קבר אמרינן דחזקה דזה הוא שנאבד מכש"כ בנ"ד דידעינן דנאבד יהודי א' באותו דרך ונמצא יהודי א דאמרינן דמה שנאבד נמצא יעו"ש אכן הנוב"י קמא סימן מ"ו שדי בה נרגא מדפליגי דוקא באדם הנכנס לתוכה ולא בשדה עצמה מוכת דגם רבי אינו סומך על הך חזקה אלא לטהר אדם הנכנס שיש לו חזקת טהרה אבל השדה עצמה שיש לה חזקת טומאה לא סמכינן לומר היינו הך דנמצא וא"כ באשה שיש לה חזקת איסור א"א לא מהני סברא דהיינו האי שנמצא יעו"ש ובתשו' מ"ז שחזק דבריו הראשונים שרבי לא סמך על סברא זו אלא בצירוף החזקת טהרה אבל במקום שחזקה סותרת גם רבי לא סמך לטהר השדה [ואף דבתשו' מ"ו הוא בעצמו העיר מדברי הש"ס גבי עכבר נכנס דהבית הוא בחזקת שהובא לתוכו חמץ בע"כ צריך לדחוק בכונתו דכיון דשיטת הטור הוא דמיירי בביטל א"כ בדרבנן מתירין אף בחזקת איסור אבל בדאורייתא כמו בשדה נראה דס"ל להנוב"י בהחלט דלא טיהר רבי ואכמ"ל בדבריו) ולדעתי העני' פליאה נשגבה על הנוב"י איך העלים עיניו הבדולחים מדברי הש"ס בכורות (כ"ה ע"ב) גבי בעלי מומין שנתערבו בתמימים (והוא בעצמו שם ד"ה תמוה על הפוסקים כרבי פלפל בסוגיא זו ואפשר משום דהוכיח שם דהעיקר כרחב"א דפליגי בפלוגתא דר"מ ורבנן ע"כ לא העיר בזה וצ"ע) דמוחזק העדר שיש בה בע"מ ועכ"ז קאמרינן שם דקמיפלגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג ואם כן מבואר דלרבי מטעם היינו האי שנמצא מוציאין את העדר מחזקתו וא"צ בדיקה יותר (ויש לפלפל בענין היכא דאפשר להכיר האיסור אי לא שייך ביטול ברוב מה"ת יעו' בפר"ת יו"ד סימן ק"ד ס"ק ג' ותוס' תולין צ"ה ע"א ד"ה ספיקו ויעו' גם כן במנחת כהן ת"ב פ"ג ובמש"ז יו"ד סימן ק"ד ס"ק א' ואכמ"ל) ועוד דעיקר חילוק הנוב"י בין אדם לשדה אינו מובן דאם השדה עצמה יש לה חזקת טומאה גם האדם שהלך לשם אין לו חזקת טהרה וכמ"ש הריטב"א בקידושין ע"ט בסוגיא דקדשה אביה זה לשונו וקשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזל בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהיו בחזקת טהרה ולא נטמאם מספק ואיכא למימר דכיון דודאי נגע בהם אין להם שום חזקה וכדאמרינן בשליא בבית כו' וכן בנדה לב"ה דמטמו למפרע כל טהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפשו טהרות מחזקתם והוא כנדה גופה וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע ולא אזלינן בתר חזקת טהרות אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל הזהב מבואר מזה דכל דבר הבא לאוקמא אחזקה אנו דנין על דבר המהוה הספק וממילא דבר הנגרר ממנו כמוהו אף שיש לו חזקה להיפוך וכ"כ הריטב"א עירובין ל"ו א' ד"ה רבא בשם הר"מ ב"ר שניאור שבכל מקום אין לנו לדון חזקה אלא מדבר שבא הספק ממנו יעו"ש (ויעו' מ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד סימן ד' אות ב' ובספרי ברכת משה קוה"ת סימן ה' אות ו') ועכ"פ פשוט גם בנ"ד דאי השדה עצמה שנאבד בה הקבר הוי כמוחזק בטומאה אין חילוק בין אדם לשדה:

ב אכן באמת יש מקום לומר דגבי שדה שנאבד בה קבר לא מקרי חזקת טומאה כלל עפ"י דברי הרשב"א חולין צ"ד והרא"ש שם סימן י"ט שכתבו בשם הראב"ד לחלק בין שחיטה לניקור דגבי שחיטה אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ומשו"ה קיימא בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה אבל ירך כולה בחזקת היתר חוץ מן הגיד וכו' יעו"ש ולפי זה גם בשדה שנאבד בה קבר ועדר שנתערב בה בע"מ יש מקום לומר דלא הוי חזקת איסור כיון דכל השדה וכן כל העדר חוץ ממקום הקבר אינו אסור רק שבלא בדיקה כל השדה והעדר הוא בספק כמו גבי ירך דאף דאינו אסור בה רק הגיד מכל מקום בלא בדיקה וניקור אסור מספק ועכ"ז לא מקרי חזקת איסור לדעת הראב"ד והרשב"א והרא"ש ואם כן שוב שפיר יש לחלק דבעדות אשה דאיכא חזקת א"א לא מהני הך סברא היינו הך שאבד ויעו' גם כן בתב"ש סימן ס"ג ס"ק ט"ו שכתב וכן גבי קבר הנמצא בפסחים אנו דנין על השדה שהיא בחזקת טהרה אלא שנאבד בה קבר ואחר כך כשנמצא מוקמינן להשדה אחזקתה הראשונה והנכנס בה טהור ואע"ג דביני וביני איתרע חזקתה לית לן בה כדמוכח בכמה דוכתי ומהם בב"ב דף ל"ב יעו"ש ברשב"ם ואף כי יש לעיין בדברי התב"ש על פי פי' התוס' כתובות כ"ו ע"ב ד"ה אנן בשם הר"י ב"ר ברוך ותו"י שם יעו' גם כן תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה ספק מ"ש בשם ר"ת ויעו' בר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א מיש על הר"ת ויש בזה לפלפל אכמ"ל דעכ"פ עפ"י סברת הראב"ד גבי ניקור יש להמתיק דברי החב"ש וכמש"ל אמנם כן מלבד דגוף הסברא לומר בתערובות איסור או טומאה דלא מקרי חזקת איסור אינו מוסכם לכ"ע כידוע פלוגתת הט"ז והש"כ יו"ד סימן קכ"ז יעו"ש בט"ז ס"ק וא"ו שהביא גם כן מדברי הרא"ש פג"ה אבל הנה"ך חולק עליו וס"ל דגם חתיכה שאינה מנוקרת דמי לטבל דקודם הניקור כולו אסור ואיתחזיק איסורא בהאי חתיכה והרא"ש בפג"ה לא כתב אלא משום דכיון שידוע שניקרו אחד אמרינן מסתמא מומחה הוא יעו"ש ויש בזה אריכות דברים (יעו' גם כן במנ"י כלל ל"ב סוס"ק א' ובשב שמעתתא ש"ו פ"א ויעו' בשו"ת שיבת ציון סימן ל"ב מ"ש דבתערובות היתר עם איסור ל"ש לדון משום חזקת היתר כיון דבודאי נפל לשם איסור הוי האיסור כמו קבוע יעו"ש ולפלא שלא הביא מדברי הראשונים) ואם כן לא מבעיא לשטה זו דגם בכג"ז מקרי חזקת איסור דבודאי יש ללמוד עדות אשה מהאי דשדה שנאבד ומומין שנתערבו בתמימים אלא אף לשיטה הראשונה דבכג"ז לא הוי חזקה גמורה גם כן יש ללמוד עדות אשה מהתם כיון דגם בעדות אשה יש מקום לומר דלא הוי חזקה גמורה וכמ"ש התוס' (יבמות פ"ח ע"ב כתובות כ"ב ע"ב) דחזקה דאשה דייקא מרעא ליה לחזקה דא"א והגאון נוב"י קמא אה"ע סימן כ"ט בתחלה מצא גם כן מרפא לשבר זה דחזקת א"א עפ"י דברי התוס' הנ"ל ואח"כ הדר ביה משום שהתוס' לא כתבו אלא שמרעא לחזקה דלא יתחייב חנק אבל עכ"פ באשם תלוי קאי אכן רבינו חיים הכהן הגדול מאחיו חאה"ע סו"ס כ"ז התלינן בהיתר עגונה דאין כאן חזקת איסור מטעם הנ"ל דחזקה דדייקא מרעא לחזקת א"א ועכ"פ יש סעד לסברת המבי"ט מדינא דש"ס וכדברי השב יעקב ובספרי מנחת משה חאה"ע סימן ה' אות א' הבאתי סעד וסמך לסברת המבי"ט מדברי רבן של הראשונים מהר"מ ב"ב סימן שע"א יעו"ש:

ג הן אמת דבעיקר הראיה להמבי"ט מדברי הש"ס פסחים יש עוד לפלפל לסתור ולבנות והגאון מהר"מ בנעכן בספרו פרשת מרדכי שנדפס מחדש העיר ע"ז שם חאה"ע סו"ס כיד זה לשונו ובשו"ת שב יעקב חיזק דבריו מפסחים י' כו' ותמהני התם הספק טומאה נולד לנו עי"ז שנאבד קבר בשדה זו דבלא"ה לא היה כאן ספק ע"כ שפיר בנמצא אתברר לנו ספיקא דנאבד וה"ל כמקודם שנאבד אבל כאן הספק איסור לא נודע ע"י אבדתו אדרבא על ידי אבדהו נולד לנו ספק להתיר וא"כ אף שנמצא ההרוג עדיין בספיקו עומד עכ"ד, והיא סברא נכונה (וכעין זה כתב גם כן השב שמעתתא ש"ז פ"ז) ויש מקום להמתיק סברא זו גם בדברי התב"ש הנ"ל [ויעו' גם כן בנוב"י שם סימן מ"ו שסתר דברי הש"י במ"ש וידוע דהלכה כרבי מחבירו דזה שגיאה במחילת כבודו ואם אמרו הלכה כרבי מחבירו אבל לא נגד רבו ורשב"ג אביו ורבו היה ואדרבא בכללי הש"ס מבואר רבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג יעו"ש בנוב"י אבל באמת אף שכן דעת הרי"ף והרא"ש פ' הנזקין סימן ה' ורא"ש ב"מ פ"ט סימן י"ד וכתובות פ"ד סימן כ"ב וגיטין פ"ה סי' ה' ועוד גדולי הראשונים כתבו כן להלכה אבל אין זה כלל מוחלט יעו' ברא"ש פ"ק דמציעא סימן ט"ו פסק כרבי לגבי רשב"ג (יעו' גם כן בק"נ פ"ה דגיטין סימן ה' מה שתירץ על האי דפ"ק דב"מ) וכן ברא"ש מ"ק פ"ג סימן ל"ב כתב ואע"ג דאביו פליג עליה כיון דיחידאה הוא הלכה כרבי מחבירו קרינן ליה והביא שם גם כן מדברי רש"י סנהדרין כ"ג סוע"ב ומרשב"ם ב"ב ק"ע ע"ב ויעו' גם כן ברמב"ם פכ"ד מהלכות שבת ה"ו ופ"ל הלכה י"ג שפסק כרבי נגד רשב"ג בפלוגתא דשבת י"ט א' יעו' דב"ח או"ח סימן רמ"ח ואכמ"ל] אכן לפמש"ל אות ב' יש מקום לגמגם גם על סברת הפרשת מרדכי כמובן (והוא בעצמו שם בפרשת מרדכי סימן כ' צירף סברת המבי"ט) ואין להאריך בזה דבלא"ה יש עוד להעיר ולחלק בין דינא דהמבי"ט להך דש"ס פסחים וכבר האריכו בזה הרבה מגדולי אחרונים (יעו' גם כן בש"ש שמעתא ז' פי"ז במ"ש לחלק דלא אמרו אלא היכא שנאבד קבר ונמצא קבר משא"כ היכא שנאבד חי ונמצא אדם מת שלא נמצא מה שנאבד לא אמרינן היינו הך יעו"ש ועפ"ז בנ"ד שנסע לקיעב חולה מסוכן ונמצא מהפאליציא חולה מונח ברחוב ואח"כ הוא שמת בבה"ת שפיר יש מקום לומר דהיינו הך דפסחים אף לסברת השב שמעתתא אח"כ עיינתי בגוף הגב"ע המועתק גם כן בסוף תשובתו וכתוב שם שמת פתאום ברחוב משמע שמצאוהו מת אכן לפי הרשום בזכרוני אמר לי כת"ר פא"פ בהיותו אצלי משפט א' שנמצא חי ברחוב ומת בבה"ח) אלא דבאמת גו השב יעקב בעצמו לא כתב זאת להוכחה גמורה אלא דנראה קצת ראיה לזה מהש"ס דפסחים יעו"ש משום דהבין ג"כ דיש לסתור ולבנות בראיה זו ועכ"ז סמך שם להלכה המבי"ט דסברתו בעצמו נכונה היא וכן סמכו עליו להלכה הרבה מגדולי הפוסקים וע' בשבות יעקב ת"ג סימן קי"ד בא' שנסע מפאריז למיץ ונמצא בדרך זה הרוג דודאי יצאה מאיסור דאורייתא וכדעת המבי"ט וגם בשו"ת רבינו חיים כהן אה"ע סימן כ"ז וסימן ל' ועוד בכמה מקומות סמך על סברת המבי"ט להלכה ויעו' גם כן בשו"ת רבינו משולם איגרא אה"ע סימן ב' בספק מל"ת שהתיר מטעם ספיקא דרבנן כנדון דהמבי"ט ובפרט בנ"ד דיש כמה אומדנות שנסע לדרוש ברופאים ע"מ לחזור ועוד בתוך שבעת ימי המשתה ולא בעיל עדיין בעילת מצוה יעו' יבמות קי"א ע"ב א"כ שפיר כתב כת"ר דאין לך אומדנא גדולה יותר מזו שבודאי הוא שמת בקיעב שם וכמ"ש גם כן בפסקי מהרא"י סימן קל"ט הו"ד ברמ"א סט"ו דאם יש ראיות ואומדנות שמת אסתלק איסור דאורייתא וכ"כ הנוב"י סימן ל"ז דאף בסתם אדם שיצא לסחורה ע"ד לחזור ולא חזר שעכ"פ איתרע חזקת א"א שתיכף נולד לנו ספק מיתה על האיש הזה יעו"ש ומכש"כ בנ"ד וכ"כ בשו"פ אגודת אזוב (מהגאון האדיר בעל מראות הצובאות) שנדפס מחדש חאה"ע סימן י"ב להקל למעשה עפ"י תשו' המבי"ט הנ"ל וסיים וכש"כ בנ"ד שיצא מביתו ע"מ לחזור כו' וברור לאשתו שאלו היה קיים היה בא כשמצאו עכשיו הרוג באותו הדרך שאמר ללכת שם פשוט דיש לתלות מדין תורה כי הוא בעלה של זו וכמ"ש בפסקי מהרא"י סימן קל"ט והביא גם כן דברי הנוב"י סימן ל"ז והעיר מדברי רש"י כתובות כ"ב ע"ב ברי לי אילו היה קיים היה בא (וכמו שהעיר גם כן רו"מ) וגם מדברי הש"ס כתובות (ס"ב ע"ב) בעובדא דיהודה חתניה דר' ינאי יעו"ש שפלפל גם בדברי התשו' מהרי"ו סימן ע"ט המובא בדרכי משה סימן י"ז ס"ק כ"ג:

ד והנה מה שהביא כת"ר בקונטרסו דברי הרב שב שמעתתא שם שמעתא ז' שהעיר ע"ד המהרי"ו הנ"ל והעלה לחלק בין מקום שהשיירות מצויות יש ת"ל לפלפל הרבה בסוגיא דיצחק ריש גלותא שם יבמות קט"ו ובשטת בעל המאור והמלחמות ויעו' בתשו' הרא"ש המובא בטור סו"ס קי"ח ובשו"ת מהרי"ק שורש קפיד מה שביאר בזה ובשו"ת מהרי"ט חאה"ע סימן ל' מ"ש על המהרי"ק ובשו"ת פאת נגב אה"ע סימן ב' ובשו"ת רבינו משולם איגרא סימן ו' בענין זה דכאן נמצא ויעו' גם כן בחידושי הרמב"ן ב"ב כ"ד במ"ש דכל דנמצא בתוכו ממש לאו קורבא בלחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה דכאן נמצא כאן היה והביא מהא דקידושין ל"ח ע"ב כרם הנטוע ירק וכו' וכ"כ הש"כ יו"ד סימן קכ"ט ס"ק כ"ז וס"ק מ' בשם הרשב"א וט"ז שם ס"ק י"ז וכ"כ הסמ"ע סימן רנ"ט ס"ק ו' ויעו' גם כן בשו"ת מהרי"מ מבריסק סימן ח"י ד"ה מתחלה מ"ש בדברי הש"ס ב"ב כ"ג ביושבת בין ההרים ויעו' בשו"ת אגודת אזוב סי' ל' אות כ"ה כ"ו ואין הזמן מסכים כעת לבאר באורך אכן בפשיטות יש מקום לומר לפמ"ש הנוב"י שם סימן מ"ו שכ' דע"כ לא פליגי רבי ורשב"ג אלא במקום דלא שייך לומר כאן נמצא כאן היה כגון שדה שנמצא בה קבר כו' אבל בצלוב דנ"ד אם אמרינן שזה נצלב אמרינן כאן נמצא כאן היה מהעת שאפשר לומר כאן היה דהיינו שעה שנתלה אבל אם אתה אומר שזה שנצלב נפסק החבל וירד ואח"כ נצלב אחר כאן א"כ זה הנמצא כאן לא היה כאן משעה ראשונה אלא אח"כ הובא ולזה ל"ח דאפילו רשב"ג מודה היכא דשייך לומר כאן נמצא כאן היה יעו"ש (דמשו"ה בנפל למים והעלו רגל א' מארכובה ולמעלה כ"ע מודים דלא אמרינן היינו הך דנפל היינו הך דעל דאדרבא אמרינן כאן נמצא רגל זה כאן היה זמן רב מקודם שנפל זה האחר למים (ויעו' בספר מנחת משה חאה"ע סימן ז' אות י' מה שהעירותי ע"ז מדברי הירושלמי שקלים פ"ז ה"ב ומה שכתבתי על דברי הרב שיבת ציון סימן ע"ט) ואם כן כיון דידוע לנו שבאותו היום שנמצא החולה היה בעלה בקיעב כפי ערך הנסיעה מביתו ושם ברחוב העיר במקום מגולה אין באפשרית שיהיה איש מונח ברחוב משך זמן אם כן שפיר יש מקום לומר דאמרינן לכ"ע כאן נמצא כאן היה מהעת שאפשר לומר כאן היה כפי אומדן הנסיעה ולא אמרינן האיש הזה הלך משם לעלמא ואיש אחר בא אח"כ ונפל ברחוב כמובן ויש לגמגם בזה ולחלק בין הפרקים דאפשר איש אחר אתרמי שם מקודם אבל מכל הנך טעמי המבוארים לעיל פשוט דכ"ע מודים דמה"ת אסתלק איסור א"א וכמ"ש גם כת"ר ובפרט בזה"ז דקביעא בי דואר ומסילת הברזל וחוטי הבזק ומה"ע המודיעים כל החדשות מכל קצוי ארץ יש יותר אומדנא לסלק החשש דאורייתא וכמ"ש גם כת"ר בשם החת"ס (ח"א סי' מח ונ"ב וס"ה) וכ"כ הרב חיים ושלום ח"ב (סי' א דף י ע"ב ג) בשם גדול א' לחלק כן כי בזה"ז שיצאו אלו הספינות כו' הסובבים בכל העולם לקצוי ארץ ואיים רחוקים אם איתא דיצא חי היה מתודע בעולם ואח"כ הביא כן בשם תשו' לחם אבירים יעו"ש שפלפל בענין אם יש לחדש קולא מצד התחדשות הזמן והביא ג"כ מדברי התה"ד (סי' קלט) ויעו' ג"כ בשו"ת ויען אברהם אה"ע (סי' כו) והמה תתרו שם להקל בזה"ז בעיקר הדין דמשאל"ס אף מדרבנן (ובודאי דחלילה להקל בזה זולת אם יש עוד צדדים להיתר מכש"כ בנ"ד דלא באנו רק לסלק איסור דאורייתא פשוט דיש לצרף ג"כ קולא זו ולהכריע דכ"ע מודים בנ"ד דאסתליק מאתתא דא אא"א דאורייתא וכמש"ל:

[ה] ומעתה שוב יש היתר מצד הכרת הבגדים (וכמ"ש גם כת"ר בסוף קונטרסו) דכיון דאיסורא דרבנן היא לא חיישינן לשאלה וכמ"ש בתשו' רח"כ אה"ע (סי' כח) והנוב"י (סי' מג) ותשו' חת"ס ח"א (סי' צב) ויעו' בספרי מנ"מ אה"ע סי' ז אות ב) ולפע"ד יש סמך (להנך תרי היתרי סברת המבי"ט וסברת האחרונים דבדרבנן ל"ח לשאלה) וסעד קצת מדברי הש"ס סוף יבמות לכשתהא הפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וכו' יעו"ש בתוס' דלא היתה ממש מסיחה לפי תומה ויעו' בתשו' מהר"מ מלובלין (סי' קל) בפי' הסוגיא דאליבא דכ"ע אפילו הא בשביל דחזינהו בכיא לא נחשב בשביל זה מסל"ת ממש אלא התחלת מסל"ת קצת וע"י שאחר ששאלו אותה איה חברנו הראתה להם מקלו ותרמילו ס"ל לרע"ק דנעשה מסל"ת גמור כו' והחכמים ס"ל דבכל הני הוכחות דקא בכיא וגם הראתה להם מקלו ותרמילו וקברו בכל זה אינו נחשב למסל"ת גמור והא דהאמינו אותה היינו משום דע"י כל ההוכחות הנזכרות אע"פ דלא הוי מסל"ת גמור מ"מ לא גרע מע"א יעו"ש (בתשו' צ"צ סי' מב ובצ"צ החדש סי' עז) ויש להבין דאיך מצרפין כל הוכחות כיון דמה דבכיא והראתה קברו לא הוי כמסל"ת ומה דהראתה מקלו ותרמילו הא אפילו בבגדים שעל גופו חיישינן לשאלה אכן כפי מש"ל יש מקום לומר דבזה שהראתה להם קברו דיש בידם לפתוח הקבר ולראות אף דלא יכירוהו (יעו' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מו ודו"ק) עכ"פ יראו דנקבר שם מת וא"כ יש מקים לומר דהוי כנמצא מת במקום שנאבד והניחוהו שם דמדאורייתא תלינן שזהו וכסברת המבי"ט ושפיר מהני הוכחת הבגדים מקלו ותרמילו דל"ח לשאלה באיסורא דרבנן ואף דהתם לא נמצאו הבגדים על גופו דיש מקום לפלפל בזה דלא הוי כמלובש בהם (יעו' ב"ש ס"ק סט ופנ"י בחידושיו לגיטין כ"ח ובשו"ת נוב"י (סי' נב) סוד"ה ובנדון ובשו"ת צ"צ (כי' קו) המובא ג"כ בק"ע אות תכ"ז ובשו"ת רח"כ אה"ע סי' ל ודו"ק) עכ"ז מהני הוכחת הבגדים לחששא דרבנן מכש"כ במלובש בבגדים (דבנ"ד אף דלא הכירה הבגדים עליו מ"מ כיון דודאי היה מלובש בהם מה לנו שהופשט אח"כ ע"י הקברנים וכמו שכתב להדיא בשו"ת נוב"י שם סי' נב) וליכא רק איסורא דרבנן די"ל דל"ח בזה לשאלה ויש בזה לפלפל לסתור ולבנות ואכמ"ל דעכ"פ קצת סעד איכא לסברת גדולי האחרונים הנ"ל דבדרבנן ל"ח לשאלה:

[ו] אמנם כן אף שכתבתי בספרי מנחת משה אה"ע שם (סי' ז אות ד) דיש סתירה לסברא זו מדברי התוס' יבמות (קטו ע"ב) ד"ה וקאמרי שכתבו ואי סימנים לאו דאורייתא מיירי הכא בס"מ דרוב האחרונים הקשו על סברא זו שחידשו דבמשאל"ס סגי בס"א (יעו' בשו"ת רח"כ (סי' מב) ותשו' חת"ס ח"א (סי' צב) וכבר עמד בזה ג"כ הגאון מגיני שלמה בתשו' פנ"י ח"א (סי' ז) וכתבתי שם להוסיף להקשות מזה ג"כ על סברא זו שכתבו דבדרבנן לא חיישינן לשאלה ע"פ דברי רח"כ שהוכיח מדברי תוס' אלו (נגד דעת המהר"ל מפראג המובא בב"ש ס"ק סט) דאי נימא דללישנא ס' דרבנן לא חיישינן לשאלה ל"ל להש"ס לאוקמי' דחזינהו לאלתר והוא משום דכששוהה אחר העלאה מתפח תפיח הו"ל לאוקמי דס"מ היו בבגדים ולשאלה ל"ח דהא קיימינן אליבא דלישנא סי' דרבנן ושוב א"צ לאלתר דהבגדים אינם משתנים אלא ודאי דאף אי סימנים דרבנן חיישינן לשאלה עכת"ד רח"כ ואי איתא דבאיסורא דרבנן ל"ח לשאלה לכ"ע עדיין הקושיא במקומה עומדת ל"ל לאוקמי דחזינהו לאלתר משום חששא דנתפח והא כיון דמיירי במשאל"ס ה"ל לאוקמי דהסי' היה בבגדיו דהא ל"ח לשאלה באיסורא דרבנן ושוב א"צ לאלתר, מ"מ מלבד מיש לתרץ דלא יסתרו דברי התוס' לסברא זו יעו"ש הנה בלא"ה לפי סברת הפמ"א שהבאתי שם דהיכא דליכא רק עדות דרבנן אף במשאל"ס הדרא לחששא דאורייתא א"ש וכמ"ש שם בספרי ואף דהוכחתי שם (סי' ד) מכמה מקומות נגד סברא זו דכיון דהוצרכו לתקן בעדות אשה שיהיה נאמן אפי' אשה וא"י מסל"ת ממילא גם דברי עד זה מאומתים אצלנו כשני עדים מ"מ אף אי נימא כן להלכה נלפע"ד לתרץ ולהוסיף נופך דמדברי התוס' לק"מ ע"פ שטת התוס' עצמו (חולין ע"ג ע"ב) ד"ה הוכשרו שהקשו דר"מ ס"ל כר"ש דשחיטה מכשרה ור"ש נמי כו' מפרש רב אשי שם (קכח א) דטעמו משום דשחיטה מכשרה ולא דם ושחיטה נמי לא מכשרה הואיל ואינה מתרת האבר באכילה וקשה ואמאי והרי מותרת באכילה מן התורה ותירצו דמשום דמדאורייתא לא מכשרת שחיטה אפי' לר"ש כו' וכיון שאבר אשור מדרבנן לא מהני ליה הכשר שחיטה יעו"ש דמבואר סברתם דבודאי היה ראוי לומר אוקמי אד"ת דמותר האבר באכילה והוי הכשר משא"כ בזה דמה"ת בלא"ה ל"מ הכשר שחיטה כלל ואי ניזל בתר דרבין הרי האבר אסור באכילה ולא הוי הכשר וא"כ ע"פ שיטת התוס' אף אי נימא דבמשאל"ם מהני ס"א בגוף או טב"ע בבגדים היינו משום דאוקמינן אדאורייתא דבלא"ה מותרת אבל אי ליכא רק עדות דרבנן על הטביעה א"כ שוב אין להקל משום דאוקמינן אד"ת כיון דמה"ת אין שום עדות כלל וכעין סברת הפמ"א ועכ"פ לק"מ מתוס' יבמות לשיטת התוס' בעצמו בחולין כמש"ל ויש בענין זה לסלסל ולפלפל אכמ"ל:

[ז] וכ"ז אכילו בסתם כלים דחיישינן לשאלה בדאורייתא מ"מ בדרבנן יש מקילין אבל בנ"ד היו ג"כ כלים דלא מושלי (וכמ"ש גם כת"ר) דהיינו הבילעט (יעו' תשו' נוב"י מה"ת (סימן מו) ובסו"ס אבני מלואים תשו' הגאון בעל ס' יהושע לענין אטעסטאט ועוד בכמה תשו' אחרונים) וגם הבתי שוקים וכתונת ויעו' שו"ת רח"כ אה"ע (סי' לב) ד"ה ואני חוזר ובכנה"ג הגהת ב"י אות שס"ט ותשו' נוב"י מה"ת (סי' ס) ותשו' אגודת אזוב (סי' יב) וגם כיון דהכירו כל הבגדים בטב"ע שוב ל"ח לשאלה וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"ב אה"ע (סי' לה) ובשו"ת גאוני בתראי (סו"ס ב וסי' מט) ובשבו"י ח"ב (סי' קטו) (יעו"ש במ"ש דבמטורף יש מקום לומר דל"ה לשאלה דב"א מונעין עצמם מכת משוגעים דפגיעתן רעה אלא שסתר אח"כ דאדרבא יש חשש שפשט בגדיו דסי' שוטה דהולך ערום יעו"ש ועפ"ז יש מקום לומר דבחולה מסוכן כנ"ד שאינו מפשיט עצמו ערום י"ל דל"ח לשאלה משום דבני אדם מונעים עצמם מבגדי חילי הריאה כידוע) ובשו"ת פאת נגב לסי' ד) ונוב"י (סי' נב) ושו"ת רח"כ (סי' לד לו) ואף דגם ע"ו יש מפקפקין ובראשם בשו"ת הב"ח (סי' פ"ו) שכתב ולפ"ז משמע דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין דאפי' נמצא כל בגדיו עליו חוששין לשאלה (וידועים גם דברי הב"י בתשו' המובא בב"ש ס"ק הט) מ"מ הא לדעת הב"ח עצמו שם מותרת בלא"ה בנ"ד משום דבימים מועטים ל"ח לשאלה והוי כעין ממ"נ ובפרע באיסורא דרבנן יעו' בב"י או"ח (סי' ד') ובב"י יו"ד (סי' קצו) ובדרכי משה יו"ד (סי' נד) הו"ד ג"כ בש"כ שם ס"ק ט (וצע"ג מדברי הד"מ אה"ע (סי' מ"ה ס"ק ד) ובש"כ חושן משפט (סי' כה ס"ק יט) ובסדרי טהרה (סי' קפד ס"ק יא) ואכמ"ל גם היטב אשר דבר רו"מ לצרף ג"כ דברי הפנ"י ב"מ כ"ז ובהשמטות (והגאון מהר"מ ברבי הו"ד בתשו' נוב"י קמא (סימן נא) ותשו' רעק"א (סי' קז) דרק בסי' כלים חיישינן לשאלה אבל טב"ע בכלים דהוי בירור גמור ל"ח לשאלה ובתשו' אחת כתבתי לישב כל קושית הנוב"י במה שדחה דברי המהר"מ ברבי ובזה ישבתי ג"כ קושית הב"ש על המהר"ל מפראג אכמ"ל מחולשת כתי ורוב טרדותי והעירותי ג"כ להביא סעד לסברא זו מדברי הש"ס (ברכות נג א) ה"ל מיעוטא לכשפים כו' ומדברי הר"ן פא"ט גבי הא דלוקחין ביצים כו' וכעת נראה להביא עוד סעד לסברא זו מדברי הרמב"ם (פרק כ) מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ו זה לשונו מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני ועד אחד מעיד לו שאני יודע שאביו של זה כהן אין מעלין אותו לכהונה בעדות זה שמא חלל הוא עד שיעיד שזה כהן הוא אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו שנים והעידו שאביו של זה כהן הרי הוא בחזקת אביו עכ"ל הזהב ויעו"ש במגיד משנה א"כ מבואר דאף שמעמידין הבן בחזקת אב ול"ח שמא חלל הוא היינו דוקא כשיש בירור גמור על האב בלא ספק אבל היכא דליכא רק ע"א אף דאם היה מעיד על הבן בעצמו היה מועיל עכ"ז אינו מועיל עדות זה לשפוט מן האב על הבן וכעין זה י"ל סימני אוכף למשל דהיכא דעל האוכף יש בירור גמור כגון עדים או טב"ע אנו מחליטין מן האוכף עצמו גם על החמור אבל אם על האוכף אין בירור רק סימנים (ואפי' ס"מ ג"כ לא הוי בירור גמור כעדים כדאמרינן בש"ס (ב"מ כח) סימנים ועדים ינתן לבעל העדים) אין אנו מחליטין מאוכף לחמור וחיישינן לשאלה כסברת הגדולים הנ"ל:

[ח] הן אמת דעל הכרת הבגדים בטב"ע כיון דנתודע מקודם להאשה ממיתתו ע"י הפאליציא א"כ שוב יש חשש בדדמי על הכרת טב"ע כמו בשמע הטביעה וכעין שכתב המהרי"ט ח"ב (סי' לה) ואיכא למימר שמה שאמר שהוא דוד הנזכר בדדמי להו הוא דקאמרי לפי שהיו דבריהם אחר שיצא הקול ונתפרסם שזה דוד יצא ממקומו ולא שב לחנותו יעו"ש (ויעו' מ"ש בס' מנ"מ אה"ע (סי' ה אות ח) דבאמת הפוסקים לא הזכירו החשש דבדדמי רק לענין נטבע מלבד המהרי"ט) וכ"ז לדעת מהר"ב אשכנזי והרשד"ם והמהרי"ט דידע הוי כראה יעו' בק"ע (סי' רמו ושל"ט) אבל הא דעת כמה פוסקים דידיעה לא הוי כראיה יעו' בק"ע אות תי"ד ובכנה"ג הגהות הטור אות תי"ב שכתב שכן דעת הטור והתומת ישרים (סי' קמז) ומהר"א ששון (סי' א) וכ"ז אפילו בטב"ע דגוף אבל בטב"ע דבגדים כבנ"ד אף דהנוב"י (סי' כח) כתב דגם בטב"ע דבגדים שייך חשש דבדדמי מ"מ מדברי המהר"מ פאדאווא תש ל"ו לא משמע כן וכאשר הנוב"י בעצמו הרגיש בזה ואח"כ בסימן ג"ם כתב לחלק דדוקא בטב"ע דגוף כיון דעשוי להשתנות ע"כ אפי' אם אינו מכירו לגמרי תולה דהוא ומשום דנשתנה קצת ומשום זה אומר בדדמי אבל הבגדים דאינם משתנים אי לאו דהיה מכירם הכרה ממש לא היה אומר בדדמי (יעו"ש ג"כ ד"ה והששית מה שכתב עוד דבלא ראה הטביעה רק שמע קול איש פלוני נטבע מן הסתם אין הקול יוצא באיזה בגדים נטבע ולכך לא שייך לומר על הבגדים בדדמי, אכן בשו"ת רבינו חיים אה"ע (סי' לב) כתב בענין שהכירה האשה מלאכת תפירת ידה שמאחר שקודם לזה היה בפי כל שזה נהרג לפי האומדנות וקלא דלא פסיק חיישינן דאמרה בדדמי לפי שסבורה שנהרג בודאי נדמה לה שזה מלאכתה שכן יש לחוש בט"ע של כלי כמו שחוששין בטב"ע של הכרת המת וכעין שכתב התוס' גיטין (כ"ז ע"ב) ד"ה העולם יעו"ש והוא היפוך סברת הנוב"י וגם מבואר מדבריו כדעת המהרי"ט דלאו דוקא בנטבע יש חשש דבדדמי) ולפע"ד יש מקום לפשוט ספיקו של הנוב"י מש"ס מפורש (ב"מ יט א) רבב"ת אירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי סימנא אית לי בגוויה אי טב"ע אית לי בצוויה אהדרוהו ניהליה אמר לא ידענא כו' אי משום טביעת עינא כו' ולפי דברי הנוב"י (סי' כת) איך מהני הטב"ע דגט כיון דהוא ידע מנפילה איכא למיחוש לבדדמי ושמא זה הגט נפל מאחר אלא ודאי דבדבר שאינו משתנה לא שייך חשש דבדדמי והנה היה מקום לומר דחשש דבדדמי לא הוי חשש היכא דליכא אלא איסורא דרבנן ואם כן בנדון דידן דליכא אלא איסורא דרבנן בלא"ה לא הוי לנו חשש דבדדמי) כיון דחשש דבדדמי ג"כ לא הוי אלא דרבנן וכמ"ש בתשו' גאוני בתראי (סי' כה) וכן כתבתי בספרי מנ"מ (סי' ד' וסי' ה אות ד) יעו"ש באורך וא"כ יש מקום לומר דלא חששו אלא באיסורא דאורייתא ואף דעיקר חשש בדדמי כתבו בעובדא דטבעה הספינה במשאל"ס (יבמות קטו) מ"מ הא לפמ"ש בספרי שם מוכרחין לומר דמיירי הסוגיא שם בלא שהו כדי שתלא נפשם דהוי איסורא דאורייתא לדעת הרמב"ן בתשו' וע"פ הנחה זו היה מקום לסתור ראיה זו דהתם גבי אירכס גיטא לא חששו לבדדמי כיון דלא הוי אלא איסורא דרבנן וכמ"ש התוס' (ב"מ כ ע"ב) ד"ה איסורא דמדאורייתא ל"ח לשני יוסף בן שמעון אבל באיסורא דאורייתא דאיכא חשש בדדמי אפשר אף בבגדים איכא חשש זה:

[ט] אכן מלבד דאין הכרח לומר דבדרבנן ל"ח חכמים לבדדמי ומנ"ל להחליט כן מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה היא שיטת התוס' יבמות דלפמ"ש בספרי שם (סי' ד) סבירא להו דחששא דבדדמי דאורייתא וא"כ ודאי שייך החשש אף במשאל"ס דרבנן וגם לדעת ר' בצלאל אשכנזי מובא בק"ע (אות רמז) דאם נשברה הספינה בים ג"כ אם נשאת ל"ת (יעו' בשו"ת חת"ס ח"א (סי' סא) וירושלמי יבמות פט"ז ה"ה במאה"פ שם ד"ה שקעה) א"כ לשיטה זו אפי' אם נימא דעובדא דהתיר רבי מיירי בלא שהו ג"כ יש הכרת דחששו לבדדמי אפי' בדרבנן שם (וגם מכמה מקומות במקום שבעלי חשובה עומדים בספרן של צדיקים מביאים חששא דבדדמי אפי' במשאל"ס גמור) ובע"כ הא דאין חשש בדדמי שם גבי גט הוא משום דבדבר שאינו משתנה לא שייך החשש דבדדמי ויש בזה לפלפל ע"פ דברי התוס' גיטין (כז ע"ב) ד"ה מעולם שרשמתי לעיל וכפי מה שפירש רח"כ החם הטעם משום בדדמי ואכמ"ל דעכ"פ הוי כעין ס"ס דלמא רק בנטבע אמרו חשש דבדדמי ודלמא שמיעה לא הוי כראיה יאת"ל דגם בשמע איכא חשש בדדמי דלמא דוקא בגוף ולא בבגדים עכ"פ יש כמה היתרים להקל מצד הטב"ע בבגדים כמש"ל וכן היטב אשר דבר רו"מ בקונטרסו (אות ה) דאין חשש בטב"ע מצד שלא שבעתו העין דרק בכלים שצורות כולם שוה כמו בדי מחטין וצנורות לא מהני טב"ע בחדשים אבל שאר כלים אפי' חדשים אית בהו טב"ע אפי' במעט זמן וכדנראה מדברי הרמב"ם (פי"ד מהלכות גניבה ואבידה הלכה יב) וש"ע חושן משפט (סו"ס רס"ב) וכמ"ש השטמ"ק והתורת חיים שם בב"מ וכדמפורש ג"כ בשו"ת מים חיים אה"ע (סי' כ) אמת דלפמ"ש שם בתשו' מ"ח על ענין טב"ע דמת והרוג דברי הש"ס סנהדרין (לז א) הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו יעו"ש היה מקום לחלק בין טב"ע דאדם לטב"ע דכלים וכבר כתב כן בקצרה הבית שמואל (סי' יז ס"ק סח) גם י"ל טב"ע בגוף אדם עדיף טפי יעו"ש מ"מ נראה יותר מדברי הפוסקים שם דגם בכלים שיש שינוי בצורתם מהני טב"ע אף בחדשים וגם הא לשיטת התוס' שם ב"מ (כד ע"א) ד"ה ומודה דרבנן פליגי אריש וס"ל דאפילו בלא שבעתן העין מהני טב"ע יעו' בהגמיי' שם (אות ד) במה שתמה על הר"מ ובלח"מ שם ובתשו' א' כתבתי ת"ל לישב בזה דרך פלפול יעו' ג"כ מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת (סי' ד אות ב ג) ובתשו' נוב"י קמא אה"ע (סי' לט) ומה"ת (סי' סב) ואכמ"ל דעכ"פ פשוט דמהני טב"ע בבגדים הנ"ל וא"כ היא נאמנת בזה לומר דהכירתם בטב"ע גמור כמו שנאמנת לומר מת בעלי וכמ"ש גם כת"ר אלא שכת"ר הביא כן בשם תשו' הרא"ם לסימן יג) (מסטאנוב) ובאמת כבר כתב כזאת א' מן הראשונים לענין סימן אף שלא כוונה הסימן מעיקרא רק אחרי שמצאה הסימן אמרה שכן היה לבעלה נאמנת ה"ה בשו"ת מהר"מ מרוטונבערג (סימן שעא) זה לשונו וגם אשתו אומרת שבעלה היה כגון שיש לו שומא כו' אבל ע"פ השומא שאשתו אומרת יש לסמוך עליה ולהתירה כי כמו שנאמנת לומר מת בעלה גם נאמנת ע"ז עכ"ל: [י] אמנם כן להקל מצד הבגדים לחודי' אף דהנוב"י (סימן לז) כתב דמעולם לא התיר ע"פ כלים לחוד אם לא בהצטרף עוד שאר היתרים מ"מ הא בנ"ד יש יותר צדדי היתר מנדון דהנוב"י שם (סי' לז) שהקיל שם בכלים דלא מושלי וכמש"ל ובפרט בזה דנסתלק ממנה איסורא דאורייתא דבזה כ"ע מודים דל"ח לשאלה עכ"פ בכלים דלא מושלי וכמ"ש גם כן בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' ח"י) בשם זקינו בקונטרס ענף עץ אבות דהיכא דאיכא רק חששא דרבנן גם הב"י מודה דל"ת לשאלה בכלים דלא מושלי ויעו' בספרי מנ"מ שם (סי' ה אות י) שכתבתי להוסיף נופך בזה ע"פ דברי התפארת צבי אה"ע (סי' לד) בישוב קושית הב"ש ס"ק ט באופן דמהני ממ"נ טב"ע בכלים דל"מ באיסורא דרבנן יעו"ש ואין לכפול הדברים שנדפסו בספרי ועוד דאיכא גם סי' גוף (וכמו שהעיר בזה גם רו"מ) בשערות ראשו וזקנו ושפמו וחוטמו שקוע מעט (דלדעת רבינו חיים כהן אה"ע (סי' לד) חוטמו נשקע מעט למעלה עכ"פ ס"א הוי ולדעת החת"ס ח"ב (סי' קלז) לא הוי אלא סי' גרוע) עכ"פ כמה סי' גרועים הוי כס"א לדעת כמה גדולי אחרונים (יעו', ג"כ בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' יז) שהביא כן בשם ס' בגדי כהונה ושו"ת פנים מאירות) וא"כ כשיש גם ס"א בגופו יש לנו היתר המהר"ל מפראג (המובא בב"ש שם ס"ק ס"ט והנוב"י (סי' לב) הלך באורחא חריפתא להוכיח מהש"ס כשיטת המהר"ל מפראג) וגם היתר החכם צבי (סי' קלד) דשאלה דיחיד ל"ח וגם ההיתר שכתבו האחרונים דבאיסורא דרבנן מהני ס"א (יעו' בשו"ת נוב"י (סי' כט ומ"ג) ובס' מים קדושים בסופו ותשו' חת"ס ח"א וסי' מח וצ"ב) ותומים (סי' סה ס"ק יב) ושו"ת חמדה גנוזה (סי' יב) וכבר כתב כן הגאון מגיני שלמה בתשו' פנ"י ח"א (סי' ז) גם בשו"ת פאת נגב אה"ע (סי' ב) הביא בשם תשו' גו"ר (סימן כו וכח) שהביא בשם רבני מצרים שהעלו דבאיסורא דרבנן מהני ס"א וכ"כ בשו"ת פרשת מרדכי אה"ע (סי' כא) ויעו' מ"ש בס' מנ"מ אה"ע (סי' ז אות ו) דהיתר דמהר"ל מפראג וההיתר דבאיסורא דרבנן מהני ס"א כשיזדמנו שניהם יחד עכ"פ היתר אחד חזק הוא בלא שום התנגדות מדברי הש"ס יעו"ש ודו"ק ועוד כשיש לט עכ"פ ס"א בגוף יש לנו עוד היתר בצירוף הטב"ע דבגדים דאף לדעת הב"י וסייעתו דאפילו בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה מבואר טעמו בב"ש (ס"ק סט) שם משום דעכ"פ ס"מ לא הוי יעו"ש נמצא דהוי עכ"פ כמו עוד ס"א בגופו והב"ש אזל בשטת רמ"א דפוסק דאפילו כמה ס"א אינם מצטרפים (ובאמת כן משמע פשטא דמתניתין אע"פ שיש סימנים וכ"כ בביאורי הגר"א שם (ס"ק פו) וכבר קדמו ר' יעקב בכור שמואל בתשו' בית יוסף לדייק כן מלשון המתניתין) אבל דעת המהרא"ם מובא בב"ש (ס"ק עג) דשני ס"א מצטרפים ולדעתו י"ל במתניתין דלשון סי' קאי אסימנים דעלמא) יעו' בב"ש (סי' קלב ס"ק ז), מבואר דהב"ח ס"ל ג"כ ס"א מצטרפין (ויעו' בתשו' נוב"י (סי' לב) במ"ש דאפשר לדחות דשאני שני ס"א ששניהם בגופו) ויעו' בשו"ת רבינו חיים כהן אה"ע (סי' מ) שכתב דבתשו' אחת כתב פלפולא חריפתא להשיג על בעל ת"ה שהוא מרא דהאי דינא שבהגהת רמ"א דאפילו ק' סימנים שא"מ כו' שהשיג אספר המתי"ת והוא החזיק דברי המתי"ת יעו"ש וכ"כ בס' ים של שלמה יבמות פט"ז דין ו' דברי המתי"ת דהיכא דאיכא סי' בגופו ושי' בכליו מצטרפין יחד והוי ס"מ וכתב הוא עליו דהדברים מראים פנים להלכה יעו' ג"כ בשו"ת מהרי"מ מבריסק סי' ח"י ובמ"ש בספרי מנחת משה אה"ע (סי' אות ז) ויעו' ג"כ בתשו' לחם רב (מהגאון לחם משנה סי' לח) שנראה מדבריו דמצטרפין סי' כלים אפי' לסי' גרועים שבגופו מכש"כ בנ"ד דיש לנו אומדנא מצד שנמצא באותו הדרך (כמש"ל אות א) ויש טב"ע בכלים (ובפרט בכלים דל"מ) דבזה הוכיח הגאון בעל מראות הצובאות בספרו אגודת אזוב (אה"ע סי' יב) מדברי התשו' מהרי"ו (סי' עט) (שהבאתי לעיל סוף אות ג) שהתיר בנמצא הרוג באותו הדרך ע"י צירוף סי' גרועים בגופו ובכליו (כמ"ש שם וכולהו סימני דהכא הוי כמו חוורי וסומקי) וא"כ כש"כ בטב"ע או ס"מ דכלים לחוד דעדיף טפי דללישנא כליו בחוורי וסומקי דל"ח לשאלה סגי בטב"ע או ס"מ דכלים לחוד וסי' גרועים דגופו וכליו ביחד לא מהני כדקתני במתניתין אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו דהיינו אפי' בשניהם יחד וכמו שפירש מהרי"ו שם וא"כ אי בסימנים גרועים דגופו וכליו הקיל המהרי"ו בצירוף אומדנא כש"כ דיש לצרף טב"ע דכלים לאומדנא זו יעו"ש בדבריו הנחמדים ומכש"כ בנ"ד דחוץ הטב"ע בכלים יש ג"כ סי' גופו ושאר אומדנות שכתבתי לעיל הדבר פשוט דלכ"ע לא אמרינן דכולהו אתרמי באיש אחר יעו' ג"כ בשו"ת פאת נגב אה"ע (סי' ד) שהביא בשם תשו' דרכי נועם שהקיל ג"כ במי אתרמי כ"כ גם היטב אשר דבר כת"ר לצרף ג"כ מה שהודיעו מהפאליציא ומה שהודיעו במה"ע (אשר בטח הודיעו כן מבה"ח להרעדאקציא) שמת שמואל דוד בן נחמיה אליחאווסקי די"ל דהוי כערכאות שכתבו כמה גדולי אחרונים לסמוך ע"ז לחודיה ובתשו' א' לבערשיד כתבתי בזה ע"פ דברי המהרי"ק שורש קכ"א ואכמ"ל ואף דהשבו"י ח"ג (סי' קיד) כתב בכעין זה דהא הערכאות לא היו יודעים ומכירים כלל היהודי אף שכתבו תוך הכתבים שם היהודי כו' לא ידעו במופת כלל רק במה שראו תוך כתביו ופאסין שלו יעו"ש מ"מ הא ידוע שהשיב לו הגאון כנסת יחזקאל (סי' נח) דבמסל"ת אנו תולין לקולא וגם בהחשש דהשבו"י כתב דתולין דאולי א' מבעלי המשפט הכיר אותו וכו' וכמו כן בנ"ד יש לומר דבשעה שמצאו אותו עדיין לא יצאה נשמתו והגיד להם מי הוא ובפרט בנ"ד דצאתה בלא"ה מחזקת א"א דאורייתא י"ל דבודאי תולין להקל גם בזה ובפרט אחר דנשכח זכרו היינו אחר יב"ח וכמ"ש המבי"ט הו"ד בק"ע (סי' רכג) יעוין ג"כ שו"ת שבות יעקב ח"ב (סי' קטו) במ"ש ג"כ דאין להתיר עד אתר יב"ח ובח"ג סו"ס ק"י ובתשו' חיים ושלום ח"ב סימן ז' (מ"א ע"א) וסימן ט' (נ"ג א') ושו"ת ויען אברהם אה"ע סימן כ"ת סוף דבר דפשוט לפע"ד להסכים לדעת כת"ר שהאשה רבקה בת יעקב גאבינסקי מותרת לכל אדם אחרי שיחלוץ לה יבמתה. ידידו דושח"ט משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל:

וזאת היא הגב"ע שנשלח לנו אודת שאלת העגונה הנ"ל רבקה בת יעקב גאבינסקי אשר הזכרתי בתשו' כמה פעמים הגב"ע אשר עפ"י עדות זה מצאתי בעה"י להתיר העגונה הנ"ל מכבלי העיגון כד הוינא כחדא במותב תלתא אתו קמן תרי סהדי ר' יעקב ב"ר ירוחם מאליער ור' הירש ליב ב"ר מרדכי פינק והעידו לפנינו בתו"ע כדת איך שביום ג' ב' אדם מת מנותח מאת בית החולים אלקסאנדראווסקע אשר מת פתאום ברחוב ביום כת אלול תרנ"ג אשר לפי תעודתו שנמצא אצלו שמו שמואל דוד ב"ר נחמיה אליחאווסקי והוא היה מלובש במלבושיו פענזיאק אשר מראהו סיערע מכנסים שחורים משובצים עם קליעטקעס סקארפעטקעס סיערע כתונות שתים תחתונה ועליונה מגוהצות זאפינקעס של בדיל זקנו שחור ועגול שערות ראשו שחורות ושפמו מגודל בגובה חוטמו אצל העינים היה שקוע בעומק מעט במלבושיו אלה קבלנוהו וקברנוהו בקברות ישראל ואחר ר"ה באה אשתו מ' רבקה בת ר' יעקב גאבינסקע לדרוש אותנו ע"ד האיש הזה באמרה כי הוא בעלה ואנחנו דרשנו מאתה שתגיד לנו סימנים עליו ועל מלבושיו והגידה כי בעת נסעו לקיעב לדרוש ברופאים היה מלובש במלבושים כאלה פענויאק סיערע מכנסים שחורים עם קליעטקעס סקארפאטקעם סיערע כתונות שתים תחתונה ועליונה מגוהצות זאפינקעם של בדיל זקנו שחור ועגול שערות ראשו שחורות שפמו מגודל בגובה חוטמו אצל העינים היה שקוע בעומק מעט הכלל כי דבריה היו מכוונות כפי אשר ראינו בעינינו כ"ז העידו לפנינו בתורת עדות כדת וע"ז בעה"ח יום א' ערב סוכות שנת תרנ"ד לפ"ק פה קיוב. נאום אהרן זאב וואלף במהר"י ווייל הרב דפה קיוב:

ונאום מנחם מענדיל מו"ץ דקיוב, ונאום גרלי' האסרסטרעץ כ"ו העתקת הנכ"ע מקימעב. ואלה דברי ידידי הרה"ג אבד"ק קארסאן:

בפני אמרה האשה רבקה בת ר' יעקב הנ"ל אשר הכירה כל המלבושים הנ"ל בטב"ע היטב גם העיד בפני איש א' חייט מעיר קאניוב אשר מלבוש אחד ממלבושיו הנ"ל הוא מכיר היטב בטב"ע כי הוא תפר אותו ממלבוש ישן אשר קנה ר' שמואל דוד הנ"ל מאיש א':

יהודה ליב הלוי חונה פה קארסאן:

והנה בדברי עדותו של הרה"ג מקארסאן בפני אמרה האשה כו' גם העיד בפני איש א' חייט וכו' וחתום ע"ז רק הרב מקארסאן יש להעיר דהא לא היה קבלת עדות בפני שלשה אכן עכ"פ אנו יכולים לסמוך על דברי מכתבו דהוי כעד מפי עד דכשר לעדות אשה וכזאת מצינו ברדב"ז חלק שני סימן תרנ"ז באשה עגונה שבא לה עדים מצפת תוב"ב וזה נוסחו בפני העיד כר' שלמה שבהיותו במוזריר אמר לו וכו' וחתום ע"ז (מרן הגאון) ר' יוסף קארו וכתב ע"ז הרדב"ז דאשה זו מותרת להנשא אבל צריך לדקדק בקבלת העדות דמשמע שלא היה בפני ג' מדכתב בפני ומדכתב העיד משמע דבתורת עדות היה ואע"ג דיש מי. שכתב שרב העיר יכול לקיים את השטר ואין אני מודה בדין זה מ"מ כ"ע מודו בנ"ד שהוא להתיר את הערוה שצריך ג' מקבלי העדות דהתם הקילו משום דקיום שטרות מדרבנן וחזקה על חבר שאין דבר בלתי מתוקן יוצא מתחת ידו ואין זה בתורת עדות אלא בתורת הגדה והוי עד מפי עד ומה שכתוב בלשון עדות דעבדי אנשי דכל דבר המתיר את האשה קרי ליה עדות ולא תלינן בוקי סריקי בגברא רבא וקיי"ל דעד מפי עד כשר לעדות אשה עכ"ל הרדב"ז יעו"ש ג"כ במ"ש וכש"כ בנ"ד דתלינן להקל דבהכשר נעשה כיון שנעשה עפ"י גדול ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי עכ"פ בנ"ד דהרב השואל הוא מגדולי הרבנים בודאי עשה כהכשר בעת קבלת העדות ומה שכתב לנו הוא בתורת הגדה דעכ"פ הוי כעד מפי עד כנ"ל ובפרט דבנ"ד יש לסמוך ג"כ על הגב ע מקיוב וכאשר כתבתי בעה"י לעיל בתשובתי דיש להתירה מכבלי העיגון:

משה נחום ירושלימסקי:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה