שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ב סימן טו
מה שכתבתי בעו"ה על דברי המערער הגאון עיר וקדיש שליט"א והמעיין יראה כי דברי ת"ל מכוונים להלכה:
[א] בתחלה הראה כ"ק כי אוהב לטעון ולא לפרוק ש מתפלא שלא עיינתי בתשו' רש"ל ורמ"א (הידועים לכל בר בי רב והוא דינא דש"ס ב"ק קי"ב ע"ב) לו יהיה כדבריו הא נשאלתי בענין זה מרב העדה אשר עליו מוטל לעשות גב"ע וכי זה פעם הראשון להשיב למקומות רחוקים לרב העיר כפי הצעת שאלתו אכן אף אם רב העיר לא גבה עדות בפניהם לא עדיף כח השובי"ם עי"ז ויש בזה אריכות דברים [ובתשו' לטולטשין כתבתי בעזר החונן דעת באורך בדברי הרש"ל והרמ"א והנוב"י אה"ע (סי' ע"ב) ופלפלתי בדברי הריב"ש (סי' רסו) במה שדקדק בדברי רש"י כתובות (כ' ע"א) ובתשו' הרלב"ח (סי' קלא) חלק עליו מדברי הרמב"ם פי"ח מהלכות עדות ה"ה ויעו' בתשו' מהרי"ט אה"ע (סי' לז) והבאתי שם דברי הגאון מהרת"י תאומים בקונטרסו מה שתמה בזה וכתבתי לישב שם ע"פ שיטת הרמב"ן בכתובות שם באופן שמדוקדק היטב בלשון הרמב"ם שם כשיטת הריב"ש ויעו' ג"כ בשו"ת דברי ריבות (סי' ש"ל) ומהר"מ אלשקר (סי' סא) וש"כ (סי' מו ס"ק קב) וסו"ס לח ואכמ"ל] וידועים דברי המאירי בחידושיו (לב"ק קיב) דלאפרושי מאיסורא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד שזכות הוא לו וכ"כ בתשו' הרדב"ז ח"א (סי' ע) דהלכה זו דבאיסורא מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אינה צריכה לפנים ואף לדעת המהר"ב אשכנזי בתשובותיו (סי' ה) דהיכא דפתיך בהדיה דררא דממונא אין מקבלין שלא בפניהם אפי' על האיסור הנה בנ"ד בפירוש כתבו לשם שלא יגרעו שכירתם ורק להוסיף רואה ומשגיח ואין להם שום דררא דממונא רק תוס' זהירות והכשר וכבר ראינו להגאון מהרש"ק בא' מתשובותיו בטו"ט מה"ק שהשיב אפי' לפסול שו"ב בגב"ע שלא בפניו מטעם דאין צריך בזה תורת עדות כלל כיון דהוי לאפרושי רבים מאיסורא (ויעו' ג"כ בשו"ת רמ"ץ להגאון מסאמבור חיו"ד (סי' יב) שחיזק דברי הגאון מהרש"ק בנדון הקצב הידוע שפסל אותו בגב"ע שלא בפניו מטעם דבאיסורא א"צ תורת עדות ודי באמיתות הענין) ובפרט דכפי הנראה גם לכתחלה היה קשה לו להרב שם לקבל עדות בפניהם מהקצבים והחוכר אשר יש קשר ביניהם (כאשר אנו רואים עתה בחוש) והיכא דלא אפשר הא אפי' לכתחלה גובין עדות שלא בפנים (וכמבואר בפסקי מהרא"י הו"ד ברמ"א סכ"ח סט"ז) אכן באמת וכי אנו דנין רק על השחיטה ממשך שני חדשים דרק עילה מצאנו שיתעוררו עי"ז על סדר בדיקתם אשר מכמה שנים נודע ומפורסם לכל בידיעה כראיה שטרפות בעיר א' הוא מלתא דלא שכיחא כלל ולא יכחיש זאת כל איש חרד היושב שם ואגפיה וא"כ הא בדבר המפורסם וידוע א"צ גביות עדות כלל ואם היה מעיין הגה"צ בגוף תשו' הרמ"א שם (סי' יב) היה רואה שכן נראה גם מדבריו שם גבי פסול ע"א שנמצא גנבה בידו וא' הוחזק לריק ופוחז ואף שלא גבו עדות בפניהם מיפסלי משום דכן הוא מפורסם לכל ואף הבעל דבר לא יוכל להכחיש זאת (יעו"ש דאח"כ כתב רק ליתר שאת דיש לפסול עדותם משום דלא גרע סוף דינא מתחילת דינא) ויעו' ג"כ בשבילי דוד יו"ד (סי' קיט ס"ב) ויעו' ג"כ בשו"מ מה"ק להגאון מלבוב ח"א (סי' נא) דאפי' רק ברגלים לדבר (בשו"ב שהיה קלא דלא פסיק שהוא נוטה אתר הבצע) א"צ גב"ע בפניו אף להעבירו ועכ"פ בזה נסתר ג"כ דברי הגה"צ המערער דאיך דנתי מזמן ב' חדשים על כל זמן וזמן ואיך לא הבין מדברי מכתבי (שכתבתי שנודע לנו מכבר גודל הפרצה ותמהתי על הרב משם ששתק עד כה) כי מכה נושנת היא ועכ"פ היה לכ"ק לדרוש מהקרובים אל החלל ומדוע בי מצא חוב שגביתי עדות שלא בפניהם והוא האמין לדברי השובי"ם בעצמם ונתן בידם השגותיו אשר עי"ז ניתן יד כו' לסתור הבנין והגדר להציל נפשות רבות מחשש איסור נו"ט אשר כן לא יעשה וכו' וכן מ"ש הגה"צ אשר באמת יש בזה הכחשה ממי קבל האמת הזה אם לא מפי השו"ב אותו ואת בנו אבל סהדי בשמים וגם על הארץ כי אחרי שהשיגו שם מכתבי וקבלו כולם באהבה לקיים כל הכתוב שם באו בלל קורתי השובי"ם וכו' וגם החוכר הישן והחדש ושאר נכבדים משם ובתחלה התחילו השובי"ם להכחיש מספר הכשרות וכשהראה להם החוכר הישן מהבוך רשימות הכשרות לא מצאו מענה וגם אני אמרתי להם אז וכי על משך השני חדשים לבד אנו דנין הלא גלוי וידוע לפנינו מעשיכם מאז ומקדם אם תרצו לחקור ולדרוש בכל הפרטים בפניכם לא ידעתי אם יהיה לזכיתכם ונאלמו כאלמים לא פתחו פיהם וא"כ בלא"ה נסתרו כל ההשגות מגב"ע שלא בפני בע"ד ובמה שלא עשיתי צירוף מכל השנה וכן מ"ש כי רק מפי השמועה ואומדנא קלה דנתי את השובי"ם שהם מוחזקים בכשרות כו' מי הגיד להגה"צ נביאות זו אם לא השובי"ם המסתופפים בצלו אבל מה יאמרו אנשי א' ואגפיה החרדים לדבר ד' (חוץ מבעלי אגרופים) היודעים דרכי השובי"ם מאז ומקדם ויעו' ג"כ בשו"ת טוטו"ד מה"ג (סי' ח"י) דבע"א ורגלים לדבר יש לפסול שו"ב דהוי כסוטה (ויעו' במהרי"ק שורש לג ורמ"א יו"ד (סי' ב' ס"ב) וש"כ ותב"ש שם ויעו' בנוב"י אה"ע סו"ס נ"ד שחידש כן אפי' בדשב"ע והעירותי בזה בספרי מנחת משה אה"ע (סי' יב אות ד) מדברי המשנה למלך פ"ג מהלכות סוטה הכ"ג) ויעו"ש בטו"ט (סי' מ) דאפי' ברגלים לדבר לחודיה בלא ע"א יש לאסור שחיטתו (וכמש"ל ג"כ בשם השו"מ) ויעו' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד (סי' ג) דאפי' ע"פ אומדנא לחודיה יכולים הקהל להוסיף עוד שוחט ומחוייבים הב"ד ללמדם שיטענו כן וחיזק דבריו מש"ס ופוסקים ויש לי ת"ל להאריך בזה אכמ"ל דעכ"פ המעיין לאמיתו יבין שרק במדת הרחמים התרתי השובי"ם ע"י רואה ומשגיח:
[ב] כתב כיון שמקילין רק בבדיקת הריאה דרבנן איך דנתי אותם לחשודים על בדיקת הסכין דאורייתא הנה אף לדברי כ"ק הא בתשב"ץ מבואר דהמזלזל בבדיקת הריאה נקרא אפיקורס ואין לו חלק וכו' וא"כ חלילה לנו ליתן מקום ביד השובי"ם שידעו דבדיקת ריאה קיל מבדיקת סכין ובפרט כיון שהביא דברי הבית אפרים ומדוע לא ראה שהב"א בתשובותיו (חיו"ד סי' ד') תמה על הנוב"י (מה"ת חיו"ד סי' ג) שכתב דחשוד לבדיקה שהוא מדרבנן אינו חשוד לשחיטה דאורייתא ותמה דהא גם בשחיטה יש כמה איסורי דרבנן כגון שהיה במיעוט בתרא וכדומה יעו"ש וא"כ הא גם בבדיקת סכין יש כמה עניני דרבנן ובגוף פגימת הסכין אם הוא פחות מחגירת צפורן כיון דיש מקילין א"כ יש מקום לומר דאף להמחמירין לא הוי אלא דרבנן יעו' שבת קלת מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ור"א שרי לכתחלה אבל אי משום הא לא איריא יעו' בש"ע אה"ע (סי' קכ) בב"י ובב"ש ס"ק ת' ויעו' בתוס' (יבמות ק"כ ע"ב) ד"ה כליו ובש"כ חו"מ (סי' סה) ושם בש"ס גבי מגויד דיש חולקין ובתשו' הריב"ש (סי' שע"ט) כתב דדינא דאורייתא קאמר ר' שמעון בן אלעזר יעו' ב"ש שם ס"ק ק"ב (בסי' יז) ועוד בכמה מקומות אין מספר אכן זה דוקא היכא דמצינו בהדיא דלאחד יהיה מותר לכתחלה ולהשני יהיה חשש דאורייתא (דבדברי הש"ס דשבת יעו' מ"ש הרשב"א) אבל היכא דאינו מבואר להדיא הסברא נותנת דלא נשוי פלוגתא רחוקה יעו' בש"כ תו"מ (סי' כה ס"ק יד אות יד וב"י יו"ד סי' קצד ובב"י אה"ע סי' קכא) ד"ה היה בריא ובתשו' באר שבע (סי' כ) ויעו' מ"ש בס' מנ"מ אה"ע (סי' ד) לענין חשש דבדדמי ובס' ברכת משה קוה"ת (סי' ג אות ב') וראיתי להריטב"א (בחולין יז) ד"ה ר"ת כתב וכל מה שמרגיש בו פגם אין שוחטין בו לכתחלה ואע"פ שאין בו אלא חגירת חוט השערה ואם שחט כל שלא היה בו חגירת צפורן כשרה עכ"ד א"כ מוכח דס"ל דפחות מחג"צ לא הוי רק איסורא דרבנן מדקמכשיר דיעבד וכמ"ש הריטב"א עצמו (סוכה יא ע"ב) ד"ה ואי רבנן דליכא למימר דמצוה לאגדו לכתחלה מה"ת אלא דיעבד אם לא אגדו כשר דהא כל בדאורייתא לא שני לה בין לכתחלה בין בדיעבד וכו' יעו"ש ויעו' בפ"י גיטין (כט ע"א) ד"ה רשב"ג וד"ה ורמינהו ובשב שמעתתא ש"ו סוף פי"ח (שכתב כן מסברא דנפשיה ולא ראה שכן כתב הריטב"א בסוכה) ויעו' מ"ש בס' מנחת משה אה"ע (סי' ת' אות ב) (מ"ש להעיר מש"ס סוטה י"ט ע"ב) וסי' יא אות א) ובס' ברכת משה קוה"ת (סי' מ) דברי ידידי הגאון וצדיק חכם מדיני הי"ו (כעת נדפסו דבריו ג"כ בספרו הנפלא שדי חמד מערכת ד' אות ט"ז) שהביא הרבה מחכמי ספרדים דדעת רובם דבדאורייתא לא מפלגינין בין לכתחלה לדיעבד ויעו' בשו"ת צמח צדק חיו"ד (סי' טז) שהאריך לבאר שיטת הראשונים בשיעור פגימת הסכין ובאות י הביא ג"כ דברי הריטב"א דבדיעבד הכל מודים שאינו נפסל אלא בחגירת צפורן ואם כי תחלת דבריו צ"ע מאד במה שרצה לדמות פגימה דקה לחצי שיעור דאסור מה"ת משום חזיא לאיצטרופי דאין לזה הבנה ואכמ"ל כיון דגם לפי דבריו מסיק דכיון דאין האיסור במאכל רק בסכין אין בחצי שיעור אלא איסורא דרבנן יעו"ש ועכ"פ לפמש"ל הכרח לומר כן בדברי הריטב"א לפי מ"ש הוא בעצמו בחידושיו לסוכה ואכמ"ל דודאי כמה איסורי דרבנן יש גם בבדיקת הסכין וא"כ אף לפי דבריו דאינם חשודים רק על בדיקה בדרבנן ג"כ צריכין רואה ומשגיח גם על בדיקת הסכין וכ"ז כתבתי אפי' לפי דבריו דקמשוי להו לדעתו רק כחשודין על הבדיקה אבל באמת זה דוקא במי שחשוד שמעלים עין מבדיקה משא"כ בזה דאדרבא בודקים הרבה ומראים אומנתם בטלפי צפורניהם על הסרכות ומחמת ריבוי הכשרות שהוא נגד החוש נפל החשד עליהם שנותקין הסרכות מבפנים ומכשירין האיסור (יעו' מש"ל אות ה) אטו איסור סרכא איסורא דרבנן היא אתמהה יעו' סי' קיט סי"ד בט"ז שם ס"ק טו וש"כ שם ס"ק כט ובזה יובנו דברי העבודת הגרשוני דלא יסתרו דבריו דסי' יט להך דסי' נד וכמ"ש בס' ברכת משה קוה"ת (סי' כה) אות ד' (וכ"כ בשו"מ מה"ג ח"א סי' קא) והוספתי נופך שם לפלפל בענין זה ואכמ"ל דידעתי כי המשיג ברצותו להשיג יאמר דזה דוקא בנמצא אחריו סרכא אבל מי שיודע מצב הבדיקה בעירם (ואת הקלא דלא פסיק זה רבות בשנים כי בעיר א' אין אוכלין בשר כשר) יראה ויבין דנ"ד גרע טפי דלאו במתעצלים בבדיקה נחשדו (דאדרבא יד וצפורן המרבה לבדוק ולקלוף הרי היא משובחת בעיני הקצבים שם) אלא דבעיקר הסרת הסרכא נחשדים המה שאינם עושים כהלכה והוי חשד באיסורא דאורייתא דבודאי צריך משגיח גם על בדיקת סכין וגם לא ראה דברי מרן הרב בתשובותיו (סי' ט) דבזה"ז בשוחט דמתא כל דאיתרע חזקת יראתו שוב איתרע נאמנתו בבדיקת הסכין וכ"כ הד"מ (סי' א) יעו' בקונטרס אחרון למרן הרב שם אות ב מה שהאריך בפרט זה דצריך שיהיה אדם כשר וכתב דמ"ש בש"ע (סי' ס"ו) דפסול לעדות בעבירה של תורה א"צ בדיקת סכין אפי' להרמב"ם היינו ג"כ בשוחט באקראי ובחנם משא"כ בשוחט דמתא ובזה"ז (יעו' בשו"ת צ"צ סי' יב ואכמ"ל) ויעו' ג"כ בפרי תואר (סי' ח"י ס"ק לא) שכתב ולדידי חזי לי דכל בן אדם דמזלול קצת במצוה אחת ממצות התורה קים לי בגויה דלא רמי נפשיה למיעבד בדיקה הצריכה לסכין כאשר צונו ה' יעו"ש בדבריו הנעימים הנאמנים לנו יותר ממאה עדים נאמנים ויעו' בצ"צ יו"ד (סי' יג) בשו"ב דהי' פושע לתפלה דרבנן יש מקום לומר דלא הוי פושע לשחיטה מ"מ לענין בדיקת הסכין יש להחמיר טפי ואין לו חזקת כשרות לבדיקת הסכין יעו"ש שהביא ג"כ מדברי הפר"ח שהבאתי ויעו' ג"כ בטו"ט מה"ג (סי' ח) באם יש רגלים לדבר שעברו על תק"כ דיש להעמיד עליהם רואה אחר ויבדוק להם סכין דמחיצת כרם בית ישראל שנפרצה אין אומרים לפרוץ ח"ו יותר אלא גדור יעו"ש עכ"פ לא ידעתי מה היה לו להרהגה"צ המשיג שרצה בהשגותיו לפרוץ גדר בדיקת הסכין מהשובי"ם (שיעסקו במלאכתם בלא השגחה כלל) אשר לפי דעתי נחוץ להם השגחה גם על בדיקת סכין ע"פ התורה והמצוה מכל הנך טעמי שכתבתי לעיל ויותר ממה שרשום על הגליון חרות על לות לבבי מעשה השובי"ם ותחבולותם בעיר א' והשם יגדור פרצת עמו ישראל וישיב שופטינו כבראשונה:
[ג] כתב הגה"צ שליט"א ישתקע הדבר ולא יאמר למה לא יהיה הקרוב נאמן בעדותו על הבהמה הנה הוא כתב כן מסברת עצמו והיה לו להביא דברי הש"ס בכורות (לה ע"ב) דכהן אינו נאמן על בכור משום דחשוד להטיל בו מום ואפסקא הלכתא כרשב"ג דאפילו בנו ובתו נאמנים ולכאורה הטעם בזה כיון דמעידין על הבהמה לא קמפסלי משום קורבא אבל באמת אחר התבוננות יש מקום לומר להיפוך דמשם ראיה לסתור דברי המערער דהא רבי יהושע שם אומר דבכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו ור' יוסי אומר אפי' הן עשרה והן בני ביתו אין מעידין נמצינו למדין מדבריהם דאף שהן מעידין על הבהמה מ"מ כיון דהכהן חשוד והמה קרובים לא מיהמני וא"כ יש מקום לומר שלא לאפושי בפלוגתא (וכמש"ל אות ב) דאף רשב"ג לא פליג אלא בחשד דכהן דלא הוחזק בכך אלא דרבנן גזרו על כל הכהנים (וכדאמרינן בש"ס שם לר"מ דאמר החשוד על הדבר כו' ה"נ דלא דיינו כו' אימר דאמר ר"מ לחששא לאחזקינתו מי אמר) יעו"ש ברמב"ן ורא"ש לענין רועה כהן בי ישראל שכתב להדיא דכיון דאפילו בנו ובתו מיהמני סברא הוא דכש"כ רועה כהן בי ישראל דהא מיקרבא הנאתייהו דבנו ובתו הסמוכי' על שלחן אביה' טפי מרוע הכהן בי ישראל ואפ"ה מיהמני משום דלא גזור רבנן אלא של עצמו ממש יעו"ש עוד במה שכתבו וכיון דפלוגתא דלישנא הוא וליכא איסורא אלא גזירה דרבנן גרידא לקולא נקטינן יעו"ש (ובש"ס לו א' דהקילו בזה אפילו בעד מפי עד כבעדות אשה וברמב"ם פ"ב מהלכות בכורות הט"ו דאפילו אשה נאמנת והיינו מדאמרינן אשתו כגופו מוכת דאשה דעלמא נאמנת ויעו' בתפארת למשה יו"ד (סי' שי"ד) שחקר אי עכו"ם מסל"ת נאמן בזה כיון שאינו אלא דרבנן נראה שנאמן) אבל היכא דאין לו נאמנות מצד שהוחזק לחשוד שפיר יש מקום לומר דאדרבה מוכח משם דאף בכה"ג דאינם מעידים רק על הבהמה לכ"ע אין קרובים נאמנים כמובן ועוד דאפילו נימא דיותר נראה משם דאפילו שאר חשוד ג"כ נאמן קרובו להעיד בכה"ג דמעיד על הבהמה מ"מ יש מקום לחלק דהיינו דוקא היכא שהעיד בפירוש לפני ב"ד בודאי לא ישקר אבל רואה ומשגיח דא"צ עדותו בפירוש וסגי לנו בשתיקתו שלא יאמר עליהם שום ריעותא א"כ שפיר יש מקום לומר דקרוב אף אם יראה איזה דבר יחפה עליהם ויש סעד לסברא זו מדברי הש"ס כתובות (כז ע"ב) התם דשתיקתה מתירתה לא מיהמנה (להיות זו מותרת על ידה דא"נ חזיא לא מסהדא) הכא דשתיקתה אוסרתה מהימנא כו' תרתי לא עבדי (חדא למישתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר) ויש בזה לפלפל ע"פ ב' תירוצי תוס' (שבועות ל ע"ב) ד"ה אבל ואכמ"ל דלפע"ד יש עוד מקום לומר להיפוך דאפי' לדעת גדולי האחרונים שהתירו שאב יוכל ליתן קבלה לבנו היינו משום שאין עליו שום רעותא יעו' בשו"ת שבות יעקב ת"א (סי' מד) מ"ש בשם הלכות קטנות ובמה שחלק עליו ובמה שכתב הוא צד קולא כיון דבלא"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן (ויעו' בתשו' בל"י סי' א ובתשו' חות יאיר סי' קכ"א ודו"ק) משא"כ בנ"ד דאיתרע חזקת השובי"ם ואינם נאמנים בלא רואה שפיר יש מקום לומר דכ"ע מודים דצריך רחוק ולא קרוב וכמש"ל ויעו' ג"כ בשו"ת צ"צ החדש (סי' יא) ויעו' ג"כ בטוטו"ד מה"ג (סי' ת) לענין תששא דגומלין דיש בזה פלוגתא שחקר ג"כ לחלק דהיכא דלא בעי בדיקת הסכין ואינו רק זהירות לא שייך תשש גומלין אבל היכא דאיתרע חזקתייהו ובעי בדיקת הסכין מדינא א"כ יש לחוש לגומלין יעו"ש ויש בזה אריכות דברים אכמ"ל דעכ"פ בנ"ד אף כי יש עוד לפלפל בענין זה דדין קורבא אכן בנ"ד בלא"ה כתבתי בפס"ד דצריך רחוק ולא קרוב מפני שראיתי את הנולד דבל"ז יהיה הקלקול כמוקדם דמפלגה א' ירצו שהשו"ב הזקן כו' שאינו ראוי לשחוט עוד הוא יהיה הרואה ומפלגה שני' ירצו בבנו של השו"ב השני ויהיה כשמור לי ואשמור לך וכאשר באמת כן דרשו אח"כ ונסתמו דבריהם מפני הפס"ד ולכן לא ידעתי מה רצה הרה"ק המשיג להכניס ראשו למקום רחוק כי גם קרוב יוכל להיות רואה ולעשות אותי כטועה בדבר פשוט ובמכת"ר כי רב לא תלי ולא הרגיש בכל מ"ש וגם לא היה לו חקירה ודרישה (רק במה ששמע מפי השובי"ם) להבין ולראות כי עיקר הבנין תלוי בזה להציל נפשות רבות ממ"א כאשר כן קיימו וקבלו כל החרדים למנות עליהם רואה ומשגיח י"א ומופלא רחוק (גם ממעשיהם) ולא קרוב (לפסוק הקשר שעשו מכבר) ורק אז יאכלו ענוים וישבעו:
[ד] מ"ש כ"ק באות ד א"צ שום תשובה דכל בעל שכל ישר יבין דהוי כש"כ דאם בטבחים שלא שאלו משך זמן שום שאלה בשאר טרפות אף דלא הוי מיעוט המצוי מ"מ כיון שהוא נגד החוש העבירם לגמרי מכש"כ בריאה דהוי מיעוט המצוי וצריך בדיקה משום זה והבדיקות יוצאים מאתם בהכשר דודאי איתרע חזקת השובי"ם ומה שהביא מהא דש"ע (סי' סה) אם כי לפני השובי"ם כאלו טובים דברים אלו כי הטבחים צריכים יותר חזקת כשרות מהשובי"ם אבל בזה לא העדיף כ"ק כת השובי"ם שהחרדים לא יהרהרו אחר בדיקתם ובפרט שהד"מ (סי' א) כתב שם גם על השו"ב דבזה"ז גם השו"ב צריך להיות אדם כשר כדלקמן (סי' חי) (דהרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת סכין) וכ"כ מרן הרב שם (סי' א) בק"א (אות ב) דשוחט דמתא הנוטל שכר (ומחויב לשלם כשיארע קלקול) דינו כשוחט לעצמו ומוכר לאחרים וכמש"ל (אות ב) החילוק בין שוחט באקראי לשוחט דמתא יעו' בשפ"ד (סי' ב ס"ק יא) דמה שלוקחין הכרכשאות מקרי ג"כ חימוד ממון וכ"כ האבקת רוכל (סי' רז) דמה שנטל הכרכשאות אף דהנאה מועטת היא מקרי ש"ש והוי חימוד ממון:
[ה] כבר כתבתי דגם בנ"ד לא רק על השחיטה שבמשך שני חדשים לבד אנו דנין אלא גם על התנהגותם מאז ומקדם שהיה נגד רובא דעלמא וא"כ נסתרו ד"ק שכתב. מלבד מה ששם היה כל ימיו כן וכו' דהא בנ"ד ג"כ גלוי לכל שזה יותר מעשרים שנה שצוותים ככרוכיא על בדיקת השובי"ם שם בעיר א', וגם מ"ש שבב"ד ראה הגאון מהרש"ק בעצמו שהעלים כמה טרפות כו' הנה מפני מה נעשה ההתפוררות בב"ד ששלחו להגאון מהרש"ק זצ"ל שיבא למח"ק אם לא מפני רוב אומנתו לעשות הרבה כשרות א"כ גם בנ"ד אם היינו מחפשין ובודקין אחריהם בודאי היה מתגלה קלות דעתם בעניני הבדיקה כיון שהוא נגד הדעה והשכל וגם הגאון מהרש"ק זצ"ל מרוב הכשרות היה דן אותו שהוא בודאי מעלים כמה טרפות ומה אעשה כי הגה"צ המשיג לא ראה רק סוף דבריו באות ה' מה שרשמתי במכתבי בלבד שימצא מקום להשיג עלי יראה נא דבריו שם (בקונטרס פרט ועוללות) סוף אות ב שכתב להדיא לא ראיתי מאכיל טרפות כמוהו בעולם הן בענין בדיקת פנים כי זה עדות המתקיימת בלי ראיה לפי ערך בהמות הנשחטים פ"ק כי המה בערך שבעים בכל שבוע ולא שכיח ריאה בלי סרכא ובקהלתכם שכיח בלי סרכא ואף אלו ריאות שיש בהם אין בהם רק אחת אחת בודאי מנתקן בפנים כמה דאפשר ולזכרון בעלמא משיירין אחת או שתים ובזה ימים ידברו ורוב שנים המתעסקים בזה הענין המה ידברו על כל יעו"ש והרבה יש לנו לדבר בבדיקת השובי"ם משם כידוע להקרובים אל החלל אבל לא לדון מרחוק כאשר דן הוא כ"ק רק ע"פ דברי השו"ב וכו' ועלינו יערה רוח הבורא להשיב כתורה:
[ו] מי לא ידע דהרמב"ן מיירי ביצא שגגה מת"י ולא כתבתי רק די"ל דטעם החומרא שם בממונה לרבים כיון דהרבים נתונים ת"י בלי ספק נמצאו אנשים שאינם מאמינים לו ואמרינן שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא וכמ"ש הרא"ש ג"כ לא היה לבי נותן לסמוך עליו וכמו כן י"ל סברא זו בנ"ד דשום אדם לא יכחיש דודאי נמצאו כמה חרדים שאינם מאמינים להם דכל הכשרות זכו בהם קצבי עיר א' ושפיר שייך לומר ג"כ בזה הסברא דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ומאי חזקת כשרות שייך בזה כיון דאיתרע חזקתם וא"צ ביאור יותר:
[ז] מ"ש בהשגה ז' הנה אלו הייתי יודע כי א' מקדושים ישיג עלי לומר רק ההיפוך מדברי הייתי מבאר דשם במשנה למלך מחלק בין גדר לזכות ואני חושב דבר זה לזכות והא כתבתי בביאור במכתבי לא' דבמלתא דרצו לזכות את ישראל פשיטא דעל כל צד תועלת וזכיה תקנו וחשבתי דכאו"א יבין דלשמור ישראל מחשש מ"א אין לך זכות גדול מזה ובודאי כונת המתקנים היה לזכות את אנשי העיר א' ואם הוא ברוח קדשו רוצה לומר להיפוך דזה מקרי גדר יאמר כן מסברא דנפשי' ומדוע כתב שבמלמ"ל מבואר להיפוך (ליתן יד להמחזיקים בהשובי"ם הקוראים הפשוטים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם לאמר שאין אני מבין חלילה מה שכתוב בספר) וכן מ"ש על הישועי"ק אין זה בכלל השגה דלא כתבתי רק דנפלאת הוא שהישועי"ק לא הביא מדברי המהריב"ל והרד"ך והמלמ"ל ובאמת יש מקום לדבר דזה הוי כעין תקנה כללית דאיך הוא הדין בעיר אחת שהיא נגד רוב העולם ולא נמצא בה המיעוט שיש בעולם ואכמ"ל:
[ח] ממי שמע שאנכי הייתי מהמבטלין התקנה ואיך סמך כ"ק על שמועתו מפי השו"ב כו' אשר דבריו ללא אמת ולא היה בכחי לבטל תקנה מגדולי הדור אבל לא נשאלתי אז רק על הכתב איסור שעשו בעצמם ומצאתי להם אז היתר בכדי להציל למפרע רבים ממ"א ועד היום הנני מתחרט ע"ז אחרי שנודע לי מעשיהם (וכמ"ש בפתח דבר) ומדוע לא ראה מה שרשמתי לעיין ברמב"ם (פ"ג) מהלכות ממרים (היינו שאין כח ביד ב"ד לבטל תקנה מגדולי הדור) ומה זאת כי כ"ק מסתפק ושואל ואם רוצה הרה"ג מחדש לעשות תקנה בעיר וכו' מהפך העבר לעתיד בכדי להודיע שאין בכחי לעשות תקנה כזו וכו' ובאמת גם רב העיר (ובפרט בצירוף החרדים אם כונתם לש"ש) יכול לתקן תקנה טובה כזו יעו' ג"כ בתשו' חת"ם (סי' יג) ובעיקר דיני תקנת העיר לא עת האסף פה אם יעזרני ה' להוציא לאור עולם את אשר בכתובים עמדי בעניני התקנות יכיל ספר שלם ובקונטרס זה נתבאר נ"כ מה ששייך לנ"ד וכעת כאשר נתתי ספרי באר משה תחת מכבש הדפוס חשבתי בתחלה להוציא לאור כל מ"ש בעניני התקנות באורך אכן בראותי שכבר נמשך קו' השיב משה בדפוס באורך ע"כ הוכרחת ילקצר מפני הוצאת הדפוס כי רבה היא] אבל א"צ בנ"ד לתקן תקנה חדשה והקורא באמת יראה שלא כתבתי רק לרוחא דמלתא דבלא"ה כיון שהיה תקנה מכבר מגדולי הדור שצריך שם רואה ומשגיח על הסכין והבדיקה ולא נתבטלה ע"י גדולי הדור רק במשך זמן באין גודר גדר לזכות את הרבים (ומפני תקיפי דעיר התומכים בהם כאשר רואים גם עתה) א"כ מהראוי לט בכל תוקף ועוז להחזיר העטרה ליושנה ובפרט לפמש"ל אין להם עתה שום היתר לשחוט בלא רואה ומשגיח על הסכין והריאה רחוק ולא קרוב א"כ כל מיש בענין התחדשות תקנה הוא למותר ולפע"ד כל מה שכתבתי בדין השובי"ם בעיר א' הוא ע"פ התורה והמצוה ובכל דברי השגת הגה"צ שליט"א אנו רואים במכת"ר סחירה לתחלת דבריו שמתפלא עלי שלא עשיתי גב"ע בפניהם ואח"כ בכל דבריו סמך על דבריהם ונתן חרב בידם (בלי שום חק רה ודרישה ממקום המעשה) ע"י מכתב קדשו שיעוררו את ההמון הפרוע לשמצה לחלל התורה ולומדיה וכלפי שמיא גליא שאין אני מקפיד על כבוד המדומה רק על גודל הפרצה ותוה"ש למה יאמרו ההמונים שהתורה נחלקה לשני תורות ובפרט עתה בנסיעה השניה השו"ב הידוע להגה"צ שליט"א אומרים שהביא גב"ע בידו מכמה רבנים והמסתופפים בצל הגה"צ שליט"א) שנמצא בכמה עיירות יותר מארבע מאות כשרות כסדרן בלי הפסק טרפה ביניהם אם אמת בשמועה זו חרפה שברה לבי לשמוע זאת שעל פרצה כזו יסייעו גדולי הדור נושאי דגל התורה והיראה להחליש כח השובי"ם היראים ולהרים ראש הטבחים שש"ע שיעללו על השובי"ם המובהקים שמפסידין ממונם בחנם אהה למשמע אוזן דאבה נפשינו אוי לדור שכך עלתה בימיו וגם בהשגת הגה"צ בסוף (אות א) נתן מקום להסתפק כי גם לצירוף השנה שיהיו טרפות לשליש ולרביע ג"כ לא ידע השיעור עד כה ואנכי לא ידעתי וכי לא נאמנו דברי התב"ש ריש (סי' לט) דהאידנא לפעמים רוב טרפות וגם דברי הגאון מהרש"ק זצ"ל שהרעיש עולם ומלואו והסכימו אתו כל גאוני וצדיקי הדור זי"ע והוא דבר הידוע בחוש ומי יכול להכחיש ולערער בזה יסכר פי דוברי שקר מהנרגנים ומפיחי מדון אז בדורו של מהרש"ק וגם עתה שפערו פיהם נגד הגאון מהרש"ק שלא הראה שום מקור לזה ועל כיוצא בזה (אף אם לא היה כתוב בספר) נאמרו דברי מרן הים של שלמה בהקדמתו שהדור שלפנינו סוברים וכו' מ"ש בכתב אין לערער אחריו וכל מה שיצא מפי אדם אפילו הוצק חן בשפתיו ופיו מפיק מרגליות א"ה אומרים מה גבר בגוברין יעו"ש בדבריו כי נעמו: כ"ד הכותב וחותם למען דאמת והצדק משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא כעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל: