אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"ב סימן יד

ח"ב סימן יג

דברי רב האי גאון עיר יקדיש שליט"א ששלח לבנו השגות על הפסק שלי זה לשונו ממש אם כנים הם הדברים שהם מועתקין מתשובת הרב הגאון מקאמינקא מאד נפלאים דבריו בעיני:

א בראשונה לא עיין בתשו' מהרש"ל ורמ"א דלהוציא אדם מחזקת כשרותו דמיא לדיני נפשות שבעינן דו"ת ושיהיו העדות בפני בע"ד והחכם הזה לא כן עשה רק מפי השמועה ואומדנא קלה דן את השוחטים שהם מוחזקים בכשרות ועשה אותן כדין מומרים ח"ו שצריך לבדוק סכין ליתן לו ולא דן וגבה שום עדות בזה ובפניהם דוקא כאשר באמת יש בזה הכחשה ויותר מהמה שמזמן ב' חדשים דן ועשה הוכחה על כל זמן וזמן והלא לפחות הביא הוא בעצמו מקונטרס פו"ע מה שהעיד מאומן שבעירו דבכל השנה ביחד לא נמכר למחצה כשרות הרי מוכח מהדברים דיש זמן שהיו הרבה כשרות וכמו כן יש שנמצא זמן מה שיוצא הרבה טרפות והם רוב נגד הכשרות ולכך אומר עדותו מכל השנה יחד וגם בזה אין חיוב שיהיו הטרפות רק על שאלת הריאה שזה מוטל על השו"ב כי אם בצירוף שארי טרפות שא"א לדון מזה על השו"ב ואם כן לפחות היה לו להחכם לעשות צירוף מכל השנה כמו שהביא סייעתו, מהקונטרס ואז היה דן בזה לפי דעתו אם עלה בידם לצירוף השנה לשליש או לרביע אשר לא שמענו עד כה השיעור בזה וגם בזה בדרישה וחקירה דוקא: (ב) לו יהיה שסמך על שמועתו ואומדן דעתו הלא אין זה רק אומדנא שמקילין הם בבדיקה של הריאה שאינה רק מדרבנן ואיך דן מזה לחשוד אותם על בדיקת הסכין שחיוב הבדיקה מה"ת ומסתמא איננו בחזקת בדוק כמו בריאה דאיכא רוב מה"ת וכמ"ש בתשו' ביא"פ ואין נעשה חשוד מאיסור לאיסור כ"ש מחמור לקל והלא כמה פוסקים חולקין על הרמב"ם וסוברים דאפילו במומר לדבר א' א"צ לבדוק לו סכין כש"כ בחשוד על דבר אחד דלכ"ע לא נעשה חשוד על דבר אחר:

ג מה שכתב שהמשגיח לא יהיה לו קורבא עמהם נתחלף לו ענין בענין שזה שייך לחקור אם הקרוב מעיד על השו"ב ליתן לו קבלה ולהסמיך אותו אבל המשגיח שעומד על השו"ב איננו מעיד רק על הבהמה שיצאה בחזקת כשרות ומה שייך לזה פסול קורבא והא ע"א נאמן באיסורין ואם השו"ב איננו נאמן בעדותו על הבהמה משום שנעשה חשוד בעיניו למה לא יהיה נאמן הקרוב בעדותו על הבהמה וישתקע הדבר ולא יאמר שע"ז שייך לחקור בענין פסול קורבא:

ד מה שהביא בשם תשו' דברי חיים אנכי חפשתי ולא מצאתי שם כעת אך גם למה שהביא אין דמיון משם לכאן שבמוכר בעצמו בשר בעינן חזקת כשרות יתירה וכמ"ש בש"ע סימן ס"ה סעיף י"ד וכמו שהאריכו הפוסקים בטעמא דרמב"ם וגם שייך בשם חימוד ממון לא כן בשו"ב שנוטלין שכרן בשוה: (ה) מה שהביא בשם הגאון מהרש"ק במעשה דב"ד מלבד מה ששם היה כל ימיו כן אך לא ע"ז לחוד פסל אותו רק שהגאון עמד בעצמו על בדיקתו וראה שברוב מהירת אומנתו העלים ת"י כמה טרפות והשו"ב הכחישו וע"ז רצו איזה גאונים לדון בזה דין ע"א בהכחשה ולא להאמין להרב וע"ז היו רבים העוזרים להגאון מהרש"ק להאמין להרב נגד השו"ב:

ו מה שכתב מהא דרמב"ן שהחמירו בממונה לרבים ז"א אלא לענין אם יצא שגגה מת"י לתת עליו דין מזיד אבל מאין הוא דן שיצא איזה מכשול מתחת ידם ואדרבא כיון שנעשה ממונה לרבים חזקת כשרותו הוא ביותר שלא לחשוב עליו מחשבת פיגול כי אם בראי' ברורה כנודע מענין ש"ץ הממונה לרבים: (ז) מה שהביא דגם במלתא דל"ש עושין תקנה והעיר בזה מהמלמ"ל פ"ד מהלכות מלוה הלכה י"ד הנה שם מבואר להיפוך דבדבר שהוא משום גדר לכ"ע אין עושין גדר ותקנה משום מלתא דל"ש וכאן אין התקנה רק משום גדר וגם מה שהביא בשם הישועות יעקב טעם זה לא שייך אלא בתקנה כללית שגזרו חז"ל על כל ישראל משום שהמיעוט בעולם אבל לא להחזיק אנשים פרטים שהם מן המיעוט:

[ח] מ"ש שכבר היה בעירם תקנה מגדולי הדור שיהיה רואה בעיר א' כפי ששמעתי הנה הרב הגאון הנ"ל בעצמו היה מן המבטלין התקנה ואם רוצה הרב הגאון מחדש לעשות תקנה וכו' אבל על הרב אני אומר דאף דהוא נחשב לגדול זמנינו מ"מ מצינו גם על הלל אמרו דגזר לדורו ולא קבלו ממנו מה שנלע"ד רשמתי לך אביך דו"ש. ע"כ דברי הרה"ג ה"צ בחי"ק אך כבוד חכמים הסתר דבר:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה